ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גד-ליין יבוא ושווק מוצרי אופנה בע"מ נגד אביגדור אי וי גי בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אלי ברנד

תובעת
גד-ליין יבוא ושווק מוצרי אופנה בע"מ

נגד

נתבעת
אביגדור אי וי גי בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד גלעד קוצר
ב"כ הנתבעת: עו"ד תומר פרסלר

פסק דין

מבוא ותמצית טענות הצדדים
לפני תביעת התובעת לתשלום סך של 30,376 ₪ בגין מוצרים שסופקו לנתבעת ולא שולמה עבורם התמורה בסך 27,438 ₪ וכן בגין שיק שנמסר על חשבון הסחורה וחולל בשל ביטולו בסך 2,938 ₪.
יוער כי סכום השיק האמור שולם לאחר הדיון מיום 21.6.16.
התובעת טוענת כי סיפקה לנתבעת את הסחורה המפורטת בחשבוניות המהוות נספח ב' לתצהירה וכי זו אישרה קבלתם באמצעות חתימות עובדיה על גביהן אך לא שילמה עבורן.
ההתקשרות בין הצדדים החלה בחודש מרץ 2015 מבלי שהצדדים העלו את תנאי ההתקשרות ביני הם על הכתב, כאשר במהלכה הונפקו לנתבעת מספר חשבוניות מדי חודש עבור סחורה שנטען כי סופקה לה במהלכו , והסתיימה בחודש אוקטובר 2015, לאחר הנפקת החשבוניות האחרונות ביום 13.10.15 ותשלום אחרון על חשבון יתרת החוב ביום 20.10.15.
אין הצדדים חלוקים על כך שביום 9.6.15 מסרה הנתבעת לתובעת 5 שיקים דחויים על חשבון הסחורה שסופקה לה בסך 3,540 ₪ כל אחד (סה"כ 17,700 ₪) אשר נפרעו במלואם וכי ביום 20.10.15 מסרה לה עוד 2 שיקים דחויים בסך 2,938 ₪ אשר רק הראשון בהם נפרע והשני בוטל וחולל .
הגנת הנתבעת התבססה על שלוש טענות עיקריות הטעונות הכרעה –
טענת ההגנה הראשונה היא כי לא הוכחה אספקת הסחורה לידיה מאחר שהסחורה הנזכרת בחשבוניות שתמורתן לא שולמה כלל לא הוזמנה על ידה ואף לא סופקה לה, כי לא הוגשו ראיות לביצוע ההזמנות וכי אין על מרבית החשבוניות חותמת של הנתבעת ואילו החתימות שנטען כי נחתמו על ידי עוב דיה אינן ניתנות לזיהוי לבד משמות שתי עובדות, כאשר לטענת הנתבעת אין מדובר בחתימתן של אותן עובדות ואף קיימת חשבונית אחת שכלל אין עליה חתימה ונטען כי בוצעה על ידי חברת הובלת אך לא הוגשה כל ראיה לביצוע האספקה על ידי חברת ההובלות.
על פי תחשיב הנתבעת עולה סכום החשבוניות שהסחורה בגינה הונפקו לא סופקה לה לסך 15,835 ₪ ויש להפחית סכום זה מיתרת חובה הנטענת לתובעת.
טענת ההגנה השניה היא כי מדובר בעסקת קונסיגנציה ולא עסקת מכר ועל כן לא היה מקום לשלם עבור כלל האספקה אלא רק עבור מה שנמכר בפועל כאשר על התובעת חלה החובה לאסוף את הסחורה שלא נמכרה, וכפועל יוצא מכך לא היה מקום לפרוע את החשבוניות במלואן, וכי לאור מבנה עסקה זו היתה על התובעת חובה אף לקבל ממנה חזרה סחורה בשווי 11,500 ₪ שנותרה בידה ולקזז סכום זה מסכום החוב.
הנתבעת הפנתה אל חלק מן החשבוניות בהן נזכרה במפורש החזרת סחורה והחיוב בוצע רק בגין חלק מן האספקה כראיה נטענת לסוג התקשרות זה.
טענת ההגנה השלישית היא כי חלה על התובעת חובת קטנת הנזק, אף אם יקבע כי לא התקיימה בין הצדדים עסקת קונסיגנציה , וכי היתה על התובעת חובה לקבל לידיה את הסחורה שנותרה בידי הנתבעת ולזכותה בגינה הן בשל חובה זו ו הן לאור הנוהג בין הצדדים שכלל זיכוי בגין סחורה שהוחזרה.
ריכוז הסכומים שטוענת הנתבעת כי יש לקזז מיתרת חובה הנטענת כלפי התובעת עולה לסך של 27,335 ₪ – כמעט את מלוא יתרת סכום התביעה לאחר התשלום בגין השיק שחולל.
מטעם התובעת הוגשו תצהירי סמנכ"לה מר מנחם ברבי והנהג שביצע את עיקר האספקה לנתבעת מר אייל יצחקיאן, אשר נחקרו על תצהיריהם.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מנהלה מר אברהם אביגדור ואחיו המועסק בה מר רבין אביגדור, אולם מר רבין אביגדור לא התייצב לישיבת ההוכחות ותצהירו נמחק מן התיק ונחקר רק מר אברהם אביגדור.

דיון והכרעה
א. האם הוכחה אספקת הסחורה –
הנתבעת טענה כי לא סופקה לה הסחורה בגינה הונפקו החשבוניות נושא התביעה.
התובעת צרפה לתצהיריה את העתקי החשבוניות עליהן מבוססת התביעה אשר הונפקו לנתבעת ואשר כולן, זולת אחת, נחזות להיות חתומות על ידי מאן דהוא, לכאורה מטעמה.
מטעם התובעת הצהיר מר אייל יצחקיאן, הנהג אשר העיד כי ביצע את מרבית האספקה הנטענת לחנויות הנתבעת, ותאר את נוהל העבודה שלו בתצהירו, כדלקמן –

בחקירתו הנגדית הקשה ב"כ הנתבעת על מר יצחקיאן בשאלה האם הונחה להקפיד על צירוף חותמת לחתימת העובד המאשר את האספקה , וזה השיב כי בהתחלה לא ידע שיש צורך בחותמת ובהמשך נאמר לו שיש צורך בכך (עמ' 11 שורות 4-3) ואז עימת אותו ב"כ הנתבעת עם העובדה שעל חשבונית כבר מראשית תקופת ההתקשרות מוטבעת חותמת (חשבונית מס' 2297 מיום 25.3.15) כראיה כביכול לכך שכבר מלכתחילה ידע כי עליו לעמוד על הטבעת חותמת .
לטעמי הקושיה האמורה לאו קושיה היא שכן בהחלט ייתכן כי עובד /ת הנתבעת המקפיד /ה על נה ליה הפנימיים הטביע/ה חותמת כפי שנדרש/ה ומנגד עובד/ת ש לא הקפיד/ה – לא עשה/תה זאת.
קשה להניח כי נהג של ספקית סחורה אשר סיפק אותה לאחר ספירת הסחורה הנותרת במקום וזיוכי בגינה ולאחר שעובד הנתבעת חתם על גבי החשבונית לאישור קבלתה יחזיר את הסחורה שסיפק רק בשל העובדה שלצד החתימה לא הוסיף העובד/ת חותמת .
בהקשר זה קשה להתעלם ממציאות החיים המסחרית הדינמית ומן העובדה שקשה לדרוש מנהגים המספקים סחורה ידע משפטי מעמיק ורדיפה אחרי כל פרט ופרט הנוגע לזהות החותמים, צירוף חותמת וכדומה , במיוחד נוכח עדותו של מר יצחקיאן על ריבוי חילופי העובדים בחנויות.
כבר בשלב זה אעיר כי אעיר כי מתשובותיו של מר יצחקיאן, התנסחותו (ראה למשל תשובתו בעמ' 12 שורה 12 כי אינו יודע מה זה סדר רץ) והתנהגותו התרשמתי כי מדובר באדם המשיב בפשטות וללא תיחכום או ערמה ונראה לי כי יש לייחס לדבריו מהימנות.
נסיון נוסף שעשה ב"כ הנתבעת לקעקע את עדות מר יצחקיאן היה טענתו כי החשבוניות הונפקו בדיעבד אגב זיוף הפרטים שעל גביהן.
טענה זו ניסה ב"כ הנתבעת להסיק מן העובדה שהתאריך על חשבונית מס' 2670 היה מאוחר לתאריך שעל גבי חשבוניות 2683 ו-2685 , אשר על פי סדר המספרים שלהן היו אמורות לטענתו להיות מונפקות במועד מאוחר יותר , ובאופן דומה מן היחס שבין חשבוניות 3279 לחשבונית 3270 המאוחרת לה בתאריך אך נמוכה ממנה במספר .
גם בנושא זה אינני סבור כי הצדק עם ב"כ הנתבעת, שכן שני עדי התובעת העיד ו כי לא תמיד היה סדר רץ רציף של מספרי החשבוניות שהוציא מר יצחקיאן ללקוחות להם סיפק את הסחורה שכן היה לו יותר מפנקס חשבוניות אחד של התובעת (עמ' 12 שורות 27-16) ולא בהכרח הונפקו כל החשבוניות ללקוח בחודש מסויים מאותו פנקס ברצף.
בהקשר זה אעיר כי תוך כדי חקירת מר יצחקיאן ומשנשאל לראשונה האם נכון שמספרי החשבוניות הם בסדר עולה התפרץ לעדותו מר משה ברבי, מנכ"ל התובעת אשר כלל לא היה אחד המצהירים מטעמה, והשיב במקומו כי לא תמיד החשבוניות בסדר עולה (עמ' 12 שורה 10).
מדובר בהפרעה חמורה לחקירה נגדית ובהכנסת תשובה לפיו של העד במהלכה, אולם למרות העובדה האמורה עודני סבור כי יש לייחס מהימנות לתשובותיו של מר יצחקיאן גם בנושא זה, מן הטעם שאינני משוכנע כי הבין את משמעות התפרצותו של מר ברבי, שכן גם לאחר התפרצות לא ראויה זו השיב מר יצחקיאן כי לא הבין את השאלה (שם, שורה 12) ורק אחר שהוסברה לו שנית השיב עליה.
עדותו זו של מר יצחקיאן מתיישבת עם עדותו של מר מנחם ברבי, שלא נכח באולם בית המשפט בזמן עדות קודמו, אשר הסביר כיצד התנהלה העבודה עם מספר פנקסי חשבוניות (עמ' 17 שורות 22-16) –
"ש. לאייל יש פנקס חשבוניות, הפנקס השני אצלך.
ת. יש לנו הרבה ספרי חשבוניות.
ש. אייל מסתובב עם פנקסי חשבוניות.
ת. עם פנקס אחד או שניים.
ש. האם יש עוד פנקס.
ת. עוד הרבה, כל פעם אחד נגמר ועוברים לבא בתור. אייל חוזר אחרי יום עבודה, נותן פנקס ולוקח חדש. יש כמה פנקסים פתוחים במקביל."
מר מנחם ברבי הוסיף והבהיר את הסיבה להתנהלות זו וכך העיד (עמ' 19 שורות 3-1)) –
"איפה הבעיה? הסברתי. יש כמה פנקסים פתוחים ואבא שלי מזין אותם למחשב ואין לזה שום משמעות, אין בזה עבירה וזה חוקי. אייל חוזר ממסלול, אבא שלי מקבל את הפקנס ונותן לו אחד אחר שאיתו הוא עובד באותו יום. אין לזה שום משמעות."
לכך יש להוסיף את העובדה כי הובהר שבכל פנקס חשבוניות יש 25 חשבוניות (עמ' 18 שורה 16) וחלוקת מספרי החשבוניות ל-25 מלמדת כי אכן חשבונית מס' 2670 אינה חלק מאותו פנקס חשבוניות כמו חשבוניות מס' 2683 ו-2685 (פנקס אחד מסתיים על פי החישוב האמור בחשבונית מס' 2675 והבא מתחיל בחשבונית מס' 2676) וכך גם ביחס לחשבוניות 3279 ו-3270 שאינן באותו פנקס (פנקס אחד מסתיים בחשבוניות 3275 והבא מתחיל בחשבונית 3276).
לאור שיטת העבודה של התובעת עם מספר פנקסי חשבוניות במקביל ברור כיצד יכולה היתה חשבונית מפנקס אחד שמספרה מתקדם יותר להיות מונפקת לפני חשבונית מפנקס אחר שמספרה נמוך יותר והדבר אינו מצביע על סתירה בעדות, קל וחומר שלא על זיוף כפי שניסה ב"כ הנתבעת לטעון.
בהקשר זה אוסיף ואעיר כי הטענה לזיוף החשבוניות היא טענה בעלת אופי פלילי, אשר לגביה קבע כבר בית המשפט העליון לא פעם (כאן מתוך ע"א 7456/11 מוריס ברי נוי נ' אמנון מלחי (11.4.2013) פסקה 15 לפסק הדין) כי –
"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]."
כפי שציינתי לעיל, נתנה התובעת הסבר מניח את הדעת לקיומן של חשבוניות מאוחרות שמספרן נמוך אך תאריכן מאוחר מאחרות ואילו הנתבעת לא הוכיחה בכל דרך כי מדובר בזיוף, קל וחומר שלא עמדה ברמת הדרישה הראייתית אשר נקבעה בפסיקה כאמור.
אינני נדרש לצורך הליך זה לשאלה האם נוהל העבודה של התובעת, אשר תואר בעדויות העדים מטעמה כאמור, תקין מבחינת דיני המיסוי וכל שקבעתי נוגע לכך שאין במצב זה כדי להוות ראיה נגד פרשת התביעה בהליך שלפני.
עוד טענה שבפי הנתבעת בתמיכה לגרסתה כי הסחורה בגינה הוצאו לה החשבוניות שבמחלוקת לא סופקה לה היא כי מרבית החתימות על גבי החשבוניות אינן ניתנות לזיהוי וכי שתי החתימות ה יחידות ללא חותמת הניתנות לזיהוי אינן של העובדות ששמן מופיע על גבי החשבוניות וניכר בהן נסיון זיוף .
טענה זו נטענה לגבי חתימתה של עובדת בשם בת אל יצחק מסניף בילו סנטר ברחובות של הנתבעת, אשר חתימתה מתנוססת על גבי חשבונית מס' 2297 מיום 25.3.15 עם חותמת החברה ונחזית להיות מוטבעת גם על גבי חשבונית מס' 2920 מיום 19.7.15, הפעם ללא חותמת ובמראה שונה.
כן נטענת טענה זו לגבי חתימה של עובדת בשם אסתר מסניף קרית אתא של הנתבעת, אשר חתימתה מתנוססת על גבי חשבונית מס' 2911 מיום 15.7.15 עם חותמת החברה ונחזית להיות מוטבעת גם על גבי חשבונית מס' 3193 מיום 9.9.15, הפעם ללא חותמת ובמראה שונה.
תחילה אציין כי בניגוד לטענת הנתבעת ניתן לזהות שמות נוספים על גבי חשבוניות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כך למשל על גבי חשבונית מס' 2712 מיום 10.6.15 אשר סופקה לכאורה לסניף גבעתיים של הנתבעת מופיע השם אסתר, על גבי חשבונית מס' 2715 מיום 10.6.15 אשר סופקה לכאורה לסניף כפר סבא של הנתבעת מופיע השם אבשלום, על גבי חשבונית מס' 2817 מיום 6.7.15 אשר סופקה לכאורה לסניף נתיבות של הנתבעת מופיע השם הדר, על גבי חשבונית מס' 3105 מיום 18.8.15 אשר סופקה לכאורה לסניף הנתבעת בבאר שבע מופיע השם סיגלית ועוד.
קשה להניח כי הנתבעת היתה מתקשה לאתר שמות עובדים אלה בחנויות הספציפיות אליהן נטען כי הסחורה סופקה בתאריכים ספציפיים ולברר עימם האם אכן סופקה אם לאו.
מעבר לכך, גם לגבי אותן שתי עובדות שהנתבעת מודה כי זיהתה לא הובאה מי מהן לעדות על מנת לתמוך בטענת הנתבעת כי החתימות שיוחסו להן מזוייפות וכל המצוי לפני בענין זה הוא טענתו של מר אברהם אביגדור בתצהירו (סעיף 26) לגבי שתי העובדות האמורות כי קיים חוסר זהות בין שתי הדוגמאות המצביע על כך שהן מזוייפות .
בחקירתו הנגדית בענין זה טען מר אברהם אביגדור גם כי (עמ' 25 שורה 23 – עמ' 26 שורה 14) –
"ש. ראית לטענתך שיש פה בעיה עם החתימות בחלק מהחשבוניות אבל יש חשבונית. פנית לעובדת בחנות ושאלת אותה אם זה החתימה שלה או לא אם התובעת היתה בחודשים, מאי יוני או יולי.
ת. ברור שביררתי.
ש. מול מי ביררת.
ת. אם יש חתימה דומה של עובדת ביררתי מולה. אם היה קשקוש או חתימה שלא מכירים מול מי אני אברר.
ש. מתי ביררת.
ת. בסמוך שקיבלתי את החשבונית.
ש. למה לא הבאת עובדת אחת שתצהיר שהחתימה על החשבונית היא חתימה מזוייפת.
ת. לא היה לי את מי להביא וגם אם זיהיתי עובדת אחת הצגתי בפניה ואמרה שלא חתמה. יש גם עובדים שעזבו. לא הבאתי מצהירים בהתייעצות עם עוה"ד שלי. היתה סה"כ עובדת אחת שהיה את השם שלה שם. היתה את בת-אל היא אמרה שזה לא החתימה שלה ואין לי חשבונית כזו בחנות.
ש. מכל ה – 27 חשבוניות שלא מסרת עליהם שיק שאלת עובדת אחת בסניף אחד על החשבונית ותו לו.
ת. אתה מטעה את ביהמ"ש, ספרנו קודם 15 חשבוניות שאנו לא מזהים את החתימות עליהם. יש 12 חשבוניות שלא שילמנו ועליהן יש סחורה להחזרה.
ש. בכל חשבונית מופיע תאריך ושעה ואיזה סניף זה אם זה בילו, כפ"ס, באר שבע.
ת. כן.
ש. יכלת לבדוק במערכת משכורות שלך איזה עובד שילמת לו משכורת אותו יום ולשאול שיש מישהו שאומר שחתמת.
ת. לא עשיתי את הבדיקה הזו.
ש. כל הטענות לזיוף שלך מסתמכות על שיחה עם עובדת אחת בשם בת-אל שאמרה שהיא לא מזהה את החתימה שלה.
ת. לא נכון. פעם אחת שהחשבונית לא נמצאת בחנות ואף אחד לא מעביר בהנה"ח. זה לא אחת מתוך עשרות יש כמה חשבוניות שלא קיבלנו, 15 סה"כ. ברגע שהחשבונית לא בחנות והוא מציג בלי חתימה או חותמת, בדקתי עם בת אל שהיא העובדת היחידה שאפשר לזהות את שמות העובדים."
נמצא כי גרסת הנתבעת בענין זה מבוססת כולה על עדות מפי השמועה המתייחסת אך ורק לאחת מן החשבוניות שבמחלוקת – זו על גביה צויין שמה של הגב' בת אל יצחק, בעוד שאין למעשה כל גרסה ביחס לחתימת הע ובדת אסתי או ביחס לכל אחת מיתר החשבוניות שבמחלוקת שכן ברי כי מר אביגדור, העד היחיד מטעם הנתבעת, כלל לא נכח בסניפים השונים במועדי האספקה ואף לא טרח לבצע בדיקה יסודית של השאלה האם אכן סופקה הסחורה ואף לא מיהם העובדים שחתימותיהם מתנוססות על גבי חשבוניות האספקה הנטענות והשנויות במחלוקת.
בהמשך לכך, גם לגבי העברת החשבוניות מהחנויות אל הנהלת החשבונות של הנתבעת וגם לגבי טענת הנתבעת כי הסחורות הנזכרות בחשבוניות שבמחלוקת אף לא הוזמנו, העיד מר אברהם אביגדור כי מי שאחראי על כך הוא אדם בשם אבנר, מנהל הרשת אצל הנתבעת, אולם גם אותו מר אבנר לא העיד – לא לגבי נוהל החתימות על חשבוניות בחנויות הרשת שהוא מנהל, לא לגבי ההזמנות שנטען כי לא ביצע ואף לא לגבי הטענה כי החשבוניות שבמחלוקת לא הועברו על ידו אל הנהלת החשבונות סמוך למועדי ההנפקה המופ יעים על גביהן.
גם אם אפעל על פי העמדה הרווחת באחרונה בפסיקה אשר החלה להעביר את המטוטלת לענין עדות מפי השמועה מכלל המונע קבילות לכלל העוסק במשקל העדות (ראה סעיף 3 לחוות דעת כבוד השופט יצחק עמית בע"פ 8704/09 יחזקאל באשה נ' מדינת ישראל (11.11.2012) אשר לענין המשפט האזרחי לא חלק עליה גם כבוד השופט ניל הנדל בחוות דעתו באותו פסק דין בפסקה 32), עדיין ברי כי מדובר בעדות שמשקלה פחות באופ ן משמעותי.
בענייננו אנו לא רק שמדובר בעדות מפי השמועה אלא אף בהמנעות מהעדת עדים רלוונטיים המצויים בשליטת הצד הטוען טענה ומביצוע בדיקות שיכולות היו לאפשר לנתבעת לספק גרסה ממשית ומבוססת כנגד גרסת התובעת.
בהקשר זה ידועה החזקה על פיה המנעות מהבאת ראיה או עדות על ידי צד להליך מקימה חזקה כי לו היה מביא אותה ראיה או עדות היתה פועלת לרעתו (ראה ע"א ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980), ע"א 55/89‏‏ קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ''ד מד(4) 595, 603 (14.11.1990) ועוד רבים).
אמנם ככלל טענת אספקה היא טענה שעל התובעת להוכיח וגם הטענה בדבר חתימת עובדים על חשבוניות היא טענה שבמקרה של מחלוקת הנטל להוכיחה הוא על הצד הטוען כי החתימות הן של פלוני, אלא שעל פי האמור לעיל אין למעשה בפי הנתבעת גרסה של ממש ביחס לטענתה בדבר אי ביצוע האספקה או חתימות עובדיה בעוד שמטעם התובעת העיד על כך מר יצחקיאן שסיפק את הסחורה וטען מידיעה אישית כי הוא שהחתים את כל העובדים ששמם נזכר על גבי החשבוניות וכבר הבהרתי לעיל כי ייחסתי מהימנות עקרונית לעדותו, וכאמור לעיל – מנגד, הנתבעת שבידיה היכולת לבצע בדיקות ולהביא עדים נמנעה מעשות זאת וחזקה כי הדבר היה פועל לרעתה .
לכל האמור יש להוסיף גם את העובדה שהנתבעת מודה כי את ההוצאות הנובעות מכל החשבוניות השנויות במחלוקת הכניסה להנהלת החשבונות שלה וניכתה אותם לצורך מע"מ ומס הכנסה מבלי שהוציאה בהמשך תעודות זיכוי בגין הסחורה שלטענתה לא קבלה (עמ' 26 שורות 34-29).
שונים הם פני הדברים ביחס לסחורה בגינה הוצאה חשבונית מס' 01/000425 מיום 8.7.15, באשר מדובר בסחורה שגם התובעת אינה טוענת כי סופקה לנתבעת במישרין על ידה אלא על ידי חברת הובלות כלשהי.
דא עקא, התובעת לא טרחה לצרף אסמכתא כלשהי לאספקת הסחורה על ידי אותה חברת הובלות, לא העידה מי מטעם אותה חברת הובלות כראיה לביצוע האספקה בפועל ואף לא טרחה לנקוב בשם חברת ההובלות שלטענתה ביצעה את האספקה, וברי כי האספקה בגינה הונפקה חשבונית זו לא הוכחה כלל ועיקר.
הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי אני קובע שהתובעת הוכיחה את אספקת הסחורה בגינה הונפקו החשבוניות השנויות במחלוקת, לבד מחשבונית אחת מיום 8.7.15 על סך 1,770 ₪.

ב. האם מדובר בעסקת מכר או קונסיגנציה –
טרם שניגש לבחינת הוכחת הטענה כי ההסכם בין הצדדים קבע כי מדובר בעסקאות קונסיגנציה, יש לזכור את הוראת סעיף 33 ל חוק המכר, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") הקובע כי –
" העברת הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות".
עסקת קונסיגנציה, לפיה הבעלות בו מועברת רק בהתקיים תנאי הקונסיגנציה, בענייננו – מכירה לצד שלישי, שאם לא כן נותרת הסחורה בבעלות המוכר ומוחזרת לידיו, ללא חיוב בגינה, אם לא נמכרה, היא עסקה מיוחדת החורגת מהוראות הסעיף האמור .
פסיקת בתי המשפט עסקה בשאלה על מי רובץ הנטל להוכיח את טיב העסקה כאשר צד אחד טוען לקיומה של עסקת קונסיגנציה והצד שכנגד חולק על טענה זו, וכך למשל נקבע בפסק הדין בתא"מ ( עפולה) 1453-12-07 א.ש. טיטניום בע"מ נ' משתלה בכפר תל עדשים (24.6.2010) –
"19. על מנת להגיע למסקנה, כי מדובר בעסקת הקונסיגנציה, על בית המשפט לבחון התקיימותם של מספר תנאים: האם נמצא בתצהירים שמוגשים פירוט מספיק אודות העסקה שיכלול את המחיר שישתלם לתובעת בעבור מכירת הסחורה, מה יקרה במצב בו הסחורה ניזוקה במהלך העסקה, מי יישא בנזקים וכיצד יחולק הנזק בין הצדדים, מהם המועדים להחזרתה של הסחורה וכיו"ב [ראו למשל: ת"א 50046/04 חבה רחלי נ' לאה אהרון (פורסם במאגרים, ניתן ביום 21.09.2006)]. ב-ת"א 12838/05ARAVEN S.A נ' י.ש.י חברה לשיווק כלי בית בע"מ (פורסם במאגרים, ניתן ביום 07.10.2007), שם גם נבחנו העסקאות הקודמות שהיו בין הצדדים, שליחת מכתבים למוכר, העלאת הטענה כי מדובר בעסקת קונסיגנציה באופן מיידי, וכן הכללים הידועים בדבר מהימנותם של עדים ואותות האמת בהתאם לסעיף 53 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תש"א-1970 וההלכה הפסוקה בעניין.
...
21. לא אחת נקבע, כי הנטל להוכיח כי עסקת מכר הינה בבחינת עסקת קונסיגנציה רובץ על שכמו של הטוען לכך, וזאת בבחינת טענה מעין "הודאה והדחה" שמביאה להיפוך הנטל. כאמור, הנתבעת הודתה ברכישת הסחורה מהתובעת (סעיף 11 לתצהיר העדות הראשית של דותן), אך טענה כי אין היא חבה בתשלום התמורה בגינה, הואיל ולשיטתה מדובר בעסקה בדרך של קונסיגנציה. משכך, עובר עול ההוכחה אל כתפיה."
עלי, איפוא, לבחון האם עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה על מנת לשכנע כי עסקינן בעסקת קונסיגנציה אשר אינה מטילה עליה חובה לשלם עבור כל מה שסופק לה ומאפשרת לה להחזיר לתובעת ללא חיוב כל סחורה שלא עלה בידה למכור.
הנתבעת מבססת טענתה על עדות מר אברהם אביגדור בדבר ההסכמה בין הצדדים על תנאי העסקה ועל העובדה שבחשבוניות שמספריהן 2683, 2685, 2712, 3105 ו-3065 יש תיעוד של סך כל כמות האביזרים שסופקו, של כמות האביזרים שהוחזרו ושל יתרת האביזרים לחיוב, כאשר החיוב בפועל הוא רק עבור היתרה לאחר ניכוי האביזרים שהוחזרו.
יש לשוב ולציין ביחס לעדות מר אברהם אביגדור כי מדובר בעדות ש לענין טיב ותנאי העסקה כולה מפי השמועה, מאחר ש אישר כי לא נכח בפגישה בה סוכמו תנאי ההתקשרות בין הצדדים וכי למד על תוכן ההתקשרות מפי אחיו שלא העיד (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 24-17), וברי כי מדובר בעדות מפי השמועה אשר כבר צויין לעיל כי משקלה למצער פחות, אף אם לא אקבע כי היא בלתי קבילה.
עוד יש לציין כי גם את תוכן תנאי ההתקשרות הציג מר אביגדור ביותר מגרסה אחת, כאשר בישיבת יום 21.6.16 (עמ' 2 שורה 23) טען כי תנאי התשלום שסוכמו היו – "בסוף כל חודש, בחודש שלאחר מכן משולם הפריטים שנמכרו", בעוד שבחקירתו בישיבת ההוכחות מיום 26.3.18 (עמ' 22 שורה 31) טען כי תנאי התשלום היו – "תשלום על כל מה שנמכר בפועל צריך לתת שיק בין 90 ל-100 יום", כך שגם לגבי מהימנות תוכן העדות מתעוררים ספקות.
לאחר תשובתו בישיבת ההוכחות הציג ב"כ התובעת למר אביגדור את תשובתו הקודמת והשונה ביחס לתנאי התשלום ותגובתו היתה (עמ' 23 שורה 1) – "זה מה שזכרתי אז מבחינת תנאי התשלום" ואינני משוכנע כי הסבר לאקוני זה נותן מענה מספק לסתירה האמורה .
יוזכר כי בסעיף 45 לתצהירו העיד מר אביגדור כי שוחח לפחות עם שתי חברות שהן לקוחות של התובעת שמסרו לו כי ההתקשרות בינן לבין התובעת היא בעסקת קונסיגנציה ובחקירתו הנגדית אף ציין עם מי בדיוק דיבר בכל אחת מחברות אלה (עמ' 28 שורה 11) אולם הנתבעת נמנעה מלהעיד מי מגורמים אלה בתמיכה לגרסתה.
ביחס לאמור יש להזכיר שוב את החזקה הנובעת מהמנעות צד מהעדת עד שעדותו רלוונטית.
לצד החזקה האמורה יש לזכור כי מאחר שכבר צויין לעיל כי הנטל להוכיח כי מדובר בעסקת קונסיגנציה מוטל על הנתבעת ומאחר שלבד ממר אביגדור לא העידה הנתבעת כל עד מטעמה הרי שחלה גם הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 על פיו –
"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(1) ...
(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד ..."
אין ספק כי מנהל הנתבעת מעוניין בתוצאות המשפט ועל כן ככל שבדעתי לפסוק על פי עדותו ולקבוע כי מדובר בעסקת קונסיגנציה עלי לנמק מה הניע אותי לכך, הנחיה המצביעה על הזהירות שיש לנקוט בקביעה על סמך עדות יחידה, אלא שהנימוקים לא רק שאינם תומכים בקבלת גרסת מר אביגדור בענין זה אלא ההפך הוא הנכון, כאמור וכפי שאוסיף ואראה להלן.
מר מנחם (מני) ברבי, אשר בשונה ממר אברהם אביגדור נכח בפגישה בה סוכמו תנאי ההתקשרות בין הצדדים, העיד מטעם התובעת, הכחיש מכל וכל את הטענה כי סוכם על עסקת קונסיגנציה וטען כי מדובר בעסקת מכר לכל דבר וענין.
לענין החשבוניות הכוללות בתוכן החזר נתן מר ברבי הסבר סביר בתשובתו בחקירתו הנגדית (עמ' 16 שורות 31-26) –
"השיטה שהעסק עובד היא כזו, יש סטנד שמכיל לרוב 600 יחידות של אביזרי שיער שכל הסנטד במחיר אחד ומספר ברקוד אחד. כדי להפיץ את עצמנו כמו שצריך הגעתי למסקנה שהדרך הנכונה לתת שרות היא בגלל שעל הסטנד יש 100 עמדות תליה ו 100 פריטים שונים, מגוון אקססוריס. אם אייל צריך למלא זה יקח לו שעות. מה שעשינו לקחנו עובד מחסן שהיום יש שלושה והם יושבים כל היום וממלאים סטנדים. כל יום בונים בד"כ 10 סטנדים, אייל מעמיס את הסטנדים על האוטו ניגש לחנויות ונותן שרות. לכן רשום בחשבונית הוחזר 277 וסופק 303. זו שיטת העבודה שלנו."
גם מר אייל יצחקיאן, המצהיר הנוסף מטעם התובעת, העיד על אותה שיטת עבודה בהשיבו לשאלת ב"כ הנתבעת כי היה (עמ' 8 שורות 27-26) –
"מגיע לחנות, סופר עם העובדת את הסטנד, נותן לה סטנד חדש ומקזז מהחשבונית מה שנשאר על הסטנד הישן."
הסברם של העדים מטעם הנתבעת בהקשר זה מתקבל על הדעת שכן תליית מאות פריטים על מעמד תצוגה בתוך חנות פעילה כרוכה בעיכוב ניכר ובהפרעה לפעילות החנות ויש בהחלט הגיון בשיטה על פיה מביא עימו הסוכן מעמד מוכן ומלא, סופר מה חסר במעמד הקיים בחנות ומחליף ביניהם באופן שאין מדובר בעסקת קונסיגנציה אלא בחיוב עבור מה שסופק בפועל מעבר למה שהיה על המעמד הקיים.
לכך יש להוסיף את העובדה שעל פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח א' לתצהירים מטעמה) התשלום הראשון ששלמה הנתבעת לתובעת, ביום 9.6.15 בפריסה לתשלומים , היה בסכום המדוייק של מלוא האספקה בחודש מרץ 2015.
לו בעסקת קונסיגנציה עסקינן ברי כי לא היה מקום לשלם במדוייק עבור מלוא האספקה באותו חודש אלא רק עבור מה שמכרה הנתבעת בפועל, והעובדה שהתובעת שלמה עבור מלוא האספקה בחודש הראשון של ההתקשרות תומכת בגרסת התובעת ביחס לטיב העסקה ותוכנה.
בהקשר זה אעיר כי ב"כ התובעת ניסה לטעון כי גם סכום 2 השיקים שמסרה הנתבעת לתובעת בפעם השניה (והאחרונה) בה מסרה לה שיקים על חשבון הסחורה – 5,876 ₪ – משלי ם את סכום השיקים הראשונים (17,700 ₪) לסכום (23,576 ₪) הדומה לסכום יתרת החוב בכרטסת לאחר התשלום הראשון (לטענתו – 23,579 ₪ , על פי השורה הרביעית בעמוד השני של הכרטסת).
נראה כי ב"כ התובעת נתפס בענין זה לכלל טעות שכן מדובר בסכום שנותר בכרטסת לאחר הפחתת השיק הראשון מתוך תשלום הנתבעת לתובעת בעוד שהיתרה לפני תשלום זה עמדה על סך 27,119 ₪ שאינו דומה לסיכום השיקים שמסרה הנתבעת לתובעת (השורה השלישית בעמוד השני לכרטסת).
ב"כ הנתבעת ניסה להבנות גם מתשובותיו של מר יצחקיאן בחקירתו ביחס לגמר התקשרות עם לקוחות, כאשר הלה נשאל והשיב כדלקמן (עמ' 9 שורות 28-22) –
"ש. מה קורה אם לקוחות מפסיקים לעבוד אתכם אתה לוקח את הסטנד חזרה.
ת. לא. נגמר מפסיקים לעבוד וזהו.
ש. משאירים את הסטנד.
ת. כן. לא לוקחים אותו נשאר. אני לא אסע לבאר שבע בשביל סטנד. יש לנו 400 – 500 חנויות בארץ.
ש. אמרת תלוי. אם אתה באזור או לא.
ת. יש פעמים שכן ויש פעמים שלא, בד"כ לא לוקח את זה. אני לא בודק כי סיימתי לעבוד איתו."
מהעובדה שמר יצחקיאן אישר כי יש פעמים בהן היה לוקח את מעמד תצוגת הסחורה בתום ההתקשרות עם לקוח ביקש ב"כ הנתבעת להסיק הודיה בכך שנעשו עסקאות קונסיגנציה עם לקוחות, שאם לא כן מדוע נלקח המעמד בתום ההתקשרות.
אינני סבור כי יש בכך כדי להוכיח את הנטען, שכן אופן ההתחשבנות בין צדדים המסיימים התקשרות, בחלק לא מבוטל של המקרים כשהיחסים ביניהם אינם מן המשופרים או במקרים בהם הלקוח נקלע לקשיים, אינו מלמד בהכרח על תנאי ההתקשרות בתקופה בה היתה ההתקשרות ביניהם בתוקף.
בתום התקשרות, מסיבות שונות , ייתכן בהחלט כי יש לספק אינטרס נקודתי לצמצם נזקיו ועל כן ללא קשר לתנאי ההתקשרות יעדיף לקחת חזרה סחורה שייתכן שיתקשה לגבות את תמורתה ללא קשר לשאלה האם העסקה עצמה היתה עסקת קונסיגנציה .
יש להדגיש כי מר יצחקיאן אמר שוב ושוב כי הכלל הוא שהנתבעת אינה אוספת חזרה סחורה שכבר סיפקה וכי המקרים בהם מתבצע איסוף הם החריג, עמדה זו מתיישבת בהחלט עם גרסת התובעת, ועובדת קיומם של מקרים חריגים אינה עומדת בסתירה לנורמת ההתקשרות שלה עם לקוחות.
כפי שציינתי לעיל, אני מייחס מהימנות לעדותו של מר יצחקיאן.
המסקנה העולה ממכלול האמור לעיל היא כי לא זו בלבד שהנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענתה כי מדובר בעסקת קונסיגנציה אלא שהתובעת הצליחה לבסס באופן פוזיטיבי את גרסתה כי מדובר בעסקת מכר רגילה, ועל כן אני מקבל את טענת התובעת בענין זה, דוחה את טענת הנתבעת וקובע כי מדובר בעסקת מכר רגילה ולא בעסקת קונסיגנציה.

ג. האם הפרה התובעת את חובת הקטנת הנזק –
גם לאחר שקבעתי כי אין מדובר בעסקת קונסיגנציה עדיין יש לבחון את טענת הנתבעת על פיה היתה מוטלת החובה על התובעת להקטין את נזקיה בדרך של לקיחת הסחורה שספקה לנתבעת ונותרה בידיה וזיכויה בגינה בסך של 11,425 ₪ (סעיף 30 לתצהיר מר אברהם אביגדור) .
הצדדים אינם חלוקים על העובדה שנותרה בידי הנתבעת סחורה שסיפקה לה התובעת אך לא אספה חז רה לאחר הפסקת ההתקשרות ביניהן, אולם חלוקים הם ביחס ל שאלה מתי לראשונה עלתה בקשת הנתבעת מן התובעת לקחת בחזרה את הסחורה, האם חלה על התובעת חובה לקחתה ולזכות את הנתבעת כנגדה ומה היה שוויה .
בענין זה העיד מר מנחם ברבי כדלקמן (עמ' 20 שורה 15 – עמ' 21 שורה 7) כדלקמן –
"ש. אביגדור מתאר פגישה אחרונה לא נעימה שהכל התפוצץ, מתאר אפילו אלימות. מה קרה.
ת. הגענו לשם, אני לבד, עשרות ומאות פעמים ונתקלתי ביחס עויין ולמרות שהפסקתי לספק סחורה המשכתי להגיע. פעם אחת הגעתי, דחפו אותי וקרה מה שקרה אני מגיע עם אבי הלא צעיר.
ש. זה היה ברור בנקודת הזמן הזו כי מערכת היחסים לא יכולה להמשיך.
ת. למראית עין שמגיעים למצב כזה עם לקוח אז כן.
ש. שהוא אמר לך לקחת את הסחורה.
ת. לאור מה שהיה שם לא יכולתי להגיע ואף אחד לא ביקש ממני נהפוך הוא, ניסו ליצור נזק והחזיקו את הסחורה אצלם.
...
ש. בהתכתבויות עם עוה"ד שלך הוא הסכים לזכות את אביגדור במחצית שווי הסחורה. למה רק 50 אחוז.
ת. הסברתי שנוצר פה נזק לי ולחברה שלי, מימנתי מע"מ ומשכורות והייתי צריך לקבל כסף. הסחורה ישבה במחסנים הם ניסו ליצור נזק כדי להחזיר לי. לא יודע הי המגעים בין אבא שלי לבין גלעד.
ש. מציג לך סחורה שאביגדור קנה בחברה אחרת, זו בדיוק אותה סחורה שאביגדור מחזיק ומעניין בזיכוי מציג לך.
ת. לעוה"ד אין לו ידע בסחורה הזו, מעבר לזה אין לי מה להגיד. אני חי את התחום הזה מספר רב של שנים, אני יודע מה הולך ומה עדכני ומה לא והטרנדים משתנים ולאור החזקת הסחורה אני לא יכול להשתמש בה. בנוסף לכך אם היה רוצה להחזיר יכל להחזיר אפילו עם נהג כפי שאחרים עשו. הוא בחר להחזיק סחורה אצלו.
ש. מציג לך סחורה.
ת. זה לא אותה סחורה.
ש. המתינה לכם סחורה במחסן, הגיע נציג מטעמכם, למה לא לקחת אותה.
ת. כי משה מסר לי שהיא לא ברת שימוש. ככה לא שומרים על סחורה.
ש. מציג לך סחורה משנת 2016 מה לא בסדר.
ת. מי שיודע איך מחזיקים סחורה יודע שככה לא מחזיקים אותה. היה רצון להסב נזק. לא אני הלכתי לראות את הסחורה, משה הלך. אם היינו רואים שאפשר לצמצם נזק היינו עושים את זה."
עיקרי הגרסה בנושא דנן הם, איפוא, כי מבחינת התובעת לא היה מקום לאיסוף הסחורה שנותרה מחנויות הנתבעת הן בשל אירוע אלימות בין מנהלי הצדדים והן בשל העובדה שהסחורה שהושארה תקופה ארוכה במחסני הנתבעת לא היתה ראויה לזיכוי וכי הדבר נעשה בכוונת מכוון על מנת לגרום לתובעת נזק.
יש להדגיש את העובדה שבמעמד החקירה הנגדית הציג ב"כ הנתבעת למר ברבי מוצרים שונים שלטענתו היו חלק מן הסחורה שבקשה הנתבעת להשיב לתובעת כנגד זיכוי אולם תשובתו היתה כי זו אינה הסחורה המדוברת, כאמור לעיל, בעוד שמטעם הנתבעת לא הוגשה כל ראיה בשאלה האם אכן הסחורה שהוצגה היא הסחורה נושא התובענה ובכל מקרה ברי כי מדובר אך בקומץ מתוכה (3,906 פריטים) .
העד מר יצחקיאן העיד כי בדרך כלל אין התובעת נוהגת לאסוף סחורה מחנות עימה הפסיקה לעבוד וכי מדובר בהחלטה משותפת שלו ושל מנהלי התובעת אם לסטות מנוהג זה (עמ' 11 שורות 24-21).
מטעם הנתבעת טען מר אברהם אביגדור בתצהירו (סעיף 50) כי – "כבר במהלך אותה פגישה בחודש אוקטובר 2015 שבה היכה אותי מנהל התובעת ושהובילה לפיצוץ בין הצדדים הבהרתי לתובעת כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה וכי היא מוזמנת לאסוף את הסחורה מהחנויות".
בחקירתו נשאל מר אביגדור היכן יש פניה בכתב או ראיה כלשהי לבקשה לאיסוף הסחורה וזיכוי כנגדה טרם הגשת התובענה ולא יכול היה להצביע על ראיה כאמור ואף טען טענה שלא עלתה בתצהירו כי אחיו פנה אל התובעת בבקשה כי תאסוף את הסחורה (עמ' 27 שורות 22-15) .
עיון מדוקדק בעדותו זו של מר אברהם אביגדור מלמד כי לכאורה לא מדובר רק בטענה שלא עלתה בתצהירו אלא אף ייתכן כי מדובר בגרסה חדשה ושונה על פיה הבקשה לא היתה במועד הפגישה בה נותק הקשר העסקי בין הצדדים אלא רק לאחריה על ידי אחיו, מר רבין אביגדור, אשר כלל לא העיד בהליך זה.
בהמשך, לאחר הדיון בהתנגדות הנתבעת לתביעה, שיגר ב"כ התובעת מכתב אל ב"כ הנתבעת ובו הצעה לזיכוי בסך 50% מן הערך הנטען של הסחורה, במענה סרב ב"כ הנתבעת לשיעור הזיכוי המוצע אך ביקש להחזיר את הסחורה אף ללא זיכוי ולהותיר את ההכרעה לבית המשפט, אולם גם בשלב זה לא אספה התובעת את הסחורה ולא הקטינה נזקיה אך גם הנתבעת לא טרחה להעבירה אליה או אף להציע זאת .
חובת הקטנת הנזק בהקשר החוזי, הנוגע לענייננו, קבועה בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1971 על פיו –
"אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין."
הסעיף קובע, אם כן, חובה עקרונית של הקטנת נזק המוטלת על נפגע כתוצאה מהפרת חוזה אולם יש לקבוע האם בנסיבות הענין חובה היתה על התובעת לקבלה ולזכות את הנתבעת כנגדה, מה משמעות העובדה שהנתבעת לא פעלה באופן יזום להחזרת הסחורה , האם אכן היתה הסחורה בת השבה ומה שוויה.
בהקשר זה יש לזכור את קביעת הפסיקה זה מכבר (כאן מתוך ע"א 1229/97 איי.אמ.איי. – שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ , פ"ד נג(4) 657, 663 (2.9.1999) ההדגשה שלי – א.ב. ) כי –
"בחישוב הפיצויים יש אף להתחשב בחובה להקטין את הנזק המוטלת מכוח סעיף 14(א) ל חוק התרופות על נפגעים. נטל ההוכחה כי ניתן היה להקטין את הנזק הוא על המפר. נפגע יוצא ידי חובתו אם פועל הוא בסבירות. אין הוא נדרש לצאת מגדרו כדי להקטין את הנזק. ראו, למשל, ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי [2], בעמ' 825. "
מאחר שקבעתי כי הסחורה סופקה וכי אין מדובר בחוזה קונסיגנציה הרי שחובת התשלום היתה מוטלת על הנתבעת ומשלא פרעה חובה הפרה את תנאי ההתקשרות עם התובעת, ולפיכך עליה נטל ההוכחה בשאלה האם ניתן היה להקטין את הנזק במאמץ סביר , מהו המאמץ הסביר בנסיבות הענין ומה היקף ההקטנה הרלוונטית.
תוצאה נוספת של קביעותי האמורות היא כי השבת סחורה שלא נמכרה אינה חלק מובנה בגוף העסקה והעד מר יצחקיאן אף העיד כי לא זה היה נוהגה של התובעת עם לקוחות עימם סיימה התקשרותה.
עוד ראינו כי הנתבעת לא הוכיחה כי אכן פנתה אל התובעת בדרישה כי זו תאסוף את הסחורה לפני מועד הגשת התביעה.
בענין הבקשה לאסוף את הסחורה בפגישה בה הסתיים הקשר בין הצדדים מדובר לכל היותר בגרסה של הנתבעת מול גרסת התובעת ללא כל תימוכין, ועל פי הפרשנות האפשרית של חקירתו הנגדית של מר אברהם אביגדור ייתכן כי מדובר בגרסאות סותרות, ולפיכך – למצער נוכח נטל ההוכחה המוטל בשאלה זו על הנתבעת, לא הרימה היא נטל זה .
לענין הטענה כי מר רבין אביגדור ביקש מן התובעת לאסוף את הסחורה גם לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, מדובר בעדות מפי השמועה אשר אינה נתמכת בכל ראיה ועל כן אינני סבור כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח גם טענה זו.
עובדה אשר אין חולק עליה היא כי לאחר מועד הדיון בהתנגדות נשלח מכתבו של ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובעת מיום 18.7.16 ובו הזמנה לאסוף את הסחורה ולזכות את הנתבעת כנגדה, ובין הצדדים הוחלפו הצעות נגדיות בדבר נושא הזיכוי אשר לא בשלו לכלל הסכמה.
אין ספק כי מדובר בהצעות אשר הועלו על ידי הנתבעת לראשונה לאחר שחלפו 9 חודשים לכל המוקדם ממועד אספקת המוצרים ועל פי גרסת התובעת מדובר במוצרים המושפעים מהלכי רוח ואופנות בשוק (טרנדים) וכן כי אוחסנו בצורה לא מתאימה ועל כן לא ניתן היה לעשות בהם שימוש עתידי וממילא אף לא היה מקום לזכותם. מר מנחם ברבי אף טען כי מדובר היה בגרימת נזק מכוון מצד הנתבעת ( עמ' 20 שורות 22-21 ו-29-28).
ברי כי חובת הקטנת הנזק של התובעת לא יכולה לבא לידי ביטוי במצב בו תקבל לידיה חזרה סחורה שכבר מכרה ותו לא.
משמעות הקטנת הנזק נגזרת מיכולתה של התובעת לעשות שימוש נוסף באותה סחורה, באופן שיניב לה הכנסות חלופיות או יחסוך ממנה הוצאות עתידיות ובכך יקטין את נזקיה, ועל כן הנטל להוכיח כי הסחורה היתה במצב בו ניתן היה למכרה בשנית או לעשות בה שימוש מסחרי שיניב לתובעת הכנסות הוא חלק מנטל ההוכחה המוטל על מפר הטוען לחובת הקטנת הנזק, כפי שהראיתי לעיל.
דא עקא, הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה ביחס לשוויה או מצבה של הסחורה וכל שעשתה היה לטעון בעלמא כי שווי הסחורה 11,425 ₪ ולהציג למר מנחם ברבי בחקירתו מספר פריטים בטענה שהם חלק מן הסחורה ובדרישה כי יבחן את מצבם על אתר באולם בית המשפט .
אולם מר ברבי הכחיש כי מדובר בחלק מן הסחורה שסופקה לנתבעת על ידי התובעת והנתבעת לא הוכיחה אחרת, מה גם שלטענת הנתבעת מדובר על 3,906 פריטים (סעיף 30 לתצהיר מר אברהם אביגדור) ואין כל וודאות כי גם אם היה מצבם של פריטים ספורים שהוצגו לעד באולם בית המשפט שפיר הדבר מלמד על מצב רובם המוחלט שלא הוצג לו.
נוסף לכך, גם אם מצבם הפיזי של הפריטים תקין עדיין אין בכך כדי לשלול את טענת מר מנחם ברבי כי מדובר בפריטים אופנתיים – אביזרים לשיער – אשר היכולת למכור אותם בשוק מושפעת מאופנות משתנות ובחלוף זמן רב מאז הפצתם המקורית לא ניתן למכרם, או למצער מדובר במוצר שקשה יהיה לשווקו , מעבר למאמץ סביר הנדרש על פי סעיף 14(א).
מאחר שלא הוכח כי בקשות להשבת הסחורה כנגד זיכוי הועברו אל התובעת מאז סיום ההתקשרות ועד מועד הדיון בהתנגדות ייתכן בהחלט שבחלוף קרוב לשנה השתנו מגמות באופנה והמוצרים הפכו לאבן שאין לה הופכין , ומאחר שהנטל להוכיח כי לא כך הוא הדבר וכי ניתן אכן להקטין את הנזק מוטל על הנתבעת לא עלה בידה להרים נטל זה.
לא זו אף זו, מדובר בסחורה אשר, כפי שקבעתי לעיל, עברה כבר לבעלות הנתבעת כשתביעתה של התובעת היא למעשה אכיפת החוזה בין הצדדים בדמות תשלום התמורה עבור הסחורה שסיפקה וטענת הנתבעת להקטנת הנזק משמעה כפיה עליה לקבל חזרה לבעלותה סחורה שכבר מכרה ואשר אינה עוד בבעלותה .
בספרו של המנוח כבוד השופט (כתוארו אז) דוד קציר, "תרופות בשל הפרת חוזה", חלק ב', הוצאת תמר תשנ"א – 1991 עמ' 951 נאמר כך –
"אפשרותו , ועל כן גם חובתו, של הנפגע לקטין את הנזק, תלויה בתרופה שבה הוא בוחר נוכח ההפרה. כך, אין לדרוש מקונה, שבחר לתבוע את אכיפת החוזה, להיזקק לעיסקה תחליפית, ולרכוש נכס אחר במקום זה שהובטח לו על פי חוזה, במסגרת החובה להקטין את הנזק, כשם שמוכר שהחליט לתבוע את אכיפת החוזה על הקונה הסרבן , לא יידרש, במסגרת החובה להקטין את הנזק, למכור את הנכס לאחר".
ספק, איפוא, אם חיוב התובעת לקבל לידיה בחזרה את הסחורה ולחייבה למכור אותה לצד שלישי לצורך הקטנת נזקיה וזיכוי הנתבעת לאחר שכבר מכרה אותה ועומדת היא – כדין – על אכיפת החוזה בין הצדדים עולה בקנה אחד עם המונח מאמצים סבירים שבסעיף 14(א) לחוק.
עם זאת, בשלב מסויים של ההתכתבות בין באי כח הצדדים – אמנם לאחר הגשת התביעה – עלתה מצד ב"כ הנתבעת במכתב מיום 19.9.16 (המכתב האחרון בנספח ה' לתצהיר הנתבעת) ההצעה כי הנתבעת תשיב לתובעת את המוצרים וההכרעה בדבר הזיכוי תיוותר בידי בית המשפט, אך הצעה זו לא זכתה למענה מצד התובעת.
לו היתה הצעה זו נענית על ידי התובעת היתה בידיה האפשרות לבדוק את הסחורה כראוי ולוודא האם ניתן לעשות בה שימוש, איזה מאמץ היה הדבר מצריך מצידה ומהו, אם בכלל, שיעור הזיכוי המגיע כנגד הסחורה במצב ה, והכל על בסיס בדיקה מסודרת ומידע מלא ומדוייק, אולם – כאמור – התובעת כלל לא הגיבה להצעה זו.
לטעמי, גם אם חובת הקטנת הנזק ביסודה אינה טומנת בחובה חובת קבלת סחורה בחזרה לאחר חודשים רבים וזיכוי כנגדה, עדיין יש בחוסר ההתייחסות להצעתה זו האחרונה של הנתבעת משום הפרה מסויימת של חובת הקטנת הנזק ולמצער של חובת תום הלב הכללית החלה הן על דיני החוזים והן על ניהול הליכים משפטיים.
בית המשפט העליון קבע זה מכבר בבר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי (פ"ד לה(3) 449, 461 (4.6.1981)) –
"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80 [5] ; ע"א 701/79 [4] הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל."
בהמנעותה ממענה להצעתה האחרונה של הנתבעת לקבלת הסחורה כמעט ללא תנאי כלל לא העניקה התובעת הזדמנות להצעה שהעמידה בפניה כלים לבדיקת מצב הסחורה ובחינת האפשרויות להקטנת הנזק ומענה מבוסס לשאלות שציינתי לעיל .
אין ספק כי לו מוכח היה לאחר בדיקה שכזו כי מצב הסחורה אינו מאפשר את המשך מכירתה די היה בכך על מנת לשחרר את התובעת מחובת הקטנת הנזק בדרך של קבלת הסחורה וזיכוי כנגדה (ראה למשל ת"א (שלום תל אביב) 208397/02 הלדור יבוא ושיווק ברזל בע"מ נ' דרור סימה (29.1.2004)) אולם כעת מצבה אינו ברור והתובעת תרמה לחוסר בהירות זה בכך שלא הסכימה אפילו לקבלה לרשותה ללא כל התחייבות לזיכוי , ובכך נהגה לטעמי במידה מסויימת בחוסר תום לב.
מנגד אשוב ואזכיר כי הנתבעת – המפרה והאחראית העיקרית לנזקים ובעלת הסחורה לאחר שרכשה אותה מן התובעת – לא העלתה הצעה זו בשלב מוקדם יותר ואף לא טרחה להציע להוביל על חשבונה את הסחורה אל התובעת על סמך אותה הצעה, קל וחומר שלא עשתה כן בפועל, ולפיכך ברי כי אין מדובר במחדל שכל כולו רובץ לפתחה של התובעת.
לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבעת לא הוכיחה בכל צורה את שוויה העדכני של הסחורה , וכפי שהזכיר בצדק ב"כ התובעת – לא הוצג תיעוד של ספירת מלאי מסוף השנה ביחס אליה או כל נתון מבוסס אחר זולת הטחת פריטים מסויימים ושנויים במחלוקת בפני מר מנחם ברבי באולם בית המשפט.
לאור האמור, לא הוכחה טענת הנתבעת בדבר אי קיום חובת הקטנת הנזק מצד התובעת אולם לאי הוכחה זו תרמה גם התובעת, במידה מסויימת של חוסר תום לב, וגם לכך יש ליתן ביטוי מסויים בתוצאת ההליך.

סיכום
לאחר שקבעתי לעיל כי הוכחה אספקת הסחורה נושא התובענה לנתבעת לבד מזו הכלולה בחשבונית אחת , כי אין מדובר בעסקת קונסיגנציה ועל כן חייבת הנתבעת לשלם לתובעת עבור מלוא הסחורה שסופקה לה וכי לא הוכחה טענת הנתבעת כי התובעת הפרה את חובת הקטנת הנזק המוטלת עליה דין התביעה להתקבל ברובה.
לאור האמור אני מורה על הפעלתם מחדש של הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 518642-01-16 בגין סכום החוב הנקוב בו, בניכוי הסכום של 2,938 ₪ מיום פרעונו בפועל, אם טרם הופחת סכום זה מיתרת החוב בתיק, ובניכוי סך של 1,770 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.7.15 .
כפי שציינתי לעיל יש ליתן משקל מסויים, אך מסויים בלבד, לעובדה שהתובעת נמנעה מלקבל את הסחורה לשם בדיקה גם ללא תנאי משהועלתה הצעה זו על ידי הנתבעת.
תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי – " בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון."
סבורני כי המנעותה האמורה של התובעת מתגובה להצעת הנתבעת מהווה חלק מן הדרך בה ניהלה את הדיון ויש לקחתה בחשבון בפסיקת ההוצאות.
לאור כל האמור לעיל, בשים לב לתוצאה, לסכום הסעד ולאופן ניהול ההליך תשא הנתבעת גם באגרות בית המשפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 45 יום .

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ח, 04 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גד-ליין יבוא ושווק מוצרי אופנה בע"מ
נתבע: אביגדור אי וי גי בע"מ
שופט :
עורכי דין: