ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מקסים קוגן נגד עזמי שאער :

בפני כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

התובע

מקסים קוגן

נגד

הנתבע

עזמי שאער

פסק דין

לפני תביעה על סך 4,235 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 4.3.17 ברחוב יד לבנים בחיפה.
בתאונה היה מעורב רכב של התובע מסוג מיצובישי מס' רישוי 54-473-20 ומונית מסוג רנו מס' רישוי 99-462-26 בה נהג הנתבע (להלן: " המונית").

בהתאם לכתב התביעה, רכב התובע עמד ברמזור, המונית שנסעה לפני רכב התובע רצתה להספיק לעבור את הרמזור שהתחלף לאדום , לא הספיקה, עצרה אחרי קו העצירה, ואז נסעה לאחור ופגעה בחזית רכב התובע.

בהתאם לכתב ההגנה, הנתבע עצר את המונית ברמזור ולפתע הרגיש חבטה מאחור, וכאשר יצא מהמונית, גילה כי רכב התובע, שנסע מאחוריו , לא בלם , וכתוצאה מכך פגע בחלק האחורי של המונית.
עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה למונית לא נגרמו נזקים, ועל כן , לא ייתכן כי לרכב התובע ייגרמו הנזקים המתוארים בדו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה.

דיון בבית המשפט:
בבית המשפט העיד התובע כי נסע אחרי המונית במרחק מה ותחילה עצר בנתיב השמאלי כדי להמשיך בנסיעה להדר והמונית עצרה אחרי קו עצירה בנתיב הימני. התובע החליט לעבור מ הנתיב השמאלי לנתיב הימני, הסיט את הרכב ונעמד בין שני הנתיבים, כש החלק הקדמי של רכבו בנתיב הימני . הנתבע לא שם לב שרכב התובע מאחוריו, נסע לאחור פגע בו (פרוטוקול עמ' 1 ש' 28-30- עמ' 2 ש' 1-5) .
התובע הגיש תמונות שצילם מיד לאחר האירוע (ת/1 – תמונות סומנו מ1 עד 10) , בהן נראה כי רכב התובע עומד באלכסון בין שני הנתיבים עם פגיעה בחזית בסמוך לצדה השמאלי של לוחית הרישוי (תמונה 1 ו- 2). עוד נראה בתמונות כי המונית עומדת אחרי קו עצירה, כ שהיא חוסמת את מעבר החציה, ורק הגלגלים האחוריי ם שלה נמצאים לפני קו העצירה (תמונה 10) . כמו כן, בתמונ ה מס' 5 בת/1 ניתן לראות כי למונית נגרם נזק בפגוש אחורי בצד שמאל (ת/1 תמונה 5 ).
התובע העיד כי לאחר התאונה הנתבע הודה באחריות לתאונה והציע לתקן את רכב התובע במוסך שהוא מכיר. למחרת היום התובע נפגש עם הנתבע ועם בעל המונית (נגדו הוגשה התביעה במקור) , ולאחר שעברו בין מספר מוסכים, התובע סירב לתקן במוסך שהוצע לו. לגרסת התובע, באותו מעמד שינה הנתבע את גרסתו וטען כי התובע היה זה שפגע במונית מאחור (פרוטוקול עמ' 2 ש' 13-21).

הנתבע העיד כי הוא היה בנסיעה עם נוסע קבוע (פרוטוקול עמ' 4 ש' 12-13) , עצר ברמזור אדום ( לדבריו, אין זה משנה , אם עצר לפני או אחרי קו העצירה ), ובזמן שהמונית הייתה בעצירה, הגיע רכב התובע ונכנס במונית מאחורה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 33-36).
לטענת הנתבע, למונית לא נגרמו נזקים , ועל כן לא הגיש תביעה . בתמיכה לטענה זו הגיש הנתבע תמונות פגוש אחורי של המונית (נ/1).
הנתבע אישר כי נפגש עם התובע יום למחרת בבית קפה בכיכר פריז, והתובע ביקש להצי ע לו מוסך זול, ו אז הלך יחד עם התובע למוסך שליד ביתו של בעל המונית (פרוטוקול עמ' 4 ש' 2-6).

עוד העיד הנתבע כי לרכב התובע הייתה תאונה קודמת וכי הנזקים הנטענים אינם תוצאה מהתאונה נשוא התביעה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 7-8).

התובע השיב, כי הנתבע צודק באופן חלקי לגבי הנזק הקודם, שהי ה לרכבו לפני התאונה, והסביר כי לרכבו היה פנס איתות שבור מצד ימין בטרם התאונה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 23-24).
התובע הדגיש כי לא תבע בגין אותו הפנס והציג תמונות שמאי , בהן רואים כי בחוות דעתו התייחס השמאי לשני הפנסים הגדולים ולא לפנס איתות (ת/2) .
אציין כבר כעת כי בתמונה 2 ב-ת/1 ניתן לראות את פנס האיתות שבור ונזק בכנף ימין, שאין לו קשר לנזק בחזית מצד שמאל.

מטעם התובע העידה גב' גריצקו שנסעה יחד עמו בזמן התאונה. לדברי העד ה, התובע עצר את רכבו מאחורי המונית בנתיב הימני , ואז המונית נסעה אחור נית ופגעה ברכב התובע . לעדה הוצגה תמונה (ת/1), בה רואים כי רכב הת ובע נמצא באלכסון בין שני הנתיבים ולא בנתיב הימני , כפי שטענה, לכך השיבה העדה כי אינה זוכרת. (פרוטוקול עמ' 4 ש' 29-32).

מטעם הנתבע העיד מר ויקטור סבג. מר סבג העיד כי הוא נוסע באופן קבוע בימי שבת לים במונית עם נהג קבוע, אך באותו היום הנהג הקבוע שלח לו את הנתבע (פרוטוקול עמ' 5 ש' 10-11).
לדברי העד, הנתבע עצר את המונית ברמזור אדום , ותוך שניות שמע מכה מאחור ה, וזאת כאשר המונית נמצאת בעצירה. לשאלת בית המשפט העד השיב כי המונית עצרה בקו העצירה, וכא שר הוצגה בפניו תמונה 10 ב-ת/1, בה רואים כי המונית עומדת במעבר החציה מאחורי קו העצירה, לא היה לו הסבר (פרוטוקול עמ' 5 ש' 15-16). כאשר נשאל העד, האם הוא זוכר, מדוע המונית עצרה מעבר לקו העצירה , העיד כי אינו זוכר ורק זוכר שקיבלו מכה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 17-18).

דיון והכרעה :
לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות שהציגו לי הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 אנמק את פסק הדין בתמציתיות.

בפני שתי גרסאות קוטביות: מחד, לפי גרסת התובע, המונית נסע ה לאחור ופגע ה בחזית רכבו כשהוא עומד מאחורי המונית באלכסון בין שני הנתיבים; מאידך, לגרסת הנתבע , הוא עצר ברמזור, והנתבע , שנסע אחוריו , לא הספיק לבלום ופגע במונית מאחור ה.

אחרי ששמעתי את שני הנהגים החלטתי לתת אמון בגרסת התובע מאחר וגרסתו נתמכת בתמונות שהוגשו לעיוני מחד, ובעובדה כי הנתבע לא הכחיש כי יום למחרת התאונה נפגש עם התובע והלך יחד עמו לחפש מוסך לתיקון רכבו.
מהתמונות ת/1, שצולמו מיד לאחר התאונה , ניתן ללמוד :

  1. המונית לא עצרה בקו העצירה, אלא במעבר החציה, דבר שמתיישב עם גרסת התובע ונותן סיבה , מדוע המונית נסעה לאחור .
  2. רכב התובע אינו עומד בנתיב של המונית, אלא נמצא באלכסון בין שני הנתיבים, דבר המתיישב עם גרסת התובע כי החליט לעבור לנתיב ימני לאחר שתחילה עצר בנתיב השמאלי.

העובדה כי הנתבע יום לאחר התאונה נפגש עם התובע ועם בעל המונית והלך יחד עם התובע למוסך , כדי לבדוק אפשרות תיקון רכב התובע "בזול", מתיישבת עם תחושת אשם של הנתבע, שרצה למזער את הנזק מבלי לפנות לחברת הביטוח. ל נתבע לא היה כל הסבר למפגש, והטענה כי הלך עם התובע לחפש מוסך זול לבקשת התובע אינה נראית סבירה בעיני .

באשר לנזק, אציין כי טענת הנתבע, לפיה כתוצאה מהתאונה לא נגרם כל נזק למונית, אינה מדויקת . גם מהתמונה 5 בת/1 וגם מהתמונות נ/1, שהוגשו על ידי הנתבע , ניתן לראות כי ישנה פגיעה בפגוש אחורי מצד שמאל של המונית עם סימני צבע. בהקשר זה מקובלת עלי טענה של התובע , לפיה לא בהכרח יהיה נזק חמור בפגוש של המונית לאור העובדה כי הפגוש עשוי חומר אלסטי , לעומת חומרת הפגיעה בפח בחזית מכוניתו של התובע .
אדגיש כי התובע לא הסתיר כי לרכבו הייתה תאונה קודמת בצד ימני של הרכב עם פגיעה בפנס איתות. כפי שכבר ציינתי לעיל , בתמונה מס' 2 ב - ת/1 ניתן לראות היטב את הפגיעה האמורה, וברור כי אין לה כל קשר לפגיעה בחזית שמאל של הרכב. התובע, בהגינותו , לא ניסה לייחס פגיעה זו לתאונה , כפי שניתן לראות בדו"ח שמאי , ולא תבע בגינה.

באשר לעדים שהעידו משני הצדדים, ניכר כי שני העדים, גם מצד התו בע וגם מצד הנתבע, לא זכרו את אופן קרות התאונה לאש ורה, ועל כן , לא אתן משקל לעדותם .
גב' גריצקו העידה כי רכבם נסע בנתיב הימני, כאשר מהתמונות ברור כי הרכב היה בין שני הנתיבים וכי בטרם התאונה נסע בנתיב השמאלי. כאשר הוצגו ל עדה תמונות, בהן נראה הרכב עומד באלכסון (ת/1) , טענה כי אינה זוכרת.
מר סבג העיד כי המונית עצרה לפני קו העצירה, ולאחר שהוצג ה לו תמונה 10 בת/1 , העיד כי אינו זוכר את נסיבות התאונה ורק זוכר את המכה שקיבלה המונית.
אציי ן עוד כי הנתבע העיד שהוא מסיע את מר סבג באופן קבוע , אך מר סבג העיד, כי אומנם נוסע באופן קבוע במונית לים, אך לא עם הנתבע וכי הנתבע נשלח אליו ביום המקרה על ידי הנהג הקבוע, וס תירה זו אומרת דרשני.

כל נהג מחויב לנהוג בזהירות ובשים לב לנעשה בדרך. סעיף 62(2) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] תשל"א – 1971 ותקנה 21(א) ל תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 מטילים חובת זהירות מושגית על כל משתמש בדרך. כמו כן תקנות התעבורה קובעות מספר סטנדרטים של התנהגות בכביש, מהם ניתן ללמוד על הרשלנות הקונקרטית של הנהג שהפר אותם.
בענייננו רלוונטיות מספר תקנות לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961:

חובתו של עובר דרך
21. (א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –
(1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;
(2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;
(3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה;
(4) יסכן חיי אדם.
(ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

נסיעה אחורנית 45. נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1) סיכון או פגיעה;
(2) הטרדה או הפרעה.

לאור כל האמור לעל אני קובעת כי התאונה התרחשה, לאחר שהתובע עבר באופן חלקי מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ונעמד באלכסון בין שני הנתיבים אחרי המונית. המונית שעצרה בגלל רמזור אדום אחרי קו העצירה וחסמה מעבר חציה, נסעה לאחור , מבלי שהנתבע שם לב כי מאחוריו עומד רכב התובע ומבלי שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות ופגע בחזית רכב הת ובע.

מכאן אני קובעת כי רוב האחריות לתאונה הינה לפתחו של הנתבע, אשר נסע לאחור מבלי לנקוט אמצעי הזהירות הדרושים ופגע ברכב שעמד מאחוריו.
יחד עם זאת, מצאתי כי קיימת רשלנות תורמת מצד התובע , אשר נעמד עם רכבו בין שני הנתיבים באלכסון , ועל אף שראה כי המונית מתכוונת לנסוע לאחור לא עשה דבר כדי לנסות ולמנוע את התאונה (ראה עדותו של התובע בעמ' 2 ש' 4). מכאן אני קובעת כי לתובע רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 20%.

כפי שציינתי כבר לעיל, הפגיעה הקודמת ברכב התובע אינה חלק מחוות דעת שמאי, שלפיה תוקן הרכב (ראה חוות דעת שמאי, חשבונית וקבלה ממוסך בו תוקן הרכב). מכאן אני קובעת כי התובע הוכיח כי נגרם לו נזק ישיר בסך 3,533 ₪.

כמו כן, התובע הוכיח , באמצעות קבלה שצירף לכתב התביעה , כי שילם שכ"ט ה שמאי בסך 702 ₪.

סוף דבר,
הנתבע ישלם לתובע סך 3,388 ₪ (סכום לאחר ניכוי של 20% רשלנות תורמת), וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא , יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט, כולל אגרת בית המשפט, בסך 350 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ' ניסן תשע"ח, 05 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מקסים קוגן
נתבע: עזמי שאער
שופט :
עורכי דין: