ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזריאל נגד דרך אגד תעופה ונופש :


בתי המשפט

ב"מ לתביעות קטנות ראשון לציון

תק 002236/07

בפני:

כב' השופטת מ. עמית-אניסמן

תאריך:

27/01/2008

בעניין:

עזריאל דוד

התובע

נ ג ד

דרך אגד תעופה ונופש בארץ ובעולם בע"מ

הנתבעת

נ ג ד

מוקד אמון סביון (1997) הבטחה ושמירה בע"מ

צד ג'

פסק – דין

העובדות וטענות הצדדים

1. התובע ובני משפחתו יצאו לנופש באוניה המופעלת על ידי הנתבעת בתאריכים 5.8.2007 - 9.8.2007. בלילה הראשון של הנופש התובע ובנו הלכו לקזינו באניה ושיחקו פוקר ורולטה.

2. לאחר זמן מה, טוען התובע, התרוקן הקזינו ומנהל הקזינו ביקש מהתובע ומבנו שיצאו מאולם הקזינו, אולם האחרונים סירבו. בהמשך הגיע הקב"ט הראשי, משך את התובע ונתן אגרוף בפניו, הפיל אותו על הרצפה על יד ימין וגרם לו לחבלות קשות.

3. מנגד, טוענת הנתבעת כי במהלך ההפלגה, כבכל הפלגה, מצויים קציני בטיחות אשר אחראים לשמור על ביטחון הנוסעים באונייה.

4. לטענתה, קציני הבטיחות הם עובדי חברת מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ (להלן: "צד ג'"), ואין בינם לבין הנתבעת כל קשר של העסקה. משכך, טוענת הנתבעת כי צד ג' הינה האחראית הבלעדית לעובדיה ו/או לפעולתם ו/או למעשיהם ומשכך הינה האחראית היחידה לכל נזק ו/או דרישה ו/או טענה בקשר למעשיהם במהלך ההפלגה.

5. אשר על כן, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' למוקד אמון סביון (1997) אבטחה ושמירה בע"מ.

6. בכתב ההגנה של צד ג' טוענת צד ג' כי המדובר בתובע אשר בעודו כמתנהג כאדם בגילופין וללא כל סיבה או התגרות תקף קצין ביטחון אצל הנתבעת. לטענתו, המדובר באירוע אשר התרחש כולו בשל התנהגותו של התובע עצמו אשר התנהג בצורה בלתי הולמת באולם הקזינו באונייה.

7. אשר על כן, בקש קצין הביטחון מהתובע לעזוב את שטח הקזינו. כמצוין בכתב התביעה, סרב התובע לעזוב את שטח הקזינו ובחר להמשיך בהתנהגותו הבלתי הולמת תוך שהינו מקלל ויורק על קצין הביטחון.

8. זאת ועוד, טוען צד ג' כי באופן פתאומי החל התובע לתקוף פיזית את קצין הביטחון ובכך לא הותיר לקצין הביטחון כל ברירה מלבד לפעול בכדי להגן על עצמו ולרסן את התובע.

9. אשר על כן, צד ג' מכחיש כל קשר בין הנזק הנטען על יד התובע לבין האירוע המתואר לעיל, וממילא, לו היה קשר, הרי שמדובר בנזק אשר נגרם על ידי התובע.

עוולת התקיפה

14.10. סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי :-

"(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה - לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.

15.11. מכאן עולה כי יסודותיה של העוולה הם שלושה:

א. שימוש בכוח נגד גופו של אדם - ליסוד זה די בכל נגיעה בגופו של אדם ואף באיום של ממש לשימוש בכוח (ראה: ת"א (שלום-ת"א) 18115/97 לויט נ' אבן, דינים שלום, כרך יח, 451).

ב. במתכוון - זהו יסוד מרכזי, החיוני לגיבושה של העוולה, ובלשונו של כב' הנשיא ברק: "באין כוונה, אין אחריות בנזיקין, בגין תקיפה..." (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 115 ובעקבותיו: ת"א (מחוזי - ב"ש) 46/93 טנג'י נ' קריפין, דינים מחוזי, כרך כו(4), 201).

ג. ללא הסכמתו.

16.12. נטל ההוכחה רובץ על כתפיו של התובע (ת"א (שלום- י-ם) 7494/98 גריבי נ' כהן, דינים שלום, כרך יז, 105 ות.א. 151468/02 טובי אריה נ' פרגמינקוב מאיר). מאחר ועסקינן בעוולה בעלת נפקויות גם במישור הפלילי, ראוי לדרוש מידת הוכחה גבוהה יותר, מזו הנהוגה במשפט האזרחי (ראה: ת"א (מחוזי – י-ם) 1156/95 לביאן נ' בית-חולים הכללי משגב לדך, דינים מחוזי, כרך לב(9), 73).

13. נבחן את התקיימותם של יסודות העוולה במקרה שלפניי. אקדים ואתחיל דווקא עם היסוד השני. לענין זה, מהימנה עלי לחלוטין עדותו של הקב"ט, מר ביסאן נסארת, ולפיה, התובע, שהיה שיכור, נדרש על ידי עובדי הקזינו לעזוב את הקזינו, ואולם בחר שלא לעשות כן. משכך, נתבקש הקב"ט להגיע לקזינו על מנת לסייע בהוצאת התובע מהקזינו. מהימנה עלי עדותו של הקב"ט, לפיה ניסה לשכנע את התובע זמן רב לעזוב את הקזינו ללא הצלחה.

14. מהימנה עלי עדותו של הקב"ט, לפיה עשה כל שביכולתו על מנת לשכנע את התובע בדרכי נועם לצאת מהקזינו, ונוכח חילופי הדברים, ובשל היותו של התובע שיכור, החל התובע לתקוף את הקב"ט, ומשכך, נדרש להדוף אותו. כחלק מההדיפה, נגע הקב"ט קלות בשפתו ובידו של התובע. התובע אף לא טרח לפנות לרופא האניה, אלא לרופא משפחה חמישה ימים לאחר שובו לארץ.

15. משכך, לא הוכח יסוד הכוונה הנדרש בעילת התקיפה, ובנוסף גם לא הוכח כל נזק.

16. לחילופין, גם אם הייתי מקבלת את הטענה לפיה התקיימו יסודות עילת התקיפה במקרה זה, הרי שצד ג' זכאי להגנה מכוח סעיף 24 (1) לפקודת הנזיקין, שכן נחה דעתי כי "עשה את המעשה כדי להגן על עצמו או על אדם אחר מפני שימוש בכוח שלא כדין מצד התובע, ובמעשהו זה לא חרג ממידת הנחיצות הסבירה לאותה מטרה, והיחס בין הנזק שגרם לתובע בתקיפה זו לבין הנזק שרצה למנוע לא היה בלתי סביר".

17. ויודגש, על מנת שתתקבל טענת הגנה עצמית, כאמור לעיל, הנתבע אינו צריך להוכיח שהתקיים שימוש ממשי בכוח מצד התובע, ודי גם באיום של ממש לשימוש בכוח. איום כזה כשלעצמו הוא בגדר תקיפה והמותקף זכאי להתגונן מפניו. הקב"ט העיד כי מאחר והוא נושא נשק, עליו להגן על נשקו - וכך עשה.


סוף דבר

49.18. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומימילא את הודעת צד ג'.

19. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

51.המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק דיני לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק דיני.

ניתן היום כ' בשבט, תשס"ח (27 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

מיכל עמית-אניסמן - שופטת

002236/07תק 326 איריס יפת