ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רסלס נגד רשת שוקן :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא023135/07

בתיק עיקרי ת"א 1170/05

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

25/01/2008

בעניין:

1. עופר רסלס

2. אורן ירושלמי

3. Pine Equity Internationl LLC.

ע"י ב"כ עו"ד

נרי

המבקשים

נ ג ד

1. רשת שוקן בע"מ

2. איתן מרקוביץ

3. מתן שירם

4. איתן עזריאל

5. אורי שאלתיאל

6. אייל מילס

ע"י ב"כ עו"ד

מוזר

המשיבים

החלטה

התובעים מבקשים להורות על הוצאת חלק מהנספחים שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, בטענה שמדובר במסמכים שכלל אינם מופיעים בתצהיר הגילוי מטעמם (נספח א' לכתב התביעה), ועל פי הפסיקה, יש להורות על מחיקת כל מסמך שלא גולה בהליכים המקדמיים.

בנוסף, מבקשים התובעים כי לאחר שיוצאו המסמכים שצורפו באופן פסול, יש ליתן להם אפשרות להגיש ראיות מפריכות לטענות עובדתיות שהועלו בתצהירי הנתבעים.

בתגובתם, טוענים הנתבעים כי הם גילו לתובעים את כל המסמכים הרלוונטיים שאיתרו, ודווקא התובעים, הם שהסתירו כל העת מסמכים שלבסוף צורפו לתצהירים מטעמם.

הנתבעים טוענים, כי העדים שמתצהיריהם מבוקש להוציא את הנספחים האמורים, אינם "בשליטתם", וממילא הם אינם יכולים לזמנם לעדות ולבקש מהם להביא עימם את המסמכים הרלוונטיים. הנתבעים מפרטים את הנספחים שהוצאתם מבוקשת, וטוענים כי הם לא היו ברשותם בשלבי ההליכים המקדמיים, אלא התגלו רק בעת הכנת תצהירי העדות הראשית. לגבי חלק מהמסמכים, ציינו הנתבעים כי הם אמורים להימצא ברשות התובעים. תגובת הנתבעים נתמכה בתצהירו של הנתבע 3.

בתשובתם לתגובה, טוענים התובעים כי העובדה שהנספחים צורפו לתצהירים מטעם הנתבעים, מעידה על כך שמדובר בעדים ש"בשליטת" הנתבעים, וככל שהנתבעים היו פונים לאותם עדים במועד, הרי שהיה ביכולתם לגלות את קיומם של כל אותם מסמכים.

כידוע, הליך גילוי ועיון במסמכים אינו תחליף לשלב ההוכחות, ולכן כאשר בעל דין טוען כי מסמך מסויים אינו ברשותו, יש להסתפק בכך, והמקום לטעון כי מסמך מסויים מצוי ברשות בעל הדין, ומהי נפקות אי גילויו במועד, הוא בשלב ההוכחות (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (14/8/05); רע"א 9122/07ברזילי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (19/11/07)).

ואכן, נפקות אי גילויו של מסמך לעניין אופן ניהול שלב ההוכחות, מוצאת את ביטויה בתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת-

"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים".

על פי הפסיקה, בית המשפט אינו עושה שימוש בסמכותו למניעת הגשת ראיה כאשר ברור שהמחדל לא נגרם בזדון או במתכוון, וכאשר מדובר בראיה שהתגלתה באופן מקרי בשלב מאוחר יותר (ת"א (תל אביב-יפו) בש"א 7632/07, ת"א 1950/01 דה האז נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (10/5/07) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם).

מכאן נובע, ש"הצדק סביר" כמשמעו בתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, מתקיים כאשר הראיה התגלתה באופן מקרי בשלב מתקדם של ההליך, ואי גילויה בשלב המקדמי אינו מכוון.

השאלה היא האם, כפי שטוענים הנתבעים, זהו המצב בענייננו.

תצהיר הגילוי מטעם הנתבעים, שצורף כנספח א' לבקשה, נערך ביום 26/6/05, בעוד שתצהירי העדות הראשית השונים הוגשו כולם בספטמבר 2007, כלומר למעלה משנתיים לאחר מכן. בפרק זמן זה, ייתכן בהחלט שהתגלו לנתבעים נתונים עובדתיים נוספים על אלה שהיו ידועים להם מלכתחילה, וביניהם, גם שמות של עדים פוטנציאליים העשויים להבהיר את תמונת המצב העובדתית, בעזרת מסמכים שונים המצויים ברשותם. לפיכך, איני שותף לעמדת התובעים לפיה מאחר שמדובר בעדים המצויים בשליטת הנתבעים (תהא משמעות המונח אשר תהא), הרי שהנתבעים היו יכולים למצוא את הנתונים הראיתיים הרלוונטיים להם עוד בשלב ההליכים המקדמיים.

כזכור, זוהי תביעת לשון הרע שהוגשה בגין כתבה שפורסמה בעיתון העיר.

בכתבה נטען, בין היתר, כי חברת פולאר, שבבעלות מר יצחק שרם, מר יאיר פורים ומר אביגדור רלנר, נכנסה לשותפות עם התובעת 3, ושתיהן יחדיו הקימו את חברת מנהטן גרופ. על פי הנטען, בסוף שנת 2002 הוגשה לבית המשפט הגבוה של ניו יורק תביעה על סך כ-10,000,000$ כנגדחברת פולאר, בגין הפרת חוזה, וחברת פולאר, מצידה, מתעתדת לתבוע את התובעים 1 ו-2, בגין התעשרות שלא כדין.

על פי הנטען בכתבה, טענתה של חברת פולאר היא, שהתובעים השיגו נתונים עסקיים מחברת מנהטן גרופ, והעבירו אותם לחברות שבבעלותם, וכן ביצעו בניו יורק עיסקאות נדל"ן בניגוד להסכם שיתוף הפעולה.

כל הנתבעים בהליך, קשורים לתחום העיתונות הכתובה והאלקטרונית.

לעומת זאת, ארבעת המצהירים שמתצהיריהם מבוקשת הוצאת הנספחים, אינם נתבעים בהליך, ולפחות שלושה מהם אינם קשורים באופן כלשהו לפרסום העיתונאי.

רו"ח אלחנן רוזנהיים, הוא מנכ"ל בית ההשקעות "פרופימקס", העוסק בהשקעות נדל"ן בחו"ל.

מר רונן דבח ומר יעקב מלול רכשו בעבר דירה מהתובעת 3.

מר שחר גינוסר, הוא כתב העיתון "ידיעות אחרונות" שכתב בעבר כתבה שעסקה, בין היתר, בהתנהלותם של התובעים 1 ו-2. לטענתו, הכתבה שהכין בעבר, היוותה בסיס לכתבה נשוא התביעה, ולאחר פירסומה, הגיע אליו מידע נוסף לגבי אופן הונאת הלקוחות, אליו הוא מתייחס במסגרת התצהיר.

בהתחשב בכך, אין לדעת עד כמה הנתבעים היו יכולים, בשלב המקדמי של ההליך, לצפות כי אנשים אלה ימסרו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וממילא לא ברור האם היה באפשרותם לפנות אליהם לצורך קבלת המסמכים הרלוונטיים לתצהירים עתידיים. ככלות הכל, איתור עדים פוטנציאליים הוא מהלך שמתבצע בשלב מתקדם למדי של ההליך, ולא בהכרח בשלב ההליכים המקדמיים.

לאור זאת, לא ניתן "להיתלות" בתצהיר הגילוי מטעם הנתבעים, ולצמצם את הנתונים הראיתיים הקבילים, רק למסמכים המאוזכרים בו.

הבקשה להתרת ראיות מפריכות הועלתה ללא נימוק, וגם הנתבעים לא התייחסו לכך באופן ענייני. ניתן יהיה לעתור לך בפני המותב שישב בהוכחות.

הבקשה נדחית.

המזכירות תנתב את התיק לשמיעה.

ניתנה היום י"ח בשבט, תשס"ח (25 בינואר 2008) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו