ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יילו קפ זכיינים נגד איתמר גרסון ואח' :


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"א 8243/06

בפני:

כב' השופט יוסף שפירא

25/01/2008

בעניין:

יילו קפ זכיינים (2003) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א' פלג

התובעת

נ ג ד

1. איתמר גרסון

2. דרור רחמים

3. ערן בבשוף

ע"י ב"כ עו"ד ש' גור

הנתבעים

החלטה

1. לפני בקשה לאישור פסיקתא ולתיקון טעות סופר, מטעם התובעת.

התובעת טוענת כי לאחר שבית המשפט סקר את עמדות הצדדים, וניתח את העובדות והשאלות המשפטיות שבפניו, ולאחר שמצא כי גרסת הנתבעים וגם עדות איתמר גרסון, אינה ראויה לאמון, נקבע בפסק הדין: "דין התביעה להתקבל" (פסקה 26 בעמ' 30 לפסק הדין). בחלק האופרטיבי של פסק הדין אין התייחסות לכלל הסעדים שהתבקשו בסעיפים 17.6 ו-17.7 לכתב התביעה, ונראה כי מדובר בטעות סופר ולא בהעדר התייחסות מכוון.

הנתבעים טוענים לעומתה, כי לא מדובר בטעות קולמוס, אלא שבית המשפט לא מצא לנכון ליתן סעד זה, ולפיכך לא נותר לתובעת אלא לטעון זאת בדרך ערעור, באשר בית המשפט סיים את מלאכתו.

2. אכן בפסק הדין נקבע כי הנתבעים הפכו את ההסכם עם התובעת וכי "דין התביעה להתקבל". בתוך כך מגיע לתובעת הפיצוי שנקבע מראש בגין הפרת ההסכם.

האם מדובר בטעות קולמוס? על טיבה של טעות קולמוס נאמר על ידי כב' השופט (כתוארו אז) מ' שמגר בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב 667(1), כלהלן:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר" (שם, 670).

וכן דברי השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד לט 589(2):

"מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (שם, 590).

3. אכן כך הוא המצב בענייננו. השגגה שנפלה הינה בכך שכאשר הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, היה מקום לחייב הנתבעים בפיצוי בגין הפרת ההסכם, אולם נשמט מעיני סעד זה הואיל ובכתב התביעה, בסעיף 17.6 לא צויין סכום, אלא יש בו הפניה להסכם. לפיכך דין הבקשה בפריט זה להתקבל, בכפוף לכך שהסכום לא יעלה על סכום התביעה שבגינו שולמה האגרה (300,000 ₪).

4. אשר לסעד המבוקש בסעיף 17.7, הרי שכאן לא מדובר בטעות קולמוס באשר לא סברתי, שבנסיבות הענין פרטים אלה הוכחו כדבעי, ובכל מקרה לאור העובדה שאף התובעת עיכבה תשלומים לא היה מקום לפסוק סעד זה, מה גם שהתובעת לא כימתה סעד זה, ולא שילמה אגרה בגינו.

אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, י"ח בשבט תשס"ח (25 בינואר 2008), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_______________

יוסף שפירא - שופט