ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת חמישה דגים בע"מ נגד כאזום :


בתי המשפט

בית משפט השלום רחובות

הפ 000129/07

בפני כבוד השופט הרן פינשטין

תאריך:

25/01/2008

בעניין:

חברת חמישה דגים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"דע"י ב"כ:

עו"ד מיכל ריינס-עמירה

המבקשת

נגד

1 . זאבית כאזום

ע"י ב"כ: עו"ד איתמר כץ

2 . ג'ורג' סטבון

המשיבים

פסק דין

1) המבקשת, חברת חמישה דגים בע"מ (להלן: "המבקשת או החברה") עותרת לפסק דין הצהרתי לפיו מטלטלין שונים שעוקלו בדירה ברחוב בורלא 7 תל-אביב (להלן: "הדירה") שייכים לחברה ואין לעקלם.

העקול נגדו מכוונת הבקשה הנוכחית הוטל על –ידי משיבה 1, זאבית כאזום, (להלן: "המשיבה") במסגרת הליכי הוצל"פ אותם היא מנהלת נגד מנהל החברה ג'ורג' סטבון להלן: "משיב 2 או סיטבון").

לטענת משיבה 1, מדובר בחוב מזונות אותו חב לה משיב 2, בהיותו אבי בתהּ.

2) המשיבה, זאבית כאזום, מתנגדת לבקשה הואיל ולטענתה שייכים המטלטלין המעוקלים לסיטבון באופן אישי.

המשיבה מסרה תצהיר ואף נחקרה עליו. מטעם המבקשת הוגש תצהיר של גב' מרב חיים ושלה בלבד.

תמוה מדוע בחרה המבקשת להסתפק בתצהיר של עובדת החברה, אשר חדלה לעבוד בה בחודש ינואר 2006, ואשר התייצבה בבית-המשפט, למעשה, בידיים ריקות וללא מידע מבוסס ומושתת על מסמכים. אפילו נושא הבעלות במטלטלין מושאי הדיון אינו ידוע למצהירה מידיעה אישית והיא נסמכת, או מדוייק יותר, מבקשת להסתמך על דברי
"בעל הדבר", מר סיטבון אשר בחר שלא להופיע בבית המשפט.

מנגד, על סמך המוצגים נ/1; נ/2; נ;3 עולה כי בעלת המניות בחברה המבקשת היא פאני איימי בלליס, הגרה בפריס.

מנהל החברה הוא משיב 1.

כתובת החברה: רחוב בורלא 7 תל-אביב אצל משיב 1, בדירת מגוריו. פשיטא, שהמבקשת צריכה היתה לזמן כעדה את בעלת המניות בחברה, או עקב מגוריה מעבר לים, את מנהל החברה - הנתבע בתיק ההוצל"פ - ובעל הידע הקרוב ביותר לנעשה בחברה. שני ה"ה הללו לא הגישו תצהיר ואף לא זומנו כעדים. ממילא, שמטה החברה את העדות הטובה ביותר האפשרית מבחינתה ומוטטה במו ידיה את בקשתה. הפסיקה בקשר לאי זימון עד רלבנטי ידועה, ופועלת לחובת הנמנע מזימון עד.

ר' ספרו של י. קדמי "על הראיות" (מהדורת 1991) בעמ' 917 ואילך.

במקרה הנוכחי, ישנה חשיבות נוספת לזימון איש החברה "מַמַש" , שכן החברה מבקשת הצהרה הפועלת כנגד האמור בסעיף 28(א) רישא לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ד-1967 שזו לשונו:

"(א) מיטלטלין שעוקלו כשהוא על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו".

(ודין ראש ההוצל"פ כדין בית משפט כאשר התובע מעביר את זירת הויכוח לאולמו של שופט).

3) באת-כוח המבקשת, עו"ד מיכל ריינס–אמירה ערה, כמובן, למצוקת מרשתהּ (ולמצוקתהּ היא) בעקבות אי התייצבות המנהלת של החברה או משיב 1 לחקירה, והיא ניסתה, ללא הצלחה, לשלב בסיכומיהּ מוצגים נוספים של החברה והסברים נוספים למוצגים החלקיים שהוגשו. עו"ד איתמר כץ, ב"כ המשיבה, מתנגד למהלכים אלה, ובצדק גמור.

אני מתעלם לגמרי מכל מסמך שלא צורף לתצהיר גב' מירב חיים או שהוגש בלא הסכמה לתיק, כשם שמתעלם אני לגמרי מכל "הסבר" בדיעבד למוצגים הללו או לכל נושא אחר בקשר למבקשת. (ר' א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון, עמ' 106).

4) א. ואף לגופן של הראיות, אשר הוגשו במצורף לתצהירה של גב' חיים, עמדת
המבקשת בלתי משכנעת לגמרי.

ראשית, החשבוניות שצורפו, מופנות לחברה המבקשת בכתובת אחרת מזו המופיעה במסמכי רשם החברות. (הכתובת הנוספת: רח' ולנברג 2, ת"א).

אין בידי המצהירה כל ראיה בדבר החלטה פורמלית של החברה לשינוי כתובתה ואין לה כל עותק של דיווח כזה לרשם החברות. ממילא, נכנסת שוב, לפעולה חזקת סעיף 28 לחוק ההוצל"פ הואיל והמטלטלין עוקלו בדירת המשיב מס' 1. שנית, על חלק מהחשבוניות (וייאמר "צילומים", לא מקור) ישנם תיקונים בכתב יד. גב' חיים אישרה כי אינה יודעת דבר בנדון וכי ישנה בחורה אחרת בשם מיכל, מחברה אחרת, (בורוביץ) היודעת דבר. מיכל לא זומנה לעדות, ואף לא התבקשה כל בקשה לזימונהּ ולו במחיר דחיית דיון עם הוצאות או בלעדיהן.

שלישית, בצדק טוען עו"ד כץ, כי אם אכן נרכשו המטלטלין מושאי הדיון על-ידי החברה היכן הקבלות?

היכן הראיות בדבר התשלום?

שכן, שמענו וראינו כי החברה העסיקה רואה חשבון, והַמצהירה מטעם החברה אישרה כי מסמכיה של החברה נמצאים אצלו.

ב) עד כאן באשר לנימוקי דחיית הבקשה של החברה בהעדר כל ראיות, מסמכים או עדויות העשויים לתמוך בבקשתה. לכל אלה יש להוסיף, מנגד, את עדותה של משיבה 1, הנושה במר סיטבון, אשר העידה ועדותה לא הופרכה, על הקשר האישי בינה לבין משיב 1; על אבהותו; על חובות מזונותיו לבתם המשותפת; על מקום מגוריו ברחוב בורלא; על בעלותו האמיתית (לא הפורמלית) בחברה; על היותו המוציא והמביא היחיד בחברה; על השימוש הפרטי-אישי שעשה משיב 1 במטלטלין מושאֵי הדיון, מה עוד שהוא היחיד המתפרנס מהחברה.

ניתן, אם כן, לומר בשמו של סיטבון, על משקל דברי לואי ה- 14 מלך צרפת,

MOI EST'C TAT'E'L" כי " "החברה זו אני".

מכאן, שבין אם מדובר במטלטלין פרטיים של סיטבון ובין אם מדובר במטלטלין של החברה (והדבר לא הוכח) כי אז סיטבון הוא החברה, ועפ"י סעיפים 6 ו- 54 לחוק החברות, יש מקום להרים את המסך בנסיבות שהוכחו.

נושא אחרון זה לא נטען במפורש על-ידי ב"כ המשיבה, ולכן אסתפק בהערה דלעיל, ובהארה הנ"ל, כדי להגדיל תורה ולהאדירה, שכן הנימוקים לדחיית הבקשה מושתתים על "נזירותה" של הבקשה מבחינת עדים, מבחינת עדויות ומבחינת ראיות.

לכל אלה ,מתווספת – כאמור - עדותה האמינה של המשיבה לגבי בעלותו ושליטתו הבלעדית של משיב 1 במטלטלי החברה.

5) סוף דבר:

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל (צמוד).

ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ח (25 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_________________

הרן פינשטין, שופט

000129/07הפ 133 טובה /יפה