ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דורון פסקל נגד תן לחיות :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובע

דורון פסקל

נגד

נתבעת

תן לחיות

פסק דין

בפניי תביעה על סך 16,565 ₪ במסגרתה טוען התובע, כי הנתבעת שולחת לו הודעות ספאם רבות באמצעות sms ואין שום דרך הסרה של הודעות אלו.
התובע אף טוען, כי בשיחת טלפון עם נציגת הנתבעת הוא קיבל איום וסחיטה ולפיהם, הוא יוסר מרשימת הלקוחות אם יודיע להם מראש מתי הוא מעוניין כי ישלח אליו אוכל לכלבו.
התובע טען, כי יש בידיו תוכנה חברתית לזיהוי ספאם בשם truecaller והיא סימנה על ידי 331 משתמשים כי הנתבעת שולחת הודעות ספאם.
התובע צירף לתביעתו הודעת ספאם אחת, אשר נשלחה אליו ביום 29.8.17 ובמהלך הדיון הציג הודעה נוספת שנשלחה אל הטלפון הנייד שלו ביום 18.9.17 , כשבועיים לאחר הגשת התביעה.
הנתבעת מנגד טוענת כי התובע הינו לקוח ותיק משך כעשור. במהלך השנים הללו, התובע מקבל דרך קבע שיחות טלפון המעדכנות אותו מתי עליו לרכוש מזון לכלבים והתובע משתף פעולה עם שיחות אלו. כמו כן, כשירות ללקוחותיה, הנתבעת מעדכנת את לקוחותיה על מבצעים והטבות באמצעות מסרונים, כאשר לדברי הנתבעת קיימת אפשרות הסרה מרשימת התפוצה. הנתבעת טוענת, כי לאחר פניית התובע, הוא הוסר מכח רשימות התפוצה ואינו מקבל מסרונים ושירות טלפוני.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
התובע טען במסגרת הדיון להטרדות רבות טלפוניות ובאמצעות SMS. בפועל התובע הציג 2 הודעות SMS בלבד שהן הודעות שיווקיות שנשלחו אליו.
הנתבעת מנגד לא הציגה כל ראיה לכך שהתובע נתן הסכמתו לשליחת הודעות SMS למכשיר הנייד שלו.
סעיף 30 א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: " חוק התקשורת"),קובע כדלקמן:
"..(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."...
"דבר פרסומת" מוגדר כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".
"מפרסם" מוגדר כ"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה". (ההדגשה אינה במקור ע.ב ).
אין מחלוקת במקרה הנדון, כי מדובר בדבר פרסומת. כפי שהובהר, אף לא הוצגה ראיה לכך שהתובע נתן הסכמתו לקבלת פרסומות אלו באמצעות הטלפון הנייד שלו.
טענות הנתבעת בתיק הנדון היו במישור המהותי באשר לשירות הטוב שניתן ללקוחותיה (עמ' 3 שורות 7-13).
לצורך קביעת גובה הפיצוי, אשר מוגבל ב סעיף 30א(י) לחוק התקשורת לסך של 1,000 ₪ במקרה של אי הוכחת נזק, בית המשפט שוקל במסגרת שיקוליו את אלמנט ההרתעה; עידוד הנמען למימוש זכויותיו והיקף ההפרה (ראה סעיף 30א(י)(3) לחוק התקשורת).
ברע"א 1954/14 חזני נ' שמעון הנגבי (נבו מיום 4.8.14) קבע בית המשפט העליון כי :
"בבואו לקבוע את סכום הפיצוי מכוח סעיף 30א(י) לחוק, שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות (אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות), מצד אחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. לשם כך נדרש בית המשפט לשקול שני סוגים של שיקולים: הסוג הראשון מתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה וכולל, בין היתר, את תוכן הפרסום (אם הוא פוגעני); את התנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפרסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח לתובע (ואותן בלבד) וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת (אם מדובר במשלוח בודד לכל כתובת או בהפרה חוזרת ונשנית). חשוב להדגיש כי כמות ההודעות שנשלחה לתובע גודרת את תקרת הסכום שבית המשפט רשאי לפסוק (בית המשפט אינו רשאי לפסוק פיצוי העולה על 1,000 ש"ח בגין כל הפרה ללא הוכחת נזק), אך מעבר לכך היא אך שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שנמנו לעיל. כך למשל אפשר שייפסק פיצוי בסכום זהה לאדם שנשלחו לו 100 הודעות ולאדם שנשלחו לו 1,000 הודעות, ובלבד שהפיצוי השיג את תכליות החוק: אכיפה והרתעה אפקטיבית ומידתית. נקודת המוצא היא שתביעה בגין הפרה בודדת תזכה את התובע במלוא הסכום (1,000 ש"ח) כדי שתושג התכלית ההרתעתית. ככל שמספר ההפרות עולה כך גדלה התקרה שבית המשפט רשאי לפסוק, אולם עליו להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין ולא לפסוק מעבר לכך.
סוג שני של שיקולים עניינו בשאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות החוק. לשם כך יש לשקול את עלויות ניהול ההליך ביחס לתועלת שתופק ממנו..."
במקרה הנדון שקלתי את העובדה, כי מדובר ביחסים ארוכי טווח בין הצדדים, יחסים המתפרשים על פני כ – 10 שנים. כמו כן שקלתי את העובדה כי ההודעה הראשונה שהוצגה ואשר צורפה לתביעה, אינה כוללת הוראת אפשרות הסרה, כמתחייב על פי סעיף 30 א (ה) (ג) לחוק התקשורת (נציג הנתבעת טען כי הכתובת בתוך ההודעה מהווה אפשרות הסרה אך כאמור הדבר לא כתוב בהודעה). כמו כן, לא פורסם בהודעה שם המפרסם זאת בניגוד לסעיף 30א(ה) (1)(ב) לחוק התקשורת. בנוגע להודעה השניה, אפשרות ההסרה צויינה בה.
באיזון שבין הרתעת הנתבעת לבל תשוב ותשלח מסרונים בניגוד לחוק והשאיפה לעודד תביעות יעלות, לבין הבחינה כי הפיצוי לא יהא מעבר לנדרש לצורך השגת מטרות אלו, מצאתי כי בשקלול מכלול הפרמטרים, פיצוי בסך 1,500 ₪ הינו הולם וראוי.
אשר על כן ולאור המפורט בהרחבה לעיל, אני מוצאת לקבל את התביעה בגין 2 מסרונים שנשלחו אל התובע, אחד לפני הגשת התביעה ואחד אשר הוצג בדיון ונשלח לאחר הגשת התביעה.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט והשבת אגרה בסך כולל של 665 ₪.
בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,165 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.
לסיום אציין, כי בדיון טען נציג הנתבעת, כי שמה המלא של הנתבעת אינו "תן לחיות" כי אם שם אחר, אך לא גילה את שמה במהלך הדיון, הגם ששם זה צריך להיות כתוב באופן ברור בהודעות ה SMS שנשלחות על ידי הנתבעת ללקוחותיה. משנציג הנתבעת בחר להתייצב לדיון, על אף העובדה ששם הנתבעת לא צויין באופן מלא בכתב התביעה, הרי שבכך קיבל על עצמו את ניהול ההליך וכיבוד פסק הדין.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דורון פסקל
נתבע: תן לחיות
שופט :
עורכי דין: