ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Kifle Hagos דרכון נגד מוסדות ירים משה :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין
- דן יחיד -

המערער (התובע)
Kifle Hagos דרכון 462883361
ע"י ב"כ: עו"ד ולדימיר פוסטרנק
-
המשיבה (הנתבעת)
מוסדות ירים משה 580160984
ע"י ב"כ: עו"ד איתי יפה

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת, ערמונית מעודד מיום 13.8.2017 במסגרת ד"מ 23930-12-16 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לחיוב המערער בהפקדת ערובה להוצאות בסך 1,500 ₪ (להלן – ההחלטה).
הרקע לערעור:
המשיבה היא עמותה רשומה אשר העסיקה את המערער, עובד זר בעל דרכון אריתראי, בתקופה שמיום 15.3.15 (או 15.4.15 כטענת הנתבעת), ועד ליום 7.8.16.
ביום 12.12.16 הגיש המערער את תביעתו כנגד המשיבה במסגרתה עתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו במשיבה וסיומה.
ביום 4.4.17 התקיימה ישיבת פישור אליה התייצב נציג המשיבה ואילו המערער לא התייצב. על אף החלטת בית הדי ן לא הגיש המערער תגובתו לבקשת המשיבה לחיוב המערער בהוצאות בגין אי התייצבותו לישיבת הגישור ולפיכך חויב המערער בתשלום של 500 ₪ בגין אי התייצבותו לישיבת הפישור.
המערער לא ערער על החלטה זו, ומאידך – לא שילם את הסכום שנפסק לחובתו.
ביום 29.6.2017 הוגשה בקשת המשיבה – הנתבעת לחיוב המערער בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 לכיסוי הוצאותיה . בבקשתה טענה כי יש לחייב את ה מערער בהפקדת ערובה מהטעמים הבאים:
ראשית, המערער טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בגין אי התייצבותו לישיבת הפישור , אף שנשלחה דרישה לתשלום (תצהיר צורף לבקשה);
שנית, המערער לא פירט בכתב תביעתו מען מגורים והסתפק בציון מען להמצאת כתבי בי-דין במשרד ב"כ. בניסיון לשלוח לו מכתב דרישה לתשלום ע"פ הכתובת שמסר – המכתב הוחזר מהדואר בשל "כתובת שגויה". במצב עניינים זה יקשה על המשיבה לגבות הוצאותיה, ככל שיוטלו לזכותה , כמו גם אלו שנפסקו.
בנוסף נטען כי מקום מוצאו של המ ערער הוא מדינת אריתריאה, אשר אינה חברה באמנת האג ועל כן אין מקום שלא לחייבו בהפקדת ער ובה, וכי סיכויי התביעה קלושים – תביעתו של המ ערער מופרזת ולפיכך הסיכוי שתתקבל קלוש.
המערער התנגד לבקשה וטען כי הניח ראשית ראיה לתביעה ו כי סיכויי התביעה טובים; כי הכתובת שמסר נכונה וכי אין מקום לפסוק ערובה בשל הוצאות של 500 ₪.
ביום 13.8.2017 ניתנה החלטת כבוד הרשמת המחייבת את המערער בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪. בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי במסגרת תשובתו לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה בחר המערער שלא להתייחס לסוגיית אי תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו. לפיכך, ובהיעדר טענה לסתור, הרי שטענת המבקשת בעניין אי תשלום ההוצאות, מתקבלת, וכי אי עמידה בחיובים קודמים שהושתו על עובד זר בבית הדין לעבודה מהווה עילה בפני עצמה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, וזאת אף ללא קשר ובנפרד מהצורך בהוכחת סיכויי התביעה. עוד קבעה כבוד הרשמת כי המערער נמנע מלציין בכתב התביעה את כתובת מגוריו, והוכח, בהתאם למסמכים שצירפה המשיבה, כי הכתובת שצוינה בתגובתו של המערער היא כתובת שגויה - עילה המהווה, כשלעצמה " נימוק לחיוב תובע או מערער בהפקדת ערובה" וכי "אין די בציון מענו של ב"כ המשיב".

עיקר נימוקי הערעור:
לעניין הכתובת השגויה – טעתה כבוד הרשמת בקובעה כי הוכח שהמערער אינו מתגורר בכתובת עליה הצהיר וזאת בהסתמך על טענת המשיבה כי דואר רשום שנשלח אל המערער חזר על ידי דואר ישראל בנימוק של כתובת שגויה. לטענת המערער, הנימוק שהדואר חזר בשל "כתובת שגוייה" אינו מהווה אינדיקציה לכך שהכתובת לא קיימת, שכן כאשר נמען לא מתגורר במקום מוחזר הדואר בנימוק "לא נדרש" או "עזב". הכתובת עליה הצהיר המערער קיימת, והוא מתגורר שם. ניתן לראות כי הכתובת קיימת מתדפיס בדבר עסקאות נדל"ן אשר בוצעו בבניין בו מתגורר המערער. מסקנת כבוד הרשמת לפיה המערער לא מתגורר בכתובת המוצהרת , שגויה עובדתית.
לעניין אי תשלום הוצאות – אי תשלום הוצאות בסך של 500 ₪ לא יכול לבסס עילת הפקדה לכשעצמה, שכן יש לבחון את התיק וסיכויי התביעה לגופן בהתאם לתקנה 116 א ' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991. לטענת המערער, חובה על בית הדין לשקול את כל השיקולים הרלוונטי ים כאשר השיקול המרכזי הינו סיכויי התביעה. לטענת ה"כ המערער סיכוי התביעה של המערער טובים.
כבוד הרשמת לא התייחסה בהחלטתה לנימוקים שהוצגו במסגרת תגובת המערער לבקשת לחייבו בהפקדת ערובה המתייחסים לסיכויי התביעה בכל הנוגע לזכאותו לרכיבי התביעה הנתבעים על ידו.
עיקר טענות המשיבה:
המערער שהינו עובד זר טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, ודי בכך להוכיח כי המערער בז להחלטות בית הדין ככל שאלו הובאו לידיעתו.
החלטת כבוד הרשמת מנומקת היטב.
פרשנותו של המערער לניסוחי דואר ישראל אין להם על מה שיסמכו. על המערער היה להוכיח את טענתו כי הוא מתגורר בכתובת שטען, וזאת על ידי המצאת אסמכתאות כגון חוזה שכירות, תשלום מיסים וכדומה. אין חולק כי הכתובת קיימת, אולם ניסיון שליח מטעם דואר ישראל לאתר את המערער בכתובת הנטענת - כשל. נראה כי המערער מתחמק מתשלום חובותיו בהמצאת כתובת שגויה. המערער אינו אזרח ישראלי ולא ניתן לאתר פרטי כתובתו הרשומה לצורך ביצוע המצאה כדין, וכפועל יוצא אף לא ניתן לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגדו, שכן יש לבצע מסירה אישית לחייב בכתובתו הרשומה.
לעניין רכיבי התביעה – כתב ההגנה כולל התייחסות מפורטת לכלל רכיבי התביעה והובהר במסגרת כתב ההגנה כי טענותיו של המערער מופרכות ומשוללות יסוד. לכן אין כל בסיס לטענה כי סיכויי התביעה לכאורה – גבוהים.
אין מקום לבצע משפט זוטא במסגרת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ואין מקום ולנקוט עמדה בסיכויי התביעה במסגרת הערעור.
דיון והכרעה:
א. לאחר בחינת טענות הצדדים וכל החומר שבפני ( הערעור והתביעה העיקרית) הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיון בהחלטת כבוד הרשמת מלמד כי היא בחנה את כתבי הטענות בהתאם לדין, שקלה את השיקולים הנכונים ובדקה אם התקיימו הנסיבות שהוכרו בפסיקה, המצדיקות חיוב תובע, עובד זר, בהפקדת ערובה . כפי שיפורט להלן, אין מקום להתערב בהחלטתה.
ב. הבקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה הוגשה בהתאם לקנה 519( א) לתקסד"א הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
ג. אכן, קיימת חשיבות רבה - מוסרית, חברתית וכלכלית להגן על העובדים הזרים ולהימנע ככל האפשר מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם הבסיסיות בבתי הדין, במיוחד כאשר תביעתם נראית לכאורה בעלת סיכויים טובים. יחד עם זאת יש לבחון כל מקרה לגופו.
על פי הפסיקה קיימים נימוקים שונים המצדיקים חיוב תובע שהוא עובד זר בהפקדת ערובה , גם כאשר סיכויי התביעה לכאורה טובים, כאשר הרלוונטיים לענייננו הם: אם התובע לא מסר כתובת מגורים (או כתובת מגורים נכונה), או במקרה בו לא מילא תובע אחר חיובים שהושתו עליו במסגרת ההליך ( עא"ח ( ארצי) 20/07 חנה לביא – פררה סונט, ניתן ביום 11.9.2007).
ד. כתובת המערער:
לעניין כתובתו של המערער קבעה הרשמת כי "המשיב נמנע מלציין בכתב התביעה את כתובת מגוריו והוכח, בהתאם למסמכים שצירפה המבקשת, כי הכתובת שצוינה בתגובתו היא כתובת שגויה". אכן , בכתב הטענות לא נרשמה כתובתו, ומכתב דרישת תשלום שנשלח אליו לפי הכתובת שמסר הוחזר תחת החותמת "כתובת שגויה".
המערער לא הביא ולו ראשית ראיה כי הוא אכן מתגורר בכתובת הנטענת. כל שצוין בתגובתו לבקשה, היה כי המערער מתגורר בכתובת זו. לתגובה לא צורף תצהיר ולא צורפו ראיות אחרות שיש בהן לתמוך בטענה זו של המערער ( כגון – הסכם שכירות או חיוב בתשלומי ארנונה וכד') . גם במסגרת הערעור לא הובאה כל אסמכתא לפיה המערער אכן מתגורר בכתובת שמסר (כאשר בכתב התביעה ציין את כתובת בא כוחו ככתובת למסירת כתבי בי"ד). העובדה כי כתובת זו אכן קיימת אין בה כשלעצמה כדי להוות הוכחה כי המערער אכן מתגורר בכתובת זו (עניין שיש לו משמעות של ממש לצורך גביית הוצאות ממנו).
לפיכך משהמערער לא המציא ולו ראשית ראיה כי הוא מתגורר בכתובת הנטענת, ומאידך משהדואר חזר בשל "כתובת שגויה" דין טענתו לעניין הטעות העובדתית שנפלה בהחלטת כבוד הרשמת להידחות.
זאת ועוד. בעוד שבתגובתו לכבוד הרשמת נאמר כי המערער מתגורר ברח' דרך בית לחם 125 (והתדפיס שצורף מהאינטרנט מתייחס לכתובת זו) בדיון בפניי אמר התובע כי הוא מתגורר ברח' דרך בית לחם 150. הצדדים לא התייחסו לעניין זה , וייתכן שמדובר אך בטעות. אלא, שכאמור, אין כל ראיה ולו גם לכאורה למגוריו, לא בכתובת זו ולא בכתובת שמסר בתגובתו לכבוד הרשמת.
לפיכך, וכאמור, היעדר כתובת התובע/כתובת נכונה עשוי להוות נימוק לחיוב התובע בהפקדת ערובה.
ה. אי תשלום הוצאות:
על פי הפסיקה גם אי תשלום הוצאות יכול להוות הצדקה לחיובו של עובד זר בהפקדת ערובה. אמנם לא תמיד עניין זה עומד בפני עצמו (כמו למשל במקרים מובהקים בהם ברורה זכאותו של התובע לזכויות הנתבעות על ידו), יחד עם זאת בית הדין הארצי נותן משקל של ממש לעניין אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובת התובע. בית הדין הארצי הבהיר לא אחת, כי בצד הצורך המוסרי שלא לחסום את דרכו של העובד הזר מפני הגישה לבית הדין, יש מקום להגן גם על המעסיק, הן מתביעות סרק והן מרצון להתחמק מתשלומי הוצאות, בידיעה שיקשה ביותר לגבותם ממנו. בענייננו, המערער לא התייחס לא בתגובה לבקשה להפקדת ערובה ולא בערעור, לסיבה שבגינה לא שולמו ההוצאות. בתחילת הדיון בערעור הסביר ב"כ המערער (שלא לפרוטוקול) כי סיבת אי התשלום אינה רלבנטית היות ו מדובר בעניין עקרוני. יותר מאוחר נרשם לפרוטוקול כי הוא לא שילם את ההוצאות בשל סיבות כלכליות (אף שהמערער עצמו הודיע כי הוא עובד בסופרמרקט).
ככל שהטענה בדבר מצבו הכלכלי נכונה, וכי אינו מסוגל לשלם 500 ₪ - יש אכן לחשוש כי לא יוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו בעתיד – אם ייפסקו, וכי המשיבה תעמוד בפני שוקת שבורה, לו אכן התביעה תידחה וייפסקו לטובתה הוצאות (כאשר אף ה הוצאות שכבר נפסקו - לא שולמו על ידו). אכן, בית הדין מתחשב בעניין פסיקת ההוצאות (כמו גם לעניין הפקדת ערובה להוצאות) שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט ( ע"ע ( ארצי) 1242/02 אבו פתחי נסאר - SAINT PETET IN GALLICANTU ניתן ביום 6.7.03) , אלא שבענייננו, גובה ההוצאות שנפסקו לתובע – (כמו גם גובה הערובה), אינם גבוהים אלא מאוזנים בנסיבות המקרה, מה גם שהתובע עצמו הבהיר כי הוא עובד בסופרמרקט ולכן אין לחשוש שמבחינת מצבו הכלכלי אינו יכול לעמוד בערובה , ומכל מקום לא הביא כל ראייה לכאורה על מצבו הכלכלי. בכל מקרה, טענת המערער למצב כלכלי קשה (שכאמור אף לא הוכחה), אינה מהווה נימוק המצדיק חריגה מההלכה לפי אי פירעון חיובים קודמים עלול להוביל לחיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד ( .
מאידך, וככל שלתובע אין בעיה כלכלית - יש לחשוש כי אכן זלזל בהחלטות בית הדין בעניין פסיקת הוצאות - כפי שטען ב"כ המשיבה, וכי אינו מתכוון להמשיך ולכבד בעניין זה את החלטות בית הדין. מכל מקום, ואף שבית הדין אינו משמש כהוצל"פ - הנכון היה כי במקום לנהל דיון בשאלת הפקדת הערובה - כי המערער היה משלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, ובכ ך אף היה מוכיח כי אין בכוונתו להתחמק מתשלום ההוצאות.
ו. באשר לטענת המערער כי כבוד הרשמת לא התייחסה לסיכויי התביעה:
בפסיקת בית הדין הארצי ברע (ארצי)15046-12-11 חוה נחמני- קאונטי פלורס בע"מ ), נקבע כי גם אם הציג המערער ראשית ראיה לתביעתו, יש באי תשלום ההוצאות שהוטלו עליו, על מנת לחייבו בהפקדת ערובה, וכך אף ציינה הרשמת בהחלטתה. בכל מקרה במסגרת ההחלטה על הפקדת ערובה אין בית הדין בוחן את רכיבי התביעה וסיכויי התביעה לגופה, אלא בוחן את סיכויי התביעה לכאורה בלבד, ולא נדרשת התייחסות עניינית לכלל רכיבי התביעה. למען הסר ספק יצויין, כי לאור ההסברים שניתנו בכתב ההגנה ונספחיו, לא ניתן לקבוע בשלב זה של הדיון כי אכן סיכוייו לכאורה טובים (כמו למשל בתביעתו לשעות כוננות/שעות נוספות בגין היותו "גוי של שבת", או בגין טענתו כי התחיל לעבוד במועד מוקדם יותר משרשום בתלושים – טענות הטעונות הוכחה), ומכל מקום – כבוד הרשמת התייחסה והסבירה את העובדה שלאור שני המחדלים של התובע (אי מתן כתובת מגורים ואי תשלום ההוצאות ), כדי לגבור על נושא סיכויי התביעה לכאורה.
בנסיבות המקרה דנן, נוכח מחדלי המערער, אין די בטענה לעניין סיכויי התביעה, משום נימוק לאי חיובו (או לביטול) הפקדת ערובה.
ח. סיכומו של דבר - מדובר בתובע - מערער שהוא עובד זר; שכתובת מגוריו בתחומי ישראל לא הוכחה; שלא הגיע לישיבת הגישור, לא הגיש תגובתו לבקשו לחייבו בתשלום הוצאות ולא שילם את ההוצאות שהוטלו עליו. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת. על זאת יש להוסיף כי סכום הערובה שקבעה כבוד הרשמת מאזן היטב בין זכויות המערער לערכאות לבין זכות המשיבה להיפרע את הוצאותיה במידת הצורך.

סוף דבר
א. הערעור נדחה. המערער יפקיד את הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת על סך 1,500 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה, שאם לא כן תימחק תביעתו.
ג. המערער יישא בשכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 1,000 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין, שאם לא כן י ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח, (04 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: Kifle Hagos דרכון
נתבע: מוסדות ירים משה
שופט :
עורכי דין: