ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'ק רושל נגד נ א מ 5 בע"מ :


בפני כבוד ה שופט, סגן נשיא יעקב שינמן

תובעים

  1. ג'ק רושל
  2. סוהיל רושל

ע"י ב"כ עו"ד מנחם אברמוביץ ממשרד המבורגר עברון

נגד

נתבעים

  1. נ א מ 5 בע"מ
  2. אנוטוניו הומאיון
  3. מוגדאם מוסא נמבר

ע"י ב"כ עו"ד א.עמוס פריד ו/או אברום אהרון
4. הושנג נמבר
5. ראמין נמבר

החלטה

(בבקשת התובעים לסילוק על הסף את בקשת הנתבע 3 לביזיון בית משפט)

בפניי בקשת התובעים לסלק על הסף את הבקשה שהגיש נגדם הנתבע 3 – מוגדאם מוסא נמבר – לביזיון בית משפט.

רקע
ביום 14.4.2010 הגישו התובעים לבית משפט זה תביעה כספית בסך של 20,592,273 ₪ נגד הנתבעים.

התובעים – ג'ק וסוהיל רושל – הינם שני אנשי עסקים, אזרחי ארצות הברית.

הנתבעת 1 – חברת נאמ 5 בע"מ – הינה חברה פרטית הרשומה בישראל (להלן: "חברת נאמ").

הנתבעים 2, 3, 4 ו – 5 הינם אחים, אנשי עסקים, אזרחי ארצות הברית ובעלי מניות בחברת נאמ, המחזיקים יחד ב – 100% מהון מניותיה.

כפי שנטען בכתב התביעה, התביעה עסקה בדרישת התובעים לפירעון הלוואות שניתנו על בסיס הסכמים למתן הלוואות שנכרתו בינם לבין חברת נאמ, בהסתמך על יחסי אמון ששׂררו בין התובעים לבין הנתבעים 2 – 5.
התביעה הועברה להליך גישור וביום 28.6.2012 ניתן פסק דיני המאשר את הסכם גישור שהושג בין הצדדים במסגרת אותו הליך (להלן בהתאמה: "פסק הדין", "הסכם הגישור").

בהסכם הגישור, הוסכם, בין היתר (בסעיף 2) כי ברצון הצדדים לשים קץ למחלוקות ביניהם, ככל שקיימות, בישראל ומסביב לעולם, הן ברמה אישית והן באמצעות התאגידים שבבעלותם ו/או בשליטתם ובלשון ההסכם:

"The parties declare that by signing this agreement the Plaintiffs and Defendants 2-5 deem all the disputes between them, insofar as they exist, both in Israel and overseas , as resolved, both on a personal level and through the companies they own and/or within their control…"
[ההדגשות בהחלטה זו אינן במקור, אלא אם צוין אחרת – י.ש.]

ביום 25.1.2017 הגיש הנתבע 3 (להלן גם: "נמבר") בקשה ליתן צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט על מנת לאכוף על התובעים את קיום פסק הדין (להלן: "הבקשה לבזיון").

במסגרת אותה בקשה, טען הנתבע 3, כי בבסיס הסכם הגישור בין הצדדים, עמדה כוונתם המפורשת של הצדדים ליישב, לפתור ולסיים, אחת ולתמיד, כל תביעה, מחלוקת וסכסוך מכל מין וסוג בכל מקום בעולם, בין הצדדים עצמם וביניהם לבין אי אלו תאגידים שבבעלותם או בשליטתם.

עוד טען, כי מלבד התביעה בהליך הנוכחי, בעת חתימת הסכם הגישור ומתן פסק הדין, היה קיים למעשה אך ורק הליך נוסף בין הצדדים שמתנהל במדינת פלורידה ארצות הברית (תיק מס' 000172- CA-2008 שנפתח ביום 14.4.2009, להלן: "ההליך בפלורידה").

אותו הליך בפלורידה עוסק בתביעת התובע 1 (להלן: "ג'ק רושל") – באמצעות חברה שהקים בשם KISS BH18, LLC (להלן: " KISS") – נגד נמבר.

לשיטת נמבר, הפשרה שהושגה בין הצדדים בהסכם הגישור נועדה להביא לידי סיום מוחלט וסופי הן של ההליך דנן והן של ההליך בפלורידה.
לטענתו, התובעים מסרבים לקיים את חובתם לפי הסכם הגישור שאושר בפסק הדין וממשיכים לנהל נגדו את אותו הליך במדינת פלורידה והתנהלות זו עולה כדי הפרת הסכם הגישור.

לשלמות התמונה, יובהר, כי ההליך במדינת פלורידה, עניינו תביעה שהגישה KISS נגד נמבר ונגד שותף עסקי של האחרון (בשם יוסף טייכמן). על פי הנטען באותה תביעה, נמבר ערב לשטר חוב שרכש ג'ק רושל , בגין הלוואה שניתנה לחברה של טייכמן בחודש ינואר 2006.

כאשר לא הוחזרה ההלוואה, המחה ג'ק רושל את החוב לחברת KISS לשם גבייתו. לטענת התובעים, ביום 27.4.2012 נחתם הסכם המחאת הזכויות של אותו כתב ערבות מחברת KISS לחברת Robhana Investments LLC (להלן: " Robhana").

ביום 22.10.2017 הגישו התובעים את הבקשה שלפניי – היא בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לבזיון בית משפט.

טענות התובעים בבקשה לסילוק על הסף
ההליך אינו מתאים לבקשה לבזיון - בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי פרשנות הסכם הגישור, אשר קיבל תוקף של פסק דין ולשיטת התובעים, ההסכם כלל לא חל על ההליך בפלורידה; אותו הליך נפתח שלוש שנים לפני חתימת הסכם הגישור והוא אינו מוזכר באופן מפורש בהסכם הגישור.

אי רישומו של ההליך בפלורידה באופן מפורש בהסכם הגישור, מעלה שאלה פרשנית נכבדה האם הייתה כוונה שהליך זה אכן יימחק, כאשר עמדת התובעים היא כי לא הייתה כל הסכמה למחיקת ההליך. הואיל ואת ההליך בפלורידה יזמה חברת KISS – אשר באותה עת הייתה התובעת בו (ולא התובעים עצמם - עימם נחתם הסכם הפשרה), חזקה על נמבר שהיה דואג לציין במפורש כי הסכם הגישור בין הצדדים חל גם על ההליך בפלורידה, שהיה אף לשיטתו, ההליך היחיד הקיים בין הצדדים וכי התובעים אחראים לכך שחברת KISS תמחק מההליך. לנמבר היה אינטרס לציין במפורש בהסכם הגישור כי ההסכם יחול גם על ההליך בפלורידה על ידי תובעת שאינה צד להסכם הגישור ובייחוד כאשר מדובר בתביעה אחת ויחידה. זאת, הן לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים כי ג'ק רושל הודיע לנמבר על כוונת חברת KISS להמחות את הזכויות בהליך בפלורידה לחברה אחרת וכן הודיע על המחאת הזכויות בפועל, עוד לפני החתימה על הסכם הגישור ומתן תוקף של פסק דין לו.
חוסר תום ליבו של נמבר בבקשה לבזיון – נמבר העלים מבית המשפט הנכבד מכלול שלם של עובדות בנוגע להליך בפלורידה.

גם אם תתקבל טענת נמבר בעניין החלת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה - היות וטענת נמבר בבקשה לבזיון היא, כי על חברת KISS למחוק את ההליך בפלורידה ולאור העובדה, שלאחר הגשת בקשת הבזיון, הגישו התובעים (ביום 7.3.2017) בקשה למחיקת חברת KISS מההליך בפלורידה – אזי בקשת הבזיון מתייתרת. התובעים מילאו את חובתם בהתאם להסכם ומעתה, ידיהם כבולות בהתאם להחלטת בית המשפט בפלורידה.

גם אם היו טענות נמבר נכונות (דבר המוכחש על ידי התובעים), הסכם הגישור כלל אינו ניתן לביצוע כאשר זכות התביעה בהליך בפלורידה הומחתה לחברת Robhana , אשר אין מחלוקת, כי היא אינה בשליטת מי מבין התובעים והיא אינה מוכנה לסגת מן ההליך בפלורידה.

אכיפת הצו אינה אפשרית וגם במידה ויינתן הצו בהתאם לבקשת הבזיון, התובעים לא יוכלו לבצעו שכן אינו ניתן לביצוע – היות ולטענת נמבר כל עוד ממשיכים התובעים לנהל את ההליך בפלורידה ומסרבים למוחקו הם מפרים את הסכם הגישור, הרי שמרגע שצורפה Robhana כתובעת באותו הליך, לא יכולה KISS למחוק על דעת עצמה את ההליך כולו, שכן לצידה נמצאת תובעת נוספת המסרבת למחיקתו.

אין ממש בטענת נמבר כי היה על התובעים להחריג את ההליך בפלורידה מהסכם הגישור – התובעים לא יזמו ולא ניהלו את ההליך בפלורידה והם אינם צד לו, אלא KISS, שאינה צד להסכם הגישור. בעל האינטרס לציין את ההליך בפלורידה הוא דווקא נמבר עצמו.

יש לדחות את טענת נמבר בדבר זיוף הסכם המחאת הזכויות – אם לנמבר טענה כלשהיא ביחס לאמיתות מסמך המחאת הזכויות, היה עליו להעלות את הטענה בפני בית המשפט בפלורידה המתאים לכך. הסיבה היחידה לעיכוב מחיקת KISS מאותו הליך, נובעת רק מהתנהלות נמבר המסרב למחיקתה בניגוד לטענתו בבקשת הבזיון.

המניעה, אותה מנסה נמבר להציג כמניעה לקיום הסכם הגישור, היא מניעה לקיום צו בזיון ולא מניעה לקיום הסכם הגישור, היות והתובעים אינם מפרים הסכם זה שכן ההליך בפלורידה כלל לא נכלל במסגרתו.

בניגוד לטענת נמבר, אין מקום לצרף תצהיר בבקשה לסילוק על הסף הנסמכת על טענות משפטיות בלבד.

טענות הנתבע 3 בתשובה לבקשה

יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

סילוק על הסף הינו הליך חריג הננקט במשורה ואין מקום לסלק את הבקשה לבזיון על הסף, שעה שניתן לברר את המחלוקת לגופו של עניין. הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך, אינה מבוססת בדין ומהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

בניגוד לדין, התובעים נמנעו מלצרף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשתם. מכתבו הלאקוני של רוברט הנסאב אינו מתייחס לפרטים העובדתיים הנטענים בבקשה, אלא לעניין שולי אחד.

הצדדים נקטו בהסכם הגישור שאושר בפסק דין בלשון כוללנית ומקיפה כדי "לשים כץ לכל המחלוקות ביניהם, ככל שקיימות בישראל ומסביב לעולם" תוך הבעת כוונה משותפת "ליישב באופן סופי ומוחלט את כל המחלוקות בין הצדדים".

התובעים לא עשו כל מאמץ להחריג את ההליך בפלורידה מאותה התחייבות מפורשת שקיבלו על עצמם. לא יעלה על הדעת שהתובעים חתמו על סיום סופי ומלא של כלל הסכסוכים בין הצדדים "in Israel and around the world", מבלי להתכוון לכלול בתוך תחולה אוניברסלית זו גם את מדינת פלורידה אשר היא עודנה "בעולם".
אין מחלוקת כי מלבד ההליך בישראל, לא התנהל שום הליך בין הצדדים, פרט לזה שבפלורידה. לכן, מה הרבותא לציין שההסכם בכלל חל גם על הליכים מחוץ לישראל, אלא כדי לכלול את אותו הליך יחיד בפלורידה.
אם באמת ובתמים הכוונה הייתה אך ורק להליך הנוכחי בישראל, היה על התובעים למחוק מהסכם הגישור את המילים "ומסביב לעולם" והעובדה שהתובעים לא פעלו כך עוד בטרם אישר בית המשפט את הסכם הגישור, היא הנותנת שאין מקום לערער על כך כיום.

ניסיון התובעים לפרש את אותו נוסח פשוט, ברור וחד משמעי נועד לכישלון חרוץ ומדובר בתרגילים פסולים הסותרים דברים מפורשים עליהם חתמו הצדדים ואושרו כפסק דין. במאמץ קטן תמיד יהיה אפשר להמציא עילת תקיפה המבוססת על "פרשנות" כביכול, הזויה ככל שתהיה.

ניתן לברר בקלות את טענת התובעים כאילו הסכם הגישור אינו חל על ההליך בפלורידה, ללא צורך בנבירה מסורבלת.

טענת התובעים כי הוכח שההסכם אינו ניתן לביצוע כאשר זכות התביעה בהליך בפלורידה הומחתה לחברת Robhana, הינה טענה חדשה הנטענת תוך שינוי חזית אסור. עצם העובדה שהצדדים נמנעו מלהקנות לחברת Robhana מעמד כלשהו בהליך הפלורידה מעידה על כוונתם האמיתית שלא לשתף אותה באותו הליך נגד נמבר. הוכח, כי הסכם ההמחאה מזויף והוצג בשתי וריאציות שונות ומנוגדות – האחת, כהסכם המחאה חלקית (נספח G לתגובת התובעים מיום 23.2.2017); השנ ייה – גרסה אחרת שהוגשה לבית המשפט בפלורידה בה מחוקה המילה "חלקית" (נספח F לתשובת נמבר מיום 5.3.2017).

אין ולא יכולה להיות מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי אם חוסר תום לב מובהק מצד התובעים. התובעים מנועים מלקיים את פסק הדין, היות ומנהל Robhana, רוברט הנסאב, אינו מסכים למחיקת ההליך בפלורידה. אולם, מלכתחילה, התובעים צרפו את Robhana לאותו הליך מתוך נ יסיון להתחמק מביצוע פסק דין ברור וחד משמעי, דווקא אחרי שהם כבר חתמו על הסכם מפורש שקיבל תוקף של פסק דין לסלק את אותה תביעה לאלתר. המזימה הערמומית להחליף את KISS בחברת Robhana נכשלה לגמרי לאחר שבית המשפט בפלורידה סירב להחליף בין אותה חברות וצירף את Robhana להליך, שעה ש - KISSכלל לא ביקשה זאת.

התובעים הביאו על עצמם את המצב הנוכחי ולכן עליהם לשאת בתוצאות - זה לא שהתובעים לא יכולים לבטל את ההליך בפלורידה, הם פשוט לא רוצים לעשות כן. גם אם יימצא שהתובעים אכן התקשרו בהסכם המחאה עם Robhana, הם מבכרים את קיום אותו הסכם על פני קיום פסק דינו של בית משפט זה. התובעים מנועים מלהסתמך על אותו מצב חדש על מנת לסכל את קיומו של פסק הדין, היות והם גרמו לאותו מצב.

לפני שחברת Robhana צורפה להליך (בסוף חודש דצמבר 2016), הנסאב ידע כי התובעים מחויבים למחוק את ההליך בפלורידה מחודש יוני 2012 ואם הוא לא ידע – משמעות הדבר היא שהתובעים נהגו בחוסר תום לב משהסתירו מידע חיוני זה ממנו. ממילא, מדובר בעניינים החיצוניים להליך ואין בהם כדי לשנות את חובות התובעים לפי פסק הדין.

בקשת התובעים למחיקת KISS מההליך בפלורידה נדחתה ועד עצם היום הזה היא ממשיכה לנהל תביעה נגד נמבר בניגוד גמור לפסק הדין. לא הוכחה קיומה של מניעה למילוי חובותיהם של התובעים על פי פסק הדין וברור שיש ביכולתם להסיר את אותה מניעה שהם בעצמם יצרו במו ידיהם, מתוך כוונה זדונית לסכל את ביצוע פסק הדין על ידם. נ יסיונם לחמוק מקיום התחייבויותיהם נדון לכישלון, לרבות אותו תרגיל "להחליף" את KISS בחברת Robhana בהליך בפלורידה, דווקא לאחר שכבר חתמו על הסכם הפשרה שאושר כפסק דין.

בבר"מ 9343/10 נאכף הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת בקשה לבזיון בית משפט, זאת למרות שחלפו 4 שנים מאז מתן פסק הדין.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובת התובעים לתשובה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה ולסלק על הסך את הבקשה לביזיון בית משפט מהטעמים הבאים;

במקרה דנן, עותרים התובעים לסלק על הסף את בקשת נמבר לאכוף עליהם ביצוע של הוראות בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים, שהושגה במסגרת הליך גישור ובבסיסו הסכם הגישור בין הצדדים. כפי שיובהר להלן, אני סבור כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים החריגים בהם יש להורות על סילוק הבקשה לבזיון על הסף, היות וההליך של בזיון אינו מתאים לנסיבות מקרה זה.

בזיון בית משפט – המסגרת הנורמטיבית
הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט הינו הליך מיוחד, בעל אופי מעין פלילי, שמטרתו אכיפתם והבטחת ביצועם של צווים שניתנו על ידי בית המשפט, באופן יעיל ומהיר.
יחד עם זאת, "הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו" (רע"א 3888/04 שרבט נ. שרבט, פד"י נ"ט (4), עמ' 49).

על כן, הדגישה הפסיקה כי השימוש בכלי אכיפתי זה, שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית.

ברע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דוד דהן (פורסם בנבו,12.4.2009 , להלן: "עניין פאנדנגו") נפסק כי, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של פסק דין (ראה גם: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג(3) 337, 344 (1999) (להלן: "עניין עזרא"), בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קריית אתא, [פורסם בנבו] פסקה 5 (6.8.2006); בג"ץ 7128/13 נהון נ' רשות השידור, [פורסם בנבו] פסקה 2 (13.5.2014), להלן: "עניין נהון").

לעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, פסק דין שניתן בהתבסס על הסכמת הצדדים, ניתן - כעיקרון - לאכיפה בהליכי ביזיון (רא ה: ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי פ"ד לח (1) 136 (1984)), מאחר והוא כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של פסק דין (ראה: עניין פאנדנגו, עניין עזרא).

עם זאת, מקובל לראות בהליך הבזיון הליך שיורי, אשר השימוש בו צריך להיות מוגבל למקרים מתאימים בלבד. הלכה זו נקבעה בשל היות הליך הבזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר הסנקציה שבצדו – מאסר או קנס – עשויה להיות קשה (עניין עזרא, בעמודים 347-346).

לכן, ככלל, יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית (ראה: ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (9.12.2013 , להלן: "עניין אנטיפוד"); עניין עזרא, בעמודים 349-348; עניין נהון, פסקה 2 ).

מן הכלל אל הפרט

במקרה שלפניי, אני סבור כי, לאור טענות הצדדים, נטושה ביניהם מחלוקת אמיתית ביחס לפרשנות הסכם הגישור, שקיבל תוקף של פסק דין ולכן הליך בזיון בית משפט אינו מתאים להליך שבפניי ( ראה גם החלטתי בעניין ת"א ( מרכז) 44016-10-13 טנסור מערכות בע"מ נ' EATON MANUFACTURING LP ( פורסם בנבו, 27.6.2017)).

כפי שעולה מטענות הצדדים, הן בבקשה שבפניי והן בבקשה לבזיון, קיימת מחלוקת בינם ביחס לתחולת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, כאשר לטענת נמבר, התובעים מפרים את הסכם הגישור שעה שהם מנהלים את ההליך בפלורידה, חרף מה שהוסכם בהסכם הגישור.

בכדי להכריע בשאלה האם הסכם הגישור אכן הופר על ידי התובעים, יש להידרש תחילה לשאלה הפרשנית האם הסכם הגישור, כפי שנוסח, כולל בחובו גם את ההליך בפלורידה.

במסגרת שאלה פרשנית זו יש לדון בסוגיות ובשאלות, ביניהן אך לא רק:
האם כוונת הצדדים בהסכם הגישור הייתה שההסכם ביניהם יסיים גם את המחלוקת נשוא ההליך בפלורידה;
האם, משצוין בהסכם הגישור כי הוא מביא לסיום המחלוקות בין הצדדים בישראל ומסביב לעולם, בין בעצמם ובין באמצעות תאגידים בבעלותם או בשליטתם, כוונתם הייתה גם להליך בפלורידה;
האם לצורך כך, חברת KISS - שאין מחלוקת כי אינה חתומה על הסכם הגישור - נחשבת לכזו שנמצאת בבעלות או בשליטת מי מהתובעים, זאת לאור טענת התובעים כי הם אינם בעלי שליטה בה והם מחזיקים יחד (בשרשור) במניות המיעוט בחברה ולאור המחלוקת בין הצדדים ביחס לשליטת רושל ב – KISS ומעורבותו בהליך בפלורידה.
במסגרת פרשנות הסכם הגישור, המוחזק כטקסט משפטי הנתון לפרשנות אובייקטיבית ( ראה: עניין אנטיפוד, סעיף 1 לפסק דינו של השופט מלצר), יש צורך לדון ולהכריע, בין היתר, גם בשאלות הבאות: מדוע הצדדים להסכם הגישור לא ציינו בו במפורש את אותו הליך בפלורידה, בהינתן שאין מחלוקת ביניהם כי זהו ההליך הנוסף היחיד שהתנהל באותה עת; על מי מהצדדים היה הנטל לבקש לכלול / להחריג במפורש את ההליך בפלורידה מהסכם הגישור.
עוד במסגרת דיון בסוגיה הפרשנית, סביר להניח שבית המשפט יידרש לבחון את נסיבות כריתת הסכם הגישור ולתת את הדעת על אירועים לבר חוזיים וביניהם, לבחון מתי בדיוק הועברו הזכויות בכתב הערבות מחברת KISS לחברת Robhana ו האם ומתי בדיוק, הודיע ג'ק רושל לנמבר על כוונת KISS להמחות את הזכויות בכתב הערבות נשוא ההליך בפלורידה לחברת Robhana.
האם לצורך הבירור של השאלות שבמחלוקת, ניתן להביא, נתונים, מסמכים ועדויות מהליך הגישור, שהינו כידוע חסוי.

יתירה מכך. גם אם בסופו של דבר, המסקנה תהיה כי פרשנות הסכם הגישור הינה שההסכם אכן כולל את ההליך בפלורידה, עדיין תעלה קרוב לוודאי השאלה האם ההסכם אכן הופר על ידי התובעים בזמן שחברת KISS הגישה בקשה למחיקתה כתובעת מההליך בפלורידה ובית המשפט בפלורידה לא נעתר לבקשה זו והאם כעת יכולה חברת KISS לבקש את מחיקת ההליך כולו, שעה שחברת Robhana צורפה אליו.

לאור האמור לעיל ובניגוד לטענת נמבר, אני סבור כי לא ניתן לברר בקלות (ההפך הוא הנכון) את טענת התובעים לפיה הסכם הגישור כלל לא הופר בין היתר מאחר שאינו חל על ההליך בפלורידה, בייחוד כאשר נמבר העלה בפניי טענה של זיוף הסכם המחאת הזכות מ - KISS ל - Robhana.

חשוב לציין, כי לא נעלם מעיני פסק הדין שניתן בבר"מ 9343/10 אליאס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה ( פורסם בנבו, 7.1.2013, להלן: "עניין אליאס") עליו הסתמך נמבר בתשובתו לבקשת הסילוק, כאסמכתא למקרה שבו נאכף הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת בקשה לבזיון בית משפט, למרות שחלפו 4 שנים מאז מתן פסק הדין.

עם זאת, אני סבור כי המחלוקת שנתגלעה בענייננו ראויה להתברר בהליך אזרחי (ככל שאין השתק או מניעות כאשר ההליך בארה"ב ממשיך להתקיים) – ולא בהליך של בזיון בית משפט ויש לאבחן בין המקרה דנן לבין המקרה שנדון בפרשת אליאס. כאן, הסוגיה האם התובעים הפרו או לא את הסכם הגישור, טעונה פרשנות של לשון החוזה, כפי שישתמע, בין היתר מנסיבות כריתתו וייתכן גם מהאירועים שלאחר מכן.

לעומת זאת, בפרשת אליאס הייתה למעשה הסכמה וקביעה לכאורית שהפרת הסכם הפשרה ארעה ( פרשת אליאס, פסקה 18) והוויכוח נסב על השאלה האם קמה מניעה לקיום המוסכם.

בנוסף, בפרשת אליאס, בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, לפסק הדין בעניין עזרא בו עלתה ונדונה השאלה אימתי ניתן לעשות שימוש בהליכי בזיון בית משפט, כאשר ישנן דרכים חלופיות לאכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין ( עקרון " הדרך החמורה פחות") וניתנה עדיפות ל: "התדיינות אזרחית רגילה בבית-המשפט המוסמך, שבה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה" (פרשת אליאס, פסקה 17 והפנייה לעניין עזרא עמ' 350).

לטענת נמבר, התובעים מנסים להתחמק מביצוע פסק הדין והסכם הגישור וזממו " מזימה ערמומית" להחליף את KISS בחברת Robhana וכעת לא ניתן למחוק את ההליך כולו בפלורידה, היות ולצידה נמצאת תובעת נוספת המסרבת לכך. אני סבור כי טענות אלו המעוררות חשד לגבי תום ליבם של התובעים, לא הוכחו בפניי כנדרש, הן במסגרת בקשת הבזיון והן במסגרת בקשת הסילוק על הסף והם בגדר ספקולציה בלבד.

ממילא, לאור האופי המעין פלילי של הליך בזיון בית משפט שננקט על יסוד הוראות הפקודה, גם אם הייתי סבור שהמקרה שבפניי הוא מקרה גבולי מבחינת הגדרת טיב המחלוקת בין הצדדים ביחס לפירוש ההסכם ביניהם, האם זו מחלוקת כנה ואמיתית אם לאו, אני סבור שראוי שלא להכריע במחלוקת זו בגדרו של הליך מעין פלילי ( עניין אנטיפוד, פסקה 14 לפסק דינו של השופט זילברטל) ובמקרה של ספק ביחס לקיומה של מחלוקת " אמיתית" בתום לב, ראוי שהמשיב בבקשה לבזיון ( התובעים במקרה דנן) ייהנה מקיומו של הספק, כמקובל בהליכים פליליים ( שם).

בנוסף, בנקודה זו, טען ב"כ נמבר במהלך הדיון בפניי (ביום 24.9.2017) כי:
"אפשר למחוק כל הליך שבעולם...אגב הוא לא הצליח ואז הוא מפיל את זה עליי. אז שישבור את הראש איך למחוק. הרי הוא גייס את ROBHANA מלכתחילה, זאת לא בעיה שלי. אני סבור שהטענה שלו שהוא לא יכול אז זו טענה שצריך להוכיח אותה. שיביא תצהיר מחברת ROBHANA." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 2 - 5).
בהחלטה במהלך אותו דיון קבעתי כי :
"בנסיבות העניין אני מתיר לב"כ המשיבים [התובעים – י.ש.] להגיש בקשה למחיקה על הסף כפי שביקש ביום ובתנאי שבבקשה זו יצורף תצהיר שגורם מוסמך מטעם חברת ROBHANA, כי חברה זו אינה מוכנה לסגת מהתובענה בפלורידה כנגד המבקש. ובלאו הכי אינה מוכנה ואין כל אפשרות מבחינתה לחזרה מהמחאת הזכות וכי המחאת הזכות כללה מבחינתה גם את ההליך בפלורידה." (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 24 – 27).

בהתאם, התובעים צרפו לבקשתם לסילוק על הסף, תצהיר מטעם רוברט הנסאב מחברת Robhana.

מתצהירו עולה כי החברה אכן אינה מוכנה לסגת מההליך בפלורידה או מהמחאת הזכות בכתב הערבות וכי המחאת הזכות כוללת, בין השאר, את ההליך בפלורידה וכלשונו:

"1. The Company is unwilling to withdraw from the suit in Florida against Moghdam Mousa Namvar es al;
2. The Company is unwilling and unable to withdraw from the assignment of rights (which were assigned by KISS…to the Company);
3. Such assignment of rights
d inter alia the suit in Florida;… "

לאור זאת, מאחר וחברת KISS פעלה בכדי להימחק מההליך בפלורידה ומאחר וחברת Robhana עומדת בסירובה למחוק את אותו הליך, איני סבור כי בשלב זה (ולצורך הדיון בבקשה לסילוק על הסף) , ניתן לקבל את טענת נמבר כי התובעים נקטו בתרגיל בדוי להחליף את חברתם KISS בחברת Robhana וכי הם מחוללים תרגילים נפסדים השכם וערב ובקשתם לסילוק על הסף מהווה דוגמא למופת לשימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר ניקיון ידיים ( סעיפים 25 – 26 לתשובת נמבר לבקשה לסילוק על הסף).

לכן במקרה שבפניי אין " ...מדובר במחלוקת " מדומה", מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים, דהיינו – במחלוקת שאינה מחלוקת של אמת אלא בניסיון להתחמק מביצוע פסק דין ברור וחד משמעי", אשר לגביה נפסק כי " ניתן וצריך "להכריע" בה בגדר הליכי הבזיון." (ראה: עניין אנטיפוד, פסקה 11 לפסק דינו של השופט זילברטל).

דווקא החשש להתנהלות חסרת תום לב עולה ביחס לנמבר שלא חשף, עוד במסגרת הבקשה לבזיון, עובדות שעשויות להיות משמעותיות לעניין אותה בקשה.

כך למשל, נמנע נמבר מלהזכיר את האירועים הבאים ( שאוזכרו לאחר מכן בתשובת התובעים לבקשה לבזיון, שנתמכה בתצהירו של ג'ק רושל):

ביום 20.1.2006 חתם נמבר על כתב ערבות לטובת Compass Bank ומספר שנים לאחר מכן, המחה הבנק את זכויותיו בכתב הערבות לחברת KISS. על מנת לאכוף את זכויותיה בכתב הערבות, פתחה חברת KISS בהליך בפלורידה. בחודש אוגוסט 2011 ניהל ג'ק רושל, בשם חברת KISS, מגעים עם מר רוברט הנסאב וחברת Robhana להמחאת זכויות חברת KISS בכתב ערבות זה.
ביום 9.11.2011 (כשבעה חודשים לפני החתימה על הסכם הגישור) י ִידע רושל את נמבר בדבר מגעים אלו להמחאת הזכויות בכתב הערבות ובהמשך, בתגובה לפניותיו של נמבר, השיב לו רושל כי ככל שהוא מעוניין לשוחח עמו על ההליך בפלורידה, עליו לפנות לרוברט הנסאב – עמו סוכם כי ירכוש, באמצעות Robhana, את הזכויות בכתב הערבות. ביום 27.4.2012, לפני חתימת הסכם הגישור, נחתם הסכם המחאת זכו יות כתב הערבות בהתאם.
עוד לא ציין נמבר בבקשה לבזיון, כי ביום 6.12.2012 הגיש נמבר לבית המשפט בפלורידה בקשה לאכיפת הסכם הגישור, כלומר, דחיית התביעה נגדו מכוח אותו הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. ביום 13.2.2013 מחק בית המשפט בפלורידה בקשה זו ואפשר לנמבר לזמן את הצדדים לשמיעת עדותם בנושא (סעיף 21 לתשובה) , אולם, ככל הנראה (מאחר ולא נטען בפניי אחרת), נמבר לא פעל לזמן את הצדדים לעדות בעניין;
ביום 27.2.2015 הגיש נמבר לבית המשפט בפלורידה בקשה לצירוף ג'ק רושל כצד שלישי לתביעה ו ככל הנראה (מאחר ולא נטען בפניי אחרת) הליך זה עדיין תלוי ועומד בפני בית המשפט בפלורידה (סעיף 22 לתשובה).

במסגרת תגובתו לתשובת רושל לבקשה לבזיון, לא הסביר נמבר מדוע עניינים אלו בדבר פעולתו של נמבר בהליך בפלורידה לאכיפת פסק הדין הוסתרו מבקשתו המקורית.
חרף מתן הסברים למחדלו, בתגובת נמבר לתשובת התובעים לבקשה לבזיון, הוא הוסיף עובדות שלא צוינו בבקשה המקורית בטענה שזו " הגרסה המלאה שהסתירו המשיבים" (כאשר הכוונה לתובעים) (סעיף 6 לתגובה לתשובה).

בהתאם לגרסה זו הוסיף נמבר וטען לעובדות הבאות המשליכות על נסיבות כריתת הסכם הגישור וסביר להניח שישליכו, בצורה זו או אחרת, גם על פרשנותו:
לקראת חתימת הסכם הגישור, בחודש יוני 2012 סוכם במפורש עם רושל, כבעל שליטה ב – KISS, לסלק על הסף את התביעה בפלורידה בהודעה משותפת.
בהודעת דואר אלקטרוני מיום 12.6.2012 העביר נמבר לרושל את הודעת הסילוק לחתימת בא כוחו ובירך אותו על יישוב הסכסוך והסכמתו "לבטל את התביעה בפלורידה".
רושל אישר את הדברים בהודעת דואר אלקטרוני חוזרת ומודיע כי על הנתבעים לגשת לקונסוליה לחתום על הסכם הגישור.
ביום 28.6.2012 הודיע רושל לנמבר:
"Mousa I will release you in Florida law suit when the receiver in Israel accepts the settlement/judgement we agreed on."

נמבר מבקש ללמוד מכך, כי טענת התובעים כאילו הם לא קשורים עוד להליך בפלורידה, הינה שקר וכזב. יצוין, כי גם אותה הודעת דואר אלקטרוני מיום 28.6.2012 אליה התייחס נמבר, כאמור, בתגובתו לתשובה, לא צורפה במלואה ונמבר נמנע מלצרף לה את ההודעה הנוספת של רושל שנשלחה כשלוש שעות לאחר שהראשונה נשלחה (זאת כאמור בבקשת התובעים לצירוף ראיה מיום 7.3.2017), בה צוין, בין היתר, כי:
"…the law suit in Florida belongs to Robhana Investements, and has nothing to do with me, I don't have power over it…"

כאמור, נמבר לא ציין בבקשה לבזיון כי פנה זה מכבר לאכיפת פסק הדין במסגרת ההליך בפלורידה. כיום, אף בהתעלם מהמחלוקת הפרשנית בין הצדדים ביחס להסכם הגישור, המשמעות האופרטיבית של הבקשה לבזיון היא כי הלכה למעשה בית משפט זה יורה לבית המשפט בפלורידה למחוק את KISS מההליך, שעה שבית המשפט בפלורידה כבר סרב לקבל בקשה זו ונמבר, שכאמור, לא פעל לזימון הצדדים לעדות ביחס לבקשתו לאכיפת הסכם הגישור, ככל הנראה הסכים להמשיך ולנהל את ההליך ואף הגיש בקשה לצרף את ג'ק רושל כצד שלישי לתביעה. לכאורה על פניו, המשמעות של הדברים היא שלמעשה קיים בענייננו "הליך תלוי ועומד" בבית המשפט בפלורידה, על כל המשתמע מכך.

לפני סיום, אני סבור כי התובעים לא נדרשו לצרף תצהיר לבקשתם לסילוק על הסף, היות וממילא טענותיהם העובדתיות הספורות שאוזכרו בבקשה, נתמכו זה מכבר בתצהירו של ג'ק רושל שצורף לתשובה המפורטת של התובעים לבקשה לבזיון.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי במקרה הנוכחי, לא היה ראוי לנקוט בהליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט, על כל ההשלכות הנובעות ממנו.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

בקשת הנתבע 3 לביזיון בית משפט – נדחית.

הנתבע 3 ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד התובעים בסך כולל של 9,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ח, 03 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'ק רושל
נתבע: נ א מ 5 בע"מ
שופט :
עורכי דין: