ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביגיל צורארי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' שרה חורש

התובעת
1. אביגיל צורארי ת.ז. XXXXX101
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בר לב
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עזר אשכנזי

פסק דין

האם ביום 04.12.13 התרחש אירוע תאונתי בעבודה, באופן שהתובעת נפלה ונחבלה בברך ימין, באגודל ובגב? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

טענות הצדדים:
התובעת ילידת 1060, הועסקה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה כסייעת לגננת בגן הילדים שומרון שבכפר סבא. לטענתה, ביום 04.12.13 הגיעה לגן בשעה 11:30 ולבקשת הגננת ניגשה לאחד הילדים שהרטיב את עצמו על מנת להחליף לו בגדים. כאשר התכופפה וקמה מהכיסא על מנת להביא את התיק של הילד, באה סייעת בשם דינה ניסני, שעבדה אף היא באותו גן, ודחפה באמצעות מזרון את הכיסא שהתובעת ישבה עליו קודם לכן. התובעת, שלא הבחינה בכך, נפלה על הרצפה ונפגעה לדבריה, באגודל יד שמאל, בגב וברגל שמאל. לאחר מכן, סבלה מדלקת ברגל זו, אשר הגבילה את תפקודה. בנוסף, טענה כי סבלה מכאבים בצוואר.
לאור האמור לעיל, הגישה תביעה לנתבע להכיר בה כנפגעת בעבודה, ומשהתביעה נדחתה ביום 30.11.14, בנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, הוגשה התביעה שבפנינו.
לטענת הנתבע, לא ארעה לתובעת תאונת עבודה, כמשמעות המושג בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה-1995 (להלן – " החוק"); היא פנתה לקבל טיפול רפואי כחודש ימים לאחר האירוע הנטען; חלק מהפגימות הנטענות נובעות מאירוע אלים בו היתה התובעת מעורבת קודם לכן במסגרת סכסוך שכנים ומחלתה נובעת ממצב בריאותי קודם.

ההליכים בתיק
ביום 02.05.16 התקיים דיון מקדמי בפני כבוד השופטת הבכירה מיכל לויט, במסגרתה נוסחו הפלוגתאות הבאות:
האם אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודתה ביום 04.12.13, ואם כן, מהן נסיבותיו;
האם קיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 04.12.13, ככל שאירע, לבין מצבה של התובעת ברגל שמאל ו/או אגודת יד שמאל ו/או גב ו/או צוואר;
האם השפעת האירוע התאונתי מיום 04.12.13 על פגימותיה של התובעת כאמור, או מי מהן, ככל שהיתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי.
ביום 25.04.17 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה העידו בפנינו התובעת והעדה הגב' ניסני דינה.

דיון והכרעה:
לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ושל הגב' ניסני דינה, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה אירוע תאונתי, ולהלן טעמינו.
נקדים ונניח את התשתית המשפטית הרלוונטית. "תאונת עבודה" מוגדרת בחוק כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה, הקושרת את הפגימה לעבודה (ראה דב"ע מד/90-0, צבי שפיר - המוסד , פד"ע ט"ז 93) וכן על התובע להביא "ראשית ראיה" הקושרת סיבתית ובסבירות, בין הארוע לבין העבודה.
בקביעה כי עלול להיות קשר סיבתי כזה לא יצא המבוטח ידי חובתו (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם - המוסד, פד"ע ג 443). אין הכוונה להבאת הוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות, במידה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי כי כך היה (דב"ע לג/157-0, כרמילה רביע ואח' - המוסד, פד"ע ה 179).
סעיף 83 לחוק מגדיר כי: " תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
לעניין הקשר הסיבתי, נקבע בפסיקה, כי צריך להיות גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור, פד"ע כ 284; דב"ע לז/59-0 המוסד לביטוח לאומי נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253; דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 351).
האם התובעת הציגה ראשית ראיה לכך שאכן היה אירוע תאונתי בעבודתה, הקושר אותה לפגימות הנטענות? התשובה לכך שלילית, והכל כמפורט להלן.
ראשית, גרסתה של התובעת לא היתה אחידה, בלשון המעטה. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נת/1) התובעת כלל לא פרטה בסעיף 3 את נסיבות האירוע הנטען, אך ציינה כי ביום 04.12.13 נפלה מכיסא שעה שעבדה בגן הילדים שומרון בכפר סבא; כשנשאלה בחקירתה מדוע לא מילאה את החלק המתייחס לנסיבות התאונה, השיבה כי זה אינו תפקידה (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 28); שנית, ביום 29.01.15 ציינה התובעת במכתב ששלחה לנתבע (נת/4) כדלקמן: "בהיותי בעבודה דחפה אותי הסייעת כך שגרמה לכך שנפלתי מהכיסא ונחבלתי ברגל שמאל". נציין בהקשר זה, כי הואיל ואין חולק שהתובעת חתומה על המסמך הנ"ל, אין בידינו לקבל את טענתה כי לא היא זו שכתבה אותו ולכן אינה אחראית לכתוב בו. כשנחקרה על כך בפנינו העידה:
"ש. מציגה לך מכתב שהגשת למל"ל מה- 29.1.15 – מצטטת. מדוע ציינת שהסייעת דחפה אותך?
ת. אז איך נפלתי ?
הוגש וסומן נת/4
ש. תסבירי לי את.
ת. הפגיעה היא מהסייעת. היא דחפה את הכסא, לא אותי.
ש. זה לא מה שציינת במכתב ?
ת. זה לא הכתב שלי. אני לא כותבת כל כך עקום. שניה. ככה אני אכתוב, ככה עקום. כל העולם אומר שאני מאוד מסודרת.
ש. מציגה לך את המקור.
ת. זה לא אני. יש כאן טעות בעברית, זה לא שלי. אין לי טעויות כתיב.
ש. זו לא החתימה שלך ?
ת. זה לא אני כתבתי. יש שם מישהי בביטוח לאומי שהיא עוזרת להגיש תביעות. נעזרתי בה. זה לא הכתב שלי ולא העברית שלי. זו החתימה שלי למטה.
ש. זה מכתב מה- 11.8.14 – ציינת מנגנון נפילה.
ת. זו חתימתי.
הוגש וסומן נת/5"
(עמ' 6 מול שורה 23 ואילך).
ביום 11.08.15 במכתב נוסף ששלחה לנתבע (נת/5) סיפקה גרסה נוספת, שונה, וציינה כי נדרשה להחליף בגדים לילד מהגן שהרטיב את עצמו, ולדבריה: " הגעתי לגן והגננת ביקשה ממני להחליף לילד שבגדיו התרטבו במהלך המשחק. לקחתי כיסא לי ולילד והתחלתי לטפל בו. קמתי כדי לקחת את התיק של הילד כדי לקחת את הבגדים להחלפה, כשרציתי להתיישב בחזרה הסייעת ששמה דינה לקחה בידה מזרן וכשהגיעה ליד הזיזה את הכיסא שישבתי בו וכשחזרתי לשבת ריבדתי את שווי המשקל של גופי ונפלתי על האגודל ביד שמאל והרגשתי זעזוע חזק בכל גופי ואז נפלתי...".
זאת ועוד. בעדותה בבית הדין תיארה התובעת מנגנון נפילה שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי נפגעה בברך, שכן הס בירה כי נפלה לאחור על הרגל והגב, וכך העידה:
"ש. איך מנגנון הנפילה מסתדר עם פגיעה בברך שמאל שאת טוענת שארע מהנפילה הזו ?
ת. היה לחץ של הרגל. כל החלק השמאלי נפגע לי. היה לי לחץ איום ונורא על הרגל.
ש. אבל טענת שנפלת אחורה.
ת. איך אני אפול. אני נפלתי. לא קדימה.
ש. אם נפלת אחורה איך נפגעת בברך שמאל ?
ת. לא אמרתי שנפגעתי בברך שמאל, כל הכאבים היו מעצם... אז לא הסברתי כמו שצריך, אבדתי שווי משקל ותוך כדי כך היה לי לחץ על כל הגוף ואז נפלתי.
ש. איך נפלת ?
ת. נפלתי על הגוף, על הגב.
ש. על הגב ? באיזה מצב מצאת את עצמך ?
ת. נפלתי על כל הגב. נפלתי על האגודל (מדגימה) והגב שלי מעוקם אחורנית."
(עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 1 ואילך).
נציין, כי לא מצאנו בעדותה של התובעת הסבר מניח את הדעת למנגנון הנפילה וכיצד הטענה שנפלה על גבה מתיישבת עם הטענה כי נפגעה בברך רגל שמאל. בנוסף, לא הובאה כל עדות שתתמוך בעצם קרות האירוע. ההיפך הוא הנכון. בעדותה בפנינו, שללה הגב' ניסני דינה לחלוטין את קרות האירוע ואף סיפקה הסבר מפורט לאופן בו היא מובילה מזרנים באמצעות עגלה (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 23 ואילך). עדותה סתרה למעשה את התיאור העובדתי של התובעת, כפי שהובא באחת מגרסותיה, לפיו הגב' ניסני גרמה לנפילתה באמצעות מזרן שסחבה באותה עת.
אין בידינו לקבל את טענת התובעת, לפיה אין לתת אמון בעדותה של הגב' ניסני הואיל ועדותה נובעת כנראה מחשש שהתובעת עשויה לתבוע אותה בנזיקין בגין רשלנות, וזאת משום שלא נמצאו לכך כל תימוכין, והיא אף לא נחקרה בעניין. לשון אחר, מדובר בהשערה בלבד שהועלתה לראשונה בסיכומי התובעת, ואין בכך די כדי לקבוע כי עדותה של העדה בלתי אמינה בשל עובדה זו, או אפילו "מוכתמת".
כך גם אין בידינו לקבל את הסבריה של התובעת, כי אינה זוכרת את שם הגננת שעבדה באותו יום בגן. דווקא משום שהגב' ניסני הפריכה לחלוטין בעדותה בפנינו את גרסת התובעת מעיקרה, מן הראוי היה, כי ייעשה מאמץ מצד התובעת לנסות ולאתר מי היתה הגננת באותו יום על מנת להביאה כעדת הזמה. הדבר לא נעשה, ולפיכך, נמצאים אנו במצב בו עדותה של התובעת אינה עקבית ביחס לאירועים שהתרחשו לכאורה ; הדינמיקה של הנפ ילה הנטענת אינה מתיישבת עם הפגימה הנטענת בברך; קיימת עדות סותרת של הגב' ניסני לעצם קרות האירוע; העדה היחידה שיכלה לשפוך אור על האירוע הנטען – הגננת, לא הובאה לעדות , וזאת למרות שבסעיף 6 לתצהירה, טענה התובעת: "מסרתי אודות התאונה גם לגננת..", ובנוסף לכל אלה, אין חולק כי כשלושה חודשים קודם לכן, ביום 31.08.13, היתה מעורבת באירוע אלים, שבעקבותיו התלוננה על כאבים בכתף ימין, זרוע, גב, צוואר וכאבים בכף יד ימין (נת/3).
זאת ועוד. אין חולק, כי התובעת פנתה לקבל טיפול רפואי בגין האירוע הנטען רק בחלוף חודש ימים ממועד התרחשותו לכאורה. הסבריה, כי מדובר במכות יבשות שלא כל כך כאבו לה בהתחלה (עמ' 6 לפרוטוקול), אינם מתיישבים עם תיאוריה את השלכות אותו אירוע, מושא הליך זה, בסעיף 4 לתצהירה, ועוד קודם לכן עם תיאוריה במכתבה לנתבע מיום 29.01.15 (נת/4), שם כתבה: "טופלתי ע"י ד"ר סילס בקו"ח כללית וסבלתי מדלקת מתמשכת במשך שנה, שתקופה זו לא יכולתי ללכת וכמובן לא לעבוד או לעבוד בקושי רב עם כאבים חזקים...".
לאור האמור לעיל, מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי הפנייה לקבלת טיפול בחלוף פרק זמן כה ארוך, מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לבין הכאבים עליהם הלינה בדיעבד. הטענה כי במשך חודש ימים לאחר הנפילה לא סבלה מכאבים ואלה החלו להופיע בעוצמה כה חזקה רק לאחר חודש ימים, מכרסמת בטענה כי האירוע אכן התרחש כמתואר על ידה.

אחרית דבר
לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים, כי התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת תביעתה ועל כן, תביעתה נדחית בזאת.
כמקובל בהליכים מתחום הביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, (01 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורן שגב, שופט

שרה חורש
נציגת ציבור מע סיקים


מעורבים
תובע: אביגיל צורארי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: