ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אם אס פי גרופ בע"מ נגד פאול סירוטה :

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

אם אס פי גרופ בע"מ

נגד

הנתבע:

פאול סירוטה

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 11,371 ₪ שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע, ועניינה הסכם התקשרות מיום 9 בפברואר 2017 (להלן: "ההסכם"), אשר מכוחו טוענת התובעת לזכאות לתשלום תמורה חוזית שלא שולמה לה, בסך של 6,300 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף פיצוי מוסכם בסך של 4,000 ₪ בשל הפרת ההסכם.
א. רקע ותמצית העובדות-
התובעת עוסקת במתן ייעוץ בחיפוש אחר מקומות עבודה בתחום ההייטק תחת ה שם "JOB HUNT" והנתבע, אשר ביקש למצוא מקום עבודה בתחום עיסוקו כבודק תוכנה, התקשר עמה בהסכם במטרה שזו תסייע בידיו בעניין במציאת עבודה כאמור.
סעיף 2 להסכם מתאר קשת של שירותים שאותם התחייבה התובעת לספק לנתבע, לאמור (להלן: " השירותים"):
"2. התחייבויות החברה והשירותים הניתנים על ידה-
א. החברה תסייע ללקוח בעריכת קורות החיים והמכתב המקדים, במידת הצורך, טרם פרסומם.
ב. החברה תסייע ללקוח לאתר מקום עבודה ההולם את כישוריו, נסיונו והכשרתו באמצעות פירסום קורות החיים שלו ותלווה אותו עד שלב חתימת הסכם העבודה".
הנתבע מצדו התחייב לדווח לתובעת פעם בשבועיים, דיווח מלא ואמיתי אודות הפניות שיקבל ממעסיקים פוטנציאליים אשר יפנו אליו כתוצאה מפרסום קורות חיין ע"י התובעת (ס' 6.ב. להסכם).
עם החתימה על ההסכם, שילם הנתבע לתובעת דמי רישום, ובמסגרת ס' 4.ב. להסכם נקבע, כי בגין פרסום קורות החיים (להלן: " הפרסום"; "התמורה החוזית"), ישלם הלקוח לחברה תשלום בסך של 6,300 ₪ בתוספת מע"מ כדין לאמור:
"ב. בגין פרסום קורות החיים ישלם הלקוח לחברה את הסכום הגבוה מבין השניים (להלן: "שכר הפרסום") 1) תשלום חד פעמי בסך של 6,300 ₪ בתוספת מע"מ כדין 2) 25% משכורת חודשית ברוטו ראשונה ממקום העבודה בו החל לעבוד בתוספת מע"מ כדין".
בסעיף 4.ג. להסכם נקבע, כי שכר הפרסום ישולם בשלושה תשלומים שווים, כאשר הראשון שבהם הוא במועד קבלת המשכורת הראשונה.
סעיף 5.א. להסכם קובע, כי חובת התשלום עבור הפרסום הינה בין אם הקבלה לעבודה היא אצל מעסיק אשר פרטיו נמסרו לו על ידי התובעת ובין אם לאו, לאמור:
"הלקוח מתחייב בזאת כלפי החברה: א. להודיע לחברה בכתב על קבלתו לעבודה אצל כל מעסיק שהוא בתוך שבוע ולשלם לה עבור הפרסום בהתאם לתמורה המוסכמת המפורטת בסעיף 4ב' לעיל, בין אם קבלתו לעבודה היא אצל מעסיק שר פרטיו נמסרו לו על ידי החברה ובין אם לאו".
התובעת טוענת, כי היא הפיצה את קורות החיים של הנתבע בהיקפים ניכרים באופן שהניב תוצאות שטעמו את שביעות רצונו.
לטענתה, בחלוף כחודש ימים הנתבע ניתק את הקשר עמה ולאחר מכן הודיע לה (בעקבות פנייה יזומה מצד התובעת) שמצא עבודה באבטחה וכי אין הוא מעוניין בהמשך קבלת השירות ו/או כי הוא מעוניין בהשהיית השירות.
כפועל יוצא ומעת שהתחוור לתובעת כי הנתבע מצא עבודה , דרשה התובעת לקבל את מלוא התמורה החוזית המגיעה לה, וכן פיצוי מוסכם בגין אי מתן הודעה בדבר מציאת עבודה.
הנתבע מצדו כפר בטענות. הוא טען שהתובעת לא מצאה עבורו עבודה, וכי העבודה שמצא בלית ברירה הייתה באבטחה וכמוקדן שירות (הוצגו על ידו תלושי שכר) ומשכך התובעת אינה זכאית לקבלת התמורה החוזית.

ב. האם זכאית התובעת לקבלת התמורה החוזית הקבועה בסעיף 4.ב. להסכם?
לצורך קביעתו הזכאות לתמורה חוזית, אבחן שלוש שאלות משנה:
א. מהי הגדרת התמורה המזכה את התובעת בתשלום.
ב. האם התובעת מילאה אחר התנאים המזכים אותה בתמורה במלואה?
ג. בהנחה והתובעת זכאית לקבלת התמורה, אזי האם הזכאות קמה גם במקרה של מציאת עבודה בתחום אחר לגמרי- כמו במקרה דנן שבו התובעת ניסתה לאתר לנתבע עבודה בתחום בדיקת התכנה אלא שזה מצא בינתיים עבודה באבטחה.

אשר לשאלה הראשונה- מהי הגדרת התמורה המזכה את התובעת בתשלום -
במסגרת תובענה זו, עותרת התובעת לקבלת התמורה החוזית בסך של 6,300 ₪ + מע"מ הקבועה בסעיף 4.ב להסכם.
מעיון בהסכם עולה, אין כי אין הלימה בין סעיף 2 להסכם אשר מתאר רשימה של התחייבויות שצריכה התובעת לבצע מול הנתבע , לבין האמור בסעיף 6 להסכם, אשר מתייחס לחבות תשלום רק בגין פרסום קורות חיים .
בתא"מ (כפר סבא) 32936-09-10 אם אס פי גרופ נ' חודורוב, התייחס בית משפט השלום לסתירה בין הסעיפים השונים (המדובר בהליך משפטי כנגד אותה התובעת) וקבע, כי הזכאות לתמורה החוזית תבחן על בסיס בחינת מכלול השירותים אשר צריכים להינתן, לאמור:

"9. סעיפי ה"הואיל" וכן סעיף 2 להסכם מתארים קשת של שירותים שהתובעת נותנת, ובניהם: סיוע בעריכת קורות חיים, מכתב מקדים, הדרכה והכוונה, ליווי המועד ופרסום. על התובעת שהכינה חוזה אחיד מסוג זה, היה לפרט את התמורה בגין כל אחד מרכיבים אלה. לבטח לא ניתן לקבל כי בתחילת ההסכם יופיעו כלל השירותים האמורים, ואילו בס' 6ב' [בענייננו 4ב'-ר.נ.] יירשם כי התמורה היא רק בגין פרסום קורות החיים".
היינו נקבע, כי זכאותה של התובעת לקבלת התמורה הקבועה סעיף 4.ב. להסכם תקום לאחר שהתובעת תוכיח, כי סיפקה את קשת השירותים אותם התחייבה לבצע כאמור בס' 2 להסכם.

עמדה זו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת בן ארי) מקובלת עליי, ומשמעות הדבר הינה, כי כדי להוכיח את זכאותה לקבלת הסך של 6,300 ₪ + מע"מ כפי הנתבע כיום, על התובעת, כמי שהגישה את התביעה להוכיח כי: א) סייעה לנתבע בהכנת מכתב מקדים; ב) סייעה בעריכת קורות חיים; ג) סייעה לנתבע לאתר מקום עבודה ההולם את כישוריו ניסיונו והכשרתו ד) פרסמה את קורות החיים בקרב קהל יעד רלוונטי לכישוריו של הנתבע ה) ליוותה את הנתבע עד לשלב החתימה.

רק לאחר הוכחת התנאים דלעיל- ובמילים אחרות רק לאחר הוכחת אספקת השירותים כחלק מהפרסום, תהא התובעת זכאית לקבלת מלוא התמורה החוזית מכוח הוראות סעיף 4.ב. להסכם.

אשר לשאלה השנייה- האם התובעת מילאה אחר התנאים המזכים אותה בתמורה החוזית במלואה?-
בחקירתו הנגדית (עמ' 14) אישר הנתבע, כי הוא חתום על חוזה ההתקשרות עם התובעת; כי שילם דמי רישום לתובעת ; כי התובעת ערכה בעבורו קורות חיים (אלה לא צורפו ע"י התובעת) ; כי קורות החיים שלו הועלו לאתר התובעת, וכי לאחר שהתובעת הבהירה לו, כי היא פרסמה את קורות החיים הוא קיבל "פידבקים" ואף זומן לראיונות (לשלוש חברות כאשר באחת מהן הוא התראיין פעמיים) .
עוד התחוור מדו"ח הטיפול שצרפה התובעת כנספח "2" לתביעתה, כי לאחר הראיונות יצרה התובעת קשר עם הנתבע, התעניינה בתוצאות והציעה עזרה במידת הצורך .
התובעת לא ליוותה את הנתבע עד לשלב החתימה, שכן התחוור שבסוף חודש מרץ 2017/ראשית חודש אפריל 2017 ניתק הנתבע קשר עם התובעת. ודוק – במסגרת הוראות ההסכם (ס' 6.ב) התחייב הנתבע לדווח לתובעת אחת לשבועיים אודות מגעיו עם מעסיקים פוטנציאליים אשר פנו אליו כתוצאה מהפרסום (כתוצאה מאי יצירת הקשר חדלה התובעת מלפרסם את התובע בקרב לקוחותיה בראשית חודש אפריל 2017) . בחודש מאי 2017 יצרה התובעת קשר עם הנתבע-זה מסר לה שהחל בעבודה חדשה, ובחודש יוני 2017 לאחר שהתובעת דרשה לקבל את המגיע לה על פי ההסכם, השיב הנתבע כי הוא עובד באבטחה, וכי הוא לא משתמש כלל בשירותיה של התובעת. היינו, אי הליווי לחתימה אינו נעוץ במחדל של התובעת.
היינו, הגם שהתובעת עצמה לא הוכיחה בראיות ברורות את הדברים, הרי שמעדותו של הנתבע התחוור, כי התובעת פעלה לספק לו את השירותים השונים.
אלא שחרף האמור לעיל דומני, כי נפל פגם מסוים במידת ההוכחה של התובעת ביחס לרכיב פרסום קורות החיים של הנתבע. ואסביר –

בכתב התביעה טענה התובעת (ס' 2.6), כי היא הפיצה את קורות החיים של הנתבע בהיקפים ניכרים: "כאשר משלוח קורות החיים הניב תוצאות". על אותה טענה חזרה התובעת בתצהיר העדות הראשית מטעמה שם טענה בס' 7, כי: "הנתבע קיבל שירות מקיף וקור ת החיים שלו הופצו בהיקפים ניכרים, כאשר משלוח קורות החיים הניב תוצאות שתאמו את שביעות הרצון עליו דיווח".

הגם שהתובעת מיומנת בהליכים משפטיים, הרי שסוגיית פרסום קורות החיים נותרה עמומה. לא הובאו על ידי התובעת ראיות להפצת קורות החיים; לא ידוע לכמה אנשים הופצו קורות החיים; לא ידוע האם קורות החיים הופצו למאגר אנשים כללי או לכזה אשר רלוונטי לכישוריו של הנתבע- כל אלה נותרו ללא ראיות וללא תימוכין.
בדיון שהמקדמי התקיים בפניי ביום 15 בינואר 2018 לא ידעה נציגת התובעת לומר לכמה אנשים נשלח הפרסום- לאחר מכן נטען, כי הפרסום נשלח לאלפים, אך לא הובאו ראיות כלשהן בקשר לכך.

העמימות נותרה גם בסיכומי התובעת (ישיבה מיום 1 בפברואר 2018) שעה שנטען, כי הפרסום מתבצע בצורה מסיבית בפלטפורמות שונות. דא עקא שפלטפורמות אלה לא הוכחו ולא הובאו ראיות כלשהן לגביהן או לגבי היקף הפרסום .

בישיבת ההוכחות הפנתה נציגת התובעת לדו"ח מעקב הפעולות בתיקו של הנתבע (נספח "2" לכתב התביעה) וציינה, כי ניתן ללמוד ממנו על ביצוע פרסום (קרי, משלוח קורות החיים ללקוחות) ביום 20 בפברואר 2017 וביום 7 במרץ 2017, ואת זאת היא למדה מהכיתוב בדו "ח: "will send to parts". משפט סתום זה אינו מוכיח דבר, לבטח לא פרסום (וזוהי כאמור ההוכחה הפוזיטיבית היחידה של התובעת לפרסום) . ככל שבוצע פרסום בהיקף ניכר כפי הנטען על ידי התובעת, היה עליה לבאר את הדברים ולהוכיח אותם.

לטעמי, מי שפונה לבית המשפט ומבקש לקבל סעד שעניינו תשלום תמורה חוזית בסך של 6,300 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בגין פרסום מסיבי של קורות חיים, פרסום שהניב לטענתו תוצאות טובות, צריך להתכבד ולהוכיח את התביעה. אין די להפנות לשביעות רצונו של הנתבע, ואין די באמירות כלליות בדבר פרסום לאלפים, או פרסום בפלטפורמות שונות. בבית המשפט יש צורך בראיות – הן ביחס לביצוע הפרסום בפועל, הן ביחס לקהל היעד (האם הוא רלוונטי לכישוריו של הנתבע) , והן ביחס להיקף הפרסום ולמשכו. הדברים מתבקשים ביתר שאת ביחס למי שתובע תמורה חוזית מלאה שעה שהלכה למעשה הנתבע לא מצא עבודה באמצעותו (הגם שאין זיקה ישירה בין הדברים- אך משכך יש צורך להראות כי השירותים ניתנו גם אם עבודה לא נמצאה בסופו של יום).

במקרה דנן, הוכחת רכיב פרסום קורות החיים ל וקה כאמור בחסר. יחד עם זאת התחוור כאמור במהלך בירור התיק, כי הנתבע אינו כופר בפרסום מסוים שהיה, אשר מכוחו נעשו אליו פניות משלושה מעסיקים פוטנציאליים.

הדבר מלמד אפוא, כי בוצע פרסום מסוים ע"י התובעת אך רכיב זה לא הוכח במלואו וכמתחייב.

את רכיב הפרסום מתוך כלל סל השירותים כהגדרתו לעיל, ניתן לאמוד לטעמי כרכיב מרכזי העולה כדי 50% מכלל השירותים שעל התובעת ליתן ( יתרת 50% הם הכנת קורות החיים, עריכת מכתב מלווה, ליווי ועוד – פעולות שביצעה התובעת ומזכים אותה בקבלת התמורה הזו). מעת שהוכח שבוצע פרסום בפועל, אך אין לדעת את היקפו ולנוכח הכשלים ביחס להוכחת רכיב הפרסום, אני מעמיד את זכאותה של התוב עת ביחס לרכיב זה על מחצית וקובע, כי יש לזכות את התובעת ב-25% מכלל התמורה החוזית בגין רכיב הפרסום.
משמעות הדברים הינה כי התובעת זכאית לקבל 75% מתמורה החוזית. היינו, 75% מהסך של 6,300 ₪ בתוספת מע"מ, שהינו סך של 5,528 ₪ כולל מע"מ, וזאת כאמור בשים לב לכך שהתובעת לא הוכיחה את מתן השירותים במלואם.

אשר לשאלה השלישית- האם הזכאות קמה גם במקר ה של מציאת עבודה שלא באותו תחום עיסוק -
בישיבת ההוכחות הסביר הנתבע, כי הוא לא משלם את התמורה החוזית הקבועה בהסכם, מאחר ולגבי דידו הזכאות לתשלום קמה רק בכפוף למציאת עבודה בפועל בתחום ההי-טק (" אני הבנתי את רוח החוזה בכך שאני משלם רק כשאני אמצא מקום עבודה בתחום ההי-טק"; עמ' 16, ש' 26).
לעניין זה הפנה הנתבע לתא"מ 32550-01-12 (תל אביב) אם אס פי גרופ בע"מ נ' עזריה שם נקבע (בעניינה של התובעת), כי: "לשונו של ההסכם שלא לומר רוחו יוצרת קשר ברור בין השירות, התמורה ומציאת מקום עבודה על ידי הלקוח". משכך נקבע, כי: "12. לפיכך, אני מקבל את גרסת הנתבע וקובע כי לפי ההסכם אין לתובעת זכות לתשלום יתרת התמורה אם לא נמצאה ללקוח עבודה חדשה בעקבות חתימת ההסכם ולמרות שהתובעת עמדה בהתחייבויותיה להפצת קורות החיים שלו".
דין טענות אלה של הנתבע להידחות, זאת בשים לב להוראת סעיף 5.א. להסכם אשר קובע חבות תשלום "בין אם קבלתו לעבודה היא אצל מעסיק אשר פרטיו נמסרו לו על ידי החברה ובין אם לאו".
היינו, סעיף חוזי זה (אשר מעיון בפסה"ד בעניין עזריה לא עולה, כי היה קיים בהסכם) מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את התשלום המגיע לה מעת שמצא עבודה, לרבות שלא בתחום עיסוקו.
בכל מקרה יש להבהיר, כי החבות המהותית בתשלום מכוח ההסכם, אינה פועל יוצא של מציאת עבודה כזו או אחרת. בהתאם להוראות ההסכם "התוצאה" של מציאת עבודה, אינה בגדר תנאי מזכה.
הקישור למציאת עבודה נעשה לצורך הקלת התשלום – היינו, לאחר שימצא הלקוח עבודה כלשהי, יהא עליו לשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה, ככל שזו הוכיחה את זכאותה.
משכך, ההיקש שמבצע הנתבע שקושר בין מציאת עבודה בתחום ההי-טק לבין הזכאות לתשלום איננו נכון. הזכאות קמה בכפוף לאספקת השירותים המזכים בתשלום התמורה החוזית, הא ותו לא. אין כאמור הכרח בתוצאה של מציאת עבודה בתחום העיסוק. גם אם בדיעבד הדבר אינו נושא חן בעיני הנתבע, הרי שזהו החוזה, וממילא שלא הועלו על ידו טענות בדבר פגמים ברצון.
ג. אשר לדרישה לפיצוי מוסכם
לטענת התובעת, היא זכאית גם לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 5.ב. להסכם, המטיל על הלקוח שלא דיווח לתובעת על כך שהתקבל לעבודה בתוך שבוע ימים, חבות בפיצוי מוסכם בסך של 4,000 ₪.

ס' 5.ב להסכם קובע, כי:
"התקבל הלקוח לעבודה כלשהי ולא התקבלה בחברה הודעה מהלקוח בתוך שבוע מרגע קבלתו לעבודה, יראו את אי קבלת ההודעה כהפרת הסכם זה על ידי הלקוח, והצדדים קובעים בזה כפיצוי מוסכם בסך 4,000 ₪ בגין הפרה זו, בנוסף לתמורה בסעיף 4ב'".
דין טענותיה של התובעת בעניין זה להידחות.
ראשית, גם אם מדובר היה בהפרה, הרי שזו תוקנה ( שכן הצדדים לא קבעו בהסכם את הפרת הוראות סעיף 5.ב. להסכם כהפרה יסודית- אלא כהפרה רגילה). מעיון בנ/1 עולה, כי נתבע החל לעבוד באבטחה ביום 23 באפריל 2017. השיחה שקיימה התובעת עם הנתבע הייתה לשיטתה ביום 16 במאי 2017 (לפי התרשומת בדו"ח המעקב של התובעת). בשיחה זו כבר נמסר לתובעת, כי הנתבע מועסק במקום אחר. משמע – גם אם הייתה הפרה, הרי שזו הייתה הפרה מינורית שתוקנה. מעת שכך, לא קמה לתובעת זכות לקבלת פיצוי מוסכם.

בנוסף יוער, כי התובעת לא הביאה לעדות את עורך התרשומת (כפי הנראה מנהלה רון) מיום 16 במאי 2017, כך שלא הוכחה טענתה לפיה ידעה רק ב- 16 במאי 2017 על העבודה שבה החל הנתבע. דין בכך כדי לאיין את טענותיה של התובעת בדבר מועד הידיעה.

שנית, גם אם היה מדובר בהפרה המזכה בפיצוי מוסכם (ולא כך הוא הדבר)- הרי שבית המשפט מוסמך להתערב בפסיקת הפיצוי המוסכם ולבטלו.

לפי הוראות סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), רשאי בית משפט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם אם הוא מצא שהפיצויים נקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

בע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן פ"ד מ"ו (5) 257, 264 נקבע, כי כאשר בית משפט בוחן את הפיצוי המוסכם ואת הפעלת סמכות ההפחתה על פי סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות), עליו לפעול בשני שלבים:
השלב הראשון - יש לקבוע אם קיים יחס סביר בין הפיצוי המוסכם ובין הנזק אשר היה צפוי באופן סביר בעת כריתת החוזה.
השלב השני – בית משפט קובע באיזה שיעור יש מקום להפחית את הפיצוי המוסכם.

כידוע, לא בודקים את נזק שנגרם בפועל כתוצאה מן ההפרה ואשר התברר בדיעבד, אלא בודקים אם מדובר בנזק שניתן היה לצפות מראש בשעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה (ע"א 539/92 מטלוב נ' דוד זיזה, פ"ד מח (4) 89).

במקרה דנן, הפיצוי המוסכם הוא הגיוני במקרה שבו אדם מצא עבודה בתחום עיסוקו כתוצאה מפנייה של אחד המעסיקים הפוטנציאליים של התובעת שאליו הופצו קורות החיים ולא דיווח "בזמן אמת" לתובעת. יש אפוא הגיון בסכום הפיצוי המוסכם, על מנת שלקוחות התובעת יזהרו מלהוליך אותה שולל (שהרי לתובעת אין אפשרות לדעת האם שיגור קורות החיים הביא להתקשרות חוזית אם לאו, שכן המעסיקים הפוטנציאליים פונים ישירות ללקוחות ללא סינון של התובעת).

יחד עם זאת המקרה שבפנינו הוא שונה- כאן מדובר בסטודנט צעיר שלא מצא עבודה באמצעות התובעת ולא התקשר כלל בהסכם העסקה בתחום עיסוקו. הלה בחר לעסוק בעבודת אבטחה זמנית תמורות סך של כ- 1,600 ₪ ובהמשך שנת 2017 עבד כמוקדן בשכר נמוך משכר המינימום . לא זה המקרה המזכה בפיצוי מוסכם בסך של 4,000 ₪ בנוסף לחובת תשלום התמורה החוזית (שעה שממילא התובעת לא מצאה בעבורו מקום עבודה) , וממילא שאין יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק אשר עשוי היה להיגרם לתובעת. תכלית הסעיף אינה למצבים שכאלה שבו אדם מנסה להתפרנס בעבודה זמנית .

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבשולי ההסכם מושא ההליך ציינו הצדדים בכתב יד, כי: "ידוע שהלקוח עובד במשה חלקית ב- utest אך מחויב להליך חיפוש העבודה". היינו היה ברור שעבודה חלקית מבחינת הנתבע הינה אפשרית, ובוודאי שאין היא מקימה חבות לפיצוי מוסכם.

בנסיבות שכאלה, יש מקום לטעמי להורות על ביטול הפיצוי המוסכם (זאת בהנחה שהייתה כאן כלל הפרה-ולא כך הוא הדבר לטעמי), וממילא שהוראת סעיף זה מנוגדת להסכמות הפרטניות שבין הצדדים.

בנוסף- היחס הסביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי, צריך להיבחן גם בהתייחס לכך, כי לכל היותר חל עיכוב של שבועיים, עד אשר ידעה התובעת על כך שהנתבע מועסק. גם בבחינה מראש של מצב דברים שכזה המסקנה היא שאין הלימה בין הפיצוי המוסכם לנזק המוערך במצב דברים שכזה (ודוק- במקרה דנן כבר מראשית חודש אפריל 2017 הפסיק ה התובעת לפרסם את קורות החיים של הנתבע בשל ניתוק קשר).

ד. סוף דבר
דין התביעה להתקבל בחלקה.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,528 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולם לה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסך האמור הפרשי ריבית והצמדה על פי דין .
אינני עושה צו להוצאות בהינתן שחלקה ה ארי של התביעה לא התקבל. מעבר לכך הצדדים לא היו מיוצגים כך שסוגיית שכ"ט עו"ד אינה עומדת על הפרק. גם העדה היחידה בתיק הייתה נציגת התובעת.
זאת ועוד – גם לנוכח דחיית ישיבת ההוכחות אשר הייתה קבועה ליום 28 בינואר 2018 בשל התנהלות העולה כדי השחתת זמן שיפוטי (ר' בהרחבה בפרוטוקול הדיון מיום 1 בפברואר 2018) סברתי, כי אין מקום לפסיקת הוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום וכן באמצעות הפקס.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ח, 02 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אם אס פי גרופ בע"מ
נתבע: פאול סירוטה
שופט :
עורכי דין: