ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איליה אברמצ'ייב נגד יוליה יצחקוב אברמצ'ייב :

לפני כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקשים

1.איליה אברמצ'ייב
2.ריבה אברמצ'ייב
ע"י ב"כ עו"ד דוד אלון דדון

נגד

המשיבים

1. יוליה יצחקוב אברמצ'ייב
ע"י ב"כ עו"ד שירה טמיר ושירה טיטמן

2.ולדימיר אברמצ'ייב (משיב פורמלי)

פסק דין

האם יש להצהיר שהמבקשים זכאים להירשם כבעלים של 22% מדירה הרשומה ע"ש המשיבים?

א. רקע עובדתי

1. המשיבה 1 (להלן: "האישה") היתה נשואה למשיב הפורמאלי (להלן: "האיש").

2. המבקשים הם הורי המשיב 2 (להלן גם: " ההורים").

3. בשנת 1997 רכשו ההורים דירה בנתיבות (להלן: "הדירה בנתיבות") באמצעות משכנתא.

4. בשנת 2008 רכשו המשיבים (להלן: "בנה"ז") דירה בת"א במחיר של 850,000 ₪ (להלן: " הדירה").

5. לאחר שבנה"ז עברו להתגורר בדירה, עברו ההורים להתגורר עמם בדירה ובשנת 2009 , מכרו ההורים את הדירה בנתיבות והעבירו לבנה"ז סך של 180,000 ₪ מתמורת מכירת דירתם (להלן: " הכספים").

6. בשנת 2015 אירע משבר חמור בין בנה"ז. האישה עזבה את הדירה והגישה תביעות לבהמ"ש לענייני משפחה, לרבות תביעה לפירוק שיתוף בדירה (להלן: " ההליך הקודם").

7. במסגרת ההליך הקודם, טען האיש שההורים רכשו זכויות בעלות בכ – 20% מהדירה, מכוח העובדה שהם העבירו ל בנה"ז את הכספים לאחר שמכרו את דירתם. האישה טענה בהליך הקודם, שהכספים הועברו בתמורה לכך שבמהלך שנים רבות, האיש שילם את התשלום החודשי של המשכנתא על הדירה בנתיבות מחשבונו ובאמצעות העברת הכספים לבנה"ז, השיבו ההורים לבנה"ז את תשלומי המשכנתא שהאיש שילם במשך השנים . לטענתה, מעולם לא הובטח ולא הוסכם כי בתמורה להעברת הכספים, ההורים יקבלו זכות כלשהי בדירה.

8. בפסק הדין שניתן בהליך הקודם ע"י כבוד השופטת ז'יטניצקי רקובר ביום 26.3.17 (להלן: "פסה"ד"), שבמסגרתו העיד גם אבי האיש, נדחתה טענת האיש ובהמ"ש פסק בין היתר כי:

"אם הורי הנתבע סבורים שהינם בעלי זכויות קנייניות או אחרות בדירה, היה עליהם להגיש תביעה עצמאית ולטעון את טענותיהם, כשאין הנתבע יכול להיכנס לנעליהם ולטעון בשמם. למעלה מן הצורך ייאמר שהדירה בתל אביב רשומה על שם הצדדים בלבד, כשעל פי סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969: "רישום בפנקסים מוסדרים יהווה ראייה חותכת לתוכנו". הלכה פסוקה היא כי הנטל על הטוען כנגד הרישום הינו נטל כבד ביותר, שיש לבססו בראיות של ממש וראיות שכאלה לא הוצגו במקרה זה. בנסיבות דנא, הצדדים לא ערכו כל מסמך בכתב ולא הוצג כל הסבר של ממש מדוע הורי הנתבע לא נרשמו כבעלים בחלק מהזכויות בדירה. העובדה שכוונת הצדדים היתה שהורי הנתבע יתגוררו יחד עמם בדירה והעובדה שכספי תמורת הדירה בנתיבות הועברו לצדדים, אין בהם כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש על מנת לסתורישום... מכל האמור לעיל עולה שהצדדים הינם בעלים, ב חלקים שווים, בדירה בת"א".

9. ביום 31.10.17 הוגשה הבקשה נשוא הליך דנן שבמסגרתו מבקשים ההורים כי יוצהר שהם רכשו 22% מהזכויות בדירה ויש לרשום אותם כבעלים בשיעור זה ב דירה.

ב. טענות המבקשים

1. כשבנה"ז רכשו את הדירה, הם היו זקוקים להון עצמי שלא היה בידם, מאחר שהמשכנתא לא הספיקה לצורך רכישת הדירה. לפיכך, בנה"ז לוו סך של 170,000 ₪ מקרובי משפחה. על מנת שיוכלו להשיב סכום זה לקרובי המשפחה, בנה"ז שכנעו את ההורים למכור את הדירה בנתיבות ולעבור להתגורר איתם בדירה. המבקשים נענו לבקשת בנה"ז והוסכם שלאחר מכירת הדירה בנתיבות הם יעבירו את הכספים "תוך שהמשיבים מבטיחים את זכאותם של המבקשים לקורת גג ולזכויות של המבקשים בדירה המשותפת" (סעיף 19 לבקשה).

2. מיד עם העברת הכספים, החלו המשיב ים לפרוע את ההלוואות שנטלו מבני משפחה לצורך רכישת הדירה. לטענתם: "תום הלב של המבקשים, מנהגי העדה הבוכרית והאמון הרב של המבקשים במשיבים, תרם לעובדה כי לא נחתם הסכם בכתב בין המבקשים לבין המשיבים... אף אם לא נרשמו זכויות המבקשים...עדיין עומדת למבקשים זכות לרישום זכויותיהם בדירה המשותפת, מכוח ההסכמות בעל פה שבין הצדדים ומכוח מנהגי העדה הבוכרית והקודים של כבוד להורים ולמבוגרים הנהוגים בה".

3. המבקשים הם בעלי זכות "מעין קניינית" או בעלי "זכות שביושר" בדירה, מכוח הסכם בעל פה והעברת הכספים. נושא זה "מעולם לא נדון ולא הוכרע" (סעיף 12 לסיכומי התשובה) והם "לא מימשו את זכות הגישה לערכאות המוקנית להם על פי דין" (סעיף 4 לסיכומי התשובה).

4. הם רכשו את הזכויות בדירה בתמורה ובתום לב וקיבלו חזקה בדירה ולכן יש להורות על רישומם כבעלים נוספים. כוונת הצדדים "עונה על דרישת הכתב" (סעיף 39 לתביעה) והאישה "פשוט ניצלה ועשקה אותם" ( סעיף 21 לסיכומי התשובה). הבן – המשיב הפורמאלי - תומך בבקשתם והעיד מטעמם.

ג. טענות המשיבה

1. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים. היא נועדה רק לעכב את ביצועו של פסק הדין לפירוק השיתוף בדירה ומהווה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לפסק הדין .

2. קיים מעשה בי דין והשתק עילה, לאור פסק הדין שהוא חלוט והאיש לא הגיש עליו ערעור. הורי המשיב היו מעורבים בהליך הקודם והאב אף הגיש תצהיר מטעם בנו ונחקר עליו .

3. בין השנים 1998-2008 נשאו בנה"ז בתשלומי המשכנתא של הדירה בנתיבות בסך כולל של מעל 231,000 ₪. במהלך השנים, השיבו ההורים לבנה"ז רק חלק קטן מתשלומי המשכנתא והם נותרו חייבים כ – 197,000 ₪. לכן, כשההורים מכרו את הדירה בנתיבות , הם העבירו את הכספים לידי בנה"ז לצורך השבת תשלומי המשכנתא. הכספים הועברו לצורך זה ולא לצורך השתתפות בזכויות בדירה. ההלוואה העיקרית שנטלו בנה"ז מבני המשפחה, כלל לא הושבה מהכספים אלא הושבה טיפין טיפין במהלך השנים.

4. מה שקובע זה החוק והפסיקה ולא מנהגי העדה הבוכרית. בנה"ז מעולם לא הסכימו להקנות זכות כלשהי למבקשים בדירה ובטח שלא זכות קניינית. הם העניקו להם זכות מגורים בלבד. לא נערך כל הסכם בעל פה עם המבקשים בדבר רכישת זכויות בדירה ויש לדחות את ה בקשה.

ד. דיון והכרעה

1. ראשית יש לדון בטענת האישה, כי קיים מעשה בי דין, מאחר שההורים היו מעורבים בהליך הקודם והאב אף הגיש תצהיר ונחקר על תצהירו בבית המשפט לענייני משפחה .

2. ברור כי ההורים ידעו על ההליך והאב הגיש תצהיר מיום 10.10.16. בתצהירו, האב התייחס לנושא המחלוקת בהליך דנן וטען שהעביר כספים לבנה"ז וכי "עד היום טרם בוצע רישום בעלות חלקית על שמנו בהתאם לתשלום כאמור". האב נחקר על תצהירו בדיון שהתקיים בבהמ"ש לענייני משפחה ביום 26.10.16.

3. האם ניתן לראות בפסק הדין כמחייב אף את המבקשים, למרות שהאב היה רק עד בהליך הקודם והמבקשים לא היו צד בהליך הקודם? בע"א 735/07 צמרות נ' בנק מזרחי טפחות (5.1.11) נקבע כי:

"קרבה משפטית לצורך מעשה בית דין מתקיימת כאשר קיימת קרבה עניינית הדוקה בין בעלי דין בשני ההליכים העומדים באותו צד של המתרס, כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים. "קרבה משפטית" כאמור עשויה להיווצר, בין היתר, כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים או מכוח זיקה משותפת לעניין כספי משותף...בין היתר, תתקיים קירבה משפטית כאשר לבעל הדין הנוכחי היה עניין ממשי בנושא שנדון בהליך הקודם, והוא ידע על קיומו, והיתה לו הזדמנות להצטרף אליו, אך הוא נמנע במודע מכך... הרחבה זו של רעיון זהות הצדדים לצורך "מעשה בית דין", נועדה למנוע הטרדה חוזרת ונשנית של המערכת המשפטית ושל בעלי הדין שכנגד בעניינים שהוכרעו בעב ר, כאשר ניתנה הזדמנות מלאה להכריע בהם".

4. במקרה דנן, לא היתה כל מניעה להצטרפות ההורים להליך הקודם והם יכולים היו להגיש תביעה להכרה בזכויותיהם בדירה. המחלוקת בין בנה"ז בהליך הקודם ביחס לדירה, היא בדיו ק המחלוקת שנדונה בהליך דנן: האם להורים זכויות קנייניות בדירה. גם האיש הודה בכך (עמ' 5 שורות 27-29) ולכן תמוהה טענת המבקשים בסיכומיהם (סעיף 18) כי שאלת זכויותיהם בדירה "לא נדונה מעולם" באף ערכאה. למרות זאת, המבקשים לא נקטו בהליך מטעמם ורק סייעו למשיב להוכיח את טענתו כי חלק מהדירה שייכת ל הם. לכן כיום, פסק הדין מחייב גם אותם ומהווה מעשה בי דין כלפיהם עקב השתק עילה .

5. המבקשים כפופים לפסק הדין החלוט שניתן בהליך הקודם והם לא יכולים להעלות מחדש אותן טענות שכבר נדחו, שעה שהם היו מעורבים בהליך הקודם באופן פעיל ביותר והאב אף העיד לטובת בנו. קיימת קירבה משפטית מובהקת בין ההורים לבין האיש ושניהם פעלו בהליך הקודם ופועלים בהליך דנן, כנגד האישה "בצוותא חדא" . הגשת תביעה דנן, היא אכן שימוש לרעה בהליכי משפט. האיש אף הודה שהוא מנהל עבור המבקשים את ההליך דנן (עמ' 5 שורות 10-11), במיוחד שעה שבא כוחם אינו דובר רוסית והם לא דוברי עברית. יצוין כי בניגוד לטענת ההורים בתצהירם לפיה הבן מסר להם אודות מתן פסק הדין רק לפני כחודשיים וחצי (סעיף 3 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף) , האב טען בחקירתו כי נודע לו על פסק הדין כבר חודש או חודשיים לאחר נתינתו (עמ' 12 שורה 1) . למרות זאת, ההורים המתינו חודשים רבים עד להגשת תביעתם .

6. למעלה מן הצורך, נדון אף בתביעה לגופה:

7. המבקשים לא הרימו את הנטל להוכחת טענתם כי נכרת הסכם בעל פה להעברת חלק מהזכויות בדירה על שמם. כידוע, דרישת ה כתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") היא דרישה מהותית. רק במקרים חריגים ביותר, שבהם קמה "זעקת ההגינות" ניתן להגמיש דרישה זו. במקרה דנן, ההגינות דווקא מחייבת את דחיית טענות המבקשים.

8. האישה הוכיחה באמצעות צירוף דפי החשבון של חשבון האיש, כי הוא שילם במשך שנים רבות את תשלומי המשכנתא בגין הדירה בנתיבות. טענת האיש כי אביו השיב לו את הכספים במזומן, כלל לא הוכחה ולו בבדל ראייה (עמ' 8 שורה 19). גם הטענה כי מדובר בחשבון פרטי של האיש ולכן מדובר ברכוש נפרד שלו, אין בה ממש. מאחר שהצדדים היו ידועים בציבור ולאחר מכן נשואים , אין משמעות לכך שתשלומי המשכנתא שולמו מחשבון פרטי של האיש ומדובר בתשלום שמ הותית הוא משותף לשני בנה"ז . מכאן, שהמבקשים כלל לא השקיעו דבר ברכישת הדירה אלא רק פרעו חלק מחובם לבנה"ז.

9. המבקשים לא הוכיחו ולו בבדל ראייה, כי נכרת הסכם בעל פה עם בנה"ז לקבלת זכויות בדירה. גם כשהאיש נשאל בחקירתו, מה הבט יחו בנה"ז להורים לאחר שביקשו מהם כי ימכרו את הדירה בנתיבות, הוא השיב "זה דירה גדולה יש מקום לכולם" (עמ' 10 שורה 4). דהיינו, ההבטחה היתה לזכות מגורים ותו לא.

10. גם האב, כשנשאל האם "מישהו הבטיח לך שירשמו על שמך את הזכויות בדירה" ענה: " הם הבטיחו שיהיה לי מקום לחיות" (עמ' 11 שורות 22-23). האב לא העיד בחקירתו כי הובטח למבקשים להיות שותפים בדירה וכל שהובטח להם הוא "מקום לחיות". האב שב וציין , כי הובטח לו " שנחייה ביחד" (עמ' 12 שורה 7). הא ותו לא. יצוין כי האם כלל לא התייצבה לדיונים ולא העידה והדבר פועל לחובת המבקשים. הטענה כי "יש לה תור לרופא והיא לא מרגישה טוב" (עמ' 11 שורות 26-27) כלל לא הוכחה.

11. האישה הכחישה נמרצות כי נערך הסכם בעל פה המעניק זכויות למבקשים בדירה (עמ' 13 שורה 30 ועמ' 16 שורות 3-5 ). יודגש כי אף בתצהיר שהגיש האב בהליך הקודם, הוא לא טען שנערך הסכם בעהעברת זכויות בדירה. כל מה שהוא טען היה, כי כוונתם היתה "להשתתף בתשלום חלקה בכספים ממכירת הדירה שלנו". בכל הכבוד ל"מנהגי העדה הבוכרית", הם לא מהווים תחליף לדרישת הכתב ואינם "מייתרים" דרישה זו כטענת המבקשים (סעיף 30 לסיכומי המבקשים).

12. לא ניתן כל הסבר ע"י המבקשים, מדוע הם לא פעלו במהלך כל השנים לרשום את זכויותיהם הנטענות בדירה ואין אפילו בדל נייר המלמד כי הם עשו פעולה כלשהי לביצוע הרישום. הטענה כי הם סמכו על בנה"ז לא מסבירה את חוסר המעש המוחלט ומלמדת כי אכן כל שהמבקשים קיבלו היה זכות מגורים בדירה ולא יותר .

13. סיכומו של דבר: המבקשים לא הרימו את הנטל הכבד להוכיח כי למרות הרישום בלשכת רישום המקרקעין המהווה לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין "ראייה חותכת", יש להם זכויות בדירה ולכן יש לדחות את התביעה.

14. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ח, 02 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איליה אברמצ'ייב
נתבע: יוליה יצחקוב אברמצ'ייב
שופט :
עורכי דין: