ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיה שרה גולדנברג נגד עומר בן אליעזר :

בפני כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

חיה שרה גולדנברג

נגד

נתבעים

1.עומר בן אליעזר
2.מיכל בן אליעזר
3.פני שטינברג

פסק דין

מונחות לפני שתי תביעות כספיות מאוחדות ותביעה שכנגד כספית ולצו עשה .

התביעה בתיק 42075-05-14:

התובעת איצקוביץ חיה שרה (להלן : "התובעת") והנתבעים בני הזוג עומר ומיכל בן אליעזר (להלן : "הנתבעים") וכן הגברת פאני שטיינברג ,( להלן : "הערבה").

כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים שכרו מהתובעת בית מגורים לפי הסכם מיום 18.4.12 בדמי שכירות בסך של 3,700 ₪ בכל חודש. תחילתה של השכירות ב - 1.7.2012 וסיומה ב - 1.7.2013 עם אופציה לשנה נוספת בדמי שכירות בסך 3,900 ₪ בחודש. הנתבעים הודיעו לתובעת בחודש מרץ 2013 בדבר כוונתם לממש את האופציה ; התובעת הביעה הסכמתה לכך וביקשה מהנתבעים לחתום על מסמך בכתב ולמסור לה 12 צ'קים בגין דמי השכירות לשנה הנוספת; ברם , הנתבעים משכו את התובעת כמספר חודשים ודחו אותה בלך ושוב תוך שהם מתחמ קים הן מחתימה על מסמך והן ממסירת צ'קים וזאת כשהם ממשיכים להחזיק בבית ולהתגורר בו תוך שהם משלמים דמי שכירות שוטפים מדי חודש בחודשו על ידי הפקדת מזומנים; הנתבעים הודיעו לתובעת בסוף יולי 2013 כי רכשו בית מגורים בכפר תבור וכי בכוונתם להפסיק את יחסי השכירות ;הנתבעת הודיעה כי הדבר מהווה הפרה של הסכם השכירות; בפגישה שהתקיימה לצורך הגעה להבנות הודיעה התובעת לנתבעים כי במידה ויעזבו את המושכר יה א עליהם להמציא שוכר חלופי וכי גם התובעת תנסה למצוא שוכר חילופי או להגיע להסכמות עם המשכירה של הדירה ששוכרת התובעת בנצרת עילית ; הנתבעים לא המציאו שוכר חילופי ומימשו את כוונתם ועזבו את הדירה בחודש אוקטובר 2013 ; התובעת הפסיקה את חוזה השכירות שלה בבית אותו שכרה בנצרת עילית והעבירה את המטלטלים שלה למושכר בסמוך לעזיבת הנתבעים בתחילת חודש אוקטובר 2013 .

עוד נטען כי לאחר שהנתבעים עזבו את המושכר התקיימה פגישה בי ן התובעת ונתבעת 2 שבה הושגה פשרה ביחס לדמי השכירות בעבור תקופת השכירות ולפיה הוסכם שהנתבעים יפצו את התובעת בגין הפסקת יחסי השכירות בדרך של תשלום בסכום מופחת השווה ל4 חודשי שכירות; סיכום זה נרשם במסמך שנשלח אל הנתבעים ואולם בסופו של יום סירבו הנתבעים למלא אחר הסכמות אלו . בסעיף 28 לכתב התביעה נטען כי " על מנת לכלכל את צעדיה דאגה התובעת לבדוק אצל המשכירה שלה אפשרות לקטוע את יחסי השכירות למקרה שהנתבעים יממשו את כוונתם ויינטשו את המושכר . לאחר שנכנסה למושכר מצאה התובעת כי נגרמו לו נזקים רבים המפורטים בכתב התביעה ובחוות דעת שמאי המצורפת לכתב התביעה. ה תובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 66,120 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

5,000 ₪ בגין הפרת ההסכם ועזיבת הדירה השכורה .
דמי שכירות שנמנעו ממנה בגלל העזיבה המוקדמת של המושכר בסך של 55,100 ₪.
פיצוי בגין נזקים למושכר 28,404 ₪ .
הוצאות ניכוי לשלשת היונים ורכישת שולחן וכסאות ומפוח שהוצאו מהמושכר ונגזלו על ידי השוכרים 2616 ₪ .

כתב ההגנה בתיק 42075-05-14:

הנתבעים הגישו כתב הגנה ארוך ביותר, המורכב מ- 166 פסקאות ומחזיק 16 עמודים.

הנתבעים הכחישו את עצם קיומם של הנזקים למושכר וטענו כי ככל שקיימים נזקים כל שהם במושכר כי אז לא נגרמו על ידם ולא נגרמו בתקופה שהנכס הוחזק על ידם אלא בזמן שהיה בחזקתה של התובעת; עומדת להם טענת קיזוז בסך 10,000 ₪ בגין חפצים וכלי העבודה ששייכים להם ואשר עוכבו תחת ידה של התובעת דבר שאילץ אותם לרכוש חפצים חדשים וכלי עבודה בסך של 10,000 ₪ . הנתבעים מעולם לא עשו שימוש באופציה והם יכלו להודיע על סיום השכירות עם הודעה מטעמם בכל רגע נתון כאמור בסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה; הנתבעת 3 חתמה על החוזה בתור ערבה אך ערבותה חלה אך ורק לגבי תקופת השכירות ומשהסתיים החוזה ולא הוארך פקעה ערבותה ב30.6.2013; הנתבעת 3 גם לא קיבלה הודעה מתאימה מטעם התובעת בקשר לטענות הנטענות על ידה כדרישת סעיף 26 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 וגם מסיבה זו יש לדחות את התביעה נגדה ; הנתבעים לא הפרוראה מהוראות ההסכם ; לא הודיעו על מ ימוש תקופת האופציה ; הוסכם עם התובעת להאריך את מועד השכירות ל 3 חודשי שכירות בלבד ; הם השאירו את הדירה כפי שקיבלו אותה ולאחר שניקו אותה באופן יסודי ; תיקנו סדקים וחורים בקירות, סיידו אותה והתקינו מזוזות. במהלך תקופת השכירות תיקנו על ידי בעלי מקצוע ליקויי ם שה יו כתוצאה מבלאי טבעי עקב שימוש רגיל וסביר.

עוד נטען כי חוות דעת השמאי בגין הנזקים הנטענים נערכה לאחר שהתקיים הדיון בהתנגדות לביצוע שטר הביטחון ומספר חודשים לאחר שהנתבעים עזבו את המושכר; הנתבעים הפנו לכך ש במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר הביטחון לא הועלו טענות לגבי נזקים למושכר; גם בהסכם הפשרה שערכה התובעת לא בא זכרם של נזקים כלשהם; על פי ההסכם עמדה לנתבעים האפשרות להאריך את החוזה לתקופה של שנה נוספת בכפוף למתן הודעה בכתב לפחות 60 ימים טרם סיום תקופת השכירות ולפי סעיף 20 להסכם השכירות " כל שינוי, תיקון הוספה או הארכה של חוזה שכירות זה ייעשה אך ורק בכתב ובחתימת הצדדים שאם לא כן לא יהיה לו כל תוקף מחייב." הנתבעים מעולם לא פעלו לפי סעיף 6א' 1 להסכם ולא שלחו לא בעל פה ולא בכתב כל הודעה לתובעת על רצונם לעשות שימוש בתקופת האופציה אלא נהפוך הוא : הם הודיעו לתובעת כי אין בכוונתם להמשיך בתקופת השכירות וזאת שלושה חודשים טרם הגיע מועד סיום תקופת השכירות; בשל כך הרי שהסכם השכירות פקע ב30.6.2013; אשר לתקופה שבה המשיכו להחזיק את המושכר אחרי סיום תקופת החוזה טענו הנתבעים כי הדבר נעשה שלא מתוך מימוש האופציה אלא לתקופה קצובה בהסכמתה המלאה והמפורשת של התובעת תמורת דמי שכירות בסך של 3,900 ₪ . לטענת הנתבעים הם היו זקוקים לתקופה קצרה זו עד שביתם החדש אותו רכשו יהיה מוכן למגורים; התובעת הסכימה לכך מאחר שממילא בכוונת ה לשוב ולהתגורר במושכר מיד עם יציאתם המתוכננת של הנתבעים ב30.9.2013 ;וכך היה - מיד עם יציאתם של הנתבעים מהמושכר בתחילת אוקטובר 2013 נכנסה התובעת למושכר והחלה להתגורר בו; המושכר הוחזר לתובעת כשהוא מסויד ומשופץ במצב כפי שקיבלו אותו הנתבעים; הם לא השאירו אחריהם חובות כלשהם; אף כי התובעת הסכימה להשכיר את המושכר לנתבעים לתקופה קצובה בת 3 חודשים הופתעו הנתבעים כאשר התובעת הפכה את עורה והחלה לטעון שהם הפרו את ההסכם ושהם לא יכולים לעזוב את המושכר ב30.9.2013 מאחר שהם "מצויים "בתקופת האופציה של הסכם השכירות; התובעת אף החלה לדרוש מהם המחאות בגין יתרת חודשי תקופת האופציה; עוד הוסיפו וטענו הנתבעים שהתובעת הגישה נגדם ש יק הביטחון לביצוע במקום להחזירו להם וכי על מנת לשמור על יחסים ולפנים משורת הדין ומבלי להודות באף טענה מטענות התובעת הציעו לתובעת כי מעבר לדמי השכירות ששילמו לה בגין שלושת החודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר 2013 ישלמו לה לפנים משורת הדין , חודש שכירות נוסף אחד בלבד; ולא ארבעה חודשים שכפי שטוענת התובעת; התובעת שהיא עורכת דין ניסחה את הסכם הפשרה אך כשראו את הכתוב בו מצאו כי התובעת כתבה בו דברים שלא הוסכמו ביניהם ואף ציינה עובדות מופרכות; בהסכם נכתב כי הנתבעים מסכימים לשלם סך כולל של 15,600 ₪ כי תשלום זה יהווה סילוק מלא של מלוא טענות התובעת; משראו הנתבעים כי ההסכם אינו משקף את הדברים כהווייתם סירבו לחתום עליו והם פנו לעורך דין .

התביעה שכנגד

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 9,833 ₪ למתן צו עשה בכתב התביעה שכנגד נטען כי התובעת עיכבה תחת ידה מיטלטלין השייכים לתובעים שכנגד ואשר היו במחסן של המושכר; הנתבעת שכנגד דחתה את בקשותיהם של התובעים שכנגד לשחרר את המיטלטלין ועקב כך הם נאלצו לרכוש מיטלטלין אחרים במקומם תמורתם שילמו סך של 9,833 ₪ ;התובעים שכנגד מבקשים לחייב את הנתבעת שכנגד לפצות אותם בגובה סכום הרכישה וכן לתת צו עשה שיורה לה להשיב להם לאלתר את כל המ יטלטלין. רשימת המיטלטלין פורטה בסעיף 3 לכתב התביעה.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד כי התובעים שכנגד השאירו מיטלטלין ישנים משומשים וחסרי ערך במחסן המושכר וזאת חרף מחאת הנתבעת שכנגד לפינוי המיטלטלין שמילאו את חלל המחסן עד אפס מקום בכפוף לסילוקה ההתחשבנות הכספית בין הצדדים . הנתבעת שכנגד עשתה שימוש בזכות העיכבון הקיימת בידה ובחלוף תקופה עכבה את המ יטלטלין תחת ידיה במטרה לנסות ולממשם לצורך סילוק החוב או חלק ממנו . בצר לה ולמרות שהייתה זקוקה לשימוש במחסן נאלצה הנתבעת להמשיך ולאחסן את המיטלטלין. מדובר במיטלטלין שערכם הכספי דל ביותר. עוד טענה הנתבעת שכנגד כי החשבונית של רכישת המיטלטלין התחליפי ים היא על שם חברה בע"מ וכי די בעובדה זו בכדי להשמיט את עילת התביעה.

הנתבעת שכנגד הוסיפה וטענה שבהמלצת בית המשפט הסכימה להשיב את המיטלטלין וכי כל הפרטים הושבו לשביעות רצונם ובחתימתם על מסמך שהוגש לבית המשפט.

כמו כן טענה הנתבעת שכנגד כי הרכישה של פריטים חדשים בוצעה בחלוף שבעה חודשים על ידי צד ג' וזאת על מנת להתאים תשתית מתאימה ליצירת עילה להגשת התביעה שכנגד.

התביעה בתא"מ 5572-12-13 :

מדבור בבקשה לביצוע שטר ביטחון אשר נמסר על ידי הנתבעים לתובעת. ניתנה רשות להתגונן ולאחר מכן הוגשה התביעה בתיק זה ושתי התביעות אוחדו.

קיימת חפיפה בין החיובים שלשם הבטחתם נמסר השטר לבין החיובים נשוא התביעה.

דיון והכרעה:

בסדר דין מהיר מחויב בית המשפט לנמק הכרעתו באופן תמציתי וכך ייעשה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים , העדויות והמוצגים והראיות שהונחו על שולחני באתי למסקנה כי עלי לדחות את שלוש התביעות. עיקר ההכרעה יתבסס על הודאות בעל דין , עובדות שאינן במחלוקת, ראיות אובייקטיביות , הגיון ושכל ישר :

א. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים האריכו או התחייבו להאריך את תקופת השכירות וביתר פירוט:

א.1. על פי ההסכם, השימוש באופציה טעון הודעה בכתב. אין חולקין כי לא ניתנה הודעה שכזאת.

א.2. בא כוח התובעת טוען כי העדר הודעה בכתב אינו שולל את האפשרות שבית המשפט יגיע למסקנה כי הנתבעים התחייבו לממש את האופציה . אכן בנסיבות מתאימות ניתן לקבוע כי האופציה הוארכה ללא שנמסרה הודעה בכתב אף אם החוזה דורש הודעה בכתב. אך לא מצאתי במקרה זה תשתית ראייתית שיכולה לבסס קביעה שכזאת שהרי התובעת עצמה טוענת כי ביקשה לקבל שיקים עבור תקופת האופציה וכי הנתבעים לא נענו לבקשתה. מה יותר ברור מכך כדי שהתובעת תיווכח אל נכון כי הנתבעים אינם מתכוונים לעשות שימוש באופציה?

א.3. התובעת מציינת בכתב התביעה כי הנתבע " סירב להודיע לחברת החשמל להחלפת המחזיקים במונה החשמל והתעקש לדרוש מנציגי חברת החשמל לנתק את הספקת החשמל למושכר והבהיר בעקשנות כי הוא מחזיק בבית מכוח הסכם שכירות עד 6/2014...".

התובעת משליכה יהבה על הקלטת שיחה בין הנתבע ופקיד חברת החשמל בה מבקש הנתבע לנתק את הדירה מחשמל בטענה כי הוא ממשיך להתגורר בדירה. התובע הסביר בחקירתו כי עשה זאת מתוך כעסו על התובעת ובכדי להציק לה לאחר שעיכבה את מטלטליו .

בתמליל השיחה משתתפת בשלב מסיים התובעת והיא מבקשת שלא לנתק את הדירה מחשמל.

יש לציין כי עצם הדרישה של התו בע לנתק את החשמל מתיישב עם גרסתו שרצה להציק לתובעת בשל כעסו עליה לאור היחסים העכורים בינו לבינה שכן אילו התכוון למה שהוא אומר( כלומר שהוא יישאר בדירה) אז מדוע לנתק את החשמל בדירה שבה הוא מתכוון להישאר. התמליל אינו מהוה אפוא הודאת בעל דין.

א.4. לא מצתי בחליפת המסרונים במכשירים הניידים תיעוד לבקשה או הודעה או אישור על מימוש האופציה. כך למשל מצר פת התובעת לתצהירה ה ודעת מסרון בה היא פונה אל הנתבע בהאי לישנא :
"עמר שלום בבקשה להעביר אלי את השיקים לפי ההסכם תודה ויום טוב".

לטענתה , במסרון התשובה השיב לה הנתבע : "שרה שלום העברתי את תראי את זה מחר". לא הוכח כי זו תושבה למסרון הנ"ל. שכן האמ ירה "את תראי את זה מחר" יכולה להתאים להעברה בנקאית של דמי שכירות שאין מחלוקת כי הועברו במזומן . הדברים אמורים במיוחד כשבין שני המסרונים מפריד שבוע ימ ים וכשבא כוח התובעת לא התמקד בו בחקירה הנגדית של הנתבע .

א.5. לא זו אף זו: הנתבעת היא משפטנ ית ולטענתה כבר בחודש יולי 2013 ביקשה לקבל שיקים בגין תקופת האופציה אך הנתבעים "משכו אותה" לדבריה. נשאלת השאלה : מדוע לא העמידה אותם בפני אולטימטום שאם לא ימסרו לה על אתר הודעה בכתב על הארכת האו פציה או למצער ימסרו לה 12 שיקים כי אז תפנה אותם? מדוע הסכימה שהם יישארו במושכ ר מבלי לחתום על מימוש האופציה ומבלי למסור לה שיקים מעותדים , ומדוע הסכימה לקבל דמי השכירות בגין החודשים יולי אוגוסט ספטמבר ואוקטובר במזומן מדי חודש בחודשו.

א.6. ואם לא די בכל האמור לע יל הרי שלתובעת לא נגר ם נזק מאי מימוש האופציה. אין לך ביטוי יותר מובהק לעניין הזה מאשר המעבר החלק של התובעת למושכר . שהר י אין מ חלוקת כי התובעת נכנסה למושכר ימים ספורים לאחר שהנתבעים עזבו. מעבר חלק זה לא היה מתאפשר אלמלא הודיעו לה הנתבעים מבעוד מועד על כוונתם לעזוב את המושכר. התובעת אף טענה בכתב התביעה כי בפגישה עם הנתבע 1 סוכם בין היתר כי גם התובעת תנסה למצוא שוכר חילופי ו/או להגיע להסכמות עם המשכירה בדירה ששכרה בעיר נצרת עילית.

ודוק: התובעענה כי התגלע סכסוך בינה לבין המשכירה שלה , דבר שמלמ ד כי המעבר התבצע באופן חלק . חיזוק לכך מצוי בנספח 6 מיום 3.9.2013 לתצהיר התובעת בו היא מודיעה למשכירה כי :

" בהמשך לשיחתנו הטלפונית וכמוסכם אני מסיימת את השכירות ביום 10.10.2013 ומסירת הדירה עד ליום 15.10.2013".

יותר מכך, התו בעת לא הגישה כמוצג מטעמה את חוזה השכ ירות על מנת לעמוד על ההפרש בין דמי השכירות ששילמה על הדירה בנצרת עילית לבין דמי שכירות שהייתה גוב ה מהנתבעים אילו מימש ו את האו פציה. יש להניח כי אילו המעבר היה כרוך בהפסד כי אז התובעת הייתה מגישה את ההסכם כראיה מטעמה להוכחת נזקיה .

א.7. העובדה שהנתבעים ניסו להגיע עם התובעת להסדר פשרה שהיה חוסך התדיינות משפטית אינה עומדת בעוכריהם. אני מאמין לנתבעים כי חששו מהתדיינות מול התובעת והעדיפו לקנות סיכון זה בערך מטרד בדמות תשלום של חודש אחד בלבד. מצאתי טעם דווקא בהערת הנתבעים שאם בטיוטת ההסכם עליה סירבו לחתום הסכימה התובעת לסילוק תביעות תמורת תשלום סך של 15,600 ₪ אז יש ל שאול אם היא משוכנעת כי מגיע לה הסכום שהיא תובעת מדוע הסכימה לתשלום בסך של 15,600 ש"ח בלבד.

א.8. התובעת מפנה בסיכומיה למסרון נספח 14 לתצהיר עדותה הראשית ומבקשת להסיק ממנו כי הנתבעים הסכימו לשלם לה פיצוי בגובה ארבעה חודשי שכירות. עיון מדוקדק בנוסח המסרון מחזק דווקא את גרסת הנתבעים לפיה דובר על שלושה חודשים יולי, אוגוסט וספטמבר ששולמו בשל התארכות תקופת השכירות בפועל עד ל 1.10.2014 ועוד חודש פיצוי . להלן נוסח המסרון במלואו:

" ההסכם לא מדויק שרה זה לא מה שקבענו.... סגרנו את ואני שלושה חודשים ועוד חודש נוסף שכירות. לא דובר על שום שבוע שכירות. זו הפשרה ששתינו לקחנו על עצמנו והסכמנו. ובלי קשר מצאתי בבית שלי עוד שתי מזוזות לא בשימוש שאני אביא איתי בחתימת ההסכם המדויק".

הביטוי "שלושה חודשים ועוד חודש" אינו תואם את גרסת התובעת לפיה סוכם על פיצוי של ארבעה חודשים שכן אם זה מה שסוכם כי אז אין הגיון לפצל את ארבעת החודשים לשלושה חודשים ועוד חודש. מאידך אם מדברים על שלושת החודשים ששולמו שהם יולי אוגוסט וספטמבר ועוד חודש כפיצוי אזי הביטוי " שלושה חודשים ועוד חודש נוסף שכירות " תואם.

ראו גם עדותה של הנתבעת עמוד 24 שורות 5-8.

א.9. על מנת למצות את הדיון אציין כי נוכח העובדות שאינן במחלוקת כמצוין לעיל , אינני רואה רלוונטיות לשאלה אם התובעים טעו או הטעו את הנתבעת לגבי כוונתם לרכוש את הדירה או לגבי תאריך רכישת בית אחר אליו עברו.

א.10. לסיכום-

הנתבעים לא הודיעו בכתב על הארכת האופצ יה. התובעת בקשה לקבל ,אך הנתבעים לא מסרו לה, שיקים מעותדים בגין תקופת האופציה. חרף זאת היא אפשרה להם להמשיך ולהתגורר במושכר תוך תשלום דמי השכירות במזומן באופן שוטף כל חוד שבחודשו. כל אלה אינם במחלוקת.

אם נוסיף לכך את שקבענו לעיל- שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעים התחייבו שלא על דרך של הודעה בכתב לעשת שימוש באופציה ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק בהינתן המעבר שלה מדירה שכורה למושכר נשוא התביעה מיד בסמוך לפינויה על ידי הנתבעים , הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהתובעת לא הוכיחה חלק זה של התביעה.

אוסיף עוד ,למען הסר ספק, כי גם אילו נגרם לתובעת נזק כלשהו עקב אי מימוש האופציה כי אז לא היה לה להלי ן אל א על עצמה משו ויתרה על זוכתה שבדין לפנות את הנתבעים בהעדר התחייבות בכתב או למצער מסירת 12 שיקים ובחרה להמשיך ולגבות דמי שכירות במשך שלושה חודשים לאחר סיום התקופה החוזית.

התביעה בגין נזקים למושכר:

התובעת לא הרימה את הנטל ביחס לנזקים שלטענתה גרמו הנתבעים למושכר וביתר פירוט:

א.1. חוות דעת השמאי מטעם התובעת נערכה על סמך ביקור בנכס מיום 28.2.2014. כחמישה חודשים לאחר שהנתבעים עזבו את המושכר והתובעת נכנסה להתגורר בו. התובעת לא הוכיחה כי מצבו של המושכר בעת ביקור השמאי היה כמצבו בעת שפינוהו הנתבעים.

א.2. התובעת לא הוכיחה כי מצבו של המושכר בעת פינויו על ידי הנתבעים שונה ממצבו בעת מסירת החזקה לידיהם. זה המקום לציין כי מתשובת התובעת עולה כי לא מדובר בדירה חדשה אלא בדירה שנבנתה בשנת 99 והייתה בשימוש הנתבעים כשנה בלבד.

ב. חוות דעת השמאי נסמכת בחלקים מרכזיים על מידע שמסרה לו התובעת. זה המקום לציין כי עדותה של התובעת עשתה עלי רושם שלילי ואינני נותן בה אימון.

ג. במכתב של התובעת אל הנתבעים מיום 4.9.2013 ( נספח ט' להתנגדות לביצוע שטר ונספח 5 לכתב התביעה), לא ציינה התובעת את כל הליקויים או הפגמים הנטענים בכתב התביעה. הטענה הייתה שנעקרו לטענתה מזגנים וארונות מטבח וכי הקירות "נצבעו בצבע שונה".

ד. הצבעי שהעיד אמר בעדותו כי " הבן שלה בחר צבע ונכנס הביתה והיה מרוצה זה מה שהבנתי".

ה. לשאלה אם כשהכינה את הסכם הפשרה היה ידוע לה על הנזקים שהיא תובעת השיבה כי " על חלקם היה ידוע לי ועל חלקם כשבהא השמאי ועבר אתי התגלו עוד דברים". ברם, סכום הפשרה 15,600 ₪ הוא סכומם של ארבעה חודשי שכירות ( 3,900 כפול 4) שלטענת התובעת הסכימו הנתבעים לשלם לה ( טענה המוכחשת על ידי הנתבעים) ואינו כולל אפוא פיצו בגין נזקים למושכר.

ו. אף כי התובעת מתגוררת בדירה מרבית הליקויים הנטענים לא תוקנו (ראו סיכומי התובעת עמוד 1 פרק א' - המבוא ).

ז. בא כוח הנתבעים הפנה בסיכומיו לעוד כהנה וכהנה נקודות תורפה בגרסת התובעת אך סבור אני כי די במה שנאמר עד כה בכדי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה כי נזקים שקיימים במושכר נגרמו על ידי הנתבעים ודי בכך כדי לדחות חלק זה של התביעה.

התביעה שכנגד:

א. אין מחלוקת כי התובעת עיכבה תחת ידה מ יטלטלין שהשאירו הנתבעים במחסן של המושכר.

ב. כמו כן אין מחלוקת כי לאחר שהנתבעים פנו למשטרה ולאחר שהוגשה התביעה שכנגד שחררה ה תובעת את המיטלטלין.

ג. התובעת טוענת בכתב הגנתה כי נוכח המחולק ת הכספית קמה לה זכ ות עכבון. ברם, התובעת אינה מצביעה על בסיס משפטי לזכות עיכבון על מיטלטלין של שוכר בגין מחולקת כספית בינו לבין המשכיר. בהעדר בסיס בדין לע יכבון , מדובר בעשיית דין עצמית ובפגיעה בזכות הקניין.

ד. הנתבעים מבססים את התביעה שכנגד על חשבונית מס שמשקפת רכישת מ יטלטלין חדשים שלטענתם נאלצו לרכוש במקום אלה שעוכבו על ידי התו בעת.

מקובלת עלי את טענת הת ובעת לפיה החשבונית היא על שם חברה ; חברה היא איש יות משפטית נפרדת ואין התובעים רשאים לתבוע בגין הוצאה שהוציא צד ג' '.

ה. מעבר לזאת אוסיף כי הנתבעים לא פעלו להגשת בקשה לצו עשה באופן מידי אלא זנחו את המיטלטלין מספר חודשים. לו פעלו במהירות והגישו בקשה לצו עשה, לא היו צריכים לרכוש מיטלטלין חדשים. זאת גם זאת, גם אילו הוכח כי הנת בעים רכשו מכספם את המיטלטלין החדשים הרי ששיעור הנזק אינו בגובה מחיר המיטלטלין החדשים ומה גם שהמיטלטלין המשומשים הוחזרו להם ולא הובאו ראיות מה ו ערכם ומה נעשה בם.

ו. התובעים לא ביקשו סעד של פיצוי לא ממוני בגין עצם העיכוב והפגיעה בזכות הקניין.

לאור האמור דין ה תביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שאני דוחה את שתי התביעות ה מאוחדות של התובעת ואת התביעה שכנגד.

סה"כ תביעות התובעת 92,797 ₪ . התביעה שכנגד היא ע"ס 9,833 ₪.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט בגין התביעה שכנגד בסך של 1,700 ₪.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין שתי התביעות המאוחדות סך של 10,800 ₪.

זכות ערעור כחוק.


מעורבים
תובע: חיה שרה גולדנברג
נתבע: עומר בן אליעזר
שופט :
עורכי דין: