ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ואקו פק תעשיות בע"מ נגד ירקט ירקות צעירים ארוזים בע"מ :

בפני כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

המבקשת

ואקו פק תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורן מנדלר ואורי פרידמן

נגד

המשיבה
ירקט ירקות צעירים ארוזים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבי מונטקיו ואסף אוסלקה

החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע מן המשיבה להפר עיצוב של קופסת פלסטיק, המוגן במדגם רשום ומלעשות שימוש בכל אריזה בצורת לב.
כן נתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה לאסוף ולמסור למבקשת, או להשמיד , את כל האריזות המפרות , המצויות בחזקה או בחזקת אחרים.

הרקע למחלוקת
המבקשת מפתחת ומייצרת אריזות פלסטיק חד פעמיות, בין היתר, לצורך שיווק ירקות. על פי הבקשה, היא משווקת כעשר שנים אריזות פלסטיק בצורת לב. על אריזה זו נרשם ביום 11/3/11 מדגם מס' 43935 אצל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

המשיבה הינה חברה שעיסוקה בשיווק ירקות. אין מחלוקת, כי המשיבה עשתה בעבר שימוש באריזות נשוא המדגם, המיוצרות על ידי המבקשת. עוד אין מחלוקת, כי על אריזותיה של המבקשת, מוטבע דבר קיומו של המדגם ומספרו.

המבקשת טוענת כי לאחרונה, החלה המשיבה לשווק עגבניות שרי באריזות פלסטיק בצורת לב, שמקורן אינן במבקשת, אריזות הדומות כדי הטע יה לאריזות המבקשת. מכאן הטענה, כי המשיבה מפרה את זכויותיה הקנייניות של המבקשת במדגם הרשום. כן מוסיפה המבקשת וטוענת כי פניות אל המשיבה להפסיק הפרה נטענת זו, לא הועילו, והמשיבה לא הגיבה להתראות.

מכאן התובענה נשוא הבקשה, במסגרתה עתרה המבקשת לסעדים בדמות צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, פיצויים עונשיים וסעד כספי שלא ניתן להערכה ובשלב הזה 100,000 ₪.

המשיבה מצידה טוענת, כי הגנת המדגם חלה על עיצובים ספציפיים ולא על כל אריזה בצורה של לב, שהיא צורה גנרית. צורת הלב מוכרת לכל ואינה עיצוב מקורי. לשיטת המשיבה, האריזה בה נעשה שימוש על ידה אינה דומה לאריזת המבקשת. נטען גם , כי מן הדין לבטל את המדגם בשל פרסום קודם. לא קיים כל חשש להטעיה, וזאת גם לאור חוג הלקוחות הפוטנציאליים השונה של שני המוצרים . מוסיפה המשיבה וטוענת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי למבקשת לא ייגרם כל נזק אם לא יינתן הצו הזמני.

ביום 7/11/17 התקיים לפניי דיון בבקשה, מצהירים נחקרו ולבקשת הצדדים, נתאפשר להם לסכם קצרות בכתב.

מיקוד ופירוט טענות הצדדים
טענות המבקשת:
האריזה שבשימוש המשיבה היא העתק של אריזת המבקשת, אשר מנסה להיבנות על המוניטין של המבקשת.
די בהיותה של המבקשת בעלים של מדגם רשום, כדי לענות על הדרישה לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לצורך מתן סעד זמני של צו מניעה זמני .
אין מקום לדון בשאלת תוקף המדגם במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני. המבקש לתק וף את תוקפו של מדגם, יכול לעשות זאת בתקיפה ישירה בפני רשם הפטנטים, והמשיבה נמנעה מלעשות כן טרם ההפרה (הנטענת).
יש לדחות הטענה בדבר פרסום קודם, שכן זו מבוססת על פרסום באינטרנט, אשר לא ניתן לדעת את מהימנותו ואת מועד פרסום התמונות לראשונה.
בניגוד לטענת המשיבה, המבקשת לא נתנה הצהרת חידוש בפני רשם הפטנטים וזו לא מופיעה בתעודת המדגם. המבקשת השיבה לשאלת הבוחן כי החידוש הוא בצורה הפיסית של המדגם.
על פי "מבחן העין", יש באריזה שבשימוש המשיבה כדי להטעות, בשל דמיונה הרב למדגם. עבור הצרכן הרוכש במרכול, שתי האריזות בצורת לב הן דומות ומטעות. השינויים במקומם של רכיבי הפתיחה והסגירה הם זניחים ופונקציונליים בלבד .
לעניין "מבחן החידוש", צורת הלב עליה נר שם המדגם הינה צורה חדשה וחדשנית.
אשר ל"מבחן ההטעיה" נטען, כי יש באריזה שבשימוש המשיבה כדי להטעות גם צרכנים במרכול וגם צרכנים מקצועיים.
מאזן הנוחות, לעניין מתן סעד של צו מניעה, נוטה לטובת המבקשת, שכן הנזק הוא בדמות הפרה של המדגם הרשום. המוצר המדובר הוא בליבת עיסוקה של המבקשת, שהינו ייצור אריזות - לא כך אצל המשיבה, המשווקת ירקות ויכולה לשווקן באריזות שצורתן אחרת.
קיים צורך במתן הסעד כבר בשלב הזה, למרות היות הסעד הזמני והעיקרי זהים , שכן הסעד הזמני נתבקש על מנת להגן על זכויותיה הקנייניות הרשומות של המבקשת. ככל שהתובענה תידחה, תוכל המשיבה לחזור לעשות שימוש באריזותיה.

טענות המשיבה:
קיים הבדל עיצובי משמעותי בין שני סוגי האריזות. אריזתה של המבקשת אינה בצורת לב אלא צורתה "חץ מעוגל". צורת האריזה שבשימוש המשיבה היא של לב כמעט מושלם. הבדלים גם קיימים ברוחב האריזות, בצירי ה פתיחה ובנקודות הלחיצה לצורך סגירה. הבדלים אלה אינם פונקציונליים. גם הבדלים פונקציונליים זכאים להגנה. הקימורים השונים במוצר המבקשת מעוותים לחלוטין את צורת הלב.
בתהליך הרישום, המבקשת גם הסכימה לשנות את כותרת המדגם מ"אריזת לב" ל"קופסה". היא לא ביקשה הגנה על צורת הלב.
המבקשת הסתירה את המידע, לפיו נתבקשה על ידי מחלקת המדגמים להבהיר מה החידוש וזו אמרה שהחידוש הוא בצורת הפיסית ולא אמרה בצורת הלב.
גם מצהיר המבקש הודה שיש הבדלים בין שני המוצרים.
הצרכן הסופי של המבקשת אינו הקונה במרכול אלא המשווקים המקצועיים הרוכשים אריזות. אלה יודעים בדיוק ממי הם קונים ומה הם קונים. מכאן שאין כל חשש להטעיה. על כן, לפי "מבחן העין", הצרכן המקצועי י ידע להבחין בין שני סוגי האריזות.
קיים מבחר גדול של אריזות בכלל ובצורת לב בפרט, כך שזהו תחום רווי. לכן, די בהבדלים קלים כדי לשלול את הטענה בדבר הפרה של המדגם.
אין כל חדשנות בצורת הלב.
המבקשת לא פירטה וממילא לא הוכיחה נזקים שייגרמו לה אם לא יינתן הצו. טענותיה בעניין זה כלליות.

סעד זמני
נראה כי יהיה זה מיותר להאריך בדברים באשר לשיקולים המנחים את בית המשפט, בבואו להחליט בבקשה למתן סעד זמני. הדבר הינו בבחינת מושכלות שונים וההלכה בעניין זה מבוססת וידועה. אחזור אך בקצרה ואציין הדברים הבאים:

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כדלקמן:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

בפסיקת בתי המשפט, נקבעו השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לצו מניעה זמני, שהוא אחד הסעדים הזמניים עליהם חלה תקנה 362 דלעיל.
ראשית, על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה שקיימת עילת תביעה.
שנית, יבחן בית המשפט מהו מאזן הנוחות שבפניו, דהיינו, מהו הנזק שייגרם למבקש הצו אם לא יינתן הצו הזמני ומהו הנזק שייגרם למשיב או למשיבים, אם יינתן הסעד הזמני.
שלישית, בית המשפט יבחן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם הסעד הוא צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בתוך שיקול זה, ניתן לכלול את שאלת השיהוי, דהיינו, האם השתהה מבקש צו המניעה הזמני בהגשת בקשתו, אם לאו.
שיקול נוסף, הוא הצורך במתן הצו והתערבותו של בית המשפט בשלב המוקדם הזה, בטרם בירור התביעה בתיק העיקרי.

על אלה, ראה למשל רע"א 3569/10 אלו עוזה בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 08/6/10 ); רע"א 2397/06 אברג'ל נגד מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 6/8/06) ; רע"א 8553/07 כתנאני נגד שכטר (פורסם בנבו, 2008); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 501 ואילך.

ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה
עיקר הבקשה מבוסס על עילה של הפרת מדגם רשום וכזכור, אין מחלוקת בדבר קיומו של זה. בסעיף 2 לפקודת הפטנטים המדגמים מצויה ההגדרה של מדגם:
"מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;"

סעיף 37 לפקודה דן בהגנה על המדגם הרשום :
"37. (1) כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה מדגם אסור לשום אדם, -
(א) לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או (ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות, ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.
(2) כל העובר על סעיף זה יהא צפוי לשלם לבעל הרישום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עבירה ועבירה, ואם העדיף בעל סימן המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עבירה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העבירה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה בהתאם לכך:
בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות.

חשוב להזכיר, גם בשלב הראשוני הזה של בירור התובענה, את מטרות ההגנה על מדגמים רשומים בישראל. ההגנה מהווה חלק מהגנה על זכויות בתחום הקניין הרוחני. ההגנה היא מסוג "מונופול שלילי", והדבר עולה מסעיף 37 הנ"ל. ביצוע הפעולות האסורות על פי הסעיף תהווה הפרה של ההגנה. זו האחרונה נועדה להגן על הצורה החדשנית של המוצר, כדי לקדם את אינטרס הפרט שיצר הצורה, וכן את זה של הכלל , לעודד עיצובים מעניינים וחדשים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקלוט אותה (ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"ז(3) 702 (להלן: " פרשת מיפרומאל")

משהגדרנו את מטרת ההגנה על זכויותיו של בעל המדגם, חשוב לגעת, ולו על קצה המזלג, בכללים ליישומה של אותה ההגנה. נ קבע, כי ההשוואה בין מוצרים לצורך הכרעה בשאלה אם מפר מוצר את המדגם הרשום, תיעשה קודם כל לפי "מבחן העין", וכן לפי "מבחן החידוש" (ראה בעניין מיפרומאל, עמ' 715 ואילך).

ביישום "מבחן העין" יבחן בית המשפט בעיני הצרכן הסביר, האם המוצר הנטען לגביו כי הוא מפר את המדגם, הוא בבחינת חיקוי בולט של המדגם. הבחינה תיעשה בעיניו של הצרכן הרלוונטי אשר אליו מכ וון המוצר (פרשת מיפרומאל; רע"א 4090/09 יעקוב נטוביץ בע"מ ואח' נגד האחים בר נוי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 23.3.10) ).
הליך ההשוואה ייעשה ע"י בחינת דמותו הכללית של המוצר, ההתרשמות מן החוזי הכללי שלו, לפי מראית העין בלבד ולא בדקדקנות ובזכוכית מגדלת. תיבחן הופעתו הכללית של המוצר ולא פרטיו ( מיפרומאל, עמ' 712).

בצד מבחן העין וכמבחן עזר, יעשה בית המשפט שימוש אף ב"מבחן ההטעיה". מבחן זה מקורו בדיני גניבת העין וסימני המסחר, במסגרתו ייבדק קיומו של דמיון מטעה בין שני מושאי ההשוואה. בית המשפט יתייחס כאן למאפייניו החזותיים הדומיננטיים של המדגם הרשום, אלה הניצבים בֹֹֹֹֹֹ זיכרונו של הצרכן העשוי לטעות בית המוצרים. בית המשפט יביא בחשבון לעניין זה, כ י זכרונו של הצרכן אינו מושלם ולכן , אין צורך בזהות מוחלטת כדי לבוא למסקנה של סכנת הטעיה, וכן כי הצרכן אינו נתקל, בדרך כלל , במוצרים כאשר הם נתונים אחד ליד משנהו (על הכל, ראה בעניין מיפרומאל).

המבחן העיקרי השני, שישמש אותנו בשאלת הפרתו של מדגם אם לאו, עניינו בחינת חדשנותו של המדגם. (ראה ת"א (מרכז) 4987-12-14 Diesel Spa ואח' נגד הודיס בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.15; ת.א. (ת"א) 26272-08-10 קיי וויז'ן סיסטם סולושנס בע"מ נגד גיטפס אנד טיפס ואח' (פורסם בנבו 7.9.10). מקום בו פ ורסם המדגם בישראל לפני הגשתו לרישום, דינו להתבטל.

אהוא עתה לענייננו ואומר כאן, כי לאחר בחינת טענות הצדדים, כאשר גם מונחים בפניי שני המוצרים הנדונים, אשר נמסרו לי, בהסכמת הצדדים, לצורך מתן ההחלטה בבקשה, באתי למסקנה כי בהחלט קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, המבוססת על טענה בדבר הפרת זכויות במדגם רשום.

לא למותר לציין, כי המבקשת טענה, בחצי פה, לקיומן של עילות תביעה נוספות - טענות בתחום גניבת העין ועשיית עושר ולא במשפט. ספק בעיניי אם עלה בידי המבקשת, בשלב המקדמי הזה, להצביע על קיומו של מוניטין במדגם המדובר , מרכיב שקיומו הכרחי לעניין העוולה של גניבת עין. הראיות בעניין זה הן בגדר הצהרות כלליות ותו לא. אשר לעילת עשיית העושר ולא במשפט - הצורך להיזקק לרכיב של "שלא כדין" במסגרת בירור קיומה של העילה, מוביל למסקנה, במקרה הזה, כי המקום לעשות זאת הוא במסגרת בירור התובענה העיקרית.
מכל מקום, הדברים הינם מעבר לצורך, משמצאתי קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, כאמור, בנוגע לעילה הקניינית של הפרת מדגם רשום.

מבט על שני המוצרים מוביל למסקנה, כי שניהם עוצבו בצורת לב, לכאורה. נראה בעיניי, כי גם המוצר של המבקשת המופיע ברישומי המדגם והנחזה במוצר עצמו, צורתו לב ברושם הראשוני. כזכור, המשיבה טוענת כי אין זה כך וכי צורתו של המוצר היא "חץ מעוגל" . אכן, אם נביט על המוצר של המבקשת מלמעלה ומלמטה, נותן לזהות גם צורה הדומה לחץ. יחד עם זאת, לטעמי ולכאורה, צורת הלב עדיין שם. בוודאי לא ניתן לומר כי למוצר המבקשת אין כלל צורת לב אלא רק צורת חץ, כטענת המשיבה.
בעניין זה טענה המשיבה, כי במסגרת תהליך הבחינה בפני בוחן המדגמים, נדרשה המבקשת לשנות את שם המדגם מ"קופסה בצורת לב" ל"קופסה". הדבר נכון, אך כפי שראינו, בחינת קיומה של הפרה ייעשה, תו ך השוואה של המוצר אשר לגביו נטען כי הוא מפר, למדגם ושרטוטיו , כמופיע אצל רשם המדגמים, ולאו דווקא בהקשר ל שם המוצר. בוודאי הדבר אינו בעל משקל בשלב מקדמי זה של הדיון בבקשה לצו מניעה זמני (ראה בעניין מיפרומאל, עמ' 718).

המשיבה גם ביקשה להדגיש את ההבדלים המהותיים הקיימים בין המוצרים: מיקומן של נקודות הסגירה, מיקומו של ציר הפתיחה ועוד. על כך אין לי אלא להפנות לאמור לעיל בדבר אופן ביצוע ההשוואה בין המוצרים – זו תיעשה תוך התרשמות כוללת, ולא בבחינה של פרטי הפרטים ודקדוקי השינויים . בהתרשמות כללית ולשלב מקדמי זה, הטענה כי מוצרה של המשיבה הינו בבחינת חיקוי בולט של מוצר המבקשת, אינה כלל טענה בעלמא או טענה מופרכת, אלא טענה מבוססת לכאורה, ובוודאי טענה הראויה לבחינה במסגרת דיון בתיק העיקרי.

בהקשר האמור לעיל בל נשכח: אם נציב את שני המוצרים האחד ליד משנהו, כפי שעושה אנכי ברגעי כתיבה אלה, אין ספק כי קיימים הבדלים ביניהם וכי ברור לעין כי אין המדובר באותו העיצוב בדיוק. ואולם, לא כך תיעשה מלאכת הבחינה, אלא יש לדעת כי זכרונו של הצרכן אינו זיכרון מושלם, וכי בדרך כלל, ירכוש את המוצרים בהפרשי זמן וכאשר הם אינם מונחים זה לצד זה.

כאן תעלה השאלה, מיהו הצרכן הסביר, הרגיל, אשר דרך עיניו נ תבונן במוצרים שלפנינו. המשיבה טענה כי צרכן מוצריה של המבקשת הוא צרכן מקצועי, העוסק בשיווק מוצרי ירקות, עגבניות שרי למשל, הרוכש את אריזותיה של המבקשת כדי להכניס לתוכן את העגבניות ולשווקן לציבור, ואילו צרכנה של המשיבה הוא האזרח , הסר לחנות המרכול ורוכש את קופסת העגבניות. לכן נטען , שלא קיים כל חשש להטעיית הלקוחות.
סבור אני, כי המדובר הוא בטענה אשר בהחלט טעונה התייחסות ובירור ענייני. יחד עם זאת, המקום לכך, לטעמי, הוא במסגרת התביעה העיקרית. לכך שתי סיבות: האחת, כי ניתן לטעון מנגד, כי החדשנות בקופסה, ככל שקיימת, היא בצורתה שובת הלב (תרתי משמע לכאורה), אשר גם נציג המשיבה אהבה במיוחד. המטרה היא, בסופו של דבר, כי מכירותיה של המבקשת יגברו כתוצאה מכך, והדבר יקרה אם יהיה ביקוש מצד הצרכן במרכולים לאותו המוצר, אותו הצרכן שהוא הצרכן הסופי גם של המשיבה. שנית, "מבחן ההטעיה" הוא מבחן עזר ל"מבחן העין" ובמקרה הזה , ראוי שהדעת תי נתן אליו בעת בירור התביעה העיקרית ולא בשלב של בירור הבקשה לסעד זמני.

המבקשת טענה, כי עצם העובדה שקיים מדגם רשום, מצביעה על קיומה של עילת תביעה לכאורה, לעניין מבחני הסעד הזמני. לטעמי, מסקנה זו מעט מרחיקת לכת, אך בהחלט יש לומר, כי העובדה שרשם המדגמים מצא לנכון לאשר רישום של מוצר במדגם, יש בה ראיה של ממש לקיומה של זכות קניינית לעניין עילת ההפרה של מדגם. הדבר גם מהווה בבחינת חזקה לגבי היותו של המדגם עומד בדרישות החידוש. יחד עם זאת, אין הדבר פוטר את בית המשפט לבחון את שאר מרכיביה של העילה וקיומן של ראיות מהימנות לכאורה , כפי שפורט לעיל, בהתאם להלכה (ראה לעניין מיפרומאל).

המשיבה טענה כי בכל מקרה, אין המדובר הוא במוצר חדש ודין רישום המדגם להתבטל, באשר קיימים פרסומים באינטרנט שקדמו לרישום המדגם. אינני סבור, כי זה השלב שבו יש להיזקק לפרסומים אלה ולבחון אותם לעומק. פרס ום באינטרנט, שלא כפרסום "בנייר", הינו , באופן אינהרנטי, בעל מורכבות מיוחדת : הפרסום הוא נגיש לכל, אתרים ציבוריים ניתנים לעיתים לעריכה גם על ידי מי שאיננו בעל האתר, אתרים ודפיהם מתעדכנים כל העת ולא ניתן לדעת, ללא חקירה ודרישה, מהו המועד בו פורסמו דף או תמונה, לראשונה. אין פירוש הדבר שלא ניתן אף פעם להתחקות אחר נתונים אלו, אבל עניין זה ראוי שיהיה נתון לבירור מעמיק במסגרת הדיון בתביעה העיקרית, ולא בשלב דנן. לא למותר לציין כי פרט לפרסום אחד, הפרסומים אליהם מתייחסת המשיבה הוגשו לראשונה במסגרת הסיכומים, כך שלא ניתן היה להתייחס אליהם ולחקור עליהם בשלב של החקירה על תצהירים.

מכל המקובץ, מסקנתי הינה, כי המבקשת בהחלט הצביעה על קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לכך שמוצר המשיבה מפר את מדגמה הרשום של המבקשת.

מאזן הנוחות
טוענת המשיבה, כי המבקשת לא הציגה כל ראיה לנזק העלול להיגרם לה, אם לא יינתן הצו. נטען, כי טענות המבקשת בעניין זה הינן טענות בעלמא ותו לא, כלליות ונעדרות בסיס עובדתי. מנגד, גורסת המבקשת, כי נזקיה מאי מתן הצו בתקופת הביניים, גבוהים לאין ערוך מאלה של יריבתה. יימנע ממנה ליהנות מפרי השקעתה ומהמוניטין. היא ביקשה להדגיש, כי ייצור אריזות, לרבות אריזה זו היא , בליבת עיסוקה של המבקשת, שעה שעיסוקה של המשיבה הוא בשיווק ירקות, כך שהשימוש באריזה אינו בליבת עיסוקה.

אני סבור שמאזן הנוחות פועל, במקרה דנן, לטובתה של המבקשת. אכן, האחרונה לא הציגה אומדן של נזקים וגם לא ראיה שמהווה בסיס לנתונים מהסוג הזה. גם המשיבה לא עשתה כן ופרט לאמירה כללית כי תאבד השקעה בסך 200,000 ₪ בשל רכישת מכונה, לא הוצג דבר. אין כל ראיה לכך, שהמכונה אכן מתאימה רק לאריזות בצורת לב ושלא ניתן להתאימה לאריזות שצורתן שונה.

אכן, עיסוקה של המבקשת בייצור אריזות ופעילותה העסקית לגבי המוצר הנדן הנו בליבת עיסוקה. לעומת זאת, עיסוקה של המשיבה בשיווק ירקות, גם עגבניות שרי. מתן צו המניעה המבוקש לא ימנע מן המשיבה לשווק את אותן העגבניות באריזות מרובעות או בעלות צורה אחרת, וככל שהתובענה תידחה ויעלה בידה להוכיח כי ניזוקה בשל השקעתה במכונה, תוכל לדרוש נזקיה בהתאם לדין. נראה גם כי זיהוי וכימות נזקיה של המשיבה, הינו מלאכה קלה לאין ערוך מכימות נזקיה של המבקשת, אשר ייאסר עליה ליהנות, לפחות בתקופת ביניים, מפרי קניינה , אותו דאגה לרשום כדין לפני כשבע שנים.

אינני מוצא, כי הימנעות המבקשת מאזכור של שינוי שם המדגם מ"אריזת לב" ל"קופסה" במהלך בחינת המדגם ורישומו , מצביע על העדר תום לב מצד המבקשת. כפי שציינתי לעיל, ההגנה בדיני המדגמים ניתנת למדגם כפי שהוגש לרישום, על תרשימיו והיטליו. גם אם שם המדגם היה, למשל, "מיכל קטן לשיווק ירקות", עדיין ההגנה הייתה על המדגם כמות שהוא, כפי שנרשם. מכל מקום, גם אם היה מקום לאזכר במסגרת הבקשה שינוי זה בשם המוצר בעת ההגשה לרישום לעומת השם בו הוא נרשם, אין הדבר מגיע כדי היעדר תום לב, אשר ראוי ש ישלול סעד ביניים במקרה דנן.

שוכנעתי כי על מנת למנוע מן המבקשת את הנזקים שייגרמו לה מניצול קניינה הרוחני ופירותיו, קיים צורך בהתערבות של בית המשפט, כבר בשלב המקדמי הזה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
א. על המשיבה לחדול מכל הפרה של העיצוב המוגן במסגרם רשום מס' 43935, בין במישרין ובין בעקיפין, ומכל פעולה שיש בה להוות הפרה של המדגם, לרבות ייצור, מכירה או הצעה למכירה או שיווק של אריזות המפרות לכאורה את המדגם.
ב. על המשיבה לשמור בחזקתה את כל האריזות המפרות לכאורה ולאסוף אליה את כל האריזות המפרות לכאורה, אשר העבירה למי מלקוחותיה, ולא לעשות באריזות אלה כל שימוש עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.
ג. תנאי לתוקפו של צו זה הוא כי תוך 7 ימים, תחתום המבקשת על התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום, כי מנהלה יחתום על ערבות בסכום של 300,000 ₪, וכי יופקד בקופת בית המשפט סכום של 200,000 ₪, או כי תופקד ער בות בנקאית אוטונומית בסכום זה, צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ח, 27 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ואקו פק תעשיות בע"מ
נתבע: ירקט ירקות צעירים ארוזים בע"מ
שופט :
עורכי דין: