ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צמח ויקטור נגד רחל שלשבסקי :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

העותר: צמח ויקטור

נגד

המשיבים: 1. רחל שלשבסקי
2. אליאס שלשבסקי
3. ליליאנה רבינוביץ'
4. הקטור רבינוביץ'

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט
העליון בע"א 5939/96 מיום 3.12.97, שניתן
על ידי כבוד השופטים: ט' שטרסברג-כהן,
י' טירקל, י' גולדברג

בשם העותר: בעצמו

בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד א' אורנשטיין

בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י' דולינגר

בבית המשפט העליון

החלטה

1. העותר הינו בעליה של חנות. ביום 14.8.78 הושכרה החנות למשיבה מס' 1 ולאדם נוסף, שבמקומו בא משיב מס' 2. משיבים מס' 1 ו2- התאימו החנות לצרכיהם על ידי התקנת במות מעץ, מחיצות, מראות, טפטים ועוד. הסכם שכירות זה (שיקרא להלן: ההסכם הראשון) הוארך בהסכם אופציה מיום 5.10.78. לפני תום תקופת השכירות שנקבעה באופציה, הועברו השכירות והזכויות בחנות מן המשיבים 1 ו2- למשיבים 3 ו4-.

2. ביום 30.7.81 נחתם בין העותר לבין משיבה מס' 3 הסכם שכירות ולפיו תושכר לה החנות מיום 15.10.81 ועד יום 15.10.82 (להלן: ההסכם השני). בהסכם השני נקבע (סעיפים 16 ו17- להסכם) כי על מנת להבטיח את התחייבות השוכר על פי ההסכם, יופקד בידי נאמן שטר חוב חתום על ידי השוכרים, לפקודת המשכיר, כאשר יתר פרטיו אינם ממולאים. על שטר החוב יחתמו, בנוסף לשוכרים, שני ערבים. בהסכם הוסכם עוד (בסעיף 15) כי צד שיפר את ההסכם ישלם לצד האחר פיצויים מוסכמים בסכום של 10,000 דולר.

3. על יסוד התניות האמורות שבהסכם השני, חתמו המשיבים 3 ו4- על תורף השטר. כערבים לו בערבות אוואל חתמו משיבים 1 ו2-. בתורף נרשם, כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81". סכום השטר לא מולא.

4. העותר פנה לבית משפט השלום בתביעה כנגד המשיבים. כן מילא העותר בשטר החוב שהפקידו משיבים 3 ו4-, סך 10,000 דולר (שהם הפיצויים המוסכמים) והגישו לביצוע. כנגד משיבים 1 ו2- נטען בבית המשפט, כי הם הפרו את ההסכם הראשון. בית משפט השלום דחה טענה זו. גם כנגד משיבים 3 ו4- נטען על ידי העותר, כי הפרו את הסכם השכירות (ההסכם השני). כך, בשל תניה בהסכם השני בה נקבע, כי אסור לשוכרים (הם המשיבים 3 ו4-) לעשות שינויים בתוספות שבחנות. בית המשפט קיבל את טענת העותר וקבע כי אכן ההסכם השני הופר בעניין זה. משיבים 3 ו4- טענו, כי יש להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים בהסכם השני, מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-. בית המשפט דחה טענה זו. על יסוד קבלת טענת העותר כי ההסכם השני הופר, ודחיית טענת משיבים 3 ו4- לעניין גובה הפיצויים המוסכמים, חייב בית המשפט את המשיבים כולם (משיבים 1 ו2- שחתמו על השטר ומשיבים 3 ו4- הערבים לו), יחד ולחוד, במלוא הפיצוי המוסכם שנרשם בשטר.

6. המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי מן הדין היה להתערב בגובה הפיצויים המוסכמים ולהקטינו בשישים אחוזים. גם בית המשפט המחוזי סבר, כי בהיות משיבים 1 ו2- חתומים כערבים לשטר, ומשיבים 3 ו4- כעושי השטר, אין מנוס מלחייבם יחד ולחוד בפיצוי המוסכם (המוקטן).

7. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 5.7.95 ניתנה רשות ערעור בשאלה אחת בלבד, והיא "אם ניתן להפחית פיצויים מוסכמים מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-, כאשר הם נתבעים על פי שטר שניתן להבטחת התשלום".

8. בפסק דינו של בית משפט זה, מיום 3.12.97, הוחלט לדחות את הערעור. בית המשפט קבע, כי שטר החוב הוא מותנה, ועל כן הפך לחוזה רגיל. הטעם לכך הוא שיש אינקורפורציה של ההסכם השני בשטר החוב. אכן, החוזה והשטר שלובים זה בזה, ועל כן הקטנת סכום הפיצוי המוסכם לכדי ארבעים אחוזים חלה הן לגבי עסקת היסוד (ההסכם השני) והן לגבי השטר. השטר והחוזה מתפרשים על פי אותן אמות מידה, שעניינן אומד דעת הצדדים. מטעם זה נדחה הערעור. כנגד פסק דין זה מכוונת העתירה לקיום דיון נוסף.

9. מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה. על כן רשאי היה עושה השטר להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום בו הוא חייב על פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו - שאינה טובה כלפי אוחז כשורה - טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד. ושוב: הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה.

10. בפרשה שלפנינו, העותר והמשיבים הם צדדים קרובים. כל הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על פי עסקת היסוד (ההסכם השני) עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית. על כן רשאים המשיבים לטעון, כנגד החבות על פי השטר, כי אין הם חייבים בסכום השטר, אלא בסכום נמוך יותר, המשקף את הפיצויים בהם עליהם לשאת בשל הפרת החוזה.

11. לאור מסקנתי זו, דין העתירה להידחות. עם זאת, ברצוני לציין כי הנמקתו של בית המשפט העליון, לפיה השטר הוא מותנה, היא קשה. אילו ההכרעה במשפט היתה תלויה בשאלה זו, הייתי נעתר ומורה על דיון נוסף. לכאורה, קביעה בשטר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81" אינה הופכת את חבותו של עושה השטר למותנית. זוהי ההלכה במשפט המשווה (ראה Chalmers and Guest, On Bills of Exchange 23 (14th. Ed., 1991); Crawford and Falconbridge, Banting and Bills of Exchange 1233 (8th ed., 1986); Britton, Bills and Notes 33 (1961))). דומה כי זו גם ההלכה בישראל (ראה ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647). עומד על כך זוסמן, בציינו:

"בגוף השטר נאמר: 'התמורה קיבלתי במכונה, בהתאם לחוזה מיום 27.1.63' או 'התמורה קיבלתי בשכר דירה בעד חודש ינואר 1963'. שני החוזים המאוזכרים, חוזה המכר וחוזה השכירות, הם חוזים בעלי חיובים הדדיים, ובכך משתנים הם מחוזה על פי שטר המחייב צד אחד בלבד בעשיית דבר, היינו בתשלום סכום כסף... האם הועברה ההתנאה של החבות, שהיא מובנת מאליה בעסקת היסוד על פי הלכות הדין הנוהגות כלפיה, עקב איזכור העניין, גם לשטר? אם כן - יהא השטר בטל, הואיל וחוזה על פי שטר אינו סובל התנאה. אך הדבר אינו כך... הכלל: 'הודעה בדבר העסקה המשמשת עילה לשטר' שנרשמה במסמך, אינה הופכת את התנאים של עסקה זו לתנאים שהותנו לגבי השטר" (זוסמן, דיני שטרות 35 (מהדורה ששית, 1983)).

אכן, שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר. אך כאמור, לאור המסקנה אליה הגיע בית המשפט העליון, אין לנו צורך לבחון מחדש שאלה זו. כמו כן, אין לי צורך לבחון השאלה באשר לדרכי הפרשנות של לשון השטר. אף כאן יש להבחין בין צדדים קרובים לצדדים רחוקים. בכל הנוגע לצדדים קרובים, יחולו על פרשנות השטר הדינים הרגילים של פרשנות חוזה. אשר לצדדים רחוקים, יש מקום לשקול שיקולים נוספים, הנובעים מסחרותו של המסמך. אף בעניין זה אין לי צורך לנקוט עמדה, שהרי הצדדים שבפני הם צדדים קרובים.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד בכסלו התשנ"ט (3.12.98).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98002580.A05/דז/


מעורבים
תובע: צמח ויקטור
נתבע: רחל שלשבסקי
שופט :
עורכי דין: