ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד עלי נוג'ידאת :

בפני כבוד ה שופטת אפרת הלר

התובעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ ח.פ 520004896
ע"י ב"כ עוה"ד מוטי כהן ואח'
נגד

הנתבע

עלי נוג'ידאת ת.ז XXXXXX403
ע"י ב"כ עוה"ד עזמי י. נסאר

פסק דין

1. בפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת מסוג פולקסווגן מ.ר 81-822-70 שנת ייצור 2010 ( (להלן: "הרכב") וזאת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום) 11.02.11 להלן: "התאונה").

2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בעניין הנזק.

טענות הצדדים

3. לטענת התובעת ביום התאונה ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 257092902/10/ מ (להלן: "הפוליסה") העתקה צורף לכתב התביעה.

4. התובעת טוענת כי ביום התאונה, נסע הרכב בכביש 65 לכיוון צומת גולני. לפתע, רכב צד ג שנסע בנתיב הנסיעה הנגדי סטה מנתיבו בעקבות התפרצות פרה מעדר פרות של הנתבע ופגע ברכב התובעת.

5. לטענת הנתבעת,בעקבות התאונה הוגש לבית המשפט לתעבורה בנצרת כתב אישום נגד הנתבע בגין אחריותו לתאונה וניתן נגדו פסק דין ולפיו הורשע באחריותו לתאונה.

6. לכתב התביעה צירפה התובעת דו"ח שמאי מטעמה בדבר הנזקים שנגרמו לרכב ובדבר ירידת ערך הרכב.

7. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה ומכח חבותה על פי הפוליסה, פיצתה את מבוטחה בהתאם לתנאי הפוליסה ועל פי דו"ח השמאי מטעמה, בניכוי ערך השרידים בסך של 101,563 ₪. בנוסף נשאה התובעת בתשלום שכר טרחת שמאי בסך 441 ₪, הכול בהתאם להוראות התשלום שהעתק מהן צורף לכתב התביעה.

8. מנגד טען הנתבע כי יש להורות על דחיית התביעה כנגדו על הסף. הנתבע כפר בחבותו לתאונה והכחיש כי פרה אשר לכאורה הייתה בבעלותו, היוותה את הגורם לתאונה. לטענתו, הפרה אשר הייתה מעורבת בתאונה לא הייתה בבעלותו.

9. בעניין זה הוסיף הנתבע וטען כי הפרה שהייתה מעורבת בתאונה נהרגה כתוצאה מהתאונה, בעוד שהפרה שצויינה בכתב האישום ולגביה נטען כי הייתה הגורם לתאונה נמכרה והועברה בשנת 2015 באישור משרד הבריאות לשטחי הרשות הפלסטינית.

10. הנתבע כפר בממצאים שנקבעו בפסק הדין הפלילי היות ולטענתו פסק דין זה ניתן בהעדרו . עוד טען הנתבע כי פסק הדין לא הוגש על ידי התובעת כראיה במסגרת ההליך דנן ומכאן שאין באפשרות התובעת להסתמך עליו להוכחת אחריותו לתאונה מכוח הוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות נוסח חדש התשל"א- 1971 ( להלן :"פקודת הראיות").

11. בנוסף טען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את הנזק הנטען ואת התשלום בגינו, שעה שלא צירפה כחלק מראיותיה את חוות דעת השמאי לעניין שיעור הנזק ואת הוראות התשלום המוכיחה את ביצוע התשלום בפועל.

12. טרם אדון לגופם של דברים אסקור בקצרה את הליכים שהתקיימו בעניינו של הנתבע.

ההליך הפלילי בעניינו של הנתבע

13. אין מחלוקת כי בעקבות התאונה הוגש נגד הנתבע כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בנצרת -ת"ד 2294-06-12 בו יוחסו לו עבירות של אי השגחה על בעל חיים-עבירה על תקנה 137 לתקנות התעבורה נוסח חדש התשכ"א 1961 - (להלן: "התקנות") קיפוח זכות הזולת- עבירה על תקנה 21 ב (1) לתקנות וסיכון חיי אדם- עבירה על תקנה 21 ב(4) לתקנות.

14. על פי עובדות כתב האישום, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, היה הנתבע הבעלים והמחזיק של פרה מספר 9703585 (להלן: "הפרה"). בתאריך 11.02.11 לא השגיח הנתבע על הפרה וכתוצאה מכך, הפרה נכנסה לכביש ונפגעה על ידי רכב פרטי שנסע על כביש 65 מכיוון צומת גולני לכיוון קדרים . בהמשך, רכב פרטי נוסף פגע גם כן בפרה ולאחריו רכב נוסף שנסע גם הוא בכביש, סטה לצד שמאל והתנגש ברכב פרטי שהיה נהוג בידי מבוטחה של התובעת אשר נסע באותו הכביש מהכיוון הנגדי.

15. ביום 16.10.13 הורשע הנתבע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, הוטל עליו עונש של פסילה מלהחזיק רישיון לתקופה של חודשיים ופסילה על תנאי וקנס. (להלן: "פסק הדין").

16. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי זה ניתן בהעדרו וללא שניתן לו יומו בבית המשפט. בקשתו של הנתבע נדחתה בהחלטה מיום 23.05.15 בה קבע בית המשפט לתעבורה כי הנתבע לא הצביע על סיכויי הגנה סבירים וכי לא נגרם לו עיוות דין בגין מתן פסק הדין הפלילי בהעדרו.

17. על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה לא הגיש הנתבע ערעור ופסק הדין הפך לחלוט.

בקשת הנתבע להבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין

18. לאחר שהוגשה תביעת התובעת כנגד הנתבע, פעל הלה ביום 09.10.17 להגשת בקשה להבאת ראיות לסתירת פסק הדין בהתאם להוראת סעיף 42 ג לפקודת הראיות.

19. לטענת הנתבע פסק הדין ניתן בהעדרו ללא קביעת ממצאים פוזיטיבית ולטענתו, קיימות בידיו ראיות שיש בהן לסתור את ממצאי פסק הדין. התובעת התנגדה לבקשה.

20. בהחלטה מיום 23.10.17 הוריתי על דחיית הבקשה וקבעתי כי הנתבע לא הצביע בבקשתו על ראיות חדשות שיש בהם כדי לסתור את ממצאי פסק הדין וכן לאחר שלא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המחייבות היעתרות לבקשה או כי יש בדחייתה כדי לגרום עיוות דין לנתבע.

21. לאחר דחיית בקשת הנתבע להבאת ראיות לסתור התקיימה לפניי ביום 24.10.17 ישיבת ההוכחות במסגרתה ויתרו הצדדים על חקירת העדים וסיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

22. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ואנמק.

שאלת האחריות

23. פסק הדין החלוט של בית המשפט לתעבורה קבע הלכה למעשה את אחריותו של הנתבע לתאונה.

24. משנדחתה בקשת הנתבע להבאת ראיות לסתירת פסק הדין, הרי הראיות היחידות שהינו רשאי להביא, הן ראיות שאינן סותרות את אחריותו הפלילית ואינן מהוות במהותן ראיות לסתור כמו ראיות לעניין הנזק הנטען או לעניין רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, לרבות הניזוק (ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' אל מלק, פ"ד לז(2) 119).

25. לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה אין להסתמך במחלוקת דנן על ממצאי פסק הדין הפלילי היות וזה לא הוגש כראיה בתיק.

26. ביום 17.02.17 ניתנה החלטה על הגשת תצהירים והתיק נקבע להוכחות. ביום 22.02.17 ה גישה התובעת בקשה לפטור מהגשת תצהירים , בקשה לה נעתר בית המשפט. בתשובה לתגובת הנתבע לבקשה הנ"ל, ציינה התובעת כי פסק הדין שניתן בהליך הפלילי נמנה על חומר ראיותיה בתיק, דבר שהביא בסופו של יום את הנתבע להגיש בקשתו להבאת ראיות לסתור.

27. משמעות השתלשלות העניינים כפי שפורט לעיל, הינה כי פסק הדין היווה חלק מראיות התובעת והנתבע היה מודע לכך.

28. פסק הדין מהווה תעודה ציבורית כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות .

29. תעודה ציבורית מתקבלת כראיה לא רק ללא עד מגיש ומאמת, אלא גם מבלי שקיימת זכות לחקירה נגדית של החתום עליה (י. קדמי, על הראיות חלק שני מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע 2009, עמוד 634).

30. בעניין זה אציין כי הנתבע אינו יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו, כאשר מחד גיסא הוא מבקש להתיר לו הבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, וזאת תוך הבנה כי פסק הדין מהווה ראיה בתביעה, אולם מאידך גיסא כאשר הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחתה , להעלות טיעון לפיו לא ניתן להסתמך על פסק דין זה כחלק מראיות התובעת בתיק שכן הלה לא הוגש כדין.

31. בנוסף ניסיונו של הנתבע להוכיח העדר אחריותו לתאונה וזאת בטיעון כי הפרה שהייתה מעורבת בתאונה נהרגה במקום, בניגוד לאמור בתעודת עובר הציבור שהגיש לתיק ממנה עולה כי הפרה נשוא כתב האישום נמכרה והועברה בשנת 2015 לשטחי הרשות הפלסטינית (נ/1 ) א ינה רלוונטית לעניינו.

32. ראשית הטענה כי הפרה נהרגה במקום התאונה נטענה בעלמא ועניין זה לא צוין בכתב האישום נשוא פסק הדין הפלילי. שנית, ה נתבע לא טרח להעלות טיעון זה בבקשתו לביטול פסק הדין הפלילי, אותה הגיש בפני בית המשפט לתעבורה, בקשה שכאמור נדחתה על ידי בית המשפט ועליה לא הגיש הנתבע ערעור.

33. מכאן, שעה שבפניי פסק דין חלוט אשר הרשיע את הנתבע ובשים לב להחלטתי אשר דחתה את הבקשה להבאת ראיות לסתירת פסק הדין הרי שעל כורחי מסקנת הדברים הינה כי הנתבע אחראי לקרות התאונה.

שאלת הנזק

34. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי באשר לנזקים שנגרמו לרכב מבוטחה ( נספח ד' לכתב התביעה . כן צירפה התובעת הוראות התשלום בדבר הפיצוי ששילמה למבוטחה ( נספח ה' לכתב התביעה.

35. טענת הנתבע לפיה התובעת כשלה בלהוכיח את רכיב הנזק ועניין התשלום, דינה דחיה.

36. בעניין זה אציין כי ממצאי דו"ח השמאי של התובעת לא נסתרו על ידי הנתבע אשר לא הגיש חוות דעת נגדית ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעת כאמור בתקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

37. לאור האמור לעיל, הרי שחוות דעתו של שמאי התובעת לא נסתרה.

38. באשר לטענת הנתבע כנגד התשלום שביצעה התובעת למבוטחה כעולה מהוראות התשלום שצירפה, נקבע בהלכה הפסוקה כי חברת ביטוח אינה משלמת כמתנדבת, וכדברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567 :

" מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן".

39. לנוכח האמור לעיל, הרי שסכום הנזק נשוא התביעה הוכח כנדרש.

סוף דבר

40. לאור כל האמור המסקנה הינה כי דין התביעה להתקבל וכך אני מורה.

41. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 102,004 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

42. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ וכן החזר אגרה.

43. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
 
ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ח, 04 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: עלי נוג'ידאת
שופט :
עורכי דין: