ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דמיאן פקוביץ :

בפני: כבוד השופט י' זמיר

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: דמיאן פקוביץ

בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-

תאריך הישיבה: י"ט בטבת תשנ"ט (7.1.99)

בשם המבקשת: עו"ד אפרת ברזילי

בשם המשיב: עו"ד רמי בביאן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום (ת.פ. 109/98), המייחס לו ולאדם אחר עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, כניסה שלא כדין למקום פולחן או קבורה, התקהלות אסורה, קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, המרדה וקשירת קשר לחילול מקום קדוש. לפי כתב האישום, ראשית, המשיב פעל יחד עם אחר, אביגדור אסקין, לשם הנחת ראש חזיר על קבר בבית קברות מוסלמי; שנית, הצית סניף של תנועת "דור שלם דורש שלום"; ושלישית, קשר קשר לשיגור ראש חזיר ובפיו קוראן להר הבית בעת תפילה במהלך חודש הרמאדאן.

2. המדינה ביקשה מבית המשפט המחוזי לעצור את המבקש עד תום ההליכים. ביום 20.1.98 נעתר בית המשפט (השופט צ' כהן) לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי "אין חולק על כך שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לפקוביץ בשני האישומים הראשונים". במחלוקת בין הצדדים, לגבי קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום השלישי, קבע השופט כי יש ראיות לכאורה גם להוכחת אישום זה. בנוגע לעילת המעצר ולחלופת מעצר אפשרית קבע בית המשפט:

"כדי לעשות מעשים מסוכנים, אף מסוכנים מאוד, אין פקוביץ נזקק אלא להכרה, כי מעשיו רצויים בעיני אסקין. משום כך קיים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את בטחון הציבור ואף את בטחון המדינה. מגוריו אצל משפחה באלון שבות לא יבטיחו את מטרת מעצרו".

לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיב יעצר עד תום ההליכים, ואילו אסקין ישוחרר למעצר בית בערבויות מתאימות.

3. המשיב הגיש ערעור על ההחלטה בפני בית משפט זה (בש"פ 695/98). בית המשפט (השופט קדמי) דחה אותו. באשר לטענת המשיב, כי אין בחומר החקירה ראיה לכאורה להוכחת העבירה נשוא האישום השלישי, מבחין בית המשפט בין המשיב ובין אסקין, בקבעו:

"ככל שמדובר באישום השלישי, שונה, אפוא, לשיטתי, מצבו של העורר ממצבו של אסקין: כנגד הראשון - יש בחומר החקירה תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת האישום בקשר שנקשר בינו לבין הרשטיק ליידוי ראש חזיר לרחבת הר הבית; בעוד שכנגד השני אין תשתית ראייתית לכאורית כזו, וידיעתו בדבר ה'הסכמה' שנקשרה בין הרשטיק לעורר בהקשר זה - לרבות מתן ברכתו ל'הסכמה' זו - אינה באה במקומה של תשתית ראייתית כאמור".

ביחס למסוכנות המשיב קובע בית המשפט:

"מקובלת עלי עמדתה של ב"כ המדינה בכל הקשור לאופייה ולעצמתה של 'מסוכנותו' של העורר לבטחון הציבור. 'מסוכנות' זו נלמדת מהתנהגותו של העורר בפרשיות הנחת ראש החזיר והצתת משרדי "דור שלם", כפי שהן מתוארות בכתב האישום; והיא מחוזקת בהתלהבות שבה אימץ לעצמו העורר את רעיון יידוי ראש החזיר. משמעותו של הסיכון לביטחון הציבור, הכרוך בעשיית מעשים מן הסוג העומד בבסיסה של כל אחת משלוש הפרשיות האמורות - אינו צריך הצגה: המדובר בתוצאות ההרסניות, המלוות בדרך הטבע מעשים מאותו סוג; ובמיוחד אמורים הדברים בצירוף חזיר - קוראן - הר הבית - ורמאדאן. הסיכון שהעורר יחזור על מעשים מן הסוג האמור הינו סיכון ממשי ומוחשי. לשיטתו של העורר - זוהי 'שליחותו'; ובדין סבר בית המשפט המחוזי, שסיכון זה לא רק מקים עילת מעצר, אלא גם שולל חלופת מעצר".

עוד קבע בית המשפט, בהתייחסו לטענת המשיב כי הופלה ביחס לאסקין, כי אין מדובר באפליה, אלא בהבחנה, אשר נעשתה כדין.

4. המשיב לא אמר נואש והגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, אשר נוגעת בעיקרה לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השלישי, ובמסגרת זו לעובדות חדשות שהתגלו. העובדות החדשות מתייחסות למגעים שהיו בין חוקרי שב"כ ובין אדם בשם הרשטיק, אשר נטען כי הוא קשר את הקשר יחד עם המשיב. התברר, כי בניגוד למה שהיה ידוע עד אותה עת, חוקרי שב"כ היו בקשר עם הרשטיק עוד במהלך קשירת הקשר, והם הנחו את הרשטיק בחלק מפעילותו (בין היתר, כתיבת איגרת למשיב). בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (השופט צ' כהן), כי גם אם המגעים האמורים אינם עוד בגדר אבני דרך בהשתכללות של קשר, עדיין ניתן לראות בהם ראיה כשרה על מצב דעתו של המשיב באותה עת. לפיכך, קובע בית המשפט, אין בעובדות החדשות שהתגלו כדי לשנות את ההחלטה בדבר מעצר המשיב.

המשיב ערער על החלטה זו בפני בית משפט זה (בש"פ 1522/98). בית המשפט (השופט מ' חשין) לא ראה מקום להתערב בהחלטה של בית המשפט המחוזי.

5. בקשה נוספת של המשיב לעיון חוזר, בבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא ביום 9.7.98. ערעור על החלטה זו לבית משפט זה (בש"פ 5179/98) נדחה (על ידי השופטת דורנר). בהחלטה נאמר, בין היתר, כך:

"מהחלטת השופט קדמי עולה כי שתי הפרשיות הנוספות שמעורב בהן העורר - אשר אין חולק על התשתית הראייתית שביסודן - מלמדות לעצמן על מסוכנותו של העורר".

6. משתמו תשעה חודשים מיום תחילת מעצרו של המשיב, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו לתשעים יום נוספים (בש"פ 6156/98). בית משפט זה (השופט קדמי) נעתר לבקשה בציינו:

"זאת מתוך הנחה - ותקווה - שבית המשפט המחוזי לא יחסוך כל מאמץ על מנת להשלים את הדיון בתוך פרק הזמן האמור".

7. בפני מונחת בקשת המדינה (שניה במספר) להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. הבקשה מתבססת על קביעותיו הקודמות של בית משפט זה בדבר תשתית הראיות ובדבר המסוכנות של המשיב. מנגד, טען בא כח המשיב כי נטל הראיה בבקשה מעין זו הוא על המדינה, והוא גבוה באופן משמעותי מן הנטל אשר מוטל על המדינה בבקשה ראשונה למעצר עד תום ההליכים. המשיב חוזר על טענותיו בהליכים הקודמים בתיק זה, ומוסיף וטוען כי לא ניתנה למשיב כל הזדמנות להוכיח את עצמו במסגרת של חלופת מעצר הולמת. המחלוקת בין הצדדים אינה לעניין הראיות, שכן בעניין זה לא התגלה דבר חדש, אלא לעניין תוצאת האיזון בין מסוכנות המשיב לבין זכותו לחירות בבקשת מעצר מעין זו.

8. לעניין האיזון הראוי בהחלטה האם להאריך מעצר של נאשם מעבר לתשעה חודשים נאמרו דברים מפורשים על ידי בית משפט זה. אף אני הבעתי את דעתי, כדלקמן:

"באיזון הראוי שבין השיקול של מסוכנות לציבור לבין השיקול של חרות האדם, גובר בהדרגה המשקל של חרות האדם ככל שחולף הזמן והנאשם, שהוא עדיין בחזקת חף מפשע, נתון במעצר. אכן, אפשר שמידת מסוכנות אשר יש בה כדי להצדיק את מעצר הנאשם עד תום ההליכים, שוב לא יהיה בה כדי להצדיק את המשך המעצר של אותו נאשם, אף שנותר מסוכן לציבור, לאחר שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים. אפשר שכך יהיה במיוחד אם מתבקשת הארכה שניה של המעצר, מעבר לשנים עשר חודשים, ואם אין זה ברור כי המשפט יסתיים בקרוב" (בש"פ 4077/98 מדינת ישראל נ' צ'ורני (לא פורסם)).

9. מן הבקשה ומן הדיון בפני עולה, כי ביום 17.12.98 סיים בית המשפט המחוזי משפט זוטא, בנוגע לשאלת הקבילות של הודאות המשיב, וכי מאז אותו מועד נמשכת פרשת התביעה.

בית המשפט המחוזי קיים עד היום לא פחות מעשרים וחמש ישיבות בתיק. אין לומר כי בית המשפט המחוזי אינו מטפל בתיק במהירות הראויה. ההיפך הוא הנכון. בית המשפט המחוזי הקדיש זמן רב לשמיעת התיק והתארכות המשפט במקרה זה מקורה אך ורק במורכבות התיק ובהתארכות משפט הזוטא. נכון להיום, קבועים ארבעה מועדים נוספים להמשך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, ובאת כוח המבקשת העריכה כי די בהם כדי לסיים את פרשת התביעה. היא ציינה, כי בית המשפט המחוזי הודיע שיקבע מועדי דיון נוספים. להערכתה, די יהיה בהם לסיים את שמיעת התיק ולא יהיה צורך בהארכת מעצר נוספת מעבר לזו המבוקשת כעת. בא כוח המשיב חלק על הערכה זו.

אכן, ראוי שבית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ כדי לסיים את משפטו של המשיב בלי שיהיה צורך לבקש (פעם שלישית) הארכה נוספת של המעצר. אולם אני מוכן להניח, בהתחשב במורכבות של המשפט ובמספר העדים שטרם העידו, כי המשפט לא יסתיים, אף אם תיענה בקשת המדינה להארכת המעצר, תוך שלושה חודשים נוספים. יש בכך, ללא ספק, כדי להכביד על היענות לבקשת המדינה.

10. יחד עם זאת אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. המסוכנות של המשיב לבטחון הציבור, ככל שניתן להסיק מן הראיות, הינה קיצונית בחומרתה. את גודל מסוכנותו של המשיב, ואת החשש מפני תוצאת שחרורו, ביטא כבר השופט קדמי בבש"פ 695/98 (לעיל).

אכן, להבדיל מן המקרה הרגיל, בו מעצר של חשוד בביצוע עבירה פלילית נועד למנוע סכנה לבטחון של אדם מסויים או מספר בני אדם, כאן הסכנה היא שמעשה נוסף מסוג המעשים שהמשיב, לפי הראיות לכאורה, ביצע או היה מוכן לבצע, יגרום אסון למדינה. מעשה כזה עלול להצית אש במדינה, לזעזע את אמות הספים ולגרום לשפיכות דמים נוראה. ככל שניתן להסיק מן הראיות לכאורה, ולשער את המניעים למעשים בהם המשיב מואשם, תוצאה כזאת היא לא רק צפוייה, אלא נראה, מבחינת המשיב, כי היא אף מכוונת ורצוייה.

איני יכול להעריך מה מידת הסכנה שהמשיב יהיה מוכן לחזור על מעשה מסוג המעשים בהם הוא מואשם אם ישוחרר מן המעצר. האם ראשיתו יכולה להעיד על אחריתו? אולם, גם אם סכנה זאת אינה גדולה, חומרת התוצאה היא המכרעת. די בסכנה קטנה אם התוצאה נוראה. המסקנה היא, כי במתח שבין הסכנה לציבור לבין הזכות לחירות, בנסיבות המקרה גובר הצורך להגן על הציבור מפני מעשים שהמשיב עלול לבצע, כפי שניתן להסיק מן הראיות לכאורה, ולו גם במחיר חירותו של המשיב. לכן החלטתי להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

עם זאת אני פונה אל בית המשפט המחוזי, שעשה מאמץ רב עד כה לקיים את המשפט בקצב ראוי, לעשות מאמץ נוסף כדי לסיים את המשפט, ככל שהדבר תלוי בבית המשפט, במשך תקופת ההארכה.

בסיכום, אני מאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים מיום 11.1.99, או עד למתן פסק הדין במשפטו של המשיב, לפי המועד המוקדם יותר.

ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ט (10.1.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99000030.I01


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דמיאן פקוביץ
שופט :
עורכי דין: