ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שון דימרמן נגד אסף שלום :

בפני כבוד ה שופט רונן פלג

התובעים

  1. שון דימרמן
  2. פוטו בזק בע"מ

נגד

הנתבע
אסף שלום

ב"כ התובעים עו"ד אביהוא אהרון
ב"כ הנתבע עו"ד שחף גרוס

פסק דין

1. לפניי תביעתם הכספית של התובעים נגד הנתבע לסך של 104,171 ₪, בטענה להפרת הסכם ההתקשרות ביניהם לפיתוח ולאספקה של תוכנת אפליקציה.

תמצית טענות הצדדים בכתב הטענות

2. בכתב התביעה נטען כך:

א. התובעת 2 (להלן: "התובעת") היא חברה שבבעלות אביו של התובע 1 (להלן: "התובע") . החברה מפעילה מאז שנת 1991 עסק משגשג בכפר סבא בתחום הצילום.

ב. התובע משקיע את מרצו להגדיל את תחומי הפעילות של התובעת בתחומי הטכנולוגיה והתקשורת ולהרחיב את חוג לקוחותיה, על רקע התחרות הקיימת בשוק. במסגרת זו התובע חיפש פתרון תוכנה , שיאפשר תקשורת יעילה בין התובעת לבין לקוחותיה ויחשוף בפניהם את מלוא שרותיה הזמינים.

ג. הנתבע עוסק בפיתוח ובשיווק כלי תוכנה לעסקים ולחברות. בחודש ינואר 2015 התקיימה פגישה בין הצדדים, שבה הנתבע הציג לתובעים מצג בדבר בניית אפליקציה ייחודית אשר תיתן מענה לחנויות צילום בכלל ולעסק התובעים בפרט.

ד. לאחר מו"מ הצדדים הגיעו להסכמה בדבר פיתוח האפליקציה וביום 2/2/15 נחתמו בין התובעת לבין הנתבע הסכם שנוסח על ידי הנתבע וכן הסכם סודיות. בהסכם הנתבע התחייב לפתח אפליקציות עבור התובעים לפי האפיון המסוים תוך פיקוח שלהם על הפיתוח, לתדרך אותם על אופן ההפעלה ולספק מסמך המפרט את אופן השימוש בתוכנה ובאפליקציה, לתקן כל תקלה בחצי השנה הראשונה, להעביר הצעת מחיר מפורטת לכל שינוי או שדרוג שיתבקש, לשמור על זכויות היוצרים של התובעים ועוד.

ה. בהסכם הנתבע התחייב להשלים את התחייבויותיו בתוך 3 חודשים. הנתבע לא עמד בהתחייבות זו ובדיעבד הסתבר לתובעים שהוא פועל מחדר קטן שבביתו בהוד השרון. כאשר הנתבע ראה שהוא אינו עומד בהתחייבויותיו ושהתובעים לא מרוצים הוא מהר וחתם עמם על הסכם שני, הזהה לראשון למעט בשני עניינים - הוספת התובע כצד להסכם והעלאת סכום הפיתוח מ- 30,000 ₪ ל- 55,000 ₪ לפני מע"מ.

ו. התובעים שילמו לנתבע כספים לפי האמור בהסכמים בסך מצטבר של 48,675 ₪ כולל מע"מ ורק התשלום הסופי לא שולם נוכח הפרות הנתבע.

ז. לאחר שהזמן שהוגדר בהסכם עבר, התקיימה בחודש יולי 2015 פגישה בין הנתבע לבין התובע והוריו בבית קפה בכפר סבא. הנתבע התנצל על כך שלא עמד בהתחייבויותיו והתחייב לזרז את הפיתוח ולפיצוי נוסף ללא פרוט.

ח. ביום 17/9/15, ארבעה חודשים לאחר המועד שבו הפיתוח היה אמור להסתיים, הנתבע שלח הודעת דוא"ל שבה הודיע כי אינו מוכן להמשיך בפיתוח ללא תוספת תקציב. אמו של הנתבע שלחה בתשובה הודעת דוא"ל בדרישה להחזרת כל הכספים ששולמו לנתבע. הנתבע השיב בהודעה נוספת ובהמשך הצדדים פנו לייצוג משפטי.

ט. הנתבע הפר את התחייבויותיו החוזיות כלפי התובעים, התרשל כלפיהם בהערכותיו למשך זמן הפיתוח והתעשר על חשבונם.

י. סך התביעה 104,171 ₪ כולל את הסך ששולם לנתבע 48,675 ₪, הוצאות כלליות והוצאות נסיעה בסך של 18,500 ₪, עלויות מימון הלוואה בסך 1,100 ₪, הפסד הזמנות בהיקף המוערך ב- 35,400 ₪ ורכישת חומרה בעלות של 496 ₪.

3. הנתבע טען בכתב הגנתו כך:

א. בעלי המניות אצל התובעת הם הוריו של התובע שי ואסנת. שי פנה אל הנתבע ביחס לפיתוח אפליקציה עבור חנות התובעת ולאחר מספר שיחות טלפון הם נפגשו בנוכחות התובע. התובע גילה מעורבות ואף דיבר על האפשרות לפתח אפליקציה שתיתן מענה לכל החנויות בענף הצילום.

ב. ההסכם הראשון נחתם ביום 2/2/15 ותוכנו היה פיתוח אפליקציה עבור התובעת בעלות של 30,000 ₪ + מע"מ. התשלום הראשון שולם על ידי צד שלישי ואין לתובעים הזכות להשבתו.

ג. לאחר חתימת ההסכם הראשון התובע פנה אל הנתבע במטרה להרחיב את הפיתוח לכל חנויות הצילום. הנתבע הסכים לכך ואולם הבהיר שהדבר כרוך בעלויות נוספות. על רקע זה נחתם בסוף חודש פברואר 2015 ההסכם השני, אשר ביטל את הראשון והיה כרוך בתוספת תשלום של 25,000 ₪ + מע"מ.

ד. במהלך עבודת הפיתוח התובע ביקש חדשות לבקרים לערוך שינויים, לרבות כאשר כבר אישר את העבודה שבוצעה. על כן שלב העיצוב נמשך זמן רב ודרש לבדו פי שלושה משעות העבודה שנדרשו עבור תכנות כל האפליקציה.

ה. לבסוף התובע הסכים לעיצוב ואז הוכנה גרסת אלפא, שבה נראית האפליקציה כפי שהיא אמורה להיראות באופן סופי כולל מעבר בין מסכים, אך ללא ביצוע הפעולות עצמן. התובע הביע התלהבות והנתבע עבר לעבוד על גרסת הביתא, שהיא גרסת המבחן, שבה הפעולות כבר עובדות ונערכות בדיקות לגילוי תקלות.

ו. בשלב זה, בסביבות חודש מאי 2015, התובע ביקש להוסיף לאפליקציה רכיב נוסף של קולאז', אשר פיתוחו דרש שעות תכנות רבות. הוסכם על תוספת תשלום בסך של 9,500 ₪ + מע"מ לתשלום ב- 10 תשלומים לאחר התשלום האחרון לפי ההסכם.

ז. ביום 2/7/15 התקיימה פגישה בין התובע לבין הנתבע, שנועדה לסגור את הקצוות שנותרו ולסיים את האפליקציה. לתדהמת הנתבע, בפגישה התובע הודיע שהוא אינו מרוצה מהעיצוב וביקש לשנות מרכיבים שונים. הנתבע הסביר שהשינויים דורשים פיתוח מחודש של כל הפרויקט ושעות עבודה רבות. הנתבע הסכים לבסוף לשנות את העיצוב תמורת תוספת תשלום לפי הצעת מחיר והציע לתובע שהות לשקול בדעתו.

ח. ביום 15/7/15 התקיימה פגישה בנוכחות הנתבע, התובע והוריו. האחרונים תקפו את הנתבע במילים קשות, טענו שלא ביצע את עבודתו כראוי ודרשו שישלים אותה ללא תוספת תשלום. בין היתר נטען שהאפליקציה אינה תואמת למכשיר אייפון 6, על אף שהתאמה שכזו לא נדרשה בהסכם. הנתבע הסכים לבצע שינויים קלים בעיצוב שלא ידרשו תכנות נוסף וללא תוספת תשלום, אך בפועל נערכו שינויים בעיצוב לפי דרישות התובע בהיקף של 60 שעות תכנות וללא חיוב.

ט. סה"כ הושקעו עד לאותו השלב 150 שעות עבודה של הנתבע ו- 591 שעות עבודה של ספקי שירות.

י. עם זאת, הנתבע שב והסביר לתובע שהעיצוב המחודש ידרוש פיתוח חדש בהיקף של מאות שעות עבודה, אשר לא נכללו במקור בהסכם. ההסכם קובע כי שעה עודפת מתומחרת בסך של 160 ₪ + מע"מ.

יא. הנתבע ניסה לקיים את חלקו בהסכם, אך השינויים שדרש התובע, כולל כאלה שהועלו ברגע ה אחרון, עיכבו את הפרויקט ובזבזו מאות שעות עבודה. לפיכך הנתבע דרש מהתובע תשלום נוסף או סיום של ההסכם. הנתבע גם הציע לתובעים לשלם את מחירי העלות בלבד של הפיתוח, אך הם סרבו וגררו אותו להליכים משפטיים.

יב. אלמלא התנהלותם של התובעים, הפרויקט היה מ סתיים בחודש יולי 2015 והאשם בכישלונו רובץ לפתחם של התובעים. התשלומים שולמו לנתבע לפי שלבים ועובדה זו מוכיחה כי הנתבע עמד בהתחייבויותיו.

יג. התנהלותם של התובעים גרמה לנתבע נזק, שכן הוא השקיע בפרויקט כ- 750 שעות עבודה תמורת תשלום חלקי המסתכם ב- 55 ₪ בלבד לשעת עבודה ומהווה כשליש מהתעריף הקבוע בהסכם. לנתבע עומדת הזכות לקיזוז נזקיו.

אופן התנהלות ההליך

4. במהלך קדם המשפט נשמעו עדויות קצרות של התובע ושל הנתבע. בהמשך לכך הוצע לצדדים מתווה של פשרה, שעיקרו חידוש הפיתוח של התוכנה עד לקבלת המוצר הסופי, בכדי שהמשאבים שהושקעו עד כה לא ירדו לטמיון. בהיעדר הסכמה ניתנו הנחיות להמשך והוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים.

5. בדיון ההוכחות נשמעו עדויותיהם של התובע שון דימרמן (עת/1), אמו הגב' אסנת דימרמן (עת/2) ואביו מר שי דימרמן (עת/3). הנתבע היה העד היחיד מטעם עצמו. לאחר דיון ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
דיון והכרעה

פרק א' - ההסכם החל על המחלוקת הוא ההסכם השני

6. ביום 2/2/15 נחתם ההסכם הראשון בין התובעת לבין הנתבע (נספח א' לכתב התביעה), אשר כיום אין עוד חולק שעניינו המתכונת המצומצמת של מוצר התוכנה, דהיינו אפליקציה שנועדה לעסק של התובעת בלבד.

ההסכם השני נחתם לקראת סוף חודש פברואר 2015

7. ההסכם השני (נספח ב' לכתב התביעה) אינו נושא תאריך ואולם המסמכים מצביעים על כך שנחתם בסמוך ליום 28/2/15 - נספח ג' להסכם השני קובע את תנאי התשלום ובהם "תוספת לתחילת הפרויקט 6,250 ₪ + מע"מ". הסך הנ"ל שולם על ידי התובע בהעברה בנקאית מיום 28/2/15, שבגינה הונפקה על ידי הנתבע ביום 1/3/15 חשבונית מס/קבלה מס' 1032 (צורפה במסגרת נספח ג' של כתב התביעה).

הדברים אף עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 9 לתצהירו של הנתבע, לפיו הוא והתובע נפגשו בסוף חודש פברואר 2015 והגיעו להסכמות.

8. למען הסר ספק, בהודעת דוא"ל שהתובע שלח אל הנתבע ביום חמישי 19/2/15 הוא כתב כך - "סבבה, מאושר. אני לא יכול לחתום כרגע אבל אני אקפוץ חמישי הבא ונחתום" (דף 2 לנספח א' לתצהיר הנתבע).

דהיינו ההסכם השני נחתם ככל הנראה ביום חמישי 26/2/15 וכעבור יומיים בוצעה ההעברה הבנקאית לתשלום התוספת לתחילת הפרויקט.

ההסכם השני נחתם לצורך הגדלת הפרויקט

9. בכתב התביעה ובתצהירי התובעים נטען כי הסיבה לחתימת ההסכם השני הייתה אי יכולתו של הנתבע לקיים את התחייבויותיו. כך בסעיף 11 לתצהיר התובע:

"משראה אסף שאין ביכולתו לקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם ומשראה שאני לא מרוצה כלל מעבודתו, מיהר וחתם על הסכם התקשרות חדש לפיתוח האפליקציה, האתר והתוכנה ...".

הנטען תמוה על פניו, שכן ההסכם נחתם על ידי שני הצדדים ולא רק על ידי הנתבע. הנתבע טען בתצהירו שלאחר חתימת ההסכם הראשון התובע פנה אליו במטרה לקדם אפליקציה שתתאים לכל חנויות הצילום ולא רק לזו של התובעת. הנתבע נסע באותה תקופה לחו"ל וכאשר חזר הוסכם בינו לבין התובע על פרויקט מוגדל בתוספת תשלום ועל כן נחתם ההסכם השני, המבטל את הראשון (סעיפים 9-7 לתצהירו).

10. בעדותו בבית המשפט התובע חזר בו למעשה מהאמור בתצהירו והודה כי שבוע לאחר החתימה על ההסכם הראשון הוא החליט להגדיל את הפרויקט לכלל חנויות הצילום ועל כן פנה אל הנתבע והגיע עמו להסכמות חדשות (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 28-9).

התובע נשאל ע"י ב"כ הנתבע לפשר הסתירה הברורה בין האמור בתצהירו לבין עדותו - בתשובותיו הוא הודה שבאותו שלב היה לו אמון בנתבע, שאחרת הוא לא היה מתקשר עמו בהסכם השני (ע מ' 7, ש' 29 - עמ' 8, ש' 11). התובע נשאל באופן מפורש האם האמור בסעיף 11 לתצהירו אינו נכון ובתשובה התחמק וטען שאינו מבין את השאלה (עמ' 8, ש' 13-12).

הדברים אומרים דרשני. טענות התובעים בכתב התביעה ובתצהיריהם כי ההסכם השני נחתם בגלל שהנתבע לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם הראשון אינן אמת , אין בהן שום היגיון והן הועלו סתם כך ובחוסר תום לב.

11. יצוין כי אותה טענה ממש הועלתה בסעיפי 10 לתצהיריהם הזהים של שי ואסנת דימרמן, ואולם השניים העידו בפניי שלא היו בסוד העניינים באותם שלבים. אסנת דימרמן פגשה את הנתבע לראשונה רק ביום 15/7/15 ועד אז רק שמעה דברים מבנה ומבעלה (עמ' 15, ש' 11-3) ואילו שי דימרמן העיד שמרגע חתימת ההסכם הראשון ועד הפגישה ביום 15/7/15 רק התובע היה בקשר עם הנתבע (עמ' 16, ש' 26-22). התובע אישר בעדותו שהוא בלבד היה בקשר עם הנתבע והוריו רק נכחו בפגישה מיום 15/7/15 (עמ' 14, ש' 17-13). לפיכך לתצהיריהם של אסנת ושי דימרמן אין כל משקל בנוגע לחתימת ההסכם השני.

ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון

12. בפסקה הראשונה להסכם השני נכתב כך (התקלה בניסוח היא במקור) :

"הסכם זה הוא הסכם חדש בין אסף שלום (להלן 'חברת הפיתוח') לבין שון דימרמן והוא מבטל את ההסכם שנחתם בפברואר 02 2015 בין אסף שלום (להלן 'חברת הפיתוח') ... לבין פוטו בזק בע"מ ... ושון דימרמן תחת החוק הישראלי".

13. הנתבע הצהיר באופן מפורש בסעיף 9 לתצהירו כי ההסכם השני ביטל את הראשון והדבר אף עולה במפורש מהודעת דוא"ל אשר נשלחה על ידו אל התובע בזמן אמת ביום 19/2/15 (דף 1 לנספח א' לתצהירו):

"מצורף חוזה מעודכן. תעבור עליו תראה שהכל בסדר. בנוסף אני אצטרך אישור מאבא שלך שהחוזה הקודם מבוטל".

14. המסקנה הברורה היא שההסכם הראשון בוטל ואין להידרש אליו, אלא לצורכי השוואה עם ההסכם השני, שהוא זה החל בין הצדדים.

לוח הזמנים של ההסכם השני

15. לוח הזמנים של ההסכם הראשון נקבע בנספח ב' שלו תחת הכותרת "שלבי פיתוח ותאריכים":

"תחילת הפרויקט 02.02.2016
סיום מוקאפים והעיצוב 20.02.2014
סיום גרסת אלפא 10.03.2015
סיום גרסת ביתא 30.03.2015
סיום פרויקט 15.04.2015"

16. לוח הזמנים של ההסכם השני נקבע בנספח ב' שלו תחת אותה הכותרת:

"תחילת הפרויקט 02.02.2016
סיום מוקאפים והעיצוב 01.03.2014
סיום גרסת אלפא 20.03.2015
סיום גרסת ביתא 15.04.2015
סיום פרויקט 30.04.2015"

17. שנת תאריך תחילת הפרויקט 2016 היא טעות ברורה שנגררה מההסכם הראשון לשני וכך גם שנת 2014 ביחס לסיום העיצוב. השנה הנכונה ביחס לשני השלבים בשני ההסכמים היא 2015.

חשוב מכך, מובן שמועד תחילת הפרויקט לא עודכן ליום חתימת ההסכם השני, שהרי אי אפשר שתחילת הפרויקט החדש והמוגדל קודמת בחודש למועד ההסכם.

זאת ועוד, תאריך היעד 1/3/15 שנקבע ל- "סיום מוקאפים והעיצוב" לא היה הגיוני, שהרי ההסכם השני נחתם רק בסוף חודש פברואר 2015 ולנספח א' שלו, תחת הכותרת "אפיון בסיסי", נוספה רשימה בלתי מבוטלת של רכיבים. הנתבע גם הצהיר כי עם חתימת ההסכם השני בסוף חודש פברואר נזנחה האפליקציה של ההסכם הראש ון והעבודה החלה מחדש (סעיף 13 לתצהירו).

18. מסקנתי היא שלוח הזמנים הנכון והמשקף את הסכמות הצדדים, היה אמור להידחות כולו בחודש אחד, דהיינו להתחיל ביום 1/3/15 ולהסתיים ביום 30/5/15 (כעבור 3 חודשים).

19. על אף האמור, הצדדים לא העלו בפניי טענות ביחס ללוח הזמנים כפי שנכתב. טענותיהם בנוגע ללוח הזמנים התמקדו בהאשמות הדדיות על גרימת איחור מבלי להרהר בכך שלוח הזמנים שנרשם היה מוטעה ולא מעודכן.

פרק ב' - סיום שלבי העיצוב, גרסת אלפא וגרסת ביתא של הפרויקט

20. הנתבע פירט בתצהירו ובעדותו את השתלשלות העניינים הבסיסית. לגרסתו הנתבע לא עמד בהתחייבויות להשלים את האפליקציה בתוך 3 חודשים ממועד חתימת ההסכם (סעיף 9). הנתבע לא עמד בלוח הזמנים ואילו התובע הקפיד לענות לכל פניה שהופנתה אליו ופעל בצורה מיטבית (עמ' 9, ש' 28-23 ; עמ' 10, ש' 29 - עמ' 11, ש' 10).

21. הנתבע שלל את הדברים וטען בתמצית כך:

א. העמידה בלוח הזמנים תלויה במידה רבה בלקוח, שאמור לאשר כל שלב בעבודה. התובע ביקש לערוך שינויים בתדירות גבוהה, לרבות כאשר כבר אישר את העבודה שבוצעה, ועל כן שלב העיצוב נמשך זמן רב וצרך שעות עבודה בהיקף גבוה בהרבה ( סעיפים 12-11 לתצהיר ; עמ' 25, ש' 7-1).

ב. התובע הסכים לבסוף לעיצוב ואז גם הוכנה גרסת אלפא (סעיף 14 לתצהיר ) שהתובע אישר בהתלהבות, כך שהנתבע ועובדיו החלו לעבוד על גרסת הביתא (סעיף 16 לתצהיר ).

ג. בחודש מאי 2015 עלה עניין רכיב הקולאז' (שהדיון בו יפורט בהמשך). הקולאז' התווסף לאפליקציה והתובע הביע התלהבות עד שהתקיימה פגישה ביום 2/7/15, שבה הת ובע העלה טענות חדשות ביחס לעיצוב שכבר אושר (סעיפים 21-18 לתצהיר).

ד. אלמלא השינויים שדרש התובע ברגע האחרון, ניתן היה לסיים את הפרויקט כבר בחודש יולי 2015 (סעיף 29 לתצהיר ).

התשלומים מעידים על סיום שלבי גרסת אלפא וגרסת ביתא

22. סעיף 3.3 לתנאי ההסכם השני קבע כי "התשלום יחולק לנקודות פיתוח על פי המצוין בנספח ג'". נספח ג' עניינו "תנאי תשלום" והוא קבע כיצד ישולם הסך הכולל 55,000 ₪ + מע"מ:

"7,500 ₪ שולמו ב 2/2/15
תוספת לתחילת הפרויקט 6,250 ₪ + מע"מ
25% סיום גרסת אלפא 13,750 ₪ + מע"מ
25% סיום גרסת ביתא 13,750 ₪ + מע"מ
25% סיום הפרויקט 13,750 ₪ + מע"מ"

מסמכי התשלומים ששולמו על ידי התובעים בפועל צורפו כנספח ג' לכתב התביעה והם מעלים כך:

א. ביום 1/2/15 שולם סך של 7,500 ₪ בהמחאה - התשלום נזכר בנספח ג'.
ב. ביום 9/2/15 שולם סך של 1,350 ₪ בהמחאה - התשלום אינו נזכר בנספח ג'.
ג. ביום 28/2/15 שולם סך של 7,375 ₪ בהעברה בנקאית לפי חשבונית מס' 1032 - תשלום זה תואם את ה תשלום שהוגדר בנספח ג' כ- "תוספת לתחילת הפרויקט".
ד. ביום 4/6/15 הופקה על ידי הנתבע 3 חשבונית מס' 1365 ע"ס 13,750 ₪ + מע"מ - התשלום תואם את דרישת נספח ג' עבור גרסת אלפא.
ה. ביום 4/6/15 הופקו על ידי הנתבע 3 שתי חשבוניות נוספות מס' 1366 ו- 1367 ע"ס 6,250 ₪ + מע"מ ו- 7,500 ₪ + מע"מ בהתאמה - התשלומים תואמים את דרישת נספח ג' עבור גרסת ביתא.

23. נמצא שהתובעים שילמו לנתבע עבור השלבים של גרסת אלפא וגרס ת ביתא, ומכאן שלכאורה שלבים אלו הושלמו. התובע אישר תחילה במפורש בעדותו שהסכומים שולמו לפי שלבי העבודה בסופו של כל שלב (עמ' 9, ש' 8-3). בהמשך הוא טען שגרסת אלפא לא הושלמה ומכאן שגם גרסת ביתא לא הייתה מוכנה, אך לא הסביר במענה לשאלות ב"כ הנתבע מדוע בכל זאת שילם את התשלומים עבורן (עמ' 9, ש' 19-9).

הטענות ביחס לאי השלמת העיצוב וגרסאות אלפא וביתא הן עניין שבמומחיות

24. הנתבע הסביר בתצהירו כי גרסת אלפא היא זו אשר מראה את האפליקציה כפי שהיא אמורה להיראות באופן סופי, כולל מעבר בין המסכים, אך מבלי שניתן לבצע בה כל פעולה (סעיף 15). גרסת ביתא היא גרסת המבחן, שבה רוב הפעולות באפליקציה עובדות וזה השלב שבו נערכות הבדיקות לגילוי תקלות (סעיף 17).

25. הנתבע טען כאמור בתצהירו שגרסאות אלפא וביתא הושלמו. בעדותו הוא חזר על הטענ ה שגרסת אלפא הציגה פונקציונליות וזרימה ואושרה על ידי התובע. הוא הסביר שהיו חסרים רכיבים מסוימים קלים, מן הטעם שבאותו שלב לא מתקבלים נתונים מהמערכת אלא רק נתוני דמה, כך שאותם רכיבים יעבדו רק בגרסת ביתא בעת קבלת נתוני אמת (עמ' 22, ש' 29 - עמ' 23, ש' 13).

הנתבע צירף לתצהירו את הודעתו בדוא"ל אל התובע מיום 30/3/15 (דפים 14-13 לנספח א'), שבה הוא התייחס להערותיו של הנתבע בקשר לגרסת האלפא והבהיר שמטרתה להראות זרימה של האפליקציה. הודעת דוא"ל זו מוכיחה שכבר בסוף חודש מרץ גרסת אלפא נבחנה על ידי הנתבע ולכאורה הייתה קרובה להשלמה.

26. שני הצדדים לא הציגו בפני בית המשפט התכתבויות טכניות או נתונים מתוך האפליקציה, אשר יש בהם כדי להראות איזה שלב הסתיים בפיתוח. מובן כי גם אם היו מוצגים לבית המשפט נתוני תוכנה, הרי שלא היה ביכולתו לנתחם ולהסיק מסקנות על בסיסם, שהרי מדובר בעניינים שבמומחיות בתחום תכנות מחשבים.

27. כדי לעמוד בנטל ההוכחה של טענותיהם בדבר אי השלמה של איזה מהשלבים (עיצוב, גרסת אלפא וגרסת ביתא) ולהפריך את טענות הנתבע, היה על התובעים להגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לתכנות, שהייתה סוקרת את הנתונים באופן מקצועי ומסיקה את המסקנות הנדרשות.

28. בהיעדרה של חוות דעת מומחה, אין בפני בית המשפט שום נתון מקצועי אשר יתמוך בטענת התובעים ויאפשר להם להוכיח שלא הסתיים איזה משלבי הפרויקט, בניגוד לעובדה שהם שילמו עבור ו.

29. לסיכום פרק זה, התובעים לא הוכיחו את טענתם שגרסאות אלפא וביתא של הפרויקט לא הושלמו. נוכח העובדה שהתובעים שילמו את התשלומים עבור שתי הגרסאות, המסקנה המתבקשת היא שהן אכן הושלמו, כפי שטען הנתבע בתצהירו ובעדותו.

פרק ג' - הקולאז'

30. הנתבע טען בכתב ההגנה ובתצהירו, שהתובע ביקש לראשונה להוסיף את רכיב הקולאז' בסוף חודש מאי 2015, שאז הצדדים דנו בתוספת התשלום הכרוכה בתכנות והסכימו על סך של 9,500 ₪ + מע"מ, לתשלום ב- 10 תשלומים חודשיים לאחר התשלום האחרון (סעיף 18 לתצהיר ; סעיף 20 לכתב ההגנה). להוכחת הנטען הנתבע צירף לתצהירו הודעת דוא"ל מיום 26/5/15 שנשלחה על ידו אל התובע בנוסח הבא (דף 16 לנספח א') :

"הי שון. הצעת המחיר להוספת הקולאז' באפליקציה (אייפון + אנדרואיד) היא 9,500 ₪ + מע"מ, בדקנו את זה וזה פשוט מאד מסובך. אני יכול ללכת לקראתך ולעשות לך את זה עד עשרה תשלומים מגמר הפרויקט. אם תוכל לתת לי תשובה עוד היום כי הרבה דברים בפיתוח תלויים בזה. מה שכן זה יעכב את גרסת הביתא בשבועיים".

31. התובעים לא התייחסו לנושא הקולאז' בכתב התביעה ואף לא בתצהיריהם. התובע נשאל על כך, אך לא ידע להסביר מדוע (עמ' 11, ש' 13-11).

בעדותו התובע הסביר שקולאז' הוא אוסף של תמונות בווריאציות של 4, 6 ו- 20 תמונות. התובע אישר שפנה אל הנתבע בחודש מאי, ביקש להוסיף קולאז' לאפליקציה והסכים לתוספת התשלום בסך של 11,000 ₪ כולל מע"מ (עמ' 10, ש' 10-1). עם זאת, התובע טען, לראשונה בעדותו בפניי , שהסכים לתוספת תשלום מתוך אמון בנתבע, אך לאחר מכן הבחין שבאפיון נספח א' להסכם השני נכלל רכיב "הוספת אפשרות לקניית פוסטרים - קולאז'ים עם 5, 10, 15, 25, 50 תמונות" (עמ' 10, ש' 14-10). התובע הסביר שהיו חוסרים רבים בפיתוח ולכן היעדרו של הקולאז' נשמט ממנו (עמ' 10, ש' 24-17).

32. הנתבע העיד מנגד, שבגרסת אלפא אכן הייתה אפשרות לבחור מספר תמונות כדי לייצר קולאז' ולהדפיסו, אלא שאז התובע ראה באפליקציה של 'פרינט סטודיו' אפשרויות של הגדלה, גרירה והחלפה של תמונות והוא ביקש תוספת שכזו לאפליקציה שלו (עמ' 20, ש' 42 - עמ' 21, ש' 10).

33. מלבד טענותיהם של התובע והנתבע והודעת הדוא"ל לא הוצג בפני בית המשפט דבר. לכאורה ניתן היה להציג צילומי מסך או התכתבויות משלב גרסת אלפא בכדי להדגים מה כלל הקולאז' המקורי ובהמשך מהגרסה המתקדמת ומתוכנת "פרינט סטודיו" בכדי להמחיש את ההבדלים. אפשר שגם נושא זה צריך היה להיכלל בחוות דעת של מומחה.

34. מכל מקום, בשים לב לכתוב בהודעת הדוא"ל מיום 26/5/15, לכך שהתובע הודה שהסכים בחודש מאי 2015 לשלם תוספת עבור הקולאז' ולכך שטענותיו הועלו לראשונה במהלך חקירתו הנגדית, נחה דעתי שיש לקבל את גרסת הנתבע בעניין זה. אין זה סביר בעיניי שהתובע שכח לפתע מכך שהאפליקציה אמורה לכלול קולאז' והסכים לשלם עבור רכיב שכזה תוספת משמעותית בסך של 9,500 + מע"מ.

35. מסקנתי היא שבחודש מאי 2015 התובע פנה לראשונה אל הנתבע בבקשה להוסיף לאפליקציה קולאז' משוכלל, שתכונותיו עולות על זה הבסיסי אשר נכלל באפיון ההסכם השני. התובע והנתבע ניהלו מו"מ וסיכמו על תוספת הרכיב הנ"ל תמורת תשלום בסך של 9,500 ₪ + מע"מ.

פרק ד' - התנהלות הצדדים החל מחודש יולי 2015

הפגישה בין התובע והנתבע ביום 2/7/15

36. הנתבע טען בתצהירו (בסעיפים 21-20) שהפגישה נקבעה בכדי לתאם את סגירת הקצוות, במגמה לסיים את האפליקציה ולהעלותה לאוויר, אלא שלתדהמתו התובע הודיע בפגישה שהוא אינו מרוצה מהעיצוב, וביקש לשנות ממרכיביו ולבצע התאמה גם למכשיר אייפון 6. הנתבע הסביר לתובע שהדרישות החדשות לשינוי העיצוב כרוכות בפיתוח מחדש של כל הפרויקט ובסופו של דבר הסכים לערוך את השינויים בכפוף להצעת מחיר שניתנה לתובע לשיקול דעתו.

37. התובע מנגד לא הזכיר בתצהירו את הפגישה מיום 2/7/15. בעדותו הוא אישר את קיומה, אך טען שהיא נועדה כדי לברר היכן עומד הפרויקט, בשים לב לכך שהנתבע חרג מלוח הזמנים ולא כלל מספר רכיבים באפליקציה (עמ' 11, ש' 20-14).

38. בעימות הגרסאות בין התובע והנתבע נחה דעתי שיש לקבל את גרסת הנתבע מהנימוקים הבאים:

א. התובע טען שהוא הביע בפני הנתבע את מורת רוחו נוכח הזמן שחלף ודרש פגישה (סעיף 13 לתצהירו - הכוונה לפגישה מיום 15/7/15). במענה לשאלה מפורשת של ב"כ הנתבע, התובע טען שפנה אל הנתבע באמצעות הוואטאפ, בהודעות דוא"ל וגם בטלפון, אלא שלא יכול היה להראות מסמך או העתק כתוב של איזו מהודעותיו (עמ' 8, ש' 23-20).

בסעיף 19 לתצהירו התובע טען שלכל אורך הדרך הוא הודיע לנתבע שנגרמים לו נזקים כלכליים בשל האיחור בהשלמת הפרויקט. כאשר הוא התבקש בחקירתו להציג את הפניות, טען הפעם שהכל נעשה בעל פה ולא בכתב, באופן הסותר על פניו את טענתו הקודמת (עמ' 12, ש' 32-27).

מעבר לסתירה בעדות התובע, להבנתי אין זה סביר שהוא יבוא בטענות קשות לנתבע ואף יטען לנזק כלכלי מבלי שהדבר יעלה על הכתב ולו פעם אחת בהודעת דוא"ל או בהתכתבות ב טלפון הנייד.

ב. עדותו של הנתבע נתמכת בהודעת הדוא"ל שלו אשר נשלחה בזמן אמת אל התובע ביום 2/7/15 (דף 18 לנספח א' לתצהיר הנתבע):

"הי שון. בדקתי את הנושא ושינוי כל העיצוב בשלב הזה יאלץ אותנו לזרוק את מה שעשינו לבנות הכל מחדש ואז להכניס את כל התכנות בחזרה. אני כרגע מעריך את זה בשבוע עבודה לכל מתכנת (אנדרואיד ואייפון). שבוע עבודה של תכנות לכל מתכנת זה 6,500 ₪ כלומר 13,000 לאייפון ואנדרואיד. אבל אני יכול לעשות לך בין 9,000 ל 10,000 ₪ + מע"מ תלוי בעי צוב הסופי. זה המחיר הכי טוב שאני יכול לעשות. אני יכול לעשות את זה בארבעה תשלומים. אני מאד לא שמח מהשינוי הזה כי זה דופק לי את כל תכנית העבודה לחודש הזה ויעכב את סיום הפרויקט. קח את סוף השבוע תחשוב על זה ותן לי תשובה ביום ראשון. אסף".

הנתבע נשאל בקשר להודעה הנ"ל וטען שלמרות האמור בה העיצוב לא הושלם (עמ' 12, ש' 19-12) ואולם הדברים נכתבו בזמן אמת והם מדברים בעד עצמם.

התאמת האפליקציה למכשיר אייפון 6

39. בסעיף 5 להסכם השני שעניינו "פיתוח" נכתב בסעיף 5.3 כי "המערכת תפותח לאנדרואיד במכשירים בעלי גרסה 4.0 ומעלה ולאייפון עם מערכת הפעלה ios7".

40. הנתבע טען בתצהירו כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין התובע ביום 2/7/15, התובע התלונן על כך שהאפליקציה אינה מתאימה למכשירי טלפון נייד אייפון 6, על אף שהוסכם בהסכם הפיתוח על התאמות לפי תוכנת הפעלה ios7 בלבד. עם זאת , הנתבע הסכים לערוך התאמות למכשיר אייפון 6, אך לא כאלו שידרשו תכנות מחדש של האפליקציה (סעיף 21).

בעדותו בפניי הנתבע אישר שמכשיר האייפון 6 יצא לשוק מספר חודשים לפני חתימת הסכם הפיתוח. לטעמו האפליקציה עבדה גם על מכשירי אייפון 6, אם כי עם בעיות עיצוב מסוימות עקב שינוי הרזולוציה במכשירי אייפון 6 והגדלת המסך, שאותן היה מוכן לתקן לדבריו. הנתבע טען שהניח כי האפליקציה תעבוד במכשירי אייפון 6 והודה שבמקור לא צפה את הבעיה (עמ' 25, ש' 27-8). במסגרת חקירתו החוזרת הנתבע הפנה לכך, שנכון ליום מתן העדות מכשירי האייפון עובדים עם מערכת הפעלה מדגם ios10.

41. התובע מצדו לא התייחס בתצהירו לנושא האייפון 6 ללא הסבר מספק (עמ' 12, ש' 26-25). התובע העיד שהוא החליף את מכשיר הטלפון הנייד שלו מאייפון 5 לאייפון 6 בחודש מאי 2015 ואז הבחין שכפתורי ההפעלה של האפליקציה מתעוותים והודיע על כך לנתבע (עמ' 11, ש' 29-21). התובע אישר שמערכת ההפעלה של מכשירי אייפון 6 היא מדגם ios8, בעוד שההסכם קבע כאמור התאמה למערכת הפעלה ios7, ואולם לטענתו אין היגיון בכך שהאפליקציה לא תפעל במכשירי אייפון חדשים, בעוד שלא תהיה מוגבלת ביחס למכשירים מתקדמים מסוג אנדרואיד (עמ' 11, ש' 31 - עמ' 12, ש' 11).

42. ההתחייבות המפורשת של הנתבע כלפי התובעים הייתה להתאמת האפליקציה למערכת הפעלה ios7, הפועלת במכשירי אייפון 5 ולא במכשירי אייפון 6. עם זאת, על פני הדברים יש טעם לפגם בסיכום הנ"ל, שכן בעת חתימת ההסכם כבר שווקו מכשירי האייפון 6 ואין היגיון בכך שהאפליקציה לא תפעל באופן מיטבי בכל המכשירים הניידים כבר במועד יציאתה. מדובר בנתון מקצועי, אשר מן הראוי שהנתבע כגורם המקצועי יהיה מודע אליו.

מהתרשמותי הנתבע לא ביקש להתחמק מאחריותו בעניין זה ובתשובותיו לשאלות בחקירה הנגדית הוא לא נתלה בהוראות ההסכם. הנתבע הצהיר והעיד שהסכים לבצע תיקונים מתאימים בעיצוב בכדי שהאפליקציה תעבוד באופן מיטבי גם במכשירי אייפון 6.

43. סבורני כי בנסיבות העניין, על רקע הסתירה בין הוראות ההסכם לבין דרישות השטח (המעבר ל- ios8), היה נכון וראוי שהצדדים יתגברו על המחלוקת בעניין זה בזמן אמת. ממילא האפליקציה, אילו הייתה מושלמת ומופעלת, הייתה דורשת עדכונים מדי פעם נוכח התקדמות מערכות ההפעלה בטלפונים הניידים, כאמור עד ל- ios10 נכון ליום שמיעת העדויות.

44. מכל מקום, לא התרשמתי שהמחלוקת בעניין זה הייתה משמעותית אלא משנית לעניין דרישות העיצוב החדשות של הנתבע בפגישה מיום 2/7/15.

הפגישה מיום 15/7/15 והתנהלות הצדדים לאחריה

45. שני הצדדים מסכימים כי בתאריך 15/7/15 התקיימה פגישה בהשתתפות הנתבע, התובע והוריו אסנת ושי דימרמן בבית קפה בכפר סבא. עדי התובעים טענו בסעיפים הזהים כמעט באופן מלא בתצהיריהם, שבפגישה הנתבע התנצל על שלא עמד בתנאי ההסכם והבטיח לזרז ולפצות (סעיף 14 לתצהיר התובע ; סעיפים 12 לתצהירי ההורים).

הגב' אסנת דימרמן העידה שלקראת הפגישה היא לא אהבה את הרקע של האפליקציה, בהתבסס על ניסיונה מתחומי העיצוב של תמונות ו הפוטושופ, אם כי הודתה בהיעדר כל הבנה במשמעויות התכנותיות של שינוי הרקע (עמ' 15, ש' 22-12).

46. לגרסת הנתבע, בפגישה התובע והוריו תקפו אותו במילים קשות שלא ביצע את עבודתו ושעליו להשלים את הפרויקט ללא תוספת תשלום. הנתבע עמד על עמדתו שלא מדובר בשינויים פשוטים בעיצוב, אלא בכאלה שיכולים להשפיע את פונקציות תפעוליות באפליקציה ולצרוך תכנות מחדש בעלות נוספת. עם תום הפגישה הנתבע הסכים לבצע שינויים קלים בעיצוב בדמות מתיחת כפתורים ושינוי רקע ללא תוספת תשלום ובלבד שלא יידרש תכנות נוסף.

47. לאחר הפגישה הגב' אסנת דימרמן לא עמדה בקשר עם הנתבע ( עמ' 15, ש' 24-23). התובע טען שהוחלפו הודעות דוא"ל, שלא צורפו לתיק , והאשים שוב את הנתבע ב- "מריחת זמן" (עמ' 12, ש' 24-20).

48. הנתבע גרס שעל אף הסיכום בפגישה, התובע המשיך לדרוש שינויים מעבר למוסכם ומעבר לעניין המוגבל של מתיחת הכפתורים באפליקציה , כך שהתובע נדרש להשקעה נוספת של 60 שעות תכנות אשר תמורתן לא שולמה (סעיף 24 לתצהיר). בשלב זה הנתבע הודיע לתובע שלא יסכים לבצע פיתוח מחודש על חשבונו (סעיף 26 לתצהיר) ושלח אליו ביום 17/9/15 הודעת דוא"ל. בהודעה הנ"ל נטען כי כבר נוספו 60 שעות תכנות ללא תוספת תשלום וכי שינוי העיצוב ידרוש רבות נוספות (סעיף 31 ודף 21 לנספח א' לתצהיר הנתבע ). הנתבע ביקש כי התובע יודיע לו בכתב את בחירתו באחת מ- 3 האפשרויות שהעלה בפניו כדלקמן:

"1) לשנות את עיצוב דף הבית ולהישאר עם העיצוב הישן ולהמשיך בפיתוח האפליקציה.
2) לתמחר מחדש את תוספת הבניה לפרויקט אותה אנחנו מעריכים ב 100 שעות נוספות.
3) להודיע לכם על סיום ההתקשרות לפי סעיף בחוזה 11.2.3 ".

49. במענה להודעת הדוא"ל הנ"ל נשלחה הודעת דוא"ל של הגב' אסנת דימרמן מיום 17/9/15 (נספח ה' לכתב התביעה). בהודעה נכתב בתמצית כך:

א. בחודש יולי האפליקציה לא הייתה מוכנה כמתוכנן ולא הייתה גרסת ביתא.
ב. בפגישה מיום 15/7/15 הנתבע התנצל והתחייב לבצע את העיצוב שהתובע רצה ללא תשלום נוסף.
ג. הנתבע הפר את החוזה ואם הוא מודיע על ביטולו עליו להשיב את כל הכספים ששולמו לו.

50. בהודעת דוא"ל נוספת של הנתבע אל התובע מיום 22/9/15 (דף 22 לנספח א' לתצהיר הנתבע) נכתב בתמצית כך:

א. בפגישה הייתה הסכמה לשנות מעט את העיצוב, אך התוצאה הייתה יותר משינוי קל ויש צורך ב- 100 שעות עבודה כדי להטמיע את העיצוב החדש.

ב. הוצעו שתי אפשרויות - המשך פיתוח בשכר מופחת של 100 ₪ לשעה כפול 100 שעות = 10,000 ₪ שיבטיח את סיום האפליקציה תוך חודשיים או הפסקת הפיתוח והעברת הקוד של גרסת ביתא בכדי שהתובעים ימשיכו עם מתכנת אחר , תוך הבטחה שיסופקו 10 שעות חפיפה.

הנתבע העיד כי לאחר ששלח את הצעתו האחרונה לא התקבלה תשובה, אלא הוגש כתב התביעה לבית המשפט (עמ' 25, ש' 28 - עמ' 26, ש' 3). יצוין כי כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 14/10/15.

51. הגב' דימרמן העידה שהתובעים לא היו מוכנים לשלם סכום נוסף או להסתמך על העיצוב הישן (עמ' 15, ש' 28-27). לדבריה היא ראתה בהודעת הדוא"ל של הנתבע מיום 17/9/17 כהודעה על סיום ההתקשרות (עמ' 15, ש' 31-29) ולא מצאה פתרון גם בהודעת הדוא"ל מיום 22/9/17, שכן לטעמה לא היו גרסאות אלפא וביתא (עמ' 16, ש' 5-2).

פרק ה' - סיכום עד כאן ומסקנות

52. נוכח האמור לעיל ולאחר העיון בעדויות ובמסמכים, אני סבור כי השתלשלות האירועים הייתה כמפורט להלן:

א. הצדדים התקשרו ביום 2/2/15 בהסכם הראשון שעסק בפיתוח אפליקציה במתכונת מצומצמת, הרלוונטית רק לחנות התובעת.

ב. ביוזמת התובע, בסוף חודש פברואר 2015 הצדדים התקשרו בהסכם שני, אשר ביטל את ההסכם הראשון והרחיב את הפרויקט למתכונת המתאימה לכל חנות צילום. בהסכם נקבע לוח זמנים חדש / ישן , ללא התחשבות של ממש בעיכוב שנגרם לאורך כל חודש פברואר 2015.

ג. במהלך חודש מאי 2015 הנתבע העלה בקשה לרכיב נוסף החורג מההסכם בדמות קולאז' משוכלל. התובע והנתבע נפגשו והגיעו לסיכום באשר לתכנות הרכיב הנוסף והעלות הכרוכה בכך.

ד. בתחילת חודש יוני כבר הסתיימו שלבי גרסת אלפא וגרסת ביתא של האפליקציה באופן מלא או כמעט מלא ותמורתם שולמה.

ה. בפגישת התובע והנתבע שהתקיימה ביום 2/7/15, התובע טרף את הקלפים והעלה דרישות חדשות לשינויים בעיצוב האפליקציה. הנתבע תמחר את העלויות הכרוכות בשינוי ים והגיש לתובע הצעת מחיר.

ו. במהלך הפגישה עלו גם טענות התובע בנוגע לאי ההתאמה של עיצוב האפליקציה למכשירי טלפון נייד מסוג אייפון 6. הטענות נגדו את הוראות ההסכם, אך היה בהן היגיון והנתבע הביע נכונות עקרונית לטפל ב עניין.

ז. ביום 15/7/15 הצדדים נפגשו שוב בנוכחות הוריו של התובע. בפגישה בני משפחת דימרמן טענו כלפי הנתבע שלא קיים את ההסכם ואילו הוא עמד על דעתו שלא יוכל לממן את שינויי העיצוב הנדרשים. הסיכום בתום הפגישה היה שהנתבע יבצע שינויי עיצוב ככל שהדבר לא יהיה כרוך בשינוי התוכנה עצמה.

ח. לאחר שהנתבע נדרש לעשרות שעות נוספות של תכנות ללא תמורה כספית הוא העלה בפני התובעים ביום 17/9/15 שלוש אפשרויות לבחירה - השארת העיצוב הישן, תמחור של התוספת הנדרשת לעיצוב החדש או סיום ההתקשרות.

ט. התובעים הביעו בתשובתה של הגב' אסנת דימרמן מיום 17/9/15 מחאה ועמדה בלתי מתפשרת. הנתבע הציע ביום 22/9/15 הצעה נוספת - המשך הפיתוח בעלות מופחתת או העברת גרסת הביתא אל התובעים לצו רך המשך תכנות עם גורם אחר והבטחה ל- 10 שעות חפיפה. בתשובה התובעים הגישו את כתב התביעה לבית המשפט.

53. מסקנותיי מהשתלשלות האירועים הנ"ל הן כדלקמן:

א. נכון לתחילת חודש יולי 2015 הצדדים קיימו את ההסכם באופן סביר וללא עיכובים קריטיים. זאת במיוחד בשים לב לכך שעבודת הפיתוח החלה מחדש ביום 1/3/17 ושבמהלך חודש מאי סוכם על הוספת הקולאז', אשר עיכבה את הפיתוח למשך לפחות שבועיים.

ב. אני דוחה את טענות התובע שהוא התלונן בזמן אמת על עיכובים בלוחות הזמנים. לא הוצגה בפניי שום עדות בכתב לטענה שכזו, מה גם שהסיכום מחודש מאי 2015 בנוגע לקולאז' מעיד דווקא על שביעות רצון ועל כוונה להגדיל את נפח הפרויקט.

ג. בתחילת חודש יולי 2015 ניתן היה להביא את הפרויקט אל סיומו בתוך זמן קצר יחסית, אלא שבשלב זה התובע העלה דרישות חדשות לשינוי העיצוב שכבר אושר בעבר. הדרישות החדשות טרפו את הקלפים, שכן הן היו כרוכות בהשקעת שעות עבודה ובתשלומים נוספים.

ד. בפגישה שהתקיימה ביום 15/7/15 השתתפו הוריו של התובע, אשר בחרו מטבע הצדדים לתמוך בבנם, למרות שלא היו בסוד העניינים לאורך החודשים האחרונים.

ה. דרישת התובעים כי הנתבע יפתח את האפליקציה לפי דרישות העיצוב החדשות של התובע וללא תמורה הייתה בלתי הוגנת. הצעות הנתבע בהודעות הדוא"ל מחודש ספטמבר 2015 היו סבירות והיה על התובעים לבחור אחת מהן - הסתפקות בעיצוב הישן, תשלום מופחת נוסף לנתבע עבור העיצוב החדש או קבלת החומרים ופניה למתכנת אחר.

ו. התובעים בחרו שלא להשיב להצעתו האחרונה של הנתבע ובתוך פחות מחודש ימים הגישו את כתב התביעה לבית המשפט. בכך גרמו התובעים, הלכה למעשה, לאובדן כל המשאבים שהושקעו באפליקציה עד לאותו השלב ואין להם אלא להלין על עצמם.

ז. החלטת התובעים להגיש את כתב התביעה ולא להגיע להסכמות עם הנתבע הייתה נמהרת ובלתי אחראית. עם הגשת כתב התביעה נוצר נזק של ממש, העולה בערכו עשרות מונים על התוספת הכספית שנדרשה להשלמת הפרויקט.

ח. תוכנת אפליקציה היא מוצר דינמי הפועל בסביבה מתוחכמת המתחדשת ללא הרף. היה על התובעים להבין ולהפנים כי כל שינוי שיתבקש יהיה כרוך בעלויות תכנות נוספות וכי יש להיערך לכך. ניסיונם של התובעים להטיל את העלויות הנוספות על הנתבע היה חסר הצדקה והביא לאובדן הפרויקט.

54. אשר על כן, דינה של התביעה להידחות.

פרק ו' - הסעדים הכספיים שנתבעו

55. נוכח התוצאה של דחיית התביעה מתייתר הדיון בנזקי התובעים, אשר נתבעו מעבר לדרישה להשיב להם את הכספים ששולמו לנתבע בסך של 48,675 ₪. עם זאת ולמען השלמת התמונה אדון בהם בקצרה.

56. הדרישה לתשלום בסך של 35,400 ₪ עבור הפסד לקוחות ועסקאות נטענה סתם כך ולא גובתה בחישוב, בהסבר או במסמך כלשהוא. טענותיו של שי דימרמן בסעיף 17.3 לתצהירו שנגרמו לתובעת נזקים נטענו בכלליות ואין בהן כדי לבסס את הדרישה.

57. הדרישה להוצאות כלליות בסך של 17,500 ₪ עבור שכ"ט עו"ד ועבור צילומים לא גובתה במסמכים כלשהם ולא נעשה ולו ניסיון קלוש להוכיחה. עדותו של התובע בעניין לא הסירה את המחדל (עמ' 13, ש' 22-18).

58. הדרישה להוצאות נסיעה בסך של 1,000 ₪ מצטיירת כקטנונית ונוכח דחיית התביעה אין צורך לדון בה לגופה.

59. הדרישות לסך של 1,100 ₪ עבור הוצאות מימון ולסך של 496 ₪ עבור רכישת רישיונות חומרה ותוכנה הוכחו באמצעות נספחים ו' ו-ז' לכתב התביעה ואם התביעה הייתה מתקבלת, הרי שהיה מקום לפסוק את הסכומים הצנועים הנ"ל לטובת התובעים.

פרק ז' - דיון בטענות נוספות של הצדדים

60. במהלך הדיון ובסיכומים הצדדים העלו מגוון של טענות נוספות, אשר בדיעבד לא היה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין. למען השלמת התמונה אדון בחלק מהן בקצרה.

טענות התובעים

61. הנתבע הציג עצמו כבעל חברת תוכנה אך בפועל לא היה כזה ועבד מביתו

הטענה חסרת רלוונטיות, שכן המחלוקות בין הצדדים לא נוצרו בקשר לאישיות המשפטית של הנתבע או בקשר למיקום של משרדו. מעבר לנדרש, הנתבע חתם באופן אישי על שני ההסכמים תחת מספר העוסק המורשה שלו ולא הציג מצג אחר בפני התובעים.

62. הנתבע הפעיל מתכנתים מחו"ל

התובעים ידעו שבכוונת הנתבע להפעיל עובדים נוספים, שכן הדבר עלה מסעיף 5.1 לשני ההסכמים. הנתבע העיד שהוא העביר הערות של התובע למפתחים מנפאל ומספרד, אך היה מעורב אישית בכל התהליך (עמ' 21, ש' 11 - עמ' 22, ש' 6). מכל מקום, הטענה לא נמצאה רלוונטית למחלוקות שבין הצדדים ומלכתחילה לא נטען שעבודתם של המתכנתים הזרים הכשילה את הפרויקט.

63. הנתבע לא סיפק לתובעים אתר אינטרנט

הנתבע אישר בעדותו (עמ' 19, ש' 26 - עמ' 20, ש' 21) שהתחייב לפתח אתר אינטרנט עבור התובעים. לטענתו לאפליקציה ולאתר האינטרנט יש סט פקודות אחיד ועל כן לפי התכנון היה בכוונתו להשלים את סט הפקודות לאפליקציה באופן מושלם ואז לפתח את האתר בתוך כשבו עיים. הנתבע טען כי החל לעבוד עם התובע על נראות האתר וקיים איתו 10-5 פגישות בקשר לכך. לדבריו קיימים קבצי פוטושופ התומכים בטענותיו ואולם אין לו את האמצעים להציגם באולם בית המשפט. התובע לא התייחס בתצהירו ובעדותו לעבודה על אתר האינטרנט ולא סתר את הדברים.

המסקנה היא שאתר האינטרנט לא הושלם, בדומה לאפליקציה, בשל השתלשלות העניינים שתוארה לעיל בפסק הדין. אם ההתקשרות הייתה נמשכת באופן רגיל ולא מופסקת על ידי התובעים, הרי שאתר האינטרנט היה מפותח ומושלם לצד האפליקציה.

64. הנתבע לא סיפק לתובעים את רכיב ניהול המשתמשים

הנתבע הסביר בעדותו שניהול המשתמשים שייך למנוע ניהול האפליקציה והוא פותח במסגרת גרסת הביתא ואף הוצג בפני התובע באחת הפגישות (עמ' 23, ש' 26 - עמ' 24, ש' 1). הנתבע אישר שניהול המשתמשים הוא רכיב חשוב וייחודי המוגש ללקוח בסיום הפרויקט (עמ' 24, ש' 6-2). הנתבע נשאל מדוע רכיב ניהול המשתמשים לא הועבר לתובעים בדוא"ל בכדי שיוכלו להמשיך ולפתח אותו והשיב שלא קיבל את תשובת התובעים להודעת הדוא"ל האחרונה שלו והיות שהפרויקט לא הסתיים הרכיב לא הועבר (עמ' 24, ש' 13-7).

עניין רכיב ניהול המשתמשים לא נזכר בכתב התביעה ולא נדרש סעד לגביו ואולם להבנתי יש טעם לפגם בכך שהנתבע לא העביר אותו לתובעים עד היום, שהרי מעצם הגשת כתב התביעה כבר הוברר לו שהפרויקט לא יימשך עד סופו.

טענת הנתבע - התובעים לא זכאים בכל מקרה להחזר התשלומים הראשונים שלא שולמו על ידם

65. בעדותו של התובע הוברר ששני התשלומים הראשונים בסך מצטבר של 8,850 ₪ שולמו בשיקים של סבו וסבתו (עמ' 13, ש' 17-13), שביקשו לעזור בפרויקט (עמ' 14, ש' 25-24).

מובן מאליו שהכספים הנ"ל שולמו עבור התובעים ולזכותם, כך שאם היה נקבע החזר לטובתם, הם היו זכאים גם להם.
סיכום

66. תביעת התובעים הוגשה בעילה חוזית (על אף הניסיון חסר הבסיס לשלב בכתב התביעה טענות נזיקיות לרשלנות ). לאחר שבחנתי את התנהלותם של הצדדים מצאתי כי התובעים הם אלה שגרמו לכישלון החוזה ולאובדן פרויקט התכנות. לא מצאתי שהנתבע הפר את החוזה.

67. לפיכך התביעה נדחית.

68. בשיקול הדעת לעניין הוצאות ההליך יש להביא בחשבון שהתובעים שילמו לנתבע תשלומים בסך בלתי מבוטל של כמעט 50,000 ₪ ממיטב כספם , אשר בסופו של יום ירדו לטמיון. בנוסף יש להביא בחשבון את האמור ביחס ל אי העברתו של רכיב ניהול המשתמשים בפרק ז' של פסק הדין.

69. אשר על כן ובנסיבות העניין איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ז, 31 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שון דימרמן
נתבע: אסף שלום
שופט :
עורכי דין: