ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון חנה אוזל ז"ל נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ'

תובעים
1.עזבון חנה אוזל ז"ל
2.נורי אוזל
3.יהודית אביטבול
4.עודד אוזל
5.איילת סעדה

נגד

נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת 1, גב' חנה אוזל (להלן: "המנוחה"), נפטרה כתוצאה מפגיעתה בתאונת דרכים שארעה ביום 20.11.11.
תובע 2 הינו האלמן, תובע כתלוי וכיורש חצי מעזבונה, ואילו תובעים 3-5 הינם ילדי המנוחה, היורשים, כל אחד, 1/6 מעזבונה.

התאונה ארעה כאשר נכדה, אדיר אביטבול, נהג ברכב שהשימוש בו היה מבוטח ע"י הנתבעת.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה ביחס למנוחה.

לא קיימת מחלוקת באשר לחבות הנתבעת כלפי התובעים, והמחלוקת מתמצה בשאלת גובה הנזק, ובעיקר סביב השאלה: כיצד יש לאמוד את שכרה של המנוחה בעת התאונה ולעתיד לבוא לצורך חישוב נזקי האלמן כתלוי בה ו נזקי יורשיה?

הנתונים הרלבנטיים שאינם במחלוקת
1. התובעת, ילידת 24.4.51, היתה בת 60 ו-7 חודשים בעת פטירתה.
תוחלת חייה היתה עד גיל 85 (24.4.2036)

2. בעלה, האלמן, יליד 1.1.43, היה מבוגר ממנה ב-8 שנים.
תוחלת חייו אף היא עד גיל 85 (1.1.2028).

3. בעקבות פטירת המנוחה האלמן פנה בתביעה למל"ל, ומאחר והתברר כי קצבת הזקנה לה הוא זכאי, בצירוף לקצבת שארים, גבוהים מקצבת התלויים (בשל אי דיווח מעודכן על הכנסות המנוחה) , הוא קיבל קצבת שארים אשר גובהה, בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהגישה הנתבעת (נ/7), 172,479 ₪ (נכון ליום 3 1.12.15).

4. בהתאם לנתוני המל"ל, שכרה הרבע שנתי של המנוחה עמד על 5,870 ₪ (כ-2,000 ₪ לחודש). אין למעשה מחלוקת כי שכר מדווח זה אינו משקף את שכר המנוחה, והמחלוקת הינה בשאלה באיזה סכום יש לקבוע שכר זה.

5. עובר לתאונה קיבל המנוח קצבת זקנה בסך של 2,222 ₪, ובנוסף דווח על שכר שהוא מקבל מעסקה של המנוחה בסך של 2,250 ₪, כך שהכנסתו לפני התאונה עמדה על סך של 4,472 ₪ בממוצע.

גובה שכרה של המנוחה עובר לתאונה
6. כאמור לעיל, זהו סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים.

התובעים טוענים כי אין להתבסס על נתוני המל"ל שכן אלו מבוססים על הצהרה למק דמות מס על בסיס נתוני שנת 2009 שלא עודכנו קודם לפטירת המנוחה (ולא ניתן היה לעדכנם לאחר פטירתה).

לטעמם את שכרה של המנוחה יש לקבוע, בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2011, על סך של 19,197 ₪ המורכב הן משכרה כדיילת שכירה בחברת דילייט), והן כעצמאית בעסקה. דו"ח השומה צורף כנספח לת/1 (עמ' 7-9)(להלן: "דו"ח השומה") ועל פיו סך ההכנסות של המנוחה לשנת 2011 עמדו על סך של 230,361 ₪ (מתוך זה 19,382 משכרה בדילייט והיתרה מ"יגיעה אישית") וסכום זה יש לחלק ל-12 חודשי השנה (סעיף ו(1) לסיכומי התובעים).

הנתבעת מנגד טוענת כי את שכר המנוחה יש לקבוע על סך של 4,500 ₪ לכל היותר, וכי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח השתכרות גבוהה יותר שכן נתוני השומה לשנת 2011 נערכו לאחר פטירת המנוחה, בצורה מגמתית על מנת להצביע על הכנסה גבוהה יותר של המנוחה. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי התובעים לא הביאו ראיות שיש בהן להפריך את טענתן כי כל ההתחשבנות בין המנוחה לבין חברת דילייט (מלבד השכר ששולם לה כדיילת), אשר היא שייצרה את ההכנסה של המנוחה כעצמאית החל משנת 2010, היתה למעשה פיקציה שלא שיקפה עסקה כלכלית אמיתית, ולא הובאו ראיות מספקות, המצויות בידי התובעים, להוכיח כי המנוחה אכן ניהלה עסק כעצמאית בהפצת פריכיות עבור דילייט וכי ההכנסות המיוחסות לה בדו"ח השומה הינן הכנסות המשקפות פעילות כלכלית ממשית .

ראיות הצדדים
7. להוכחת טענותיהם ביחס לגובה השכר של המנוחה כעצמאית העידו התובעים מס' עדים שהם:
א. רו"ח ליכטנברג, מי ששימש כרו"ח של המנוחה מאז שנת 94 (להלן: "רוה"ח"), אשר הגיש תצהירו (ת/1) אליו צורפו מסמכי הנהלת חשבונות שונים. במהלך עדותו הוצגו באמצעותו גם שתי חשבוניות שהוציאה חברת דילייט לעסק המנוחה בחודש 8/11 – ת/2 ו-ת/4 (להלן: "חשבוניות דילייט").
ב. בנה של המנוחה, עודד אוזל (להלן: "עודד") אחד משני הבעלים של חברת דילייט שהעסיקה את המנוחה כדיילת מכירות שכירה, ובנוסף העסיקה אותה כמפיצה עצמאית בתנאים שיפורטו בהמשך. תצהירו של הבן הוגש וסומן ת/3.
ג. רו"ח נבון חונה, מי ששימש יועץ כלכלי לחברת דילייט במועדים הרלבנטיים, תצהירו הוגש וסומן ת/6 (להלן: "היועץ") .
ד. האלמן, מר נורי אוזל, אשר תצהירו הוגש וסומן ת/8.

8. מנגד, הגישה הנתבעת חוות דעת של רו"ח וינשטיין (נ/8) אשר ניתח את מסמכי הנהלת החשבונות שהוצגו בפניו ועל סמך העולה מהם, ובהתיחס לתצהירים מטעם התובעים, קבע כי הוא מסיק שהעסקה בין דילייט לבין המנוחה, לפיה המנוחה משמשת כמפיצה של דילייט כנגד עמלה, הינה פיקטיבית שכן בפועל דילייט היא שניהלה את מערך ההפצה ולא המנוחה, והצגת ההתקשרות כעסק המנוהל על ידי המנוחה, בסכומים הנטענים, נעשתה משיקולים שונים של דילייט.

בנוסף הציגה הנתבעת את דו"ח הרציפות בעבודה של המנוחה (נ/1);
חשבונית שהוציאה המנוחה לדילייט בחודש 6/11 (נ/2);
כרטסת של עסק המנוחה המציג את החיובים שנרשמו בעסק בעבור הוצאות לעובדי ייצור שהעסק שילם לדילייט בשנת 2011 (נ/3);
תדפיסי רשם החברות ביחס לשתי חברות שהקימו השותפים בדילייט (נ/4א, נ/4ב);
טופס התביעה לתשלום גמלת תלויים שהגיש האלמן (נ/5);

9. מהעדויות והמסמכים שהוצגו עולים, נתונים נוספים שאינם שנויים במחלוקת כדלקמן:

א. עד שנת 2010 ניהלה המנוחה עסק לפרחים, אשר היה בשנותיו האחרונות עסק כושל אשר הניב הפסדים (סעיף 8 לת/1, עמ' 3 שורות 19-20 ).

ב. במקביל, בהתאם לדיווחים במל"ל (ראה דו"ח רציפות בעבודה נ/1) היא החלה לקבל שכר בעבור עבודה כדיילת מכירות החל משנת 2006, כאשר בתחילה קיבלה שכר מחברת "טרגט א.מ.ן בע"מ", עד לחודש 7/09, בסכום חודשי ממוצע של 1,806 ₪ ( ממוצע נכון ל-7 חודשים בשנת 2009).

החל מחודש 7/09, עברה המנוחה לעבוד כדיילת מכירות של חברת דילייט 2005 בע"מ (להלן: "דילייט"), כאשר שכרה המדווח עד למועד התאונה עמד על סך של 1,762 לחודש.

מתצהירו של עודד עלה כי דיילות ההפצה של חברת טרגט הועברו לעבודה בחברת דילייט עוד לפני שה וא רכש את הבעלות בחברת דילייט (סעיף 4 לת/3) אולם בעדותו התברר כי המהלך נעשה רק לאחר שהוא הפך להיות בעל מניות בחברת דילייט בשנת 2008 (עמ' 15 שורות 16-17).

ג. בנוסף לשכרה כדיילת מכירות, עולה ממסמכי הנהלת החשבונות שהוצגו כי המנוחה קיבלה תשלומים מדילייט כזכיינית לייצור והפצה של פריכיות, וזאת בעיסוקה כעצמאית. עיסוק זה החל בחודש 6/10, ונוהל, חשבונאית, תחת אותו שם עסק של עסקה הקודם: "פרחי אדיר".

לא נחתם הסכם הפצה בין דילייט לבין המנוחה, ואף לא הוצג הסכם הפצה שהיה עם מפיץ קודם.

ד. מראיות התובעים עולה כי כל הכנסות העסק התמצו בתקבולים שקיבלה המנוחה מדילייט כנגד חשבוניות שהוצאה על שם עסקה הקודם של המנוחה, "פרחי אדיר" (ראה לדוגמא נ/2). רוה"ח אישר כי לעסק לא היו הכנסות מכל מקור אחר (עמ' 5 שורות 20-25 ).

מנגד, הוציאה דילייט לעסק המנוחה חשבונית בעבור הוצאות שהוציאה דילייט לצורך ייצור הכנסת המנוחה, אשר בהתאם לחשבוניות הבודדות שהוצגו כוללות הוצאות בגין: חומר גלם, שקיות אריזה, רכב, דלק, וכן עלות ייצור ויבוא אוירי (ראה חשבוניות דילייט - ת/2 ות/4).

ה. מלבד המנוחה דילייט לא העסיקה מפיצים "חיצוניים" כלשהם. מאז פטירת המנוחה דילייט עברה למערך הפצה פנימי (מפיצים שהם עובדים שכירים שלה) דבר שהיה קורה גם אלמלא פטירת המנוחה (עדות היועץ, עמ' 19 שורות 19-21).

ו. המנוחה העסיקה את האלמן בעסק ו הוצא לו תלוש שכר על סך של 2,250 ₪ לחודש.

ז. דילייט העסיקה, מלבד את המנוחה כשכירה וכזכיינית, גם את הנכד אדיר אביטבול, מי שנהג ברכב בעת התאונה (להלן: "אדיר"), והוא מועסק על ידי דילייט עד היום. לא הובאו מסמכים ביחס לנתוני שכר של אדיר והוא גם לא הובא לעדות.

ח. מאז התאונה האלמן מועסק על ידי דילייט בשכר של 7,000 ₪ לחודש (עדות עודד בעמ' 9 שורות 9-17 , עדות האלמן בעמ' 20 שורה 30). לא הוצגו תלושי שכר של האלמן.

נטלי ההוכחה ביחס לחישוב שכר המנוחה מעסקה
10. קודם שאכנס לבחינה מדוקדקת של הראיות שהובאו והעולה מהן, אציין כי בניגוד לטענת התובעים, אינני סבורה כי על הנתבעת מוטל נטל הוכחה כבד במיוחד להוכיח כי האמור בדו"ח השומה שנערך לאחר פטירת המנוחה, איננו משקף את בסיס שכרה הנכון לצורך הערכת נזקי התובעים.

טענת הנתבעת ביחס לדו"ח השומה אינה מייחסת לתובעים תרמית או מעשה עבירה (אם כי יתכן והיו כאן תכנוני מס אשר מידת הלגיטימיות שלהם יכולה להיות שנויה במחלוקת), אלא טענתה היא שדו"ח השומה לא יכול להוות את הבסיס לקביעת שכר המנוחה, מאחר ויש בו "פגמים" המצביעים על כך שאינו משקף באופן אמיתי את הכנסות המנוחה מעסקה, ולפיכך אין בו כדי לבסס את טענות התובעים להכנסה העולה פי 4 על ההכנסה המדווחת למל"ל, בתקופה שלפני התאונה.

ממילא, העובדה כי רשויות המס לא פעלו כנגד המנוחה או בנה ביחס לאופן ניהול ההתחשבנות בין דילייט למנוחה, אין בה כדי להצביע על כך שאין בסיס לטענות הנתבעת.

11. עצם העובדה שהנתבעת הצביעה על כך שנתוני השכר הכלולים בדו"ח השומה, לפחות ביחס לחודשים 9-12/2011 אינם מלאים ואינם יכולים לשקף את ההכנסות האמיתיות שהיו בעסק המנוחה בתקופה זו (יותר נכון לומר שאינם כוללים את ההוצאות שהיו בעסק בתקופה זו כפי שי פורט בהמשך), די בה כדי להעביר את הנטל על כתפי התובעים להוכיח כי השומה שנערכה לאחר פטירת המנוחה אכן משקפת בצורה אמיתית את נתוני השתכרותה בעסק.

נכון הדבר כי הנתבעת טוענת, בנוסף לטענה ביחס לאי ייחוס הוצאות לעסק בחודשים אלו, טענה נוספת והיא כי באמצעות חברת דילייט הועברה "הכנסה" שמבחינה כלכלית שייכת לדילייט, למנוחה, בדרך של יצירת "פיקציה" באשר למעמד ותפקיד המנוחה כזכיינית. בפועל, כך טוענת הנתבעת מתחילת ההליך, לא היתה כל הצדקה כלכלית לאופן העסקת המנוחה ובעיקר, להעברת סכומים ניכרים, כנטען, לידיה כתשלום עבור זכיינות, שבפועל לא היתה כל זכיינות, אלא עבודה חלקית של המנוחה בהפצת פריכיות דילייט, אשר תוגמלה מעל ומעבר לערכה הכלכלי הראוי. טענה זו ביססה הנתבעת בחוות דעת מטעמה, אולם למעשה, בסיכומיה היא מתבססת על ניתוח הראיות שהוצגו ע"י עדי התובעים ולפיכך שאלת המשקל שיש לתת לחוות דעת הנתבעת, איננה נדרשת לצורך ההכרעה.

12. הוכח באופן ברור כי דו"ח השומה לשנת 2011 לא יכול להוות בסיס לחישוב שכר המנוחה, זאת קודם לכל בשל העובדה כי הנתונים שנכללו בדו"ח לאחר פטירת המנוחה אינם משקפים את מצב הדברים בפועל, שכן כנגד הכנסות שנרשמו לטובתה בחודשים אלו, לא נרשמו כל הוצאות.

רוה"ח אישר מפורשות בעדותו כי בחודשים 9-12/11 לא יוחסו הוצאות לעסק המנוחה מהסיבה שלא הומצאו לו חשבוניות של דילייט בגין ההוצאות, ואין לו כל ידיעה באשר להיקף ההוצאות שהיו לעסק המנוחה באותה התקופה (עמ' 6 שורה 18 עד עמ' 7 שורה 5). גם עודד אישר כי לא יתכן שלמנוחה נוצרו הכנסות ללא שהיו לה הוצאות (עמ' 13 שורות 25-31).

ככל הנראה, מטעמים שלא הובררו עד תום (אולם ניתן להניח שצפי ההליך המשפטי עמד לנגד עיני מי שהיה מעורב בעריכת הדו"ח, או ליתר דיוק, באי הבאת מלוא הנתונים בפני רוה"ח), לא נכללו בהנהלת החשבונות של העסק, הוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה באותם חודשים, וזאת גם בהנחה כי ההתקשרות בין דילייט למנוחה שיקפה באופן מלא, התנהלות כלכלית ועסקית "אמיתית".

אינני מקבלת טענות התובעים כי יתכן וההכנסות בחודשים אלו נוצרו על בסיס הוצאות שהוצאו בחודשים קודמים (דהיינו "רכישת" חומרי גלם, תשלום עבור ייצור והוצאות נוספות), ולפיכך לא מופיע כנגדן חיוב בהוצאות. עיון בכרטסות עסק המנוחה, כפי שניתח אותן רו"ח וינשטיין בנספח 1 לנ/8, מעלה כי במהלך שנת 2011 (מלבד בחודשים 1-2/11) נרכש חומר גלם בשיעור של 35-40% מסכום המכירות בעוד שבחודשים 9-12/11 לא נרשמה כל רכישה של חומרי גלם. ככל שרצו התובעים להוכיח כי למנוחה היה מלאי של חומר גלם (דבר בלתי סביר לנוכח העובדה כי מדובר בפריכיות המיוצרות במקום ונמכרות כטריות), או לחלופין מלאי של פריכיות שהספיקה לייצר בחודשים הקודמים ושאותם מכרה בחודשים 9-11/11, צריך היה לכל הפחות לטעון זאת.
אינני מתעלמת מהעובדה שהמנוחה, שאינה עוד עמנו, היתה בעלת הידע העיקרית, אולם בעלה, שעבד עימה בעסק וחי עימה בבית, לא העלה אפילו טענה כזו.

13. מכאן ברור, כי לכל הפחות יש להפחית מסכום ההכנסות בחודשים 9-12/11 את ההוצאות, בשיעור דומה לזה ש הופחת בחודשים הקודמים. אינני מקבלת את אופן החישוב שביצעו התובעים בסיכומיהם, ואני סבורה כי יש ללכת באחת הדרכים שבה הלכה הנתבעת בסיכומיה (סעיף ב' בעמ' 5 לסיכומים) , דהיינו לבחון את הכנסות המנוחה (לאחר ניכוי הוצאות) בחודשים 1-8/11 כפי שאלו מפורטות בדו"ח יתרות שערך רוה"ח (עמ' 14 לנספחי ת/1) וממנו עולה כי ה"רווח" הממוצע של המנוחה לחודש בשנת 2011 , עלה לכל היותר לסך של 9,650 ₪ לחוד ש. (סיכום השורה התחתונה בדו"ח לחודשים 1-8/11 מביאה לסכום של 77,205 ₪ אותו יש לחלק ל-8 חודשים ).

כפי שניתן להיווכח מדו"ח היתרות הכנסות העסק היו משתנות מחודש לחודש (ולעיתים נרשמו הכנסות לחודשיים יחד, כגון בחודש 8/11) , וכך גם ההוצאות, אשר לעיתים יוחסו לתקופה של חודשיים. מכאן ששימוש בדו"ח זה, על מנת לחשב את ממוצע ה"רווח" לאחר ההוצאות, משקף בצורה המקורבת ביותר את ה"רווח" שנוצר למנוחה בעסק על בסיס הנתונים העולים מהנהלת החשבונות, ולא דו"ח השומה.

14. אינני מקבלת טענת התובעים כי יש להניח שההכנסות בחודשים 9-12/11 משקפות עליה בהכנסות המנוחה, שכן השינוי המתואר בעליית הכנסות המנוחה (משכר כדיילת בלבד ומנהלת עסק כושל לפרחים) התרחש במהלך שנת 2010 ואין בסיס ראייתי לקבוע כי חל גידול בהיקף פעילותה של המנוחה עבור דילייט בחודשים לפני פטירתה, מקום בו לא הוכיחו זאת התובעים בראיות. נתוני ההכנסות שנרשמו על סמך חשבוניות שהוציאה המנוחה (אשר הוצאו רק ביחס לחודשים 10-11/11 (ולא בחודש 9/11 למשל) אינם יכולים להוות ראיה מספקת לכך, בהעדר נתונים המשקפים את היקף הפעילות שהיוותה את והבסיס להוצאת החשבונית.

15. לנוכח הסתמכות התובעים על דו"ח שומה שאינו משקף את נתוני ההשתכרות האמיתיים של המנוחה, אני סבורה כי מוטל עליהם הנטל להוכיח כי הנתונים המדווחים (גם אם לאחר "תיקון" השומה כאמור) אכן משקפים הכנסה בפועל שנוצרה למנוחה בחייה.

לאחר ניתוח הראיות שהציגו התובעים, ואף מבלי להזקק לחוות דעת הנתבעת, יש לקבוע כי התובעים לא עמדו בנטל, המוטל עליהם, להוכיח כי ההתחשבנות בין דילייט לבין המנוחה (אפילו לאחר "תיקון" הנתונים לשנת 2011) אכן שיקפה עסקה כלכלית בשל שווי כלכלי אמיתי. ה"זכיינות" שניתנה לעסק המנוחה תומחר מעל ומעבר לשווי הכלכלי של הפעילות שביצעה המנוחה, וזאת מטעמים הנוגעים לקרבת המשפחה שבין עודד, כבעלים של דילייט, לבין המנוחה.

שוכנעתי מהעדויות שנשמעו כי דילייט, בתחילת דרכה, נוהלה כ"עסק משפחתי", ועל אף שעודד איננו בעל המניות היחיד ויש לו שותף שם, הרי שבאמצעות הזכיינות לעסק המנוחה יצר עודד להוריו המבוגרים הכנסה שלא שיקפה עסקה כלכלית ממשית, ואשר נעשתה בדרך של הוצאת חשבוניות נגדיות, מבלי שהוכח תשלום בפועל למנוחה, גובהו, ובעבור מה שולם.

שוכנעתי כי אמנם המנוחה ובעלה עסקו בהפצת הפריכיות, אולם לא שוכנעתי כי המנוחה עסקה בייצור הפריכיות בביתה כפי שנטען, ובוודאי שלא שוכנעתי כי המנוחה הפיצה פריכיות בכמויות המצדיקות הכנסה חודשית כנטען.

16. התובעים כשלו מלהציג ראיות רבות שברשותם על מנת להוכיח את טענותיהם ביחס לעבודת המנוחה והכנסותיה.

כך לא הוצגו מסמכי התחשבנות מלאים בין דילייט למנוחה (על אף שבתום ישיבת ההוכחות ביקשו התובעים שהות על מנת לבחון הגשת בקשה להבאת ראיות הזמה) , אלא הסתפקו בהצגת מסמכי הנהלת חשבונות (דו"חות וכרטסות בלבד) של עסק המנוחה. אני סבורה שלנוכח העדויות שנשמעו מטעם התובעים, חובה היתה על התובעים להציג באופן מלא את צורת ההתחשבנות בין דילייט למנוחה והבסיס לחיובים/זיכויים ההדדיים.

מעדות רוה"ח עלה למעשה כי הנהלת החשבונות של העסק איננה משקפת את פרטי העסקאות או ההוצאות בגינן בוצעו תשלומים מדילייט (הכנסות) או תשלומים מהעסק לדילייט (בגין הוצאות).

רוה"ח אישר כי את דו"חות העסק ערך על סמך חשבוניות שהמנוחה היתה מעבירה אליו, וכי אין לו כל מידע מעבר לזה העולה מהמסמכים באשר לתנאי ההתקשרות בין הצדדים והאם בפועל בוצעו העברות כספיות בין דילייט לבין עסק המנוחה כפי שנחזה מהחשבוניות (עמ' 4 שורה 21 עד עמ' 5 שורה 6 ) הוא גם אישר כי דילייט היתה הן הספק והן הלקוח היחידים של העסק (עמ' 5 שורה 25 ), וכי מאחר והנהלת החשבונות של העסק נוהלה בשיטה חד-צדדית, הרי שבפועל כל פעילות העסק צריכה להיות רשומה בספרי החשבונות של דילייט (עמ' 5 שורות 11-19).

17. לנוכח עדות זו צריכים היו התובעים להוכיח שהחשבוניות ההדדיות אכן שיקפו עסקאות אמיתיות, אולם בנטל זה הם לא עמדו, שכן העדויות הנוספות שהובאו לא הרימו את הנטל המוטל על התובעים להוכיח כי על אף שהנהלת החשבונות של העסק לא משקפת כל נתוני ההתקשרות בין הצדדים, יש לראות בנתונים שבה נתוני אמת.

העדות המרכזית בנושא היתה עדותו של עודד, אשר עלי לומר, בפתח הדברים, כי התרשמתי שהיתה מתחמקת לעיתים, מתחכמת במקרים אחרים, ובעיקר חסרה את המידע אשר אמור להיות מצוי בספרי החשבונות של דילייט שהוא שותף אחד מבין שניים בה.

כך למשל בעוד שעודד טען בתצהירו כי שיטת העבודה מול המנוחה היתה שהיא רוכשת מדילייט חומר גלם, מייצרת את הפריכיות ומפיצה אותן, כאשר הרווח שלה נגזר ממספר השקיות שהפיצה במכפלת אחוז העמלה שסוכם עמה (סעיפים 9-12 לת/3), הרי שמעדותו עלה כי אין לו כל יכולת לנקוב באיזה מהנתונים מהם ניתן יהא להסיק כי אכן החשבוניות שהוציאה המנוחה לדילייט שיקפו את היקף מכירותיה. הוא אישר כי לא נערך כל רישום בדבר מס' השקיות שהופצו בכל סניף (עמ' 13 שורות 3-9) , לא הוצג אפילו רישום של הסניפים בהם נמכרו הפריכיות ע"י המנוחה .

עודד אפילו לא יכול היה לנקוב ב"אחוז העמלה שסוכם" בין דילייט למנוחה, והתברר כי אותה "עמלה" מורכבת למעשה מההפרש בין הסכום הכלול בחשבונית העסק לדילייט (דוגמת נ/2) לבין חשבונית ההוצאות שהוציאה דילייט לעסק (כדוגמת ת/2, ת/4). עודד לא יכול היה להציג את תנאי ההתקשרות שהיו עם מפיץ קודם על אף שבסעיף 8 לת/3 צויין כי ההתקשרות עם המנוחה נעשתה באותם תנאים, כאשר אפילו שמו של המפיץ הקודם לא ננקב באיזה מהתצהירים, אלא רק במהלך מתן העדות (והוא, כמובן לא הובא לעדות) .

18. גם מצד ההוצאות בהן חויבה המנוחה לא יכול היה עודד לתת מידע מעבר לזה הכלול בחשבוניות המועטות שהוצגו. עודד לא ערך את החשבוניות, ולטענתו ההתחשבנות בוצעה אל מול שותפו דווקא (אשר כמובן לא הובא לעדות) (עמ' 11 שורה 18-2). כאשר נשאל עודד על ההוצאות שנכללו באותן חשבוניות, לא יכול היה לתת הסבר מפורט אלא כוללני בלבד, שיש לומר כי לא מצאתי בו הגיון של ממש.

מצד אחד, נטען לאורך כל הדרך, על ידי עדי התובעים, כי המנוחה לא עסקה רק בהפצה של הפריכיות, אלא כי היא ייצרה את חלקן בעצמה, בביתה. מלבד עדויות בני המשפחה לא הובאו לכך כל תימוכין (למשל: שכנה או אדם אחר שראה אותה מייצרת פריכיות באמצעות מכשיר מ תאים שדילייט סיפקה לה....).

יתירה מכך, טענה זו עומדת בניגוד לעובדה כי בחשבוניות דילייט נכלל חיוב בגין "ייצור" (בסך של 16,000 ₪ בחודש 8/11, ראה חשבוניות ת/2, ת/4), וכן בניגוד לעדותו של עודד כי את הפריכיות ייצרו אנשים מוגבלים שהועסקו על ידי עמותה לה שילמה דילייט (עמ' 10 שורה 32 עד עמ' 11 שורה 4). אמנם עודד הסביר כי חלק מהפריכיות המנוחה נטלה להפצה לאחר ייצורן, אולם עמד על טענתו כי את רוב הפריכיות שהפיצה היא גם ייצרה בעצמה (עמ' 11 שורות 26-27, עמ' 12 שורות 5-7).

עודד לא יכול היה לתת מענה לחיוב המנוחה ב"יבוא אווירי" (ת/4) וגרסתו באשר לתשלום עבור הוצאות רכב גם הוא היה לא עקבי, שכן מקום אחד טען שהמנוחה נשאה בעלויות הדלק בשימוש ברכב ששכרה דילייט (עמ' 12 שורות 3-4) ולאחר מכן משהוא מעומת עם העולה מחשבוניות דילייט כי חויבה בגין דלק, הוא מתקן תשובתו ונותן הסבר המבוסס על הנחה כי ברכב קודם היה דלקן, הנחה שכמובן, לא בוססה בראיה כלשהי.

19. מעבר לכשלים בעדותו של עודד, לא העידו התובעים עדים שאינם מבני המשפחה (למעט היועץ אליו אתיחס בהמשך) ואף לא בני משפחה שיכלו לשפוך אור על עבודה המנוחה.

כך לא העידו התובעים, מלבד האלמן, אדם כלשהו שאינו מבני המשפחה, אשר יעיד על העבודה שביצעה המנוחה ובעיקר היקפה. התובעים לא העידו מי מנציגי הסופרים הרבים אליהם נטען כי סיפקה פריכיות אשר יכול היה להעיד על כמויות הפריכיות שהובאו על ידה ועל היקף הביקורים שלה במקום. כאמור לעיל, גם לא העידו אדם שאינו בן משפחה באשר לייצור הפריכיות בבית.

התובעים אפילו לא העידו את אדיר, הנכד, אשר הוא שנסע איתה ביום התאונה, ולפי העדויות היה עוזר לה בעבודתה, על מנת שיתמוך בטענות התובעים בדבר היקף העבודה שביצעה המנוחה (מס' הסופרים בהם ביקרה ביום, שעות העבודה, היקף הפריכיות שהעבירה בכל יום וכד'), ובאיזו מידה יש לראות בה את המפיצה ולא אותו (המקבל שכר מדילייט) , שכן הוא נסע עימה באותו היום, וסביר להניח כי עשה כן גם בהזדמנויות אחרות.

20. אינני מקבלת טיעונה של הנתבעת כי לא סביר להניח שהמנוחה ביצעה עבודת הפצה בהיקפים נרחבים, שכן מדובר היה באשה שלא היתה כה מבוגרת (60 בעת פטירתה) וגם אם סבלה מבעיות בריאות שונות, אין בכך להניב את המסקנה כי לא יכולה היתה לעסוק בהפצת הפריכיות כנטען. אלא שכאמור, לאור הספקות שהטילה הנתבעת ב"אמיתות" הנתונים העולים מהנהלת החשבונות, היה מוטל על התובעים הנטל להוכיח את הבסיס הכלכלי מאחורי העיסקה שבין דילייט למנוחה, לרבות היקף העבודה שבוצעה כנגד התגמול הנדיב למדי (שאת העברתו בפועל לחשבון המנוח לא טרחו התובעים להוכיח) , וזאת לא נעשה על ידם.

עדות היועץ לדילייט למעשה ח יזקה את הצורך בהוכחות כאלה, לנוכח העובדה שהיועץ ציין כי לאחר פטירת המנוחה עברה דילייט לעבוד בשיטת הפצה פנימית (על ידי עובדים שכירים), וכי מעבר כזה היה מתבצע בכל מקרה, גם אלמלא פטירת המנוחה (בשל העדר כדאיות כלכלית לדילייט לאור צמיחחת החברה) , דהיינו שההתקשרות בין דילייט לעסק המנוחה לא היה נמשך ממילא.

21. ככל שרצו התובעים להוכיח כי ההכנסה בעסק אכן שיקפה עסקה כלכלית אמיתית, במובן זה שהתשלום שקיבלה המנוחה בסופו של יום, שיקף "עמלת הפצה" או תשלום עבור עבודה שביצעה, יכולים היו להציג, בקלות רבה, את נתוני ההשתכרות של מפיצים פנימיים בדילייט.

הרי משנת 2012 מפיצה דילייט את מוצריה באמצעות מפיצים פנימיים שלהם משולם שכר. נתונים ביחס לגובה השכר, אשר יכול היה, במידה מסוימת, לשקף את הערך הכלכלי הממשי של עבודת המנוח ה, לא הובאו. אמנם נטען על ידי עודד כי מדובר בשכר בגובה של 10,000 ₪ (עמ' 16 שורה 19 ) אולם טענה זו לא נתמכה בבדל ראיה, אשר בוודאי מצויה תחת ידו של עודד וניתן היה להציגה ללא כל קושי.

22. עצם ציון נתון זה על ידי עודד, ועל אף שלא הוכח, מחזק את התרשמותי כי ההתקשרות בין דילייט למנוחה עד לפטירתה, לא שיקפה ערך כלכלי אמיתי של תרומת המנוחה לעסקי דילייט, אלא שהיו טעמים אחרים שעמדו מאחורי ההחלטה להתקשר עם המנוחה באופן הזה, וסביר בהרבה כי הדבר נעשה לטובתה של דילייט (או עודד כבעל מניות בה), כאשר "על הדרך" גם הוריו נהנים, במידה כזו או אחרת, מהתקשרות זו.

חיזוק להתרשמותי זו ניתן למצוא בעובדה כי האלמן, שהינו בן 74 , אדם חלש ולא בריא (התיאור בתו, התובעת 3, בסעיף 5 לת/7), מקבל כיום שכר בשיעור של 7,000 ₪ מדילייט, סכום שלא מצאתי כי קיים הסבר כלכלי סביר לתשלומו, מעבר לקרבת המשפחה ורצון עודד להיטיב עימו. המדובר באדם שתיאר עצמו כמי שסייע למנוחה בעסקה, ובעבור סיוע זה שולם לו שכר בסך של 2,250 ₪. כעת, לכאורה הוא עובד בהיקף יותר מכפול ומקבל שכר מדילייט. אמנם האלמן הסביר כי כיום הוא מקדיש יותר שעות לעבודתו מאחר והוא לא רוצה להשאר לבד בבית (עמ' 21 שורה 6) אולם קשה לקבל הסבר כזה בחלוף 5 שנים מפטירת המנוחה, כאשר האלמן התבגר בעצמו ואף תיאר צורך בעזרת הבת בעבודות הבית (ת/8) וגם הבת שתצהירה תיארה אדם שמצבו התדרדר לאחר פטירת המנוחה (ת/7) . כיצד ניתן ליישב טענות אלו האחת עם השניה, לתובעים הפתרונים.

23. מכל האמור לעיל עולה כי קיים קושי ממשי להעריך את שכר המנוחה מהעסק, שכן לא ניתן להסתמך על דו"ח השומה והנתונים החלקיים שהציגו התובעים, ומנגד, אין לי כל ספק כי המנוחה אכן שימשה כמפיצה של דילייט, וגם באם הסכומים ששולמו לה, או שנרשמו לזכותה, גבוהים מאלו המשקפים את שווי עבודתה, הרי שלא ניתן להתעלם מהם לחלוטין, ועל כך למעשה גם הנתבעת אינה חולקת.

משכך אני סבורה כי הדרך הנכונה להעריך את הכנסת המנוחה מהעסק לפני התאונה, הינה להעמידה על סך של 9,650 ₪ לחודש (כפי הנתון העולה ממוצע ההכנסות, לאחר ניכוי הוצאות כאמור בסעיף 13 לעיל) כאשר לכך יש להוסיף את שכרה כדיילת בסך של 1,762 ₪, כך שסך השכר יועמד על סך של 11,412 ₪.

24. מסכום זה יש לנכות מס הכנסה, דבר שהתובעים התעלמו ממנו בכל חישוביהם.

בשנת 2011 חויבו המנוחה והאלמן במס בשיעור של כ-38,500 ₪ (כאשר ההכנסות המדווחות, החייבות במס (שהן הכנסות המנוחה בלבד) , עמדו על כ-230,000 ₪), דהיינו כ-17% מס. לנוכח הפחתת ההכנסות של המנוחה בהתאם לקביעתי, ובהעדר נתונים לערוך חישוב מתוקן, ינוכה מ"ה בשיעור של 15%.

מכאן ששכר המנוחה לפני התאונה, לצורך חישוב הנזקים יעמוד על סך של 9,700 ₪, סכום אשר בהצמדה להיום מסתכם לסך של 9,879 ₪.

25. ריכוז הנתונים לצורך חישוב נזקי העזבון והתלויים

שכר המנוחה – 9,879 ₪ בהצמדה להיום
התובעת, ילידת 24.4.51, תוחלת חייה היתה עד גיל 85 (24.4.2036)

הכנסת האלמן 4,472 ₪, בהצמדה להיום: 4,554 ₪
האלמן, יליד 1.1.43, תוחלת חייו אף היא עד גיל 85 (1.1.2028).
לאור העובדה כי עודנו מקבל משכורת, נחשב מועד יציאתו לפנסיה לגיל 75.

נכון למועד התאונה - קופה משותפת – 14,433 ₪

באשר לעתיד, בהיות המנוחה עצמאית, תוחלת שנות עבודתה הינה עד לגיל 70, אולם לנוכח העדויות שנשמעו ביחס להפסקת העסקת מפיץ חיצוני בדילייט, והעדר ראיות ביחס לגובה השכר שהיה משולם לה, אם בכלל, לאחר גיל פרישה, יש להעמיד את הכנסתה לאחר גיל הפרישה (64) על סכום נמוך יותר של 8,000 ₪ ובהתאמה הקופה המשותפת תפחת לסך של 12,554 ש"ח.

מאחר והנתבעת בסיכומיה הסכימה להעמיד את שכר האלמן, גם לאחר התאונה, על סך של 4,472 ₪ אינני דנה בשאלה, המתעוררת לנוכח האמור לעיל, האם יש מקום לניכוי שכרו הנוכחי (או חלקו) של האלמן כהטבה שבאה לו בעקבות התאונה.

חישוב נזקי העזבון
26. הפסד ל"שנים האבודות"
תקופה I – מיום התאונה (20.11.11) ועד הגיע המנוחה לגיל 64 (4/15) – 42 חודשים –
קופה משותפת 14,433 ₪
4 ידות, שווי ידה 3,608 ₪, הפסד חודשי – 9879-3,608 = 6,271 ש"ח X 42 חודשים = 263,382 ש"ח , בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 268,950 ₪.

תקופה II – מחודש 4/1 5 ועד היום – 28 חודשים -
קופה משותפת 12,554
4 ידות, שווי ידה 3,138 ₪, הפסד חודשי 8,000-3,138 = 4,862 ₪ X 28 חודשים = 136,136 ש"ח, בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 136,942 ש"ח

תקופה III – מהיום ועד ליצ יאת האלמן לפנסיה (1/18) – 4 חודשים –
קופה משותפת 12,554
4 ידות, שווי ידה 3,138 ₪, הפסד חודשי 8,000-3,138 = 4,862 ₪ X מקדם ל-3 חודשים (2.98) = 14,488 ₪.

תקופה VI – מחודש 1/18 עוד ליציאת המנוחה לפנסיה (4/2021) – 39 חודשים –
שכר המנוחה – 8,000 ₪
למנוח אין הכנסה מלבד קצבת זקנה – 2,222 ₪. אין מקום להניח קיומה של פנסיה מקום בו לא הוכחה הפרשה לפנסיה, חרף קיומה של חובה כזו. ובכל מקרה, גם באם דילייט מפרישה עבורו (ספק רב לאור גילו) , הרי שמדובר בסכומים מזעריים בהעדר צבירה.
קופה משותפת 10,222 ₪
4 ידות, שווי ידה 2,555 ₪, הפסד חודשי 8,000-2,555= 5,445 ₪ X מקדם ל39 ח' (37.115) X מקדם להיוון כפול ל מחצית שנה (0.48) = 97,003 ש"ח

27. הפסדי פנסיה של המנוחה מעבודתה כשכירה
לא הוצגו תלושי שכר של המנוחה כשכירה בדילייט, ומשכך לא ניתן לקבוע באם בוצעה לה הפרשה לפנסיה (על אף קיומה של חובה כזו בדין). ממילא גם לא ניתן להפריד ולחשב בנפרד הפסד כזה על בסיס 12% משכר המנוחה כשכירה, ולפיכך לא ניתן לקבוע הפסד בגין פגיעה בהפרשה לפנסיה, בהעדר ראיה לקיומה של הפרשה כזו (ראה בדומה: ת.א. (קריות) 33917-11-11 עזבון המנוח ראניה ז"ל ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (26.10.14)) .

28 הפסד קצבת זקנה
בהעדר ראיות באשר לגובה הקצבה לה היתה צפויה המנוחה והשפעתה על קצבת האלמן (למעט הפנייה לאתר הבטוח הלאומי בסיכומי התובעים) , אינני מוצאת מקום לחישוב הפסד כפי שערכו התובעים. אולם, לנוכח הכרת הפסיקה, על דרך העקרון, באבדן קצבת זקנה כחלק מהנזק שהינו בר פיצוי בגדר תביעת התלויים (וממילא לטעמי בתביעת העזבון)(ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (16.11.2008)) אני מוצאת לפסוק סכום גלובאלי שיעמוד על סך של 50,000 ₪.

סך כל הפסד בגין "שנים אבודות" וקצבת זקנה – 567,383 ש"ח

29. הפסדי נוספים של העזבון
הוצאות קבורה ואבל – לא הובאה כל ראיה בגינן, אולם יש מקום לפסוק סכום גלובאלי של 10,000 ₪.
נזק לא ממוני – בהתאם לתקנות זכאי העזבון ל-25% מהסכום המקסימאלי , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה – 46,773 ₪.

חישוב תביעת התלויים (האלמן כתלוי)
30. אובדן תמיכה
תקופה I – מיום התאונה (20.11.11) ועד הגיע המנוחה לגיל 64 (4/15) – 42 חודשים –
קופה משותפת 14,433 ₪
3 ידות, שווי כל ידה 4,811, הפסד חודשי 9,879-4811= 5,068 X 42 חודשים = 2 12,856 ₪, בצירוף ריבית ממחצית התקופה – 217,356 ש"ח

תקופה II – מחודש 4/15 ועד היום – 28 חודשים -
קופה משותפת 12,554
3 ידות, שווי כל ידה 4,184 ₪, הפסד חודשי 8,000-4,184=3,816 X 28 חודשים = 106,848, בצירוף ריבית ממחצית התקופה – 107,481 ₪

תקופה III – מהיום ועד ליציאת האלמן לפנסיה (1/18) – 4 חודשים –
קופה משותפת 12,554
הפסד חודשי 3,816 ₪ X מקדם 2.98 = 11,371 ₪

תקופה VI – מחודש 1/18 עוד ליציאת המנוחה לפנסיה (4/2021) – 39 חודשים –
קופה משותפת 10,222 ₪
3 ידות, שווי כל ידה 3,407 ₪, הפסד חודשי 8,000-3,407=4,593 X מקדם ל39 ח' (37.115) X מקדם להיוון כפול למחצית שנה (0.48) = 81,825 ₪

תקופה V – מחודש 4/21 ועד לתום תוחלת חיי האלמן בחודש 1/28 – הפסד קצבאות זקנה בהתחשב בכך שתקופה זו קצרה ב-8 שנים (כמחצית התקופה) מזו שחושבה ביחס לתביעת העזבון, וכי הפסדי העזבון גבוהים יותר בתקופה שלאחר תוחלת חיי האלמן, יש לפסוק סכום גלובאלי בסך של 20,000 ₪.

סה"כ הפסדי תמיכה לאלמן – 43 8,033 ש"ח

31. אובדן שירותי רעיה – אמנם נכון כי בית המשפט העליון בפסיקתו בע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש ז"ל נ' ד"ר אילנה שלזינגר (30.5.2010), אשר אושרה גם בע"א 4574/11‏ ‏ עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ( 19.5.2013) תחם את פסיקת הפיצוי בגין אובדן שירותי בן זוג בין 200,000 ל-300,000 ₪ אולם זאת ביחס לבני זוג צעירים יחסית שלהם ילדים הזקוקים לטיפול בן הזוג.

בהתחשב בגילם של המנוחה והאלמן בעת פטירתה, לרבות היותה צעירה ממנו ב-8 שנים, דבר שיש לו השלכה על יכולתה לסייע לו בעת זקנתו אך מנגד, טענה לעבודה שלה בהיקף נרחב יחסית , ובהתחשב בסכומים הנפסקים במקרה של בני זוג שאין להם ילדים, אני מוצאת לנכון לפסוק סך של 40,000 ₪.

סך כל תביעת התלוי – 47 8,033 ש"ח

תביעת העזבון לאחר ניכוי תחום החפיפה
פיצוי בגין שנים אבודות – (5 67,383 – 43 8,033) – 1 29,350 ₪
הוצאות קבורה ואבל - 10,000 ₪
כאב וסבל - 46,773 ₪
סה"כ תביעת העזבון - 186,123 ₪

כל אחד מהתובעים 3-5 זכאי לפיצוי בגין 1/6 מהסכום – 31,020 ₪.

חלקו של האלמן (1/2) – 93,062 ₪ בצירוף זכותו כתלוי (478,033) – 5 71,095 ₪
מהסכום לו זכאי האלמן יש לנכות את קצבאות המל"ל נכון להיום בצירוף ריבית. ככל שתעלה מחלוקת בין הצדדים באשר לשווים הנוכחי, על הנתבעת להמציא חוות דעת אקטוארית עדכנית.

הסכומים ישולמו לתובעים בצירוף החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום), ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ז, 31 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עזבון חנה אוזל ז"ל
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: