ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קפלן את לוי בע"מ נגד החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ :

פסק-דין בתיק בש"מ 6614/17

לפני: כבוד השופט ד' מינץ

המערער:
קפלן את לוי בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ

2. עיריית כפר קאסם

3. עיריית נשר

ערעור על החלטות כבוד הרשם ג' לובינסקי מיום 10.8.17, 16.8.2017 בעע"מ 2973/17 ועע"מ 3192/17

בשם המערער:
עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד מתן ספקטור

בבית המשפט העליון

פסק-דין

1. לפנַי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 10.8.2017 במסגרת עע"מ 2973/17 ועע"מ 3192/17, בגדרה הוחלט על הוצאת מוצג מתיק המוצגים של המערערת ועל מחיקת סעיפים מסיכומיה בערעור. לחלופין, הוגש הערעור על החלטת הרשם מיום 16.8.2017 באותו עניין, אשר בגדרה נדחתה בקשת המערערת לעכב את ביצוע החלטתו מיום 10.8.2017 עד אשר תתברר בקשתה להגשת הראיה.

הרקע לערעור
2. ביום 3.4.2017 הגישה המערערת הודעת ערעור על פסק הדין שניתן בעת"מ 31486-02-17 וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן סעד זמני עד למתן פסק הדין בערעור. טענתה המרכזית של המערערת היא כי ביטול זכייתה במכרז שפורסם על ידי המשיבה נעשה שלא כדין. זאת משום שעילת הביטול לא הייתה פגם בהצעה במכרז, כי אם פגם שנפל לכאורה בשלב נוהל הצעת המחיר, בו השתתפה המערערת מכוח זכייתה במכרז. לטענת המערערת, המשיבה נעדרת סמכות לבטל בדיעבד את זכייתה במכרז.

3. כחודש לאחר שהגישה המערערת את הודעת הערעור, ביום 4.4.2017 פרסמה המשיבה מכרז חדש ובמסמכיו נוספה הוראה שנעדרה ממסמכי המכרז הקודם, ואשר מקנה למשיבה סמכות מפורשת, בהינתן תנאים מסוימים, לבטל זכיית משתתף במכרז בשל פסול שנפל בהצעתו בשלב נוהל הצעת המחיר. לטענת המערערת, הוספת ההוראה מלמדת על הקניית סמכות למשיבה אשר לא הייתה קיימת קודם לכן. בכך סבורה המערערת כי מתחזקות טענותיה בערעור, שהרי אילו הייתה המשיבה מצוידת בסמכות הביטול לפני התיקון, כפי שקבע בית המשפט קמא, היא לא הייתה ממהרת לתקן את תנאי המכרז החדש באופן זה.

4. מאחר והוראות המכרז החדש פורסמו רק לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, פנתה המערערת לבית משפט זה בבקשה לצירוף הוראות המכרז החדש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור. ביום 24.4.2017 הבקשה התקבלה. לאחר מתן ההחלטה האמורה הגישה המערערת את סיכומיה ואת תיק המוצגים מטעמה, וכללה בו גם את מסמכי המכרז החדש. אלא שביום 31.7.17 הגישה המשיבה בקשה להוצאת מסמכי המכרז החדש מתיק בית המשפט ולמחיקת סעיפים מסיכומי המערערת המתייחסים למכרז החדש בטענה שהיה על המערערת להגיש בקשה נפרדת להוספת המסמכים לתיק המוצגים.

5. בהחלטתו מיום 10.8.17 מושא הערעור נעתר הרשם לבקשת המשיבה והורה על הוצאת מסמכי המכרז החדש מתיק בית המשפט ועל מחיקת סעיפים מסיכומי המערערת אשר מתייחסים למכרז האמור. בתגובה להחלטה זו, ביום 15.8.17 הגישה המערערת בקשה נפרדת להתיר לה להגיש את הוראות המכרז החדש לתיק המוצגים מטעמה, ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם עד אשר תתקבל הכרעה בבקשה לצירוף ראיה. כאמור, גם בקשת עיכוב הביצוע נדחתה בהחלטה מיום 16.8.2017.

6. במסגרת ההחלטה, הרשם לא דחה את בקשת המערערת לגופו של עניין, אלא אך קבע כי הבקשה תִדּוֹן על ידי המותב הדן בערעור ובמועד הדיון שיתקיים בעל-פה. עוד ציין הרשם כי העובדה שהראיות צורפו במסגרת הליך הביניים אינה מצדיקה את צירופן כראיות במסגרת תיק המוצגים, ולא ניתן לעקוף את ההוראה לפיה ככל שבעל הדין מעוניין להביא לפני ערכאת הערעור ראיות אשר לא התקבלו כראיה כדין על ידי הערכאה הדיונית, עליו להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות. לפיכך נקבע כי עד להחלטה בבקשה לגופה, על המערערת להגיש סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן בהתאם להנחיותיו.

טענות המערערת
7. לטענת המערערת, עם הגשת המסמך החדש לבית המשפט כחלק מבקשת הביניים לעיכוב ביצוע פסק הדין, המערערת קנתה לעצמה בנסיבות דנן גם את הזכות להגיש את הראיה לתיק המוצגים. זאת משום שעל פי תקנה 246(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ראיה שהובאה בהליך ביניים רשאי בעל דין להסתמך עליה גם בהמשך ההליך. לפיכך לטענת המערערת שגה הרשם כאשר קבע שהיה עליה להגיש בקשה נפרדת לצירוף הראיה האמורה.

8. זאת ועוד, מדובר במסמך שהוכן ופורסם על ידי המשיבה עצמה, ומכאן שלא ניתן לטעון שצירוף המסמך יחסום בפניה את הדרך לברר את מהימנות ואמיתות המסמך. כל זאת בהתחשב בכך שהמכרז החדש פורסם לאחר שהגישה המערערת את ערעורה על פסק הדין ולאחר שהוגשה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. אי לכך מדובר בניסיון לביצוע "מקצה שיפורים" בדרך של צירוף ראיה לתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור.

9. המערערת מציינת עוד כי פסיקתו של בית משפט זה קבעה שערכאת הערעור תיטה לאפשר הגשת ראיה חדשה כאשר מדובר בראיה שנוצרה לאחר מתן פסק הדין של הערכאה הדיונית, וכאשר מדובר בראיה בעלת חשיבות רבה להוכחת טענותיו של הצד המבקש את הגשתה. לכן אין למנוע ממנה לבסס את טענתה המשפטית באמצעות המסמך, שאף הוצג לבית המשפט לאחר שהותרה הגשתו. לפיכך, לא היה כל הכרח להורות על הוצאת הראיה.

10. כן שגה הרשם, לטענת המערערת, כאשר קבע שהדרך המתאימה לבירור בקשה להוספת ראיה הינה בדיון בעל-פה שיתקיים בפני המותב הדן בתיק. נוכח חשיבותה הרבה של הראיה, ומשום שראיה זו באה לעולם לאחר הגשת הודעת הערעור, מתעורר הצורך לאפשר את צירוף הראיה עוד לפני קיום הדיון בפני ההרכב הדן בתיק. זאת על מנת שבעת הדיון יתאפשר למערערת לבסס טענותיה על הוראות המכרז החדש ולהדגיש את העובדה שהמשיבה אכן נעדרה כל סמכות לפסול את זכייתה של המערערת במכרז. בנוסף שגה הרשם כאשר דחה את בקשת המערערת לעכב את ביצוע החלטתו האמורה. מאחר ואף הרשם עצמו לא שלל את האפשרות להגשת בקשה נפרדת להוספת הראיה החדשה לתיק המוצגים, סביר והגיוני יותר להמתין להכרעת בית המשפט בבקשה להוספת ראיה. רק במידה ויחליט בית המשפט שלא לאפשר את הגשת הוראות המכרז החדש לתיק המוצגים, תימנע מן המערערת האפשרות לטעון טענותיה על בסיס אותו מכרז ויהיה עליה להוציאו מתיק המוצגים שלה.

דיון והכרעה
11. לאחר בחינת טענות המערערת ולאחר עיון בהחלטות הרשם שקדמו לערעור, דעתי היא כי דין הערעור להידחות.

12. תחילה יש להדגיש כי לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"מ 8144/14 דוד מזרחי נ' מועצה אזורית שומרון (28.12.2014); בש"א 2120/15 לטיפה דוד נ' משרד האוצר (1.4.2015)). במקרה זה, מדובר בעניין דיוני מובהק המצוי בגרעין שיקול הדעת הנתון לרשם בית המשפט. קביעותיו של הרשם מפורטות ומנומקות כהלכתן ולא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהן. כפי שציין הרשם, על פי המקובל בבית משפט זה ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי – כאשר ערכאת הערעור בוחנת את פסק הדין מושא הערעור, ימצא בפניה אך ורק החומר שעמד לנגד עיני הערכאה הדיונית שנתנה אותו. לפיכך באופן רגיל, בעלי הדין בערעור אינם זכאים לצרף ראיות נוספות לפני בית המשפט של הערעור. עם זאת, ולאחר שהוגשה בקשה מתאימה, יכולה ערכאת הערעור להתיר הוספת ראיה במידה וקיימת סיבה חשובה לעשות כן (וראו: תקנות 437(א), 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 387 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן נון וחבקין)).

13. מלאכת קביעת רמת החשיבות של ראיה אותה מבקש בעל הדין לצרף לערעור מוטלת על המותב הדן בו. על המותב ולא על הרשם. עניין זה אף מתחדד לאור טענותיה של המערערת לפיהן מדובר במסמך מהותי ביותר. אדרבה, הואיל וההחלטה בבקשת הוספת הראיה עשויה לפי טענת המערערת להכריע את גורל הערעור, מן הדין שהמותב הדן בערעור יהיה זה שיחליט האם ניתן לקבלה, וזאת במהלך הדיון בערעור. ברי גם, כי בעל דין אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולצרף את המסמכים לתיק המוצגים או להתייחס אליהם במסגרת סיכומיו בכתב, בטרם ניתנה ההחלטה בבקשתו (וראו: ע"א 4419/11 עלי סויטאת נ' משרד האוצר אגף מס הכנסה ומס רכוש (21.10.2012); בן נון וחבקין, 402). לפיכך מחייבת ההגינות הדיוניות את דחיית טענתה של המערערת לפיה רק במידה ויחליט בית המשפט שלא לאפשר את הגשת הראיה החדשה, תימנע ממנה האפשרות לטעון את טענותיה על בסיס ראיה זו ויהיה עליה להוציאה מתיק המוצגים שלה. זאת מפני שברירת המחדל המובהקת היא, כי בעל הדין בערעור אינו זכאי להביא ראיות נוספות שלא הובאו בפני הערכאה הדיונית.

14. כאמור, המערערת התייחסה בטענותיה גם לתקנה 246(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה ראיה שהובאה בהליך ביניים, רשאי בעל דין להסתמך עליה גם במהלך הבאת ראיותיו בכל הליך אחר שבתובענה. כך לטענתה, מרגע שהוגש המסמך החדש לבית המשפט של הערעור כחלק מבקשת הביניים לעיכוב ביצוע פסק הדין, קנתה לעצמה המערערת בנסיבות דנן גם את הזכות להגיש ראיה זו לתיק המוצגים. אין לקבל טענה זו.

15. תקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:

(א) ראיה שהובאה בהליך ביניים רשאי בעל דין להסתמך עליה במהלך הבאת ראיותיו בכל הליך אחר שבתובענה.
(ב) בעל הדין שכנגד רשאי להתנגד להבאת הראיה מטעם שבדין, ואם הובאה הראיה בדרך של עדות, בעל-פה או בתצהיר, רשאי הוא גם לדרוש חקירת העד, והכל בין אם עשה כן בשעת הבאת הראיה בהליך הביניים ובין אם לאו.
(ג) בית המשפט רשאי שלא להרשות חקירה נוספת של עד בנושא שכבר נחקר עליו, אם ראה בכך משום הארכת הדיון שלא לצורך.

16. על פי פשוטו של מקרא, מלשון התקנה ומהגיונה עולה בבירור כי היא נוגעת אך ורק להסתמכות על ראיות שהובאו בהליך ביניים – במסגרת ההליך המתנהל בערכאה הדיונית ולא בערכאת הערעור. זאת ניתן ללמוד מעיון בתקנת משנה (א) לתקנה הקובעת כי בעל דין רשאי להסתמך על ראיה שהובאה בהליך ביניים במהלך הבאת ראיותיו בכל הליך אחר שבתובענה. ברי כי בניגוד להליך המתנהל בערכאה הדיונית, במסגרת ההליך הערעורי לא מתאפשרת לרוב הבאת ראיות. גם בבחינת תקנות משנה (ב) ו-(ג) לתקנה, המסקנה המתבקשת זהה. תקנה משנה (ב) נוגעת לאפשרות ההתנגדות להבאת הראיה על ידי בעל הדין שכנגד. נקבע כי כאשר הובאה הראיה בדרך של עדות, רשאי בעל הדין שכנגד לדרוש את חקירת העד. תקנת משנה (ג) מתייחסת לחקירה נוספת של עד. ברי כי חקירת העדים תתרחש אך בערכאה הדיונית ולא בערכאת הערעור.

17. כמו כן, אין ספק שאין בכוחה של התקנה כדי לייתר את ההליכים הנדרשים לצורך הגשת ראיות נוספות במסגרת הליך הערעור. לפי ההסדר הקבוע בתקנות 437 ו-457 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין לצרף ראיות שלא הוגשו כדין לערכאות הקודמות לתיק המוצגים או בכל דרך אחרת, ואין להסתמך עליהן בטרם ניתנה החלטה המתירה להביאן (וראו: בן נון וחבקין, 404). כל עוד לא ניתנה החלטה כאמור, אין להתייחס בסיכומים לראיה שהגשתה נתבקשה ואין לצרפה גם לתיק המוצגים (וראו גם: הנחיה 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010).

18. לסיכום, וכפי שציין הרשם בהחלטתו, המערערת לא הייתה רשאית לצרף את מסמכי המכרז לתיק המוצגים מטעמה כמו גם להתייחס אליהם במסגרת סיכומיה. מסמכי המכרז אמנם צורפו לבקשת המערערת לעיכוב ביצוע ולמתן צו ביניים, אך אין בכך כדי לייתר את הצורך בהגשת בקשה מתאימה להוספת ראיה לתיק המוצגים. בקשת המערערת להוספת ראיות תידון אפוא, על ידי המותב הדן בערעור ועל פי הנחיותיו. כפועל יוצא מכך עד לדיון בבקשה, על המערערת להוציא את הראיה מתיק המוצגים וכן מסיכומיה.

19. לפיכך, החלטת הרשם תעמוד על כנה ועל המערערת להגיש עד ליום 7.9.2017 סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן בהתאם לאמור בהחלטת הרשם מיום 10.8.2017.

הערעור נדחה אפוא, ולפנים משורת הדין משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ב באלול התשע"ז (‏3.9.2017).


מעורבים
תובע: קפלן את לוי בע"מ
נתבע: החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: