ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בני לופוביץ נגד דוד יפרח :

2
לפני כבוד ה שופטת שרון גלר

המבקשים:
בני לופוביץ

נגד

המשיבים:
1. דוד יפרח

2. סילביה יפרח

החלטה

בקשה זו הובאה לפני בגדר תורנות סעדים זמניים במהלך פגרת בתי המשפט.

עניינו של התיק העיקרי בגדרו הוגשה הבקשה – בקשת רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ מיום 17.7.17 (להלן: " ההחלטה").

ההחלטה כללה בין היתר הוראה לכונס הנכסים בתיק ההוצל"פ להעברת סך של 145,000 ש"ח אל המשיבה 2 בהתאם לפסק דין בפשרה אשר ניתן ביום 23.1.17 על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת לבהר שרון) (להלן: " פסק הדין").

בגדרה של הבקשה הנוכחית עתר המבקש לעיכוב ביצועה של החלטת ראש הוצל"פ הנ"ל עד להכרעה בבקשת רשות הערעור אשר הגיש בבית משפט זה ביחס לאותה החלטה.

ביום 10.8.17 ניתן בבקשה זו צו ארעי לעיכוב חלוקתם של הכספים עד להחלטה אחרת, כפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבון בסך של 5,000 ₪, אשר אכן הופקדו בפועל.

בגדר אותה החלטת ביניים הועברה הבקשה לסבב תגובות, אשר הוגשו אף הן.

לאחר עיון בבקשה ובסבב התגובות, אני סבורה כי אין מקום להעתר לבקשה.

ראשית מובהר, כי אני מייחסת משמעות רבה להתנהלות המבקש אשר עיקריה יפורטו להלן.

בהחלטת ראש ההוצל"פ נשוא ההליך מיום 17.7.17, הבהיר ראש ההוצל"פ כי אין לפניו אותה עת כל צו מניעה כנגד חלוקת הכספים בהתאם להוראת פסק הדין והתייחס להליך אשר ננקט על ידי המבקש בבית המשפט המחוזי (ה"פ (מחוזי ת"א) 19887-07-17), בו עתר הזוכה (הוא המבקש) לביטולו של פסק הדין (להלן: "התביעה לביטול פסק הדין").

ראש ההוצל"פ הבהיר בהחלטתו, כי הוא מאפשר לזוכה לבקש ולהמציא לתיק ההוצל"פ צו מניעה כנגד חלוקת הכספים הנדונה במסגרת התביעה לביטול פסק הדין וזאת בתוך 14 ימים.

לאחר החלטה זו של ראש הוצל"פ, המבקש אכן עתר ביום 24.7.17 בבקשה כאמור לבית המשפט המחוזי בגדר התביעה לביטול פסק הדין.

בבקשתו זו התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 27.7.17 ובהמשך לכך ניתנה עוד באותו היום החלטה מפורטת של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט הבכיר פרגו ).

בסיומה של החלטה זו נקבע על ידי כבוד השופט פרגו, כי הצו המבוקש יינתן כפוף להפקדת בטוחות של התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום וסך במזומן של 50,000 ₪ . כל זאת, וזאת עד ליום 30.7.17, שאם לא כן יפוג תוקפו של הצו במועד זה.

המבקש לא עמד בהפקדת הבטוחות הנ"ל וממילא פג תוקפו של הצו הנ"ל ביום 30.7.17 וראש ההוצל"פ הורה על חלוקת הכספים הנדונים בתוך 48 שעות (ראה החלטת ראש הוצל"פ מיום 5.8.17).

בין לבין, לאחר מתן החלטתו הנ"ל של כבוד השופט פרגו ביום 27.7.17 ולאחר שלא עמד בתנאי הפקדת הבטוחות שנקבעו באותה החלטה (וממילא פקע הצו ביום 30.7.17), הגיש המבקש בבית משפט זה ביום 1.8.17 את בקשת רשות הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 17.7.17 ( יוער, כי בכותרת הבקשה צוין בטעות כי ההחלטה הינה מיום 16.7.17).

ביום 5.8.17 ניתנה החלטה נוספת של ראש ההוצל"פ, אשר כללה התייחסות לאי עמידת המבקש בדרישת הפקדת הסך של 50,000 ₪ בה הות נה תוקפו של צו המניעה בבית המשפט המחוזי ומשכך, ניתנה הוראה על העברת הכספים הנדונים, סך של 145,000 ₪, לידי כונס הנכסים על מנת שיעבירם בתוך 48 שעות לידי החייבת 2 בתיק, היא המשיבה 2, גב' יפרח.

רק בשלב זה, בעקבות החלטתו הנ"ל מיום 5.8.17 של ראש ההוצל"פ והחלטה נוספת מיום 7.8.17 לפיה על המבקש להמציא החלטה על עיכוב ביצוע עד ליום 14.8.17, הגיש המבקש ביום 8.8.17 בבית משפט זה את בקשתו לעיכוב ביצועה של החלטת ראש ההוצל"פ מיום 17.7.17 נשוא הערעור.

ודוק: לא רק שהמבקש לא תמך את בקשתו והשלמתה בהמשך ביום 13.8.17 בתצהיר כדין, הרי שאף בגדר הבקשה והשלמת הטיעון שהוגשו מטעמו על ידי בא כוחו , לא הוצגה לפני בית המשפט השתלשלות העניינים הנ"ל בבית המשפט המחוזי בגדר התביעה לביטול פסק הדין. המבקש לא ציין לפני בית משפט זה, כי למעשה, בית המשפט המחוזי כבר נדרש לבקשה מטעמו לעיכוב ביצועה של אותה החלטת ראש ההוצל"פ מיום 17.7.17 אשר עיכוב ביצועה מבוקש כעת. הוא לא ציין, כי בבקשה זו התקיים דיון מפורט במעמד הצדדים ולא גילה לפני בית משפט זה כי ניתנה החלטה מפורטת בבקשתו זו, היא החלטת כבוד השופט פרגו מיום 27.7.17, בה ניתן צו עיכוב ביצוע המותנה בתנאים בהם לא עמד (הפקדת סך של 50,000 ₪) ולפיכך תוקפו צו זה פקע כבר ביום 30.7.17.

למעשה, משכשל המבקש לעמוד בתנאי צו העיכוב אשר ניתן לו על ידי ערכאה גבוהה יותר בבית המשפט המחוזי, לאחר דיון מפורט ובהחלטה מנומקת של כבוד השופט פרגו , ומשנוכח לדעת כי בהעדר צו תקף לעיכוב ההחלטה, ראש ההוצל"פ הורה על חלוקת הכספים בהתאם להחלטתו המקורית בעניין מיום 17.7.17, הוא מנסה כיום, בגדר בקשתו הנוכחית, ומבלי לגלות את הפרטים הרלבנטיים הנ"ל לבית משפט זה, להגיש את אותה בקשה בתקווה לקבל את עיכוב הביצוע בתנאים נוחים יותר.

יש לראות התנהלות זו מצד המבקש בחומרה. זאת במיוחד, כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני אשר הוגשה תחילה במעמד צד אחד, בה ניקיון הכפיים והגילוי המלא הנדרשים מן המבקש הינם משמעותיים במיוחד.

ודוק: כאשר המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ביום 1.8.17 ובהמשך את בקשתו לעיכוב הביצוע ביום 8.8.17, הוא כבר ידע היטב אודות החלטתו של כבוד השופט פרגו מיום 27.7.17 וממילא ידע כי לא עמד בדרישת הפקדת הבטוחות אשר נקבעה בהחלטה זו. למרות זאת, הוא לא מצא לנכון לעדכן את בית המשפט הזה אודות אותה החלטה ולא צירף דבר מאותן החלטות ראש הוצל" פ ובית המשפט המחוזי לפנייתו והדברים נלמדים רק מתגובות המשיבים וצרופותיהן.

מעבר להיבט העדר הגילוי וניקיון הכפיים ולקיומה של החלטת ערכאה גבוהה יותר בבקשה מקבילה, אשר די בהם בכדי לדחות את הבקשה, הרי שאף לגוף העניין אין מקום להיעתר לבקשה על יסוד האמור בה .

עסקינן בעיכוב ביצוע כספי בנוגע לסכום של 145,000 ₪, אשר אף לשיטת המבקש נופל משמעותית מהסכום הקיים בתיק ההוצל"פ. אין לפני התייחסות מפורטת כלשהי ביחס למצב הכספי לעניין חלוקת הכספים הצפויה בתיק וחלקו של המבקש בהם.

אף הטיעון כנגד תוכנו של פסק הדין אשר ניתן בהסכמת הצדדים הינו מרוחק וקלוש ואינו נתמך בפרוטוקול הדיון שקדם לפסק הדין אשר ניתן על ידי כבוד השופטת לבהר שרון בפשרה, בהסכמת הצדדים ובגדרו של טווח הסכומים אשר הוסכם ביניהם.

כעולה מתגובת המשיבים, המבקש אף לא פעל כנגד פסק הדין בדרכים אשר היו פתוחות בפניו ובלוח הזמנים החוקי – לא הגיש במועד ערעור על פסק הדין, לא עתר במועד בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון אשר לכאורה אינו משקף את הסכמתו ואף התביעה הנוכחית לביטול פסק הדין הוגשה רק לאחר מספר חודשים ממתן פסק הדין.

אף לא הוצגו בבקשה כל טיעון, וממילא כל ראיה (ונזכיר כי בקשות המבקש לעיכוב הביצוע אינן נתמכות בתצהיר) לכך שחלוקת הכספים תהא בלתי הפיכה במידה ובקשת רשות הערעור תתקבל. הטיעון בבקשה ובטיעון המשלים הינו סתמי ולאקוני וזאת למרות שהמבקש היה ער למכלול טענות המשיבים, הן כפי שהוצגו בבית המשפט המחוזי בגדר הדיון בבקשתו לעיכוב הביצוע והן בגדר הבקשה הנוכחית ותגובתם לה.

בנוסף לכך, ובשים לב לכך, שכנגד תוקפו של פסק הדין נושא המחלוקת קיים הליך פתוח של תביעה לביטול פסק דין בפני ערכאה גבוהה יותר בבית המשפט המחוזי, במסגרתו כבר נדונה בהרחבה בקשה מקבילה לבקשה הנוכחית, וניתנה החלטה אשר המבקש לא עמד בתנאיה, הרי שאף מטעם זה אין מקום כי בית משפט זה ייתן החלטה חדשה ושונה בבקשה זו. היה על המבקש להתכבד ולעמוד בתנאי הפקדת הבטוחות אשר נקבעו בהחלטת כבוד השופט פרגו מיום 27.7.17 ולא לנסות ולקבל החלטה אחרת בבית משפט זה.

זאת ועוד: בשים לב לכך, שהחלטת ראש ההוצל"פ נשוא בקשת רשות הערעור בהליך העיקרי כאן, אינה החלטה שיפוטית בעניין תוקפו של פסק הדין אלא החלטה המיישמת את פסק הדין שניתן ואשר נכון להיום עומד בתוקפו, הרי שאף איני סבורה כי סיכויי הבר"ע הינם גבוהים ומכל מקום המבקש לא טען דבר בעניין זה בגדר בקשתו. חיציו מכוונים כנגד פסק הדין, אך הליך זה עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ.

משכך, אין מקום לקבלת הבקשה, לא בהיבט סיכויי ההליך, לא בהיבט מאזן הנוחות ולא בהיבט ניקיון כפיו של המבקש.

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית.

ממילא בטל בזה גם הסעד הארעי אשר ניתן בהחלטת כבוד השופטת קינן מיום 10.8.17.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ז, 18 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בני לופוביץ
נתבע: דוד יפרח
שופט :
עורכי דין: