ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מתתיהו בורכוב נגד שלום סקופס :

בפני: כבוד השופט י' טירקל

המבקש: מתתיהו בורכוב

נגד

המשיב: שלום סקופס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בה"פ 200953/98, שניתן ביום 15.4.99
על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב

בקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד ז' פרידמן

בשם המשיב: עו"ד ד' אדירי

בית המשפט העליון

החלטה

1. המבקש והמשיב הם אנשי עסקים המכירים זה את זה שנים רבות. המבקש מסר למשיב שיק דחוי על סך 424,000 דולר, שנמשך על ידיו על בנק איגוד לישראל, להבטחת הלוואות שלווה ממנו. משהציג המשיב את השיק לפרעון בבנק איגוד והשיק לא נפרע הגיש המשיב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב - יפו בקשה לביצוע השיק. הוגשה התנגדות והדיון בה הועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. בדיון בבית המשפט הסכימו בעלי הדין להעביר את הדיון בהתנגדות להכרעתו של בורר. נקבע בהסכם הבוררות כי "הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות וינמק את פסק דינו".

הבורר (כבוד השופט (בדימ') א' שטרוזמן), בפסק הבוררות שנתן ביום 25.10.98, דחה את ההתנגדות של המבקש לביצוע השיק. בהחלטה נוספת שנתן ביום 12.11.98 תיקן הבורר השמטה בפסק הבוררות. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בקשה לבטל את הפסק ואילו המשיב ביקש לאשרו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' סטרשנוב), בפסק דינו מיום 15.4.99, דחה את בקשתו של המבקש ואישר את פסק הבוררות. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן ביקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט עד להכרעה בבקשתו להרשות לו לערער. לפי החלטתי מיום 2.6.99 השיב המשיב על הבקשה לעכב את הביצוע.

2. עילות הביטול שעמדו ביסוד בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות הן כי הבורר התעלם מן הדין המהותי (סעיף 24(7) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "חוק הבוררות")), וכן כי תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק הבוררות). כפי שטען: השיק אינו בר פרעון מאחר שהוצג לפרעון אחרי שחלפו ששה חודשים מן המועד הנקוב בו; השיק היה נקוב במטבע זר ולפיכך אינו חוקי; הריבית על ההלוואה חורגת מן הריבית המירבית המותרת על פי החוק. עוד טען כי המבקש פרע את חובותיו למשיב.

בית המשפט המחוזי בחן את הטענות וקבע כי הבורר לא התעלם מן הדין המהותי וכי תכנו של הפסק אינו מנוגד לתקנת הציבור. כמו כן קבע כי "לא נגרם כאן כל עיוות למבקש, וצר לי לקבוע כי עינויי הדין בפרשה זו, הינם כולם נחלתו של המשיב, דווקא, אשר למרות שזכה כדין בתביעתו, טרם עלה בידיו לממשה".

3. בבקשתו להרשות לו לערער הרחיב המבקש את יריעת הטענות לגבי ההבחנה בין "התעלמות בורר מהדין המהותי" לבין "טעות בדין המהותי". לטענתו, התעלם הבורר מן הדין המהותי בניגוד למוסכם ולפיכך היה על בית המשפט לבטל את פסקו.

4. לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש.

כלל ידוע הוא כי אפילו הוטל על בורר לפסוק על פי הדין, הצדדים נוטלים על עצמם את הסיכון שהבורר עלול לטעות בבואו לפסוק על פי הדין, שהרי הצדדים הם שבחרו את הבורר והם שסמכו על יכולתו לפסוק על פי הדין. (רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נגד יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 518 מול האות ד').

מעיון בפסק הבוררות עולה בברור כי הבורר נתן דעתו על הוראות החוק שהיו צריכות לענין (פקודת השטרות [נוסח חדש] וחוק הפיקוח על המטבע, תשל"ח1978-) ופסק במחלוקות תוך שהוא מנמק את פסיקתו ומבסס אותה על הוראות החוק והפסיקה. אפילו טעה בפירוש הוראות החוק - ואין אני קובע זאת - בוודאי ובוודאי שלא התעלם מהן. טעות איננה התעלמות ולפיכך איננה עילה לביטול הפסק. על כך נאמר:

"עיון בפסק הבוררות שניתן בפרשתנו איננו מעורר גם שמץ חשש שהבורר גמר בדעתו שלא לקיים את הסכמם של בעלי הדין ולפסוק בעניינם שלא בהתאם לדין המהותי. --- אין ענייננו בהתעלמות מודעת מן הדין המהותי, ובהחלטה לפסוק בניגוד לו, אלא - לכל היותר - בטעות בפירוש הדין, או בדבר יישומו של הדין בפרשת הסכסוך שהועמד להכרעת הבורר; ובטעות, כאמור, אין כדי להקים עילה לביטול הפסק". (רע"א 1260/94 בן חיים נגד אבי חן בע"מ, פ"ד מח(4) 826, 833 מול האות א').

גם בעניננו כך.

5. הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ט בסיון תשנ"ט (13.6.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT


מעורבים
תובע: מתתיהו בורכוב
נתבע: שלום סקופס
שופט :
עורכי דין: