ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נליה סובצ'בה נגד שר הפנים :

החלטה בתיק עע"מ 1768/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

המערערות:
1. נליה סובצ'בה

2. מרינה סובצ'ב

נ ג ד

המשיב:
שר הפנים

ערר על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד סגן הנשיא ר' שפירא) בעת"מ 51528-09-16 מיום 30.1.2017

בשם המערערות: עו"ד איגור גלידר
בשם המשיב: עו"ד נועם זמרן

החלטה

1. עניינו של הערעור הוא בהסדרת מעמדה בישראל של המבקשת מס' 1, גב' נליה סובצ'בה (להלן: האם), על פי נוהל מספר 5.2.0033 של משרד הפנים – העוסק במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי (להלן: נוהל הורה קשיש ובודד). במסגרת הבקשה שלפניי עותרות המבקשות, האם ובתה שהיא אזרחית ישראל, לסעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה – שהורה לאם לעזוב את הארץ עד ליום 29.3.2017. עם הגשת הערעור, ביום 23.2.2017 ניתן על ידי צו ארעי האוסר על הרחקת האם מישראל עד למתן החלטה אחרת; ועתה משהוגשה תגובת המשיב לבקשה לסעד זמני, ולאחר עיון בה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. ואפרט.

2. מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים עולה, כי האם היא אזרחית אוקראינה ילידת 1938, אלמנה, ולה שתי בנות – האחת אזרחית ישראל, היא המבקשת מס' 2, והשנייה מתגוררת בהולנד. לדברי המבקשות האם מתגוררת בגפה בעיר לוגנסק שבאוקראינה, שם מתנהלת מזה מספר שנים מלחמת אזרחים על רקע דרישת עצמאות של התושבים. לפי הנטען, כתוצאה מן הקרבות המתחוללים נפגעו שירותים ציבוריים שונים בעיר, לרבות הספקת חשמל ומים ושירותי רפואה ורווחה. בנוסף לכך בריאותה של האם, שהיא כבת 80, הולכת ומתדרדרת, ומיום ליום היא זקוקה ליותר עזרה בפעולות שבשגרה. עוד נטען כי אין כל אפשרות שהאם תתגורר עם בתה שבהולנד – משום שבין השתיים קיים קשר רופף בלבד, ובכל מקרה חוקי ההגירה של הולנד אינם מאפשרים לאם לקבל שם מעמד; ובנסיבות אלה הגישה האם את בקשתה להסדרת מעמד בישראל מכוח נוהל הורה קשיש ובודד. יצוין בנקודה זו כי האם שוהה בישראל כדין למן יום 5.6.2014 – תחילה מכוח אשרת תייר, שהוארכה עד ליום 5.7.2015; ובהמשך מכוח צווי ביניים שניתנו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (ביום 12.7.2015 בעת"מ 12967-07-15, וביום 28.11.2016 בעת"מ 51528-09-16).

3. ביום 22.6.2015 דחה המשיב על הסף את בקשתה של האם להסדרת מעמד בישראל. על פי האמור בהחלטה, האם אינה עומדת באחד התנאים שבנוהל – שלפיו שומה על מבקש המעמד להצהיר כי אין לו בן זוג או ילד נוסף מחוץ לישראל. על החלטה זו הגישה האם ביום 12.7.2015 ערר פנימי, שנדחה אף הוא (ביום 7.11.2016). במסגרת ההחלטה בערר צוין כי העדר קשר בין האם לבת המתגוררת בהולנד אינו מהווה עילה מוצדקת לחריגה מהקריטריונים המפורשים שנקבעו בנוהל; ועוד נאמר, כי ככל שסבורה האם כי מתקיימות בעניינה נסיבות אישיות חריגות – באפשרותה להגיש בקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים.

4. המבקשות הוסיפו ועתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת המשיב בעניינה של האם. ביום 30.1.2017 נדחתה עתירתן; בית המשפט (סגן הנשיא ר' שפירא) התייחס בפסק דינו לתכליתו של נוהל הורה קשיש ובודד, כדלקמן:

"נוהל הורה קשיש הינו הנחיה פנימית שנועדה להבנות ולכוון את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות ולשמש כלי עזר בידיהם. הפעלת הנחיות פנימיות מחייבת מידה של גמישות ושיקול דעת, באשר על פי הדין ניתן לסטות מהן במקרים המתאימים [עע"מ 9353/10 הנ"ל; דנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נ"ח(3) 255 (2004)]. מורכבות החיים מחייבת לעיתים הגמשת הכללים הנוקשים וההרמטיים. אין חולק כי בבסיסו של נוהל הורה קשיש טמונה תכלית אנושית לשמה והיא לאפשר לאדם בודד המצוי בשלהי חייו להתאחד עם שארי בשרו הנמצאים בישראל, אשר רק ביכולתם לספק לו את התמיכה והסעד שלו הוא עשוי להיזקק בפרק זה בחייו [עע"מ 9353/10 הנ"ל; עע"מ 10931/08 הנ"ל]."

ועוד הוסיף בית המשפט ונתן דעתו לנסיבותיה האישיות של האם:

"העותרת 1 (האם-ע'ב') בענייננו היא הורה קשיש ולכאורה גם בודד, והיא מבקשת להתאחד עם בתה החיה בישראל ואשר על פי הראיות שהוצגו נראה כי רק ביכולתה לספק לה את התמיכה והסעד שלהם היא עשויה להיזקק בפרק זה בחייה. במקום מגוריה ככל הנראה מתחוללת מלחמה ובתה הנוספת ככל הנראה איננה יכולה לספק לה את התמיכה שלה היא זקוקה בשל מקום מגוריה והמצב המשפטי כפי שהוצג במכתבו של עורך הדין ההולנדי שאליו פנתה הבת. כמו כן, הקשר בינה ובין בתה הנוספת איננו הדוק והיא התראתה עמה, לטענתה, רק פעם אחת בכל השנים שבהן חיה הבת הנוספת בהולנד. לכאורה, במצב דברים זה, מערכת היחסים עם הבת השניה קרובה קרבה ממשית להגדרה של נתק מוחלט."

בהמשך לאמור, סבר בית המשפט כי "אמנם בנסיבות העניין לא מצאתי כי החלטתו של המשיב חורגת מגדר הסביר באופן המצדיק התערבות, שכן המשיב מסר החלטתו בהתאם לקריטריונים שנקבעו בנוהל, אך כאמור, סבורני כי בנסיבות המקרה מן הראוי שעניינן של העותרות ייבחן על ידי הוועדה הבין משרדית ותיבחן לעומק השאלה האם מדובר בחריג לחריג המצדיק סטייה מהוראותיו הפורמאליות של הנוהל לשם הגשמת תכליתו של הנוהל". סופו של דבר בית המשפט הורה על דחיית העתירה; ואולם הוסיף כי המבקשות רשאיות לפנות לוועדה הבין משרדית למקרים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבין משרדית) לשם הסדרת מעמדה של האם בישראל, תוך צירוף חוות דעת מתאימה בנושא המצב המשפטי בהולנד וכל נתון רלוונטי נוסף. ועוד הובהר, כי ככל שתוגש בקשה כאמור לוועדה הבין משרדית בתוך 60 ימים, יינתן לאם היתר שהייה בישראל עד למתן החלטה בבקשה; אם תידחה הבקשה – תינתן לאם ארכה בת 45 ימים טרם שתידרש לעזוב את ישראל, על מנת שתוכל לשקול את המשך צעדיה ולהיערך בהתאם.

5. חרף האמור בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, המבקשות לא פנו לוועדה הבין משרדית לשם הסדרת מעמדה של האם – אלא הגישו את הערעור דנן, ועימו כאמור בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור האוסר על הרחקתה של האם מישראל. המשיב מתנגד למתן הסעד הזמני. לדבריו, בית המשפט לעניינים מנהליים התווה בפסק דינו את הדרך להמשך בירור בקשתה של האם להסדיר את מעמדה בישראל – וזאת באמצעות הוועדה הבין משרדית. משבחרו המבקשות שלא לצעוד בדרך זו, לגישת המשיב אין כל עילה להושיט להן את הסעד המבוקש.

6. כידוע, המבקש סעד זמני לתקופת הערעור נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ונטיית מאזן הנוחות לטובתו. בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, משקל מאזן הנוחות פוחת – ולהפך (עע"מ 4195/17 צוקרמן נ' הוועדה המקומית תל אביב (28.6.2017); עע"מ 5683/15 המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה נ' מועצה אזורית חוף הכרמל (9.9.2015)). במקרה דנן, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור, מאחר שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת האם. המדובר באישה מבוגרת, כבת 80, שמזה שלוש שנים שוהה בישראל כדין לצדה של בתה. על פי הנטען, אם תגורש מישראל יהא על האם לשוב לאוקראינה – שם היא מתגוררת בגפה, ולא יימצא מי שיסייע לה להתמודד עם קשיי היום-יום ועם בריאותה המתדרדרת. יתרה מזאת, בעיר מגוריה של האם אף מתחוללים נכון לעכשיו קרבות, המקשים עוד יותר על שגרת החיים. יובהר כי לא מצאתי ממש בטענת המשיב, שלפיה משלא פנתה האם לוועדה הבין משרדית – דין הערעור והבקשה לסעד זמני להידחות. אכן, בית המשפט לעניינים מנהליים איפשר לאם לפנות לצורך הסדרת מעמדה לוועדה הבין משרדית – ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותה להקדים ולמצות את ההליכים מכוח נוהל הורה קשיש ובודד; והגשת הערעור דנן בכלל זאת.

7. סופו של דבר, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת. עד למתן החלטה אחרת יימנע המשיב מהרחקתה של האם מישראל. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י' בתמוז התשע"ז (‏4.7.2017).

ת


מעורבים
תובע: נליה סובצ'בה
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: