ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנטואן שוקחה ובניו בע"מ נגד בני ג'ורג' שוקחה בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 4113/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקשים:
1. אנטואן שוקחה ובניו בע"מ

2. גאבי שוקחה

3. האני שוקחה

4. אנטואן האני שוקחה

5. סאן אויל עיבוד ושיווק שמני מאכל בע"מ

6. שמשום ענאן

נ ג ד

המשיבה:
בני ג'ורג' שוקחה בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק א 043313-04-16 שניתן ביום 10.5.2017 ועל עיכוב ביצוע פסק הדין המשלים שניתן ביום 13.5.2017

בשם המבקשים:
עו"ד יואל פרייליך ועו"ד גדי קיי

בשם המשיבה:
עו"ד אהוד גבריאלי ועו"ד הילה עוז מאיר

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי ופסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת א' וינשטיין), בהם נקבע כי המבקשים מבזים את פסק דינו של בית המשפט מיום 1.11.2016, כי עליהם לנקוט שורה של צעדים לשם מילוי אחר הוראותיו, וכי אם לא יעשו כן יחויבו בתשלום קנס בגין כל יום עד למילוי הוראות פסק הדין.

1. הסכסוך המשפחתי-מסחרי בין הצדדים נמשך מזה כ-6 שנים, והוא נסב בעיקרו על שימוש בתיבה "שוקחה" במוצרים המשוּוקים ונמכרים על ידי הצדדים, הלוא הם בני משפחת שוקחה. יצויין כי תביעת המשיבה התבססה על עילה של הפרת סימני מסחר הנמצאים בבעלותה.

וזו, בתמצית, השתלשלות ההליכים הרלוונטית: בשנת 2011 הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בו הוסכם, בין היתר, שהמבקשים-הנתבעים יחליפו את התווית המוצמדת למוצרי השמן שלהם בתווית אחרת ויעשו שימוש בתיבה "שוקחה" אך ורק כחלק מרצף המילים "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" (להלן: רצף המילים). כן הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לגודל המילה "שוקחה" והיחס בינה לבין שאר המילים ברצף המילים וגודל האריזה, ובנוגע ללוגו שצריך להופיע בצמוד לרצף המילים (פסק דינו של השופט ע' זרנקין מיום 30.6.2011).

בחלוף כחמש שנים, בשנת 2016, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי לפי פקודת בזיון בית משפט. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לנושאים מסוימים, ביניהם התחייבות של המבקשים לעשות שימוש בלוגו באופן בולט על גבי התווית, מבלי להסתירו באמצעים גראפיים כאלה ואחרים. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה אם המבקשים רשאים לעשות שימוש ברצף המילים בשפה נוספת מלבד השפה הערבית. בעניין זה נדחתה טענת המבקשים, ונקבע כי עליהם לתקן את התוויות והאריזות בהתאם (פס' דינה של כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר מיום 22.5.2016).

2. הסאגה לא תמה, ובחודש יוני 2016 הגישה המשיבה בקשה לסעדים זמניים, בה נטען כי המבקשים שבים ומפרים את סימני המסחר שלה. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות, שבעיקרן מאשרות את ההסכם משנת 2011 בכפוף למספר תנאים, ביניהם האפשרות לעשות שימוש ברצף המילים בשפה נוספת. בנוסף, הודגש בשנית החובה המוטלת על המבקשים לעשות שימוש בלוגו כפי שנקבע בהסכם בשנת 2011. כן הובהר כי המבקשים לא יעשו שימוש במוצרים הנקראים "א. שוקחה" במתכונת כלשהי. בנוסף, הוארך פרק הזמן לצורך הסרת מוצרים מפרים מן המדפים (החלטות כבוד השופטת א' ויינשטיין מיום 19.6.2016). בדיון שהתקיים ביום 10.10.2016 הגיעו הצדדים להבנות נוספות, בין היתר בנוגע למאפייני הכיתוב, ובהמשך הוגשה מטעמם הודעה מוסכמת לה צורפה התווית שתופיע על מוצרי המבקשים. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין ביום 1.11.2016.

3. למרבה הצער, המאמצים הרבים שהושקעו בניסיון להביא את הצדדים להסכמות לא הביאו לפתרון הסכסוך, ולפני כחודש וחצי הגישה המשיבה, זו פעם שניה, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. הבקשה התבססה על שלשה אדנים: האחד – בחנויות שונות עדיין נמכרים מוצרים הנושאים את הכיתוב הישן, שהיה על המבקשים לסלקו עד ליום 1.1.2017 (לגבי מוצרים רגילים) או עד ליום 1.2.2017 (לגבי מוצרי שמן) בהתאם להסכמות הצדדים; השני – בחנויות שונות ניתן למצוא אריזות רבות הנושאות את הכיתוב "א. שוקחה" בניגוד לנקבע בפסק הדין; והשלישי – כי המבקשים החלו לשווק טובין הנושאים תווית שאינה עומדת בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים, שכן לא נעשה שימוש בלוגו הנדרש ורצף המילים הוגדל על גבי התווית.

לאחר דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 10.5.2017, בית המשפט (כבוד השופטת א' וינשטיין) נוכח לדעת כי לאמיתו של דבר, המבקשים אינם חולקים על כך שלא מילאו אחר פסק הדין בנוגע לשתי הסוגיות הראשונות (זאת אף שהתכחשו לכך בתגובה שהגישו לבית המשפט). בית המשפט ציין בהחלטתו כי המבקשים קיבלו על עצמם לתקן הפרות אלו בתוך 14 יום. על כן, נקבע כי בתום 14 יום על המבקשים להגיש דו"ח המוכיח כי מילאו אחר התחייבותם, וכי ככל שהוראות פסק הדין לא תקוימנה, המבקשים יחויבו בקנס בסך 2,500 ₪ בגין כל יום בו תימשך ההפרה. כן חויבו המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 50,000 ₪ (החלטה מיום 10.10.2015).

באשר לסוגיה השלישית, הנוגעת למוצרי שמן, בית המשפט נתן פסק דין משלים, בו קבע, לאחר דיון מפורט בנוגע להסכמות העבר אליהן הגיעו הצדדים, כי התווית החדשה המופיעה על גבי מוצרי המבקשים אכן מפרה את הוראות פסק הדין, וזאת בשני היבטים: האחד – השמטת הלוגו המבדל, והשני –גודל הכיתוב של רצף המילים. בית המשפט ציין כי גם אם מוצרי השמן החדשים הם גדולים יותר ממוצרי השמן נשוא התובענה משנת 2011, הרי שגודלן של התוויות נותר זהה, כך שלא היה מקום להגדיל את רצף המילים. בית המשפט הורה אפוא למבקשים לתקן את ההפרות הנדרשות בתוך 14 יום, לאסוף מן המדפים את המוצרים הנושאים את התווית המפרה, ולהגיש דו"ח בהתאם. בדומה להוראה בנוגע לשתי הסוגיות הראשונות, נקבע כי המבקשים יחויבו בקנס (נוסף) בסך 2,500 ₪ בגין כל יום בו תימשך ההפרה המדוברת. כן חויבו המבקשים בהוצאות בסך 20,000 ₪ (החלטה מיום 13.5.2017).

מכאן הבקשה שלפניי.

4. בבקשתם טוענים המבקשים, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו בנוגע לגודלן של רצף המילים ולחובתם לצרף לוגו על גבי התווית, וכי מדובר בשאלה פרשנית; כי פרק זמן של 14 יום לאיסוף המוצרים הוא קצר מדי; וכי שיעורו של הקנס היומי שהושת עליהם גבוה מדי. באשר למאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי איסוף כלל המוצרים יעלה להם כמיליון ₪, בעוד שמנגד לא ייגרם למשיבה כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי; כי הקנס שהושת עליהם בגין כל יום של הפרה מטיל עליהם "קלון עונשי"; וכי אם יידחה ערעורם, ניתן יהיה לחייבם לשלם את מלוא סכום הקנס בדיעבד.

המשיבה, מנגד, טוענת כי התנהלות המבקשים מהווה זלזול בוטה כלפי צווי בית המשפט וזכויותיה שלה; כי סיכויי הערעור קלושים, אם משום שהמבקשים למעשה הודו כי ביזו את פסק הדין בנוגע לשתיים מתוך שלוש הסוגיות, ואם משום שהטענות בנוגע לסוגיה השלישית נדונו בהרחבה ונדחו על ידי בית משפט קמא. בנוסף, טענות המבקשים בנוגע ללוגו נדחו באופן פוזיטיבי על ידי השופטת למלשטריך-לטר בשלב מוקדם יותר של ההליך. כן טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ומכבירה טענותיה בנוגע לחוסר תום לבם של המבקשים.

5. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי על שני חלקיו, בשורת ההחלטות ופסקי הדין שניתנו על ידי המותבים השונים לאורך השנים, בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות בעיקרה.

כידוע, נקודת המוצא היא אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין. על מבקש עיכוב הביצוע הנטל להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר עיקר המשקל יינתן לשיקולי מאזן הנוחות. עוד נזכיר, כי כוחו של כלל זה יפה ביתר שאת מקום בו מדובר בפסק דין כספי, שכן ההנחה היא כי אם וכאשר יתקבל הערעור, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף, כפי שנפסק לא אחת, ההלכות הנוגעות לגבי עיכוב ביצוע פסק דין כספי חלות על סנקציה פלילית של קנס במסגרת פקודת בזיון בית משפט, בין היתר משום שתשלום הקנס מועבר לקופת המדינה, ואין חשש שזו לא תוכל להשיב למערער את כספי הקנס אם יזכה בערעורו (ראו, לדוגמה, ע"פ 7921/13 שיווק א.א משקאות קלים וחריפים בע"מ נ' תבורי, שותפות מוגבלת לשיווק, פס' 5 והאסמכתאות שם (10.12.2013)).

6. פסק דינו של בית המשפט ניתן לאחר ניתוח מפורט של הסכמות הצדדים וההחלטות שנתנו להן תוקף, ואין בכוונתי להרחיב לגבי סיכויי הערעור, זולת שתי ההערות הבאות: ראשית, מהבקשה עולה כי המבקשים עצמם אינם חולקים על כך שהם אכן הפרו את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בנוגע לסוגיה הראשונה והסוגיה השניה (השימוש בתווית הישנה ובתווית "א. שוקחה") (פס' 16 לבקשה); שנית, בכל הנוגע לסוגיה השלישית, אזכיר כי קביעה בדבר הפרה מצד המבקשים התבססה על שני אדנים: השמטת הלוגו המבדל מהתווית החדשה, והגדלת הכיתוב של רצף המילים. אלא שלעניין זה, אף אם אניח כי יש מקום להתפלפל בנוגע לגודל המותר של רצף המילים (בנסיבות בהן גודל האריזה וגודל התווית הוגדלו), אין בכך כדי לסייע למבקשים, משום שעל פני הדברים, השמטת הלוגו מהווה הפרה של הסכמות הצדדים, כפי שעולה במפורש מהחלטות קודמות של בית המשפט.

באשר לטענת המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם – דינה להידחות. קיומו של "קלון עונשי", כלשון המבקשים, אינו מהווה נימוק לעיכוב ביצוע הליכי ביזיון, שאם לא כן, אלו לעולם יעוכבו עד להכרעה בערעור, וזאת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה. אף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המבקשים אינם מסוגלים לעמוד בתשלום הקנסות בשל שיעורם, ובהקשר זה לא למותר להזכיר כי אם וכאשר יתקבל ערעור המבקשים, לא יתעורר כל קושי בהשבת המצב לקדמותו. באשר לצורך לאסוף את המוצים המפרים, נזכיר כי המבקשים עצמם אינם מתכחשים לכך שמוצרים מפרים שלהם עדיין "מסתובבים" בשוק. אמנם, אני נכון להניח כי איסוף המוצרים בעלי התווית החדשה או הדבקת תווית שונה עליהם יצריך השקעת משאבים נוספים, אולם הכבדה זו כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין.

לבסוף, לא למותר להזכיר את הביקורת שנמתחה על ידי בית משפט קמא לגבי התנהלות המבקשים. בית המשפט ציין כי אלה לא היססו, באופן עקבי, להעלות טענות עובדתיות בכתבי הטענות, לגבותן בתצהיר, ולאחר מכן לחזור בהם מטענות אלו במהלך הדיון בעל פה (ראו פס' 31 להחלטה מיום 13.5.2017; וראו בדומה בפסקה החמישית להחלטה מיום 10.5.2017). אף לכך יש השלכה על אופן בחינת בקשתם של המבקשים (על חוסר תום ונקיון כפיים כשיקול בבקשה לעיכוב הליכים, ראו והשוו ע"פ 2862/08 מיטרני נ' מחלוף, פס' 11 (20.7.2008)).

7. אשר על כן, הבקשה נדחית.

צו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 18.5.2017 – בטל.

לפנים משורת הדין, ניתן למבקשים פרק זמן של 30 יום מיום מתן החלטה זו על מנת לעמוד בפסק דינו של בית משפט קמא. בתום 30 הימים, המבקשים יגישו דו"ח לבית משפט קמא לגבי ביצוע פסק הדין, והכל כפי שפורט בפסק דינו של בית משפט קמא על שני חלקיו.

המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיבה בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ז (‏8.6.2017).


מעורבים
תובע: אנטואן שוקחה ובניו בע"מ
נתבע: בני ג'ורג' שוקחה בע"מ
שופט :
עורכי דין: