ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד ויקטור בן חיים נגד סמדר צוברי הלוי :

פסק-דין בתיק רע"א 2934/17
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:
עו"ד ויקטור בן חיים - בתפקידו ככונס נכסים

נ ג ד

המשיבים:
1. סמדר צוברי הלוי

2. אהרון רוני הלוי

3. מרדכי הלוי

4. קבוצת נווה צדק בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.3.2017 בע"א 25788-01-16 שניתנה על-ידי כבוד סגנית הנשיא י' שבח והשופטים ש' שוחט ו-י' אטדגי

בשם המבקש:
בעצמו

בשם המשיבים 3-1:

בשם המשיבה 4:
עו"ד יעקב פרנקו

עו"ד ג'ודית רומנו

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.3.2017 (ע"א 25788-01-16, סגנית הנשיא י' שבח, והשופטים ש' שוחט ו-י' אטדגי), שבה הוא הבהיר החלטה קודמת שלו מיום 22.12.2016.

רקע והליכים קודמים

2. מקורה של הבקשה בהליך שנסב על פירוק שיתוף במקרקעין בבית משפט השלום. המשיבים היו בעלי הזכויות בנכס, בחלוקה כדלקמן: המשיבים 3-1 החזיקו ב-1.5% מהזכויות, ואילו המשיבה 4 החזיקה ב-98.5% מהזכויות. ביום 25.11.2015 קבע בית משפט השלום כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם השיתוף יפורק על דרך של מכירה פומבית של המקרקעין (ת"א 18789-02-12, השופט ג' הימן). בתוך כך, מינה בית משפט השלום את המבקש, ששימש כבא-כוחה של המשיבה 4 בהליך, ככונס נכסים מטעמו של בית המשפט לשם מכירת המקרקעין.

3. המשיבים 3-1 ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור תקפו המשיבים 3-1 את הקביעה כי השיתוף יפורק בדרך של מכירת הנכס ולחלופין טענו נגד מינויו של המבקש ככונס נכסים יחיד. בסופו של דבר, ביום 22.12.2016, במסגרת הליך הערעור, נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמה שאליה הגיעו הצדדים, ולפיה תרכוש המשיבה 4 את זכויותיהם של המשיבים 3-1 בנכס תמורת סך של 350,000 שקל בצירוף מע"מ.

4. לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לפסוק לו שכר טרחה בסך של 758,110 שקל (בתוספת מע"מ) והוצאות כינוס בסך של 22,847 שקל. המבקש טען כי על המשיבים 3-1 לשאת במחצית מהוצאות הכינוס ומשכר הטרחה שייפסק. בהמשך לכך, ביום 12.2.2017 קבע רשם ההוצאה לפועל כי למבקש ישולמו הוצאות כינוס ושכר טרחה, וכי לטעמו על שני הצדדים לשאת בכך באופן שווה. רשם ההוצאה לפועל לא פסק באופן סופי בהחלטה זו את שיעור שכר הטרחה, והורה למבקש להגיש נתונים ומסמכים שונים לצורך כך.

5. המשיבים 3-1 התנגדו לקביעה כי עליהם להשתתף בתשלום של הוצאות הכינוס ושכר הטרחה של הכונס. לטענתם, על-פי ההסכמות בין הצדדים שקיבלו תוקף של פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אמורה לשאת באלה המשיבה 4 בלבד. המשיבים 3-1 טענו אפוא בפני רשם ההוצאה לפועל כי יש מקום לכך שיפנה בבקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי בהתאם לסמכות המוקנית לו בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). טענה זו נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, שקבע בהחלטתו מיום 15.2.2017 כי פסק הדין אינו טעון הבהרה. על כך הוא הוסיף כי "ככל והחייבת [בכוונה למשיבים 3-1, ד' ב' א'] מעוניינת לקבל הבהרות בעצמה, פתוחה לה הדרך לעשות כן בעצמה".

6. בהמשך לכך, ביום 7.3.2017 הגישו המשיבים 3-1 לבית המשפט המחוזי בקשה להבהרת פסק הדין.

7. ביום 20.3.2017 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה להבהרת פסק דין שהגישו המשיבים 3-1, היא ההחלטה שעליה נסבה הבקשה. בהחלטה זו התקבלה עמדתם של המשיבים 3-1, תוך שבית המשפט המחוזי מבהיר כי פסק הדין שניתן על-ידו סיים את חלקם של המשיבים 3-1 בסכסוך, לרבות בכל הנוגע לתשלום שכרו של הכונס. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שמלכתחילה הערעור שהגישו המשיבים 3-1 נסב גם על עצם מינויו של המבקש ככונס נכסים בתיק, והוסיף בהקשר זה כי "לא יעלה על הדעת שהסכם הפשרה כיוון לכך שביד אחת יקבלו המבקשים [המשיבים 3-1] מהמשיבה [המשיבה 4] סך של 350,000 שקל בצירוף מע"מ, ואילו ביד השניה ישיבו לידי בא-כוחה את מלוא הסכום שקבלו מהמשיבה, ועוד יוסיפו לו כהנה וכהנה כשכר טרחה". בית המשפט הוסיף והצביע על כך שהמבקש הצהיר בבית המשפט, במעמד שבו הוכתב הסכם הפשרה לפרוטוקול, כי "כמובן שאין בכך לבטא ויתור על שכר טרחה המגיע לי מהמשיבה [המשיבה 4]". בית המשפט המחוזי ציין כי דברים אלה של המבקש מטעימים כי המשיבים 3-1 הופטרו מהצורך לשאת בשכרו של המבקש ככונס נכסים. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס למישור היחסים בין המשיבה 4 למבקש בכל הנוגע לתשלום שכר טרחה.

8. במישור הדיוני, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ובפרט בהתחשב בדבריו של הרשם בהחלטתו מיום 15.2.2017, כנזכר לעיל, אין פסול בכך שבקשת ההבהרה הוגשה על-ידי המשיבות 3-1 ולא על-ידי רשם ההוצאה לפועל בעצמו. בית המשפט המחוזי ציין כי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם סמכותו של בית המשפט המחוזי להוציא תחת ידיו "פסיקתא מבהירה" לפי תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שסמכות זו פורשה בפסיקה. כמו כן, בית המשפט ציין כי לאותה תוצאה ניתן היה להגיע על דרך של היעתרות לבקשה לתיקון הפרוטוקול.

בקשת רשות הערעור

9. בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד ההחלטה המבהירה. נטען בה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו במתן ההחלטה – בין משום שזו אינה מבהירה את פסק הדין אלא משנה את תוכנו, תוך חריגה מההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, ובין משום שרק רשם ההוצאה לפועל היה מוסמך להגיש בקשת הבהרה כאמור. כמו כן, נטען כי לנוכח הממד ההסכמי של פסק הדין, לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ייענה לבקשת ההבהרה, והיה עליו להפנות את המבקשים להליכים חלופיים.

10. ביום 26.4.2017 הוריתי על הגשת תגובות מטעם המשיבים.

11. המשיבים 3-1 טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אך כוללת הבהרה לדברים ששיקפו את הסכמות הצדדים אך נשמטו מפרוטוקול הדיון. לשיטתם, בית המשפט המחוזי אימץ את הסכמת הצדדים כי הסדר הפשרה יסיים את כל המחלוקות ביניהם, לרבות בכל הנוגע לחיוב בתשלום שכרו של המבקש על-ידי המשיבים 3-1. במישור הדיוני, נטען כי רשם ההוצאה לפועל הסמיך את המשיבים 3-1 לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה, הגם שסמכות זו נתונה על-פי דין לרשם ההוצאה לפועל עצמו. לבסוף נטען כי המבקש לא היה צד להליך בבית המשפט המחוזי וכבר מסיבה זו אין להיעתר לבקשתו.

12. המשיבה 4 טוענת אף היא כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, הגשתה של בקשת רשות הערעור דנן נעשתה מטעם המבקש ועל דעתו בלבד, ובניגוד לעמדתה של המשיבה 4. לטענת המשיבה 4, מטרתה האמתית של בקשת רשות הערעור היא לנסות ולהשפיע על גובה שכר הטרחה – נתון הנמצא במחלוקת בין המשיבה 4 לבין המבקש. בהקשר זה, המשיבה 4 מצביעה על כך שביום 4.4.2017 ניתנה החלטה של רשם ההוצאה לפועל אשר העמידה את שכר טרחת המבקש בתפקידו ככונס נכסים על סך של 55,000 שקל בצירוף מע"מ. המשיבה 4 טוענת כי הבקשה נועדה למעשה לתקוף בדרך עקיפה את גובה שכר הטרחה שנקבע למבקש בהחלטה זו. המשיבה 4 מדגישה גם היא כי המבקש כלל לא היה צד להליך בבית המשפט המחוזי, מושא הבקשה.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עם זאת, האמת חייבת להיאמר: דומה שההליכים הקודמים בפרשה זו היו יכולים להתנהל בצורה "חלקה" יותר, אך בכך בלבד אין טעם להצדיק מתן רשות ערעור במקרה דנן, מהטעמים שיפורטו להלן.

14. הלכה ידועה היא שעל-מנת שתתקבל בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" עליה לעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, או לחלופין שדחיית הבקשה תוביל לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי אמות מידה אלה מתקיימות. אכן, סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל מתייחס לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל עצמו להגיש בקשה להחלטה מבהירה (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל, פסקה ה' (28.1.2007) (להלן: עניין המכללה המשותפת); בע"ם 2170/15 פלונית נ' פלונית, פסקה 2 (11.10.2015)). יחד עם זאת, בדיעבד אין לומר שהדרך שננקטה במקרה זה מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי, ולמעשה אף לא ניתן לטענה זו ביטוי של ממש בבקשת רשות הערעור. ההצדקה לדיון בבקשה אף נחלשת בהתחשב בחלופות אחרות שעמדו בפני המשיבים 3-1 לבקש הבהרה, כדוגמת הפרקטיקה של פסיקתא מבהירה, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי (ראו והשוו: עניין המכללה המשותפת, בפסקה ה'; רע"א 3808/14 חמזה נ' רשות הפיתוח – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 6 (‏30.6.2014);).

15. חשוב לציין כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה נוגעת רק לזכותו של המבקש להיפרע מהמשיבים 3-1, ואינה פוגעת בזכותו של המבקש לקבל שכר טרחה מהמשיבה 4. אף המשיבה 4 אינה כופרת בכך. בהתחשב בכך, אין אני סבורה כי ניתן לטעון שנגרם למבקש עיוות דין. בעניין זה, מצאתי לנכון לציין כי ראוי היה שהמבקש יגיש הודעה מעדכנת על התפתחויות שחלו בהליך מאז הגשת הבקשה, ובפרט על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 4.4.2017, הנזכרת לעיל בפסקה 12.

16. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להידרש לשאלת מעמדו של המבקש במסגרת ההליך.

17. סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאותיהם של המשיבים 3-1 בסך 3,000 שקל, וכן בהוצאותיה של המשיבה 4 בסך 3,000 שקל.

ניתנה היום, ‏י"א בסיון התשע"ז (‏5.6.2017).

ת


מעורבים
תובע: עו"ד ויקטור בן חיים
נתבע: סמדר צוברי הלוי
שופט :
עורכי דין: