ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם משעלי ת.ז. נגד דלויה מרכז הבניה בע"מ חברות :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובע

אברהם משעלי ת.ז., 067855734

נגד

הנתבעים

  1. דלויה מרכז הבניה בע"מ חברות, 511747495
  2. מישל דלויה ת.ז., 067556142

שניהם ע"י ב"כ עוה"ד אמיר דוגין

פסק דין

בפניי תביעתו של התובע לתשלום ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה המגיע לו בגין טיפולו בתיקי הוצל"פ בהם הנתבעת 1 הינה הזוכה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים החלטתי להיעתר לתובענה בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.

ואלו, בקצרה, העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. התובע הגיש כנגד הנתבעים תובענה כספית ובה עתר לחייב את הנתבעים בתשלום ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה המגיע לו בגין טיפולו בתיקי הוצל"פ בהם הנתבעת 1 הינה הזוכה.
התובע טען כי בינו לבין הנתבע 2 שהינו אחד ממנהליה של הנתבעת 1 הוסכם כי שכר טרחתו יהיה על פי הדין, קרי שכר הטרחה הפסוק.
עוד טען התובע כי הוסכם שהנתבעת 1 תישא בהוצאות של אגרות, איתורי מען וחקירות כ כל שידרשו כאשר בשלב הראשון ישלם התובע את ההוצאות הנדרשות.
עוד טען התובע כי פעל ופתח תיקי הוצאה לפועל כנגד החייבים כפי שנדרש לעשות אלא שהנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה (ס' 3 ב' לכתב התביעה) אולם חרף זאת ובשל החברות שבינו לבין הנתבע 2 כפי שפורט בכתב התביעה הוא התאפק ועשה מאמצים לגבות את החובות בתיקי ההוצאה לפועל על מנת שיוכל בדרך זו לגבות את ההוצאות ושכר הטרחה המגיעים לו.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכפרו בחובתם לשלם לתובע את הסכומים שנתבעו.
הנתבעים טענו כי התובע טיפל גם בתיקים אחרים בהם גבה סכומים לא מבוטלים אשר לא הועברו לנתבעת 1 ועוד טענו כי התובע התרשל רשלנות רבתי בטיפול בתיקי ההוצאה לפועל, לא פעל בהם שנים רבות והפך את תיקי ההוצאה לפועל לתוכניות חסכון שלו.
עוד טענו הנתבעים כי התובע לא הראה שההוצאות הנטענות אכן שולמו על ידו.
עוד טענה הנתבעים להתיישנותה של התובענה וזאת לנוכח המועד שבו שולמו ההוצאות על ידי התובע (ס' 17 לכתב ההגנה) .
ביחס לשכר הטרחה שנתבע טענו הנתבעים להעדר עילה שכן לטענתם שכר הטרחה שייך לנתבעת 1 וטענו כי מקום שלא הוצג הסכם בין הצדדים אין זה ראוי או תם לב לדרוש מהנתבעת 1 את תשלום שכר הטרחה כאשר לכאורה לא עלה בידי התובע לגבות כספים מהחייבים.
עוד טענו הנתבעים לקיומו של היזק ראייתי בנסיבות בהן אין לנתבעת 1 כל דרך להציג את המסמכים הרלבנטיים המכחישים או סותרים את התובענה.
הנתבעים לא הכחישו כי מסרו לתובע שיקים לשם נקיטת הליכי הוצאה לפועל אך טענו כי לא סוכם עם התובע דבר לגבי שכר הטרחה וההוצאות (ס' 30 לכתב ההגנה).

3. התובע הגיש כתב תשובה וטען לתחולתם של דיני עשיית עושר שלא במשפט וטען כי גם אם לא היה כל הסכם בעל פה הרי שהוא זכאי לשכר ראוי עבור עבודתו והעשרת החוב העומד לזכות הנתבעת בתיקי ההוצאה לפועל.
התובע טען כי לא נטענה נגדו כל תלונה ביחס לטיב הטיפול בתיקים ובאשר להתיישנות טען כי כל עוד תיקי ההוצאה לפועל פתוחים וההליכים נמשכים אין ולא יכולה להיות התיישנות.
ביחס לתקופות שבהן לא ננקטו הליכים בתיקי ההוצאה לפועל טען התובע כי היה זה, בין היתר, בשל סירובה של הנתבעת 1 לשלם עבור הוצאות איתור החייבים וחקירה כלכלית מצומצמת.

4. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף.
התובע הגיש תגובה וקבעתי את הבקשה לדיון בפניי.
בדיון שהתקיים ביום 30.11.2014 הגיעו הצדדים להסכמה כי התובענה כנגד הנתבע 2 תדחה ללא צו להוצאות וכן להסכמות ביחס למועדים לקיומם של הליכים מקדמיים בהגשת תצהירים.
יודגש כי ב"כ הנתבעים ציין בתחילת הדיון כי היריבות היא בין התובע לנתבעת 1 והחבות ככל שקיימת חלה על הנתבעת 1.

5. ביום 26.04.2015 התקיימה ישיבה מקדמית והצדדים הגיעו להסכמות דיוניות כפי שפורט בפרוטוקול והתיק נקבע לשמיעת הראיות.
יודגש כי התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה כפי שטען שישקול שיעשה כאמור בדיון.
מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת 1 העיד הנתבע 2.

6. ביום 10.02.2016 נשמעה עדותו של התובע ובתום הדיון משהודיע התובע כי לצורך חקירת נציג הנתבעת הוא זקוק לשעתיים לא היה מנוס מקביעת דיון נוסף לחקירתו של נציג הנתבעת 1 וזה נערך ביום 17.05.2016.
התובע ויתר על עדותו של עד בשם מר סבן גרוס אשר ביקש להזמין קודם לכן.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

7. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לא רק לשאלת ההתיישנות אלא גם לשאלת ההסכמה בין הצדדים ותוכנה, אם אכן הייתה הסכמה כזו, ולזכאותו של התובע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
במידה וייקבע כי התובע זכאי לתשלום יש לקבוע מהו התשלום המגיע לתובע.
נדון במחלוקות בין הצדדים.

דיון והכרעה

ההסכמה בין הצדדים

8. כאמור בכתב התביעה טען התובע כי הוסכם ששכר טרחתו יהיה על פי דין, קרי, כאשר מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט הוא זכאי לשכר הטרחה שיפסוק בית המשפט ואילו בתיקי הוצאה לפועל הוא יהא זכאי לשכר הטרחה הפסוק בתיק ההוצאה לפועל.

התובע אישר שלא נכתב ולא נחתם הסכם בין הצדדים וזאת לטענתו שבשל החברות והאמון שבינו לבין הנתבע 2 אשר היו חברים מנערותם במשך שנים רבות.

9. בכתב ההגנה לא הכחישה הנתבעת 1 כי מסרה לתובע שיקים לשם גבייתם.
הנתבעת 1 טענה כי מאחר ולא הוצג הסכם אין זה ראוי או תם לב לדרוש ממנה לשלם שכר טרחה כאשר לא עלה בידי התובע לגבות כספים.
הנתבעת 1 הדגישה כי קבלת עמדתו של התובע בעניין זה תביא לכך כי בכל מקום שבו עורך דין אינו מצליח לגבות כספים הוא יפנה ללקוחו על מנת שזה ישלם את שכר הטרחה מבלי שקמה כל תועלת ללקוח.

10. בכתב התשובה טען התובע כי גם אם לא היה כל הסכם בעל פה הרי שהוא זכאי לשכר הולם עבור עבודתו.
חרף הניסוח של הדברים שצוינו לעיל, סבורני כי לא נסתרה טענתו של התובע לקיומו של הסכם בעל פה בינו לבין הנתבעת 1 וזאת כפי שעלה בחקירתו (עמוד 7).

11. טענתה של הנתבעת 1 ולפיה לא סוכם עם התובע דבר לגבי שכר טרחה והוצאות כפי שציינה בס' 30 לכתב ההגנה, נדחית לא רק מאחר ולא שוכנעתי כלל כי כך א ירע אלא גם מחמת חוסר הסבירות שבטענה.
בנסיבות שבהן קיימים יחסים עסקיים ומקצועיים בין שני צדדים, ללא קשר לחברות שנטענה, ברור שהנתבעת 1 לא יכלה להניח כי התובע יפעל על תקן של מתנדב ולא יהא זכאי לשכר כלשהוא ולתשלום ההוצאות שהוצ יא בקשר עם הפעולות שבוצעו ואמורות היו להיות מבוצעות עבור הנתבעת 1.
אני מתקשה להעלות על הדעת, לאחר שהתרשמתי מעדותו של הנתבע 2, כי היחסים בין הצדדים היו כאלו שלפיהם הנתבעת 1 לא סיכמה עם התובע דבר ביחס לשכר הטרחה וההוצאות.

12. אף כי ראוי להטיל על התובע חובה מוגברת להבהיר את פרטי ההסכמה מראש ולא להותיר את הדברים ליחסי החברות והאמון שבינו לבין הנתבע 2 הרי שגם על הנתבעת 1 חלה החובה לוודא את המוסכם ולו מטעמי הגינות ומוסר.
אדם אינו יכול להניח כי אדם אחר עובד עבורו בהתנדבות. ישנם כמובן מצבים של התנדבות אולם ביחסים שבין עו"ד ללקוח לא זו ברירת המחדל. ולא זו צריכה להיות ברירת המחדל.
13. בחקירתו נשאל הנתבע 2 האם מגיע ל התובע על פקודת המאסר שהוא נשא בתשלומה ותשובתו הייתה "האם דרשת את זה, אני לא ראיתי שום מסמך".
מהאופן שבו נוסחה תשובה זו ניתן ללמוד כי הנתבעת 1 אינה חולקת על החובה לשאת בתשלום ההוצאות אלא שהיא ממקדת את טענתה בכך שלא קיבלה דרישה לתשלום.
חיזוק להנחה זו ניתן למצוא גם בתשובתו של הנתבע 2 בהמשך אותו עמוד (עמ' 25) ולפיה " אם עשית עבודה מסוימת יש חלק יחסי שגם שייך לך לאותה נקודת זמן. וגם צריכה לבוא דרישה...מאידך, גם לא שמעתי דרישה לגבי שכר טרחה או הוצאות שלא שולמו לך".
עוד העיד הנתבע 2 בחקירתו כי "ברמה העקרונית מי שעשה משהו מגיע לו תשלום אבל לא באת אליי בדרישה" (עמ' 27).

14. שוכנעתי אפוא די הצורך כי ההסכמה בין הצדדים הייתה כזו שעל פיה זכאי התובע לתשלום ההוצאות שהוציא בפועל בקשר עם הטיפול בתיקי ההוצל"פ וכן לשכר הטרחה הפסוק וזאת במישור הע קרוני.
יש לבדוק כעת מה היה תוכנה המלא של הסכמה זו.

15. ניסוחו של סעיף 2ב' לכתב התביעה אינו מסייע בקביעת ממצא ברור ביחס לתוכן ההסכמה ולא די בטענה כי הוסכם כי שכר הטרחה יהיה על פי הדין.
התובע בוודאי אינו מעוניין בפסק דין הצהרתי אלא הוא מבקש סעד כספי והיה עליו לפרט מה הוסכם ביחס למועד התשלום של אותה זכאות לשכר טרחה ולהוצאות וביחס לתנאים שבהתקיימם זכאי התובע לאותו שכר טרחה פסוק .
אין זה מן הנמנע כי כוונת הצדדים לא הייתה כזו שלפיה בכל נסיבות שהן יהא זכאי התובע לשכר הטרחה הפסוק בתיק.
הליכים משפטיים עשויים להיות שונים מאוד זה מזה בכל תיק ותיק ואיני סבור כי התובע עמד בנטל להוכיח כי תנאיה של ההסכמה הם זהים בכל תיק ותיק.
התובע לא פירט כאמור את תנאיה המלאים של ההסכמה.

16. הנתבע 2, בשמה של הנתבעת 1 כמובן, מאידך, העיד בחקירתו כי "אם עשית עבודה מסוימת יש חלק יחסי שגם שייך לך באותה נקודת זמן".

17. ס' 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי "תוכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים" וס' 26 לחוק החוזים , שכותרתו "השלמת פרטים", קובע כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג".

18. התובע לא הוכיח באופן מפורש מה הוסכם ביחס למועד התשלום של ההוצאות ושכר הטרחה אותם הוא תובע וביחס לתנאים של אותו תשלום כאמור .
גם הנתבעת 1 לא פרטה את גרסתה המפורטת ביחס לעניין זה של מועד התשלום והיא הסתפקה בטענה כי לא סוכם עם התובע דבר לגבי שכר הטרחה וההוצאות.

19. מצב דברים זה מאפשר, והלכה למעשה מחייב, את בית המ שפט להשלים את אותם פרטים חסרים ולפסוק לפי שיקול דעתו בעניין זה תוך שהוא מביא בחשבון את הנוהג המקובל בעניין זה ואת ניסיון החיים והשכל הישר.
מצב דברים בו ההסכמה הינה כללית ביותר מצדיק שימוש בס' 46 לחוק החוזים ולפיו "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".
לו מועד התשלום בלבד לא היה מסוכם בין הצדדים הרי שהיה חל בענייננו ס' 41 לחוק החוזים אולם בהתחשב בכלליותה של הסכמה כאמור ראיתי לנכון לקבוע כי השיעור המדויק של התשלום עליו הוסכם לא פורט דיו ועל כן יש מקום לקבוע מנגנון מפורט ומדויק יותר ביחס לשכר הטרחה.

20. בהקשר זה דינה של טענת התובע בס' 23 לסיכומיו ולפיה שכר הטרחה הראוי הוא בהכרח שכר הטרחה המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין נדחית.
העובדה כי נקבעו כללים ראויים ביחס לשכר טרחה מינימלי אינה מאיינת את הצורך להגיע להסכמה מפורשת על שכר הטרחה ותנאיו ובהיעדר פירוט כאמור על בית המשפט להשלים את הפרטים.
לצד זאת, טענת הנתבעים בס' 1.4 לסיכומיהם ולפיה היה על התובע לצרף חוות דעת מומחה מטעמו לעניין זה נדחית בנסיבות הספציפיות של תיק זה.
אם כי נכון לומר שלא בכל מקרה יש לבית המשפט ידיעה שיפוטית לגבי היקף שכר הטרחה הראוי הרי שקביעה גורפת ולפיה בכל מקרה יש צורך בחוות דעת מומחה הינה קביעה מרחיקת לכת שאין בידי לקבלה.
בית המשפט צריך לבחון את המקרה המובא בפניו ולא ראיתי כל מניעה כי במקרים בהם לא מדובר בפעולה משפטית מורכבת ויוצאת דופן יקבע בית המשפט, בין היתר לפי ניסיון החיים והשכל הישר, את השכר הראוי.

21. השיטה שמציעים הנתבעים מתעלמת גם מהוראות חוק החוזים המאפשרות, כפי שפורט לעיל, להשלים פרטים ולקבוע את התנאים לפי הנוהג המקובל.
אם בית המשפט אינו יודע לקבוע מהו הנוהג המקובל בוודאי שיש מקום לקבל חוות דעת מומחה בעניין. אין זה המקרה שבפנינו.
יש להבחין לטעמי בעניין זה של הנוהג המקובל בין שכר הטרחה לבין ההוצאות.

22. באשר להוצאות: במישור המוסרי, והרי בית המשפט מוסמך, לפי ס' 75 לחוק בתי המשפט (נ וסח משולב), תשמ"ד - 1984 ליתן כל סעד שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, אין שום הצדקה שהתובע יממן את עלותם של ההליכים שננקטו עבור הנתבעת 1 ולבקשתה.
תוצאה כזו אינה צודקת ואין בידי לקבלה.
התובע זכאי לתשלום כל ההוצאות שהוציא בפועל בקשר עם תיקי ההוצאה לפועל נושא כתב התביעה מ ייד עם משלוח דרישה לנתבעת 1.
בחקירתו נשאל התובע ביחס לדרישות בכתב לתשלום ההוצאות והוא השיב כי השיחות היו לרוב בעל פה ואין לו מכתבים בעניין זה.
אף שעדותו של התובע בעניין קיומן של שיחות בעל פה מהימנה בעיניי סבורני שהיה על התובע מכוח תפקידו כעורך דין שטיפל בענייניה של הנתבעת 1 להוציא מכתב דרישה מפורט ומסודר בעניין ההוצאות ושכר הטרחה ומכתב כזה יצא רק ביום 31.07.2012 והוא סומן כמוצג נ/1.
זהו אפוא המועד שבו קמה חובת התשלום בפועל של הנתבעת 1 ביחס להוצאות.

23. מועד זה שנקבע אינו מייתר את הצורך להכריע בשאלה האם זכאי התובע לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית על ההוצאות שהוצאו, אם לאו ואם כן – ממתי.
אין זה מן הנמנע כי מי שניהל בפועל את הפעילות השופטת בתיקי ההוצאה לפועל הוא התובע עצמו, הוא פעל עבור הנתבעת 1 והוא זה שנקט בהליכים בקשר איתם הוצאו על ידו הוצאות.
מחד, הנתבעת 1 אינה אמורה לנחש כל הוצאה והוצאה שהוצאה בתיק ובוודאי במצב בו אין דרישה בכתב לתשלום אותה הוצאה אך מאידך הנתבעת 1 אינה יכולה להניח כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת פעולות בו אינה כרוכה בתשלום הוצאות.
לא די בשיחות בעל פה בעניין זה ומסקנתי זו נסמכת גם על שיקולים של מדיניות שיפוטית ראויה במסגרתה מצופה מצדדים לפעול באופן בהיר ופשוט.
שיחות בעל פה, ששוכנעתי בעצם קיומן, אינן מספיקות על מנת להוכיח את תוכן השיחות והן אינן מסייעות בהגעה לאותה בהירות.

24. פרק הזמן הניכר שחלף מאז פתיחת תיקי ההוצאה לפועל ותשלום ההוצאות הנתבעות אינו מצדיק פסיקת הפרשי הצמדה וריבית מלאים ביחס להוצאות שהוצאו ולאחר ששקלתי את עניין זה של השיהוי סבורני כי התוצאה הצודקת תהא כזו שלפיה התובע זכאי להפרשי הצמדה בלבד בקשר עם ההוצאות שהוציא וזאת מהיום בו הוצאה כל הוצאה והוצאה.
חיוב בריבית על הסכום האמור הוא אולי תוצאה כלכלית מוצדקת אולם בנסיבות בהן התובע היה צריך, לפחות בעניין זה של ההוצאות, לפעול מוקדם יותר על מנת לגבות את שהוציא, סבורני כי מבחינה של מדיניות שיפוטית ראויה התוצאה אינה צודקת ועל כן זכאי התובע להפרשי הצמדה בלבד.

25. באשר לשכר הטרחה: בעניין זה קביעת הנוהג המוקבל הינה מורכבת יותר.
הנתבע 2 העיד בחקירתו כאמור כי אם בוצעה עבודה זכאי התובע לחלק יחסי בתיק.
דברים אלו, אף שיש בהם טעם, אינם מספיקים כדי לקבוע באופן ברור את הנוהג המקובל ובעניין זה תיתכנה לפחות שתי שיטות :
האחת, לפיה זכאי התובע לשכר הטרחה הפסוק ללא שום קשר לגבייה בפועל, כאשר מועד התשלום הינו עם דרישה, השנייה, לפיה זכאי התובע לגבות מכל תשלום שהתקבל מהחייב את חלקו היחסי בשכר הטרחה לפי השיעור של שכר הטרחה הפסוק מתוך סך החוב בתיק נכון למועד פתיחתו.
מכל מקום, הגיונם של דברים מחייב כי הזכאות לשכר טרחה מותנית בביצוע פעולות מעבר לפתיחת תיק ההוצל"פ עצמן ובעניין זה טענתה של הנתבעת 1 בס' 25 לכתב ההגנה מקובלת עליי לחלוטין.
תנאי בסיסי לכל זכאות הוא כי התובע יבצע פעולות בתיק ההוצ ל"פ. תנאי זה מתיישב עם חובתו המקצועית של התובע ועם המקובל בעניינים כגון דא.

26. טענתו של התובע בס' 2 ב' לכתב התשובה ולפיה הוא זכאי לשכר טרחה ראוי "בכל מקרה...עבור עבודתו והעשרת החוב העומד לזכות הנתבעת בתיקי ההוצל"פ" דינה להתקבל רק בחלקה.
אם פעל התובע הוא אכן זכאי לשכר טרחה בגין עבודתו בתיק.
לעומת זאת, הזכאות לשכר טרחה אינה יכולה לנבוע מעצם "העשרת החוב העומד לזכות הנתבעת...". כשם שהתובע אינו עותר לסעד הצהרתי כך גם הוא אינו מטפל בתיקים באופן הצהרתי.
הנתבעת 1 לא מסרה את הטיפול לתובע על מנת שהחוב יתפח אלא על מנת שהחוב ייגבה.
לא די בעצם הגדלת החוב כדי לזכות בשכר הטרחה.

27. לאחר שבחנתי את שהובא בפניי ומטעמים של מדיניות שיפוטית ראויה סבורני שבענייננו ראוי לקבוע מנגנון המשלב בין שתי השיטות שציינתי לעיל והכל בכפוף לכך כי התובע פעל בתיקי ההוצל"פ מעבר לפתיחת התיק עצמו ובכפוף לכך כי בכל מקרה שכר הטרחה הראוי לא יעלה על שכר הטרחה הפסוק בתיק.
המנגנון האמור הוא כזה שלפיו התובע זכאי לשכר ראוי בגין עבודתו בשיעור שייגזר מהיקף הפעולות שבוצעו בכל תיק ותיק ככל שיוכחו וכן לחלק יחסי מתוך סכומים שנגבו הפועל עד למועד בו חדל מטיפולו בתיק ההוצל"פ וזאת כפי החלק היחסי של שכר הטרחה מתוך סך החוב ביום פתיחת התיק.
לשיקולים השונים בקביעת שכר הטרחה הראוי ראו האמור בע"א 136/92, בייניש-עדיאל, עורכי דין ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ.

28. בהקשר זה של החלק היחסי של שכר הטרחה אביא בחשבון רק את שכר הטרחה א' שנפסק בתיקי ההוצל"פ למעט בעניינו של החייב יוסף נבו שהרי התובע עצמו תבע רק את שכר הטרחה א' אף כי בתיק ים נפסק גם שכר טרחה ב'.

29. בכל הנוגע לזכותו של התובע להפרשי הצמדה וריבית ביחס לשכר הטרחה המגיע לו סבורני כי בעניין זה יש לקבוע הסדר שונה מזה שנקבע בעניין ההוצאות ועל פיו המועד הקובע יהיה 01.08.2012 שהוא היום בו נשלחה לנתבעת 1 לראשונה דרישה מפורטת בעניין זה (מוצג נ/1).
יודגש כי במכתבו מיום 03.05.2001 לנתבעת 1 יש אמנם דרישה ברורה לתשלום שכר טרחה אך דרישה זו אינה מפורטת והתובע ציין כי "...אבקשכם להודיענו מי מבין החייבים הנ"ל שילם את חובו ואנו נעביר אליכם דרישה לתשלום שכ"ט לגבי כל אחד ואחד".
בעניין זה של שכר הטרחה סבורני כי הנתבעת 1 זכאית ליהנות מהיעדרה של דרישה מפורטת לפחות עד ליום 01.08.2012 והיא לא הייתה חייבת להניח מראש מהו הסכום המדויק אותו ידרוש התובע.
לפיכך, באשר לשכר הטרחה תישא הנתבעת 1 בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.08.2012 ועד לתשלום המלא בפועל.

הזכאות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט")

30. המסקנה אליה הגעתי ביחס לשכר הטרחה וההוצאות מתיישבת עם האמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט שקובע את חובת ההשבה על מי שקיבל לא על פי זכות שבדין נכס שירות או טובת הנאה אחרת.
בנסיבות שבהן שוכנעתי כי הוסכם בין הצדדים כי התובע זכאי לשכר הטרחה הפסוק הרי שאם נגבו מהחייבים בתיקי ההוצאה לפועל כספים הרי שמתוך אותם כספים זכאי התובע לחלקו היחסי בשכר הטרחה.
באשר להוצאות רלבנטי האמור בס' 5א ' לחוק עשיית עושר אשר מתייחס באופן מפורש להוצאות שהוצאו בקשר עם פעולות שנעשו בתום לב ובסבירות לשמירת רכושו של אחר, בענייננו הנתבעת 1.

31. לנוכח האמור סבורני כי גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט זכאי התובע לתשלום ההוצאות ושכר הטרחה כפי שנקבע.

טענת הנתבעת 1 להתיישנות

32. דין הטענה להידחות.
מהבחינה המשפטית הטענה היא כמובן טענה ראויה ואף שטענתו של התובע בכתב התשובה לפיה כל עוד התיק פתוח וההליכים נמשכים אין ולא יכולה להיות התיישנות נטענה באופן כללי מדי הרי שלגופו של עניין דין הטענה להידחות.

33. בנסיבות שבהן הצדדים לא הסכימו מלכתחילה על מועד מדויק לתשלום ההוצאות ושכר הטרחה הרי שנכון יהיה לקבוע שעילת התובענה, במשמע חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התגבשה ביום שהתובע דרש באופן ממצה ומסודר את ההוצאות ושכר הטרחה המגיעים לו לשיטתו.
מועד זה הינו ביום 31.07.2012 כפי שעולה ממוצג נ/1.

34. התובע אמנם ציין בכתב התביעה כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה וכבר בשנת 1998 לא שילמה שכר טרחה בתיק מסוים, אולם, עניין זה אינו מביא לכך כי את ההתיישנות יש למנות משנה זו, שכן טענתו של התובע לפיה למרות האמור ובשל החברות שבינו לבין הנתבע 2 המשיך לפעול ולעשות מאמצים לגבות את החובות כדי שיכול לגבות מהם את ההוצאות ושכר הטרחה המגיעים לו לא נסתרה והיא מקובלת עליי.
גם בחקירתו נשאל התובע בעניין זה והוא השיב "המשכתי לעשות ניסיונות למרות שהייתי זכאי לכסף ולכן קראתי שזה שהתאפקתי". התובע נשאל מתי הפסיק לעשות נ יסיונות והוא השיב כי אינו זוכר אך כי לכל המוקדם היה זה בשנת 2009.

35. התובע הופנה לאמור בס' 21-23 למכתב נ/1 והוא אישר ששיחתו הטלפונית עם הנתבע 2 הייתה בשנת 2005 אולם בצדק הפנה את ב"כ הנתבעת 1 לאמור בסעיף 24 לאותו מכתב אשר לפיו הוא המשיך לעשות פעולות כדי לשמור את התיקים פתוחים. טענה זו לא נסתרה והיא מקובלת עלי.

36. בחקירתו העיד הנתבע 2 כי גם בעקבות המכתב נ/1 לא היה ברור לו שהייצוג הופסק (עמ' 18).
כפי שציינתי קודם לכן הנתבע 2 מיקד בחקירתו את עיקר הטרוניה כלפי התובע בעניין של היעדר דרישה לגבי שכ"ט או הוצאות. (עמוד 25 ועמ' 27).
טענה להתיישנות אינה רק טענה משפטית אלא שיש בה גם מימד עובדתי.
בנסיבות שבהן שוכנעתי די הצורך כי לפחות עד למועד שבו נשלח המכתב נ/1 לא חלקה הנתבעת 1 על עצם זכותו של התובע לתשלום בגין שכ"ט והוצאות הרי שהמועד שממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות הוא לכל המוקדם מועד המכתב נ/1.
ממועד זה ועד להגשת כתב התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות.
עילת התובענה בענייננו היא סירובה של הנתבעת 1 לשלם את ההוצאות ושכר הטרחה שפורטו במכתב נ/1 ולא המועד בו התקשר הצדדים בהסכם ביניהם בקשר עם מסירת התיקים לטיפולו של התובע.

37. למסקנה זו של דחיית טענת ההתיישנות ניתן להגיע גם מהאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות.
בעוד שס' 6-8 לחוק ההתיישנות מתייחסים למונח " עילת התובענה" הרי שס' 9 לחוק ההתיישנות עוסק במונח " קיום זכות".
בנסיבות שבהן ניכר באופן ברור מעדותו של הנתבע 2 כי הוא אינו חולק, גם במהלך הדיונים שהתקיימו, על עצם זכותו של התובע לתשלום, וממקד את טענתו בעניין העדרה של דרישה נכון להחיל על ענייננו את האמור בס' 9 לחוק ההתיישנות.

38. טענתם של הנתבעים כאמור בס' 2.9 לסיכומיהם נדחית בנסיבות התיק הספציפי.
בנסיבות שבהן הנתבעת 1 ידעה כי תיקי ההוצל"פ פתוחים וכי קיימת אפשרות כי שכר הטרחה וההוצאות ייגבו מתוך הסכומים שיצליח התובע לגבות מהחייבים אינה תומכת בטענה כי התובע שלט בתקופת ההתיישנות.
דבר לא מנע מהנתבעת 1, אם ראתה כי מאמצי הגבייה אינם עולים יפה, להפסיק את ההתקשרות, עם התובע ואם הייתה עושה כן נכון היה לקבוע כי מועד תחילת תקופת ההתיישנות הינו ביום הפסקת ההתקשרות. מועד זה אינו בשנת 2005 כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם.

השיהוי וההיזק הראייתי

39. שני עניינים אלו כרוכים זה בזה.
חרף דחיית טענת ההתיישנות סבורני כי הוכח די הצורך כי התובע נקט בשיהוי ניכר ביחס להגשת התביעה.
בנסיבות שבהן התובע שלח לנתבעים את המכתב נ/1 ודרישתו לא נענתה היה עליו להבין כי אותה חברות בינו לבין הנתבע 2, חברות שלה הוא ייחס משקל כה רב, אינה עוד כה חזקה עד שהיא תצדיק המתנה נוספת בטרם נקיטת הליכים משפטיים.

40. עם זאת, הטענה להיזק ראייתי אינה יכולה להתקבל רק מחמת השיהוי אלא עליה להיבחן בהקשר של הנסיבות הספציפיות של כל תיק ותיק והיא רלוונטית רק במצב בו התובע מציג ראיות ובית המשפט משתכנע כי לו הייתה התביעה מוגשת במועד מוקדם יותר יכולה הייתה הנתבעת 1 להגיש ראיות לסתור.

41. באשר לראיות הנוגעות לפעולות כספיות העיד הנתבע 2 בחקירתו כי "לא יודע מה לענות מה שילמנו לך. אני יכול לומר לך שלא קיבלנו ממך דבר וזאת לפי מה שנמסר לי ממי שמטפלות בגבייה, רעיה וכרמית".
בהמשך העיד הנתבע 2 על מי שמטפל מטעם הנתבעת 1 בגבייה.
עדות אלו לא הובאו לעדות וטענתו של הנתבע 2 ביחס לתשלומים הינה אפוא עדות שמועה שלא נמצא לה כל חיזוק בחומר הראיות.

42. הנתבעת 1 לא פעלה להביא ראיות לסתור מעבר למה שהוגש על ידה, לרבות בעקבות הבקשה לצירוף ראיות שנעתרה כאמור בהחלטתי מיום 12.09.2015, ולא שוכנעתי כי השיהוי בהגשת התביעה הוא שמנע את הבאת אותן ראיות.
גם בנוגע לעדים שיכולים היו להעיד מטעם הנתבעת 1, לרבות חייבים בתיקי ההוצל"פ, סבורני כי בנסיבות שבהן הנתבעת 1 לא ביקשה להעיד את אותם עדים, אין לקבל את הטענה כי השיהוי בהגשת התביעה גרם, בהכרח, להיזק ראייתי.
כאשר נבחן כל תיק באופן פרטני כפי שיפורט להלן נתייחס עניינית לעניין הראיות שהיה צריך להגיש ונבחן, פרטנית, האם השיהוי בהגשת התביעה הוא שאכן מנע את הגשת אותם ראיות מטעמה של הנתבעת 1.

טענתה של הנתבעת 1 לרשלנות מצדו של התובע

43. טענה זו נטענה באופן כללי למדי ואין מקום להידרש לה בנסיבות שבפנינו.
מובן כי גם בעניין זה טענה לרשלנות אינה מספיקה כשלעצמה אלא יש להוכיח, ולו על מנת לטעון לקיזוז, כי אותה רשלנות נטענת גרמה נזק.

44. הנתבעת 1 לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה בעקבות אותה רשלנות נטענת ודי בכך כדי לייתר את הדיון בעניין זה.
בהקשר זה יש לציין כי אף שהתובע הוא, שהלכה למעשה, מנהל את ההליכים המשפטיים, הרי שבעל האינטרס העיקרי בפעולה ראויה בתיק ובגביית החוב היא דווקא הנתבעת 1.
דבר לא מנע מהנתבעת 1 לעקוב אחר הנעשה בתיקים בזמן אמת ואם היא סברה כי התיקים אינם מטופלים כראוי היא יכולה הייתה להפסיק את ההתקשרות עם התובע בכל רגע נתון וזאת על פי זכותה שבדין.

45. טענתה של הנתבעת 1 כי התובע “גרם להגדלת החובות בתיקים, הכל לתועלתו האישית” כאמור בס’ 41 לכתב ההגנה גם היא לא הוכחה ואף אם נכון הדבר כי החובות בתיקים הלכו ותפחו הרי שעובדה זו כשלעצמה אינה מעידה בהכרח על רשלנות בטיפול בתיקים.
בוודאי גם שלא הוכח כי התובע פעל באופן שבו פעל רק לשם תועלתו האישית אם כי ברור שגם לתובע יש אינטרס בתיק.

46. טענתה של הנתבעת 1 ולפיה היו בידי התובע כלים מספיקים לשם נקיטת הליכים גם ללא צורך בחקירות כלכליות נענתה בידי התובע בחקירתו הנגדית והוא השיב כי כאשר אין מידע על החייבים אין מנוס מביצוע חקירה כלכלית על מנת לאתר את הכתובת על מנת שניתן יהא באופן מעשי להמשיך ולפעול בתיקי ההוצל”פ.
אין חולק כי הכלים שעומדים לרשותו של זוכה כיום הינם נרחבים הרבה יותר מאשר בעבר. את הרשלנות הנטענת יש לבחון נכון למועד בו פעל התובע בתיקי ההוצל”פ.

תיקי ההוצל"פ הפרטניים

47. נבחן עתה את הפעולות ואת מצב הדברים בכל תיק ותיק וזאת על יסוד הראיות שהוגשו לנו ובהתאם לסדר הופעתם בתובענה.

47.1 משה לוי: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 3,957 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 562 ₪ מהווה 14% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה והפעולות שננקטו מסתכמות בסך של 761 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
הסכום שנגבה בתיק זה הינו סך של 183 ש”ח.
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע נקט בהליכים לגביית החוב, לרבות הליכי עיקול, והדבר נלמד בין היתר מדף החשבון שהוגש וממוצגים ת/10 ו- ת/12. מעבר לכך גם בחקירתו העיד התובע על הפעולות שבוצעו על ידו ועדותו מהימנה בעיניי והיא לא נסתרה.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 350 ש”ח ולסכום זה יש להוסיף סך של 25 ש”ח שהוא שכר הטרחה היחסי כשיעור שכר טרחה א’ מתוך סך החוב בתיק.

47.2 רומנו שלמה: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 4,266 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 620 ₪ מהווה 14% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה והפעולות שננקטו מסתכמות בסך של 110 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
הסכומים שנגבו בתיק זה הגיעו מכוח חלוקה מתיק איחוד ואין כל ראיות כי הגיעו בשל פעולותיו של התובע. ממילא גם שמדובר בסכומים נמוכים במיוחד. לפיכך, נתעלם מהסכומים שנגבו בתיק זה.
מהראיות שהוגשו עולה כי בשנת 2012 נקט התובע בהליך של צו למסירת מידע.
לא מצאתי ראיות ביחס להליכים אחרים שננקטו.
מעבר לכך אישור קבלת תביעת החוב ת/15 מעיד לכאורה כי התובע הוא שהגיש את תביעת החוב אם כי בשל עניין זה כשלעצמו הוא אינו זכאי לשכר טרחה בהליכי פש"ר.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 250 ש”ח .

47.3 מימון יפה: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 3,504 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 549 ₪ מהווה 15% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה והפעולות שננקטו מסתכמות בסך של 391 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
הסכום שנגבה בתיק זה כפי שעולה מדף החשבון הינו סך של 308 ש”ח.
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע נקט בהליכים מינוריים יחסית לגביית החוב.
התובע העיד כי בעניינה של החייבת האמורה ננקטו הליכי פש"ר ולאחר מכן ניתן הפטר והתיק נסגר. התובע אישר בחקירתו כי בשנת 2003 חדל לבצע פעולות בתיק לנוכח הליכי הפש"ר.
בחקירתו העיד הנתבע 2 כי לא הנתבעת 1 לא גבתה מהחייבת דבר וכי פקודת המאסר בוטלה לנוכח פנייה של חבר ילדות של הנתבע 2 אליו בעניינה של החייבת.
התובע לא הוכיח כי מעבר לסכום המופיע בדף החשבון שולם סכום נוסף ע"י החייבת ועדותו של הנתבע 2 בעניין זה לא נסתרה והיא מהימנה בעיניי.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 250 ש”ח .

47.4 יוסף נבו: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 7,825 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 1,126 ₪ מהווה 14% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה מסתכמות בסך של 110 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
מדף החשבון עולה כי לא ננקטו פעולות בתיק ועל כן התובע אינו זכאי לכל שכר טרחה שהוא בקשר עם התיק האמור ואין צורך להתייחס להקטנת קרן החוב בתיק שיכול ומעידה על תשלום בפועל, תשלום שממילא גם התובע עצמו לא התייחס אליו בכתב התביעה בתצהיר העדות הראשית שלו.

47.5 מעדני מזל: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 4,908 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 709 ₪ מהווה 14% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה והפעולות שננקטו מסתכמות בסך של 304 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
הסכום שנגבה בתיק זה הינו סך של 742 ש”ח כפי שהתקבל כדיבידנד במסגר ת הליכי פש"ר שננקטו בעניינה של החייבת.
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע נקט הוא שהגיש לכאורה את תביעת החוב בהליכי הפש"ר.
בחקירתו העיד התובע כי הוא לא תבע שכר ראוי בגין הליכי הפש"ר ועל כן בגין פעולה זו הוא אינו זכאי לשכר כלשהו.
עיון בדף החשבון מעיד ננקטו הליכים של עיקול בלבד אולם אלו לא הביאו לגביית כספים בתיק ההוצל"פ.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 300 ש”ח.

47.6 מנשה סעידה: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 1,261 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 549 ₪ מהווה 43% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה מסתכמות בסך של 88 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
עיון בדף החשבון מעיד כי בוצעה גם פעולה של עיקול אולם התובע לא תבע את האגרה בגינה.
הסכום שנגבה בתיק זה הינו סך של 133 ש”ח.
בחקירתו טען התובע כי קיבל רק שני תשלומים מתוך הארבעה כפי שמופיעים בדף החשבון.
טענתו של התובע נסמכת על רישומים שהוא עצמו ערך בכרטסת שלו אולם לא די ברישומים אלו כדי לסתור את הרישום בדף החשבון שכולו נוקב באותו מונח "הוצאת כסף באמצעות צ'ק לזוכה".
התובע הודה בחקירתו כי לא הקטין מהסכומים שמגיעים לו את הסכומים שנגבו בתיק זה.
בנסיבות אלו יש להורות על הפחתת הסכום שגבה התובע מהסכום לו הוא זכאי.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 300 ש”ח ולסכום זה יש להוסיף סך של 57 ש”ח שהוא שכר הטרחה היחסי כשיעור שכר טרחה א’ מתוך סך החוב בתיק. מסכומים אלו יש להפחית סך של 133 ₪.
עולה אפוא כי בגין התיק הנ"ל זכאי התובע לשכר טרחה בסך כולל של 224 ₪.

47.7 פדידה יצחק: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 2,833 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 549 ₪ מהווה 19% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה והפעולות שננקטו מסתכמות בסך של 222 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
הסכום שנגבה בתיק זה הינו סך של 108 ש”ח.
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע נקט בהליכים לגביית החוב, לרבות הליכי עיקול, והדבר נלמד מדף החשבון שהוגש.
התובע נשאל בחקירתו לגבי הליכי פש"ר ביחס לחייב זה והוא השיב שייתכן והגיש תביעת חוב. עניין זה אינו נדרש להכרעה שכן התובע אינו תובע שכר כלשהוא בגין הליכי פש"ר.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 250 ש”ח ולסכום זה יש להוסיף סך של 20 ש”ח שהוא שכר הטרחה היחסי כשיעור שכר טרחה א’ מתוך סך החוב בתיק.

47.8 מימון אלי גרשון: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 5,030 ש”ח (להלן: “סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 737 ₪ מהווה 14% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה מסתכמות בסך של 88 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
עיון בדף החשבון מעיד כי בתיק זה לא בוצעו פעולות כלשהן ועל כן התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהוא.
התובע היה מעורב אמנם בהליכי הפש"ר אך הוא לא תבע דבר בגין פעולות אלו והדבר אינו נשרד להכרעה.

47.9 יעקב מאיר: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 1,067 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 549 ₪ מהווה 51% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה מסתכמות בסך של 88 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
עיון בדף החשבון מעיד כי ננקטו הליכים של עיקול ויש להניח כי שולמה בגינם אגרה אולם התובע לא תבע את הסכום ששולם בגין הליכי העיקול.
בתיק לא נגבה כל סכום.
התובע נשאל בחקירתו לגבי מכתב שהוציא ובו אישור על היות החוב חוב אבוד אך הדבר אינו נדרש לצורך הכרעה.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני כי שכר הטרחה הראוי בתיק הינו סך של 200 ש”ח .

47.10 יחזקאל פנחס: החוב ביום פתיחת התיק עמד (כולל החיוב בשכר טרחה א’) על סך כולל של 2,556 ש”ח (להלן: “ סך החוב”).
שכר טרחה א’ בסך של 620 ₪ מהווה 24% מסך החוב בתיק כאמור.
ההוצאות שהוציא התובע בגין אגרת הפתיחה מסתכמות בסך של 110 ש”ח בערכי קרן כפי שפורט בכתב התביעה ולא נסתר.
עיון בדף החשבון מעיד כי בתיק זה לא בוצעו פעולות כלשהן ועל כן התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהוא.
הסכום שנגבה בתיק זה הינו סך של 875 ש”ח ביום 03.06.2012 כפי שהתקבל כדיבידנד במסגרת הליכי פש"ר שננקטו בעניינו של החייב. התובע ציין עניין זה בכתב התביעה ואישר זאת בחקירתו הנגדית.
לא צורפו כל ראיות ביחס לשאלה מי הגיש את תביעת החוב והתובע העיד כי לגבי החייב השני באותו תיק, כפי שמופיע בכרטסת הנה"ח של התובע, " יכול להיות שכנגד חליוה לא הגשתי תביעת חוב...הסכום של החוב הוא נמוך ולא מצדיק את ההשקעה של שעתיים שלוש כדי להכין תביעת חוב".
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע נקט הוא שהגיש לכאורה את תביעת החוב בהליכי הפש"ר.
בחקירתו העיד התובע כי הוא לא תבע שכר ראוי בגין הליכי הפש"ר ועל כן בגין פעולה זו הוא אינו זכאי לשכר כלשהו.

סכומים שנגבו בתיקים אחרים

48. בחקירתו נשאל התובע לגבי שני תיקי הוצל"פ נוספים שאינם חלק מכתב התביעה, תיקים הנוגעים לחייבים בשם עמר יצחק וסבן מזל.

49. באשר לחייב עמר יצחק: הנתבעים הגישו בקשה לצרף ראיה חדשה הנוגעת להליכים שהתקיימו בתיק ההוצל"פ האמור ובקשתם נעתרה.
בחקירתו הודה התובע כי מר עמר שילם לו סך של 1,600 ₪ בגין שכר טרחתו. התובע הכחיש בחקירתו כי קיבל כספים נוספים מעבר לכך וטענתו זו לא נסתרה.
התובע נשאל ביחס לנסיבות ההסכמה עם החייב והוא העיד כי "לא עשיתי איתו כלום לפי שדיברתי עם מישל (הנתבע 2 – א.ה.) ווידאתי שידוע לו העניין, רק אז הגעתי איתו להסכמה ביחס לשכר הטרחה ".

50. באשר לחייבת מזל סבן: בחקירתו אישר התובע כי גבה מהחייבת סך של 4,000 ₪ וטען כי הסכום "נזקף על חשבון שכר הטרחה וההוצאות בהתאם למה שסוכם עם בא כח הנתבעת". טענה זו לא נסתרה.

51. בנסיבות בהן הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה באופן מפורט טענת קיזוז ביחס לסכומים אלו לא ניתן לשלול את האפשרות כי הסכומים שנגבו נזקפו על חשבון חובות אחרים שהייתה חייבת הנתבעת 1 לתובע. בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון להפחית את הסכומים שנגבו משני החייבים כאמור בס' 49-50 לפסק הדין מהסכומים שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע כאמור בפסק הדין.

סיכומו של דבר

52. לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים שיפורטו בטבלה להלן בצירוף הפרשים כפי שיפורט להלן:

של הלקוח
ההוצאה
מועד תחילת חישוב הצמדה
שכר הטרחה
מועד תחילת חישוב הצמדה וריבית
משה לוי
88
07.01.1996
375
01.08.2012

116
30.06.1996

25
08.07.1996

310
19.08.1997

187
26.06.2003

35
12.12.2006

שלמה רומנו
110
13.08.1997
250
01.08.2012
יפה מימון
88
22.01.1996
250
01.08.2012

187
16.06.2003

116
08.07.1996

יוסף נבו
110
13.08.1997

מנשה סעידה
88
22.01.1996
224
01.08.2012
יצחק פדידה
88
22.01.1996
270
01.08.2012

134
06.07.1998

אלי מימון
88
07.01.1996

פנחס יחזקאל
110
13.08.1997

מעדני מזל
88
22.01.1996
300
01.08.2012

116
19.06.1996

100
19.08.1997

יעקב מאיר
88
22.01.1996
200
01.08.2012

53. הסכומים ישולמו עד ליום 01.07.2017.

54. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בחלוף הזמן מאז שסיימו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, הלכה למעשה, ובכך כי חלק מהתובענה נדחתה לא ראיתי נכון לעשות צו להוצאות זולת המחצית הראשונה של האגרה בסך של 430 ₪ שתחול על הנתבעת 1 וגם היא תשולם עד ליום 01.07.2017.
מעבר לאמור כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ז, 27 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם משעלי ת.ז.
נתבע: דלויה מרכז הבניה בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: