ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנימין זאבי נגד מדינת ישראל :

בש"פ 7062/99 בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ 7062/99

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העוררים: 1. בנימין זאבי
2. בועז זאבי

נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
מיום 23.9.99 בב"ש 90549/99 ת.פ.ח 40093/99
שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה

תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תש"ס (25.10.99)
בשם העוררים: עו"ד אורי רון
בשם המשיבה: עו"ד עירית אברמוב

החלטה

1. העובדות בקצרה הן כדלקמן:

נגד העוררים ואחרים הוגש כתב אישום המייחס לעוררים פעילות חובקת עולם של עסקאות סמים בסכומי כסף גדולים ובכמויות של אלפי ק"ג קוקאין. לפי הנטען בכתב האישום, בתקופה שבין תחילת שנת 1997 לבין ינואר 1999, ביצעו העוררים, שהינם אחים, יחד עם אח נוסף, ואחרים, עסקאות אסורות בסמים מסוכנים, וכן ייצאו וייבאו בכל רחבי העולם סמים מסוג קוקאין. כתב האישום מייחס לעוררים גם עשיית עסקאות אסורות וניסיון לביצוע עסקאות אסורות בסם מסוג הירואין ועבירות נוספות. בהחלטה מיום 6.7.99, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים וכל יתר הנאשמים על פי כתב האישום, עד תום ההליכים. יצוין, כי במהלך הדיון בבקשת המעצר, לא חלקו העוררים, בניגוד לנאשמים האחרים בפרשה, על עצם קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדם ולא התנגדו למעצרם.

אלי רובין (להלן: רובין), אחד הנאשמים בפרשה שאינו עורר בפנינו, הגיש ערר על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בית משפט זה (כבוד השופט מ' אילן) קבע בהחלטה מיום 13.9.99, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של רובין על פי כתב האישום. עם זאת, סבר כי בנסיבות העניין, כשמדובר באדם ללא כל עבר פלילי, המעלה גרסה, שאם תתקבל, "ככל שהיא נראית דמיונית" תביא לזיכויו, יש מקום להורות על חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי "לא בלב קל" הוא מורה כן (בש"פ 4950/99).

בעקבות החלטה זו הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרם עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 23.9.99 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה) את הבקשה לעיון חוזר והותיר בכך על כנה את ההחלטה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפנינו.

2. הטענה המרכזית בפי בא כוחם של העוררים היא טענת אפליה, לפיה אין מקום לאבחנה בין רובין לבין העוררים שלפנינו. לגישתו, דרגת מעורבותו של רובין בעסקאות הסמים אינה נופלת מזו של העוררים ואף עולה עליה. לפיכך, אין לקבל מצב דברים בו רובין, המואשם בכך שמימן את עסקאות הסמים, מתהלך חופשי, בעוד שהעוררים, אשר בהעדר אותו מימון לא היו יכולים להוציא את עסקאות הסמים אל הפועל, נתונים מאחורי סורג ובריח. מצב דברים זה - כך לפי הטענה - יש בו משום אפליה בולטת ופגיעה בעקרון השוויון בפני החוק, ומשהורה בית משפט זה על שחרורו של רובין קל וחומר שיש להורות על שחרורם של העוררים.

לעומתם טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערר וכי על העוררים להישאר במעצר עד תום ההליכים נגדם. עמדה זו ננקטה על ידי המשיבה גם בעניינו של רובין, אלא שבית משפט זה מצא לשחרר את רובין בתנאים, אם כי "לא בלב קל" כאמור.

3. אכן, שוויון בפני החוק הוא עיקרון על בשיטתנו המשפטית והוא מופעל על ידי בתי המשפט גם בדיני המעצרים, בהם יש לנהוג באופן שוויוני ככל שניתן בין עצורים שונים שהעבירות המיוחסות להם והנסיבות האישיות והאחרות זהות. יש למנוע מצב בו יחוש מאן דהוא כי החלטות בית המשפט בדבר הפגיעה בחירותם של נאשמים מתקבלות בצורה שרירותית ובאופן מקרי ומפלה (ראו: בש"פ 1149/91 מדינת ישראל ני קובי ואח' פ"ד מה(2) 611, 615). אלא שדברים אלו יפים מקום בו אין הבדל משמעותי בין הנאשמים השונים העומדים לדין. לא כך הם פני הדברים בענייננו.

4. מן העובדות המפורטות בכתב האישום, ואשר אין חולק כי הונחה להן התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת לצורך שלב זה של הדיון, ניכר כי קיים שוני מהותי בין חלקם של העוררים בעסקאות הסמים לבין התפקיד אותו מילא רובין בפרשה. מכתב האישום עולה בבירור, כי העורר 1 היה האדריכל והרוח החיה מאחורי הפעילות האסורה. לפי הנטען, הוא אשר יזם, תכנן והוציא אל הפועל את עסקאות הסמים השונות. לשם כך נסע לעתים מזומנות ברחבי העולם, קשר קשרים עם סוחרים ואנשי קשר במדינות דרום אמריקה ואפריקה. העורר 1 פעל להקמת רשת בינלאומית לסחר בסמים מסוכנים מסוג קוקאין והירואין והוא זה שפיקח על כל הפעילות האסורה. העורר 2 לא טמן אף הוא ידו בצלחת ולפי המיוחס לו, שימש זרועו הארוכה של אחיו, העורר 1. בעת ששהה העורר 1 במסעותיו ברחבי העולם, ולעתים גם בעת שהותו בארץ, שימש העורר 2 נציגו ופעל על ידי יצירת קשר עם אחרים לשם גיוס והעברת כספים, בהתאם לצורכי עסקאות הסמים כפי שהתעוררו מעת לעת. ניכר, כי העוררים הם שעמדו בראשה של הפירמידה, כשהעורר 2 משמש יד ימינו של העורר 1. השניים פעלו יחד לעריכת עסקאות, חובקות עולם בסמים מסוכנים הן מסוג קוקאין והן מסוג הירואין, בכמויות אדירות.

5. אין חולק, כי רובין נטל אף הוא חלק בפעילות האסורה, אלא שמהעובדות המתוארות בכתב האישום ניכר כי חלקו נופל במידה לא מועטה מזה של העוררים. רובין לא היה זה שיזם את עריכת העסקאות או את מימונם. העורר 1 הוא זה שפנה אל רובין - יהלומן וחבר הבורסה - בהצעה כי הלה יעביר, יחד עם אחר, כספים שונים, ויסייע בהלבנתם, בתמורה לנתח מוסכם מכלל הכספים אותם התחייבו להעביר. בשלבים הראשונים בהם מסר רובין כספים לעורר 1 אין כתב האישום מייחס לו כל ידיעה בדבר השקעה בעסקאות סמים ולפי הנטען בכתב האישום רק מאוחר יותר נודע לו כי הכספים מיועדים למימון עסקאות סמים ורווחים עתידיים מעסקאות אלו. אמנם, גם משנודעו לו העובדות לאשורן, נטען כי הוא לא נרתע והמשיך בהעברת כספים וסיוע לעסקאות הסמים. אך, מן האמור עולה, שמעמדו בהיררכיה העבריינית נופל מזה של העוררים ומידת המעורבות והידיעה שלו בכל הקשור לפרטי העסקאות האסורות, איננה מגעת לזו שאפיינה את העוררים. לכך יש להוסיף את העובדה, כי לרובין לא מיוחס האישום הרביעי - שעניינו עריכת עסקאות אסורות בסם המסוכן מסוג הירואין - ונראה כי גם בפרט זה יש כדי ללמד על מידת מעורבותו הפחותה בעסקאות הסמים בהשוואה לשני העוררים.

הסניגור המלומד גרס, כי "הדעת לא סובלת כי מי שמממן עסקאות סמים ישוחרר" בעוד יתר הנאשמים בפרשה יישארו במעצר, וטען כי רובין עומד בדרגה שווה לעורר 1 "אם לא מעליו". אין בידי לקבל הצגה זו של הדברים. מכתב האישום עולה בבירור כי בענייננו לא מדובר במממן אשר יזם את הפעילות, ריכז אותה, פיקח עליה וצפוי היה לגרוף את מירב הרווחים ממנה, כאשר העוררים אך סרים למרותו. ההיפך הוא הנכון. לפי העולה מכתב האישום העוררים הם אלו שיזמו והניעו את הפעילות, וחלקו של רובין מתבטא בכל הקשור להעברת הכספים, הלבנתם ומימון העסקאות. על כך יישפט ואם יורשע ייענש בהתאם.

6. זאת ועוד, בחינת נסיבותיהם האישיות ועברם של המעורבים מצביעה אף היא על שוני בלתי מבוטל בין העוררים לבין רובין. לרובין אין עבר פלילי כלשהו. בית משפט זה נתן לעובדה זו משקל בהחלטתו לשחרר את רובין בחלופת מעצר. באת-כוח המשיבה הזכירה בפנינו, כמו גם בפני בית משפט קמא, את פעילותו של רובין למען בני משפחות חללי הצנחנים. לכך יש להוסיף את הגרסה שהציג רובין, עליה אמר בית משפט זה שככל שהיא נראית דמיונית הרי אם תתקבל יביא הדבר לזיכויו, ולפיה סבר רובין כל העת שהכספים מיועדים לעסקאות יהלומים כשרות. העוררים לעומת זאת, לא הציגו כל גרסה ממשית שתסביר את פעילותם. עברם של העוררים, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אינו נקי. מבָקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים עולה, כי העורר 1 נדון בעבר, בארה"ב, לעונש מאסר בפועל של חמש שנים בגין יבוא קוקאין. העורר 2 היה מעורב בעבר באירוע בעל גוון אלים, הגם שמדובר באירוע פלילי מסוג ודרגת חומרה פחותים. כל אלה יוצרים שוני רלבנטי בינם לבין רובין.

די בדברים אלו כדי להגיע אל המסקנה, כי קיים שוני בין העוררים לבין רובין ושחרורו בתנאים של רובין אינו מחייב את שחרורם. לפיכך, דין טענת האפליה להידחות.

7. בכל מקרה, בנסיבות העניין, גם אילו היתה אפליה מסוימת בין רובין והעוררים, לא היה מקום להורות על שחרורם של העוררים בחלופת מעצר. העוררים עשו - לפי המיוחס להם - עסקאות בסמים מסוכנים, מסוגים שונים, בכמויות עצומות. מעשיהם המשתרעים על חלקים נרחבים בכדור הארץ, מעידים על מסוכנותם לציבור. הלכה פסוקה היא כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן יורה בית משפט זה על מעצרם של העוסקים בסמים ולא יסתפק בחלופת מעצר, קל וחומר כשעסקינן בפעילות עניפה להפצת סמים מסוכנים בהיקפים כה נרחבים (ראו: 5473/98 גמל עבד אלחכים נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 98(3) 310). במצב דברים זה, לא הייתי רואה להורות על שחרור העוררים לחלופת מעצר, אך מן הטעם של שוויון בהחלת דיני המעצר. אכן, הצורך להימנע מאפליה בין נאשמים הוא שיקול בעל חשיבות רבה, אולם אין הוא מאפיל על כל יתר השיקולים ויתכן שייסוג הוא מפני הצורך להגן על שלום הציבור ויחידיו מפני פורעי חוק. עמד על כך השופט מ' חשין באומרו:
"אני מתקשה לקבל כי מקום שהוכח לשביעות רצונו אחד הסיכונים המנויים בסעיף 21(א)(1)(א) או (ב) לחוק המעצרים, יורה בית-המשפט על שחרורם של נאשמים ממעצר אך בשל טענת הפלייה. אכן כן: ראוי כי בתי-המשפט יעשו לביעור ההפלייה ולהחלת דין מעצר שווה על מי שמעשיהם שווים, ואולם צורך זה בשוויון יכול שיחוויר אל-מול הצורך הנעלה ממנו - הצורך להגן על שלומם של הפרט ושל הכלל מפני אנשים פורעי-דין וסדר" (בש"פ 6326/97 מוסלי נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 97(3) 903).

אשר על כן, דין הערר להידחות והוא נדחה בזה.

ניתנה היום, י"ז בחשוון תש"ס (27.10.99).

ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
lstova/7062


מעורבים
תובע: בנימין זאבי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: