ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר אמדו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ

המערער:
אשר אמדו
ע"י ב"כ: עו"ד אלמוג שאול ועו"ד ברומברג סבטלנה
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי-כושר) מיום 14.4.16 (להלן: "הוועדה"), שקבעה כי המערער איבד את כושרו להשתכר בשיעור של 65%.

המערער, יליד 1948, עבד לאורך השנים כמתפעל מחסן בשר, וסובל מליקויים רפואיים שונים אשר בגינם נקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 79%. בין היתר סובל המערער מהליקויים הבאים: סכרת נוירופטית (65%), יתר לחץ דם, ליקוי בחדות הראיה ובשדה הראיה, מחלת ריאות, אובדן שיניים, CTS, נכות בעמוד שדרה מותני ובעמוד שדרה צווארי.

תמצית טענות הצדדים
טענות המערער:
הוועדה שגתה כאשר שקלה שיקולים זרים, ובמיוחד שיקולים כלכליים, שנועדו למנוע מן המערער את הקצבאות המגיעות לו על פי דין. קביעת הוועדה היתה כללית, סתמית ובלתי מנומקת;
הוועדה נמנעה מלפרט באילו סוגי עבודות מסוגל המערער לעבוד לאור מגבלותיו הרפואיות החמורות, ולנוכח היותו אדם מבוגר (גיל מקסימלי בשוק התעסוקה), חסר השכלה וחסר הכשרה מקצועית. ככל שהיתה הוועדה מפרטת את סוגי הוועדות כנדרש הרי שהיתה נדרשת להתמודד עם הקושי שבקביעתה, כי המערער איבד את כושרו להשתכר באופן חלקי בלבד. קביעת הוועדה אף סותרת את הלכת מוהרה ( עב"ל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, להלן: הלכת מוהרה), שלפיה דרגת הנכות הרפואית מבטאת גם את דרגת אי הכושר, ואין בה כל התייחסות למידת יכולתו של המערער לרכוש מקצוע חדש, התואם את מגבלותיו הרפואיות.
לאור הפגמים המפורטים לעיל, ומאחר שאין מנוס מן הקביעה כי מכלול הליקויים הרפואיים של המערער אינם מאפשרים לו לעבוד ולהשתכר, הרי שיש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתנמק את קביעתה, ותפרט באילו סוגי עבודות יכול המערער לעבוד, על רקע הליקויים הרפואיים שמהם הוא סובל.

טענות המשיב:
הוועדה התייחסה למכלול ליקוייו הרפואיים של המערער ולגילו, וכן התאימה לו עבודות ההולמות את עברו התעסוקתי ואת השכלתו;
החלטת הוועדה עומדת בהלימה להחלטת פקידת השיקום והרופא המוסמך שקבעו כי המערער לא איבד כלל את כושרו להשתכר, ומבחינה זו אף היטיבה הוועדה עם המערער בקובעה דרגת אי כושר חלקית, חרף קביעתם של הרופא המוסמך ופקידת השיקום, כי המערער מסוגל לבצע עבודה במשרה מלאה;
בניגוד לטענת המערער, הוועדה לא חייבת לפרט מהם התפקידים והמקצועות שיכול המערער לבצע, ובמיוחד במקרים מסוג זה, שבהם אין הגבלה תפקודית ספציפית והוועדה קובעת כי המערער יכול לבצע מגוון רב של עבודות, אך קיים צמצום באפשרויות התעסוקתיות לאור גילו ועברו, ולכן מתאימה לו דרגת אי כושר חלקית;
המשיב מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין אופנר (בר"ע 39263-03-15 רוחמה אופנר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.7.2016, להלן: הלכת אופנר), שלפיה לא כל פער בין הנכות הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר, ואף לא כל פגם שנפל בהחלטה שך וועדת אי כושר, מצדיקים את התערבות בית הדין בקביעת הוועדה.

דין והכרעה
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.
בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, יתערב בית הדין בהחלטתה במקרים חריגים בלבד, הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, להלן: הלכת עטיה ).

בהתייחס לוועדה המתכנסת מכוח פסק דין נקבע, כי על ועדה זו להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ולא לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין בבוחנו ועדה כאמור מוגבלת לשאלה, האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (ראה דב"ע נא/01 – 29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.1.2008).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק בית הדין נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי:

הוועדה האזינה לטיעוני המערער ובא כוחו, כדלקמן:
"יצא לפנסיה. מקבל כעת קצבת זקנה מביטוח לאומי.
עו"ד: יש מקבץ רחב של ליקויים באיברים שונים. ליקוי חמור בראיה, מחלת ריאות, ליקויים אורטופדיים חמורים, הגבלת תנועה בגפיים, לחץ דם, בעיות במיתרי הקול, כל אלה גורעים לחלוטין מכושרו להשתכר. עקב גילו לא יכול למצוא עבודה, ולא יכול לחזור לעבודתו הקודמת שכללה סידור סחורה ופריקת משאיות. כיום לא יכול להרים ולא להתכופף, ולא יכול לרכוש מקצוע חדש. אין לו כל השכלה מקצועית, במצבו הקשה ישנה קביעה של מס הכנסה להכיר בו כנכה 97%.
מערער: אם הייתי יכול הייתי עובד בשמחה. כיום הולך הרבה לשירותים, יש לי עקמת בגב, הגידים בכתף קרועים (זה הולך ומחמיר, יד ימין לא מתפקדת רק אם דוחף אותה).
הראיה מגבילה אותי, הכדורים הקבועים, כמעט ולא נוהג. רוב היום יושב מול הטלוויזיה, לא זז הרבה כי הרגל לא מתפקדת. ניסיתי למצוא עבודה אחרת כמו השגחה בבחינות בגרות אבל זה לא התנים לי. הלוואי והייתי מסוגל, אני לא רוצה להתעצבן. הכי קשה לי הסוכרת המונעת ממני הרבה תפקודים וגם האורטופדיה של הגב. מצבי החמיר, קשה לי לנעול נעליים"

הוועדה ערכה דיון וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:
"הוועדה ראיינה את התובע ועיינה במסמכים שבתיק.
מדובר בתובע יליד 1948 אשר סובל מסוכרת וסיבוכים 65%, מחלת ריאות 20%, עמ"ש מותני 10%, צווארי 10%, אובדן שיניים 20%, ליקוי ראיה 10%, הגבלת שדה ראיה 5%, חדות ראיה 15% CTS 5%, אלגוס ולגוס 5%.
התובע נכנס לחדר בלווי עוו"ד, מהלך בצליעה מעברים לא חופשיים.
מדובר על איש עבודה שעבד כ-30 שנה בריבוע הכחול בעבודה פיזית, הפסיק עבודתו ב-2013 לדבריו עקב בעיות רפואיות. התובע מוסר כי ניסה לעבוד בהשגחה בבחינות הבגרות, וגם עבודה זו לא התאימה לו בהתאם למגבלות. הוועדה בדעה בשילוב ליקוייו הרפואיים ואופיים, עברו התעסוקתי החיובי, גילו, השכלתו (הלכת מוהרה) קיים צמצום באפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו, לכן הוועדה קובעת אובדן כושר בשיעור חלקי 65% מ 1.11.14 עד הגיעו לגיל הזקנה".

מהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה נתנה את דעתה למכלול הליקויים הרפואיים שמהם סובל המערער ושיעור אחוזי הנכות שנקבעו לו בגינם, וכן למגבלות התעסוקתיות הנגזרות מליקויים אלה. כמו כן שקלה הוועדה את גילו המבוגר של המערער והיעדר השכלתו, וסברה כי קיים צמצום באפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו, עד כדי 65% מכושרו להשתכר.
קביעת הוועדה מנומקת ומאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה, ואף מיטיבה ביחס לקביעת הרופא התעסוקתי ופקידת השיקום, שסברו כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר ("אני מעריכה שמסוגל להשתלב בעבודות פשוטות שאינן כרוכות במאמצים גופניים כגון שמירה או לחילופין כמדריך תעסוקה בבית אבות", כמצוין בדו"ח פקידת השיקום מיום 4.2.2016).

אשר לטענה כי נפל פגם בכך שהוועדה לא ציינה סוגי עבודות שבהם יכול המערער לעבוד, הרי שהוועדה אינה מחויבת לעשות כן (ראו למשל: בר"ע 21626-03-14 אסאו אלירן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.11.2014), ובפרט משלא התרשמה מקיומה של מגבלה תפקודית ספציפית, אלא מצמצום אפשרויות התעסוקה של המערער.
אשר לנפסק בהלכות מוהרה ואופנר סבורני, כי הנמקת הוועדה מניחה את הדעת באשר לפער שבין הנכות הרפואית של המערער (79%), לבין הנכות התפקודית (65%), ועונה על הדרישות המהותיות המונחות ביסוד חובת ההנמקה.
ממילא, אין זה ממן המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית הדין, כנפסק בהלכת עטיה.

סוף דבר, הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום שבו יומצא פסק הדין לידי הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ז, (08 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אשר אמדו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: