ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ריאד רושרוש נגד מאיר המאירי :

בפני כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובע/נתבע שכנגד

ריאד רושרוש ת"ז XXXXXX551
באמצעות ב"כ עו"ד ראני רושרוש

נגד

נתבע/תובע שכנגד

מאיר המאירי ת"ז XXXXX041
באמצעות ב"כ עו"ד מאיר אלוני ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה ותביעה שכנגד בעניין הסכם להשכרת מטע זיתים בבעלות הנתבע.

2. אין חולק, בין בעלי הדין נחתם הסכם ביום 15/12/07, בו הוסכם, כדלקמן:

"א. מאחר וצד א' הוא בעל חלקות זיתים ביבנאל באזור חלקות השקיה סה"כ 24 דונם, השכיר אותם לצד ב'.
ב. הוסכם מחיר של 200 ₪ לדונם בשנים (2010+2009+2008). כמו כן המחיר בשנת 2011 הוא 300 ₪ לדונם.
ג. בסכום סה"כ עיסקה (21,600 ₪).
ד. צד ב' מתחייב לשלם את כל ההוצאות הדרושות לשטח כולל הוצאות מים והטלים.
ה. שולם היום 15/12/07 סך של 4,800 ₪ עבור שנת 2008.
ו. במידה ויש פיצוי נזקי טבע בשנים של ההסכם יעברו לצד ב' רושרוש ריאד. וכל שנה יבוצע תשלום עבור כל שנת פרי בחודש ינואר."

3. התובע הגיש תביעה כספית על סך 238,869 ₪. לטענת התובע, בתחילת חודש יולי 2009, מצא כי מדי המים לחלקות פורקו על ידי הנתבע, ובכך נמנעה השקיית החלקות. התובע טען להפרת אמון והפרת הסכם מצד הנתבע, ולנזקים נטענים בשל הוצאות עיבוד, אובדן הכנסות והשבת דמי השכירות לשנת 2008 ותשלום הוצאות מים עתידיות. עוד טען התובע בכתב התביעה לעשיית עושר שלא במשפט על ידי הנתבע ולעגמת נפש.

4. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה כי התחייב לספק מים לתובע, שכן מדובר במשאב שאינו בשליטתו. הנתבע טען, כאשר הודע לו, על ידי אגודת המים "עלי באר" שאספקת המים לחלקות תופסק, במרץ 2008, הודיע לנתבע כי הוא נכון לבטל את ההסכם תוך השבת הסכום ששולם, אך הנתבע לא השיב להודעה. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה ביצוע עבודות על ידי התובע והכשרה , למעט ניקוי המטע מעשבים. הנתבע טען כי התשלום שבוצע במעמד חתימת ההסכם היה עבור חשבון מים לשנת 2007 ומחצית שנת 2006.

4. הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו עתר לחייב את התובע בתשלום דמי שכירות לשנים 2009-2011 בסכום כולל של 19,388 ₪.

5. התובע הגיש כתב הגנה שכנגד, וביקש לדחות את התביעה שכנגד היות והנתבע הוא שהפר את ההסכם, הפרה בוטה.

ראיות התובע

6. התובע העיד שאחיו, מר פאיז רושרוש (להלן: "פאיז") פעל מטעמו מול הנתבע וחתם בשמו על ההסכם, במסגרתו סוכם כי הוא יישא בכל ההוצאות הדרושות לאחזקת המטע, לרבות השקיה והנתבע התחייב לספק מים למטע. התובע העיד כי שילם לנתבע סך של 10,869 ₪ עבור הוצאות מים עתידיות, בשתי המחאות ותשלום דמי שכירות לשנת 2008. בעדותו הראשית, טען התובע כי עיבד את המטע, גזם, ניכ ש וריסס עשבייה והשקיע במערכת מים חדשה.

7. בעדותו, הצהיר כי בתחילת חודש יולי 2009, מצא כי מדי המים למטע פורקו. הוא ביקש מפואז לברר פשר הדבר עם הנתבע, שאישר שהוא פירק את מדי המים , ואמר לאחיו "אני אמות ואתה תחייה, אין לי מים לספק לך נטעתי שטח לימונים ורוצה להשקות אותו". התובע העיד כי המשיך להחזיק במטע בתקווה שמדי המים יחזרו על ידי הנתבע, ולהשיב המצב לקדמו תו, אך לא כך היה. התובע העיד כי לא בוצע מסיק זיתים במטע באף שנה על ידו.

8. התובע עתר לנזקים בשל אובדן הכנסות, בהתאם לחוות דעת שמאי בסך של 165,200 ₪, והחזר הוצאות עיבוד, תשלום מים ודמי שכירות, בסך 74,949 ₪.

9. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע כי עוד בשנת 2006 ביצע עבודות שילוד, פעולת גיזום המשאירה רק ענפי שלד, במטע , מתוך מטרה ל שכור את המטע למספר שנים.

10. פאיז תמך בעדותו הראשית בעדות התובע. בחקירתו הנגדית, העיד כי כשהגיע זמן השקיית המטע מצא שמדי המים פורקו ושהנתבע נטע מטע לימון, נטיעה המעידה כי לנתבע הייתה מכסת מים.

11. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של מר מיקי אדלשטיין (להלן: "אדלשטיין"), שמאי חקלאי, שנערכה ביום 1/7/14, על יסוד ביקור במטע ביום 5/8/09. על פי חוות דעת אדלשטיין, לתובע נגרם אובדן הכנסה לשנה, לאחר ניכוי הוצאות, בסך של 61,800 ₪.

ראיות הנתבע

12. הנתבע העיד בעדותו הראשית, כי בשל ירידה ברווחיות ענף הזיתים, הפסיק להשקיע במטע החל מאמצע שנות ה- 2000, לא גזם, לא מסק וביצע השקיה מינימלית. באמצע שנת 2006, הסכים כי התובע ישלד את עצי המטע, ייקח את העץ כתוצאה מפעולת השילוד בתמורה לתשלום הוצאות המים בתקופה הזו, ולאחר התאוששות של שנה וחצי, ישכור את המטע.

13. הנתבע העיד, שמעולם לא התחייב לספק מים למטע, אין זה מתפקידו והדבר אינו בשליטתו, אלא בשליטת אגודת המים ורשות המים. הנתבע העיד כי במרץ 2008 קיבל הודעה מאגודת המים על קיצוץ 20% ממכסת המים של כל חלקה מהצריכה בשנים 2005,2006. הואיל ולא הייתה השקיה בשנים אלו במטע, משמעות ההודעה כי בוטלה מכסת המים למטע. עוד העיד הנתבע כי הודיע על כך לתובע בעל פה ובכתב ואפשבטל את ההסכם. משלא ניתנה תשובה על ידי התובע, הבין הנתבע כי התובע מבקש להמשיך ולקיים את ההסכם. התובע העיד כי באפריל 2008 ביקש מאגודת המים להוריד את מדי המים למטע למניעת השקיה. עוד העיד כי בסוף שנת 2008, לאחר שעקר מטע שקדים, ונותרה לו מכסת מים, פנה לתובע בהצעה לקבל מכסה זו, אך לא קיבל תשובה מהתובע. הנתבע העיד כי אין לייחס לו את האמירה הנטענת "אני אחיה אתה תמות" הואיל ובשנים 2009-2011, לא עשה שימוש בכל מכסת המים, דבר המלמד כי לא הייתה כל סיבה למנוע מהתובע מים.

14. הנתבע מאשר בעדותו כי התובע שילם לו את הוצאות המים לשנים 2006 ו- 2007, וכן דמי שכירות לשנת 2008. עוד העיד, כי למעט ניקוי עשבייה במטע לא נעשו עבודות נוספות על ידי התובע ולא הותקנה מערכת מים חדשה. בשנת 2012, העיד הנתבע, כי עקר את המטע.

15. הנתבע הגיש מטעמו חוות דעת של מר מירה יורם (להלן: "מירה"), שמאי חקלאי, לנזקים הנטענים על ידי התובע, למטע שעבר שילוד, תוך השוואה למטע שלחין ולמטע בעל. חוות הדעת נערכה ביום 6/8/15, בהסתמך על סיור בשטח ביום 23/6/15 וקבלת הסברים מהנתבע.
דיון והכרעה

16. כאמור, הצדדים אינם חולקים לגבי קיומו של ההסכם. השאלה שעומדת בפני, האם ההסכם הופר, כטענת התובע, אם כן, מהם הסעדים שכל צד זכאי להם, לאור התביעות ההדדיות.

17. לטענת התובע, ההסכם כולל בחובו, התחייבות הנתבע לספק למטע מים, ממכסת המים המוקצית לנתבע על ידי אגודת המים. מנגד טען הנתבע כי לא לקח על עצמו כל התחייבות כזו.

18. וזו לשון ההסכם ביחס לעניין המים: "צד ב' מתחייב לשלם את כל ההוצאות הדרושות לשטח כולל הוצאות מים והיטלים". מלשון ההסכם, שצפה הוצאות מים בשל השכרת המטע, ניתן להגיע למסקנה, שמדובר במטע שלחין, מטע עם השקיה, ולא מטע בעל . חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעצם קיומה של מערכת השקיה במטע.

19. את התשובה, על מי הייתה מוטלת החובה לספק מים למטע, נמצא בתשובתו של הנתבע, בחקירה הנגדית, עמוד 28 שורות 30-31 ועמוד 29 שורות 1-2 לפרוטוקול:

ש: מפנה לסעיף 4 להסכם, אתה מסכים שהיה ידוע לך כי התובע השתמש במכסת המים שלך ולא ניתן לתחזק את השטח ללא מים.
ת: אני לא מקבל את הגדרת, מטע זיתים יכול לתפקד בפחות מים, מים הוא צריך, הוא היה אמור לקבל ממכסת המים שלי.

20. מתשובה הנתבע נלמד כי על פי ההסכם, התחייב הנתבע לספק מים למטע, בתקופת ההשכרה, ממכסת המים המוקצה לו. ולא כפי שנטען על ידו בכתב ההגנה ובעדות הראשית. תשובת הנתבע בחקירתו הנגדית סותרת את טענתו המקדמית, שלא הייתה עליו חובה לספק מים למטע במהלך תקופת ההשכרה, וכי המים יסופקו מתוך מכסת המים של הנתבע. על כן, אני קובעת כי הייתה מוטלת חובה על הנתבע לספק מים להשקיית המטע במהלך תקופת ההשכרה.

21. על פי הראיות שבפני, ניתן לקבוע כי הנתבע לא עמד בחובתו זו על פי ההסכם. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא פירק את מדי המים בחודש אפריל 2008, ובכך מנע אספקת מים למטע. כך תיאר הנתבע בחקירתו הנגדית את השתלשלות הדברים:

"...את השעון פירקתי באפריל 2008, בסוף 2008 עקרתי את המטעים. בין אפריל 2008 לבין סוף 2008 לא היה לי מים. מסוף 2008 כשעקרתי את השקדים היה לי מים בשפע, והצעתי להם כמה פעמים, היה לי אינטרס שיצרכו את המים, כי מדינת ישראל התחילה לקצץ מים מצריכה ופחדתי שלא יהיו לי מים בכלל ופניתי אליהם כמה פעמים, אך משיקולים שלהם החליטו שלא לוקחים את המים. השקדים באותה תקופה היו מכורים למישהו אחר והוא קיבל את זה שקיצצתי לו את המים, אך את יתר המים הייתי צריך לתת לו ולא יכולתי לקצץ לו יותר, כי הוא צרך מים קודם... אם הייתי נתבע ע"י אלה שקנו את השקדים, אם הייתי מקצץ בשקדים הם היו תובעים אותי, הייתי שם בבעיה יותר גדולה".

22. המסקנה המתקבלת מעדותו של הנתבע עצמו, שהוא הבין וידע על חובתו לספק מים לנתבע ממכסת המים המוקצית לו, עם זאת, בחר לספק מים לשוכר אחר שלו, השוכר של מטע השקדים, אחרת, אם לא היה מספק מים לשקדים, הוא היה בבעיה יותר גדולה, כך לדבריו, ועל כן, החליט להפסיק את הקצאת המים למטע הזיתים שהשכיר לתובע ולפרק את מדי המים, באפריל 2008, מספר חודשים לאחר שכרת את ההסכם עם התובע.

23. באשר לטענת הנתבע, שבסוף שנת 2008, לאחר שעקר את מטע השקדים, נותרה לו מכסת מים שאותה הציע לתובע, אין בכך, לטעמי, כדי לרפא את ההפרה שבוצעה על ידו, בהפסקת הספקת המים למטע ופירוק מדי המים, באפריל 2008, ולאחר שמנע מהתובע להשקות את המטע במהלך מספר חודשים, החל מאפריל 2008 ועד לסוף שנת 2008, תקופה הכוללת בתוכה את תקופת הקיץ.

24. בסיום חלק זה, אני קובעת כי יש להטיל אחריות על הנתבע בשל הפרת ההסכם עם התובע, הואיל והוא לא עמד בחובתו לספק מים למטע הזיתים, כמתחייב מלשון ההסכם שנכרת בין בעלי הדין.

25. בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים"), זכאי התובע לפיצויים בשל הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה.

26. התובע עתר בסעיף 18 לכתב התביעה, לפיצויים המבוססים על חוות דעת שמאי בסכום כולל של 223,200 ₪ , ופיצויים בשל עגמת נפש.

27. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר מיקי גולדשטיין (להלן: "מיקי"), שהתבקש על ידי התובע, "להעריך את שווי הנזק שנגרם לכרם זיתים הנטוע ביבנאל כתוצאה מאי אספקת מים להשקיה של כרם זיתים מנזולין – שלחין". מיקי ביקר בכרם הז יתים, בליווי התובע, ביום 5/8/09.

28. חוות הדעת קבעה שאובדן ההכנסות, לתקופה של 3 שנים, בריבית של 6% לשנה, הינה כ – 165,200 ₪, בתוספת עלויות לשנת 2008, שנה של הוצאות ללא הכנסות, בסכום כולל של 59,280 ₪, ובניכוי דמי שימוש בקרקע בסך 21,600 ש" ח. מיקי העריך את הנזק שנגרם לתובע בסכום כולל של 244,800 ₪. מיקי נחקר בחקירה נגדית על חוות הדעת.

29. מנגד, הגיש הנתבע חוות דעת מטעמו, של מר יורם מירה (להלן: "יורם"), חוות דעת שהוכנה לאחר שכרם הזיתים נעקר. על פי חוות הדעת של יורם, הואיל וכרם הזיתים עבר שילוד בשנת 2006, הניבה בשנים הרלוונטיות לתביעה היא הדרגתית, ורק בשנת 2011, צפויה להיות ניבה מלאה. יורם העריך את הנזק שנגרם לתובע בגין אובדן הכנסה לשנים 2008-2011, בסכום כולל של 9,984 ₪. יורם נחקר בחקירה נגדית על חוות הדעת.

30. חוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדין, מוטות באופן מובהק, כל אחת לטובת המזמין של חוות הדעת, ואין בהן כדי ללמד על אובדן הכנסות לאשורו ולא ניתן לפסוק מהן באופן ישיר מהן את סכום הפיצויים. אפרט.

31. אין חולק בין בעלי הדין כי כרם הזיתים עבר שילוד בשנת 2006, פעולה של גיזום, המשאירה רק ענפי שלד בעץ. המומחים נחלקו בדעתם, מתי מגיע עץ שעבר שילוד לניבה מלאה של פרי? לדעת מיקי, המומחה מטעם התובע, העצים יגיעו לניבה מלאה כבר בשנה השלישית, לאמור בשנת 2009, ובהתאם חישב אובדן הכנסה לשלוש שנים, החל משנת 2009. לדעת יורם, המומחה מטעם הנתבע, בשל השילוד, הניבה תהא הדרגתית, 30% בשנת 2008, 60% בשנת 2009, 80% בשנת 2010 וניבה מלאה בשנת 2011.

32. במסגרת החקירה הנגדית עמדו המומחים על עמדתם. כך העיד מיקי: "מה שאני יודע, ב- 2006 אם אני זוכר נכון, נעשה שם שנטוע שגזמו וגודל מחדש והתהליך של שיקום העץ, זה תהליך שלוקח 3 שנים, הוא מתחיל בהדרגה, בתום ה- 3 שנים, תלוי איך מטפלים בעץ, יכול להיות שאחוזי הניבה משתנים בהתאם לטיפול, בתוך 3 שנים מגיעים לניבה מלאה". להלן עדותו של יורם, כשנשאל, בעץ שבוצע שילוד מתי יניב פרי? " זה כתוב בחוות דעתי. מפנה לחוות הדעת. שנתיים אחרי השילוד להערכתי 25%, 50% מהיבול, בשנה רביעית 100% יבול". עדות זו, אינה תואמת את האמור בחוות הדעת, לפיה, שנתיים לאחר השילוד חושב היבול לפי 30%, בשנה השלישית לפי 60%, בשנה הרביעית לפי 80%, ורק בשנה החמישית חושב יבול מלא, בשנת 2011. באשר לקביעה של 80% בשנה הרביעית העיד יורם כי מדובר בהערכה ולא על פי בדיקה "כשאני נתתי 80 אתה אומר שהיה צריך להיות 100% יבול, זאת הערכה שלי, אני חושב שהיא מדויקת, כיוון שאף אחד לא בדק את זה, אפשר להסתמך על הנתונים שההבדל ביניהם לא גדול, אתה מדבר על 100 אני על 80".

33. לאחר שבחנתי ושקלתי את המחלוקת בין המומחים, נחה דעתי כי עמדתו של מיקי מתקבלת יותר על הדעת וכי יש לקבוע כי החל משנת 2009, יניבו העצים שעברו שילוד, יבול מלא. אציין שהדבר תואם את עדותו של יורם בחקירה הנגדית, לפיה, החל מהשנה הרביעית, עצים שעברו שילוד יתנו יבול של 100%.

34. מיקי, המומחה מטעם התובע, חישב את אובדן ההכנסות לשנה, כסכום מצרפי של אובדן הכנסה מעיבוד שלחין בתוספת הפסד מצרפי מעיבוד בעל. על פי חוות הדעת, אובדן הכנסה לשנה, ההפרש בין ההכנסה להוצאה לדונם מוכפל במספר הדונמים, בעיבוד שלחין, עומד על סך 21,720 ₪ ובעיבוד בעל עומד על סך 40,080 - ₪, על פי מיקי, אובדן ההכנסה של התובע עומד על סך 61,800 ₪, כאמור, הסכום המצרפי של אובדן הכנסה מעיבוד שלחין בסך 21,720 ₪ בתוספת ההפסד מעיבוד בעל בסך 40,080 - ₪.

35. עיון בנתונים הכספיים של מיקי לאובדן הכנסה, מעלים את הדברים הבאים: סכום ההוצאות לשנה לדונם בעיבוד בעל ובעיבוד שלחין זהה ועומד על סך 2,470 ₪. בחקירתו, הסביר מיקי שלא כלל בהוצאות השלחין את הוצאות המים (עמוד 8 שורה 22 לפרוטוקול), ועל כן יש להוסיף להוצאות השלחין הוצאות מים בסך של 1,125 ₪, פעולה שתביא להקטנת ההכנסות מהמטע. מיקי לא ידע לפרט בחקירתו כיצד חישב את הסכומים המפורטים בחוות הדעת "אין לי פה את פירוט התחשיב" ונותרה חוות הדעת עם הסכומים המפורטים בה, מבלי שניתן ללמוד כיצד הם התקבלו. הגם, שמיקי העיד כי חוות הדעת מבוססת על השטח יותר מת/3, תחשיב משרד החקלאות למטע זיתים סורי ומנזולינו (עמוד 9 שורה 1 לפרוטוקול), זאת ללא שהציג כל אסמכתא לביסוס החישוב, חשבוניות המעידות על רכישות לביסוס ההוצאות, משקל וכמות זיתים מהמטע וכדומה.

36. ככלל, אני מוצאת את חוות הדעת של מיקי, כאמור, מוטה באופן מובהק לטובת המזמין, ללא שיש בפני ביסוס עובדתי למספרים המפורטים בחוות הדעת. כך גם לגבי הטענה של הפסד בסך 40,080 ₪!, בעיבוד בעל. לא מצאתי כל היגיון כלכלי בנתון זה.

37. לאחר ששקלתי ובחנתי את חוות הדעת מטעם הצדדים, בהתחשב בתחשיב הכלכלי של משרד החקלאות המצביע על רווח של 9 ₪ לדונם לשנה, מה שמלמד על ענף לא ריווחי במיוחד, לאור אופיו וטבעו של הנזק, שאינו ניתן לחישוב מדויק, הגעתי למסקנה, שיש לקבוע את אובדן ההכנסות בדרך של אומד ן, ואני מעמידה את אובדן ההכנסה מהמטע, לתקופה של שנה, על סך של 7,000 ₪, ולשנים 2009-2011, על סך 21,000 ₪.

38. באשר לעתירת התובע להשיב לו את הוצאות העיבוד שהוציא על המטע בשנת 2008, שנה ללא הכנסות, בסכום כולל של 59,280 ₪. התובע ביסס את חישוב הפיצוי כמכפלה של הוצאות לדונם בסך 2,470 ₪ ב- 24 דונם, חישוב המבוסס על תחשיב המומחה מטעמו, שכאמור, לא ידע לפרט בחקירתו הנגדית כיצד נקבע סכום ההוצאות לדונם. בחוות הדעת של יורם, המומחה מטעם הנתבע, נקבע כי גובה ההוצאות גידול לדונם לשנה , הינו על סך 1,063 ₪.

39. דיני התרופות במשפט הישראלי, באים להגן על שלושה אינטרסים, מהם נגזרים שלושה סוגי פיצוי. אינטרס הקיום (פיצויי קיום) המעמיד את הנפגע במצב שבו היה אילו ההסכם לא הופר וקוים. אינטרס ההסתמכות (פיצויי הסתמכות), הנזקים שנגרמו לנפגע בשל הסתמכותו על ההסכם והשבת המצב לקדמותו . ואינטרס ההשבה (פיצויי השבה), שבו כל צד משיב לצד האחר את אשר קיבל ממנו, לשם מניעת עשיית עושר של מי מהצדדים. הנפגע רשאי לתבוע צירוף של סעדים, בתנאי שאין סתירה מהותית ביניהם ושלא יינתן כפל פיצוי בגין אותו נזק. בענייננו, פיצויי הקיום, פיצוי בשל אובדן הכנסה, ופיצוי הסתמכות, ההוצאות שהוצאו בשנת 2008 על ידי התובע, סותרות אחת את השנייה, והעתרות לשני הסעדים יחד, תביא למצב של כפל תרופה לתובע, שהרי מטרת פיצויי ההסתמכות מנוגדת למטרת פיצויי הקיום. זה המקום לציין שלפיצויי הקיום מעמד בכורה מעל פיצויי ההסתמכות (ראה ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נגד עיריית נתניה, פורסם ביום 22/7/92).

40. משכך, משהעמיד התובע תחילה את פיצויי הקיום, שמטרתם להעמיד אותו באות ו מצב שהיה נתון אם החוזה היה מקוים ולא היה מופר על ידי הנתבע, והתובע היה מחזיק את המטע לאורך כל שנות השכירות, הרי שלצד זה, היה נושא בכל ההוצאות שהוציא, כולל ההוצאות שהוציא בשנת 2008. על כן, אין התובע זכאי לתבוע את ההוצאות של שנת 2008, משביקש תחילה פיצויי קיום בשל אובדן הכנסה, ואין לפסוק לטובתו פיצויים בשל הוצאות אלו. למעלה מן הנדרש אציין, שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את סכום הנזק הנטען, ראה סעיף 38 לעיל.

41. התובע עתר להורות לנתבע להשיב לו את דמי השכירות ששולמו על ידו לשנת 2008, בסך של 4,800 וכן עבור הוצאות מים עתידיות להשקיית המטע בסך של 10,689 ₪.

40. אין חולק בין בעלי הדין כי התובע שילם לנתבע את דמי השכירות לשנת 2008, בסך של 4,800 ₪. סעיף 9(א) לחוק החוזים קובע את חובת ההשבה, בזו הלשון:

"משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך."

41. נפגע זכאי לפיצוי הן על פי סעיף 10 לחוק התרופות והן על פי סעיף 9 לחוק התרופות, ובלבד שלא יזכה בפיצוי כפול. מכאן, אין מניעה לתביעת פיצויי השבה במקביל לפיצויי קיום, בלבד שהצד הנפגע לא יתעשר שלא כדין מריבוי הסעדים, ושלא תהא סתירה מבחינת מהות העניין.

42. בענייננו, אני סבורה שיש להורות לנתבע להשיב את דמי השכירות, הואיל ולא ניתן היה לקבל פירות מהשכרת המטע בשנת 2008. בעניין זה אוסיף שהנתבע אישר שהיה פרי על העץ, "וזו ראיה שהוא היה מלא פרי ועמוס בפרי, אפילו גדול", פרי שאין חולק שלא נקטף על ידי התובע, חרף מספר עבוד ות שעשה התובע בשנת 2008, על פי עדותו שלא נסתרה, כגון ריסוס וחריש של המטע, והנתבע הודה בכתב ההגנה שהתובע ניקה את העשבייה במטע, ומפירות פעולות אלה של התובע נחזה שהנתבע נהנה מהן או לפחות יכל להנות מהן. על כן, אני סבורה, כי אין בפיצויי השבת דמי השכירות כפל פיצוי, ויש להורות לנתבע להשיב לתובע את דמי ה שכירות בסך 4,800 ₪.

43. באשר לסעד להשיב לידי התובע סכום כספי על סך 10,689 ₪, שלטענת התובע שילם לנתבע על חשבון הוצאות מים עתידיות. על פי הראיות שלפני, המסקנה המתבקשת, כי תשלום זה בוצע בגין הוצאות מים לשנים 2006 ו- 2007, ולא כגרסת התובע. ראשית, אין כל התייחסות בחוזה בין בעלי הדין לעניין תשלום הוצאות מים עתידיות ולא נרשם בחוזה שהתובע שילם סכום כל שהו עבור הוצאות מים עתידיות, כפי שנרשם לגבי תשלום דמי שכירות לשנת 2008. שנית, תמוה בעיני מדוע שילם התובע סכום של 10,689 ₪, מדוע נקבע הסכום הלא שגרתי לתשלום עתידי, אולי כי הוא בעצם תשלום עבור הוצאה ידועה, הוצאה עבור מים לשנים 2006-2007, כגרסת הנתבע. שלישית, כשנשאל התובע בחקירה נגדית האם התשלום הוא עבור הוצאות מים לשנים 2006-2007, השיב: "לא זוכר". תשובה המחזקת את המסקנה שהתשלום בוצע עבור הוצאות מים לעבר ולא לעתיד. בהינתן האמור, אין להיעתר להשיב לתובע סך של 10,689 ₪.

44. זאת ועוד, התובע עתר לפיצויים בגין נזק לא ממוני. בהת אם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. לאחר ששקלתי את הנסיבות שבפני, אני רואה לנכון לחייב את הנתבע בסך של 10,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

43. בנוגע לתביעה שכנגד, אין מקום להורות על תשלום דמי השכירות מכוח החוזה, בנסיבות שבהן הנתבע הפר את החוזה. זה המקום לציין, שהנתבע יכול היה להקטין נזקים נטענים, על ידי גידול המטע גידול בעל ולמכור את הפרי, שלגרסתו, היה פרי רב על העצים במטע, ראה סעיף 42 לעיל, דברי הנתבע בעמוד 31 שורה 9 לפרוטוקול. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

44. לסיום, אני מקבלת חלקית את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 35,800 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 27/4/15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

45. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרת בית משפט) בסך של 6,005 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הג שת התביעה 27/4/15 ועד ליום התשלום המלא בפועל ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

46. התביעה שכנגד – נדחית.

47. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ז, 08 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ריאד רושרוש
נתבע: מאיר המאירי
שופט :
עורכי דין: