ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שקד רוני נגד שרות התעסוקה :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה

המערער
1. שקד רוני ת.ז. XXXXXX695
בעצמו
-
המשיב
1. שרות התעסוקה
ע"י ב"כ: עו"ד עמנואל וייל

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת לשכתה התעסוקה ירושלים מיום 28.11.2016. (להלן: ההחלטה, הוועדה).

רקע נדרש
המערער , יליד 1974 גרוש שבחזקתו ילד בן 16.5 , מקבל קצבת הבטחת הכנסה.
המערער זומן בהודעה מיום 14.9.2016 לראיון אצל מעסיק ב משרדי המשיב ליום 21.9.2016 אך לא התייצב אליו.
כאשר הגיע המועד הבא להתייצבותו אצל המשיב, בשבוע לאחר מכן, המציא אישור מחלה מאת רופא משפחה . האישור נושא תאריך 23.9.2016 ומתיחס ליום אחד בלבד- ה 21.9.2016 ונקבעה בו האבחנה "זיהום וירלי לא מוגדר".
עת התייצב במשרדי המשיב עם אישור המחלה החליטה פקידת המשיב כי באי התייצבותו סרב המערער לקבלת עבודה מתאימה.
המערער הגיש ערר על החלטת פקידת המשיב בפני הוועדה.
לפני הוועדה אמר התובע כי לא הרגיש טוב ביום 21.9.2016, לא בא לראיון ונאמר לו ע"י פקידת המשיב כי אם אינו יכול להגיע עליו להמציא אישור רפואי. למרות שכך עשה , רשמה לו הפקידה "סירוב". וכן "לשאלת הוועדה מדוע אישור המחלה ניתן יומיים לאחר מכן: אני הלכתי לרופא אחרי יומיים כיון שלא הרגשתי טוב. לשאלת הוועדה מה היה לי אני משיב שהיה לי כאב שינים או משהו אחר אני לא זוכר"
לאחר דיון בוועדה , החליטה לדחות הערר. בהחלטה ציינה את הרקע מתוך רישומי הפקידה – לפיו המערער "מתחמק באופן קבוע ובתואנות שונות, ומגיש אישור מחלה כאשר מוזמן למפגשים ראיונות וכיוצ"ב" כן התיחסה לכך שהאישור הרפואי רטרואקטיבי וכי האמור בו כללי ואינו מ תיישב עם מה שציין המערער לפניה. עוד הוסיפה "בדרך כלל הועדה מקבלת אישורים רפואיים ואינה מהרהרת על כך, אולם אנו סבורים שהלשכה צריכה לדעת להתמודד גם עם מציגי אישורי מחלה סדרתיים". כאשר ההתרשמות הברורה וארוכת הטווח הינה של רצון להתחמק. לפיכך נראה לנו שנסיבות הענין אינן מאפשרות לקבל את אישור המחלה כמצדיק את העדר ההתיצבות. האישור הינו כללי מדי וברור כי נסמך רק על דברי העורר בפני הרופא לללא בכל בדיקה נוספת. האישור הינו רטרואטקיבי. דברי העורר בפנינו אף הם כלליים ובלתי משכנעים. העורר אמור היה בכל אופן לפנות ולנסות ליצור קשר עם המראיין גם למחרת וגם אחרי שחלפה מחלתו, אך לא עשה כן, גם לא ניסה לברר בלשכה כיצד עליו לנהוג...."
על ההחלטה הוגש ערעור זה.
בדיון לפני טען המערער כך:
אני הייתי חולה ולא יכולתי להגיע למפגש שקבעו לי בלשכה, הבאתי את האישור מחלה והיא אמרה לי שזה מה שאני צריך לעשות אז להביא לה אישור, זה היה באותו יום שבו היא הביאה לי את ההפנייה ב14.09. היא אמרה לי להביא אישור מחלה. זה ב21.09. הבאתי את האישור לאחר שבועיים, הופעתי בלשכה לאחר שבועיים, אמרתי שהייתי חולה והיא אמרה שהייתי צריך לבוא להודיע או להודיע בטלפון, אמרתי שאני לא מבין בזה. הייתי חולה, אני צריך לעשות ניתוח בסינוס, זה כאבים של שבועיים. אני צריך לעשות ניתוח בחניכיים. הרופא שיניים שלי אמר לי שאני צריך לעשות. אני לא יודע איפה צריך לעשות את הניתוח. אולי בבית חולים ואולי פרטי.
היו לי כאבי שיניים והייתה לי שפעת, הם אמרו לי שהגרסאות שלי לא מתאימות ולא ניסנו לעזור לי. לשאלת בית הדין, בקשר לרישום של הוועדה כי אין מדובר בפעם בודדת שאני מביא אישור מחלה, אני משיב כי אני חולה סוכר, יש לי כל מיני בעיות ולפעמים אני חולה.
בהמשך הדברים ציין כי למעשה לא היה מעונין לפנות לאותו מעסיק שאליו הופנה ושהראיון עמו נקבע ליום 21.9.16 (רשת סופרסל) שכן הוא בעל עבר פלילי ומנסיונו מלפני כשנה וחצי פיטרו אותו משם בשל כך.

דיון והכרעה
המערער קיבל בתקופה הרלוונטית גמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 2( א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 תנאי לזכאות כקבוע שם הוא שהמבוטח "רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; ...".דורש עבודה שלא מתייצב בשירות התעסוקה במקום ובזמן שנקבעו לו, עשוי לאבד את זכאותו לקבלת הגימלה, אלא אם אי ההתייצבות היא מ"סיבה סבירה" (סעיף 21 לתקנון שירות התעסוקה, תשל"ד – 1974).
בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה זה לא מכבר (עבל ( ארצי) 31873-01-15 רמזי דמירי - המוסד לביטוח לאומי (6.10.2016) (להלן: ענין דמירי))נדון אופן בחינתו של אישור רפואי שמומצא ע"י מבוטח בשל אי התייצבות אצל המשיב. שם נאמר:
טרם שנסביר טעמינו למסקנה זו, נציין כי ככלל מקובלת עלינו קביעתו העקרונית של בית הדין האזורי בתשובה לשאלה השנייה, שלפיה ניתן לבחון אישור מחלה שממציא מבוטח, גם אם הוא חתום על ידי רופא של קופת חולים. חוק דמי מחלה, שעליו נסמך המערער, כלל אינו רלוונטי לענייננו. עם זאת, מובן כי קיימת משמעות לכך שהאישור הרפואי ניתן על ידי רופא של קופת חולים, כפי שיוסבר להלן.
.....
ועתה לאישור שבמחלוקת. שאלת תקינותו של אישור מחלה נוגעת בראש ובראשונה לשאלת סבירותו מבחינה רפואית. משכך, עסקינן בהוכחת עניין שברפואה. ככלל, אישור מחלה שניתן על ידי רופא – קל וחומר רופא של גוף ציבורי דוגמת קופת חולים – מהווה ראשית ראיה להעדר יכולתו של המבוטח לעבוד בתקופה שבמחלוקת. המוסד או שירות התעסוקה לא המציאו לתיק בית הדין שום ראיה רפואית או אחרת, שיכולה לתמוך בקביעה כי האישור שבמחלוקת אינו תקין. המוסד אף לא המציא לתיק בית הדין את חוות דעתו של הרופא המוסמך, כך שכלל לא ניתן לדעת מה היה הטעם להחלטתו שלא לאשר את האישור שבמחלוקת – האם בשל היותו " צופה פני עתיד" או בשל טעם אחר. (ההדגשות אינן במקור).
ובהמשך:
לאור האמור, ולענייננו, משאין טענה כי רופא המוסד ערך בירור עם הרופא שהנפיק את האישור שבמחלוקת, באשר לטעם להוצאתו של האישור באופן שבו הוצא, ומשלבית הדין כלל לא הוגשה חוות דעתו או אפילו החלטתו של רופא המוסד, לא היה מקום שבית הדין יידרש לשאלות אלה, שמענה להן מחייב ידע ברפואה. המשמעות היא כי לא נסתרה תקינות האישור שבמחלוקת ולא הובא טעם מדוע לא ליתן לו תוקף.
נוכח האמור בענין דמירי עולה לכאורה כי אין בידי הועדה (או בפני בית הדין) כלים לבחינת תקינותו של אישור רפואי, אלא באמצעות גורם רפואי (מטע ם המשיב או מטעם המוסד לבטוח לאומי-בכך לא הוכרע בענין דמירי, אך אין בית הדין נדרש לכך בענין זה). לכן לכאורה קביעותיה של הוועדה בעניננו, כי המסמך הרפואי אינו משכנעה בשל הנתונים שציינה (רטרואקטיבי ליום אחד, ללא בדיקה, ללא אבחון ספציפי וכו')- אינן מתחום סמכותה בהעדר כלים לבחון סבירותו הרפואית ואף בית הדין אינו יכול לבחון את תקינות האישור עצמו בהעדר נתונים רפואיים בענין זה מטעם המשיב .
עם זאת, לטעמי יש לאבחן בין שאלת תקינותו וסבירותו הרפואי ת של אישור רפואי לבין השאלה האם האמור בו הוא הסיבה הסבי רה שהוותה הנימוק לאי התייצבותו של המבוטח בפני פקיד המשיב- נוכח יתר הנתונים שלפניו. טול למשל מקרה שבו יש בידי המבוטח אישור רפואי אותו הוא מציג לפקיד המשיב אלא שבד בבד עם כך הוא מספר לפקיד במפורש כי לא בשל ה אמור באישור לא התייצב אצלו כמתחייב אלא מטעם אחר לגמרי, או מקרה שבו נאמר באישור הרפואי כי המבוטח מנוע מנשיאת משאות כבדים ועל סמך אישור זה לא התייצב בפני פקיד המשיב. במקרים כגון אלה לא יהא זה ראוי לומר שאין זה בגדר שיקול דעתו של פקיד המשיב (ובהמשך, בהתאם לענין, של הוועדה) לשקול האם יש מקום להתיחס לאישור הרפואי. אי ן המשיב ואין הוועדה נדרשים להיות אטומים למכלול הנתונים שלפניהם מרגע שמוצג בפניהם אישור רפואי שאחרת אינם עושים עבודתם נאמנה. (והקש לענין זה מאשר נקבע לאחרונה ( סע"ש 65244-05-16 נחמני-ידיעות אחרונות בע"מ (19.1.2017)) בענין העדרות עובד שלגביו חל חוק דמי מחלה התשל"ו-1976 (בשונה מבעניננו כעולה מענין דמירי), כאשר בכל זאת נקבע כי אין לתת משקל לאישור רפואי שה"חולה" על פיו מתנהג אחרת מן האמור בו).
אכן, לעתים לא בנקל ניתן לעשות אבחנה בין בחינת הסבירות הרפואית של אישור רפואי (כבענין דמירי), לבין בחינת סבירות הטיעון שבכללו גם הצגת אישור רפואי, ובכל מקרה של ספק ראוי כי המשיב יצטייד גם בבחינה של גורם רפואי של האישור הרפואי. אלא שבעניננו, בבירור עולה כי עסיקנן לא רק בבחינת סבירותו הרפואית של האישור שהוצג, אלא בבחינת סבירות הטיעון שבפי המערער. ודוק גם לענין האישור הרפואי עצמו: אישור המחלה שהציג המערער אינו מציין כי אינו יכול לצאת מביתו/זקוק למנוחה מוחלטת וכיו"ב אלא רק כי אינו מסוגל לעבוד .
בין נימוקי הוועדה לדחיית הערר נכלל גם הנימוק כי המערער לא פנה מיד למחרת יום ההתיצבות (לגביו אין מחלוקת כי לא המציא אישור רפואי) או בסמוך לאחר מכן כדי לברר האם יוכל לתקן את חוסר יכולתו הנטען להפגש עם המעסיק הפוטנציאלי, ואף לא פנה למשיב על מנת לערוך בירור כיצד לנהוג. התנהגות שכזו שהצביעה בפני הוועדה על כך שלא אותה בעיה רפואית נטענת היא שמנעה מהמערער התייצבות בפניה. החלטת הוועדה שנסמכה גם על צירוף הנסיבות הנוספות ביחס למקרים קודמים הנוגעים למערער - של הנפקת אישורים רפואים במועדים רלבנטיים להתיצבות דווקא- נדמית לבית הדין סבירה ועל כן מסקנת הוועדה ראויה להשאר על מכונה. זאת גם אם בשיקוליה שקלה גם שיקול פסול של "סבירות רפואית". די בשיקול של סבירות הסיבה בכללותה כשלעצמו, כפי שהובא לעיל, כדי ליתן טעם סביר לתוצאה אליה הגיעה הוועדה , ובכדי לקבוע כי אין מקום להתערב בהחלטה המנהלית שנתקבלה על ידה .
גם אם היו ספקות בלבי בקשר לכך נוכח הנתונים שבפני הוועדה, הרי שנוכח הדברים שאמר המערער בבית הדין שוכנעתי כי לגופה של החלטה – תואמת היא את הנתונים - ועל כן סבירה: כך , המערער אישר למעשה שכבר בשבוע שקדם למועד התייצבותו , כשקיבל את הזימון, דאג לברר "מה יקרה אם יהיה חולה" -תכנון "מחלה" מטיל ספק בעצם היות ה"מחלה" הטעם לאי התייצבות המבקש; כך, הוברר כי המערער לכתחילה לא רצה לקבל את העבודה שלראיון אליה זומן (מטעמים פגומים כשלעצמם- לפיהם "ידוע לו" שלא ירצו שיעבוד בשופרסל שכן יש לו עבר פלילי, לדבריו)- ואם כן ברי כי הסיבה לאי התייצבותו היתה אותם טעמים ולא כל מחלה שהיא גם אם עסקינן במחלה אוטנטית ; כך, הוברר שכפי ש באישור המחלה אכן לא מוגדר הוירוס בו חלה- גם המערער עצמו לא ידע במה חלה- בפני הועדה טען כי אינו זוכר (כאב שינים או משהו אחר), ואילו בפני בית הדין – כחצי שנה מאז הארוע, כבר ידע לציין בוודאות כי סבל מכאב בחניכיים, וכך כאמור- האישור הרפואי לא חייב מנוחה. (בשולי הדברים יוער כי המערער העלה בבית הדין גם טענות להסבר ת אישורי המחלה המרובים שבעברו למועדי התיצבות אחרים אצל המשיב, אלא שלענין זה לא הובא כל אישור רפואי ומדובר בגרסה כבושה).
אם כן, לא המחלה ממנה סבל אותו יום על פי האישור הרפואי שהציג ושתקינותו לא נסתרה, היא הסיבה שגרמה לאי התיצבותו, אלא סיבה אחרת שאינה נכנסת בגדר "סיבה סבירה". בדין לכן פעל המשיב כפי שפעל.

נוכח כל אלה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הועדה ולפיכך הערעור נדחה.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז, (26 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שקד רוני
נתבע: שרות התעסוקה
שופט :
עורכי דין: