ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יחיא אבו :

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: יחיא אבו- לאשין

בקשה שניה להארכת מעצר על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-

תאריך הישיבה: י"ח באדר א תש"ס (24.2.2000)

בשם המבקשת: עו"ד רז ולטר

בשם המשיבה: עו"ד רפי מסאלחה

בבית המשפט העליון

החלטה

1. זוהי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, המואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירות מין. כתב-האישום כולל חמישה עדי תביעה בלבד, עליהם נמנות המתלוננת ואמה, שהיו עדות תביעה לגוף המעשה.

לכאורה, לא היה כל קושי לסיים את הדיון בתקופה שנקבעה לכך על-ידי המחוקק, על-אף העומס המוטל על בתי-המשפט. אלא שמנסיבות שונות, ובכללן הנסיון להגיע להסדר טיעון, שעל-פי דברי הסניגור בפניי, נעשה על-יסוד המלצת בית-המשפט המחוזי, נדחה הדיון בחודשים ארוכים לאחר תום פרשת התביעה.

בתוך כך חלפו תשעת החודשים, ובית-משפט זה האריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לאחר שהודע לו, כי ניתן יהיה לסיים את שמיעת העדים בתאריך הקבוע לדיון, ולפיכך ניתן יהיה לתת את פסק-הדין במהלך תקופת ההארכה. ברם, במועד שנקבע להמשך הדיון לא הגיעו עדי ההגנה, משום שלא הוזמנו כדין. כך, נדחה המשך הדיון לחודש מרץ 2000 - שלושה שבועות לאחר סיום תקופת ההארכה. נמצא, כי בשלושת חודשי ההארכה לא נתקיימה ולו ישיבה אחת.

2. מצב דברים זה אינו ראוי. ברם, לנוכח חזקת המסוכנות העולה מהעבירות בהן המשיב מואשם, החלטתי, בתאריך 10.2.2000, להאריך את תקופת המעצר בעשרה ימים, בכדי לאפשר לצדדים להגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לקביעת מועדים מספיקים, כך שניתן יהיה לסיים את משפטו של המשיב תוך זמן קצר.

הצדדים פנו איפוא לבית-המשפט המחוזי, בבקשה להקדמת מועד הדיון וקביעת מועד להכרעת-דין, ואף הציעו ששה מועדים בחודש פברואר 2000. הבקשה נדחתה ולא נקבע מועד להכרעת הדין, אך הובעה תקווה, כי במועד הקבוע לשמיעת עדי ההגנה ניתן יהיה לשמוע גם את הסיכומים.

3. כידוע, לנוכח הגישה הכללית, כי תשעה חודשים הם תקופת המעצר הראויה, יש לעשות שימוש בסמכות ההארכה במקרים יוצאי דופן בלבד, אחרת, "היוצא מן הכלל יהפוך - עקב אילוצי שעה המוטלים על מערכת בתי המשפט - לכלל, והוראת [החוק] תהפוך לאות מתה." (בש"פ 3668/93 מדינת ישראל נ' קדרון, פ"ד מז(3) 529, 532).

המקרה שלפניי אינו נמנה עם המקרים יוצאי הדופן. אכן, העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות. מנגד, המשיב הוא בן 50, בעל משפחה, עברו נקי, ומצב בריאותו אינו תקין. בנוסף, עדויות התביעה, לרבות עדות המתלוננת, נשמעו זה מכבר.

אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה להארכת המעצר בשנית, ומורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים הבאים: הפקדת ערובה במזומן בסך 15,000 ש"ח, המצאת ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח, והשארות במעצר בית במקום שיקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ, ואם ברשות המשיב דרכון, עליו להפקידו במשטרה.

עד למילוי תנאים אלה, לרבות קביעת מקום מעצר-הבית, ישאר המשיב במעצר, הכל בגבולות סמכות ההארכה על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, וזאת החל מיום 14.2.2000.

ניתנה היום, י"ח באדר א תש"ס (24.2.2000).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00010150.L02


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יחיא אבו
שופט :
עורכי דין: