ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה לונדון נגד עובד ניר :

החלטה בתיק ע"א 5670/16

לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך

המערערים:
1. שלמה לונדון

2. עומר ש.ל תקשורת מקןמית בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. עובד ניר

2. רון נגרי

3. נ.ע.ר. השקעות 2000 בע"מ

סיווג הליך

בבית המשפט העליון

פסק-דין

1. הליך זה הועבר לעיוני לשם בחינת דרך ההשגה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה עליה נסב ההליך - ערעור בזכות או ברשות.

אין צורך לפרט לשם הכרעה בשאלת הסיווג את הרקע העובדתי בהרחבה, אך בקצרה אומר כי ביום 4.10.2016 נחתם הסכם זכיינות בין חברה בשם "כלבו החדשה בע"מ" לבין בעלי מניותיה, לפיו יינתנו זכיונות להפצת מקומונים לשתי קבוצות. בין המערער 1 למשיבים 2-3 התנהלו מגעים לעניין הפעלת הזכיינות של אחת משתי הקבוצות ("קבוצת נער החדשה"). אין חולק כי לבסוף פעלה הזכיינות באמצעות המערערת 2, עומר ש.ל. תקשורת מקומית בע"מ, אשר המערער 1 רשום כבעל מניותיה, והמחלוקת בין הצדדים היא האם למשיבים חלק ברווחיהם.

התביעה הוגשה על ידי המשיבים, ובה עתרו הם להורות על בטלות הסכם אשר לפי הנטען נכרת בין המערער 1 למשיב 1 לפיו תוקם חברה משותפת שתשמש כזכיינית של "קבוצת נער החדשה" (הסכם שכונה בהחלטה נשוא הליך זה "הסכם 1"); להורות כי הזכות לניהול המקומונים היא קניינם, לחלופין כי 72.16% מנכסי המערערת 2 וזכויותיה שייכים להם, ולחלופי חלופין להקצות למשיבה 3 72.16% ממניות המערערת 2; לקבוע כי הקניין הרוחני במקומונים שייך למשיבים; להורות כי על המערערים ליתן דין וחשבון על הכנסותיהם מהמקומונים מיום 14.12.2006 ועד למתן פסק הדין; לצוות כי על המערערים להשיב למשיבים את ההתעשרות שהתעשרו "כתוצאה מגזל קניין [המשיבים]" ולחייבם בפיצוי כספי בגין עוגמת נפש.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי "הסכם 1" לא השתכלל לחוזה מחייב (וכך גם הסכם בעל-פה, לו טענו המערערים ("הסכם 2")) ועוד קבע כי אינו מקבל את טענת המשיבים לפיה "מגיע להם חלק בנתבעת [המערערת 1]" וכן את בקשתם להצהיר כי הקניין הרוחני במקומונים שייך להם. עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבים זכאים לרווחים מעסקי הזכיינות במקומונים שהמערער 1 מנהל באמצעות המערערת 2. כן קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים לחייב את המערערים ליתן להן דין וחשבון על הכנסותיהם מהמקומונים. סעד זה ניתן למשיבים על יסוד קביעת בית המשפט כי "התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת שמכוחה זכאים [המשיבים] למתן חשבונות", ונוכח קביעתו האמורה לפיה המשיבים "זכאים לחלק מרווחי המקומונים".

בסיפה לפסק הדין הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כדלקמן:

"אף על פי שקבעתי כי ה[משיבים] זכאים לרווחים מעסקי המקומונים, לא ניתן להכריע בשלב זה, מה שיעור חלקם ברווחים אלה. כך אף באשר לנזק שנתבע בגין עגמת נפש, אשר שיעורו ייקבע בין היתר בשים לב לשיעור החלק ברווחים, ככל שהיו וככל שיש לפסוק סכומים כאלה, לאחר שיילקחו בחשבון פרמטרים נוספים רלוונטיים וקשורים. משכך, אין בידי לפסוק ל[משיבים] בשלב זה את הסעד הכספי לו עתרו בתביעתם, מה עוד כי נראה שבמסגרת סיכומיהם, אין הם עותרים לו בשלב זה טרם קבלת החשבונות [ההדגשה הוספה].

משכך, אני מחייב את ה[מערערים] למסור ל[משיבים] חשבונות - דוחותיה הכספיים של [המערערת 2], וכן כרטסת הנהלת החשבונות ממועד הקמתה ועד להיום וזאת תוך 60 ימים מיום מתן פסק דין חלקי זה.

בנסיבות העניין, ומשקיבלתי את התביעה באופן חלקי, ובשים לב לשלב בו אנו מצויים, לא יינתן צו להוצאות.

קובע את התיק לתזכורת מעקב ליום 6.9.16".

2. המערערים לא השלימו עם החלטה זו, והגישו כנגדה את הערעור שבכאן. סמוך לאחר הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

בהחלטה מיום 24.7.2016 עוכב ביצוע הצו למתן חשבונות עד להחלטה אחרת, והמשיבים נדרשו להגיש תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע. למקרא טיעוני הצדדים - ובין היתר נוכח טענת המשיבים לפיה ראוי לדון בטענות המערערים לאחר שבית המשפט קמא ישלים מלאכתו ויפסוק מהו הסכום אותו על המערערים לשלם למשיבים - התעוררה שאלה בדבר דרך ההשגה על ההחלטה. סוגיה זו הועברה להכרעתי (החלטה מיום 10.8.2016), והצדדים התבקשו להגיש עמדתם בשאלת סיווג ההחלטה.

לטענת המערערים נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה. המערערים מדגישים כי בית המשפט הכריע בזכויות הצדדים, בקובעו כי המשיבים זכאים לחלק מן הרווחים מעסקי הזכיינות במקומונים שהמערער 1 מנהל באמצעות המנהלת 2, וכי העניק למשיבים את אחד הסעדים לו עתרו - הוא הסעד של מתן החשבונות. על כן מדובר, כך לטענתם, בפסק דין חלקי. עוד מוסיפים המערערים כי התביעה לא הוגשה ולא התנהלה כתביעה למתן חשבונות, והדיון אף לא פוצל לשני שלבים אלא התנהל כמקשה אחת ביחס לכל הסעדים שהתבקשו, אלא שבשלב פסק הדין החליט בית המשפט אגב אורחא ובמפתיע "לפצל" את הדיון.

המשיבים טוענים מנגד כי החלטת בית המשפט המחוזי לא הכריעה סופית במחלוקות שבין הצדדים אלא מקנה להם "מכשיר ראייתי להוכחת הסכומים שלהם הם זכאים המתבססים על חשבונות הנתבעים (המערערים בהליך זה)". הסעד של מתן חשבונות, כך נטען, טפל לסעד העקרי של התביעה הכספית, ועל כן לטענת המשיבים אין מדובר בפסק דין - סופי או חלקי. מכאן עמדת המשיבים כי לא נתונה היתה למערערים זכות ערעור על ההחלטה, ועל יסוד זאת מבקשים הם למחוק את הערעור.

דיון

3. כפי העולה מתאור הדברים לעיל, המשיבים הגישו תביעה בה עתרו למספר סעדים, ובהם להורות על בטלות הסכם, לפסוק כי יש להם חלק בנכסי וזכויות המערערת 2 או במניותיה; לחייב את המערערים ליתן חשבונות על הכנסותיהם; לפסוק סעד כספי בגין התעשרות שלא כדין וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני; ולקבוע כי הקניין הרוחני במקומונים שייך למשיבים.

בית המשפט דחה בהחלטתו חלק מן הסעדים שהתבקשו - ובכלל זאת קבע כי אינו מקבל את הסעד ההצהרתי המבוקש וכי אין מקום לקבוע שהקניין הרוחני במקומונים שייך למשיבים - אולם קבע כי המשיבים זכאים לרווחים מעסקי הזכיינות וכי על המערערים ליתן להם דין וחשבון על הכנסותיהם. עוד הוסיף בית המשפט כי בשלב זה - ועד למתן החשבונות - לא ניתן לקבוע את שיעור חלקם של המשיבים ברווחים או את שיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש.

נוכח האמור בסיפה להחלטה (קביעת התיק "לתזכורת מעקב") והיות ובית המשפט לא הכריע בכל הסעדים שנתבעו בכתב התביעה, הרי שלמרות שההחלטה הוכתרה בכותרת "פסק דין", ברי כי ההליך קמא טרם בא אל סיומו וכי בית המשפט יידרש ליתן החלטה משלימה בנוגע לסעד הכספי.

סיווגה של החלטה הניתנת טרם שהסתיימה מלאכת השיפוט כולה, נבחן ככלל על יסוד "מבחן הסעד", לפיו "אם ניתן או נשלל סעד בהחלטתו של בית המשפט - הרי זה פסק-דין (חלקי); ואם לאו - הרי שב'החלטה אחרת' עסקינן" (רע"א 1763/13 עו"ד משה ימין נ' עו"ד צבי קן-תור, פסקה 4 (25.7.2013) (להלן: עניין ימין)). מבחן זה, הנוהג עימנו דרך כלל, אינו ממצה בבחינת דרך ההשגה על החלטה בה ניתן סעד של מתן חשבונות, ולא אחת נקבע בפסיקה כי בבחינת סיווגו של זה יש להוסיף ולבחון:

"האם מדובר בסעד עצמאי-אופרטיבי העומד על רגליו או בסעד שנועד לשמש בסיס לקביעת 'הסעד הסופי' (הוא הסעד הכספי), כמעין מדרגה בדרך אליו, ובמקרה כזה יש לראות בהחלטה כ'החלטה אחרת', ובהתאם הערעור עליה טעון רשות (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 130 (מהדורה שלישית, 2012); ע"א 226/61 דורון נ' צחובל, פ"ד טז(3) 1911, 1920 (1962); ע"א 1386/02 רבינוביץ נ' כץ, פ"ד נו(5) 857, 861 (2002))" (רע"א 2983/13 ישר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (23.9.2013) (להלן: עניין ישר). כן ראו: עניין ימין, פסקה 5; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 771- 773 (1995)).

במקרה דנן הסעד של מתן החשבונות - חשבונות מיום 14.12.2006 ועד למועד מתן פסק הדין - היה אחד משורת סעדים אשר נתבעו בכתב התביעה, ועל פי העולה מכתב התביעה עצמו אין מדובר בסעד עצמאי, אלא בסעד שתכליתו היא להוות כלי לחישוב הסכום הכספי אותו על המערערים להשיב לפי הנטען למשיבים (ובלשון כתב התביעה: "לצוות על הנתבעים להשיב לתובעים את ההתעשרות שהתעשרו כתוצאה מגזל קניין התובעים..."). לפיכך, ובהתאם להלכה הנוהגת עליה עמדנו לעיל, אין מקום לומר כי המערערים קנו זכות ערעור מכוח הסעד בדבר מתן חשבונות אשר הוענק למשיבים.

4. הוספתי ובחנתי האם במסגרת ההחלטה העניק בית המשפט המחוזי סעד אחר לטובת המשיבים וכנגד המערערים, אשר מכוחו קנו הם זכות ערעור על ההחלטה (והשוו עניין ישר, פסקה 4). לטענת המערערים קביעת בית המשפט לפיה המשיבים זכאים לחלק מרווחי הזכיינות "עומדת בפני עצמה ואין היא בבחינת 'מנגנון' שנועד להכין בירור של סעד סופי". איני מוצאת לקבל טענה זו.

בכתב התביעה עתרו המשיבים למתן סעד הצהרתי, בו התבקש בית המשפט "להכריז על בטלות הסכם ההתקשרות שבין התובע 1 לנתבע 1 ולפסוק כי הזכות לנהל את המקומונים ולהרוויח מהפעלתם היא קניין התובעים או לחילופין כי 72.16% מנכסי הנתבעת 2 וזכויותיה שייכים לתובעים או לחילופין להקצות לתובעת 3, 72.62% ממניות הנתבעת 2, בתוקף מיום הקמתה".

סעד זה לא ניתן למשיבים - לעניין ההסכם (הסכם 1 הנ"ל) נקבע כי זה כלל לא השתכלל; ועוד קבע בית המשפט כי "באשר לסעד במסגרתו מבוקש כי בית המשפט יקבע כי 72.16% מנכסי הנתבעת שייכים לתובעים 1 ו-2 או לתובעת 3, איני רואה מקום לפסוק לתובעים סעד זה".

בית המשפט אמנם הוסיף וקבע כי "התובעים [המשיבים] זכאים לרווחים מעסקי זכיינות במקומונים שהנתבע [המערער 1] מנהל כעת באמצעות הנתבעת [המערערת 2]". אולם מעבר לכך שבמסגרת כתב התביעה כלל לא התבקש סעד הצהרתי כזה (אלא כאמור סעד הצהרתי שונה, שלא ניתן), קביעה זו אינה מהווה לטעמי סעד, וודאי שלא סעד עצמאי העומד על רגליו. כך למשל לא הובהר בהחלטה לאיזה חלק ברווחים זכאים המשיבים - האם מדובר בחלק השווה לחלק בנכסים או במניות המערערת 2 לו טענו המשיבים (כ-70%)? ההחלטה אינה כוללת קביעה אופרטיבית ברורה בעניין (ואעיר כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים בעניין זה, אולם הדבר לא הובהר מפורשות בפסק הדין, ולמעשה בית המשפט ציין בהחלטה כי "לא ניתן להכריע בשלב זה, מה שיעור חלקם [של המשיבים] ברווחים". זאת בשונה מפסק הדין בע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 239 (1979) אליו הפנו המערערים לתמיכה בעמדתם, שכן באותו עניין נתבע וניתן סעד הצהרתי לפיו "בין בעלי הדין קיימת שותפות בחלקים שווים..." (עמ' 250 לפסק-הדין)).

הנה כי כן, הקביעה כי למשיבים חלק ברווחי המערערים אינה עומדת באופן עצמאי על רגליה, אלא מדובר בקביעה שהיא יסוד לחיובם העתידי של המערערים בתשלום סכום כספי. הסעד הכספי ודרך חישובו טרם נקבעו, ואלו צפויים להיקבע בהחלטה משלימה. על כן המערערים לא קנו זכות ערעור על ההחלטה מכוח הקביעה כי למשיבים חלק ברווחיהם (ראו והשוו: ע"א 6960/99 ח.ג. מוסא לעבודות פיתוח ובנין בע"מ נ' מי ערד להנדסה ופתוח ובנין בע"מ (1.5.2000); בש"א 7276/98 הימנותא בע"מ נ' חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ (24.5.1999); ע"א 4540/01 מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך, פסקה 13 (14.9.2006) (להלן: עניין מט"ח); ע"א 1172/06 מחלוף נ' מיטרני, פסקה 4 (26.11.2016); בע"מ 4832/06‏ ‏פלוני נ' פלונית, פסקה ח' (27.9.2006); ע"א 7765/02‏ מנהל מקרקעי ישראל נ' נוף הכינרת בינוי ופיתוח בע"מ, פסקה 5 (8.9.2003)). אעיר כי לא נעלם מעיני שבית המשפט הכתיר את ההחלטה בכותרת פסק דין (ואף ציין בגוף ההחלטה כי מדובר בפסק דין חלקי), אך בנתון זה לבדו אין כדי להכריע את שאלת אופן סיווגה של ההחלטה (ראו עניין מט"ח, פסקה 6), מה גם שסיווג ההחלטה כלפי המשיבים, אשר חלק מן הסעדים להם עתרו נשללו בהחלטה, שונה.

לכל האמור אוסיף כי גם טעמי יעלות דיונית ושיקולי מדיניות תומכים במסקנה זאת - כך שהשגתם של המערערים בזכות תובא בפני בית משפט זה בפעימה אחת ולא לשיעורין (ראו והשוו: ע"א 6495/14 קסלמן וקסלמן נ' מסלם, פסקה 10 (27.11.2014)).

5. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה היתה למערערים זכות ערעור על ההחלטה כלפיה הופנה ההליך. נוכח מסקנה זו - הערעור נמחק.

למען הסר ספק יובהר כי אין במסקנה זו כדי למנוע מן המערערים להגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה (ויצוין כי במסגרת ההליך דנן לא עתרו המערערים למתן ארכה כאמור, ולו לחלופין), ובקשה כזאת, אם תוגש, תבחן לגופה.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ב בכסלו התשע"ז (‏22.12.2016).

ליאת בנמלך


מעורבים
תובע: שלמה לונדון
נתבע: עובד ניר
שופט :
עורכי דין: