ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נורה ברכאת נגד אביעזר שפירא :

החלטה בתיק רע"א 7641/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט מ' מזוז

המבקשת:
נורה ברכאת (ג'ת)

נ ג ד

המשיבים:
1. אביעזר (זליג אשר) שפירא

2. אברהם אבישי צינוירט

3. יהושע הלר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.10.2015 בע"א 28083-12-14 (סגן הנשיא כבוד השופט א' פרקש וכבוד השופטים מ' י' הכהן ו-ע' כהן)

תאריך הישיבה:
י"ט בכסלו התשע"ז
)19.12.2016)

בשם המבקשת:
עו"ד מוחמד דחלה; עו"ד אחמד דחלה

בשם המשיבים:
עו"ד ניסן כוחי

החלטה

השופט מ' מזוז:

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא כבוד השופט א' פרקש, כבוד השופט מ' י' הכהן וכבוד השופטת ע' כהן) מיום 11.10.2015 בע"א 28083-12-14, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת י' ייטב) בת"א 34656-11-10, ואושר פינויה של המבקשת מדירת מגורים וחנות בהם החזיקה כדיירת מוגנת.

רקע והליכים קודמים

2. ההליך עניינו בזכות המבקשת כדיירת מוגנת בדירת מגורים בת שלושה חדרים וכן חנות, שתיהן בבניין המצוי בעיר העתיקה בירושלים (להלן: המושכר), בבעלות הקדש שמואל משה בן דוד שלמה גנגלו לטובת עניי גליציה (להלן: ההקדש). המבקשת מחזיקה במושכר משנת 1969, לאחר מות אמהּ, אשר החזיקה בו כדיירת מוגנת למן שנת 1966. מספר תביעות פינוי שהוגשו נגד המבקשת במהלך השנים נדחו תוך קביעה כי עזבה את הדירה באופן זמני בלבד, על מנת לבצע בה שיפוצים או מחמת חסימת הגישה אליה על-ידי השכנים, תוך כוונה ברורה לשוב. בשנת 2010, סמוך לאחר שהאפוטרופוס הכללי שחרר את המושכר לידי ההקדש, הוגשה תביעת הפינוי מושא ההליכים קמא, בעילה של נטישת המושכר וכן בעילה של אי קיום תנאי השכירות לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: החוק או חוק הגנת הדייר).

3. בית משפט השלום בירושלים קיבל את התביעה והורה למבקשת לפנות את המושכר. בפסק הדין נקבע כי קמה עילת הנטישה וכי אין הצדקה למתן סעד מן הצדק בנסיבות הענין, נוכח מגורי המבקשת בדאחיית אלבריד ומשלא הוכחה עלות השיפוצים שביצעה במושכר, והוסיף כי ההשלכה על תושבות המבקשת או הקשר הרגשי לדירה אין די בהם להמשך זכותה במושכר. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור המבקשת על פסק הדין ואישר את קביעותיו של בית משפט השלום.

4. מכאן בקשת רשות הערעור. הדיון בבקשה הועבר לדיון בפני מותב תלתא בסוגיית מתן סעד מן הצדק בנוגע לדירת המגורים בלבד, "אשר לגביה - לכאורה - עילת הנטישה פחות מובהקת... ומאידך היא מעוררת קושי לענין מאזן הצדק..." (החלטה מיום 25.1.2016).

5. בבקשתה ובדיון לפנינו טענה המבקשת, כי לא נטשה את המושכר וכי היא מתגוררת בדירה בפועל בשנים האחרונות. כן טענה, כי כוונתה לשוב אל המושכר ברורה מעצם העובדה שפינוייה ממנו יביא לשלילת מעמדה כתושבת ירושלים, על כל הזכויות הנלוות מכך, וכי קמה הצדקה ליתן לה סעד מן הצדק בנסיבות הענין. המשיבים, בטיעוניהם בכתב ובעל-פה, חלקו על כך שהמבקשת מתגוררת בדירה באופן מלא, וטענו, כי לא קמה כל עילה להתערבות בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

דיון והכרעה

6. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון במכלול החומר החלטנו על מתן רשות ערעור המוגבלת לשאלת הענקת סעד מן הצדק, בנוגע לדירה (אך לא לחנות), מתוך שלא מצאנו יסוד להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום ואושרו על ידי בית המשפט המחוזי.

7. סעיף 132 לחוק הגנת הדייר קובע כי "ניתן פסק דין בתביעת פינוי והוגש עליו ערעור, רשאי בית המשפט לערעורים לשקול מחדש אם היה זה צודק לתת את פסק הדין". הדיון בשאלת הסעד מן הצדק בשלב הערעור הוא אפוא דיון מחדש ("דה-נובו"), ולא חל לגביו כלל אי ההתערבות. בהתאם לפסיקת בית משפט זה, הסמכות לתת סעד מן הצדק קמה גם כשעילת הפינוי היא נטישה, אף לתקופה ממושכת (ע"א 84/70 אבידר נ' יעקב אשכנזי, פ"ד כה(1) 118 (1971); ע"א 300/71 קטן נ' ארוילי, פ"ד כו(2) 796 (1972); רע"א 915/04 דודיאן נ' הפטריארך היווני האורתודוכסי של ירושלים (24.9.2004)). סעד מן הצדק יוענק על יסוד בחינת מאזן שיקולי הצדק בין הצדדים (ע"א 417/79 מרכוס נ' המר, פ"ד לז(2) 337 (1983)). לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב לענין הענקת סעד מן הצדק, לרבות הענקת סעד חלקי (רע"א 9064/11 קיסלביץ נ' הנסי פרופרטיס לימיטד (19.2.2013)). זאת, עם שהמגמה הכללית באשר לחוק הגנת הדייר היא מצמצמת (ראו למשל רע"א 4664/06 צארום נ' פרלמוטר (17.9.2006)).

8. אכן, המקרה הנדון אינו מקרה מובהק למתן סעד מן הצדק, ואולם לאחר בחינת מכלול נסיבות הענין הגענו לכלל מסקנה כי יש להעניק למבקשת סעד מן הצדק חלקי. זאת, בהתחשב בכך שמדובר בדירת מגורים; שאין מדובר במקרה מובהק של נטישה, אלא מדובר בדיירת ששיפצה את הדירה ושהתה בה גם אם באופן חלקי; נוכח גילם של המבקשת ובעלה (בעשור השביעי לחייהם); לאור השלכות הפינוי על מעמדה של המבקשת כתושבת קבע במדינת ישראל; ובהתחשב גם בכך שהמשיב אינו פרט בשר ודם המבקש להתגורר בדירה שתתפנה אלא גוף משפטי (הקדש). ואלה מרכיביו ותנאיו של הסעד למען הצדק:
א. המבקשת תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה משך תקופה של 10 שנים נוספות מהיום. בתום התקופה האמורה תחזור הדירה לידי ההקדש;
ב. בהתאם לאמור, המגורים בדירה יהיו של המבקשת ובעלה בלבד ולא של בני משפחה אחרים;
ג. ככל שיסתבר כי המבקשת אינה מתגוררת בפועל בדירה, או כי בדירה מתגוררים אנשים נוספים או אחרים זולת המבקשת ובעלה, יהא ההקדש רשאי - בתום שנתיים מהיום - לשוב ולנקוט בהליך פינוי נגד המבקשת.

9. סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ' בכסלו התשע"ז (‏20.12.2016).

המשנה לנשיאה


מעורבים
תובע: נורה ברכאת
נתבע: אביעזר שפירא
שופט :
עורכי דין: