ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם ברג נגד שרון חזיז רוזנברג :

החלטה בתיק ע"א 7617/16

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשים:
1. יורם ברג

2. מיכל ברג

3. ישראל קריב

4. אור קריב

נ ג ד

המשיבים:
1. שרון חזיז רוזנברג

2. עמר חזיז

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.7.2016 בה"פ 14121-02-15 שניתן על ידי השופטת ר' לבהר שרון

בשם המבקשים:
עו"ד מאיר ארד; עו"ד נילי קלי

בשם המשיבים:
עו"ד יורם עברון

בבית המשפט העליון

החלטה

1. במסגרת ערעור אותו הגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון) בה"פ 14121-02-15 מיום 5.7.2016, הוגשה הבקשה שלפניי שעניינה מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים

2. אביהם של המשיבים, מר שלמה חזיז ז"ל (להלן: המנוח), היה דייר מוגן בדירה ברחוב נחמני 7 בתל אביב-יפו (להלן: הדירה) במשך כשלושים שנה. ביום 18.11.2009 נחתם חוזה בין עו"ד אהוד פורת (להלן: עו"ד פורת) – הבעלים של הדירה באותה עת – לבין המנוח ואשתו (להלן ביחד: בני הזוג), לפיו בני הזוג יתפנו מהדירה לצורך הריסת הבניין והקמתו מחדש, וזאת תוך שמירה על זכויותיהם כדיירים מוגנים (להלן: החוזה המקורי). בחוזה נקבע כי עם השלמת בניית הבניין החדש, בני הזוג יקבלו לחזקתם דירה חדשה בדיירות מוגנת (להלן: הדירה החדשה), וכי עד להשלמת הבניה יקבלו בני הזוג דירה חלופית, אשר דמי השכירות שלה ישולמו על ידי עו"ד פורת, ובני הזוג מצידם ימשיכו לשלם דמי שכירות חודשיים. עוד נקבע כי בגין כל חודש של פיגור במסירת הדירה החדשה, בני הזוג יהיו זכאים לפיצוי מוסכם בסך 12,600 ש"ח לחודש, זאת עד לקבלת הדירה החדשה לחזקתם. לבסוף נקבע כי עו"ד פורת יעמיד משכנתא שתירשם לטובת המנוח (להלן: המשכנתא המקורית), בהתאם לשווי זכויות הדיירות המוגנת, וכי במקרה של הפרה יסודית במועד מסירת החזקה, המנוח יהיה זכאי לממש את המשכנתא. המשכנתא המקורית נרשמה ביום 19.1.2010 על דירה בבעלות אישתו של עו"ד פורת ובאפריל 2010 נהרס הבניין המקורי.

3. ואולם, לאחר שנקלע לקשיים כלכליים, עו"ד פורת המחה את כל התחייבויותיו על פי החוזה המקורי למבקשים 3-1. בהתאם לכך, ביום 9.1.2012 המבקשים 3-1 התקשרו עם בני הזוג בכתב המחאת ההתחייבויות (להלן: ההסכם השני), במסגרתו הסכים המנוח לדחיית מועד השלמת הבנייה באופן שבני הזוג יקבלו את הדירה החדשה עד יום 31.12.2013, כאשר כל תנאי ההסכם המקורי והבטוחות על פיו יישארו על כנם תוך שינויים מתחייבים. כמו כן נקבע כי משכנתא ומשכון מדרגה ראשונה יירשמו כחלף למשכנתא המקורית, על זכויותיה של המבקשת 4 בדירה שבבעלותה (להלן: המשכנתא החדשה). לבסוף הוסכם בין הצדדים כי ביום מסירת החזקה בדירה החדשה לידי בני הזוג, יימחקו כל הביטחונות שנתנו המבקשים, לרבות המשכנתא החדשה. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2011, בעקבות גירושין של בני הזוג, הועברו כלל הזכויות על פי שני החוזים בשלמותן למנוח.

4. בחלוף המועד המאוחר למסירת החזקה למנוח, ביום 1.1.2014, הדירה החדשה טרם הושלמה. הפיצוי החודשי המוסכם שולם למנוח רק ביום 23.7.2014 באופן רטרואקטיבי. במהלך תקופה זו, הוחלפו התכתבויות בין הצדדים ביחס לדרישת המונח לתשלום הפיצויים המוסכמים, במסגרתם בחנו הצדדים אפשרות של רכישת דירה אחרת עבור המנוח, במקום הדירה ברחוב נחמני. עם זאת, הוחלט מפורשות כי כל עוד לא נחתם הסכם אחר – זכויותיו של המנוח מכוח ההסכם המקורי ומכוח ההסכם השני תעמדנה בעינן. ביום 28.7.2014 נפטר המנוח באופן פתאומי, זאת בטרם הדירה החדשה נמסרה לחזקתו.

5. ביום 12.2.2015 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו ההסכמים שנחתמו בינם לבין המנוח וכך גם זכויותיו מכוח הסכמים אלה פקעו עם פטירת המנוח. לעמדת המבקשים, הסכמים אלו נועדו להבטיח את המשך קיומה של הזכות לדיירות מוגנת, אולם לפי סעיף 23 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972, זכות זו פוקעת עם פטירתו של בעל הזכות. לחלופין, המבקשים טענו כי גם אם המשיבים –יורשיו של המנוח על פי דין – היו רשאים להיכנס לנעלי המנוח, הרי שהם אינם יכולים לממש את המשכנתא החדשה, שכן לו עצמו לא עמדה הזכות לממשה, מאחר שהוא קיבל פיצוי חודשי מוסכם בגין הפרת ההסכם. לטענת המבקשים, המנוח לא רשאי היה לתבוע הן את קיומו של ההסכם ומסירת הדירה החדשה לחזקתו והן את שווי הזכויות שהגיע לו אילו היה מבוטל ההסכם – ומשהחליט לקבל את הפיצוי המוסכם כמוהו כוויתור על זכות הביטול. לבסוף טענו המבקשים כי ממילא לא נגרמו למנוח נזקים כתוצאה מההפרה היסודית.

6. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ואת טענת המבקשים כי המשיבים לא רשאים לפעול למימוש המשכנתא. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מדובר בשאלה של דיירות מוגנת, אלא בשאלות של פרשנות חוזה. לפיכך, בית המשפט המחוזי עמד על תוכן ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, וציין כי עולה מהם שעו"ד פורת העניק לבני הזוג בטחונות להבטחת קיום מלוא התחייבויותיו החוזיות – רישום משכנתא לטובת בני הזוג על דירתה של אשתו של עו"ד פורת; ורישום הערת אזהרה לטובת בני הזוג בדירה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי משהדירה החדשה לא נמסרה במועד החדש למנוח – הרי שמדובר בהפרה יסודית המזכה אותו לממש את המשכנתא, ולקבל למעשה פיצוי בגובה זכות הדיירות המוגנת כאילו מכר את זכויותיו. נקבע כי כך עולה מלשון ההסכמים – הן ההסכם המקורי והן ההסכם השני – ומלשון שטר המשכנתא החדשה. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי ציין ההלכה לפיה מקום בו לשון החוזה ברורה – יש לבכרה על פני כל פרשנות אחרת.

בית המשפט מצא כי אין מקום לקבל את פרשנות המבקשים להסכמים – לפיה לצורך מימוש המשכנתא יש לבטל תחילה את ההסכם – זאת, מאחר שבכל ההסכמים צוין מפורשות כי איחור במועד המסירה מהווה הפרה יסודית המעמידה למנוח את הזכות לממש את המשכנתא. נקבע כי זכות זו עמדה למנוח ללא כל סייג, ובלא שהיא תותנה בוויתור על הפיצוי החודשי המוסכם. משכך, בית המשפט המחוזי מצא כי המנוח היה רשאי לדרוש את מימוש המשכנתא משנתקיימה הפרה יסודית של החוזה, וזכות חוזית זו שרירה וקיימת גם לאחר פטירתו והועברה ליורשיו. בהקשר זה אף נקבע כי המנוח מעולם לא ויתר על זכותו לממש את המשכנתא, וזאת כעולה מאופי המשא ומתן שנוהל בין הצדדים. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי המנוח, והמשיבים הבאים בנעליו, זכאים למימוש המשכנתא בשל ההפרה היסודית של ההסכם ואי קבלת הדירה במועד שנקבע. נגד פסק דין זה מופנה הערעור ובצידו הבקשה למתן סעד זמני.

7. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.8.2016 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' אטדגי) על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 15.9.2016.

הבקשה

8. בבקשה שלפניי, המבקשים עותרים למנוע מהמשיבים לממש את המשכנתא על דירתה של המבקשת 4, בה מתגורר המבקש 3. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור הם טובים, שכן עסקינן בפרשנות חוזה – עניין שבו אין לערכאה הדיונית כל יתרון על פני ערכאת הערעור. בנוסף, המבקשים גורסים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן קיום פסק הדין עשוי להביא למימוש הנכס על ידי המשיבים ומכירתו לצדדים שלישיים תוך פינוי המבקש 3 מהדירה, באופן שלא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור. אפשרות זו עשויה להביא, לטענת המבקשים, להפיכת הדיון בערעור לתיאורטי. בהקשר זה טוענים המבקשים כי אף אם יוכח שלמבקש 3 עומדות אופציות מגורים חלופיות, הרי שנזקיו ונזקי המבקשת 4 שייגרמו כתוצאה ממכירת הדירה, יחד עם החשש כי לא יהיה בידי המשיבים להשיב את מלוא הסכום ככל שיתקבל הערעור, עולים לאין ערוך על הנזקים שלכאורה עלולים להיגרם למשיבים מעיכוב ביצוע פסק הדין. לאור כל האמור, המבקשים עותרים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב והמשיבים יהיו מנועים מלממש את המשכנתא הרשומה על דירת המבקשת 4.

9. המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין מקום לעכב את מימוש המשכנתא. בראשית הדברים, המשיבים מציינים כי יש לדחות את הבקשה על הסף, לאור העובדה כי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע כבר נדונה בפני בית המשפט המחוזי, ומשכך אין להם עוד זכות להגיש בקשה חדשה לבית משפט זה. לגופה של בקשה, המשיבים גורסים כי הנכס מושא המחלוקת אינו משמש למגוריה של המבקשת 4, וכי המבקשים לא העלו כל טענה לפיה הנכס הוא בעל ערך מיוחד באופן המצדיק קבלת בקשתם. על כן נטען, כי ממילא לא ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשת 4, וודאי שלא למבקשים 2-1 בשל מימוש הנכס. הובהר, כי הנזק היחיד שעלול להיגרם מדחיית הבקשה הוא למבקש 3, שאין מחלוקת כי אין לו זכויות קנייניות כלשהן בנכס וממילא הוא מחזיק בדירות נוספות. עוד המשיבים טוענים כי המבקשים רשאים בכל עת לפדות את המשכנתא באמצעות פירעון החוב הכספי המגיע למשיבים – ובכך לייתר את מימוש המשכנתא. אף לעניין סיכוי הערעור, המשיבים סבורים כי יש לדחות את טענות המבקשים. על פי המשיבים, בית המשפט המחוזי הבחין בצדק בין זכותו של המנוח לקבלת זכות דיירות מוגנת בדירה החדשה – זכות אשר פקעה עם פטירתו של המנוח – לבין זכותו החוזית לקבל את הכספים להם הוא זכאי עקב הפרה יסודית של החוזה על ידי המבקשים – זכות אשר לא חלפה מהעולם עם פטירתו, אלא הועברה למשיבים. אשר על כן, המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

10. בראשית הדברים אבהיר כי מדובר בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, ולא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, שכן לא ניתן לעתור לעיכוב ביצוע פסק דין אשר לא ניתן בצידו סעד אופרטיבי כלשהו (ראו: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי, בפסקה 15 (13.4.2014)).

11. לאחר שעיינתי בבקשה על צורפותיה, בתגובות המשיבים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12. הלכה היא שבעת בחינת בקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט ליתן דעתו להתקיימות שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד –כאשר בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול"), בפסקה 14 (16.11.2016); ע"א 7803/16 רשבז יזמים בע"מ נ' זליקוביץ, בפסקה 13 (6.11.2106)). עם זאת, הפסיקה העניקה משקל בכורה למאזן הנוחות, במסגרתו על מבקש הסעד הזמני להוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם בקשתו לא תיענה, או שהוא יתקשה להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורו יתקבל (ראו: ע"א 5242/16 שטרק נ' סונינו, בפסקה 11 (16.11.2016); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ, בפסקה 8 (13.01.2015)). ודוק, נקבע כי לא בנקל יעניק בית המשפט סעד זמני לתקופת הערעור, והנטל חל על מבקש הסעד להוכיח כי יש להעדיף את טעמיו על פני אלו של הצד אשר זכה בדין בערכאה הדיונית (ראו: ע"א 1256/09 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' צוף יער בניין והשקעות בע"מ, פסקה 5 (25.3.2009)).

13. אמנם, כשעניינו של הסעד המבוקש הוא מימוש או פינוי מנכס מקרקעין שמשמש לבית מגורים, ככלל הנטייה תהיה להיעתר לבקשה ולעכב את המימוש "אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד" (ראו: ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות, בפסקה 8 (9.9.2015)). זאת, מאחר שההנחה במקרים כגון דא היא שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, לאור החשש כי בהעדר מתן סעד זמני בערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור. ואולם, בענייננו, לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי הנזק שייגרם להם הוא בלתי הפיך. אכן, המבקשים טענו כי הנכס הממושכן הנמצא בבעלות המבקשת 4, משמש בפועל למגוריו של המבקש 3. ואולם, לא הובהר האם מדובר בדירה היחידה העומדת לרשות המבקש 3. היפוכו של דבר – המשיבים הציגו ראיות המוכיחות כי המבקש 3 מחזיק בדירות בבניין החדש שנבנה ברחוב נחמני 7, וטענה זו לא קיבלה התייחסות ולא נסתרה על ידי המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבים. מעבר לכך, סבורני כי המבקשים אף לא היטיבו להבהיר כיצד ובאיזה אופן ייגרם להם נזק בלתי הפיך במידה ובקשתם תדחה, אלא התמקדו בכך שלמשיבים לא ייגרם כל נזק מקבלת הבקשה (ראו: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בפסקה 20 (26.9.2016)). זאת ועוד, לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי יתקשו להשיב את המצב לקדמותו וכי יתקשו להיפרע מהמשיבים ככל שיתקבל הערעור, וטענה זו נטענה בעלמא ובהעדר תשתית ראייתית בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים (ראו: ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי- אגף המכס ומע"מ באר שבע, בפסקה 15 (21.11.2016); ע"א 7375/16 זכרנקו נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 (15.11.2016)). די באמור כדי לדחות את הבקשה.

14. סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏י"ג בכסלו התשע"ז (‏13.12.2016).


מעורבים
תובע: יורם ברג
נתבע: שרון חזיז רוזנברג
שופט :
עורכי דין: