ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי שולמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני כבוד הנשיאה ורד שפר

המערער:
מרדכי שולמן, ת.ז. XXXXX461
ע"י ב"כ עו"ד יוסף בן משה
עפ"י מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד ג'אנם

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת וועדה לעררים לעניין אי כושר (נכות כללית) מיום 1/6/16 (להלן: "הוועדה"), לפיה המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין של בית דין זה מיום 19/1/16 בבל 34308-08-15 (להלן: "פסק הדין"), אשר הורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.
יש לציין כי מדובר בגלגול חוזר בעניינו של המערער, כשעל פניו זהו הערעור השלישי מטעמו (לפחות) כנגד החלטת הוועדה לעניין אי כושר.

2. נכותו הרפואית של המערער נקבעה ביום 26/12/12 (ע"י רופא מוסמך) בשיעור של 77%, החל מיום 22/10/12, לפי הפירוט הבא: 25% בגין מצב לאחר אירוע לבבי, 10% בגין יתר לחץ דם, 10% בגין הג בלה קלה בע"ש מותני ו- 65% בגין סכרת עם סיבוכים.

3. להלן עיקר טענות המערער –
א. הוועדה לא דנה כלל בעניינו של המערער עפ"י הכללים אשר נקבעו בהלכת מוהרה.
ב. הוועדה ציינה כי היא נותנת את החלטתה על סמך התיעוד שבתיק אך לא ציינה מהם אותם מסמכים כשבתיקו של המערער מסמך מרופא תעסוקתי המגביל את עיסוקו כאיש אחזקה ל- 4 שעות בלבד – מסמך זה קיבל התייחסות בפסק הדין.
ג. לעניין התקף שני או אירוע לבבי, המערער הציג בפני הוועדה "סיכום מידע רפואי" שהוצא יומיים לפני כן בו נרשם כי בחודש 4/12 עבר השתלת תומכן רגיל וכי 3 חודשים לאחר מכן עבר השתלת תומכן משחרר תרופה, כשאין בפרוטוקול הוועדה שום התייחסות להצגת המסמך והאמור בו.
ד. אין בהחלטת הדרג הרפואי קביעה של 10% לעניין הנוירופטיה, הנכות בשיעור של 65% לקחה בחשבון את הנוירופתיה ואת הפגיעה הכלייתית.
ה. הוועדה לא נימקה את החלטתה לפיה אין קשר בין אחוזי הנכות הרפואית ואי הכושר, כשההחלטה לוקה באי סבירות קיצונית ואף שוללת אי כושר חלקי.

4. להלן עיקר טענות המשיב –
א. בהתאם לסעיף הנכות הלבבית אשר נקבעה למערער, המערער מסוגל לעבודה שאינה דורשת מאמץ גופני מיוחד, כשלמערער נקבעה נכות זמנית לאחר התקף הלב אשר אירע לו בחודש 4/12, ובגינה קיבל קצבה.
ב. בעניין הסכרת וטיפוליה – מדובר בסכרת המטופלת בכדורים בליווי נוירופתיה קלה בשיעור של 10% .
ג. הוועדה ציינה כי עיינה בחומר הרפואי והחליטה בהסתמך עליו, תוך שהיא מציינת כי אחוזי הנכות הרפואית אינם באים לידי ביטוי בצורה זהה בעת קביעת הנכות התפקודית כי אינם כולם תפקודיים.
ד. הוועדה שקלה את כל הפרמטרים הנדרשים ממנה וציינה איזה השפעה יש לליקויים על כושר תפקודו של המערער.
ה. קביעת הוועדה הינה קביעה מקצועית.

5. החלטת הוועדה מושא הערעור –
המערער הופיע בפני הוועדה בליווי בא כוחו ומסר את הדבר ים הבאים:
"בעל רישיון נהיגה על אוטובוס. אני עובד כאב בית 4 שעות ביום באזור תעשיה יוקנעם, עובד שם כשנתיים וחצי. לפני כן עבדתי כנהג מונית אך לא הסתדרתי ועם התקף לב שני פרשתי מעבודתי זו. סובל מכאבי גב תחתון חזקים כאבים בצוואר עם הקרנה לרגליים. עם פגיעה במערכת עצבים ברגליים כתוצאה מהסכרת, כאבים חזקים ברגליים, לוקח משככי כאבים. עובד משרה חל קית בשל מצבי הבריאותי, לא ישן בלילות, קם בבוקר עייף. גם 4 שעות עובד בקושי ואין לי ברירה חייב לעבוד. שנים רבות עבדתי נהג אוטובוס שהופסק מאז א ירוע לבבי. לוקח כדורי נוגדי דכאון שמקבל מרופא משפחה. התקף ראשון 4/12 ו- 3 ח' התקף שני. "

בא כוחו של המערער טען בפני הוועדה כי "שיעור הנכות מדבר בעד עצמו, הועדה מתבקשת להסביר כיצד אי כושר מח' לב בהתייחס להלכה מוהרה."

6. הוועדה סיכמה את דיוניה וקבעה כדלקמן:

"בן 59. אובחן כסובל מ /א אירוע ללבי, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, הגב' קלה ע"ש מותני, סכרת עם סיבוכים . בהופעתו בפני ה וועדה התובע מרחיב בתיאור מצבים רפואיים דוגמת התקף לב שני וסיבוכים סכרתיים שונים שלגביהם לא מצאה הוועדה מסמכים רפואיים ספציפיים לתלונות ספציפיות אלה. בהיעדר גיבוי של מסמכים רפואיים לתלונות סובייקטיביות נבצר מהוועדה לקבל החלטה המבוססת על תיעוד רפואי שאינו בנמצא. לפיכך החלטה זו ניתנת על סמך חומר רפואי שבתיק תוך הצלבת התלונות שהושמעו היום אל מול ת יעוד זה. נכון לאמור לעיל נראה לוועדה שהתובע אכן מוגבל לעבודות פיזיות. אין מניעה שישתלב בהיקף של יום עבודה מלא בעבודות קלות חרושתיות או פקידותיות משרדיות זוטרות, עבודות אלה נעשות בתנאים ומגבלות אשר תואמות את מצבו הרפואי כפי שמשתקף מהמסמכים הרפואיים שבתיק. לאור האמור לעיל רואה הועדה פער בין שקלול אחוזי הנכות הרפואיים לבין שקלול אחוזי הנכות התפקודיים באשר למקרה דנן אין הלימה מלאה בין אחוז הליקוי הרפואי למצבו התפקודי של התובע. מכאן שקביעת ה וועדה מתייחסת בעיקר למצב הרפואי כפי שהוא מוגדר באבחונים והשלכותיו התפקודיות. לאור האמור לעיל הערר נדחה.".

דיון והכרעה –
7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק ביחס לכך, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

9. אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, אשר מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

10. בהקשר לקביעת אי-כושר, בעב"ל 327/03 מוהרה – המל"ל (מיום 14.4.2004 [פורסם בנבו] ), אליו הפנה המערער, קבע בית הדין הארצי כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי-כושר אמורה להיות בדרגת הנכות המשו קללת, ומנקודת מוצא אובייקטיבית זו ניתן לסטות (כלפי מעלה או מטה) בהתאם לנתונים האישיים של המבוטח.

11. שאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר (נכות כללית), לאור הלכת מוהרה הנ"ל, נדונה לאחרונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, האחרון שבהן הוא בר"ע 41455-06-15 משה קמחי – מל"ל (מיום 2/8/16 [פורסם בנבו]), בו אף הייתה התייחסות לפסיקה אחרונה שקדמה לו, וכך נפסק :
"תחילה יאמר, ובהתייחס לצורך שעליו הצביע המבקש בחידוד ובהבהרה של ההלכה שנקבעה בעניין מוהרה, כי בית דין זה חידד זה מקרוב הלכה זו, במסגרת בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.7.16 להלן – עניין אופנר) וכן, בבר"ע (ארצי) 8761-12-14 עודה אחסן נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.6.16 להלן – עניין אחסן). מפאת הרלוונטיות של הדברים שנכתבו בעניין אחסן (ואף בעניין אופנר) לענייננו, נביא חלק מהם כלשונם להלן:
"אכן נכון כי בית דין זה, עמד בעבר בעניין מוהרה על הדרך שבה נדרשת הוועדה לפעול, לצורך קביעת דרגת אי הכושר של המבוטח וכך אמר:

'בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו' (פרוטוקול הדיון בוועדה)'. האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע'

עוד נפסק באותו עניין כי הנחיות חלקיות לקביעת דרגת אי הכושר מצויות בסעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, כאשר על פי הוראות סעיף זה, על הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שהוא עבד בעבר וכן את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהוא מסוגל לעסוק בהם, התואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.

המשמעות של קביעה זו הינה - כי על הוועדה לבחון את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושר העבודה של המבוטח, וכושרו עקב כך לחזור לעבודתו הקודמת, לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיומנות תעסוקתית חדשה. זאת בהתחשב גם בגיל המבוטח, בהשכלתו ובכושרו האינטלקטואלי. לצורך כך - נדרשת הוועדה אף להתייחס לתלונות המבוטח, למסמכים רפואיים ולחוות דעת המוצגות בפניה. היקף ההתייחסות וההנמקה הנוגע לחוות דעת אלה, נגזר מהיקף ומאופי ההנמקה של חוות הדעת עצמן.

בנוסף לכך, התייחס בית דין זה בעניין מוהרה גם לזיקה שבין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר וכך אמר:

'נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת.'

המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.

עם זאת, יצויין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי" .

13. מעיון בפרוטוקול הוועדה וביישום ההלכות אשר פורטו לעיל, עולה כי הוועדה לא נימקה מדוע נכותו הרפואית של המערער אינה משקפת באופן אובייקטיבי נכות תפקודית באותו שיעור , כשאין לקבל את טענת המשיב לפיה נכותו של המערער בשיעור של 65% בגין סכרת כוללת את סיבוך הנוירופטיה בלבד (שהינו בשיעור של 10%), זאת מאחר ומעיון בפרוטוקול הרופא המוסמך מיום 26/12/12 (צורף לתשובת המשיב), עולה כי בנוסף לנוירופטיה, למערער פגיעה כלייתית בשל מחלת הסכרת.

14. אין התייחסות מטעם הוועדה לעובדה לפיה המערער עובד באופן חלקי בלבד, ואין התייחסות כלל לאותו מסמך מרופא תעסוקה אליו הפנה בטיעוניו לפיו המערער הוגבל לעבודה חלקית בלבד של 4 שעות ביום (מסמך אשר קיבל התייחסות גם בפסק הדין) , כך שלא ברור האם הוועדה שקלה קביעת דרגת אי כושר חלקי.

15. אין בהחלטת הוועדה התייחסות והנמקה מספקת הנוגעת להשפעת כל ליקוי על כושרו של המערער לתפקד ואין התייחסות כלל להשפעה המצטברת של כלל ליקויו על כושרו לתפקד , כשלא ניתן להבין מהחלטת הוועדה מהם השיקולים אשר עמדו בבסיס החלטתה וכן לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה .

16. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים – אי כושר (נכות כללית), באותו הרכב, על מנת שתשוב ותדון בעניינו, ותפרט מהי השפעת כל ליקוי וליקוי על כושרו לעבוד ולהתפרנס, וכן מהי ההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרו כאמור. בנוסף, על הוועדה לשקול האם יש מקום, בנסיבות העניין, לקביעת דרגת אי כושר חלקית.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת, ותתייחס בהקשרים החסרים שפורטו לעיל.

17. היות והמערער היה מיוצ ג מטעם הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

18. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ז, (26 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מרדכי שולמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: