ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוארץ נגד חופרי לכיש 2000 בע"מ :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 027564/05

בפני:

כבוד השופטת חנה פלינר

תאריך:

11/01/2008

בעניין:

זוארץ סילביה

תובעת

נ ג ד

1 . חופרי לכיש 2000 בע"מ

2 . יוגב שלמה

3 . יהושע שלמה

נתבעים

פסק דין

התביעה והצדדים לה

1. התובעת מנהלת עסק לממכר צמיגים, תיקון תקרים, מכירה והרכבת חלקי חילוף לרכבים ומשאיות (להלן : "העסק"). העסק ממוקם בצומת מסמייה, ומנוהל על ידי התובעת ובעלה, אברהם זוארץ (להלן : "אברהם").

2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה הרשומה כדין העוסקת בין השאר בהובלות באמצעות משאיות. הנתבע 2 (להלן : "יוגב") הינו בעל מניות בנתבעת; הנתבע 3 (להלן: "שוקי"), שהינו אביו של יוגב, הינו מנהל הנתבעת.

3. במהלך החודשים נובמבר 2003 ועד אוגוסט 2004 סיפקה התובעת לנתבעת שירותים שונים, אשר כללו בין היתר רכישת צמיגים ואבובים לצי הרכב השייך לנתבעת ועבודות פירוק והרכבה. בגין שירותים אלו הונפקו חשבוניות, כפי שפורטו בסעיפים 9-17 לכתב התביעה המתוקן. הסכום הכולל בחשבוניות הללו עומד על סך של 134,079 ש"ח.

4. לטענת התובעת, בנוסף לסכום החשבוניות הללו, שלא שולם דבר בעדם, קיים חוב נוסף של 38,289 ש"ח, בגינו מסרה הנתבעת 6 שיקים אשר חוללו עקב אי כיסוי מספיק ו/או חשבון מוגבל. סכום זה, ביחד עם סכום החשבוניות, (166,582 ש"ח) הוא הנתבע במסגרת התביעה שבפניי.

5. יצוין כי התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבעת בלבד (כתב התביעה המקורי סומן כנ/4). ברשות בית המשפט תוקן כתב התביעה, יוגב ושוקי צורפו כנתבעים והוספו הטענות בדבר אחריותם האישית לחוב הנטען /או חיובם מכוח דיני הרמת מסך.

6. בעניין זה טענה התובעת כי בתחילת הקשר המסחרי בין הצדדים, דאגו יוגב ושוקי לתשלום עבור השירותים שניתנו על ידי התובעת, וכך יצרו יחסי אמון בין הצדדים. התובעת ציינה כי הסדר התשלומים עמד על שוטף + 90 או 120 יום (להלן : "הסדר התשלום"). לאחר שרכשו את אמון התובעת, המשיכו לצרוך את שירותי התובעת כשאין להם כוונה לעמוד בתשלומים, אגב פיזור שיקים ללא כיסוי, הצגת מצגי שווא, ביצוע פעולות תרמית והונאה והברחת נכסי הנתבעת. התובעת טענה שמעשיהם של יוגב ושוקי מקימים אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין והחוזים וכן מצדיקים הם במקרה הנדון הרמת מסך ההתאגדות וייחוס החובות לבעלי המניות בחברה.

טענות ההגנה, בקליפת אגוז

7. בכתב ההגנה כפרו הנתבעים הן בסכום החוב הנטען והן באחריות האישית של יוגב ושוקי. בנוגע לסכום החוב טענו הנתבעים שהמחירים המופיעים בחשבוניות הינם מופרזים ועומדים בניגוד לסיכומים שהושגו עם התובעת או מי מטעמה; כי נהגי הנתבעת שודלו לקבל שירותים שלא היה בהם כל צורך; שסופקו לנתבעת חומרים באיכות ירודה, דבר שהסב לנתבעת נזק רב. עוד טענו הנתבעים כי שטחו את טענותיהם אלו בפני התובעת והובטח להם שטענותיהם יבדקו, אך דבר לא נעשה.

8. לעניין החיוב האישי ציינו הנתבעים כי ההתקשרות כולה נעשתה בין התובעת לנתבעת, והיא בלבד; כי דבר זה היה ברור וידוע לתובעת, ולראיה הצביעו על כך שכתב התביעה המקורי הופנה לנתבעת בלבד; שוקי ויוגב טענו שאין כל ממש בטענות התרמית, ההטעיה, מצגי השווא וחוסר תום הלב אשר הופנו כנגדם ונטענו בצורה גורפת וכוללת, ללא כל פירוט מינימאלי, בוודאי לא זה הנדרש את מועלות טענות דוגמת "תרמית" ו"מרמה".

השאלות הדורשות הכרעה

9. שתיים הן השאלות הדורשות הכרעה: האחת נוגעת לסכום החוב והשנייה נוגעת לחיוב האישי של שוקי ו/או יוגב. במסגרת שאלת החוב, יש להידרש לשאלת היקפו והטענות בדבר טיב השירותים אשר סופקו.

שאלת החוב

10. לאחר שעיינתי בטענות הנתבעים בכתב ההגנה, בתצהיריהם, בעדות שוקי בפניי ובסיכום טענותיהם בכתב, הגעתי לכלל מסקנה שאין כל ממש בטענות אלו ומדובר בטענות כלליות, בלתי מבוססות אשר נטענו ללא כל עיגון ראייתי, אפרט מסקנתי זו.

11. הנתבעים טענו שהמחירים בהם חיובו בחשבוניות הינם מופרזים ובניגוד למוסכם בין הצדדים: הנתבעים לא הוכיחו מה היו אותם מחירים מוסכמים כביכול; לא סיפקו כל הוכחה לפיה במהלך מערכת היחסים המסחריים בין הצדדים נהגו לשלם מחירים שונים; לא הציגו כל ראיות מהן ניתן ללמוד מהם מחירי השוק של אותם שירותים נרכשים.

12. יתרה מזו, במהלך עדותו הודה שוקי כי שוברי השירות (נספחים ב' עד י' לתצהיר התובעת), המהווים את הבסיס לחשבוניות, נחתמו על ידי הנהגים של הנתבעת (עמ' 15 שו' 15). שוקי אמנם טען כי העלה הסתייגויות בעל פה בפני התובעת ובעלה (עמ' 15 שו' 25), אולם לכך אין כל תיעוד בכתב.

לא זו אף זו, גם לאחר שקיבלו הנתבעים לידיהם את אותן חשבוניות "מנופחות" כביכול, המשיכו הם לצרוך מהתובעת שירותים המבוססים על אותם מחירים. כשנשאל שוקי על ידי בית המשפט מדוע בחר להמשיך לצרוך מהתובעת שירותים כשטענות אלו בפיו, השיב: "אז הייתי נאיבי, אנשים טובים” (עמ' 16 שו' 10).

13. טענה נוספת בפי הנתבעים נגעה להיקף השירותים שניתנו לנתבעת על ידי התובעת. לטענתם, התובעת "דחפה" לנתבעת שירותים שכלל לא היה בהם צורך וכך הגדילה במכוון את היקף העסקאות. גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי: עדותו של שוקי בנקודה זו הייתה עדות שמיעה (עמ' 17 שו' 18-20). כשנשאל שוקי האם הביא לעדות את אחד הנהגים של הנתבעת על מנת שיעיד על השידול של הנהגים או טובת ההנאה שצמחה להם מכך, השיב: “לא הבאתי”(עמ' 18 שו' 6). מכאן, שגם טענה זו לא הוכחה.

14. עוד העלו הנתבעים טענות בקשר לאיכות השירותים שקיבלו, ובמיוחד טענות לגבי טיב הצמיגים. שוקי העיד : "יש צמיגים של הצבא שהוא קונה. הוא קונה והוא שם לנו צמיגים סומוטומו ישנים, יבשים, שהרכבנו ויצאנו להעמסה, ואני מעמיס 60-70 טון והצמיגים התפוצצו. בכל שוברי השירות שכתוב צמיגי סומוטומו – זה היה משומש". כשנשאל – "בכולם?" השיב: "לא. בחלק מהם. אני לא יכול להגיד כמה" (עמ' 18 ש' 18-22).

15. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם מדובר במקרה זה, מקום שמועלות טענות כנגד טיב הסחורה, בסיטואציה של "הודאה והדחה", או אז עובר נטל השכנוע על כתפי הנתבעים, ברור כי נטל הבאת הראיות בנקודה זו רובץ על כתפי הנתבעים. על האבחנה בין נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, ראה פס"ד עא 04 / 78 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פדאור (לא פורסם) 06 (22) 705].

16. הנתבעים לא הרימו נטל זה גם בתת פרק זה: לא הובאה חוות דעת של מומחה הקובעת אילו צמיגים הותקנו ברכבי הנתבעת, וכי אכן מדובר בצמיגים משומשים ולא מקוריים; לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שהצמיגים התפוצצו; לא הוכח כל נזק שנגרם כתוצאה מהשימוש בצמיגי התובעת, בוודאי לא בהיקפים הנטענים על ידי שוקי בסעיף 3 לתצהירו.

18. לכך אוסיף את התמיהות שכבר פורטו לעיל, ולפיהן אם שירותי התובעת יקרים יותר מהמוסכם, מסופקים באיכות ירודה הגורמת לנזקים של עשרות אלפי שקלים בחודש, מדוע מתעקשים הנתבעים לעבוד עם התובעת במשך חודשים כה רבים? האם לא מתבקש להחליף ספק בכזו סיטואציה?

19. המסקנה המתבקשת מהמקובץ היא אחת: הנתבעים לא הוכיחו אף לא אחת מהטענות המפורטות על ידם בנוגע לחוב; טענות ה"קיזוז", שבכל מקרה אינן מפרטות סכום כספי כנדרש, לא הוכחו ונטענו בעלמא; לא הוכח כי איזו מהחשבוניות נשוא התביעה נפרעו, ההיפך הוא הנכון, שוקי הודה בחקירתו כי חשבוניות אלו לא נפרעו (עמ' 20 ש' 15).

לפיכך, החוב הנטען אכן שריר וקיים והוא עומד על סך של 166,582 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כעת יש להתפנות לדון בשאלת החיוב האישי של שוקי ויוגב.

חיובם האישי של המנהלים מכוח תורת האורגנים - ההלכה

20. התובעת טוענת כי שוקי פעל כמנהל יחיד בנתבעת. אופן התנהלותו מגבשת עילות תרמית, מצג שווא וחוסר תום לב, ועל כן יש לחייבו מכוח ס' 54 לחוק החברות התשנ"ט-1999 המתיר חיוב אישי של אורגן:

"אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

20. ככלל, אורגן או נושא משרה בחברה הפועל כשלוחה איננו נושא באחריות אישית. יחד עם זה, ייתכנו מקרים מכוח פקודת הנזיקין או דיני החוזים, בהם תוטל על נושא המשרה אחריות אישית, תוך הגנה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, קרי ללא הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעלי המניות.

21. הטלת אחריות אישית על אורגן או נושא משרה מחייבת הוכחת יסודות העוולה או ניהול ענייניה העסקיים של החברה כלפי צד ג', בחוסר תום לב.

אין זה מחובתו של נושא המשרה לדווח לנושאים ונותנים עם החברה על מצבה הכלכלי של החברה, אך מוטלת עליו החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. ס' 12(א) וסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי):

"...תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו...עקרון תום הלב קובע, כי שמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת תוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם – אדם"

(רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה((1)199, 279 מפי הנשיא ברק).

22. נושא משרה, הפועל בשמה ובמקומה של החברה, ינהל את עסקיה

"תוך שמירה על כללי ההגינות הבסיסיים הדרושים לניהול חיי מסחר וכלכלה תקינים"

(ראה בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי ואח' נ' טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ).

נושא משרה, חב חובת זהירות כלפי הספקים, עליו להימנע מחשיפתם לסיכונים בלתי צפויים, תוך פגיעה בעקרון ההסתמכות ובאמון הטמון בבסיס יחסיהם העסקיים, משהפר את חובתו כלפי הספקים במישור המושגי והקונקרטי, תוטל עליו אחריות אישית מכוח ס' 54 לחוק החברות.

הרמת מסך – ההלכה

23. ס' 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מתיר פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת מטעמי צדק או טובת הציבור. בסעיף 6 עוגנו העילות המתירות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעל מניות, במקרים המוגדרים שם.

24. כבוד השופט א' רובינשטיין התייחס ל"כרסום" שחל בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת באומרו בע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270, עמ' 281 (להלן: פרשת דלתות חמדיה):

"...כדי לא לקעקע את הדוקטרינה של האישיות המשפטית הנפרדת, ואני ער למי שחששו פן כך יקרה; אך בה במידה סברתי, כי אין ליתן למסך ההתאגדות להסתיר מאחוריו שלדים ועיי חרבות, כשעל הבימה שלפני המסך – כביכול – עולם כמנהגו נוהג".

25. העילות להרמת מסך תבחנה גם בכפוף לעקרון תום הלב מכוח ס' 61(ב) לחוק החוזים:

"דומני שכגון אלה הם הקו המפקיד בין ניהול עסקי כושל ורשלני, שעליו יש להצטער אך הוא לא יביא להרמת מסך, לבין מה שיצדיק הרמת מסך, כי ניטל סיכון בלתי סביר על ידי החברה תוך חוסר תום לב".

(ראה פרשת דלתות חמדיה מפי השופט א' רובינשטיין, בעמ' 181.)

26. בנוסף, כשעסקינן בחברה משפחתית, קל יותר ליישם את עקרון הרמת המסך בחברה משפחתית שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי פרוצדוראלי לצורכי מס:

"החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת...במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים...אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לעניין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה"

(בג"צ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר הוצל"פ תל אביב, פ"ד כב(1) 533, 540 מפי השופט ויתקון .

27. ועוד לעניין הרמת מסך בחברה משפחתית ראה בע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר פ"ד מו(5) 353,366, מפי השופט ד' לוין:

"מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות".

וכן:

"ככל שמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערב בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר. גם התיקון לחוק מתשס"ה, כאמור, מביא בחשבון את שיעור האחזקות כמדד ליכולת הפיקוח האפקטיבי של בעל המניות"

(ראה פרשת דלתות חמדיה, עמ' 281).

ומההלכות – ליישומן

28. במקרה הנדון שוכנעתי כי אכן יש מקום להטיל אחריות אישית על שוקי ויוגב, הן מכוח האחריות האישית של שוקי כמנהל, אם מכוח דיני הרמת מסך כלפי יוגב כבעל מניות, אפרט דבריי אלו.

29. שוקי היה הרוח החיה מאחורי הנתבעת. הוא היה המוציא והמביא; הוא ניהל את המשאים ומתנים בשמה; היא זה אשר יצג את המצגים בשמה. בנסיבות אלו, קמה לשוקי חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת, ראה בע"א 95 /4612 איתמר מתתיהו נ' יהודית שטיל, פד"י נא (4) 769, בעמודים 789-791.

30. שוקי יצר מצג שהנתבעת מסוגלת לפרוע את חובותיה, ואכן בתחילת היחסים המסחריים שולמו החשבוניות. שוקי דאג לשדר "עסקים כרגיל", גם שמאחורי הקלעים מצבה של הנתבעת הורע והחלו להינקט על ידי שוקי ויוגב פעולות אשר נועדו להכשיר את הקרקע להקמת חברה חדשה ולהעברת נכסי הנתבעת לגורמים אחרים.

31. מהראיות התברר כי חשבון הבנק של הנתבעת הוגבל ביום 25/6/05 (שוקי בעמ' 22 שו' 22). דבר זה לא מנע מהנתבעת ומשוקי, כמנהלה, למשוך סחורה גם במועדים המאוחרים למועד זה, וראה חשבוניות מחודשים אפריל עד אוגוסט 2004, צורפו כנספחים ז' עד י' לתצהיר התובעת.

32. בנוסף, מסר שוקי שישה שיקים ביום 10/3/04 (עדותו בעמ' 23 שו' 13). אמנם במועד זה חשבון החברה לא היה מוגבל, אולם ממסמכי הבנק שהוצגו עולה כי במועדים אלו פעל הבנק לצמצום האשראי של הנתבעת, מ-230,000 ש"ח ל- 50,000 ש"ח (ת/5) , והדבר לא הובא לידיעת התובעת.

33. לא זו אף זו, כשבוע לפני מועד מסירת השיקים לידי התובעת הוקמה חברת א.ב. החופר בע"מ (להלן : "החברה החדשה") אשר בעל מניותיה ומנהלה הינו מר ניר שלמה , בנו של שוקי ואחיו של יוגב.

34. בחקירתו, נשאל שוקי במה ניר עוסק, והוא השיב: "ניר עובד במשק". כשנשאל אם הוא בטוח בכך, השיב: "כן. הוא גם עובד במשק". רק בפעם השלישית "נזכר" שוקי שלניר יש חברה לעבודות עפר ו"היא שלו לגמרי" (עמ' 28 שו' 10-15). בהמשך שוב קיבלה החקירה "תפנית" כאשר שוקי הודה ש "ב 90% הוא (ניר) חקלאי", ושנשמטה מתצהירו עובדת הקמת החברה החדשה (עמ' 28 שו' 16-21).

35. השמטה זו מקבלת משנה חשיבות בהמשך חקירת שוקי, עת מתברר שחלק מהעובדים בחברה החדשה עבדו אצל הנתבעת (קלי המזכירה ורחמים הנהג), ושוקי עצמו "עוזר לו (לניר) מלמעלה" (עמ' 29 שו' 7).

36. עוד הסתבר שלמצער כלי רכב אחד אשר היה רשום על שם הנתבעת הועבר ליוגב ביום 27/2/04; כלי רכב נוספים אשר היו רשומים באופן אישי על שם שוקי, הועברו על שמו של ניר (עמ' 30 שו' 15-26; עמ' 31 שו' 1-16, ראה ת/6). לא הוצג בפני בית המשפט הסכם מכר ו/או ראיה כלשהי לתשלום כספים לנתבעת ו/או לשוקי בגין מכירת כלי רכב אלא, ודוק – המכירה בוצעה לפני שנמסרו ששת השיקים הכלולים בתביעה, וכחצי שנה לאחריה המשיכה הנתבעת לצרוך שירותים מהתובעת!

37. יתרה מזו, הנתבעת לא טרחה לעדכן את התובעת שחלק מהרכבים הזוכים לטיפול אצל התובעת כבר אינם בבעלות הנתבעת, ראה חשבונית מספר 31576 מחודש יוני 2004, צורף כנספח ט' לתצהיר התובעת.

38. עוד הוכח כי כנגד הנתבעת היו תלויות ועומדות תביעות משפטיות שונות בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה, ובכך הודה למעשה שוקי, עמ' 33 שו' 16. (במאמר מוסגר יצויין כי בנקודה זו מקבלת אני את הסתייגות הנתבעים לגבי הוספת העובדות בסיכומי התובעת, ראה עמ' 4 לסיכומי הנתבעים, ולכן התייחסתי אך ורק לעובדות שהוכחו במהלך הדיון). מחקירת שוקי הסתבר שהנתבעת דאגה ל"סגור" חלק מהתביעות (למשל תביעת הדר עוז, עמ' 34 שו' 3), וחלק מהתביעות "אני שילמתי למי שהסתדרתי איתם" (עמ' 35 שו' 4). כנשאל שוקי מדוע לא שילם לתובעת השיב : "מכיוון שסילביה זוארץ ובעלה הם בחרו בדרך העקומה לתבוע אותי..." (עמ' 34 שו' 10).

39. מכל המקובץ עולה תמונה עגומה של ניהול חברה משפחתית אגב עירוב והעברת נכסים לחברה החדשה הנמצאת בבעלות הבן/האח; העדפת נושים על ידי ביצוע תשלומים לנושים על פי החלטת שוקי; מסירת שיקים לפירעון כשבוע לאחר שמוקמת החברה החדשה , בזמן שמסגרת האשראי מצומצמת לכדי חמישית מהמסגרת הקודמת; המשך משיכת סחורה מהתובעת למרות אי עמידה בתנאי התשלום, למרות קיצוץ מסגרת האשראי ובחודשים האחרונים למרות שחשבון הנתבעת הוגבל! בכל המעשים והמחדלים הללו, לא כל שכן במשקלם המצטבר, יש כדי להצדיק ביצוע הרמת מסך לפי סעיף 6 (א)(1) (א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 וכן לחייב את שוקי באופן אישי מכוח אחריותו כמנהל הנתבעת, אם מכוח מצגיו המטעים והרשלניים, אם מכוח חובת תום הלב, אם מכוח מחדליו לדאוג לפרעון השיקים שניתנו על ידו, וראה בעניין זה ת.א (ת"א) 46395/99 יוניטק טכנולוגיה ר.ש (1966) בע"מ נ' הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ ואח' תק-של 2001 (3) 2814.

רשלנות תורמת ו/או אשם חוזי תורם

40. אחד מנימוקי לחיוב שוקי באופן אישי, היה דרך התנהלותו הרשלנית בניהול החברה ומחדלו לדאוג לתשלום עבור הסחורה שניטלה על ידי הנתבעת במשך חודשים רבים, אגב חריגה מהסדר התשלום. דומני, שאין להחיל דין שונה על התובעת, ואם מצאתי רשלנות בדרך ניהולה היא את עסקה, יש להטיל עליה רשלנות תורמת, ואבהיר במה דברים אמורים.

41. התובעת הודתה כי בקשה משוקי ערבות אישית, אך זה האחרון התחמק (עמ' 9 שו' 8-14); התובעת הייתה מודעת לחוב התופח והולך, ודרשה את פירעונו משוקי וגורמים נוספים בנתבעת ( עמ' 10 שו' 2-3), אולם חרף מודעות זו המשיכה לספק סחורה ללא ערבויות אישיות ותוך חריגה מהסדר התשלום!

42. בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח' [14], בעמ' 698-699) קבע כב' הנשיא שמגר:

"הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית - ערבות) - פירושה העברת נטל סיכון לחדלות פירעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ('פרמיה' בעבור סיכון חדלות הפירעון...)".

43. במקרה שלפנינו, נטלה התובעת סיכון כפול ומכופל – התובעת לא עמדה על דרישת הערבות האישית, וידעה ששוקי מתחמק מדרישה זו; התובעת ידעה שהנתבעת לא עומדת בהסדר התשלום; חרף זאת, המשיכה התובעת לספק סחורה עוד במשך חמישה חודשים מתום תקופת הסדר התשלום! התנהלות זו של התובעת נגועה אף היא ברשלנות, ולכן החלטתי לזקוף לחובתה רשלנות תורמת בשיעור 35%.

סוף דבר

44. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 108,278 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18/8/2005, יום הגשת כתב התביעה המתוקן.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. התשלום יעשה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' בשבט, תשס"ח (11 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

חנה פלינר, שופטת