ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור תגר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דפנה חסון זכריה

המערער
ליאור תגר
ע"י ב"כ: עו"ד רומי הוניג
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.9.15 (להלן- הוועדה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק).

רקע כללי ותמצית העובדות הצריכות לעניינו

2. ביום 4.6.06 נפגע המערער, יליד 1976, בתאונה, שהוכרה כתאונת עבודה (להלן- התאונה).

3. ועדה מיום 30.6.09 קבעה למערער 10% נכות בגין הפגיעה בברך ימין וכן הפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות) במלואה.

4. ביום 30.11.14 הגיש המערער בקשה לבדיקה מחדש לפי תקנה 36 לתקנות.

5. ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרה במצבו.

6. על החלטה זו הגיש המערער ערר, וביום 16.9.15 התכנסה הוועדה מושא ערעור זה.

7. הוועדה שמעה את תלונות המערער ואת דברי בא כוחו , כדלקמן:

" כאבים בלתי פוסקים בברך ימין. לוקח תרופות, וולטרן, ארקוקסיה בעיקר בסוף יום. בזמן הליכה נאלץ לשבת כל כמה דקות. בריחת הברך בזמן תנועה לא נכונה, הברך זזה. מס' פעמים נפלתי. חוסר יציבות לא יכול להרים משהו כבד.
כף יד ימין נרדמת לי בעיקר בלילה, 8-10 פעמים בלילה. הכח ביד ירד. ב-MRI נראה קרע מלא וצלקת של רצועת ACL שבר המינקוס. כל הזמן יש שם דלקות. ה- EMGמראה החמרה מצב.
דברי בא כוח הנפגע: העו"ד מפנה לכתב הערעור".

8. כמו כן, ערכה הוועדה למערער בדיקה קלינית, ורשמה את ממצאיה:

" בבדיקה: אין תנוחה פרטית, אין שינויים טרופיים בכפות הידיים, אין אטרופיה. כח גס שמור פרוקסימלי ודיסטלי מלבד אופוזיצה אשר 4.5 מתוך 5 מימין. כמו כן מוסר על היפואסטזיה בפיזור של מדינאנוס מימין. יתר הבדיקה ב.מ.פ.
אורטופדית: מדגים צליעה קלה בימין, גלילה מלאה בעמידה אין קריסת הברכיים תחת כובד המשקל וקיום יישור מלא עמדת ואלגוס בעמידה 20 דו צדדי. אין תפליט ואין נוזל חופשי. היקפי הברכיים שווים בתגובה ...עם סימן חרדה שלילי.
מתאר שרירי ירכיים ושוקיים מפותח מאוד.
כאשר במצבו היקפים שווים בשיקום ובירכיים.
(במעלה ובמורד) 12 ס"מ מהסד המפרקי המדיאלי.
טווח ברכיים 0/130 דו צדדי. לציין סימן מגירה קדמי שלילי ביד סימן מגירה אחורי שלילי דו צדדי.
וכן נצפתה יציבות מלאה צדדית ומדיאלית בשתי הברכיים. ... האחורי ללא ממצא. כח גס ... 5/5 דו צדדי . מבחן טחינה שלילי מבחן אפלי שלילי ודחיסה ודחיקה וכן שלילי מבחן מקמרי"

9. על יסוד כל אלה, ובהסתמך על החומר הרפואי שהונח בפניה, קבעה הועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער:

"מבחינה אורטופדית הוועדה בדעה שמבחינת ברך ימין לא חלה כל החמרה. מבחינה נוירולוגית הממצאים בצד ימין בלבד מבחינה קלינית אך הממצאים ב-EMG הן בימין והן בשמאל בצורה דומה. כלומר הפתלוגיה הקיימת קשורה לנוירופטיה (בשני הצדדים) ולא למנגנון של חבלה ספיציפית מימין כאשר לציין שכל ההדמיות כולל CT ו- MRI היו תקינות לגבי פרק יד ימין ועל מבחינה זו אין נכות הקשורה לתאונה. לסיכום הוועדה דוחה את הערר - אין החמרה".

10. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טיעוני הצדדים בתמציתם

11. לטענת המערער, שגתה הוועדה בקביעתה לפיה הממצאים בשתי כפות ידיו דומים, שכן הממצאים בבדיקת ה - EMG מצביעים על שוני ביניהן.
מוסיף וטוען המערער, כי שגתה הוועדה אף בכך שלא נתנה דעתה לבדיקת MRI מיום 15.11.13 שהדגימה קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית ב- ACL, וכן קרע במיניסקוס המידאלי, וממילא שגתה אף בקביעתה לפיה קיימת יציבות מלאה צדדית ומדיאלית בשתי הברכיים. עוד הוא טען, כי ממצאי הוועדה שונים מממצאי הם של ארבעה רופאים שונים שבדקו אותו וקבעו כי הוא סובל מחוסר יציבות של הברך, ומשכך יש להורות לוועדה להיוועץ עם מומחה בתחום הברכיים.

12. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
באשר ל-CTS טען המשיב , כי באישור ההחמרה לא נקבע כי קיימת החמרה בתחום זה, ולפיכך לא חלה על הוועדה החובה לדון בעניין זה. המשיב הוסיף בהקשר זה, כי המערער אף לא טען בפני הוועדה כי הוא סובל מCTS.
באשר לברך, טען המשיב כי ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה למערער נמצאו תקינים, ומשכך לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

13. המערער השיב לטענת המשיב באשר לאי קיומו של אישור החמרה בגין ה- CTS בכך שמאחר שהוועדה שללה קשר סיבתי בין ה-CTS לבין התאונה, הרי שייבצר ממנו לפנות בעתיד בבקשה חדשה להחמרת מצב. משכך, לטענתו, לא ניתן להותיר את קביעתה השגויה של הוועדה בהקשר זה על כנה.
לכך השיב המשיב בכך שמאחר שהוועדה לא מוסמכת היתה לדון בתסמונת ה-CTS , הרי שממילא קביעתה אינה מהווה שלילה של הקשר הסיבתי בין תסמונת זו לבין התאונה.

דיון והכרעה

14. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
15. בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, הלכה פסוקה היא שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). עוד נפסק, כי ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985); דב"ע לה/ 01-129 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).
16. עיון בקביעת הוועדה מעלה כי הוועדה אכן לא נתנה דעתה לבדיקת MRI מיום 15.11.13. בנסיבות אלה, ובשים לב לטענת המערער לפיה בדיקה זו הדגימה קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית ב- ACL, וכן קרע במיניסקוס המ דיאלי, סבורני כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בעניין הברך, לאחר שתיתן דעתה לבדיקת ה- MRI מיום 15.11.13.

17. עם זאת, לא מצאתי מקום לחייב את הוועדה להיוועץ עם מומחה בתחום הברכיים, שכן סוגיה זו מצויה, במובהק, במתחם שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה.
יתר על כן. בהתאם להלכה, חלה על הוועדה החובה למנות מומחה בתחום צר וספציפי רק כאשר המבוטח הגיש למערער חוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה באותו תחום (ראו למשל: עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי – סעדיה יהודה, פד"י לו, 186).

18. באשר ל-CTS - המערער לא חלק על הטענה לפיה באישור ההחמרה לא נקבע כי חלה החמרה אף בתחום זה.

19. בהתאם להלכה, אישור ההחמרה אכן מהווה "כרטיס כניסה" -בבחינת תנאי מוקדם- לצורך דיון מחודש בוועדה הרפואית:

"תכליתו של האישור הניתן על ידי רופא שאושר על-ידי שירות רפואי, על-פי תקנה 36(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, 'הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הוועדה הרפואית"

ראו דב"ע לג0-130/ גבריאל וינר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 73, 77 (1973); עב"ל 167/99 אורי רשתי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.3.2000 בפסקה 7; ע"ע 563/06 יורי גוסב - קופת חולים מאוחדת, מיום 24.9.2007 בפסקה 11).

20. בנסיבות אלה, ובשים לב להצהרת המשיב בהודעתו מיום 22.6.16, לפיה הוועדה לא מוסמכת היתה לדון בתסמונת ה-CTS ומשכך קביעת הוועדה אינה מהווה שלילה של הקשר הסיבתי בין תסמונת זו לבין התאונה – קביעת הוועדה בהקשר זה בטלה, ואין מניעה שהמערער יגיש בקשה חדשה לקביעת נכות מחדש במסגרתה יטען לקשר סיבתי בין התאונה לבין תסמונת ה-CTS.

21. נוכח האמור לעיל, מתייתר אף הצורך להכריע בשאלה האם נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה בהקשר זה. עם זאת, במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך ייאמר, כי על פני הדברים אכן נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה אף בהקשר זה, שכן ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה למערער הצביעו על ממצאים חריפים יותר ביד ימין. משכך, ובשים לב להלכה לפיה ממצאי הבדיקה הקלינית גוברת על הממצאים ההדמייתייים, שגתה הוועדה בכך שלא נימקה מדוע המצב בידו הימנית של המערער חמור יותר מאשר המצב בידו השמאלית.

סוף דבר

22. הערעור מתקבל.
עניינו של המערער מושב אל הוועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בעניין הברך, לאחר שתיתן דעתה לבדיקת ה- MRI מיום 15.11.13.
המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

23. בשים לב להצהרת המשיב לפיה קביעת הוועדה באשר לכפות הידיים ניתה בחוסר סמכות, ולמעשה בטלה – אין מניעה כי המערער יגיש בקשה לבדיקה מחדש מכח תקנה 36, במסגרתה יטען לקשר סיבתי בין תסמונת ה- CTS ממנה לטענתו הוא סובל, לבין התאונה.

24. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ז, (19 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ליאור תגר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: