ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף ספטון נגד שמרת הזורע :

לפני כבוד ה שופטת שלומית בן יצחק

התובע:

יוסף ספטון

נגד

הנתבעת:

שמרת הזורע - ויסמן רהיטים, ח"פ 540193364

פסק דין

לפניי תביעת התובע על סך 14,000 ₪ הנוגעת לעסקת רכישת שמונה כיסאות מהנתבעת, עסקה שהתרחשה ביום 12.9.2005 ( להלן, בהתאמה – " העסקה" או " החוזה"; "הכיסאות").

כתבי הטענות
1. ביום 9.9.2015, כעשור לאחר מועד העסקה, הוגש כתב תביעה כנגד הנתבעת. במסגרת כתב התביעה נטען, כי התובע הזמין מהנתבעת כיסאות עשויים " עור אמיתי", ואף דרש כי כך יצויין על גבי טופס ההזמנה. ואולם, לאחר מספר שנים החלו להופיע סדקים על פני הכיסאות, ציפויים החל " להתפורר", ובשלב זה התברר לתובע כי מדובר בציפוי עשוי חומר פלסטי. הנתבעת סירבה לסייע, אף כי התובע פנה לארגון " אמון הציבור" ולבסוף הוגשה התביעה, בשל " חוסר האמינות והנזק שנגרם".

לתביעתו צירף התובע את טופס ההזמנה, אשר בין היתר מציין, בכתב יד, כי הוזמנו שמונה כיסאות " עור ( אמיתי)" (יוער, כי ההזמנה כללה אף פרטי ריהוט נוספים); את פנייתו לשירות הלקוחות של הנתבעת בחודש מאי 2014, במסגרתה התלונן על הנזקים לכיסאות, את פנייתו לארגון " אמון הציבור" ותגובת הארגון, ממנה עולה כי בהתאם לממצאיו " מדובר בליקוי חוזר ובעייתי", וכן את תגובת הנתבעת, לפיה נעשה שימוש בכיסאות במשך כתשע שנים, כך שעשויות להיות סיבות רבות להיווצרות הפגמים, וכי תקופת האחריות פגה זה מכבר.

2. ביום 18.11.2015 הוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעת, במסגרתו ביקשה לדחות את התביעה על הסף "מטעמי התיישנות". כן נטען, לגופה של תביעה, כי תוקף תעודת האחריות הינו לשנה בלבד, וכי מדובר ב"ריפוד עור" מסוג "בייקסט".

לתמיכה בטענתה האחרונה, צרפה הנתבעת "CERTIFICATE" ממפעל היצרן בחו"ל, לפיו: confirm that star armchair use bycast leather" We" (ההדגשות שלעיל ולהלן – הוספו, ש.ב); דו"ח בדיקה של מכון התקנים, משנת 2009, המעיד כי מדובר ב"ריפוד עור", ומציין, כי הוא מצופה "פילם אלסטי" וכן, כי לאחר 15,000 כיפופים "נראית התפוררות של שכבת הבסיס". עוד צירפה מסמך שכותרתו "חוות דעת" המצוי לטענתה במאגרי בתי המשפט, וממנו עולה כי "אכן מדובר בעור אמיתי, אך על העור יש ציפוי פוליריטן בשכבה החיצונית של העור".

הנתבעת אזכרה בכתב הגנתה פס"ד שניתן בת"ק (תביעות קטנות חי') 8444-10-01 דפני נ' א.פ עיצובים בע"מ (6.9.2010) (להלן – " עניין דפני") שלטענתה, תומך בעמדתה. כן ציינה הנתבעת, כי התביעה הוגשה שלא בתום לב ובהתנהלותה שלה עצמה לא דבק כל "רבב".

הדיונים בפני הדיון הראשון
3. ביום 29.6.2016 התנהל דיון בפניי. לדיון התייצבו התובע וכן נציג הנתבעת, מר אייל סירני.

4. במסגרת הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

5. התובע טען כי לאחר כשמונה שנים ומחצה ממועד העסקה (היינו: בערך בשנת 2012, ש.ב), הבחין כי הכיסאות "מתקלפים". לדבריו, הכיסאות אינם משמשים אותו באופן יומיומי, כך שיתכן כי "ההתבלות הייתה קודם לכן". התובע הדגיש כי "ביקשתי שייכתב שזה עור אמיתי, זה צריך להיות ברור" וכן הוסיף, כי: "אם זה אכן היה עשוי עור, אז הציפוי לא היה מתפרק". עוד לטענתו, דיבר עם נציגי הנתבעת מספר פעמים עוד לפני שנת 2014 (מדובר במועד הפניה לנתבעת באמצעות שליחת דוא"ל, ש.ב), אך אלה: "אמרו שעברה שנה ולכן אין על מה לדבר". התובע הדגיש, כי לא גילו לו בשעת המכירה, כי מדובר "בעור מצופה" וכי "אם היו אומרים לי מראש שזה מה שאני רוכש, אז לא הייתי קונה את זה".

6. נציג הנתבעת מסר, כי הרשת "היא של המון שנים. אנו מוכרים כיסאות להמון לקוחות, בכמויות גדולות", והכחיש כי הנתבעת הטעתה את התובע והפנה לחוות דעת של מכון התקנים ושל החברה ממנה נרכשו הכיסאות (הנספחים שאוזכרו לעיל). לדבריו: "אי אפשר לתת אחריות לכל החיים, פה נתנה אחריות לשנה... כל רהיט עלול להתבלות". עוד מסר, כי דגם הכיסאות, דגם 052, "קיבל בהכל את הציון המירבי... אף אחד לא בא לרמות, לכן גם לעובד לא היתה בעיה לרשום שזה כיסא מעור אמיתי". לשאלת בית המשפט מדוע נבדקו הכיסאות על ידי מכון התקנים בשנת 2009 (שהרי התביעה הוגשה לאחר מכן), מסר הנציג את הדברים הבאים: "אנו רשת מאוד גדולה, רצינו שיהיו לנו אישורים.. הבדיקה לא מתייחסת למה שנמצא ספציפית אצל התובע... לא ידוע לי האם היו תלונות לגבי הדגם הזה... אוכל לברר... אני לא מכיר עוד תלונות לגבי הדגם הזה, לא מניח שהיתה בעיה בדגם, אך יכול להיות שמאחר מה שכתוב באינטרנט על הבייקסט, אז מתוך הגנה על עצמנו... שיהיה לנו האישורים שזה עור אמיתי". לאחר הפסקה, ולאחר שבירר לבקשת בית המשפט מדוע קדמה בדיקת מכון התקנים לתלונת התובע, השיב הנציג, כי: "מדי פעם עושים ביקורת איכות לדברים... על בסיס שוטף."

7. לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי כי בשלב זה התיק אינו בשל להכרעה. בהחלטתי בסוף הדיון קבעתי, כי על נציג הנתבעת להתייצב לדיון עם המומחה, ועל זה האחרון להגיש חוות דעת הנוגעת לשאלות בנוגע לטיב עור הכיסאות, הציפוי שמעליו, האפשרות כי הכיסאות יינזקו באופן המופיע בתמונות, אם היו עשויים מעור שונה, והאם ה"קילוף" יכול להיגרם מבלאי או משימוש בלתי זהיר.
עוד החלטתי, כי על הנתבעת להגיע לדיון עם תשובות מוסמכות בנוגע לתלונות נוספות הנוגעות לדגם 052.

חוות הדעת הנוגעת לכיסאות
8. עובר לדיון הנוסף, בהתאם להחלטתי, התקבל מסמך מטעם הנתבעת, מטעם עוסק מורשה המכונה "ד"ר עור", שכותרתו "חוות דעת". למסמך זה צורפה הודעה מטעם הנתבעת, שלשונה: "מצ"ב חוות דעת של מומחה בעל וותק של עשרות שנים בתחום.. הכיסא שהובל על ידי התובע לחנות הנתבעת, נבדק על ידי המומחה..". לחוות הדעת אתייחס בהמשך הדברים, אך אציין, כי לאחר שקראתיה, ובין היתר את האמור במסגרתה, לפיו על הכיסאות ישנו "ציפוי פלסטיק", הצעתי לצדדים להידבר זה עם זה, בניסיון לפתור את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.

הדיון השני
9. לדיון הנוסף שהתקיים ביום 9.10.2016 התייצבו התובע, אשתו – אשר נכחה במהלך רכישת הכיסאות, וכן נציגה אחרת של הנתבעת, הגב' ליטל מרילי.

10. אשת התובע, העידה, בדומה לבעלה, כי הכיסאות החלו להתפורר וזאת לאחר כחמש או שש שנים (היינו – בשנת 2010 או 2011), תחילה – "קילופים קטנים", ועם הזמן החל ציפויים להתפורר לגמרי. בנוסף, מסרה, כי היא ובעלה אינם נוהגים להתלונן ולתבוע, "אבל כשמדובר בעוגמת נפש כשאתה משקיע את מיטב כספך ומקווה לקבל תמורה אז יש איזושהי נקודה שאני אמרתי לעצמי זהו חייבים לעשות איזה שהוא מעשה ולטפל בזה". בהמשך דבריה, ציינה כי קילופי העור גורמים לסבל רב, ומביישים אותה בפני חבריה. גברת ספטון אף העידה, כי נכחה עם התובע בשעת הקניה; כי התובע דרש כי הכיסאות יהיו עשויים עור, והמוכר התחייב בפניו כי כך הוא הדבר.

11. התובע שב והעיד, ומסר, כי בתחילה, לאחר כשש או שבע שנים, החלו "קילופים" עדינים וקטנים, ורק לאחר שהתחילו להתקלף "שטחים גדולים", הבין כי "זה לא עור". (אעיר, למען הסר ספק, איני רואה סתירה בעלת משקל משמעותי בין דבריו אלה לבין גרסתו בדיון הראשון, לפיה הבחין בקילופי העור, לאחר שמונה שנים וחצי, וזאת נוכח הסברו בנוגע להדרגתיות הופעת הקרעים ונוכח הקושי להעריך במדויק, ממרחק זמן רב, את חלוף השנים). התובע מסר, כי מדובר ב"מפח נפש גדול" שכן הוטעה על ידי הנתבעת, המתיימרת להיות חברה רצינית ואמינה. עוד מסר התובע, כי בדיקה שערך באמצעות המרשתת, העלתה כי לגבי דגם 052 קיימות "מאות תלונות".

12. נציגתה הנוכחית של הנתבעת, העידה, כי הנתבעת, פועלת "ללא רבב" וכי היא בעלת תודעה שירותית גבוהה ועל כן שמה הולך לפניה. עוד מסרה, כי, להערכתה, מדובר בליקוי שמקורו שימוש בחומרי ניקוי שאינם מתאימים (אדגיש, כי שימוש כאמור הוכחש על ידי התובע ואשתו). הנציגה שבה והדגישה את המועד המאוחר בו פנה התובע לנתבעת, וציינה, כי אל מול התלונות "הבודדות", להגדרתה, עליהן הצביע התובע, ישנם "3,000 כיסאות שנמכרו". ה נציגה אף מסרה, כי העור נבדק במכון התקנים, לאחר "מספר תלונות של מספר לקוחות לגבי עור הבייקסט", ובנוסף, קיבלו "תו תקן אירופאי שאומר שזה עור". עוד מסרה, כי הציעה לתובע הנחה משמעותית על רכישה עתידית מהנתבעת.

13. במסגרת דיון שהתנהל מחוץ לפרוטוקול, בהסכמתם של הצדדים, הצעתי לצדדים לאפשר לבית המשפט, מכוח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, ליתן פסק דינו על דרך הפשרה, במסגרתו ישולם לתובע סכום שבין 2,500 ₪ לבין 5,500 ש"ח. התובע ורעייתו הסכימו להצעה זו ו נציגת הנתבעת סירבה.

דיון והכרעה
14. כנגזרת מהוראות סעיף 15( ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי דין), התשל"ז – 1976, ונוכח אופי ההליך בבית משפט זה, אדרש אך לטענות ולראיות המצדיקות הכרעה.

15. לאחר ששמעתי את עדויות התובע ואשתו, את דברי שני נציגי הנתבעת, עיינתי במסמכים בתיק, ועמדתי על נסיבות המקרה, החלטתי לקבל את התביעה, אם כי לא במלואה.

אציין כבר כעת, כי מצאתי, במידה הנדרשת לשם קביעה כאמור, כי הנתבעת הפרה את חובתה לנהוג בצורה מקובלת ובתום לב במהלך כריתת החוזה לרכישת הכיסאות; כי לא גילתה לתובע ולאשתו עובדות מהותיות הנוגעות לטיב הנכס שנרכש ממנה וזאת בניגוד לחובותיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, לפי חוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג – 1973, ולפי חוק המכר, התשכ"ח – 1968 ( להלן – בהתאמה: "חוק המכר"; "חוק הגנת הצרכן"; "חוק החוזים") וכי הציגה בפניהם מצג שווא מטעה, שהביאם להתקשר עימה בעסקה.

התיישנות התביעה
16. ראשית, אני דוחה את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה (אם כי לא חזרה ונטענה במהלך הדיונים על ידי נציגיה).

17. על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

18. אכן, חלפו כמעט 10 שנים מיום רכישת הכיסאות ועד למועד התביעה, ואולם, דברי התובע ואשתו, לפיהם התחילו קילופי העור להתגלות, רק לאחר כשש או שמונה שנים ממועד הרכישה ( סוף 2005), כאשר חומרת הנזק הלכה והתבהרה, באופן הדרגתי, במהלך פרק זמן נוסף, מקובלים עלי. התביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2015, לאחר פחות משבע שנים ממועד תחילת הופעת "קילופי העור" שעל הכיסאות. קילופי עור אלה הם שהובילו את התובע להבין, כי סוג עור הכיסאות הינו עור מסוג "בייקסט", ואני קובעת, כי עובדות אלו, "המהוות את עילת התובענה", נעלמו ממנו, אף כי ערך בירור בנושא מול המוכרת מטעם הנתבעת. משכך, נעלמו עובדות אלו מידיעתו, למרות זהירות סבירה בה נקט, ומסיבות התלויות לא בו, אלא נעוצות בהתנהלות הנתבעת.

אציין, כי לחלוף הזמן, עיתוי הפניה לנתבעת ולשימוש רב השנים בכיסאות קיימת משמעות, אולם בנסיבות העניין מצאתי כי היא רלבנטית לסוג הסעד שניתן לפסוק לזכותו של התובע, כמו גם לסכומו. לכך אדרש בהמשך הדברים.

טיבו של עור מסוג "בייקסט" ביחס לסוגי עורות אחרים 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי הספה עשויה עור "בייקסט"; אין מחלוקת כי העובדה כי מדובר בעור מסוג זה לא צוינה בפני התובע עובר לעסקה (שכן מטענות הנתבעת משתמע, כי כך נעשה, שכן לשיטתה מדובר בעור אמיתי לכל דבר ועניין); אין מחלוקת על כך שהספות אכן התקלפו (לטענת נציגת הנתבעת כתוצאה משימוש לא זהיר בחומרי ניקוי).

20. השאלה המרכזית שבפניי, היא האם הפרה הנתבעת את חובתה כלפי התובע בעת שמכרה לו את הכיסאות, מבלי לציין בפניו כי מדובר בעור "בייקסט". לטעמי, התשובה לכך היא חיובית, וזאת מהנימוקים הבאים, על משקלם המצטבר.

21. התובע העיד בפני, פעמיים, במשך זמן לא מועט, והתרשמתי מכנותו, מהאופן בו הציג את הדברים ומנסיונו לדייק בעובדות ובמועדים. מעבר לכך, דבריו השתלבו היטב עם עדות אשתו, והיו עקביים לאורך שני הדיונים, ותואמים לאמור בכתב התביעה ובנספחיו, לרבות טופס ההזמנה ופניותיו לנתבעת. אני קובעת, על סמך דבריו, ועל סמך דברי אשתו, שאף ממנה התרשמתי לחיוב, כי לא הובהר להם בשעת רכישת הכיסאות כי מדובר בעור " בייקסט", וכי סיווג העור כ"אמיתי", לא רק שהיה חשוב להם עד מאוד, אלא שחשיבותו הובהרה היטב לנציגת הנתבעת בעת גיבוש העסקה.

22. מהתנהלות הנתבעת ומדברי נציגיה בדיון, עולה בבירור, כי הנתבעת מודעת היטב לכך שעור "בייקסט" הינו בעל מאפיינים שונים מעור "מלא", כי חלקו העליון של עור מסוג זה מצופה בחומר פלסטי, ואף כי הוא נתפס כעור "זול" ופחות איכותי.

ראשית, בכתב ההגנה, נסמכה הנתבעת על עניין דפני שלעיל, וציטטה מהאמור בו, הנוגע לעור מסוג "בייקסט": "גם עור זול הינו עור אמיתי".

שנית, הנציג מטעמה ציין, בעמ' 3, ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון: "נכון שנכתב עור אמיתי. לא נכתב האם העור מלא מכל כיוון אפשרי, אבל זה עדיין עור". אף מתיאורה של הנציגה, בעמ' 4, ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון, עולה כי סוג עור זה אינו עור "מלא": "בייקסט זו שכבה שלישית של העור, נטולת פיגמנטציה, לוקחים את השכבה הזו, שהיא עור לכל דבר וענין, ומדביקים עליה בחום ציפוי".

שלישית, בנספח ג' לכתב ההגנה מופיע, על גבי מסמך שהוגדר על ידי הנתבעת כחוות דעת מומחה, וצורף לשם תמיכה בטענותיה היא, כי "אכן מדובר בעור אמיתי, אך על העור יש ציפוי פוליריט בשכבה החצונית של העור".

רביעית, אף בחוות הדעת מטעמה של הנתבעת, שהוגשה לאחר הדיון הראשון, צויין כי מדובר בעור "מצופה פלסטיק".

חמישית, מבחינה לשונית, אין המדובר ב-"leather" אלא ב"bycast leather". עצם השימוש בשני מונחים שונים, לתיאור שני סוגי עור, מצביע, כשלעצמו, על שוני ביניהם.

23. את אותם ה"אבל" "האך" וה"למרות", שחזרו בטיעוני הנתבעת בפניי, היה מקום, ואף חובה, לציין בשעת המכירה, אף אם לא הייתה המוכרת נשאלת על כך באופן מפורש על ידי התובע. בבחינת קל וחומר, היה עליה לעשות כן, שעה שברור היה כי מדובר בעניין מהותי לתובע. משלא נעשה הדבר, מדובר בהטעיה, ולו במחדל.

24. עוד אעיר, כי גם בפסיקה קיימת התיחסות לעור מסוג "בייקסט" כעור "זול" ו"שונה", וזאת אף כי קבעתי כי די בטענות הנתבעת עצמה על מנת להוביל למסקנה כאמור.

25. ראשית, וטרם סקירה, אפנה לדברי כבוד השופטת י' רז-לוי ברת"ק (מחוזי ב"ש) 8166-04-13 א.פ. עיצובים - שותפות מוגבלת (רשת "ביתילי") נ' כהן (30.5.2013) (להלן – " עניין א.פ עיצובים"):
"מעבר לכך יוער כי ודאי וודאי שבית המשפט רשאי לעיין בפסיקה המוגשת לו אשר ניתנה על ידי ערכאה מקבילה (אף אם אין בה כדי להוות תקדים מחייב) וכך ראוי ורצוי שיעשה. בפרט נכון הדבר כאשר קיים פסק דין, עליו לא הוגש ערעור, אשר ניתן בעניין דומה. דברי המבקשת באשר לסיבות בגינן לטענתה, לא ערערה על פסק הדין האמור (פסק הדין בתא"מ 6316-01-12 שטמר נ. א.פ. עיצובים), אין בהן רבותא, שכן העיקר הוא בכך שפסק הדין נותר על מכונו, ללא שהמבקשת מצאה לנכון לערער עליו, ומכאן פסק הדין, על קביעותיו, שריר וקיים."

26. בעניין א.פ עיצובים שלעיל, נדחה ערעור המבקשת על פס"ד אשר ביטל עסקה לרכישת רהיטים, ובין היתר קבע כי עור "בייקסט" הינו מאיכות ירודה, וכי הקונה הוטעה על ידי המוכר בשל אי גילוי עובדה זו: "עוד יצויין כי לא מצאתי בסיס לטענת המבקשת לפיה בית המשפט טעה בכך שייחס למבקשת הטעייה שבמחדל באשר לאיכות העור".

27. ראה גם האמור בפס"ד בת"ק (תביעות קטנות הר') 3320-02-13 זיו נ' א.פ. עיצובים בע"מ (9.4.2014):
"מדברי שני המומחים עולה כי עור הבייקסט מורכב משכבת העור התחתונה, המצופה בשכבה סינטטית פלסטית. כאמור לעיל, מצאתי כי עדותו של מר רוף הייתה אמינה ומשכנעת יותר וממנה עלה, כי מדובר בעור באיכות ירודה ביותר, אשר בחלק ממדינות העולם נאסר למכירה כ – 100% עור."

28. אף בת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 13007-12-14 סויסה נ' א.פ עיצובים (31.5.2015) קיימת התייחסות דומה לאיכות עור זה:
מן האמור בחוות הדעת ניתן להבין כי עור הבייקסט אינו עור באיכות מעולה וכי במשך הזמן יש לצפות להתפתחות בעיה, שמקורה בשכבת הציפוי העליונה. על כן, מסקנתי היא, כי הייתה מוטלת על הנתבעת ליידע את התובעת מפורשות בעת ביצוע הרכישה, כי הרהיטים הנרכשים על ידה הינן מעור בייקסט ולא מעור באיכות גבוהה, וכן להתריע בפניה בדבר הגורמים אשר יש בהם בכדי לגרום לנזקי התפוררות והתפצפצות לריפוד מסוג זה."

29. ראה גם פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת עצמה, בעניים ת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 52521-05-15 לב רם נ' שמרת הזורע (30.11.2015), שם התקבלה תביעה הנוגעת לעניין הדומה ל תיק שבפניי, במסגרתה הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעת לפיה עור "בייקסט" הינו "חומר באיכות ירודה". במקרה זה הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פס"ד על דרך הפשרה, והתביעה נתקבלה בחלקה, כך שהנתבעת חויבה לשלם לתובעה פיצוי כספי.
30. אכן, הנתבעת הפנתה בכתב טענותיה לפס"ד אחר, עניין דפני האמור לעיל, במסגרתו צויין, כאמור, בהקשר של עור "בייקסט", כי "גם עור זול הינו עור". לאחר שעיינתי בו, אציין, כי המקרה שבפניי שונה ממקרה זה, שכן שם נקבע, כממצא עובדתי, כי הנזק שנגרם לכיסאות מקורו בהתנהלות התובעת. עוד אוסיף, כי, כפי שצויין לעיל, קיימים פס"ד נוספים מהם עולה, כי על המוכר לציין מפורשות בפני הרוכש כי מדובר בעור מסוג זה. אעיר, כי כידוע, בית משפט השלום אינו מחוייב לפסיקתו של מותב אחר מערכאה זו , ובעיקר כאשר ישנה בנמצא פסיקה של בית המשפט המחוזי בעניין דומה, אשר היא שמנחה אותו (ראה הוראות סעיף 20(א) לחוק יסוד השפיטה).

ניהול מו"מ בצורה שאינה תמת לב
31. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי אף אם הנתבעת היתה סבורה כי עור " בייקסט" הינו " עור אמיתי" (ויודגש: אינני קובעת כי כך סברה), היה על המוכרת מטעמה להבהיר לתובע את סוגו ואת אפיוניו של עור זה. דבר זה לא נעשה. מקובלים עלי דברי התובע, שנאמרו הן בפני, ועולים אף מפניותיו לנתבעת לפני הגשת התביעה, כי לא היה מתקשר בעסקה אם נתון זה היה מוצג בפניו .

32. חובת המוכר לחשוף בפני הקונה את תכונותיו האמיתיות של המוצר, משתמעת מחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 ל חוק החוזים. עניין סוג העור והחומר ממנו עשוי הריהוט כולו, הוא עניין מהותי בעסקה והפרת החובה למסור לקונה פרטים אלה היא בבחינת הטעיה, כהגדרתה בסעיף 15 לחוק זה, היינו: "אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

33. בע"א 838/75‏ ספקטור נ' צרפתי, פ''ד לב(1) 231 (30.11.1977) נקבע, כי בעת משא ומתן לכריתת חוזה על הצדדים לנהוג ביושר ובהגינות, וכי בין החובות המוטלות עליהם בולטת החובה שלא להטעות את הצד האחר על-ידי אי גילוי מידע הרלבנטי לשיקוליו. עוד נקבע שם, כי הגדרת "מידע חשוב" תיעשה לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

34. בע"א 494/74‏ ‏ חברת בית החשמונאים מס' 97-96 בע"מ נ' אהרוני‏, פ''ד ל(2) 141 (3.2.1976) נאמרו אף הדברים הבאים:
"וכאשר על-פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן והשתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה ו העלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שוא".

35. בענייננו, ובעיקר משקבעתי כי עניין טיב העור (" אמיתי") היה משמעותי עד מאוד לתובע, והעניין הובהר היטב לנציגת הנתבעת בעת המכירה, אי גילוי העובדה כי הכיסאות עשויים עור מסוג " בייקסט" מהווה מצג שווא והפרת חובת תום הלב.
שאלת הנזק הממוני
36. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הנזק ומצב הכיסאות ( שהינו, כפי שהתרשמתי מהתמונות שהוצגו לי, בכי רע) הינו כתוצאה משימוש לא זהיר של התובע ובני ביתו , עניין שכאמור הוכחש על ידי התובע ורעייתו.

37. זאת ועוד – בהחלטתי בסוף הדיון הראשון, קבעתי, כי על הנתבעת לבדוק את הכיסאות, ואף כי אלה נמסרו לבדיקתה על ידי התובע, הנתבעת לא התייצבה לדיון השני עם מומחה מטעמה, וזאת למרות דברי הברורים בעניין ( ראה עמ' 4, ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון). כל שהוגש מטעמו הינו דף נייר, שעליו מצוינות מספר שורות בכתב יד לא ברור וקשה לקריאה. שמו של הבודק לא צוין, וממילא אף לא אוזכרו נסיונו והכשרתו. אכן, מתוכן המסמך ניתן בכל זאת להבין, כי מדובר בעור אמיתי " עם ציפוי פלסטיק" וכי ההתקלפות הינה תוצאה של " בלאי ומשימוש לא זהיר" (שטיבו לא צוין). אלא שבנסיבות העניין, משלא הגיע כותב המסמך להעיד, על אף החלטתי, ובהעדר פרטים הנוגעים לזהותו, לנסיונו ולמקצועיותו של אותו מומחה, לא מצאתי לנכון לתת משקל לאמור במסמך זה.

38. דברים אלה נאמרים למעלה מן הצורך, שכן, בסופו של יום, ולאחר ששקלתי בדבר, לא אוכל לקבוע כי מצבם ( הבלוי והקרוע עד מאוד, כאמור) של הכיסאות נובע דווקא מהעובדה כי הם עשויים מעור " בייקסט". חלף זמן רב מאז רכישת הכיסאות ועד לגילוי הנזק ( כשש – שבע שנים), ולא מצאתי שהוכח בפניי, במידה הנדרשת לקביעה כאמור, כי אילו היה מדובר בעור אחר, לא היה הנזק מתרחש לאחר חלוף פרק זמן כזה, ולו כתוצאה מבלאי רגיל או כתוצאה משימוש שוטף (וזאת אף כי נתתי דעתי לטענות התובע ואשתו בנוגע לכך שנעשה שימוש חלקי בכיסאות אלה) .

בנסיבות העניין, ואף בשל העדר נתונים לגבי מחיריהם של כסאות עור אחרים, ובהתחשב בעובדה כי הוצגו לי אך תמונות שצולמו לאחר כעשור, נדרשת ידיעה שאיננה בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט לשם קביעה כזו , וראיות לא הובאו בפניי. משכך, איני מוצאת להדרש אף לטענת הנתבעת בדבר פקיעת האחריות, כעבור שנה, שכן לטעמי, זו רלבנטית לשאלת מצב הכיסאות ולא לשאלת הטעיית התובע ואשתו עובר לעסקה.

39. נוכח העובדה כי נעשה שימוש בכיסאות על פי תקופה ארוכה ביותר ובשל חלוף הזמן, הן בין מועד העסקה למועד גילוי הפגמים, הן ממועד גילוי הפגמים עד למועד מתן ההודעה על כך לנתבעת, איני סבורה כי יש לבטל את העסקה, וכאמור, אף לא השתכנעתי כי אוכל לקבוע כי הנזק לכיסאות נובע מהטעיית התובע בנוגע לטיב עור הכיסאות, אף כי הטעיה כזו אכן הייתה.

40. כפי שציינתי לעיל, אני סבורה כי הנתבעת לא עמדה בחובותיה על פי סעיף 11 לחוק המכר, או לפי סעיף 2( א) לחוק הגנת הצרכן, אך משמצאתי כי הסעד לו זכאי התובע מקורו בדיני החוזים, לא ארחיב בנוגע להפרת חובות אלו.
41. מצאתי לנכון להשית, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, פיצוי בשל אי גילוי עובדה מהותית במשא ומתן, שהובילה לכריתת החוזה, אף מבלי שהוכח בפני נזק ממוני וזאת מכוחו של סעיף 13 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 ( להלן – " חוק החוזים ( תרופות)").

42. הנתבעת לא עמדה בחובתה על פי סעיף 12 לחוק החוזים, לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב, והעמידה בפני התובע ואשתו מצג שווא מטעה, שבעקבותיו נכרת החוזה ביניהם.

43. על פי סעיף 12( ב) לחוק החוזים, צד שלא עמד בחובתו שלעיל חב לצד השני פיצוי שנגרם עקב המשא והמתן או עקב כריתת החוזה והוראות סעיפים 10, 13, ו-14 לחוק החוזים ( תרופות) יחולו בשינויים המחויבים.

בנוגע לאפשרות לתבוע פיצוי מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, גם מקום בו נכרת החוזה, ואף אם עומדים על קיומו, ראה האמור בע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (6.6.2011) ובעמ' 138 למאמרו של א' זמיר, תרופות בשל הפרת חוזה: פיצויי ציפיה, פיצויי הסתמכות, השבת התעשרות ושחזור השקילות החוזית (משפטים לד(1) תשס"ד.

44. הוראות סעיף 13 לחוק החוזים ( תרופות), מאפשרות לבית המשפט לקבוע פיצוי לתובע בגין נזק שאינו ממוני " בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין".

45. התרשמתי מדברי התובע ואשתו בנוגע לתחושת המרמה שחוו לאחר הגילוי כי הכיסאות עשויים למעשה מעור מסוג אחר מזה שסברו כי רכשו, תחושה שנעוצה היטב בהתנהלות הנתבעת הן במהלך הרכישה, הן לאחר גילוי ההטעיה, טרם התביעה.

אציין, בנוסף, כי הנתבעת התייחסה לתובע במסגרת כתב הגנתה כחסר תום לב, בעוד דווקא התנהלותה שלה מולו היתה לקויה. חומרה נוספת קיימת בכך, שתלונתו של התובע לא הייתה היחידה שהתקבלה אצל הנתבעת בקשר לדגם זה של הכ יסאות. ועוד אציין, כי רק במסגרת הדיון השני, ורק לשאלת בית המשפט, מסרה הנתבעת כי דגם הכיסא נבדק על ידי מכון התקנים לאחר שהתקבלו תלונות נוספות בנוגע אליו, וזאת שנים לפני הגשת התביעה מושא תיק זה.

ראה עוד לעניין השיקולים המנחים בקביעת הוצאות בנוגע לנזק לא ממוני ראו עמ' 308-212 לספרם של ג' שלו וי' אדר, דיני החוזים – תרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט). ראה גם פסקאות 85-89 לפס"ד המקיף של השופט ט' חבקין בת"ק ( תביעות קטנות ת"א) 4605-07-14‏ סיגאוי נ' איי. קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ (18.3.2015).

עוד ראה והשווה גם לפסק הדין שניתן בת"ק ( תביעות קטנות פ"ת) 28287-03-16 מלך נ' רהיטי סגולה בע"מ (1.9.2016).

סוף דבר
46. התביעה מתקבלת בחלקה. לאור התרשמותי מ דברי התובע ומאשתו בנוגע ל נזק הבלתי ממוני שנגרם להם, ובמכלול נסיבות העניין, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע ב גין נזקים אלה סך 2,500 ₪.

47. בנוסף, אני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,200 ₪. בהקשר זה אציין, כי בתיק התנהלו שני דיונים, שלשני שבהם התייצבה אף אשת התובע, כעדה מטעמו, והתובע אף העביר בעצמו את הכיסאות לבדיקה אצל מומחה מטעם הנתבעת, שכאמור, לא התייצב לדיון.

48. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מועד קבלת פסק הדין בידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום המלא בפועל.

49. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

50. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: יוסף ספטון
נתבע: שמרת הזורע
שופט :
עורכי דין: