ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה אטין נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי, אב"ד
נ.צ. - גב' אורלי מלי (עובדים)
נ.צ. - מר רון שפיר (מעסיקים)

התובעת
מירה אטין
ע"י ב"כ עו"ד איתן ליברמן (ס.מ.)

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גב' שירלי צ'רניקר

פסק דין

1. בתביעה שבפנינו עותרת התובעת לתשלום קצבת תלויים עבור בנה מיכאל, ממועד לידתו, 18.7.94, לאחר שזו שולמה לה אך לתקופה 1.8.06 -31.7.12, עד הגיע ו לגיל 18 ("הבן").
התובעת, אם ל-2 ילדים, מוכרת כנכה (100% רפואית ו- 60% אי כושר), מעלייתה לישראל ב-1988 וזכאית לקצבת תלויים. בגין בתה הבכורה שנולדה ב-1987, קיבלה קצבת תלויים.
בדיעבד, התברר כי בגין הבן לא ק יבלה קצבת תלויים, כשכל העת סברה כי היא מקבלת קצבת תלויים גם עבור הבן, כשהנתבע לא מיידע אותה בזכאותה עבור הבן, עקב טעות ו/או הטעיה מצידו.

התובעת פנתה לנתבע ב-8/13, כשנודע לה שאינה מקבלת הקצבה והנתבע מצא כי היא זכאית לת שלומים מלאים (130,228 ₪) ולתוספת מיום לידת הבן, אך ניכה סך 60,427 ₪ (כששילם סכום זה לתקופה 1.1.95 – 31.7. 07 ואח"כ, ניכה הסכום והוסיף תשלום לתקופה 1.8.06 – 31.7.07 , מטעמיו ).
הנתבע הפר חובת הנאמנות ותום הלב כלפיה, שעה שידע על לידת בנה ו/או רישומו במשרד הפנים ולא מצא לנכון להודיעה על זכאותה לתוספת התלויים.
התובעת אף זכתה לקבל קצבת ילדים מעת לידת הבן, קרי: עילת הזכאות לתוספת התלויים עבור הבן, היתה ידועה ומעוגנת במ סמך רשמי מזמן אמת (רישום במשרד הפנים) והנתבע אף הכיר בטעותו ושילם לה תוספת התלויים, כשהניכוי נעשה שלא כדין.

2. הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה, משהתובעת לא הגישה תביעה לקצבת תלויים בגין לידת הבן.
ביה"ד קבע כי אין חובה על הנתבע "ליידע" את המבוטח בדבר כּל אפשרויות התביעה העומדות בפניו וכי על המבוטח עצמו לברר זכויותיו ולהגיש תביעה כדין.
משהתובעת פנתה לנתבע (למוקד הטלפוני) ב-8/13, הוזנו פרטיה ושולמה לה תוספת תלויים מ-1.8.06 ועד 31.8.12 (7 שנים רטרואקטיבית), כשלפי סעיף 296 לחוק זכאית היא לתשלום לשנה רטרואקטיבית ומ-1.11.12 ואילך.
בשל טעות מחשב אושר תשלום לתקופה 1.1.95 – 31.7.07 ומשכך, נוצר חוב בסך 6 0,564 ₪, שהושב מיידית ובמלואו (ע"י הבנק) לנתבע.
הנתבע שילם לתובעת 7 שנים רטרואקטיבית, עפ"י נהליו, ולפנים משורת הדין; אין קמה זכאות ליותר מ-7 שנים, כשם שאינו גובה חובות , רטרואקטיבית ל-7 שנים.
כל טענה לזכאות לתקופה שמעבר ל-7 שנים רטרואקטיבית דינה להדחות מחמת התיישנות.
מ-1988 מקבלת התובעת קצבת נכות כללית זמנית, כשמ-1.4.13 נקבעה דרגת אי כושר יציבה בשיעור 65% (100% רפואית). ב-8.13 פנתה לברר מדוע אינה מקבלת תוספת תלויים לבן, כשבשעתו לא הגישה תביעה לתוספת תלויים, אלא רק הודיעה על לידת הבן ביום 28.7.94, כשהיה עליה להגיש תביעתה עד 28.2.95 ומשלא עשתה כן – חלה התיישנות לתוספת זו, עפ"י תקנה 9 לתקנות הבטל"א (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) , התשנ"ח-1998 ("התקנות"). משהודיע ה על כך ב-8.13, שולמה התוספת רטרואקטיבית ל-7 שנים ( כאמור, לפנים משורת הדין, ולא לשנה , לפי סעיף 296 לחוק).
עוד צוין כי מ-1.4.14 ניתן לשלם, לפנים משורת הדין, 4 שנים למפרע; בענייננו, משפנתה טרם שינוי המדיניות – שולמה התוספת רטרואקטיבית 7 שנים.
3. בדיון מוקדם שהתקיים בפני כבוד השופטת ח. טרכטינגוט הורתה כי הנתבע ישקול שוב עמדתו.

ביום 27.1.16 הודיע הנתבע כי הגשת התע"צ מיותרת ש כן המדיניות אינה מאפשרת תשלום מעבר ל-7 שנים רטרואקטיבית.
בהחלטתנו מ-28.1.16 נקבשכך הורתה השופטת טרכטינגוט – על הנתבע לפעול בהתאם, ע"מ שניתן יהא לשמוע הדיון הקבוע.
ביום 14.2.16 הגיש הנתבע תע"צ מנהלת מחלקה בנ"כ בסניף רחובות מ-30.7.14 בו הוסיפה (לעובדות הנטענות לעיל), כי פרטי הבן לא הו פיעו במערכת נכות כללית, אלא הוזנו רק כשפנתה התובעת ב-8.13 וכי במועד פנייתה שולם תשלום 7 שנים רטרואקטיבית (כשאח"כ, ב-1.4.14, ניתן היה לשלם לאחור כשיהוי ). ("התע"צ הראשון").
ביום 21.2.16 התייצבו בפנינו הצדדים לדיון הוכחות.
ב"כ התובעת עמד על חקירת ע"צ (התע"צ שהוגש).
ב"כ הנתבע הגישה הודעה שמצויה היתה בתיק הנכות (נ/1, רישום מ-28.7. 94 ולפיו הודיעה התובעת על הולדת הבן מ-18.7.14).
בהתאם, הורינו על הגשת תע"צ מחלקת אמהות ומחלקת נכות בהתייחס להודעה (נ/1) .

הנתבע הודיע ביום 17.3.16, "בהתאם להחלטת בית הדין הנכבד מיום 21.2.2016, מתכבד הנתבע להגיש את תעודות עובד הציבור הבאות:

  1. תעודת עובד ציבור משלימה ממחלקת נכות מיום 8.3.2016 לעניין ההודעה הקיימת בתיק הנכות בדבר לידת הבן, מיכאל.
  2. תעודת עובד ציבור ממחלקת אמהות מיום 9.3.2016 לעניין תשלום קצבת ילדים עבור הבן, מיכאל".

בהתאם, הודיעה התובעת ביום 28.3.16, "בהתאם להחלטת ביה"ד הנכבד מיום 21.2.16 ולאחר שנתקבלו תע"צ אימהות ונ"כ רחובות, מבוקש ליתן צו בדבר סדר הגשת סיכומי טענות הצדדים.

במאמר מוסגר:
נוכח התע"צ חתומה ע"י גב' טל גץ מנ"כ רחובות, הח"מ מותיר לשק"ד ביה"ד הנכבד כיצד להגיב/להתייחס לסע' ג' לתע"צ הקודם ממחלקת נ"כ חתומה ע"י חנה אלקהל (מנהלת מחלקה בכירה) מיום 30.7.14, ולפיו: לא ניתן לשלם מיום הלידה מאחר ופרטי הילד לא הופיעו במערכת נכות כללית.

ישאל השואל: האמנם?"

4. התובעת בסיכומיה חוזרת על העובדות דלעיל , תוך שטענה כי "תוך 10 ימים מ לידתו של מיכאל מסרה התובעת הודעה על כך למחלקת נכות ואישור על הודעה זו שנרשם.. נ/1." וכי עולה מתע"צ מ-8.3.16 (התע"צ השני) כי סותרת היא האמור בתע"צ הראשון.
עוד טענה כי עפ"י תקנה 9, משהודיעה על לידת הבן, עולה כי נמסרה הודעה לנתבע עוד ב-7.94, ללא שיהוי – ולפיכך, יש לשלם לה התוספת מ-7.94.

הנתבע בסיכומיו, לאחר פרוט העובדות והפלוגתאות, כמו גם המסגרת המשפטית, טען כי אמנם עדכנה התובעת את הנתבע על לידת בנה, אך לא הוגשה מטעמה בקשה לתוספת תלויים, עד לפנייתה לבירור באוגוסט 2013.

הנתבע נסמך על סעיף 296(א) לחוק הקובע חובת הגשת תביעה תוך שנה מהיווצר העילה; כך, תקנה 1 לתקנות קובעת כתנאי, הגשת טופס תביעה – מה שאין כן בענייננו.
משהודיעה על לידת הבן, ומשקצבתה לא השתנתה, היה עליה לפנות אז לנתבע ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה, שהרי ידעה לברר זכויותיה או לפנות – כדוגמת פנייתה ב-1994 לענין שינוי מספר ח-ן הבנק שלה.
אף לאחר שינוי הנוהל מ-1.4.14, שילם לה הנתבע יותר מהמתחייב, שהרי עסקינן באשם משותף לתובעת ולנתבע (ואעפ"כ , שולמה התוספת ל-7 שנים ולא ל-4 שנים).
תכלית הגמלה היא ליתן מענה לצרכי הקיום השוטף של המבוטח ולפיכך, התניית התשלום בשיהוי – עולה בקנה אחד עם תכלית זו.
בשל התיישנות ושיהוי, דין התביעה להדחות.

נוהל התשלום הרטרואקטיבי "אושרר" בעב"ל 17575-10-13, כשבענייננו, מתייחס לתקופה קודמת, בה מערכת המחשוב היתה ישנה יותר, ומכל מקום, שולמה לתובעת התוספת ל-7 שנים.
כך, אין סתירה בין 2 התע"צ, משבתעודה הראשונה הכוונה כי ההודעה לא הופיעה במערכת נכות כללית (המערכת הממוחשבת).

5. ולהכרעה
אין בפנינו מיהו שכתב את נ/1 ובאיזו מחלקה נכתב הוא.
אין כל פרט מזהה על רישום זה.
אין חולק כי מצוי הוא בתיק הנכות וצולם מתיק הנכות מתויק למועד הרלוונטי.
דא עקא, אין להבין מדוע לא פנתה התובעת לנתבע כל השנים – אם , כעולה לכאורה מנ/1, הודיעה למחלקת נ"כ על הולדת הבן! – בפועל, אין כל גרסה של התובעת לכך!
התובעת אינה טוענת כי כך הודיעה ואינה מבהירה מדוע כטענתה, "סברה כל אותה עת" כי הינה מקבלת קצבת תלויים גם עבור הבן.
אף אין בפנינו הסבר ברור ומשכנע לגרסתה איך "נודע לה" וממי והכיצד, רק 8.2013 – שאינה מקבלת תוספת עבור הבן.

בהקשר זה – נכון נהגה ב"כ הנתבע, כעו"ד המייצגת גוף ציבורי – עת הציגה בפנינו את נ/1 מתיק הנכות שהיה בפניה לדיון! (ומנגד, ברי כי היה על ע"צ לציין קיומו של רישום זה בתיק הנכות ; ענין שלא ניתן היה, כבקשתנו, לבירור עובדתי- משלא הוברר מי ומאיזה מחלקה בנתבע כתב המזכר האמור).

עוד נפנה לכך כי מעבר לטעות המחשב עת אושרה לתובעת קצבה מ- 1.1.95 – ברי, כי אין בינה להודעת התובעת (נ/1) כל קשר וכשברי כי עסקינן בטעות (בעדר קשר בין המועדים).

ולעצם העניין – איך חולק כי הנתבע שילם, שלא עפ"י הנוהל , כמתחייב מסעיף 296 לחוק.
אין חולק כי התובעת לא הגישה תביעה לקצבת תלויים עבור הבן, עם לידתו, ואין חולק כי נ/1 אינו כזה.
אין חולק כי הנתבע לא פעל עפ"י הנוהל (ולו המאוחר ל- 8.13=)"המיטיב" , מול הנוהל שנהג במועד הודעתה של התובעת.
הנתבע לא אישר הקצבה לשנה, לא אישר ל- 4 שנים, אלא קבע מראש זכאות ל- 7 שנים (גם לא כ"אחריות משותפת"; ראה עב"ל 17575-10-13), ובכך "יישם" להוראת סעיף 296 את תקופת ההתיישנות.

נוסיף ונבהיר כי משהתובעת הודיעה על הולדת הבן, כעולה מנ/1, נכון נהג לטעמנו הנתבע בשלמו מיידית הקצבה לתקופה המקסימלית עפ"י החוק ואף מעבר לכך(מעבר לשיהוי), משאין יכול להיות חולק כי דין זהה אמור לחול על הנתבע ועל המבוטח בהתייחס ל"חוב" – חוב קצבה, כחוב תשלום ד"ב.

למעלה מן הנדרש נציין כי אין בפנינו הנמקה שבדין להצדיק העדר כל פעולה של התובעת בתקופה שבין נ/1 ל- 8.13, שהרי ברי כי נקל היה לדעת שלא חל שינוי בקצבתה, חרף הודעתה (נ/1).
ממילא, משלא הוגשה כל תביעה במועד נ/1 – נכון פעל הנתבע בקובעו זכאות כאמור ומנגד, אין כל בסיס בדין שיאפשר תשלום הקצבה לתקופה הקודמת לתקופה שקבע הנתבע.

נוסיף ונציין כי חרף אחריות הנתבע, כמוסד ציבורי הפועל עפ"י חוק, אין המבוטח יכול להתעלם מחובותיו שלו כאזרח, כ"מבוטח" , לבחון זכויותיו וזכאויותיו, ודאי בהתייחס לגמלת קיום ובמשך שנים כה רבות, כשלכאורה (כעולה מנ/1) היתה למבוטח מודעות מלאה לאלה.

לאור כל האמור – נדחית התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' תשרי תשע"ז, (11 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.ע. - גב' א. מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.מ. - מר ר. שפיר
נחתם ע"י נ"צ ביום: 10.10.16.
קלדניות – מירי ק + א. צריקר. +שרון ק


מעורבים
תובע: מירה אטין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: