ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן שבירו נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת לאה שלזינגר שמאי

המבקש

ערן שבירו

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

  1. בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מינהלית לפי סעיף 48 ל פקודת התעבורה (נוסח חדש) למשך 30 יום .
  2. על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום בליל ה-24.9.16 בשעה 03:35 המבקש נהג ברכב ועוכב ע"י המשטרה, בחשד לנהיגה בשכרות.

לטענת ב"כ המבקש, אין ראיות לכאורה לכך, שהמבקש ביצע עבירה כלשהי עפ"י פקודת התעבורה, וכי אין כל מסוכנות בהמשך נהיגת המבקש את הרכב.
אין ראיות לעבירה של נהיגה בשכרות.
אין ראיות לעניין סירובו של המבקש לבצע בדיקת נשיפה. המבקש לא סרב לבצע הבדיקה אלא שהבדיקה לא צלחה והוא בקש לבצעה בשנית.
אין בחומר הראיות דין וחשבון על עריכת בדיקת נשיפה ועל כן לא ניתן להסתמך על הבדיקה.
מפעיל הינשוף, שהינו השוטר שדרש מהנאשם לבצע את הבדיקה בינשוף בתיק הנדון הוא גם הקצין שערך את השימוע בדבר הפסילה המנהלית, דבר הנוגד הליך דמוקרטי.
באשר למסוכנות טען ב"כ המבקש, כי המבקש אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי ואף עברו התעבורתי אינו מכביד כלל.
לפיכך עותר המבקש לביטול הפסילה המנהלית.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הקצין היה מוסמך לבצע את השימוע וכי יש די ראיות לביצוע העבירה, כמפורט בפרוטוקול הדיון.

5. ראשית אדון בטענת המבקש, כי לא נערך לו שימוע כדין מאחר והשימוע נעשה על ידי השוטר שערך את הבדיקה בינשוף ולפיכך ההחלטה על פסילה מנהלית ניתנה שלא כדין.
יצויין, כי השוטר שערך את השימוע הינו קצין ולפיכך מוסמך על פי דין לערוך שימוע. אין שום מגבלה על פי החוק, כי הקצין שעורך את השימוע יהיה שוטר שלא היה מעורב באכיפת העבירה ולא משמש כעד תביעה בעניין הנדון בשימוע.
יחד עם זאת, לא מקובל עלי, ששוטר, אף אם הוא קצין שהבחין בביצוע העבירה והיה מעורב באכיפה, יהא הקצין אשר ידון ויכריע בהחלטה המינהלית.
על כן, סבורתני שעלי לבחון הראיות שבפני בהתעלם מהשימוע ולבדוק אם יש בהן כדי להצדיק פסילה מינהלית.
כפי שקובעת ההלכה הפסוקה, כי: "יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:
המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.
במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...
ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם..."
רע"פ 4398/99 עינת הראל נ. מדינת ישראל, סעיף 7 לפסה"ד.

6. עפ"י חומר החקירה בתיק, המבקש בצע בדיקת נשיפון, בו נמצא אינדיקציה להימצאות אלכוהול בגופו של מבקש.
המבקש הודה כי שתה משקה משכר (בירה) ("בקבוק שליש ועוד שלוק, שתיים" ( כך במקור ל.ש.ש.)- סעיף 3 (ו) בדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות).
מפיו נדף ריח קל של אלכוהול.
למבקש נערכה בדיקת מאפיינים, והמבקש בצע כנדרש את כל המבחנים.
אעפ"כ ציין השוטר, כי הוא התרשם שהמבקש מצוי תחת השפעה בינונית של אלכוהול.
המבקש נדרש לבצע בדיקת נשיפה והוסברה לו משמעות הסירוב לבצעה (סעיף 8 לדוח הנ"ל). המבקש חתם כי הבין ההסבר.
עפ"י פלט בדיקת נשיפה בינשוף (מס' בדיקה 3374), במחזור נשיפה ראשון המבקש 2 נשיפות פסולות בראשונה נשף 0.1 ליטר ובשניה 0.7 ליטר ,שאינן נפח מספיק לבדיקה.
לאחר מכן נשף 1.9 ליטר ונתקבלה תוצאה של 420 מק"ג ב-EC , ו-430 מק"ג ב-IR.
במחזור נשיפה שני, בנשיפה ראשונה המבקש לא נשף כלל נפח 0, נשיפה נוספת -0.6 ליטר, בנשיפה השלישית והרביעית- כל אחת 1.3 ליטר , שאינו נפח נשיפה מספיק.
בטופס תחקור חשוד צויין, כי המבקש סירב בהתנהגות לבצע את בדיקת הנשיפה.
מכאן, שקיימות ראיות ולו לכאורה, כי המבקש הכשיל הבדיקה במתכוון, התנהגות המהווה סירוב, המקים את החזקה שבסעיף 64 ד' לפקודת התעבורה.

7. אמנם אין בחומר שהוגש לעיוני דין וחשבון על עריכת בדיקת נשיפה כנדרש בסעיף 64ג לפקודת התעבורה, אולם שאלת הימצאותו או העדרו של המסמך ומשמעות הדבר, מקומן להתברר במסגרת בירור האישום בתיק העיקרי.
גם טענת המבקש, כי בקש לבצע את בדיקת הנשיפה בשנית, השלב הראוי לבחינתה של טענה זו לרבות מועד העלאת בקשתו ומשמעותה, הוא במסגרת בירור האישום בתיק העיקרי.

8. מחומר הראיות בתיק, היינו הודאת המבקש, כי שתה משקה משכר טרם נהיגתו בכמות לא מועטה, וכן פלט בדיקת הנשיפה בינשוף, לפיו המבקש לכאורה הכשיל את הבדיקה בכך שלא נשף מספיק אוויר למכשיר, עולה כי לכאורה נהג המבקש בשכרות.

על כן, צדק קצין המשטרה כאשר ראה בנהיגת המבקש באופן זה, כנהיגה המסכנת את ציבור המשתמשים בדרך ויש בחומר חקירה תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המבקש עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי המבקש עצמו.

9. בתיק זה כאמור קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש ביצע את המיוחס לו.
בהתיישב המבקש מאחורי ההגה, לאחר ששתה משקאות משכרים, הוא נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים ובעצמו וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס , עלול הוא להיענש גם מינהלית בהתאם לחוק.
המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

10. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית והטלתה- ראויה ומוצדקת.
11. אשר על כן הבקשה נדחית.

5129371831

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ערן שבירו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: