ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבריאל יפרח נגד דב רובין :

בפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

המבקש-הנתבע

גבריאל יפרח
על ידי ב"כ עוה"ד אהרון איטח

נגד

המשיב -התובע

דב רובין
על ידי ב"כ עוה"ד ברנע מאיר

החלטה

1. בפני התנגדותו של המבקש לביצוע שיק על סך של 23,857 ₪ שהגיש המשיב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בפתח תקווה במסגרת תיק מס' 508558-01-16.

טענות המבקש:
2. המבקש אינו חייב דבר למשיב. השיק מושא הבקשה נמסר למשיב במסגרת הסכם שכירות של חנות. לא ברור אופן חישוב סכום החוב. השיק הוא בסכום של 23,857 ₪, אולם התביעה הינה על סך של 10,000 ₪ בלבד ללא שניתן הסבר כלשהו בגוף הבקשה.

3. בתום תקופת השכירות של החנות, התעוררה מחלוקת בין הצדדים. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה לפינוי מושכר. הצדדים הגיעו לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין והחזקה במושכר הושבה למשיב. במסגרת הסכם הפשרה ויתר המשיב על כל טענותיו ואילו המבקש שמר על זכותו להגיש נגדו תביעה.

4. במושכר נותרו מזגן וקופה רושמת השייכים למבקש ועל המשיב לפצותו בגינם.

דיון בבקשת ההתנגדות:
5. ביום 11.7.16 התקיים בפני דיון במהלכו ניסה בית המשפט לגבש הסכמות בין הצדדים, אולם הדבר לא צלח, ב"כ המשיב ויתר על חקירת המבקש והצדדים ביקשו לסכם בכתב.

סיכומי המבקש:
6. הבקשה לביצוע שטר מושא בקשת ההתנגדות הינה על סך של 23,857 ₪, אולם הבקשה לביצוע הינה על סך של 10,000 ₪ בלבד. אין כל הסבר לסכום השיק. ככל שנטען כי הסך של 10,000 ₪ נובע מחודשיים שכירות, דמי ניהול, חשמל, הצמדה וריבית, לא צורפו כל קבלות לביסוס דרישה זו.
7. השיק הוגש לבנק על סך של 23,857 ₪ ולא כובד. משמע, שעל התובע להוכיח את הסך של 23,857 ₪ אותם ביקש למשוך מהבנק. המדובר בשיק ביטחון אשר נותר בידי המשיב מבלי שהמבקש זכר זאת.

8. המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר לפני תום תקופת השכירות, הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין לפיו השיב המבקש את החזקה במושכר למשיב. המבקש שמר על זכותו להגיש תביעה כספית כנגד המשיב ואילו המשיב ויתר על זכות זו ולא יהיו לו כל טענות נוספות.

9. במושכר נותרו מזגן וקופה רושמת השייכים למבקש. המשיב אישר במסגרת הדיון כי המזגן נותר מושכר ומשמש את השוכר החדש.

10. בבקשה לביצוע שטר בסעיף 3, הצהיר המשיב כי על חשבון השיק הנ"ל שילם הנתבע סך של 13,857, זאת בסתירה לטענותיו עתה לפיה ן כל החוב בגין שכירות, חשמל, דמי ניהול, הצמדה וריבית, הינו 10,000 ₪.

11. לפיכך יש לתת למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה השטרית כנגדו.

סיכומי המשיב:
12. ביום 10.3.13 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות לפיו המבקש שכר את חנותו של המשיב בקניון לב העיר ברחוב חובבי ציון 46 בפתח תקווה. תקופת השכירות הייתה לשנה עד ליום 11.3.14 כאשר דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

13. הסכם השכירות הוארך לשנה נוספת עד ליום 11.3.15 באותם התנאים של ההסכם המקורי למעט הפחתת דמי השכירות החודשיים לסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

14. לאחר שהסתיימה תקופת השכירות המוארכת הודיע המשיב למבקש ביום 1.2.15 כי יוכל להאריך את הסכם השכירות לתקופה נוספת אם רצונו בכך, שאם לא כן יהיה עליו לפנות את המושכר ולהחזירה כשהיא פנויה ונקיה (ראה מכתב ההתראה שנשלח למבקש, נספח ב' לסיכומי המשיב).
כמו כן, התבקש המבקש לסלק חוב תשלום בגין הצמדת דמי השכירות למדד וכן להמציא אישורים על תשלום לרשויות, לחברת חשמל, ולחברת הניהול של הקניון.

15. המשיב לא האריך את תקופת השכירות כפי שהוצע לו, אולם לא פינה את המושכר ואף לא סילק את החובות הנ"ל.
16. המשיב לא הגיש כתב הגנה כנגד התביעה. בסמוך להגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, הודיע ב"כ המבקש על הסכמה לפינוי. בתמורה לכך נאות המבקש לוותר על הוצאות המשפט בהליך זה. הסכם הפשרה צורף כנספח ב' לסיכומי המשיב.

17. ביום 14.5.15 קיבל המשיב לידיו את מפתחות החנות מבא כוח המבקש. משנכנס המשיב לחנות, גילה כי בחנות נותרו חפצים כגון מעמדים, קופה רושמת וכו'.
למחרת היום, ב- 15.5.15, נשלחה דרישה למשרד ב"כ המבקש לפנות מהמושכר את החפצים שהיו בו, אחרת החפצים יושלכו לפח או יתרמו. כמו כן, נשלחה דרישה לתשלום דמי השכירות עבור חודשיים, תשלום הפרשי הצמדה וסילוק חובות לחברת חשמל ולחברת הניהול. העתק המכתב צורף כנספח ג' לסיכומי המשיב.

פירוט חובותיו של המבקש:

18. א. חוב שאינו מוכחש על ידי המבקש בגין דמי שכירות לתקופה מתום תקופת השכירות ועד לפינוי המושכר (11.3.15-14.5.15) חוב זה מסתכם בסך של 7,020 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה.

ב. חוב לחברת החשמל בסך של 1,017 ₪.

ג. חוב לחברת הניהול בגין 8 חודשים בסך של 311.50 ₪ לחודש ובסך הכל 3,120 ₪.

ד. הפרשי תשלומים בגין הצמדה למדד בהתאם להוראות החוזה בסך של 932 ₪.

ה. בהתאם לסעיף 23 להסכם השכירות זכאי המשיב לפיצוי מוסכם בסך של 1,500 ₪ בגין כל יום איחור עד למסירה בפועל. דהיינו סך של 93,000 ₪. אולם חובותיו של המבקש גם ללא הפיצוי המוסכם מסתכמים בסך של 12,089 ₪, סכום העולה על הסכום הנתבע.

מענה המשיב לטענות המבקש:
19. טענת המבקש לפיה בהסכם הפשרה ויתר המשיב על זכותו ולא יהיו לו טענות נוספות, אינה נכונה, שכן הסכם הפשרה מתייחס רק לתביעה לפינוי מושכר (שאינה כוללת תביעה כספית נוספת) והוויתור הינו רק לגבי הוצאות הליך זה כגון אגרת משפט, הוצאות ההליך וכו'.

20. הסכם הפשרה אינו מתייחס במפורש או במשתמע לוויתור על תשלום דמי שכירות או הוצאות אחרות הנדרשות על פי הסכם השכירות. מכתב הדרישה מיום 15.5.15 מדבר בעד עצמו.
הזכות לתבוע בעתיד קנויה לשני הצדדים תמיד וכל אחד מהצדדים רשאי לתבוע את נזקיו.

21. טענת המשיב לכאורה על תשלום 13,857 ₪, דהיינו כי המבקש שילם את יתרת סכום השטר מעבר לסך הנתבע בתיק ההוצל"פ מושא בקשת התנגדות זו, נולדה רק במסגרת הסיכומים ולא נטענה בהתנגדות ובתצהיר שצורף אליה.

22. טענה זו אינה יכולה להתקבל, שכן השיק לא כובד על ידי הבנק אלא חזר ללא כיסוי ואילו המבקש טען בהתנגדותו כי אינו חייב למשיב דבר ואף אינו יודע כיצד חושבו הסכומים הנתבעים. מטענות אלה ברור כי המשיב לא שילם דבר על חשבון חובותיו וטענותיו נסמכות על הסכם הפשרה בלבד.

23. בהתאם להוראת בית המשפט, המסמכים וכל התיעוד הנדרש, צורפו לסיכומי המשיב.
לפיכך, דינה של בקשת ההתנגדות להידחות.

דיון והכרעה
24. כאמור לעיל, הצדדים התייצבו לפני לדיון, התנהל דיון לא פורמלי בין הצדדים במטרה לנסות להגיע לפשרה, בהסכמת המשיב לא נחקר המבקש על תצהירו והצדדים הסכימו כי ההחלטה בבקשה תינתן על סמך סיכומי הצדדים בכתב כאמור לעיל.

25. לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

26. זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים)).

27. בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

28. יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקש להוכיח את טענותיו שהובאו בתצהיר והאם במקרה זה עומדת לו הגנה לכאורית.

29. המדובר בתביעה שטרית ובהתאם לאמור בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] לזכות המשיב עומדת חזקת התמורה, והנטל עובר אל המבקש להוכיח, כי אינו חייב את השיק שהוגש לביצוע .

30. המבקש מסר למשיב את השיק מושא הבקשה לצורך הבטחת התשלומים המוטלים על המבקש בהתאם להסכם השכירות של החנות.

31. מעיון בבקשת ההתנגדות ובסיכומי המבקש, לא מצאתי כי עומדת למבקש הגנה כלשהי כלפי התביעה השטרית מושא הבקשה דנן. נדון עתה בטענות ההגנה של המבקש.

32. אינני מקבל את טענת המבקש כי נוכח הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת התביעה לפינוי המושכר שהוגשה נגדו לבית המשפט בתיק 44185-03-15, המשיב ויתר על זכותו ולא יהיו לו טענות נוספות ולכן המשיב לא היה רשאי להגיש את התביעה השטרית כנגדו.

33. צודק המשיב בטענתו לפיה לא ניתן לקרוא להסכם הפשרה מה שאין בו והסכם הפשרה מצטמצם אך ורק לויתור על הוצאות ההליך – התביעה לפינוי מושכר ולא מעבר לכך. לכן לא הייתה מניעה כי המשיב יגיש הבקשה לביצוע השיק כנגד המבקש.

34. טענה נוספת של המשיב הינה כי הותיר במושכר מזגן וקופה רושמת השייכים לו. טענה זו אינה ברורה. ככל שמדובר בטענת קיזוז, היה על המבקש לשלוח הודעת קיזוז מפורטת כדין. לא ברור מדוע לא פנה המבקש אל שוכר החנות החדש בבקשה כי ישיב לו את המזגן והקופה הרושמת אשר לטענתו שייכים לו. טענה זו לא יכולה לשמש כטענת הגנה, לא ידוע מה שווים של המזגן והקופה ואין מדובר בסכומים קצובים .

35. סעיף 15 להסכם השכירות בין הצדדים אשר צורף לסיכומיו של המשיב, קובע כדלקמן:
"השוכר מתחייב לא לשנות את מבנה המושכר באיזה אופן שהוא וכן לא להוסיף לו כל מבנה, בלי לקבל רשות בכתב מאת המשכיר, מבלי לפגוע בזכויות המשכיר הנ"ל הרי כל תוספת או שינוי שיעשו במושכר יחשבו כרכושו של המשכיר אלא אם כן ידרוש המשכיר מאת השוכר לסלקם ובמקרה זה על השוכר לעשות זאת על חשבונו הוא ולמשכיר הזכות לעשות זאת על חשבון השוכר. האמור בסעיף זה הינו תנאי עיקרי בחוזה אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית של החוזה" (ההדגשות אינן מופיעות במקור).
לפיכך, ככל שהמבקש לא טרח להוציא מן המושכר את המזגן ואת הקופה הרושמת אשר לטענתו שייכים לו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

יתר על כן, בהתאם לאמור בחוזה עליו חתם, הוא ויתר למעשה על הזכות לקחת את המזגן שנחשב כתוספת למושכר והפך למעשה לרכושו של המשכיר – המשיב.
לעניין הקופה הרושמת, המבקש לא הסביר מדוע ולמה השאיר את הקופה הרושמת במושכר וניתן היה להסיק מכך שאינו מעוניין בקופה הרושמת. ככל שהקופה הרושמת שייכת לו לכאורה, הוא רשאי לפנות לשוכר החדש ולבקש ממנו כי ישיב לו את הקופה הרושמת.

36. מקובלת עלי טענת המשיב כי השיק מושא הבקשה ניתן כבטוחה להבטחת תשלום דמי השכירות, דמי ניהול וכן התשלומים השוטפים החלים על המושכר. על המבקש הנטל להוכיח כי עמד בהסכם השכירות ושילם את כל התשלומים המוטלים עליו מכוחו, לרבות דמי שכירות, דמי ניהול לחברת הניהול של הקניון, תשלומים שוטפים וכו'. המבקש לא צירף לסיכומיו אסמכתאות בכתב המוכיחות כי אכן שילם את כל המוטל עליו ולכן צודק המשיב בטענתו כי הגשת השיק לביצוע נעשתה כדין.

37. לעניין חישוב הסכום הרשום בשיק. בסעיף 2 לסיכומיו טען המבקש כי על המשיב הנטל להוכיח כי הוא אכן חייב את הסך הנקוב בשיק בסך של 23,857 ₪.
מעיון בסעיפים 8-12 לסיכומיו של המבקש, עולה לכאורה כי גובה חובותיו של המבקש למשיב, עולה על הסך הנקוב בשיק. יתר על כן, במסגרת הגשת הבקשה לביצוע השיק ללשכת ההוצל"פ רשאי היה המשיב להקטין את סכום החוב ולהעמידו על סך של 10,000 ₪ בלבד.
פעולה זו אין פירושה כי המבקש אכן שילם למשיב את ההפרש הכספי בין הסכום הנקוב בשיק 23,857 ₪ לבין הסך של 10,000 ₪ אשר הוא סכום החוב אשר ביקש המשיב לגבות מהמבקש. לפיכך אני דוחה את טענת המבקש, כי המשיב לא הוכיח את נכונות סכום החוב אשר ביקש לגבות. זכותו של המשיב הייתה לגבות מהמבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל חלק מהסכום הנקוב בשיק.

38. לסיכום מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דינה של ההתנגדות להידחות וכך אני מורה. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. המבקש יישא בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך כולל של 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא .

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, מוצאי שבת ניצבים, כ"ח אלול תשע"ו 01 אוקטובר 2016 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גבריאל יפרח
נתבע: דב רובין
שופט :
עורכי דין: