ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אי.איי.אם.טכנול נגד מיקרוסופט :

9


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 2514/05

לפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

05/06/2009

בעניין:

אי.איי.אם.טכנולוגיות מיחשוב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ביגר ואברהם

התובעת

נ ג ד

1 . מיקרוסופט קורפוריישן

2 . מיקרוסופט אירלנד

3 . מיקרוסופט ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ורסנו

הנתבעות

החלטה

לפניי שלוש בקשות למתן הוראות בדבר השלמת הליכים מקדמיים (בש"א 1378/08; בש"א 22076/08; בש"א 1059/09), וכן בקשה לפיצול הדיון (בש"א 6449/09).

בש"א 1378/08 הוגשה מטעם הנתבעות ובמסגרתה הן מבקשות להורות לתובעת להשיב לדרישת הגילוי ולשאלות שהופנו אליה במכתבן מיום 19/12/07 (נספח ז' לבקשה), אשר תואם, לשיטתן, את ההנחיה שניתנה בהחלטתו מיום 29/11/07 של כב' השופט שמואל ברוך (נספח ו').

בש"א 22076/08 הוגשה גם היא מטעם הנתבעות, ובמסגרתה היא מבקשת לחייב את התובעת במתן מענה לשאלונים שהופנו אליה, וזאת לאור פסק דינה מיום 16/9/08 של כב' השופטת עופרה סלומון-צ'רניאק.

בבש"א 1059/09 עותרת התובעת לחייב את הנתבעות בגילוי המסמכים המופיעים במכתב הדרישה ומתן מענה מחודש לשאלון שהופנה אליהן (נספחים א' ו-ב').

ראשיתם של דברים, בבקשות הדדיות להשלמת הליכים מקדמיים שהוגשו מטעם כל אחד מהצדדים והתקבלו חלקית בהחלטותיו מיום 20/5/07 של כב' השופט שמואל ברוך (בש"א 5851/07 ובש"א 5084/07).

הנתבעות עתרו לביטול ההחלטה בבש"א 5851/07 בטענה שהיא ניתנה בהעדר תשובה לתגובה. בקשת הנתבעות התקבלה בהחלטתו מיום 3/9/07 של כב' השופט שאול שוחט. בהתאם לכך, ניתנה ביום 29/11/07 החלטתו המשלימה של כב' השופט ברוך בבש"א 5851/07, שבמסגרתה קבע כי לאחר עיון בתשובה לתגובה, אין הצדקה לשנות מההחלטה הקודמת, שכן גילוי המסמכים המבוקשים עלול לייתר את הסעד העיקרי למתן חשבונות. עם זאת, נאמר כי ככל שהנתבעות תגשנה בקשה חדשה וממוקדת יותר לגבי המסמכים הנדרשים (כך שיתייחסו למקור התוכנות), ניתן יהיה לשוב ולהידרש לה בנפרד. בנוסף, קבע כב' השופט ברוך, כי אין הצדקה לשנות מרכיבי ההחלטה העוסקים במתן מענה משלים לשאלון ומתן פרטים נוספים, מה גם שנראה כי לא עליהם נסבה הבקשה לביטול (נספח ו' לבש"א 1378/08).

הנתבעות הגישו ערעור על החלטותיו מיום 20/5/07 של כב' השופט ברוך במסגרתו עתרו לחייב את התובעת לגלות את המסמכים המפורטים בסעיף 5 לבקשתן המקורית וכן לחייב את התובעת לשוב ולהדרש לשאלות מסויימות המופיעות בשאלות, בנוסף (לגבי בקשת התובעת) עתרו הנתבעות לבטל את חיובן במענה על השאלות המופיעות בהחלטה.

בפסק דינה מיום 16/9/08 קבעה כב' השופטת עופרה סלומון צ'רניאק-

"בכל הנוגע לערעור על החלטת כב' הרשם ברוך מיום 20.5.07 , נספח א' להודעת הערעור, נראה שהחלטה זו בוטלה ע"י כב' השופט שאול שוחט ולכן אין יותר ערעור עליה. נכון הוא, שבזאת לא נסתיימה הסאגה בין הצדדים ויש להניח שנושא גילוי המסמכים ומענה על שאלונים ישאר במחלוקת ביניהם".

מייד בהמשך, קבעה כב' השופטת סלומון-צ'רניאק כי יהיה זה נכון ויעיל אילו אערוך דיון בכל הסוגייה של גילוי מסמכים ומענה לשאלונים, על דרך החלטה אחת מנומקת, וכן קבעה כי הצדדים אינם מנועים מלהעלות כל טענה הקשורה לעניין.

בהתאם לכך, הוגשו הבקשות שלפניי.

כידוע, התנאי הראשון לקיומה של חובת גילוי הוא רלוונטיות המסמכים לעניין נשוא התביעה. פרשנות תנאי זה היא מרחיבה, וכוללת גם סוגי מסמכים שתועלתם להליך אינה וודאית ועקיפה, וזאת בהתחשב בשלב המקדמי שבו גילוי המסמכים מבוקש. ניתן להסתפק בקיומו של יסוד סביר להניח שלמסמכים המבוקשים עשויה להיות רלוונטיות להמשך ההליך. עם זאת, קיימים סייגים שונים המובילים לצמצום היקפו של עיקרון הגילוי, לדוגמה, כאשר הגילוי עלול להכביד על בעלי הדין באופן שאינו סביר בנסיבות העניין (ראו בהקשר זה רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (15/10/08); רע"א 525/09 פרומדיקו בע"מ נ' ט.ט.י נתיבי מסחר כלליים בע"מ (15/2/08); רע"א 9122/07 ברזילי נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ (19/11/07); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' (25/12/07); רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי (21/4/09); י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 247). באופן דומה, גם השאלון המופנה אל בעל דין אמור להיות ענייני ובלתי מכביד, שכן הוא אינו מכשיר לויכוח (בר"ע 1078/05 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (22/3/06)).

בנוסף, הדיון בתביעה למתן חשבונות כולל שני שלבים- בשלב הראשון על התובע להוכיח קיומם של יחסי אמון, שותפות או הסכם כלשהו בין הצדדים המחייבים, לשיטתו, מתן חשבונות, ובשלב השני, ורק ככל שקיימת זכות לכאורית למתן חשבונות, יש לדון בחשבונות המבוקשים (בר"ע 539/05 ידיד ואח' נ' אוהד אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ (22/5/05)).

המסמכים והשאלות הרלוונטיים לענייננו אמורים להיבחן על רקע המסכת העובדתית שביסוד התביעה.

התביעה העיקרית נסבה על ביטול חד צדדי של ההסכמות בין הצדדים לפיהן תיפקדה התובעת כמפיצה מורשית של הנתבעות. התובעת טענה, כי הנתבעות ניסו לפגוע בה ובקשריה העסקיים עם לקוחותיה, ופירסמו מכתבים שונים שנועדו להתריע מפני רכישת תוכנות ממנה, בטענה שאלו הן תוכנות בלתי מקוריות ובלתי חוקיות. התובעת הכחישה טענות אלה, וטענה כי בעקבות מעשי הנתבעות, היא נתקלה בקשיים למכור תוכנות מקוריות וחוקיות שלהן. התובעת עתרה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות או מי מטעמן לנצל לרעה את מעמדן כמונופול או למנוע את גישת התובעת אל לקוחות. התובעת עתרה למתן צו הצהרתי המתיר לבצע ייבוא מקביל של תוכנות הנתבעות. בנוסף, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בתשלום סכום של 2,600,000 ₪ .

הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד בה טענה כי התובעת מפרה את זכויותיה על ידי כך שהיא מבצעת ייבוא מקביל של תוכנות בניגוד להרשאתה המפורשת. הנתבעת 1 טענה, כי מדובר בעותקים שנוצרו בהודו ובמדינות אחרות, לשם מכירתם באותן מדינות, ולא לשם ייצוא לישראל. במסגרת התביעה שכנגד, עתרה הנתבעת 1 למתן חשבונות מפורטים לגבי תוכנות מיקרוסופט שהנתבעת 1 ייבאה, רכשה או הפיצה, ההכנסה או כל טובת הנאה אחרת שהפיקה התובעת או מי מטעמה, לגבי כל שינוי בהכנסות התובעת או מי מטעמה וכל מסמך או נתון רלוונטי אחר.

הנתבעת 1 עתרה לחייב את התובעת או מי מטעמה ליתן פרטים מלאים לגבי כל הפרסומים והמכתבים בהם נעשה שימוש בשמה של מיקרוסופט ובסימניה המסחריים.

בנוסף, עתרה הנתבעת 1 למתן צו מניעה המורה על התובעת להימנע מייבוא, רכישה, הפצה או מכירה של תוכנות מיקרוסופט בניגוד לדין ובייחוד תוכנות שיובאו לישראל בייבוא מקביל, וכן להימנע משימוש בשמה של מיקרוסופט, בסימניה המסחריים ובמוניטין שלה בכל צורה שהיא. הנתבעת 1 עתרה לחייב את התובעת בתשלום סכום של 1,000,000 ₪ .

בש"א 1378/08

הנתבעות טוענות, כי הן פעלו בהתאם לאפשרות שניתנה להן בהחלטתו מיום 29/11/07 של כב' השופט ברוך, והפנו אל התובעת דרישה מחודשת לגילוי מסמכים וכן שאלה נוספת, שאינן מייתרות את הסעד של מתן חשבונות, המגולם בתביעה שכנגד (דרישת הגילוי צורפה כנספח ז').

בתגובתה, טוענת התובעת, כי דרישת הגילוי הנוכחית אינה תואמת את החלטתו מיום 29/11/07 של כב' השופט ברוך, ואין הצדקה לדון מחדש בסוגיית הגילוי בהקשר זה, מה גם שההחלטה האמורה לא ניצבה ביסוד הדיון בערעור.

ראשית, במסגרת פסק הדין הערעור איפשרה כב' השופטת סלומון-צ'רניאק להידרש לעניינים המקדמיים הטעונים השלמה בכללותם, ומנוסח פסק דינה התרשמתי כי אין להגביל את הדיון המחודש בהתאם להחלטה כזו או אחרת, או לגילוי מסמכים דווקא (להבדיל ממענה לשאלונים).

לעצם העניין, מהחלטתו מיום 29/11/07 של כב' השופט ברוך עולה כי קיימת אפשרות עקרונית לפעול לגילוי הנתונים שאינם ניצבים ביסוד החשבונות המבוקשים בהליך העיקרי, אלא מעידים על מקורן של התוכנות שייבאה התובעת ("סוגיית החבות").

עיינתי במכתב הדרישה העדכני שהפנו הנתבעות לתובעת, ונוכחתי כי הוא אכן עונה על הנדרש מבחינה זו, באופן חלקי.

בסעיף 2 למכתב הדרישה התבקשה התובעת לגלות את- "הסכמים ו/או חשבוניות ו/או קבלות ו/או תעודות משלוח ו/או רשימוני הייבוא ו/או מסמכים אחרים בדבר- המקור ממנו רכשה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") את תוכנות מיקרוסופט נשוא התביעה והתביעה שכנגד, קרי התוכנות שיובאו לישראל על ידי התובעת בייבוא מקביל, ובדבר המחיר בו רכשה כל סוג תוכנה כאמור. למען הסר ספק הנכם מתבקשים להעביר אך ורק את המסמכים שיש בהם כדי לגלות את המקור ממנו רכשתם ואת מחירה של תוכנה בודדת מכל סוג, ומבלי שיהא במסמכים אלה כדי להעיד על הכמות הכוללת של התוכנות שנרכשו ו/או יובאו כאמור ו/או בדבר הסכומים הכוללים ששולמו על ידי התובעת ו/או שהתקבלו בידה. היה ויש במסמכים המבוקשים נתונים כאמור לעיל, איננו מתנגדים לכך כי הם יושחרו ו/או יימחקו בדרך אחרת- ובלבד שיהא במסמכים כדי להעיד על מקור ממנו נרכשו התוכנות על ידי התובעת ועל המחיר בו נרכשה תוכנה בודדת מכל סוג".

התובעת טענה במכתב התשובה כי דרישה זו אינה רלוונטית, מכבידה באופן בלתי סביר ונדרש במסגרתה גילוי סודות מסחריים של התובעת.

לטעמי, דרישת הגילוי של המסמכים המעידים על המקור ממנו נרכשו התוכנות נשוא התביעה, עשויה אכן להבהיר את עילת ההפרה הנטענת המופיעה בתביעה שכנגד, ואין בה בכדי לייתר את הסעד של מתן חשבונות, הנסב, מעצם טיבו, על נתונים חשבונאיים-כמותיים לגבי ייבוא התוכנות והפרסומים הרלוונטיים להם.

לעומת זאת, המסמכים המעידים על המחיר של כל סוג תוכנה, "שייכים" למטריית מתן החשבונות, הם מקדימים את המאוחר מבחינת שלבי הדיון בתביעה שכנגד ואינם רלוונטיים ל"סוגיית החבות".

אני מניח שכמות המסמכים הרלוונטיים לסוגיית מקור התוכנות, הם מוגדרים ומוגבלים בהיקפם, כך שגילויים לא יכביד על התובעת יתר על המידה.

בנוסף, ככל שבמסמכים אלה גלומים נתונים חשבונאיים החורגים ממתווה הגילוי הנדרש, או נתונים שמבחינת התובעת, נתונים לסודיות מסחרית, רשאית התובעת למחקם מהמסמכים, כך שיוותרו רק הנתונים המעידים על מקור התוכנות.

לטעמי, מהלך זה מאזן באופן ראוי בין האינטרסים הנגדיים של הצדדים.

התובעת מתבקשת למסור לנתבעות, בתוך 30 יום, תצהיר גילוי בהתייחס למסמכים הרלוונטיים לסוגיית מקור התוכנות, ולאפשר את העיון במסמכים אלה.

בסעיף 3 למכתב הדרישה ביקשו הנתבעות מהתובעת להשיב על השאלה- "ממי רכשה התובעת את התוכנות ביבוא מקביל? נא לפרט את שמות כל הגורמים שמכרו לתובעת את התוכנות ביבוא מקביל, וכן כתובתם ופרטיהם, לרבות מספר טלפון, כתובת אימייל וכל פרט אחר".

במסגרת מכתב התשובה, סירבה התובעת להשיב על שאלה זו, מאותה הסיבה שהיא סירבה לגילוי המסמכים שהתבקשו. לטעמי, זהות הגורמים שמהם נרכשו התוכנות היא סוגייה רלוונטית שאינה חורגת ממסגרת הגילוי הנדרשת, אך מנגד, כתובותיהם, מספרי הטלפון וכתובת הדואר האלקטרוני שלהם הם נתונים פרטניים יתר על המידה, וגילויים עלול להכביד על התובעת שלא לצורך.

לפיכך, מתבקשת התובעת להשיב רק על חלקה הראשון של השאלה האמורה.

במסגרת בש"א 1378/08 העלו הנתבעות שלוש שאלות נוספות, הנובעות מהשאלה המופיעה בסעיף 3 למכתב הדרישה, ולשיטתן, יש בהן בכדי "להסיר כל חשש" מפני חפיפה עם הסעד הסופי למתן חשבונות.

השאלה המופיעה בסעיף 15.1 לבקשה זהה לחלוטין לשאלה המופיעה בסעיף 3 למכתב הדרישה, ולכן אין צורך בדיון מחודש לגביה.

השאלה המופיעה בסעיף 15.2 לבקשה עניינה המחירים שבהם נרכשו התוכנות נשוא התביעה ותנאי הרכישה. התובעת התבקשה לפרט לגבי מחירו של כל סוג תוכנה בנפרד. לטעמי, שאלה זו אינה קשורה ישירות לסוגיית מקור התוכנות ולעומת זאת, היא עוסקת בנתונים הגלומים בסעד מתן החשבונות הנתבע. לפיכך, איני רואה לנכון לחייב את התובעת במענה על שאלה זו.

בסעיף 15.3 לבקשה נשאלה התובעת מהן כל האינדיקציות המעידות על כך שמדובר בתוכנות מקוריות וחוקיות. הנתבעות ביקשו מהתובעת לפרט לגבי כל סוג תוכנה וביחס לכל מקור או עיסקה. שאלה זו נסבה על סוגיית מקור התוכנות, ולכן היא רלוונטית להליך הגילוי, אך עם זאת, היא מנוסחת באופן כללי , וספק עד כמה ניתן "לצפות" מהתובעת להשיב עליה באופן מפורט ומלא. לפיכך, התובעת מתבקשת להשיב על השאלה על פי מיטב ידיעתה, ואין צורך לפרט את מצב הדברים באופן קונקרטי לגבי כל אחת מהתוכנות.

התובעת מתבקשת למסור לנתבעות, בתוך 30 יום, תצהיר תשובות משלים בהתאם לאמור.

בש"א 22076/08 ובש"א 1059/09

בבש"א 22076/08 מבקשות הנתבעות לחייב את התובעת במתן מענה לשאלות מסויימות, המפורטות בבקשה, מתוך השאלון שהופנה אליה וכן לבטל את חיובן במתן תשובות לשאלות מסויימות, המפורטות גם הן בהרחבה.

למעשה, הנתבעות מבקשות לחייב את התובעת במתן מענה לשאלות מסויימות, שלא אוזכרו בהחלטתו מיום 20/5/07 של כב' השופט ברוך (בש"א 5851/07), וכן לאפשר להן עצמן שלא להשיב על השאלות בהן חוייבו בהחלטתו המקבילה של כב' השופט ברוך, מאותו מועד (בבש"א 5084/07).

במקביל, בבש"א 1059/09 מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות בגילוי מסמכים ומענה לשאלות מסויימות.

למעשה, נראה שמבחינת התובעת והנתבעות גם יחד, מבוקשת בבקשות אלה השלמה מחודשת של ההליכים המקדמיים.

בתגובתה לבש"א 22076/08 טוענת התובעת כי הנתבעות לא הגישו ערעור על ההחלטה מיום 29/11/07, ולכן החלטה זו עומדת בעינה, ובמסגרתה, כאמור, התובעת לא חוייבה במענה על שאלות כלשהן. לחלופין, טוענת התובעת, כי הבקשה הנוכחית מהווה מעין ויתור מצד הנתבעות על בש"א 1378/08 (וזאת, אני מניח, מאחר שבש"א 1378/08 הוגשה בהתאם לתוכנה של ההחלטה מיום 29/11/07).

כאמור, כב' השופטת סלומון-צ'רניאק הורתה בפסק דינה להשלים לדון במכלול הסוגייה של גילוי מסמכים ומענה לשאלונים, תוך שקבעה כי הצדדים אינם מנועים מלהעלות כל טענה הקשורה לעניין. מכאן, לטעמי, אין הצדקה עקרונית לדון באופן מוגבל רק בשאלות שאוזכרו בהחלטות קודמות.

במסגרת בש"א 22076/08 מבקשות הנתבעות לחייב את התובעת להשיב בשנית על שאלות 3.1, 3.4, 3.5, 3.9 ,3.22.5 ו- 3.23.

בשאלה 3.1 נשאלה התובעת לגבי זהות הלקוחות שביטלו עיסקאות בעקבות הפצת מכתב מסויים. התובעת התבקשה לפרט את הפרטים הרלוונטיים לכל עיסקה. התובעת השיבה- "חלק ניכר (כ-99%) מעבודתה של טכנולוגיות הנה טלפונית ועל כן אין בידי טכנולוגיות נתונים מדויקים בקשר עם ביטול הזמנות. נתונים מדויקים בקשר עם ביטול עסקה מצויים בידי התובעת אך ורק במקרה בו העסקה מבוטלת לאחר שהתוכנה נמסרה לידי הלקוח...יחד עם זאת, לקוחות מסוימים הפסיקו לרכוש סחורה מטכנולוגיות, גם אם חלקם חזרו לרכוש סחורה כאמור לאחר שניתן צו המניעה הזמני...".

לטעמי, תשובה זו עונה על הנדרש ואין לחייב את התובעת במתן מענה נוסף.

בשאלה 3.4, על סעיפי המשנה שלה, נשאלה התובעת לגבי הגורמים מהם רכשה התובעת את תוכנות מיקרוסופט נשוא התביעה, כמות התוכנות שנרכשו מכל אחד והמועדים שבהם הן נרכשו ותנאי הרכישה.

שאלה זו קיבלה את התייחסותי בהחלטתי בבש"א 1378/08, ואין בכוונתי להידרש לכך בשנית.

בשאלה 3.5 נשאלה התובעת- "האם התובעת מוכרת תוכנות המיועדות לשימוש ביתי בלבד לרוכשים אשר ידוע לה כי הם מתעתדים לעשות בתוכנות שימוש מסחרי?". התובעת השיבה- "טכנולוגיות לא מוכרת תוכנות עליהן רשום "לשימוש ביתי". טכנולוגיות אינה מתעניינת במטרות הרכישה של התוכנות, על ידי לקוחותיה". לטעמי, תשובה זו עונה על הנדרש ואין לחייב את התובעת במענה נוסף.

בשאלה 3.5.1 נשאלה התובעת, בהמשך לשאלה 3.5- "אם לא- למי מוכרת התובעת את התוכנות המיועדות לשימוש ביתי? כיצד מוודאת ו/או בודקת התובעת את זהות הרוכשים תוכנות אלה ואת השימושים שהם מבקשים לעשות בתוכנות אלה?". בתשובה לשאלה זו השיבה התובעת- "טכנולוגיות אינה מתעניינת במטרות הרכישה של התוכנות, על ידי לקוחותיה". לטעמי, גם תשובה זו עונה על הנדרש, וגם לגביה אין לחייב במענה נוסף.

בשאלה 3.5.2 שאלו הנתבעות- "מדוע מפרסמת התובעת תוכנות אלה כמיועדות ל"לקוחות עסקיים". במענה לשאלה זו, הפנתה התובעת את הנתבעות לתשובה שניתנה לשאלה 3.5.1 , וגם לגביה אין צורך במענה נוסף.

במסגרת בש"א 22076/08 משנות הנתבעות את נוסחה של שאלה 3.5 כך שיושמטו ממנה המילים "לשימוש ביתי", והחלפתן במילים "שימוש לא מסחרי". התרשמותי היא שמהותן של השאלות בנוסח הנוכחי דומה לזו שבקודמתן, ואין הצדקה להתיר שאלות על גבי שאלות, במסגרת הדיון המחודש בבקשות.

תיקון דומה במהותו התבקש גם לגבי שאלה 3.9, וגם לגביו אין הצדקה.

בשאלה 3.9 נשאלה התובעת- "האם ביום 7.3.06 פרסמה התובעת מודעה במוסף שבמסגרת עיתון "הארץ", ובה הציעה למכירה תוכנות מיקרוסופט המיועדות לשימוש ביתי לא-מסחרי?". התובעת השיבה על שאלה זו בשלילה, ללא פירוט, ואיני רואה כל צורך לחייבה להשיבה על כך בשנית.

בשאלה 3.9.1 נשאלה התובעת- "אם לא- מי פרסם את המודעה המצורפת כנספח ד' לכתב התביעה שכנגד (מתוקן)"? התובעת השיבה בקצרה "טכנולוגיות". על פי הגדרת הצדדים בתביעה ונוסח תצהיר התשובות, נראה ש"טכנולוגיות" היא התובעת עצמה. מעיון במודעה שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה שכנגד, לא ברור היכן היא פורסמה, אך נראה שהצדדים אינם דנים כעת בהרחבה בסוגייה ספציפית זו, ולכאורה, גם שאלה זו נענתה כראוי.

בשאלה 3.9.2 נשאלה התובעת- "מה הוצע למכירה במסגרת מודעה זו?", ובתשובתה היא פירטה את תוכנות המחשב שפורסמו במסגרת המודעה.

בשאלה 3.22.5 נשאלה התובעת- "האם יצרני ו/או מפיצי התוכנה בחו"ל מהם רכשה התובעת את התוכנות נשוא התביעה והתביעה שכנגד הודיעו לתובעת דבר אודות הגבלות בהסכמים שלהם עם מיקרוסופט?". התובעת השיבה- "טכנולוגיות לא קונה תוכנות ממפיצי מיקרוסופט בחו"ל". למעשה, תשובה זו מייתרת את לחלוטין את השאלה.

בשאלה 3.23 נשאלה התובעת לגבי השימוש שעשתה בסימני המסחר של הנתבעות או מי מהן ללא הרשאה והפרטים הרלוונטיים להפרות אלה (שאלות 3.23.1-3.23.7). התובעת השיבה- "פעם אחת ויחידה. בשל טעות שבתום לב נשתכח מליבה של טכנולוגיות קיומו של אתר אינטרנט ישן שהועלה על ידה בעבר ואשר היא הפסיקה להפעילו כשנה קודם לכן. מייד לכשנודע לה על קיומו, היא התנצלה בפני מיקרוסופט ומחקה את האתר האמור". במענה לשאלה 3.23.2 (עיתוי ביצוע ההפרה) השיבה התובעת "בסוף שנת 2005 או בסמוך לכך". לגבי יתר הפרטים שהתבקשו בשאלות 3.23.3-3.23.7, הפנתה התובעת לתשובתה לשאלה 3.23.1.

אני סבור, כי מאחר שמדובר בהפרה יחידה, אין צורך במענה פרטני על יתר רכיבי השאלה, מה גם שחלקם נענו בתשובה לשאלה 3.23.1.

לפיכך, למעשה, איני רואה לנכון לחייב את התובעת במענה כלשהו לשאלות המאוזכרות בבש"א 22076/08.

חלקה השני של בקשת הנתבעות בבש"א 22076/08 נסב למעשה על התנגדותן של הנתבעות להשיב על השאלות המאוזכרות בהחלטתו מיום 20/5/07 של כב' השופט ברוך. הנתבעות למעשה מבקשות לאפשר להן שלא להשיב על שאלות אלה.

התובעת מצידה, מבקשת בבש"א 1059/09 לחייב את הנתבעות במענה על השאלות שהופיעו בהחלטה האמורה וכן על שאלות נוספות. בנוסף, מבקשת התובעת להורות לנתבעות לגלות ולמסור לעיונה את כל המסמכים שאוזכרו במכתב הדרישה מיום 26/11/06.

ההליכים המקדמיים שביסוד שתי בקשות אלה ניתנים גם הם לדיון מחדש בהתאם לתוצאת הערעור (ולכן גם אין רלוונטיות לטענת שיהוי).

ראשית, יש להידרש לשאלות שהנתבעות נדרשו להשיב עליהן, במסגרת ההחלטה מיום 20/5/07.

שאלות 50-52 עוסקות בנתח השוק של תוכנות הנתבעות בישראל, וכמות התוכנות שנמכרו בישראל בכל אחד מהחודשים של השנים 2004 ו-2005. הנתבעות השיבו כי מפאת גורמים שונים לא ניתן לדעת את התשובה לשאלה. מאחר שהנתבעות טוענות למעשה שהשאלות אינן בידיעתן, אין טעם לחייבן במענה עליהן, מה גם שהן חורגות מהמסגרת העובדתית הרלוונטית, והמענה עליהן עלול להיות מכביד ביותר.

שאלות 60-65 עוסקות ברווח הגולמי וברווח התפעולי של הנתבעות בשבע השנים האחרונות. כפי שטוענות הנתבעות, שאלות אלה אינן רלוונטיות, והנתונים המבוקשים במסגרתן אמורים להתפרסם באופן פומבי, בהתחשב בכך שמדובר בחברות ציבוריות, כך שלמעשה אין צורך בשאלות.

שאלות 69-71 עוסקות במגבלות שהוטלו על הנתבעות על ידי בית משפט להגבלים עסקיים, שאלת סיווג הנתבעות כמונופולין והפרטים הרלוונטיים לכך, ושאלת הגשתם של כתבי אישום כנגד הנתבעות בגין עבירה על חוקים שקשורים לדיני ההגבלים העסקיים.

התרשמתי כי שאלות אלה קשורות, גם אם באופן נסיבתי ועקיף, לאופן התנהלות הנתבעות בתקופה הרלוונטית לתביעה, והן עשויות להעיד על מעמדן ומהות תפקידן של הנתבעות בשוק תוכנות המחשב. מנגד, אני מודע לכך שמדובר בשאלות פרטניות למדי, ולכן האיזון הראוי הוא, לטעמי, שהנתבעות תשבנה על שאלות אלה למיטב ידיעתן.

בשאלות 73-75, 77-79 נשאלו הנתבעות לגבי הידברות שהתקיימה בינן לבין הרשות להגבלים עסקיים בעניין ההגבלות המוטלות עליהן.

בדומה לקבוצת השאלות הקודמת, גם קבוצת שאלות זו רלוונטית לתביעה, שכן היא עוסקת במעמדן של הנתבעות כמונופול והסכמות שהושגו באשר לכך, אך עם זאת, מדובר בשאלות פרטניות ביותר, ולכן הנתבעות מתבקשות להשיב להן למיטב ידיעתן ובהתאם לנתונים המצויים ברשותן.

בשאלה 76 נשאלו הנתבעות- "האם נאסר על מיקרוסופט לתת הטבות רק למי שישווק את מוצריה? אם כן, על ידי מי הוטל האיסור כאמור?". הנתבעות השיבו, כי שאלה זו אינה רלוונטית וכן אינה הגיונית, שכן הנתבעות ממילא אינן יכולות להעניק הטבות למי שאינו משווק כלל את מוצריה. לטעמי, אין צורך במענה נוסף, מה גם שספק עד כמה מדובר בשאלה הרלוונטית לענייננו (הנתבעות טוענות כי השאלה קשורה להליך מקביל המתנהל בין הצדדים).

בשאלה 80 נשאלו הנתבעות- "מה הסיבה לכך שמיקרוסופט התקשרה עם התובעת באמצעות מיקרוסופט אירלנד?", ובשאלה 81 הן נשאלו- "מי החליט כי ההתקשרות בין מיקרוסופט לבין התובעת תבוצע באמצעות מיקרוסופט אירלנד (להלן בסעיף זה: "ההחלטה")? מתי התקבלה החלטה? האם יש פרוטוקולים של ההחלטה?".

הנתבעות השיבו כי שאלות אלה אינן רלוונטיות. במסגרת בש"א 22076/08 מציינות הנתבעות שבין הצדדים מתנהלים הליכים באירלנד, במסגרתם מתבררת סוגיית נאותות הפורום.

אני סבור כי שאלה 80 רלוונטית למישור שבין הנתבעות לבין עצמן, ואינה קשורה לצדדים להליך הנוכחי. לעומת זאת, שאלה 81 קשורה לאופן ההתקשרות עם התובעת, ולכן היא עשויה להבהיר את נסיבות ההתקשרות בין הצדדים וקיימת הצדקה עניינית להשיב עליה.

בשאלה 88.1 נשאלו הנתבעות לגבי מקור ההכנסות של הנתבעת 3, ובשאלה 88.2 הן נשאלו לגבי התקציב השנתי של הנתבעת 3.

אני מסכים עם הנתבעות בכך ששאלות אלה אינן רלוונטיות, שכן מקור ההכנסות של הנתבעת 3 ותקציבה השנתי אינן סוגיות העשויות להעיד באופן כלשהו על זכויותיה או היותה מונופול.

בשאלות 100-106 נשאלו הנתבעות לגבי זהות הגורם שהחליט על משלוח מסמכים שונים שצורפו לכתב התביעה, והמועדים שבהם התקבלו ההחלטות על משלוח מסמכים אלה. בניגוד לטענת הנתבעות, אני סבור כי שאלות אלה עשויות להיות רלוונטיות, בייחוד בהתחשב בכך שמדובר בשאלות שקשורות למסמכים שצורפו לתביעה.

בכך, למעשה, מסתיים הדיון בבש"א 22076/08.

כאמור, בבש"א 1059/09 מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות במענה לשאלות שפורטו במסגרת בש"א 22076/08 (שהדיון לגביהן מוצה) וכן במענה על שאלות נוספות, המפורטות בבקשתה (שאלות 1-48, 53-57, 59, 66-68, 82-85, 89-99).

כפי שטוענות הנתבעות, בקשת התובעת למענה מחודש על השאלות האמורות, כלל אינה מפורטת, אך בניגוד לטענתן, איני סבור שהדבר מצדיק את דחיית הבקשה.

שאלות 1-5 הן כלליות בנוסחן, ועוסקות במהות תוכנות המחשב המיוצרות על ידי הנתבעות או עבורן, המדינות שבהן נמכרות התוכנות וקהל היעד של התוכנות השונות, ולכן קיימת חשיבות למענה עליהן, לשם הבנת נסיבות הרקע של העניין. שאלות 6-48 עוסקות בנתוני מכירות כמותיים-חשבונאיים ובכמות הרשיונות של הנתבעות, ולטעמי, מדובר במעין תחליף של סעד למתן חשבונות. אמנם, סעד למתן חשבונות אמנם אינו מגולם בתביעה העיקרית, אך בכל מקרה, אין הצדקה להכביד על הנתבעות בהפקת נתונים מעין אלה במסגרת הליכי גילוי.

מסקנה זו ישימה גם לגבי שאלות 53-57, העוסקות בנתח השוק של תוכנות הנתבעות בכל אחת ממדינות העולם בעשר השנים האחרונות, המתחרים של הנתבעות בעשר השנים האחרונות, התמלוגים שהנתבעות קיבלו בחמש השנים האחרונות והגופים והמפיצים עימם התקשרו הנתבעות במהלך תקופה זו.

שאלות אלה עוסקות גם הן בנתונים כמותיים וחשבונאיים הקשורים לפעילות הנתבעות, החורגים מעבר למתווה העובדתי שביסוד ההליך.

בשאלה 59 נשאלו הנתבעות לגבי התמלוגים שהתקבלו מהמפיצים המורשים של הנתבעות בגין מכירת הרשיונות, וגם שאלה זו אינה רלוונטית.

בשאלות 66-68 נשאלו הנתבעות לגבי ההגבלות שהוטלו על הנתבעות על ידי בתי המשפט בארצות הברית, בית המשפט של האיחוד האירופי ובית המשפט בדרום קוריאה. הגבלות אלה עשויות להבהיר את התנאים הרלוונטיים לפעילותן של הנתבעות ולכוחן בשוק, ולכן הנתבעות מתבקשות להשיב על שאלות אלה.

בשאלה 82 נשאלו הנתבעות לגבי כמות המפיצים עימם התקשרה, ובשאלות 83-85 נשאלו לגבי שיעור המס ששילמו לרשויות המס במדינות שונות, וגם נתונים חשבונאיים אלה חורגים מהמתווה הרלוונטי ולכן אין הצדקה לחייב את הנתבעות במענה עליהן.

שאלות 89-91 עוסקות בתוכנם של הסכמים בין מיקרוסופט ישראל לבין מיקרוסופט ובתוכנו של הסכם פשרה שנערך בנסיבות עלומות (כפי הנראה במסגרת הליך בחו"ל). לא ברור כיצד שאלות אלה מתקשרות לנשוא ההליך, ולכן איני מחייב את הנתבעות להשיב עליהן.

לעומת זאת, שאלות 91-95 עוסקות במשלוח מסמכים שצורפו כנספחים לכתב התביעה, ולכן הן רלוונטיות. נראה שהנתבעות השיבו על שאלות אלה, למעט שאלה 95, עליהן הן מתבקשות להשיב בשנית.

בניגוד לכך, שאלות 96-99 עוסקות בעניינים ניהוליים-פנימיים של הנתבעות ולכן הן חורגות הרבה מעבר למסגרת העובדתית הרלוונטית, ואין הצדקה לחייבן במענה עליהן.

הנתבעות מתבקשות למסור לתובעת, בתוך 30 יום, תצהיר תשובות משלים, בהתאם לאמור. איני מחייב את הנתבעות להעלות על גבי תצהיר התשובות את תשובותיהן לשאלות 49, 58, 72 ו-88.3 , בהתאם לסעיף ה' לבקשה (שנוסחו וכוונת התובעת לפיו אינם לגמרי ברורים).

בסעיף ד' לבקשתה, מבקשת התובעת כי התשובות לשאלות יינתנו במסגרת תצהירים ערוכים כדין, על ידי בעל תפקיד מוסמך אצל כל אחת מהנתבעות, בתוספת הצהרה לגבי תפקידם.

מאחר שהטענות מופנות כלפי הנתבעות בכללותן וכך גם השאלות, איני רואה צורך בחיוב בעל תפקיד מוסמך בכל אחת מהן במתן תשובות. עם זאת, נדרשת הבהרה לגבי תפקיד המצהיר בתצהיר הנוכחי.

קבוצות המסמכים המופיעות על גבי מכתב הדרישה שצורף כנספח א' מנוסחות באופן כוללני וגורף, ורובן ככולן קשורות לנתונים חשבונאיים פנימיים של הנתבעות, שאינם קשורים ישירות לנשוא התביעה, ולכן איני מחייב את הנתבעות בגילויין.

בכך, אני מקווה, מתמצה הדיון בבקשות הגילוי.

בש"א 6449/09

הנתבעות מבקשות להתיר את פיצול הדיון, כך שתחילה יתבררו הסוגיות שביסוד התביעה, תוך הנחה דיונית (לה הן מתנגדות) לפיה הן או מי מהן מונופול בישראל, ובשלב השני, ככל שיוותר צורך בכך, תידון השאלה האם הן אכן בגדר מונופול (כלומר האם ההנחה שהוצבה קודם לכן היתה נכונה). הנתבעות מציינות בבקשתן, כי הרשות להגבלים עסקיים ערכה חקירות ובירורים בנושא, ובחרה שלא להכריז על הנתבעות או על מי מהן, כבעלת מונופולין בישראל, ונדחתה עתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד החלטת הרשות בנושא זה. הנתבעות טוענות, כי פיצול הדיון באופן המבוקש עשוי לייעל את ההליך ולחסוך זמן רב והוצאות מרובות.

בתגובתה, טוענת התובעת כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי רב, וגם לעצם העניין, פיצול הדיון יחייב ניהולם של שני הליכי הוכחות, תוך הבאת ראיות והעדת עדים, ולכן מדובר במהלך שעלול לסרבל את הדיון. התובעת טוענת, כי ככל שבכוונת הנתבעות לייעל את ההליך, הרי שניצבת בפניהן האפשרות לקיים את הדיון בתביעה, לכל אורך הדרך, תוך הנחה שהן אכן מונופול בישראל, ובהתאם להנחה זו ייבחנו עילות התביעה.

ראשית, בקשת הנתבעות לפיצול הדיון הועלתה במסגרת קדם המשפט שהתקיים לפניי ביום 4/1/09, כך שהמהלך לא הוצע לראשונה במסגרת הבקשה הנוכחית.

אמנם, מדובר בתביעה שהוגשה כבר בשנת 2005, אך בהתחשב בעובדה שהיא מצויה בפתחו של שלב ההוכחות, נראה שהבקשה הוגשה בעיתוי מתאים, ובוודאי שלא תוך שיהוי המצדיק את דחייתה.

לעצם העניין, הסמכות להורות על פיצול הדיון מעוגנת בהוראת תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת-

"ראה בית המשפט או הרשם, מיזמתו או על פי בקשת נתבע, כי אין דרך נוחה לדון יחד או לפסוק יחד בעילות שאוחדו בתובענה אחת, רשאי הוא להורות על צמצום התובענה לאותן עילות שאפשר לדון או לפסוק בהן בדרך נוחה או על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת שתיראה לו וכן להורות על התיקונים הכרוכים בכך".

הוראת זו מקנה סמכות נרחבת להורות על אופן ניהול הדיון, ולהתאימו לנסיבותיו של כל הליך. על בית המשפט להפעיל סמכות זו תוך בחינת היבט היעילות- מיצוי מירבי של הזמן והמשאבים המושקעים בניהול ההליך, וכן היבט ההגינות- שמירת הזכויות המהותיות של בעלי הדין. כאשר קיים ניגוד בין שני היבטים אלה, יש להעדיף את שיקול ההגינות ולהימנע מהפעלת הסמכות הרחבה (רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' רשקס (23/5/01); בר"ע (י-ם) 798/03 כהן נ' המועצה האזורית מטה יהודה (21/4/04); רע"א 10788/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יחזקאל (6/1/03)).

בענייננו, יש לשים לב לכך, שכתב התביעה מבוסס, בחלקו הגדול, על הטענה לפיה הנתבעות הן בעלות מעמד של מונופול בישראל ובעולם כולו, בין היתר, בשוק של מערכות הפעלה למחשבים אישיים ובשווקים של יישומים בסיסיים למחשבים אישיים. התובעת טענה, כי הנתבעות מנצלות לרעה את מעמדן כמונופול, על דרך ביצוע המעשים המתוארים בתביעה, והמדובר בהתערבות בלתי הוגנת ביחסים העסקיים שבין התובעת לבין לקוחותיה.

מכאן, כי טענת התובעת בדבר ניצול לרעה של מעמד הנתבעות כמונופול גלובלי, מבוססת על ההנחה שהנתבעות הן מונופול גלובלי. באופן תיאורטי, ככל שהנחה זו אינה נכונה או אינה מדוייקת, ממילא "נחלש" גם משקלה של הטענה בדבר הניצול לרעה של המונופול. כלומר, סוגיית הגדרתן של הנתבעות כמונופול היא אינהרנטית לעילות התביעה, והתגבשותן של עילות התביעה תלויה, במידה רבה, בהוכחת עמדת התובעת בסוגיית המונופול. המהלך המוצע בבקשה משמעו, דחיית הדיון בסוגייה המקדמית מטיבה, בדבר מעמד הנתבעות כמונופול, עד לאחר הכרעה בסוגיות המהותיות, שהן במידה רבה תולדה של אופן ההכרעה בסוגיית המונופול. מצב מעין זה עלול להוביל לריקון מתוכן של כל הכרעה פוטנציאלית מהותית שתינתן לגבי עילות התביעה, ככל שבסופו של יום ייקבע, שהנתבעות אינן בעלות מעמד של מונופול.

המסקנה המתחייבת היא, שלא ראוי לדון בעילות התביעה בטרם הכרעה בסוגיית המונופול (מבחינת היבט ההגינות והיבט היעילות גם יחד).

למעשה, יש להניח, שהסוגייה המקדמית מבחינה כרונולוגית היא דווקא סוגיית המונופול, אך אני מותיר את שיקול הדעת בהקשר זה למותב אשר יידון בשלב ההוכחות. בנוסף, יש לשים לב לכך שהכרעה כלשהי בסוגיית המונופול ניתנה על ידי הרשות להגבלים עסקיים, וכל הכרעה עתידית בהקשר של ההליך הנוכחי, אמורה להינתן, אני מניח, על רקע החלטת הרשות, וגם מסיבה זו אין הצדקה לאחר את הדיון בסוגייה האמורה.

הבקשה נדחית.

הוצאות ההליך הנוכחי – 10,000 ₪ + מע"מ – לפי תוצאת פסק הדין.

הצדדים מתבקשים להודיע, עד ליום 15.9.09, האם ניתן לקצוב מועדים להגשת ראיות.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ט (5 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו