ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אלבס ואח' - אבי שיף ואח' :

39


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 1905/06

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

05/06/2009

בעניין:

1. משה אלבס אחזקות בע"מ

2. משה אלבס

3. א.מ. רכיבים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עדיקא

התובעים/הנתבעים שכנגד

נ ג ד

1. אבי שיף החזקות בע"מ

2. אברהם שיף

3. א.ד.מ. אלקטרוניקה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ברנדט

4. דורנקס אלקטרוניקה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חלמיש

5. יוסי נחמני

ע"י ב"כ עו"ד יצחק

הנתבעים

נ ג ד

1. אורלי כרמי

ע"י ב"כ עו"ד עדיקא

2. דוד רזניק

ע"י ב"כ עו"ד זליכוב

3. משרד סומך-חייקין

ע"י ב"כ עו"ד בר-כספי

צדדי ג'

החלטה

בבש"א 7421/09 מבקשים הנתבעים שכנגד לחייב את התובעים שכנגד בערובה להבטחת הוצאותיהם, בשיעור 10% מסכום התביעה שכנגד. הנתבעים שכנגד טוענים כי מדובר בסכום של 300,000 ₪ (מתוך סכום תביעה של 3,000,000 ₪ ) אך בתגובתם, טוענים התובעים שכנגד כי נפלה טעות סופר בכתב התביעה שכנגד המתוקן, ולא מופיע סכום התביעה הנכון, המסתכם למעשה ב-1,500,000 ₪ , והם מתעתדים להגיש בקשה לתיקון טעות סופר זו. מכאן, טוענים התובעים שכנגד, כי 10% מסכום התביעה שכנגד מסתכמים ב-150,000 ₪ (אציין, כי לא ראיתי בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה שכנגד המתוקן).

הבקשה הוגשה לאחר שהוגש כתב תביעה שכנגד מתוקן, בהתאם להחלטתי מיום 17/2/09, במסגרתה גם נמחקה בקשה קודמת לחיוב התובעים שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות (בש"א 21546/08), תוך שמירת הזכות לבקש זאת מחדש בהמשך (בהחלטה האמורה התרתי את תיקון כתב התביעה, וכפועל יוצא מכך זכאים היו הנתבעים להגיש תביעה שכנגד מתוקנת).

כידוע, על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" קיים לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא אם כן החברה-התובעת הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשלם את הוצאות הנתבע, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. נטל השכנוע מוטל על החברה-התובעת להראות שקיימות נסיבות שבגינן אין הצדקה לחייב את החברה בהפקדת ערובה. ככל שהחברה-התובעת תחוייב בערובה, יש לקבוע את סכום הערובה תוך שמירה על עיקרון המידתיות ואיזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11/2/09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13/7/08); בש"א (מחוזי באר-שבע) 6391/08 , ת"א 5338/08 הידקו תעשיות בע"מ נ' Concordanto Preventivo (16/3/09)).

המקור לחיוב תובע-יחיד בהפקדת ערובה הוא תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר עיקר תכליתה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כאשר סיכויי ההליך קלושים. במסגרת בחינת תחולתה של תקנה זו יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע שלא לצאת נפסד ככל שהתביעה כנגדו תידחה, וכן יש לבחון גורמים נוספים כגון סיכויי ההליך, מורכבותו, מהות הצדדים ומידת תום הלב בנקיטת ההליך (רע"א 10376/07 שאוזכר לעיל).

על החברה-התובעת מוטל נטל השכנוע להראות כי מצבה הכלכלי יציב באופן שאינו מצדיק את חיובה בערובה, ולעומת זאת, על הנתבע מוטל נטל השכנוע להראות כי מצבו הכלכלי של התובע-היחיד מצדיק את חיובו בערובה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13/7/08)).

בענייננו, על פי הנטען, התובע 2 הוא מנהל ובעל שליטה בתובעת 1, והנתבע 2 הוא המנהל ובעל השליטה בנתבעת 1. התובע 2 והנתבע 2 היו, כל אחד באמצעות החברה שבשליטתו, בעלי המניות העיקריים ובעלי שליטה בחלקים שווים בנתבעת 3, שהיא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של רכיבי אלקטרוניקה מתוצרת חברות זרות, ונכסיה העיקריים הם זכיונות לשמש כנציגות בישראל של יצרנים וספקים זרים. התובעת 3 היא חברה המצויה בשליטת התובע 2, והנתבעת 4 מצויה בשליטת הנתבעים 2 ו-5.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת עסקית, והם החליטו לסיים את הפעילות העסקית המשותפת על דרך פנייה להליך גישור.

ביום 6/4/06 חתמו הצדדים על הסכם גישור, שהסדיר את אופן חלוקת הנכסים וההתחייבויות.

התובעים והתובעים שכנגד מעלים טענות הדדיות שעניינן הפרת הסכם הגישור, על ידי הצד הנגדי.

במסגרת התביעה נטען, בין היתר, להפרת התחייבותם של הנתבעים לתשלום תשלומי איזון בשל חלוקת הנכסים והפרדת הפעילות העסקי, וכן נטען כי הנתבעים פועלים לריקון הנתבעת 3 מכל נכסיה, תוך הברחת הנכסים לנתבעת 4 (חברת דורנקסט אלקטרוניקה בע"מ, שנראה כי אינה תובעת שכנגד).

במסגרת התביעה עתרה התובעת לסעדים הצהרתיים מסויימים וכן לחיוב הנתבעים בתשלום סכום של 4,514,520 ₪ .

התביעה שכנגד (שהוגשה מטעם הנתבעים 1-3) נסבה גם היא על הפרה נטענת של התחייבויות שעוגנו, על פי הנטען, במסגרת הסכם הגישור, וביניהן- סירוב הנתבעים שכנגד-התובעים להעביר את זכויות החתימה בחשבונות הבנק של הנתבעת 3 לתובעים שכנגד ופגיעה בעסקי הנתבעת 3, באופן שהוביל להפסקת ההתקשרות עם ספקים ולקוחות מרכזיים. בנוסף, טענו התובעים שכנגד כי הנתבע שכנגד 2 סירב להעביר לרשות הנתבעת 3 (התובעת שכנגד 3) את ספרי החשבונות השייכים לה, ובעקבות כך התובעים שכנגד לא היו מודעים למצבה הכלכלי האמיתי.

הנתבעים שכנגד טוענים, כי סיכויי התביעה שכנגד אינם גבוהים, והתובעים שכנגד הודו שרוקנו את הנתבעת 3 – התובעת שכנגד 3 מכל נכסיה תוך העברתם לחברת דורנקסט (הנתבעת 4) המצויה בבעלותם, ובכך הפכו את הנתבעת 3 לחדלת פירעון (הנתבעים שכנגד מפנים לדברי התובע שכנגד 2 בחקירתו הנגדית, במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול).

בנוסף, מנסים הנתבעים שכנגד להיבנות ממשמעותם של הליכי העיקול שהתנהלו במסגרת התביעה. הנתבעים שכנגד טוענים, כי במסגרת הליכי העיקול נתפסו כספים בסך של כ- 1.95 מיליון ₪ מתוך כ- 3.5 מיליון ₪ , כאשר מרביתם מעוקלים להבטחת זכויות צדדים נוספים. הנתבעים שכנגד צירפו, כנספח ו', טבלה המרכזת את זהות המחזיקים והסכום שעוקל אצלם, ככל שנמצאו ברשותם זכויות או כספים של התובעים שכנגד. ניתן להיווכח, כי אכן, העיקול לא היה אפקטיבי לגבי חלק ניכר (למעלה ממחצית) מהמחזיקים, והדבר אכן עשוי להעיד על מצבם הכלכלי ומידת הסולבנטיות של התובעים שכנגד.

הנתבעים שכנגד טוענים, כי התובעים שכנגד חייבים כספים לצדדי ג' להליך בסכומים ניכרים, ובגין חיובים אלה ננקטו כנגדם הליכי הוצל"פ, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ וצו מאסר כנגד התובע שכנגד 2 ואף מונה כונס נכסים על מניותיו בחברת דורנקסט לצורך מימושן.

בתגובתם, טוענים התובעים שכנגד, די בכלליות, כי סכום הכספים המעוקלים מסתכם בכ-5,000,000 ₪ , ולא 1,900,000 ₪ , כנטען על ידי הנתבעים שכנגד.

התובעים שכנגד מפנים גם הם להחלטה שניתנה בעניין עיקול נכסי הנתבעים שכנגד, אלא שכפי שטוענים הנתבעים שכנגד בתשובתם לתגובה, העיקול בוטל בהחלטתי מיום 23/12/07 (בש"א 21391/07), כך שספק עד כמה העיקול שהוטל מלכתחילה עשוי להועיל בהקשר זה.

בנוסף, מציגים התובעים שכנגד את טענותיהם המהותיות כלפי הנתבעים שכנגד, ומנסים להראות כי סיכויי התביעה שכנגד אינם מבוטלים, ולכן לא קיימת הצדקה לחייבם בערובה. התובעים שכנגד מפנים, בין היתר, לאמור בחוות הדעת של רו"ח חנן רבי (שבניגוד לנטען, לא צורפה לתגובה הנוכחית, אך היא צורפה לבקשה הקודמת לחיוב בערובה, בש"א 21546/08). כמו כן, טוענים התובעים שכנגד כי בתקופה זו מתנהלות שתי חקירות אינטנסיביות של משטרת ישראל ומס הכנסה, לגבי העניינים נשוא התביעה שכנגד.

אין בכוונתי לדון במהות טענותיהם העובדתיות של הצדדים, אך מה שברור הוא, כי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד הן תמונת ראי אחת של השנייה, ונראה שלכל אחד מהצדדים טענות כבדות משקל כנגד משנהו.

משקלן של טענות התביעה העיקרית מתאזן אל מול משקלן של טענות התביעה שכנגד, ועל פני הדברים, לא ניתן להבחין בהטייה ראייתית-לכאורית אל עבר עמדת מי מהצדדים.

מכאן, כי השיקול של סיכויי התביעה שכנגד, הנבחן במסגרת "נסיבות העניין" הכלליות (כהגדרתן בסעיף 353א לחוק החברות), אינו מוביל להכרעה כלשהי בענייננו.

עם זאת, התובעות שכנגד 1 ו-3 , כחברות-תובעות, לא נשאו בנטל השכנוע המוטל עליהן להראות, כי ביכולתן הכלכלית לשאת בתשלום ההוצאות העתידיות, ככל שיוטלו עליהן, ומטיעוני הנתבעים שכנגד עולה, כי הן אינן סולבנטיות באופן השולל כל חשש לגבי קשיים עתידיים בפירעון הוצאות הנתבעים שכנגד.

לעומת זאת, התובע שכנגד 2 הוא אדם יחיד, וככזה, על הנתבעים שכנגד מוטל נטל השכנוע להוכיח כי מצבו הכלכלי מצדיק את חיובו בערובה, ומלבד טענות בדבר הליכי הוצל"פ המתנהלים כנגדו, לא התרשמתי כי הם נשאו בנטל זה.

לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שהתובעות שכנגד 1 ו-3 (חברת אבי שיף החזקות בע"מ וחברת א.ד.מ. אלקטרוניקה בע"מ) מתבקשות להפקיד, בתוך 30 יום, ערובה בסך 100,000 ₪ על דרך הפקדת מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד.

במסגרת בש"א 9355/09 עותרים צדדי ג' 1 ו-2 להארכת מועד להגשת כתבי הגנה להודעת צד ג' שהוגשה כנגדם (מטעם הנתבעים 2 ו-3), עד לאחר 30 יום ממועד מתן ההחלטה בבש"א 21545/08, היא הבקשה למחיקת חלקים מכתבי הטענות של הנתבעים-התובעים שכנגד.

מאחר שתוצאת הדברים בבש"א 21545/08 תלויה, בראש ובראשונה, בעצם הפקדת הערובה, איני רואה לנכון להכריע בה, עד להפקדת הערובה.

בהתאם לכך, ניתנת לצדדי ג' 1 ו-2 הארכת מועד להגשת כתבי הגנה, בהתאם למבוקש.

באופן דומה, ועד להפקדת הערובה, אני משהה את הדיון בבקשות לגילוי מסמכים שקשורות, מבחינה עובדתית, לטענות המועלות במסגרת התביעה שכנגד, כלומר בש"א 18600/08 ובש"א 22205/08.

במסגרת בש"א 1717/09 מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בגילוי המסמכים המצויים ברשותם ובמתן מענה משלים לשאלון שהופנה אליהם (אוזכרו מספר שאלות שלא נענו כנדרש, ונראה שזוהי אינה רשימה ממצה). בתיק בית המשפט מצויה רק תגובתו של הנתבע 5.

במסגרת בש"א 2354/09 מבקש הנתבע 5 לחייב את התובעים בגילוי כללי וספציפי (של המסמכים המופיעים במכתב הדרישה) וכן בהעברת המסמכים המופיעים בתצהירים לעיונו. הנתבע 5 טוען, כי התובעים העבירו אליו רשימת מסמכים, שאינה בגדר תצהיר גילוי ערוך כדין, ואין במסגרתה כל התייחסות למסמכים המופיעים בדרישת הגילוי הספציפית.

בתגובתם, טוענים התובעים כי לא היה בידי בא כוחם להפגש עם המצהיר מטעמם, וזו הסיבה לכך שנשלחה לנתבע 5 רשימת מסמכים שאינה ערוכה כתצהיר.

בנוסף, משיגים התובעים על אופן התנהלותו של הנתבע 5, אשר הגיש את בקשתו מבלי שקידם את ההליכים המקדמיים מצידו.

מאחר שטרם הוגשו מלוא התגובות בבש"א 1717/09, איני רואה לנכון ליתן בשלב זה הוראה אופרטיבית של ממש, ואני מציע לתובעים להידבר עם הנתבע 5 , וגם עם הנתבעים 1-4, לצורך קידום ההליכים בצורה מוסכמת, תוך צמצום (ואולי ייתור) ההתערבות השיפוטית שתידרש בעניינם.

אני מאפשר לנתבעים 1-4 להגיב כנדרש לבש"א 1717/09, בתוך 30 יום, וככל שיוותרו סוגיות נקודתיות שנויות במחלוקת, הן יידונו בישיבת קדם המשפט הקרובה, הקבועה ליום 30/9/09.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ט (5 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו