ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובני עליזה נגד שבת אדיר ואח' :

4


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

ברע 000171/09

בפני:

כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:

05/06/2009

בעניין:

ראובני עליזה

המבקשת

- נ ג ד -

1. שבת אדיר

2. שבת יהב

המשיבים

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנצרת, שניתן בתיק 08-12-10562 ע"י כב' השופט אחסאן כנעאן ביום 26/02/09.

2. רקע עובדתי בתמצית:

א. המשיבים הינם קבלנים לביצוע עבודות גג רעפים ופרגולות.

ב. ביום 11/02/07 נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), על פיו התחייב המשיב להתקין בבית המבקשת ביישוב "בית שערים" גג רעפים ופרגולה בסכום כולל של 59,000 ₪ (להלן: "ההסכם").

ג. המבקשת שילמה למשיבים על חשבון העבודות סכום של 29,000 ₪.

ד. המשיבים הקימו את עבודות הגג בהתאם לתוכניות, אולם נמנעו מלהקים את בניית הפרגולה עד לקבלת יתרת התמורה.

ה. לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בנוגע לעבודות שביצעו המשיבים עבור המבקשת, וכן בנוגע לתמורה אשר מגיעה להם, הגיש המשיב מס' 2 תביעה בסדר דין מהיר לבימ"ש השלום בעפולה בתיק מס' 07-05-1498. בתביעה זו עתר המשיב 2 לתשלום התמורה המוסכמת בגין ביצוע העבודות, וכן לנזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות העיכוב בתשלום התמורה (להלן: "ההליך הראשון").

ו. בדיון שהתקיים ביום 14/02/08 בהליך הראשון בפני בית משפט השלום בעפולה, הגיעו הצדדים לידי הסדר, לפיו ניתן פסק דין חלקי, שעיקר תנאיו היו כי המבקשת תשלם למשיבים סכום של 20,000 ש"ח, המשיבים ישלימו את עבודת הפרגולה לפי המפורט בהסכם, וכן יבצעו את התיקונים הדרושים. הוסכם עוד, כי אם עבודת הפרגולה והתיקונים יבוצעו לשביעת רצונה של המבקשת, היא תשלם למשיבים את יתרת חובה בסך 10,000 ₪. אם לא תהא הסכמה בין הצדדים לגבי התיקונים ולא תבוצע עבודת הפרגולה, יקבע בית המשפט מועד לשמיעה והשלמת הטענות והראיות, אם המשיבים יבצעו את עבודת הפרגולה ותשאר מחלוקת לגבי התיקונים ו/או לגבי טיב עבודת הפרגולה, תשלם המבקשת בכל מקרה סכום של 5,000 ש"ח, כל צד יוכל לפנות לבית המשפט לקבוע את התיק להמשך דיון.

ז. לאחר פסק הדין החלקי, שילמה המבקשת למשיבים סכום נוסף בסך - 25,000 ש"ח ונותרה יתרת קרן בסך - 5,000 ש"ח.

ח. נוכח הפניות הרבות לבית משפט קמא, נקבע המשך דיון בתיק בהליך הראשון ובו נשמעו ראיות הצדדים. בתום הדיון ובתאריך 14/09/08 נתן בית משפט קמא פסק דין משלים, בו קיבל את תביעת המשיבים באופן חלקי וחייב את המבקשת בתשלום יתרת התמורה עבור ביצוע העבודה בסך - 5,000 ש"ח + הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ כחוק.

ט. לאחר סיום שמיעת הראיות בפני בית משפט קמא בהליך הראשון, הגישה המבקשת הודעה על הגשת חוות דעת וזאת ללא קבלת רשות מבית המשפט, לכן התעלם בית משפט קמא מחוות דעת זו.

3. ההליך ופסק הדין של בית משפט קמא:

א. בתאריך 15/12/08 הגישה המבקשת לבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת תביעה קטנה בתיק 08-12-10562 שהכתירה אותה כעילה נזיקית, אולם מעיון בתביעתה עולה כי תביעתה של המשיבה הייתה תביעה בעילה חוזית ונזיקית, כאשר מצד אחד טענה כי המשיבים לא ביצעו את עבודתם על פי ההסכם, לטענתה עבודת הגג והפרגולה לוקה בהרבה ליקויים, ובהקשר זה היא מתבססת על חוות דעת של מומחה לליקויי בנייה, מאידך גיסא טענה המבקשת לנזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לה בעקבות מעשיהם של המשיבים.

ב. המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף של תביעת המשיבה, וזאת מחמת מעשה בית דין.

ג. בית משפט קמא לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, נתן פסק דין ביום 26/02/09, ובו קיבל את עמדת המשיבים ודחה את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, ומכאן הבקשה בפניי.

4. טענות המבקשת בתמצית:

א. כלל מעשה בית דין לא חל על המקרה שלפנינו, מאחר ועילת התביעה בהליך הראשון הייתה כספית גרידא, ואילו עילת התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא הייתה חוזית / נזיקית אשר עניינה ליקויי בנייה בעבודות הבנייה שביצעו המשיבים.

ב. התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא הינה תביעה חוזית / נזיקית, אשר מתחדשת בכל עת שמתגלים ליקויים בביצוע עבודות הבנייה.

ג. אין המדובר באותה עילה בשני ההליכים, ובעלי הדין אינם זהים.

5. תגובת המשיבים בתמצית:

א. המדובר בעילות זהות שנדונו והוכרעו בהליך הראשון.

ב. המבקשת מעלה בתביעתה נשוא הערעור את אותן טענות שהעלתה בהגנתה בהליך הראשון בדבר טיב עבודתם של המשיבים, תוך שהפעם תומכת טענותיה בחוות דעת.

ג. המסכת העובדתית והמשפטית כמו גם הפלוגתאות שמעלה המבקשת בתביעתה נשוא בקשה זו בפני בית משפט קמא, זהה למסכת העובדתית והמשפטית שנדונה, נבחנה והוכרעה על ידי בית משפט השלום בהליך הראשון, על כן דינה דחייה על הסף.

6. דיון והכרעה:

בנסיבות העניין, החלטתי ליתן למבקשת רשות לערער ולדון כבערעור גופו.

השאלה האחת והיחידה המתעוררת בערעור שלפנינו הינה, אם חל במקרה שלפנינו כלל מעשה בית דין?

מעשה בית דין מתבסס על שני כללים, הכלל הראשון מכונה השתק עילה או השתק ישיר (להלן: "השתק עילה"), והכלל השני הינו הכלל של "השתק פלוגתא" או "השתק עקיף" (להלן: "השתק פלוגתא").

על פי הכלל הראשון:

"מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה" (ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ. שמעוני, פ"ד כב (2) עמ' 561 בעמ' 583).

על פי הכלל השני:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי - הזהות בין העילות של שתי התביעות (ראה פס"ד בעניין קלוז'נר הנ"ל בעמ' 584).

האם בענייננו מתקיים הכלל הראשון של "השתק עילה"?

מעיון בתביעה הקטנה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא עולה, כי התביעה של המבקשת כוללת למעשה שתי עילות, האחת חוזית והשניה נזיקית. העילה החוזית מפורטת בסעיפים 3 - 10, 13, 14 לתביעה, ובהם היא מעלה טענות מגוונות באשר לאי עמידת המשיבים בהסכם ולנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם ע"י המשיבים, בין יתר טענותיה להפרת ההסכם, מתייחסת המבקשת לכך שהמשיבים לא מילאו אחרי אחריותם לתקינות הגג ומניעת חדירת רטיבות הגג שהקימו המשיבים חדור למים ובימות הגשמים, נכנסים מים פנימה ולא ניתן להכניס כלל ריהוט פן יינזק. המשיבים לא התקינו רעפי דוד שמש בהתאם להסכם. לשם תמיכה בטענותיה, צירפה המבקשת לתביעתה חוות דעת של מומחה לליקויי בנייה, ובסעיף 14 פירטה המבקשת את כל הליקויים, אשר מתייחסת אליהם בחוות הדעת של המומחה מטעמה.

באשר לעילה הנזיקית, התייחסה המבקשת בסעיף 15 לכלל של "הדבר מעיד על עצמו", בסעיף 16 טענה כי על המשיבים לפצותה על מלוא הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה, וזאת מכוח פקודת הנזיקין ו/או מכוח ההסכם, ואף בסעיף 17 לתביעתה מייחסת המבקשת למשיבים, בין היתר, עילה של הפרת חובה חקוקה.

באשר להליך הראשון, כעולה מפסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים, המשיב 2 הגיש נגד המבקשת תביעה כספית, בה כלל גם שתי עילות, האחת חוזית והשניה נזיקית. באשר לעילה החוזית הוא עתר לחייב את המבקשת לשלם לו את יתרת התמורה המוסכמת על פי ההסכם. בנוגע לעילה הנזיקית, הוא עתר לתשלום נזקים עקיפים, כאשר לשיטתו העיכוב בתשלום התמורה, גרם לו לחריגה ממסגרת האשראי, ועקב כך נגרמו לו נזקים.

המבקשת בהגנתה בהליך הראשון, העלתה טענות שונות ומשונות בנוגע לליקויים רבים בעבודות המשיבים, הן ביחס לגג הרעפים והן ביחס לפרגולה. המבקשת למעשה העלתה בהגנתה טענות זהות לאלה שהועלו בתביעה הקטנה. בית משפט השלום בהליך הראשון, שמע ראיות של שני הצדדים, ובסופו של יום, העדיף את גרסת המשיבים והעד מטעמם, על פני גרסת המבקשת, תוך קביעה כי עבודת בניית הגג בוצעה באופן מקצועי, פרט להערות זניחות שתוקנו ע"י המשיבים, ואף הפרגולה בוצעה באופן מקצועי וכנדרש כשם שבוצעה עבודת בניית הגג.

לאור המסקנה אליה הגיע, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים בעילה החוזית, וחייב את המבקשת בתשלום היתרה על פי ההסכם, אולם באשר לעילה הנזיקית, בית משפט קמא דחה את התביעה, תוך קביעה כי הנזק הנטען על ידי המשיבים לא הוכח.

מהשוואה של שני ההליכים, דהיינו ההליך הראשון עם התביעה הקטנה שהגישה המבקשת, ניתן לראות כי אכן מדובר באותה מסכת עובדתית שנדונה והוכרעה בהליך הראשון, כאשר בהליך הראשון בחן בית המשפט את כל טענות המבקשת באשר לליקויים שטענה להם המבקשת בעבודות המשיבים, הן בנוגע לבניית הגג והן לעניין בניית הפרגולה, ובסופו של דבר, קבע כי העבודות שבצעו המשיבים, בוצעו באופן מקצועי למעט הערות זניחות ושוליות שתוקנו על ידי המשיבים, ואילו בתביעה הנוכחית של המבקשת, היא למעשה חוזרת על אותן טענות שהעלתה בהליך הראשון לעניין טיב עבודתם של המשיבים, אלא שהפעם תמכה את טענותיה בחוות דעת של מומחה לליקויי בנייה.

ברור כי טענות אלה אשר מעלה המבקשת בתביעתה הנוכחית, הועלו בהליך הראשון ונדחו, על כן פסק הדין שניתן בהליך הראשון מקים מעשה בית דין עקב "השתק עילה", על פי כלל זה לא יורשה למבקשת לתבוע שוב את המשיבים באותו עניין שכבר נדון והוכרע. תביעת המבקשת כיום למעשה הינה תביעה אשר מטרתה לבטל את חיובה בתשלום מלוא התמורה על פי פסק הדין, כאשר טענותיה בתביעה הקטנה מתייחסות לליקויים ולטיב העבודות שביצעו המשיבים עבורה, והמבקשת מנועה מלעשות זאת מכוח הכלל של "השתק עילה".

באשר לכלל השני של "השתק פלוגתא", סבור אני כי פסק הדין בהליך הראשון, מקים מעשה בית דין גם מכוח "השתק פלוגתא".

הכלל הוא, כי לפסק דין שניתן בין אותם צדדים בהתדיינות קודמת ביניהם, המבוסס על עילת תביעה שונה, כוח מחייב בהשתק פלוגתא ביחס לאותן פלוגתאות שהוכרעו על ידי בית המשפט לצורך ביסוס פסק הדין (ראה ספרה של נ. זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" עמ' 106). ובלשון פסק הדין בפרשת קלוז'נר "... חיוניות לתוצאה הסופית" של פסק הדין.

בענייננו, התקיימה התדיינות עובדתית בין הצדדים בהליך הראשון. לצרוך ההכרעה בשאלה אם מגיעה למשיבים תמורה מלאה על פי ההסכם, הועמדה במחלוקת עובדתית השאלה בדבר טיב העבודה שביצעו המשיבים. ההכרעה במחלוקת זו הייתה חיונית ביותר על מנת להגיע לתוצאה הסופית אם מגיעה למשיבים מלוא התמורה המוסכמת ואם לאו. בית המשפט בחן שאלה זו, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי העבודות שביצעו המשיבים, בוצעו בצורה מקצועית וטובה, ולאור תוצאה זו הוא הגיע למסקנה הסופית בפסק הדין, אשר לפיה מגיעה למשיבים מלוא התמורה המוסכמת, על כן חל בענייננו הכלל השני של "השתק פלוגתא", והמבקשת מושתקת כיום להעלות טענות, אשר סותרות את הקביעה וההכרעה בהליך הראשון.

המבקשת בבקשתה מעלה טענה כי בעלי הדין בשני ההליכים אינם זהים. דין טענה זו להידחות. אין מחלוקת כי שני המשיבים הינם אחים ועוסקים כקבלנים לעבודות גג רעפים ופרגולות. אומנם המשיב הוא אשר חתם על ההסכם עם המבקשת, עם זאת המשיב 2 היה מעורב באופן פעיל בהתקשרות זו, והעיד בהליך הראשון, ואף בית המשפט בעמ' 3 לפסק הדין בהליך הראשון ציין, כי המשיב מס' 2 אחיו של המשיב, היה מעורב באופן ישיר בהתקשרות עם המבקשת ובביצוע העבודות.

המבקשת בבקשתה זו לא הכחישה קביעה זו, והראיה לכך בתביעה נשוא בקשה זו היא צירפה את שני האחים כנתבעים, דבר המלמד כי בפועל ראתה המבקשת את המשיבים כאחראים בפניה בגין אותן עבודות על אף העובדה כי ההסכם נחתם ע"י המשיב בלבד.

למעלה מן הנדרש, אציין כי בעמ' 5 לפסק הדין בהליך הראשון ציין בית המשפט בפסקה האחרונה, כי לאחר סיום שלב ההוכחות ולאחר שסיכמו הצדדים את טענותיהם, הגישה המבקשת הודעה על הגשת חוות דעת, ובית המשפט התעלם מקיומה של חוות דעת זו, מאחר ולגישתו המבקשת לא קיבלה את רשות בית המשפט להגיש את חוות הדעת.

המבקשת טענה בסעיף 12 לבקשתה, כי היא הגישה את אותה חוות דעת בהליך הראשון, ובית המשפט הורה להעבירה לתגובת הצד השני, אולם משום מה בפסק הדין התעלם בית המשפט מחוות הדעת, על כן היא טוענת כי לא ניתנה לה אפשרות להוכחת טענותיה, בשל התעלמות בית המשפט בהליך הראשון מחוות הדעת. נראה לי כי טענות אלה מקומן לערעור על פסק הדין בהליך הראשון. משסברה המבקשת כי בית המשפט בהליך הראשון מנע ממנה את היכולת להוכיח את טענותיה וסירב לקבל את חוות הדעת, עמדה לה הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים, אולם מטעמיה היא נמנעה מלעשות זאת, ואין לה להלין אלא על עצמה.

7. סוף דבר, מאחר והתקיימו בענייננו שני הכללים של מעשה בית דין, "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", בדין דחה בית משפט קמא על הסף את התביעה הקטנה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים.

8. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

9. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

10. המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ט (5 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

מותר לפרסום מיום 05/06/2009.

זיאד הווארי - שופט

000171/09ברע054 ערין בראנסה