ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר עוזרי נגד יעיש ברוך :

3


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כב' השופט משה דרורי

בש"א 4691/08

בש"א 5019/08

ע"א 2436/08

בעניין:

1. יאיר עוזרי

2. עו"ד יעקב הימלפרב

שניהם ע"י ב"כ עו"ד יהודה ברמי

המבקשים

- נ ג ד -

1. יעיש ברוך

2. יעיש אביגיל

שניהם ע"י ב"כ עו"ד דגנית נגר-הכהן

המשיבים

החלטה

כ ל ל י

1. כללי עיכוב הביצוע של פסק דין כספי, כאשר הנתבע הגיש לגביו ערעור, ידועים הם.

2. האם יש מקום לשנות מכללים אלה, ואם כן, האם הוצגו הראיות המתאימות והנתונים הנדרשים, המצדיקים סטייה מאותם כללים?

3. או שמא, הנתונים החדשים, המאפיינים תיק זה, מחייבים, וביתר שאת, להפעיל את כללי אי עיכוב הביצוע של פסק דין כספי, אשר הוגש לגביו ערעור?

ה צ ד ד י ם

4. הצדדים בתיק זה, הם אלה:

המבקש מס' 1, מר יאיר עוזרי, היה המייסד של גוף, הקרוי "קרן גואלי הקרקע" (להלן – "הקרן"). הוא מכר מגרשים, אשר, לטענתו, נרכשו מבעליהם על ידי אותה קרן, בסמוך ליישוב אלפי מנשה, אשר ביהודה ושומרון.

5. אחד מבין הקונים הם המשיבים, בני הזוג יעיש, ברוך ואביגיל, אשר שילמו את מלוא התמורה לקרן בגין מגרש אחד שרכשו מן הקרן. בנוסף לכך רכשו המשיבים מגרש נוסף, מבני זוג אחרים (סעדיה ונחמה שררה), אשר הם רכשו מגרש מהקרן. הרכישה, על פי האמור בחוזה שבין הקרן לבין הרוכשים, נועדה, כלשון המבוא להסכם: "הואיל ובכוונת הקרן ליזום הקמת שכונת מגורים לציבור הדתי לאומי במקרקעין".

6. מבקש מס' 2, עו"ד יעקב הימלפרב (להלן גם – "עוה"ד"), הוא הנאמן של הקרן, ובעל זכות חתימה יחידה בחשבון הבנק שניהלה הקרן. הוא אף שימש כיועץ המשפטי של הקרן, וייצג את הקרן בקשר לעסקת המכר, שבה היו בני הזוג יעיש (המשיבים), הקונים.

ההליכים בבית משפט קמא בתיק העיקרי

7. לאחר שחלפו שנים רבות – נכון להיום, למעלה מאחת עשרה שנים (חוזה המכר בין המשיבים לבין הקרן נחתם ביום 30.3.98 (להלן – "חוזה המכר")) – הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט השלום בירושלים (ת.א. 13374/04), ובה עתרו לקבל את כספם בחזרה.

8. הטענה המרכזית של התובעים בערכאה הדיונית (המשיבים, בפניי) היא, שעל פי חוזה המכר תהליך רישום המגרשים על שם הקונים, המשיבים, היה צריך להימשך לא יותר מ-24 חודש, ואילו ביום הגשת התביעה עברו 6 שנים מיום חתימת החוזה (כיום, כפי שכבר אמרתי, עברו למעלה מאחת עשרה שנים).

9. למען שלמות התמונה אציין, שבית משפט קמא קבע כי הקרן אינה אישיות משפטית, ולכן, התביעה נגדה נמחקה, והנתבע הנמען הנכון, הוא מר עוזרי (להלן – "המוכר" או "מנהל הקרן" או "המבקש"), והנתבע השני הוא עורך הדין, המחזיק בכספי הרוכשים בנאמנות (להלן – "הנאמן" או "עורך הדין").

פסק הדין של בית משפט קמא

10. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד"ר שירלי רנר), לאחר ששמע עדויות, קיבל מסמכים, ועיין בסיכומים, ניתח את הוראות חוק החוזים, והגיע למסקנה, בפסק דינו, שניתן ביום ט אדר ב תשס"ח (16.3.08), בת.א. 13374/04 (להלן – "פסק הדין"), כי החוזה בין הצדדים פקע, על פי דיני החוזים (פיסקה 6 לפסק הדין).

11. פועל יוצא מכך, הוא כי מוטלת על המוכר חובת השבה של הסכומים שקיבל, כאמור בסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראה: פיסקה 7 לפסק הדין).

12. ככל שמדובר בכספים הנמצאים בידי הנתבע 2 (עורך הדין הנ"ל), קבע בית משפט קמא, כי נתבע 2 הוא מחזיק בכספי הרוכשים בנאמנות. בית המשפט הוסיף ואמר, כי "משלא הוכחה כל הפרה של חובותיו כנאמן, אין מקום להטלת אחריות אישית עליו. עם זאת, לנוכח פקיעת החוזה יש מקום להורות על השבת כספי התובעים המוחזקים על ידו בנאמנות" (פיסקה 8 לפסק הדין).

13. קבלת התביעה על ידי בית משפט השלום "תורגמה" לחיובו של הנתבע 1 לשלם לתובעים סך של 82,270 ₪, עבור המגרשים, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 31.3.98.

14. בית משפט שלום הוסיף ואמר, כי "לאור פקיעת החוזה ישיב הנתבע 2 כנאמן את כספי התובעים המוחזקים על ידו בחשבון הנאמנות" (לקראת סיום פסק הדין).

15. אשר ליחסים שבין שני הנתבעים, הם שני המבקשים שבפניי, קבע בית משפט קמא כדלקמן: "חיובם של הנתבעים 2-1 הוא יחד ולחוד, כדי השיעור המשותף" (סיום פסק הדין).

16. כמו כן, חויב נתבע מס' 1 בהוצאות המשפט, בגובה האגרה ששולמה בתיק (כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ששולם), וכן בשכ"ט עו"ד, בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

17. התביעה נגד הקרן, כפי שציינתי לעיל (פיסקה 5) – נדחתה.

הליכי עיכוב הביצוע בבית משפט השלום

18. בא כוחם של המוכר ושל עורך הדין, עו"ד יהודה ברמי, הגיש לבית משפט השלום בקשה בכתב לעיכוב ביצוע פסק הדין, ביום 7.9.08 (הועלתה טענה על האיחור בבקשה, אך לא ראיתי צורך לדון בכך, לאור תוצאות החלטתי).

19. ב"כ המבקשים צירף לבקשתו זו את הודעת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, וטען כי יש סיכויים גבוהים שהערעור יתקבל.

20. לדברי ב"כ המבקשים, בית המשפט קמא טעה בכך שלא דן בטענות ההגנה של המבקשים, טעה בכך שחייב את המבקש 1 באופן אישי, ולא נתן משקל לכך שמבקש 1 פעל ללא ליאות לקדם את הליכי רישום המקרקעין, וכי לא נפל פגם בפעולתו, כלשון סעיף 15 לבקשה.

21. ככל שמדובר בכספים עצמם, נטען כי המשיבים ידעו כי 30% מכספם נמצא בסיכון, שכן כסף זה נועד "להוצאות שונות ברישומים, תשלומי אגרות, הוצאות עו"ד תשלום לבעלי הקרקע המוכרים ועוד, וכי כספים אלה לא יושבו", וזאת, לעומת 70% מהכספים אשר מוחזקים בקרן הנאמנות ויוחזרו להם (סעיף 18 רישא לנימוקי הערעור שהוזכרו בבקשה).

22. בהקשר זה, מוסיף ב"כ המבקשים, כי החלטת בית משפט קמא להחזיר את הכספים, בצירוף ריבית והצמדה, היא, כלשון הבקשה "מוטעית לחלוטין ומחסירה את העובדה שהכספים הוחזקו בקרן בערכים אלו בידיעת המשיבים" (סעיף 18 סיפא לנימוקי הערעור, שהוזכרו בבקשה).

23. בבקשה, יש התייחסות לנימוקי ערעור נוספים, לרבות הטענה כי הזמן שחלף הוא סביר, ועוד.

24. מכל מקום, לעניין עיכוב ההליכים, נטען כי מאחר ומבקש 2 הוא עורך דין במקצועו, שקיבל הוראה אופרטיבית להחזיר כספים המצויים אצלו בחשבון הנאמנות, אין הוא יכול לעשות כן, שכן בחשבון הנאמנות יש רק 70% מן הכספים. לכן, לטענת המבקשים, החזרת מלוא הכספים שנקבעו בפסק הדין תגרום "תקלה מול כל קבוצת הרוכשים, אשר אף אחד לא שמע את דעתם כי אם יוצא כסף מחשבון הנאמנות, יגרום הדבר לנזק לכלל קבוצת הרוכשים שלא יוכלו להעמיד את הכספים במלואם אם יילקחו כספים מחשבון הנאמנות" (סעיף 2 לפרק של עיכוב הליכים, עמ' 10 לבקשה).

25. במסגרת מעין מאזן הנוחיות, או כלשון הבקשה "מאזן האינטרסים", טענת ב"כ המבקשים, היא זו: "לא ייגרם למשיבים שום נזק אם ימתינו עד להכרעה בבית המשפט המחוזי. 70% מהכספים מצויים בחשבון הנאמנות ואין כל סכנה להיעלמותם, ולכן המשיבים מובטחים במרבית כספם" (סעיף 3 לפרק עיכוב ההליכים).

26. הסעיף האחרון של הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט השלום (הממוספרת כסעיף 5 לפרק "לעניין עיכוב הליכים") עוסק במצב האישי של מבקש 1, ובו נכתב כדלקמן:

"המבקש 1 הינו אב לשישה ילדים, עסקו קרס, והוא מצוי בקשיים כלכליים והליכי הוצל"פ יגרמו לו נזקים בלתי הפיכים ויפריעו לו בפרנסת משפחתו ובכלכול ילדיו הרבים. לא ייגרם שום נזק למשיבים. הם המתינו שנים רבות לפני שהגישו את התובענה, ולכן יכולים להמתין פרק זמן נוסף עד להכרעה הסופית. במאזן האינטרסים אין כל ספק כי האינטרס של המבקשים גובר על האינטרס של המשיבים, הגם שמרבית כספם כ-70% ממנו מובטח בחשבון הנאמנות".

27. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי עורך דין יעקב הימלפרב, וכן תצהיר חתום על ידי יאיר עוזרי, ובשניהם הנוסח זהה, כולל ההצהרה כי 70% מהכספים מובטחים בחשבון הנאמנות.

28. המשיבים התנגדו לעיכוב הביצוע, ובתגובתם, מיום 25.9.08, ציינו כי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב, ואינם מוסרים להם עותקים של המסמכים שהגישו לבית המשפט.

29. לעניין עיכוב הביצוע, מביאים המשיבים בטיעוניהם פסיקה שבה נקבע כי כאשר מדובר בפסק דין כספי, יש מקום לעיכוב ביצוע לא רק לאחר שהמערער מילא את התנאי כי יש סיכויים טובים להצליח בערעורו, אלא עליו לשכנע את בית המשפט כי אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, כי אז "יהיה זה מן הנמנע – או קשה מאוד – להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון" (פיסקה שהובאה בסעיף 6 לתגובה – בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174).

30. בפסק דין אחר, המובא בטיעוני המשיבים נאמר כי יש מקום לשקול לא רק את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית (וזאת יש להוכיח בראיות ולא בטענה בעלמא), אלא גם את האפשרות שעלולה להיגרם לזוכה פגיעה מעיכוב הביצוע.

31. במקרה שבפניי, המשיבים (הקונים) טוענים, כי מועד הגשת הערעור כבר חלף, ובכל מקרה, אין סיכוי לערעור.

32. טענה נוספת בפי המשיבים: הכספים אשר נמצאים בחשבון הנאמנות, שייכים למשיבים, ולא למבקשים. לכן, קשה לדבר על נזק שיכול להיגרם למבקשים, מהשבת כספים, אשר כלל אינם שייכים להם.

33. המבקשים הגישו "תשובה לתגובת המשיבים בבקשה בכתב לעיכוב ביצוע פסק הדין", וחזרו על עיקר טיעוניהם, תוך הדגשת הנזק שנגרם למבקשים עקב פתיחת הליכי הוצאה לפועל על ידי המשיבים (סעיף 6 לתשובה), ופירוט חומרת המצב של מבקש 2, אשר ביחס אליו עיקול גורף על כל חשבונותיו (כולל חשבונות נאמנות) הוא חמור ביותר, בנסיבות העניין (סעיף 6 סיפא לתשובה), וכל זאת מבלי לגרוע מעצם הנזק, לשיטת המבקשים, בעיקול כספי הנאמנות השייכים לרוכשים האחרים של המגרשים או המיועדים לטובת רוכשים אלה, כולל חשש להפרות חוזים, עקב עיקולים אלה (סעיף 8 לתשובה של המבקשים).

34. המבקשים חוזרים וטוענים כי הכספים נמצאים בחשבון נאמנות, ומכנים את טענות המשיבים כאילו הכספים אינם בנאמנות במילה חריפה: "הטעייה", וכראייה הם מציינים את הדו"ח הכספי שהוגש לבית המשפט (סעיף 11 לתשובה הנ"ל).

35. לעניין משך הזמן, טענת המבקשים היא כי המשיבים המתינו 6 שנים עד הגשת התביעה, ולכן "בהתנהגותם ובשתיקתם הביעו המשיבים את אישורם להמשך החוזה" (סעיף 10 לתשובה), ובכל השנים, לטענת המבקשים, במשך מספר שנים, המשיבים "לא נקפו אצבע, לא שלחו הודעת ביטול ולא פעלו לבטל את ההסכם, כאשר בכל אותה העת הם נותנים למבקשים אור ירוק להמשיך בפעילות רכישת המקרקעין ולהוציא הוצאות שונות כדי לקדם את ההליכים" (סעיף 13 לתשובה).

36. מכאן, מסקנת המבקשים, כי על המשיבים להמשיך ולבטוח במבקש 2, שישאיר הכספים "בידיו הנאמנות" (סעיף 13 לתשובה), כפי שהוא נוהג ביושר ובנאמנות ביחס ליתר הרוכשים (סעיף 14 לתשובה).


החלטת בית משפט השלום בעניין עיכוב הביצוע

37. ביום 27.10.08 ניתנה על ידי בית משפט שלום בירושלים (כב' השופטת ד"ר שירלי רנר) החלטה, הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע.

38. וזה נוסח ההחלטה (שצורפה כנספח 4 לבש"א 4691/08):

"בשים לב להלכות הקיימות בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין (ר' בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה פ"ד נ(5) 403; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד השומה ת"א, פ"ד נג(1) 187), לכך שבנסיבות העניין מדובר בפסק דין שנשואו כספי, שאין טענה כי אם יתבטל פסק הדין בערעור יתקבלו המבקשים בקושי לגבות בחזרה את סכום פסק הדין, שלמעשה גם הטענה בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המבקש 2, שלא פורטה בתצהירו, כפופה לטענת המבקשים כי 70% מהכספים ממילא לא מצויים בחשבון הנאמנות (ר' סעיף 10 לבקשה) וכך שבמערכת בית המשפט מופיע אישור מסירה של פסק הדין חתום לכאורה על ידי ב"כ המבקשים דאג, המבקש 2, מחודש מרץ השנה, איני רואה מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, איני רואה מקום ליתן צו להוצאות".

ההליכים בבית המשפט המחוזי – בש"א 4691/08

39. ביום 11.11.08 הוגשה על ידי המבקשים בקשה בכתב לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום (בש"א 4691/08).

40. בבקשה המפורטת והארוכה (10 עמ'), חוזרים המבקשים, באמצעות ב"כ עו"ד יהודה ברמי, על טיעוניהם בערכאה הראשונה, הן בנושא הסיכויים בערעור, והן ביחס לנזקיהם, אם לא יינתן צו עיכוב ביצוע, נושאים שאותם סקרתי, בתמצית, לעיל (ראה: פיסקאות 26-18 וכן פיסקאות 36-33).

41. גם בבקשה זו שבפניי, חוזרים וטוענים המבקשים כי "המערערים לא קיבלו את הכספים לכיסם. הכספים התקבלו לתוך חשבון נאמנות של כל קבוצת הרכישה" (סעיף 10 לבקשה, שהנוסח המילולי שלו מופיע גם בסעיף 12 לתצהיר עו"ד יעקב הימלפרב, מבקש מס' 2).

42. טענה נוספת המופיעה בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, היא, כי המבקשים לא התרשלו, וביצעו את השלבים הראשוניים הנדרשים לצורך ביצוע העברת המקרקעין על שם הרוכשים, והם, לטענת המבקשים, אלה: אישור מפות מדידה במשרד הביטחון; פרסום העיסקה בעיתון המקומי ובמקום מרכזי בכפר הסמוך למקרקעין; נערכה ביקורת שטחים, שכללה הליכה פיזית בתוך השטח, לשם הצבעה על גבולות המקרקעין (סעיף 13 (א)-(ג) לבקשה), ואף נערכו מספר ישיבות של הוועדה לרישום ראשון (סעיף 14 רישא לבקשה). לטענת המבקשים, העיכובים בהמשך ההליכים, אינם תלויים במבקשים אלא בלוח הזמנים שנקבע על ידי המינהל האזרחי (סעיף 14 סיפא לבקשה). המבקשים מוסיפים וטוענים, כי העיכובים נגרמו בגלל אירועי "גיאות ושפל", בשנת 2000, ואירועים ביטחוניים שלא אפשרו את כינוס הוועדה, ובעניין זה, מוצאים עצמם המבקשים "בחברה טובה", בכך שהם טוענים כי "בתיק זה כמו בתיקים רבים נגרמו ביטולים ולא ניתן היה לקדם אותו [את רישום המקרקעין; תוספת שלי – מ' ד'] עקב קשיים שהיו במצב הבטחוני" (סעיף 15 לבקשה).

43. במסגרת נימוקי הערעור, נטען בבקשה, כי קיים "מעשה בית דין בין צדדים קרובים", כאשר הכוונה, על פי הנטען, הוא לפסק דינו של השופט זכריה ימיני, בת.א. 1193/03, שעותק ממנו לא צורף (ראה: סעיפים 4-1 לנימוקי הערעור).

44. טענה נוספת היא, כי יש מעין שותפות בין כל הרוכשים. לכן, לפי השקפתם המשפטית של המבקשים, "הדרך היחידה להגיש תובענה זו היא כל השותפים לקבוצת הרכישה יתבעו בתובענה" (סעיף 6 רישא לנימוקי הערעור), שכן "כל החברים הפקידו כספים בחשבון הנאמנות, שהינו חשבון לטובת כל החברים" (סעיף 6 מציעתא לנימוקי הערעור), והחזרת הכספים למשיבים, "פוגעת בעניינם של כל השותפים, שכן מדובר בקבוצה שיש לה מטרה אחת משותפת" (שם, וכן בסעיף 7 לנימוקי הערעור).

45. המבקשים טוענים, כי הקרן היא האישיות המשפטית אותה יש לתבוע, ולא את המבקש 1 (סעיף 8 לנימוקי הערעור), שהינו שליח גרידא (סעיפים 16-8 לנימוקי הערעור).

46. גם לגבי הזמן הסביר של סיום הרישום, יש טענות למכביר בפיהם של המבקשים (סעיפים 25-20 לנימוקי הערעור).

47. לעניין החלטת בית משפט קמא (שצוטטה במלואה לעיל, בפיסקה 38), עמדת המבקשים הינה זו (סעיף 6 לפרק עיכוב ההליכים, עמ' 10 לבקשה):

"ביהמ"ש הנכבד קמא לא קיבל את בקשת עיכוב הביצוע והעלה טענות שונות בעניין זה וזאת בהחלטה לקונית וקצרה תוך התעלמות מטענות המבקשים בבקשה לעיכוב ביצוע וחסר התייחסות לטענות אלו וכן דיון בהם. ביהמ"ש הנכבד קמא לא התייחס לטענה כי בחשבון הנאמנות מצויים כספים של כלל השותפים והוצאת כספים מחשבון זה תגרום נזק לאנשים שאינם קשורים במשפט. ביהמ"ש הנכבד קמא לא נתן את דעתו שיש סיכויי ערעור מצוינים כמתואר בהודעת הערעור ובבקשה זו. המשיבים עוסקים בהוראה ולא מושפעים בכספים, יש חשש גדול מאד כי אם יוחזרו הכספים לא ניתן יהיה לגבותם בחזרה. ביהמ"ש הנכבד קמא גם לא התייחס לעובדה שהמשיבים נקטו הליכים נגד עו"ד הימלפרב ועיקלו חשבונות שלו, דבר המנוגד לפסק הדין. עו"ד הימלפרב מעולם לא קיבל את פסק הדין ואין כל אישור מסירה חתום על ידו".

48. לאחר הגשת הבקשה, היא הובאה בפניי (כשופט תורן).

49. ביום יג חשבון תשס"ט (11.11.08), ניתנה על ידי החלטה בבקשה, אשר, קבעה, בין היתר, את הדברים הבאים:

א. הגעתי למסקנה, כי הבקשה מחייבת תשובה ותגובה, ועל כן הוריתי כי המשיבים יגישו תשובה לבקשה תוך 20 יום מהיום, וכי המבקשים יגיבו על התשובה הנ"ל תוך 10 ימים מיום קבלתה (פיסקאות 7-5 להחלטה).

ב. הצעתי לב"כ הצדדים להיפגש ולנסות למצוא פתרון מעשי (אותו הפעלתי בכמה תיקים בעבר): תשלום סכום פסק הדין, כנגד בטוחה הולמת, כגון: מישכון נדל"ן או ערבות של ערבים בטוחים ואמידים (פיסקה 9 להחלטתי הנ"ל).

ג. כדי לעודד את הצדדים להגיע להידברות, קבעתי, כי אם יגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, די בכך שיגישוה לבית המשפט, ואתן לה תוקף של החלטה, ואז, ממילא, יתייתר הצורך בהגשת התשובה והתגובה (פיסקה 10 להחלטה האמורה).

50. לצערי, הצדדים לא רק שלא הגיעו לידי הסכם, כמוצע על ידי, אלא הגישו תילי תילים של מסמכים, כולל בקשה נוספת (בש"א 5019/08), ועמדותיהם מרוחקות זו מזו, מרחק ניכר.

בנסיבות אלה, אין מנוס מליתן החלטה מפורטת בתיק, אשר תתייחס למכלול טענותיהם של הצדדים. למותר לציין כי לכך יש משמעות גם בעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

51. אציג, בתמצית, מסמכים אלה, כדי שאוכל בפרק "הדיון" להתייחס למלוא טענותיהם של ב"כ הצדדים.

52. תחילה, טענו המשיבים כי לא קיבלו את החומר שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי (ראה: "הודעה דחופה לכב' בית המשפט", שהוגשה על ידי ב"כ המשיבים עו"ד דגנית נגר-הכהן, ביום 21.11.08).

53. בעקבות זאת, ניתנה על ידי החלטה ביום יד חשבון תשס"ט (12.11.08), שבה הוריתי לב"כ המבקשים להמציא, תוך 5 ימים, לב"כ המשיבים, כל מסמך שהוגש לבית המשפט, וכי מועד התשובה והתגובה, יחלו מיום המצאת החומר.

54. לאחר שהחומר הגיע למשיבים, קבעתי בהחלטתי מיום כז חשבון תשס"ט (25.11.08), כי מאז יחלו המועדים.

55. ב"כ המבקשים, עו"ד ברמי, הגיש "בקשה להבהרה, לעיכוב הליכים והודעה בדבר המצאת מסמכים", וטען כי אין מקום להמשיך בהליכי הוצל"פ, בפועל, נגד המבקשים, שכן 70% מן הכספים נמצאים בחשבון נאמנות של המבקש מס' 2 (עוה"ד), ואין כל הצדקה "לנקוט בהליכי הוצל"פ נגד המבקש 2 על חשבונות אחרים שיש לו ולא על הכספים שלהם [של המשיבים – הוספה שלי – מ' ד'] המהווים 70% ממה ששולם על ידם שכן זהו הסכום שנותר לטובתם [של המשיבים – הוספה שלי – מ' ד'] והמצוי בחשבון הנאמנות של הקרן" (סעיף 6 לבקשת ההבהרה).

56. בעקבות זאת, ניתנה על ידי החלטה ביום כו חשבון תשס"ט (24.11.08), שבה קבעתי, בין היתר, כי "עד להכרעה בבש"א, ניתן להמשיך בהליכי ההוצל"פ, ככל שהדבר קשור לעיקולים, בדרך של רישום בלבד. לא יועבר כל סכום שהוא לזוכה ולא תוגש בקשה למאסר או להוצאת מעוקלים (מטלטלין) ולא כל שכן שלא יימכר כל נכס מעוקל (אם נתפס נכס כזה), והכל עד לתום הדיון וההכרעה בבש"א זו" (פיסקאות 2-1 להחלטתי הנ"ל; ההדגשה – במקור).

57. תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע, הוגשה על ידי עו"ד דגנית נגר-הכהן, ביום 14.12.08.

58. המשיבים מעלים, בתחילת התגובה, טענות סף על חוסר תום ליבם של המבקשים, אשר אינם ממציאים מסמכים, כגון: סיכומים, לצד שכנגד, הן בבית משפט קמא (סעיף 3 לתגובה), והן בבית המשפט המחוזי (סעיפים 8-4 לתגובה).

59. המשיבים חוזרים על טיעוניהם המשפטיים, לפיהם אין לעכב ביצוע של פסק דין כספי, ובכל מקרה, לא התקיימו החריגים לכלל זה (סעיף 9 לתגובה).

60. ביישום הכללים הללו על הפרשה שבפנינו, טענת המשיבים היא כי אין למבקשים סיכויים להצליח בערעור, בשל איחור בהגשת הערעור (סעיף 10 לתגובה).

61. לעניין מאזן הנזקים, טענת המשיבים היא כי המבקשים לא הוכיחו כל נזק שייגרם למבקשים, שכן הכספים מונחים בחשבון נאמנות, שאינו של המבקשים.

המשיבים חוזרים וטוענים, כי המבקשים לא הציגו כל ראיה על כך שלא יוכלו להיפרע מן המשיבים, אם יזכו בערעור. לכן, אין בסיס משפטי לבקשה של המבקשים לעיכוב הביצוע של פסק הדין הכספי שניתן בבית משפט השלום(סעיף 11 לתגובת המשיבים).

62. לעניין המועדים, טענת המשיבים היא שהמתינו כ-10 שנים, וטרם קיבלו חזרה את כספם (סעיף 12 רישא לתגובת המשיבים).

63. המשיבים מעלים טענה חדשה, חמורה באופייה:

הם צרפו לתגובתם התכתבות עם עו"ד הימלפרב, המבקש 1 ועם בא כוחו, עו"ד ברמי, ממנה עולה כי הכספים, לטענת עוה"ד הנ"ל, היו בחשבון נאמנות מס' 77091, בנק אוצר החייל, סניף רעות 345 (זה גם הנוסח של החותמת של "קרן גואלי קרקע" החתומה על חוזה המכר).

לפי מכתבו של עו"ד הימלפרב, מיום 28.2.07, הכספים נמצאו בחשבון נאמנות שלו, בבנק המזרחי, סניף 521, מודיעין, מס' חשבון 147983.

במכתב קודם של עו"ד הימלפרב מיום 22.2.07, הנושא כותרת "קרן גואלי קרקע – דו"ח הכנסות/הוצאות", ההכנסות מהמשתתפים ברכישה הם סך של 563,766 $, ולאחר ניכוי ההוצאות (החזר בגין ביטולים; תשלום לבעלי המקרקעין מהם נרכשה הקרקע; מודד; הוצאות ניהול וטיפול, ושכ"ט עו"ד, כאשר שני הרכיבים האחרונים מגיעים לסך של כ-55,000 $), היתרה היא סך 224,498 $.

אולם, כאשר ביקשה ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, לקבל דפי חשבון, לא קיבלה מענה מעו"ד הימלפרב.

אחד מן המסמכים שצורף לתגובת המשיבים, הוא אישור של בנק המזרחי, שהונפק, כנטען על ידי המשיבים, בתשובה להליכי ההוצל"פ, ובו נכתב, כי חשבון הנאמנות הנ"ל נסגר בחודש 7/08, כאשר בטופס הרשמי של הבנק כתוב: "עו"ש סגור: 9 סגור ביוזמת הלקוח". פרטי החשבון הם: "עו"ד הימלפרב בנאמ' אבו אח'".

64. עו"ד דגנית נגר-הכהן, ב"כ המשיבים, פנתה בכתב בעניין זה לעו"ד יעקב הימלפרב, ביום יא חשון תשס"ט (9.11.09), ובו דרשה ממנו, מיידית, "להודיעני לאן הועברו הכספים, איזה בנק, מס' חשבון ומס' סניף" (סעיף 3 למכתב הנ"ל שהוא נספח ה' לתגובת המשיבים). המכתב מסתיים בהודעה כי "במידה ולא אענה תוך 48 שעות מקבלת מכתבי זה, מרשי יראה בכך מעילה בכספי הנאמנות ויאלץ לדווח ,על כך למשטרת ישראל וללשכת עורכי הדין" (סעיף 4 למכתב הנ"ל).

65. על מכתב זה נענתה ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, במכתבו של ב"כ המבקשים, עו"ד יהודה ברמי, ביום 19.11.08, כי מכתבה מהווה עבירה אתית חמורה, בעצם הפניה ללקוח (עו"ד הימלפרב), וכי לשון המכתב היא משתלחת ומאיימת, דבר האסור על פי דין (סעיף 1 למכתב). עו"ד ברמי מבקש מעו"ד דגנית נגר-הכהן שלא לפנות למרשו, קרי: עו"ד הימלפרב, וכי כל פנייה למרשו תעשה דרכו בלבד (סעיף 2 למכתב). כמו כן מבקש עו"ד ברמי כי עו"ד דנית נגר-הכהן תתנצל בפני מרשו, שכך בדעתו לפנות ללשכת עורכי הדין בעניין האמור (סעיף 3 למכתב).


66. אין במכתב זה, ואף לא ביתר הממסכים שהוגשו לבית משפט זה על ידי המבקשים, התייחסות עניינית, לשאלה הפשוטה: היכן הם כספי הנאמנות?

67. תשובת המבקשים לתגובת המשיבים, שהוגשה על ידי עו"ד יהודה ברמי, ב"כ המבקשים, ביום 15.12.08, כוללת טענות כנגד פגיעה בשמו הטוב של עו"ד הימלפרב, שהינו עו"ד בעל וותק של 20 שנים, ובעל מוניטין, בעוד המשיבים, כלשון תשובת המבקשים, "פועלים בחוסר תום לב... בפעולות דרקוניות כלפי המבקש 2" (סעיף 5 לתשובה).

68. המבקשים חוזרים על הטענה כי הוצאת כספים מחשבון הנאמנות תגרום נזק לאנשים, שאינם קשורים במשפט (סעיף 14 לתשובת המבקשים).

69. המבקשים טוענים כי המשיבים עוסקים בהוראה, ולא משופעים בכספים, ולכן "יש חשש גדול כי אם יוחזרו הכספים, לא ניתן יהיה לגבותם בחזרה" (סעיף 15 לתשובת המבקשים).

70. בסיום התשובה, נטען על ידי ב"כ המשיבים, עו"ד ברמי, כדלקמן (סעיפים 16 ו-17 לתשובה):

"16. יש לדחות את כל הטענות החמורות בדבר כספי הנאמנות שכן עו"ד הימלפרב הגיש לביהמ"ש נכבד זה בקשה להפקיד את הכספים שמצויים בידו על שם המשיבים לידי ביהמ"ש והם יופקדו עם החלטת ביהמ"ש נכבד זה בידי ביהמ"ש הנכבד.

17. ב"כ המשיבים פועלת באופן שערורייתי תוך העלאת טענות לא ראויות בשעה שעו"ד הימלפרב פנה בתום לב לביהמ"ש וביקש להפקיד את הכספים בידו על שם המשיבים עד לתום הדיון בערעור. טענות כגון מעילה מואב[?] כי לא היו מועלות על הנייר".

הבקשה למסירת מידע

71. ביום 7.1.09, הוגשה על ידי ב"כ המבקשים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, בקשה לבית משפט זה, במסגרת ע"א 2436/08, שכותרתה היא: "בקשה למתן צו למסירת מידע", ובה מתבקש כב' בית המשפט להורות לבנק המזרחי, סניף מודיעין, למסור כל מידע בנוגע לחשבון נאמנות שמספרו 147983, שנוהל על ידי עו"ד יעקב הימלפרב.

72. במסגרת נימוקי הבקשה, מובאת ההתכתבות ביחס לחשבון הבנק הנ"ל (שתמציתה הובאה לעיל, בפיסקאות 67-64).

73. הנימוק המרכזי לבקשה, מובא בסעיף 5 שבה, שזה לשונו:

"לאור הסתירות החוזרות ונשנות בין הצהרותיו של המשיב מס' 2 לבין המציאות הקיימת שבה, לא נותרו כספים בחשבון הנאמנות שנוהל על ידו, ולאור העובדה שהמשיב מס' 2 מסרב למסור למבקשים כל מידע בנוגע לכספיהם אשר נוהלו על ידו, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות אליו, מבוקש מכב' בית המשפט ליתן צו המורה לבנק המזרחי סניף מודיעין, למסור למבקשים כל מידע בנוגע לחשבון מס' 147983, אשר נוהל ע"י המשיב מס' 2 מיום פתיחתו ועד ליום סגירתו".

74. אין בבקשה כל רמז או אסמכתא משפטית לכך שלבית המשפט לערעורים או לשופט התורן שבו, יש סמכות ליתן צו כזה, אשר, על פני הדברים, אין בו כדי לקדם את הערעור לגופו, אלא לסייע למבקשים בבקשה מיוחדת זו (הם המשיבים שבפניי) לקבל מידע שיסייע להם להליכי הוצל"פ.

75. על כל פנים, ב"כ המבקשים, עו"ד ברמי, לא הגיב, בכתב, לבקשה זו של עו"ד דגנית נגר- הכהן, לקבלת הצו למסירת מידע.

76. למותר לציין, כי עו"ד ברמי לא "התנדב", בשם מרשו, עו"ד הימלפרב, למסור כל מידע על חשבון הנאמנות (וראה גם את הערתי לעיל, בפיסקה 66).

בש"א 5019/08

77. הליך נוסף, אותו יזמו המבקשים, הוא בש"א 5019/08, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 3.12.08, ואשר זו כותרתה: "בקשה נוספת בכתב לעיכוב וביטול כל הליכי ההוצל"פ נגד המבקשים ו/או נגד עו"ד הימלפרב".

78. בבקשה מתוארים הליכי ההוצל"פ שנקטו המשיבים נגד עו"ד יעקב הימלפרב, כולל: עיקולים על חשבונות הבנק שלו, אשר, כנטען בבקשה, "(ו)גרמו לו לנזק בלתי הפיך תוך פגיעה כבדה במוניטין שלו הן כלפי הבנק, כלפי ספקים, כלפי נותני שירות, חברות האשראי ולקוחותיו" (סעיף 7 לבקשה ולתצהיר של עו"ד הימלפרב).

79. עו"ד הימלפרב עורך "חשבון" משלו, לפיו המשיבים שילמו בשנת 1998, סך של 22,940 $, אשר "שווים" היום, סך של 28,334 $.

מתוך סכום זה, נטען, כי "הובהר לרוכשים כי 30% מסכומי הפקדון יופרשו מכספי הנאמנות... בגין ההוצאות הדרושות לשם השלמת רישום המקרקעין וכן התשלומים הראשונים לבעל הקרקע שמכרו" (סעיף 8 לבקשה).

לכן, לטענת עו"ד הימלפרב, הסכום שלכאורה זכאים לו המשיבים הוא סך של 19,837 $ בלבד.

סכום זה, מבקש עו"ד הימלפרב להפקיד בקופת בית המשפט (סעיף 7 סיפא לבקשה).

80. בקשה זו הובאה בפני בית המשפט התורן באותו שבוע, כב' השופט יצחק ענבר, אשר החליט, ביום 5.12.08, כי המשיבים יגיבו תוך 5 ימים, והמבקשים יגיבו על התגובה בתוך 5 ימים.

81. ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, ביקשה כי יוארך המועד להגשת תגובת המשיבים, בשל כך שהמבקשים לא המציאו לה את הבקשה במועד.

82. נעניתי לבקשה, בהחלטתי מיום כ כסלו תשס"ט (17.12.08).

83. בתגובת המשיבים, מתוארים ההליכים בין הצדדים, לרבות: ההחלטה שניתנה על ידי, ביום 26.11.08, לפיה מותר להמשיך בהליכי הוצל"פ, בדרך של רישום בלבד, ולא יימכרו נכסים ולא יוצאו מעוקלים, עד להכרעה בבש"א.

84. לעניין ההצעה להפקדת סכום כסף, טענת המשיבים היא כי חישובו של עו"ד המילפרב אינו נכון, וכי חובות מבקש 1 עומדים על סך של 213,898 ₪, וחובות מבקש 2 הם סך של 163,889 ₪.

85. ב"כ המשיבים, מסבירה כי המשיבים עיקלו את חשבונות הבנק של עו"ד הימלפרב, לאחר שחשבון הנאמנות בבנק, נסגר, על פי דיווחי הבנק.

86. וכך מנמקת ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, את מעשיהם של המשיבים, בכל הנוגע להליכי ההוצל"פ, לרבות: העיקולים, שהופעלו כלפי מבקש 2, עו"ד יעקב הימלפרב (סעיף 12 לתגובת המשיבים):

"לאור האמור לעיל, לא נותרה בידי המשיבים ברירה, אלא לעקל חשבונות פרטיים של המבקש מס' 2, באשר עד כה לא מסר להם מידע כלשהו בדבר פרטי חשבון הנאמנות שבו מצויים הכספים אשר הפקידו בידיו בנאמנות, והסבר כלשהו מדוע נסגר חשבון הנאמנות שעליו הצהיר במסגרת ההליך העיקרי כפי שנזכר לעיל, ואף לא נתן הסבר לאן הועברו הכספים שהיו אמורים להמצא בחשבון הנאמנות שנסגר על ידו. ואין באפשרותם לעקל חשבונות נאמנות אחרים אשר ייתכן כי כספם נמצא בהם. אשר על כן, אין למבקש מס' 2 אלא להלין על עצמו, בעצם העובדה שהמשיבים נקטו נגדו בהליכי הוצאה לפועל 'מתקדמים' כלשונו, מכיוון, שלו היה קיים חשבון נאמנות שעליו היה מוסר מידע אמיתי ונכון למשיבים, לא היו אלו צריכים לנקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל אחרים מלבד עיקול חשבון הנאמנות אשר בו היו אמורים להמצא הכספים".

87. לעניין עיתוי הגשת הבקשות לעיקולים, כותבים המשיבים, כי מסרו את פסק הדין לעו"ד הימלפרב, עוד ביום 18.3.08 (סעיף 13 רישא לתגובת המשיבים), ולאחר מכן פעלו כדלקמן (המשך סעיף 13 לתגובת המשיבים):

"המשיבים המתינו 45 יום ממועד מסירת פסק הדין ועד לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים, ובסופו של דבר, תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשים, נפתח רק בחודש יוני 2008. במהלך 3 חודשים אלו, היה למבקשים ובעיקר למבקש מס' 2, די והותר זמן בכדי להעביר את הכספים המצויים בחשבון הנאמנות לידי המשיבים, אך הם בחרו שלא לעשות כן. בנוסף לכך, נמסרה האזהרה במסירה אישית, למבקש מס' 2 בתאריך 21.8.08. לאחר מסירת האזהרה, ניתנה לו אורכה נוספת בת 21 יום לתשלום הכספים הקבועים בפסק הדין, אך הוא שוב בחר שלא להעבירם.

...

המשיבים המתינו זמן די הותר, בטרם נקיטת הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים, ונתנו למבקשים את כל האורכות המחוייבות בהתאם לחוקים ולתקנות, ואף מעבר לכך, אך המבקשים ממשיכים בשלהם, ומפרים את החלטות בית המשפט, ועוד מבקשים בעזות מצח להמשיך בסחבת שבה הם נוקטים לאורך כל הדרך.

אל לבית המשפט, לתת יד להמשך עינוי הדין של המשיבים, ועליו לשים קץ לבזיון ולזילזול המופגן של המבקשים לאורך כל ההליך המשפטי ולחייבם בהוצאות לדוגמא, ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק".

88. ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, מתייחסת למעמדו של עו"ד הימלפרב כנאמן, וכותבת את הדברים הבאים (סעיף 14 לתגובת המשיבים):

"המבקשים באים לבקש סעד מבית המשפט, אך ידיהם אינן נקיות, ורב הנסתר על הגלוי. הם מעלימים מידע מבית המשפט ומהמשיבים, והמבקש מס' 2 בהיותו נאמן, מועל בעצם באמון אשר ניתן לו, ובחובתו החוקית בהתאם לחוק הנאמנות (התשל"ט-1979). לא מוסר דיווחים למשיבים על הפעולות אשר בוצעו בחשבון, זאת על אף שנדרש לכך מס' פעמים, לא מוסר פרטים אמיתיים ועדכניים על מצב היתרה בחשבון, ואף סוגר את החשבון מבלי ליידע את המשיבים על כך".

89. המשיבים חוזרים על טענתם בדבר הגשת הערעור באיחור, ולכן אין כל סיכוי לקבלתו (סעיף 10 לתגובת המשיבים).

90. בסיום התגובה, עתירת המשיבים לדחות את הבקשה על הסף ולחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא, ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד.

91. לחילופין, ולמען הזהירות, בקשת ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, היא כי המבקשים יפקידו את מלוא סכום פסק הדין, שהוא נושא ריבית והצמדה עד ליום התשלום בנאמנות בידי בא כוח המשיבים, וזאת "כתנאי להעתר לבקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דין" (סיום התגובה).

92. ב"כ המבקשים, עו"ד ברמי, הגיש תשובה לתגובת המשיבים, על פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

93. המבקשים חוזרים על מרבית טענותיהם שהוצגו לעיל, ומסבירים כי עו"ד הימלפרב לא העביר כספים להוצל"פ, כי, לטענת המבקשים, הסכומים שנדרשו לשלם היו מופרזים, והם, לטענת המבקשים, גזל של יתר חברי הקבוצה.

94. אין בתשובת המבקשים, כמו ביתר המסמכים שהגישו, כל התייחסות לסגירת חשבון הנאמנות של עו"ד הימלפרב (וראה לעניין זה גם את האמור בפיסקה 66 לעיל).

מסמכים נוספים שהוגשו לבית המשפט

95. הגשת המסמכים, לא תמה.

96. ב"כ המשיבים, עו"ד דגנית נגר-הכהן, הגישה "בקשה למתן החלטה", שלה צורפה החלטת ראש ההוצל"פ בכפר סבא, בבקשה נוספת של המבקשים לעכב הליכים.

97. עו"ד יהודה ברמי, ב"כ המשיבים, הגיש ביום 1.6.09, בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בבקשה, בטענה כי המשיבים ממשיכים לפעול נגד המשיב 2, וגורמים לו נזק ופגיעה במוניטין שלו, כעו"ד פעיל.

לא ראיתי צורך להטריח את הצדדים לדיון בעל פה, שכן הוגשו לבית משפט מסמכים רבים, כמתואר לעיל, והתיק עם כל הבקשות שבו, מוכן למתן החלטה, וזאת אני עושה עתה, כאשר כותב אני את ההחלטה המפורטת, המתייחסת לכל טיעוני הצדדים, על כל היבטיהם, באופן שהחלטה זו תסגור את כל התיקים והבש"אות התלויות ועומדות בין הצדדים, כך שכל הליכי הביניים המצויים בפני בית המשפט המחוזי יוכרעו, וניתן יהיה לגשת לדיון בערעור האזרחי, לרבות אפשרות הגשת ערעור שכנגד, אשר גם ביחס אליו, אתייחס בפרק הדיון, להלן.

דיון

כללי

98. הארכתי בהבאתו והצגתו של כל מסמך שהוגש לבית המשפט על ידי הצדדים.

99. אקדים ואומר, כי התמונה העולה משלל המסמכים אינה מצדיקה את הבקשה לעיכוב הליכים, ואינני נענה לה.

100. נהפוך הוא, על פי החומר הרב שהוגש לי, לא רק שאין מקום להיענות לבקשת המבקשים אלא יש לראות בחומרה את מעשיו ומחדליו של מבקש 2, ולכך יהיה ביטוי גם בפסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, כלפיו, אישית.

101. אנמק מסקנתי זו, הן על פי הכללים המקובלים ביחס לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, והן על פי הנתונים אשר נפרסו בתיק זה, כמפורט, בהרחבה, לעיל.

ביצוע פסק דין כספי

102. נקודת המוצא לכל הדיונים בסוגיה שבפנינו, היא הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), שכותרתה היא: "הביצוע לא יעוכב", ואשר זה לשונה:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

103. הנשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בתל אביב מסביר את מהות התקנה הנ"ל באומרו את הדברים הבאים (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תל אביב, מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמ' 641; להלן – "גורן").

"במימוש החלטות שיפוטיות, העיקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מייד עם הינתן ההחלטה המזכה".

104. חריג אחד מרכזי הוא כאשר פסק הדין מורה על ביצוע מעשה בלתי הפיך, כמו: הריסת מבנה, וזאת לצורך "השמירה על האינטרס של החייב שהגיש ערעור שלא לעמוד לפני שוקת שבורה, אם יזכה בערעורו" (גורן, שם, בעמ' 643).

105. אכן, גם כאשר מדובר בפסק דין שבו החיוב הוא חיוב כספי, יש מקום במקרים מיוחדים, לעכב את הביצוע של פסק הדין, אך זאת רק בנסיבות אלה (גורן, שם, בעמ' 643):

"מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור - לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו".

106. כאשר מתאר גורן את "שיקולי בית המשפט" (כותרת סעיף ב', בעמ' 642, לספרו הנ"ל), הוא מציין את השיקולים הבאים (שם, בעמ' 643-642):

"הראשון – סיכויי ההצלחה בערעור;

השני – אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהיה זה מן הנמנע, או קשה להשיב את המצב לקדמותו".

107. ואכן, באחד מן המקרים שבאו בפניי, ועלתה שאלה האם לעכב חיוב כספי של קופת חולים לאומית, אשר בפסק דין חוייבה לשלם לתובעת בגין נזקי גוף סך של 238,000 ₪, ועלתה השאלה כיצד תוכל התובעת להשיב את הכסף, אם בית המשפט העליון יקבל את ערעור קופת החולים, הוריתי להטיל עיקול על הדירה של התובעת להבטחת סיטואציה של החזר הכספים אם תזכה קופת חולים בערעור, וכי העיקול יבוטל אם בית המשפט העליון ידחה את ערעור קופת חולים (בש"א 1333/06 קופת חולים לאומית נ' ציפורה זליג; החלטה מיום ב' סיון תשס"ו (29.5.06), בפיסקה 9).

108. אולם, שם מדובר היה בתביעת נזקי גוף, שקופת החולים טענה להעדר אחריות (אם היה מדובר בתיק פלת"ד, התמונה הייתה שונה).

109. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, אין כל הכחשה של המבקשים כי אכן המשיבים שמו את כספם בידי הקרן, ולכן, זכאותם של המשיבים אינה מוטלת באותו ספק של פסק דין לנזיקין שקבע אחריות.

סיכויי ההצלחה בערעור

110. אני ער לטענת המבקשים כאילו יש פגמים בפסק דין, אולם ככל שמדובר בתביעה להשבת כספים ששולמו במהלך חוזה שלא בוצע במשך 11 שנים. יש לזכור, כי גם מאז הגשת התביעה בשנת 2004, ומאז פסק הדין במרץ 2008, ועד היום, לא חל כל שינוי במצב רישום המקרקעין (לפחות לא נטען על ידי המבקשים כי היה שינוי כזה), ולכן גם אם, אולי, היה מקום לשיקול דעת נוסף, האם צדק בית משפט השלום בקובעו כי החוזה פקע, כאשר בדק את המצב על פי הנתונים ביום הגשת התביעה, דהיינו: שנת 2004, שש שנים לאחר חתימת החוזה שבו נקבעה תקופה של 24 חודש לביצוע הרישום, הרי כיום, לאחר למעלה מ-11 שנה, קשה להאמין כי תימצא ערכאה שיפוטית כלשהי אשר תפסוק כי קונה אינו זכאי להשבת כספו, כאשר לא קיבל את רישום הנכס, ולמעשה, לא קיבל את הנכס עצמו, 11 שנים לאחר חתימת החוזה.

111. לא זו אף זו, לאחר שעיינתי בהסכם המכר ובפסק הדין, סבור אני כי לא רק שאין למבקשים סיכוי סביר לזכות בערעור, אלא, לעניות דעתי, אם המשיבים היו מגישים ערעור (ואינני מחווה דעתי האם הם עדיין רשאים להגיש ערעור שכנגד), בגין אי פסיקת פיצויים, לא מן הנמנע כי היו זוכים בערעורם.

112. לא הוצג בפניי כתב התביעה, אך, כעולה מפסק הדין, תבעו המשיבים בנוסף להחזר כספם גם פיצוי עבור נזקים אשר, כלשון בית משפט קמא, "לפי הנהוג והמקובל שהינו 10% מגובה התמורה" (פיסקה 1, עמ' 3 לפסק הדין, כפי שיצא לאור בהוצאת נבו וצורף לבקשה לעיכוב הביצוע).

113. אליבא דאמת, עיון בחוזה המכר מגלה כי המבקשים כאשר ניסחו את חוזה המכר קבעו בו פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בשיעור של 20%. אני ער לכך כי פיצוי זה נקבע בסעיף 14 להסכם אך ורק למקרה בו הרוכש יפר את התחייבויותיו על פי ההסכם, אך כיום, בעידן תום הלב והשוויון, לא מן הנמנע כי בית משפט היה מחייב גם את המוכרים (המשיבים) בשיעור פיצוי דומה.

114. על כל פנים, בפסק דינו של בית משפט קמא אין כל התייחסות לעילת הפיצוי, פרט להזכרתה בתיאור של ההליכים בתחילת פסק הדין.

115. על פני הדברים, בהנחה שקביעותיו של בית משפט קמא עומדות – והן מבוססות כדבעי על עדויות אנשים חיצוניים (ראה פסקאות 5 ו-6 לפסק הדין – כי אז, אם בית משפט קמא הגיע למסקנה כי החוזה פקע עקב אי השלמת הרישום במשך 9 שנים, מן הראוי היה כי מכוח ממצאים אלה, היה נענה לעתירה לחיוב הנתבעים בפיצוי, בין אם מדובר ב-10% ובין אם מדובר ב-20%.

116. בכל מקרה, היבט זה של אי פסיקת פיצויים, אשר לעניות דעתי, מבלי ששמעתי טענות מפורטות, על פני הדברים, מגיעים למשיבים, מעמידים באור אחר לגמרי את טענת המבקשים ביחס לסיכוייהם להצלחה בערעור. אני סבור, כי סיכוייהם נמוכים ביותר, ומתקרבים לאפס.

117. לפיכך, הפרמטר הראשון שאותו הציב הנשיא גורן, קרי: סיכויי ההצלחה בערעור – לא הוכח.

118. טענות אחרות של המבקשים, עוסקות בשאלה מי הוא זה שחייב את הכסף למשיבים: המבקש 1, הקרן או חשבון הנאמנות או עו"ד הימלפרב, על פי יתרת הכספים בקרן – כל אלה, גם אם יש בסיס לטענות כאלה או אחרות (ולפי הבנתי המשפטית, אין מתום בפסיקת בית משפט השלום גם ביחס לשאלה מי הוא החייב לשלם למשיבים), אין בהם כדי להוות נימוק לאי תשלום המגיע לקונים, התובעים, המשיבים שבפניי.

119. אם הכוונה של המבקשים, בטיעוניהם המשפטיים בערעור, היא לשלוח את הקונים אל הקרן שאין לה מאומה, וכך מנסה מבקש 1 להימלט מאחריות, הרי לא יזכה להגנת בית משפט, כאשר זו היא מטרתו.

120. לבטח, לא יהיה זה צודק כי בית המשפט יניח שיש סיכוי לקבל טענה מתחמקת זו, לצורך עיכוב ביצוע פסק דין כספי, כאשר, כזכור, הכלל הוא שאין לעכב ביצוע פסק דין כספי (ראה: פיסקאות 103-102 לעיל).

121. יתרה מזו, בא כוח המבקשים טען כי מבקש 1 נמצא במצב כלכלי קשה (ראה פיסקה 26 לעיל).

אם אכן זה המצב, כי אז אין מקום ליתן עיכוב ביצוע, אלא, להיפך, יש לאפשר למשיבים ליהנות, מידית, מפרי הצלחתם המשפטית, שכן עיכוב הביצוע עד לתום הדיון בערעור רק ירע את מצבם של המשיבים.

היכולת להשיב את המצב לקדמותו

122. כזכור, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל הנטל הראייתי להוכיח כי הזוכה בפסק הדין (במקרה שלפנינו: המשיבים), לא יוכל או יהיה לו קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכו המבקשים בערעור (זה הוא השיקול השני שעל בית המשפט להפעיל, כפי שצוטט לעיל, בפיסקה 106, מספרו של גורן).

123. לא הוכח, אפילו בבדל ראיה, כי אכן המשיבים נמצאים במצב כלכלי כזה קשה, שאם יקבלו את מלוא כספם על פי פסק הדין של בית משפט השלום, לא יוכלו להשיבו למבקשים, אם אלה יזכו בערעור (וכבר אמרתי לעיל, כי הסיכויים לכך – נמוכים הם).

124. המידע היחיד שיש בתיק זה על מצבם הכלכלי של המשיבים הוא, כי הם (או אחד מהם) עוסקים בהוראה.

125. בנסיבות אלה, כאשר מדובר באדם או בבני זוג שיש לו או להם משכורת קבועה, החשש שמא לא יוכלו לשלם את הסכומים שקיבלו מכוח פסק הדין, הוא חשש רחוק ביותר.

126. יתרה מזו, יכולת הגביה מן המשיבים, אם יהיה צורך בכך, היא קלה יחסית. עיקול משכורת של עובד מדינה או עובד עירייה, היא פעולה הנעשית בהוצל"פ, דבר יום ביומו.

127. מכאן, כי המבקשים לא הוכיחו גם את היסוד השני במסגרת שיקולי בית המשפט בבואו להחליט על עיכוב ביצוע, וזאת כאשר מדובר בנטל המוטל על המבקשים להוכיח את שני השיקולים, באופן מצטבר.

חשבון הנאמנות של עו"ד הימלפרב

128. עו"ד הימלפרב היה אחד הנתבעים בבית משפט קמא, ולכן, פסק הדין של בית משפט השלום חל עליו, ומחייב אותו, ככל נתבע בהליך אזרחי, ללא קשר להיותו עורך דין.

129. יתרה מזו, על פי נוסח פסק הדין, עו"ד יעקב הימלפרב, הוא זה שייצג את שלושת הנתבעים, בתביעה שהגישו המשיבים, ואשר התבררה בפני כב' השופטת רנר, בבית משפט השלום בירושלים.

130. במצב דברים זה, הטענות של המבקשים, כאילו לא ידע בית משפט השלום נתונים מסויימים הקשורים לחשבון הנאמנות, או התעלם מהם, נשמעים קצת מוזר, בלשון המעטה, כאשר אומרם הוא אותו עו"ד שהוא גם הנתבע וגם ב"כ הנתבעים האחרים, והיו לו ארבע שנים של התדיינויות, כדי להציג את התמונה המלאה בפני בית משפט השלום.

131. הטענה הראשונה של עו"ד הימלפרב היא כי הייתה הבנה לפיה מתוך כספי הנאמנות, 30% יוקדשו להוצאות, ויוותרו בחשבון הנאמנות 70% בלבד, וזה הסכום אשר עו"ד הימלפרב מוכן, ברוב טובו, לאחר כשנה מאז פסק הדין, להפקיד בקופת בית המשפט, ולא לתיתו, חס ושלום, למשיבים.

132. טענה זו, מבוססת על דברי עו"ד הימלפרב בלבד.

133. אין לטענה זו כל בסיס בחוזה המכר, חוזה שעו"ד הימלפרב ניסח, ולפניו היה דף לבן ריק שיכל לכתוב בו מה שרצה, אך לא כלל כל הוראה בדבר היחס של 70% ו-30%, כטענתו.

134. עו"ד הימלפרב "הסתפק" בכך שבכותרת ההסכם בשמות הצדדים, הצד השני מוגדר כך: " 'קרן גואלי הקרקע' על ידי עו"ד הימלפרב בנאמנות, רח' נחל נעמן 7 מודיעין 71700".

135. כמו כן, נקבע באותו הסכם, שנוסח, כאמור, על ידי עו"ד הימלפרב, כי "כל תשלומי הרוכש יופקדו בנאמנות בחשבון קרן גואלי הקרקע מספר חשבון 77091 בבנק אוצר החייל, סניף מס' 345, מרכז מסחרי רעות" (סעיף 5 להסכם המכר).

136. בהמשך חוזה המכר (סעיף 6), נכתב כדלקמן:

"הקרן מתחייבת בזאת להחזיק את כספי הרוכש בנאמנות לטובת סיום הליכי הרישום של המקרקעין. משרד עוה"ד הימלפרב את באואר מרח' נחל נעמן 7 מודיעין ישמש כנאמני הקרן וכבעלי זכות חתימה יחידים בחשבון הקרן (להלן: 'הנאמן'). כל פעולה המתבצעת באמצעות הקרן לשם מימוש מטרותיה תבוצע אך ורק באישורו של הנאמן. כספי הקרן יימשכו מחשבון הנאמנות בהתאם ועל פי שלבי ההתקדמות של רישום המקרקעין".

137. עינינו הרואות, כי אין כל זכר לחלוקה שבין 30% לבין 70%, עליה חזר בא כוח המבקשים במסמכים שהוגשו לבית משפט זה מספר פעמים (ראה: פיסקאות 21, 24, 25, 26, 27 ו-55).

138. מעבר לצורך, אומר כי גם אם הייתה הסכמה או הבנה לחלוקה כזו, הרי כאשר בית משפט קמא הורה על השבת הכסף, מוטלת חובה על הנאמן להשיב למשיבים את כל הכספים שהפקידו בנאמנות.

139. משמעות קבלת טענות עו"ד הימלפרב ביחס לחלוקה של 70% מול 30%, היא זו: המשיבים, שהחוזה בינם לבין הקרן והמבקשים פקע, ימשיכו לממן (במסגרת הותרת 30% מכספם בידי הנאמן) את רכישת הקרקע, המודד ויתר ההוצאות הקשורות בקרקע, שהם עצמם אינם זכאים לה יותר.

140. טענות עו"ד הימלפרב, הן בתצהירו, והן בטיעוניו של עו"ד ברמי, בא כוחו, התמקדו בנזק שייגרם לרוכשים האחרים, אם יוחזרו למשיבים 100% מכספי הנאמנות במקום 70%.

141. תפיסתם זו של עו"ד הימלפרב ועו"ד ברמי – שגויה.

142. משפקע חוזה המכר של המשיבים, "השתחררו" שני מגרשים, אותם ניתן למכור לאחרים. מבחינה משפטית, ניצבים המוכרים (הקרן והמבקשים), במצב זהה לזה שהיה לפני שנת 1998, עת רכשו המשיבים את שני המגרשים. החזרת הכסף למשיבים, היא, מבחינת "מכונת הזמן", מציבה את המבקשים באותו מצב של חשבונות הקרן, לפני חתימת החוזה עם המשיבים.

143. לאור מצב משפטי וכלכלי זה, לא רק שלא נגרם נזק ליתר הרוכשים אם יושב למשיבים מלוא כספם, אלא מצבם אולי ישתפר: ניתן יהיה למצוא קונים חדשים לאותם מגרשים פנויים (שני המגרשים שחזרו לקרן לאחר פקיעת החוזה עם המשיבים), ואין כל מניעה כי כיום יימצאו רוכשים שיהיו מוכנים לשלם עבור המגרשים סכום גבוה יותר, מאשר שילמו המשיבים, וכך ייכנסו לקרן ולחשבון הנאמנות, סכומים גבוהים יותר מאלה שישולמו למשיבים.

144. בכל מקרה, דרישת המבקשים לפעול על פי חלוקת 70% ו-30%, אשר אין לה כל עיגון בפסק הדין של בית משפט קמא, יש בה יותר מאשר התנשאות מעל פסק הדין, וניתן לפרש את טענות המבקשים כאילו הם – ולא בית משפט השלום בפסק דינו – יודעים את האמת, ולכן מי שיקבע כמה לשלם יהיו המבקשים ולא בית המשפט. זאת תחילת הדרך להתמוטטות שלטון החוק.

145. לא אוכל להתעלם מהתופעה שהתגלתה במהלך הגשת המסמכים שבפניי, והיא: סגירת חשבון הנאמנות של עו"ד הימלפרב בבנק אוצר החייל ברעות, וסירובו למסור מידע היכן נמצאים כספי הנאמנות.

146. ראשית, מספר החשבון והבנק מופיע בהסכם המכר, הן בחתימה והן בהוראות סעיף 5 להסכם, כפי שצוטטו לעיל (ראה: פיסקה 135 לעיל; וראה גם פיסקה 63 לעיל). סגירת החשבון והעברת הכסף לבנק אחר, מהווה, לפחות ברמה הטכנית, שינוי חד צדדי של חוזה מכר, ודבר זה ניתן להיעשות רק בהסכמה. אין טענה, וממילא אין כל הוכחה כי המשיבים (ויתר הרוכשים) הסכימו לכך שחוזה המכר ישונה בכך שמקום ניהול חשבון הבנק של הנאמנות, שזה כספם של הרוכשים (כולל המשיבים), יבוטל.

147. שנית, עו"ד הימלפרב לא רק שהוציא את הכסף מחשבון הנאמנות בבנק אוצר החייל, אלא העביר אותו לבנק המזרחי (ראה: פיסקה 63 לעיל). גם לכך לא ניתנה הסכמה בכתב של המשיבים ושל יתר הרוכשים אשר חתמו על חוזה המכר.

148. שלישית, גם חשבון זה בבנק המזרחי – נסגר (ראה: פיסקה 63 לעיל). עו"ד הימלפרב לא הודיע למשיבים (וליתר הרוכשים) היכן מונחים כספי הנאמנות, אשר יש לזכור כי הם הכספים של הרוכשים, שכן הקרן התחייבה להחזיק את כספי הרוכשים באותה נאמנות, כאמור בסעיף 6 לחוזה המכר (שצוטט לעיל בפיסקה 136).

149. רביעית, עו"ד הימלפרב, לא מסר דוחות ולא עדכן את המשיבים, ביחס לכספי הנאמנות, וזאת, על אף מכתביה של עו"ד דגנית נגר-הכהן אליו, והפניות לבית המשפט (ראה גם: פיסקאות 66 ו-94 לעיל).

150. יש לזכור כי עו"ד הימלפרב, פעל בתיק זה כנאמן וכעו"ד, ולכך יש השלכות משפטיות רבות.

151. לא מכבר (ביום ח' טבת תשס"ט (4.1.09)), ניתן על ידי פסק דין בע"א 11344/07 פלונית נ' עו"ד משה מימרן, שבו ניתחתי (במסגרת דעת הרוב), את חובותיו של עו"ד המחזיק כספים של אחרים בידיו או בשליטתו.

152. עמדתי זו התקבלה גם על דעת בית המשפט העליון, עת דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי עו"ד משה מימרן (רע"א 1201/09 משה מימרן עו"ד נ' פלונית; ניתן על ידי כב' השופט ד"ר יורם דנציגר, ביום יח באייר התשס"ט (12.5.09)), אשר סיים את החלטתו במילים אלה:

"למעלה מן הצורך, ומבלי להיכנס לעובי הקורה בעניין זה, אני מצטרף לקריאתו של השופט דרורי כי יש להעביר 'מסר חינוכי, הנושא גם אופי הרתעתי' לעורכי הדין אשר מחזיקים בידם כספי לקוחותיהם, על מנת שאלה ידעו כי מוטלת אחריות כבדה על כתפיהם בהימצאם בסיטואציה זו".

153. בפסק דיני בפרשת עו"ד מימרן הנ"ל, התחלתי את הדיון המשפטי (שם, בפיסקה 25), בציטוט מדבריו של פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, אשר הציג את הבעיה בדרך הבאה (בספרו, דיני חברות חדשים לישראל (1989), עמ' 338):

"כאשר ראובן נותן לשמעון כוח וסמכות לנהל עבורו את עסקיו ורכושו, כשלוח, כנאמן, כשותף, כבעל מקצוע או כדירקטור, מתעוררת מאליה בעיית התנגשות האינטרסים. שמעון עלול להיתפס לייצרו הטבעי של כל בן-תמותה ולהעדיף את האינטרסים האישיים שלו על פני האינטרסים של שולחו ראובן. בעיה אינהרנטית זו, המכונה בספרות האמריקאית 'בעית הנציג' (the agency problem), אינה ניתנת לפתרון מושלם".

דברים אלה, צוטטו, תוך הסכמה לתוכנם, על ידי פרופ' אהרון ברק, בספרו, חוק השליחות (מהדורה שניה, כרך ב, תשנ"ו-1996), בעמ' 1035.

דברי פרופ' אריאל פרוקצ'יה, נכתבו ביחס לנציג, באופן כללי, והם חלים על מקרים רבים, אשר בהם אדם מחזיק בכספו או ברכושו של זולתו.

154. באותה פרשה, התייחסתי למערכת החובות והזכויות של עו"ד המחזיק כספי זולת, על פי דיני השליחות (שם, החל מפיסקה 27), דיני הנזיקין (שם, החל מפיסקה 31) וכן לדינים המיוחדים החלים על עו"ד (שם, החל מפיסקה 33 ואילך), ולדיני הנאמנות (שם, החל מפיסקה 37 ואילך).

155. אין כאן הזמן והמקום, במסגרת החלטת ביניים, שכבר התארכה דיה, כדי להעמיק ולדון באותם נושאים; החפץ לעיין – יפנה לכתוב בפסק דיני בפרשת עו"ד מימרן, שכאמור, התקבלה על דעת בית המשפט העליון (ראה: פיסקה 152 לעיל).

156. מכל מקום, לא אוכל שלא להתייחס לסעיפים מפורשים, הן בחוק הנאמנות והן בחקיקה העוסקת בעו"ד, אשר, על פני הדברים הופרו על ידי עו"ד הימלפרב, לפחות כאשר התיק היה בפניי.

157 סעיף 7 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, שכותרתו "חשבונות ודיווח", מטיל חובה על הנאמן לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות (ס"ק (א)), ומחייב את הנאמן "לתת לנהנים דין וחשבון על ענייני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו, ולמסור להם ידיעות נוספות לפיו דרישתם הסבירה".

158. לא ראיתי דו"ח כלשהו שניתן על ידי עו"ד הימלפרב למשיבים.

159. דרישת עו"ד דגנית נגר-הכהן, ב"כ המשיבים, לקבל מעו"ד הימלפרב מידע היכן כספי הנאמנות, וזאת, לאחר שבמסגרת עיקול, קיבלה תשובה מן הבנק (בנק המזרחי, שכבר הערתי לעיל שמעבר החשבון אליו, לא היה תקין, ולא נעשה על פי תנאי חוזה המכר; ראה: פיסקה 147), לפיה חשבון הנאמנות נסגר, דרישה זו היא בגדר "דרישה סבירה", כאמור בסעיף 7(ב) סיפא לחוק הנאמנות הנ"ל.

160. עו"ד הימלפרב לא נענה לבקשה זו ולא מסר את הידיעה האמורה, דבר המהווה הפרת הוראות סעיף 7(ב) לחוק הנאמנות (וראה גם את הוראות סעיף 12 לחוק הנאמנות הדן באחריותו של הנאמן).

161. כאמור, הנאמן שבפנינו הוא גם עו"ד, ועל כן חלים עליו הוראות חוק לשכת עורכי הדין, והכללים המותקנים מכוחו.

162. כלל 42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, מחייבים את עורך הדין להמציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח, קבלות מהוצאות, וזאת כאשר החובה הבסיסית המשמשת מקור לכל הקשר בין עורך הדין לבין הכספים של הלקוח היא כלל 39 לכללים הנ"ל, המורה לעורך דין לנהל "חשבון בנק נפרד לכספים שהופקדו בידיו בנאמנות".

163. אי מסירת המידע ללקוח, היכן הכספים נמצאים, מהווה, לכאורה, על פני הדברים, הפרה של כללי האתיקה המקצועית הנ"ל.

164. בא כוח המבקשים, עו"ד ברמי, מצא לנכון להתגולל על עו"ד דגנית נגר-הכהן, בכך שפנתה לעו"ד הימלפרב ישירות, ולא דרך עו"ד ברמי בניגוד לכללי האתיקה.

165. אכן, כלל 25(א)(1) לכללי האתיקה הנ"ל מורה לעו"ד כי "לא יפנה אל הצד שכנגד אלא באמצעות עורך הדין המייצגו באותו עניין".

166. ואולם, אם צריך "לשקול" את מידת החומרה של הפרת כלל 25 הנ"ל, לעומת הפרת כללי האתיקה והוראות חוק הנאמנות, כפי שנעשו, לכאורה, על ידי עו"ד הימלפרב, כי אז כף המאזניים הייתה נוטה בבירור ובאופן חד משמעי לחובתו של עו"ד הימלפרב, ולא לחובתה של עו"ד דגנית נגר-הכהן.

167. מכל מקום, גם אם הפרה עו"ד דגנית נגר-הכהן את כלל 25 האמור, אין בכך כדי לפטור את עו"ד הימלפרב מלמלא את חובותיו ולמסור מידע מלא הן למשיבים, הן לעו"ד דגנית נגר-הכהן, והן לבית המשפט, היכן מצויים כספי הנאמנות.

168. הערתי לעיל, כי מבחינה דיונית, בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום, אינו מוסמך לדון בבקשות לקבלת מידע, ובהן הבקשה שהגישה ב"כ המשיבים, בה עתרה לחייב את המבקש 2 למסור היכן נמצאים כספי הנאמנות (ראה פיסקה 74 לעיל; תמצית הבקשה הובאה בפסקאות 73-71 לעיל).

169. אולם, עדיין עומדת בעינה התופעה לפיה עו"ד הימלפרב לא מסר את המידע ולא השיב לגוף העניין ביחס לשאלה היכן כספי הנאמנות, כפי שהערתי לעיל (ראה פיסקאות 66, 76-75 ו-94).

170. קשה להשלים עם תופעה כזו.

171. מאחר ולא שמעתי את עו"ד הימלפרב אישית, ולא דנתי בעניין חשבון הנאמנות לגופו, אסתפק בדברים שכתבתי עד כה, ולא אעשה מעבר לכך, פרט לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

סיום

172. הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שירלי רנר) בת.א. 13374/04, מיום 16.3.08 (בש"א 4691/08) – נדחית.

173. הבקשה לעיכוב וביטול הליכי הוצל"פ נגד המבקשים ונגד עו"ד הימלפרב (בש"א 5019/08) – נדחית.

174. הבקשה למסירת מידע שהוגשה על ידי המשיבים – נמחקת מחוסר סמכות, מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין או הכשר המצב של אי מסירת המידע, וזאת לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל.

175. המבקשים, שניהם יחד וכל אחד לחוד, ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בבקשות הנ"ל בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

176. בנוסף לאמור לעיל, ישלם המשיב 2, עו"ד יעקב הימלפרב, שכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין למשיבים. אם עו"ד הימלפרב ימסור את מלוא המידע המבוקש לב"כ המשיבים, תוך שבעה ימים מהיום, כי אז שכר טרחת עו"ד בסעיף זה בלבד יוקטן לסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

177. למותר לציין כי חיובי שכ"ט עו"ד בהחלטה זו, אינם קשורים ואינם תלויים בתוצאות הערעור.

178. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ט (5 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

משה דרורי, שופט