ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה ולד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי

המערער
אריה ולד
ע"י ב"כ: עו"ד ניצן מרום
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות) מיום 30/4/14 ( להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי מצבו אינו מזכה בגמלת ניידות, בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1/6/1977 ( להלן: "הסכם הניידות").
מבוא
המערער, יליד 1951, בעל דרגת אי כושר בשיעור 100% וזכאי לקצבה מירבית בענף שירותים מיוחדים בשיעור 175% . המערער משתמש בכיסא גלגלים.

ועדה מחוזית לניידות מיום 15/7/10 קבעה כי למערער ליקוי בשיעור 75% בהתאם להסכם הניידות.

ביום 10/6/13 הגיש המערער בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות, בשל החמרה במצבו. ביום 28/7/13 נבדק המערער ע"י ועדה מחוזית לניידות אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובל נכלל בסעיף א' 3 לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות ונקבעו למערער 75% מוגבלות בניידות. עוד קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.
המערער הגיש ערר על החלטה זו ועמד בפני ועדה לעררים ( ניידות) אשר התכנסה לראשונה ביום 12/11/13 ( להלן: "ההתכנסות הראשונה"). על חברי הוועדה נמנו שני מומחים מתחום הנוירולוגיה ומומחה בתחום כלי דם. הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וציינה, כי ממצאיה אינם מאפשרים יישום בהתאם להסכם הניידות. על כן, הוועדה עצרה את דיוניה ואפשרה למערער לפעול למשיכת הערר.

במכתב מיום 1/12/13 הודיע המערער לוועדה כי אינו מעוניין למשוך את הערר, עומד על טענותיו ומבקש להיבדק על ידי רופא אורתופד.

ביום 11/3/14 התכנסה שנית הוועדה לעררים ( ניידות), באותו הרכב ( להלן: "ההתכנסות השנייה"), וקבעה כי מבחינה נוירולוגית מצבו של המערער לא נכלל ברשימת הליקויים בהתאם להסכם הניידות. לבקשת המערער, קבעה הוועדה כי יזומן בשלישית כדי להיבדק ע"י אורתופד על מנת לבדוק האם קיימת הגבלה בטווחי התנועה.

ביום 30/4/14 התכנסה הוועדה שוב ( להלן: "ההתכנסות השלישית"), וזאת בנוכחות אורתופד וכן בנוכחות מומחה בתחום הנוירולוגיה ומומחה לכלי דם אשר ישבו כחברי ועדה במועדי התכנסותה הקודמים. לאחר בדיקה קלינית שנערכה למערער, קבעה הוועדה כי גם במישור האורתופדי הממצאים אינם נכללים בהסכם הניידות ומשכך המערער אינו זכאי לגמלת ניידות. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.
טענות הצדדים

טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלקמן:
הוועדה קיבלה את בקשת המערער להכללת אורתופד בהרכב הוועדה. המשמעות המשפטית של הכללת ה אורתופד הינה כינוס ועדה בהרכב חדש. לפיכך, שומה היה על הוועדה בהרכבה החדש, במועד ההתכנסות השלישי, להזהיר את המערער, בטרם הופחתו אחוזי המוגבלות בניידות ולאפשר לו למשוך את הערעור.
הוועדה אמנם ציינה בפרוטוקול מיום 30/4/14, במועד ההתכנסות השלישית, כי המערער הוזהר וכי בכוונת הוועדה להפחית את אחוזי הנכות, אולם לא צויין הנימוק להפחתת אחוזי הגמלה בניידות ולא ניתנה למערער ההזדמנות בפועל, במעמד אותה ועדה, למשוך את הערעור לאחר בדיקת האורתופד.
לאור הקביעה כי המערער משתמש בכיסא גלגלים היה על הוועדה לבדוק האם מקור השיתוק של המערער אינו אורגני ולקבוע לו אחוזי ליקוי בניידות, ככל שהמערער סובל משיתוק שאינו אורגני. המערער מפנה בענין זה לפסקי הדין שניתנו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בעניינו של המבוטח מר דניאל כהן בב"ל (ת"א) 54180-01-14 ובב"ל (ת"א) 4292-09 (להלן: "פרשת דניאל כהן"), בהם נפסק כי אם לא יימצא אצל המבוטח גורם אורגני לשיתוק, לא ניתן לשלול את הפעלת הסכם הניידות בעניינו של המערער מטעם זה כשלעצמו.

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים דלהלן:
המערער הוזהר בדבר כוונת הוועדה להפחית את אחוזי גמלת הניידות ואף הגיש תגובתו לאזהרה בין הדיון של הוועדה במועד התכנסותה הראשון לבין מועד כינוסה השני. יש לדחות את טענת המערער לפיה היה מקום, לכאורה, להזהירו פעם נוספת ביום 30/4/14 במועד ההתכנסות השלישית וזאת ממספר טעמים:
ראשית, הוועדה במועד התכנסותה הראשון והשני דנו במצבו של המערער בתחום הנוירולוגי בלבד, בהתאם לתלונות המערער וכפי שעשו הועדות הקודמות בעניינו. הפחתת אחוזי הניידות בוצעה לאחר שמערער הוזהר והודיע שאין בכוונתו למשוך את הערעור, אך בטרם התכנסה הוועדה במועד התכנסותה השלישי. כלומר, הרכב הוועדה לא השתנה כלל בעת שהתקבלה החלטה בדבר דחיית הערעור במישור הנוירולוגי.
במועד ההתכנסות השלישי ביום 30/4/14, עת נוסף אורתופד לחברי הוועדה, דנו לראשונה רק בטענה במישור האורתופדי בגינה לא נקבע למערער מעולם סעיף ליקוי בניידות ועל כן לא היה מקום להזהירו פעם נוספת.
שנית, לא ניתן להתייחס לוועדה אשר התכנסה במועד ההתכנסות השלישי כוועדה חדשה, שכן הרכבה לא שונה, אלא שלבקשת המערער נוסף מומחה בתחום האורתופדי במקום מומחה שני בתחום הנוירולוגיה. מדובר באותה ועדה ולא בוועדה חדשה.
שלישית, הרכב הוועדה הוחלף לבקשת המערער עצמו ובהסכמתו המלאה. על כן ממילא די היה באזהרה הראשונית אשר ניתנה למערער בהקשר זה.
לא ניתן להקיש בנסיבות עניינו מהנסיבות שעמדו בפני בית הדין בפרשת דניאל כהן. בפרשת דניאל כהן היה מוסכם על הכל כי המערער סובל משיתוק אך לא היה ברור מהו מקורו ונקבע כי המקור אינו אורגני. בענייננו פני הדברים שונים, שכן הוועדה קבעה כי המערער כלל לא סובל משיתוק ונמצא כח שרירים תקין בממצאי בדיקתה.
לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ומשכך יש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 ( להלן: "החוק") קובע כי במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
ראו, בין היתר: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

במועד ההתכנסות הראשון של הוועדה נבדק המערער בדיקה קלינית במישור הנוירולוגי ובפרוטוקול נרשם כדלקמן:
"(א)נכנס בכיסא ממונע. קם ממנו בעזרה ומתקדם לכיוון הספה תוך גרירות ברגליים וגרירה קופצנית של הרגליים על הרצפה. תוך השמעת תלונות על כאבים... (ד3) אין תלונה על כאב בשכיבה וישיבה כוח שרירים תקין. החזרים גידיים לא הופקו."

הוועדה סיכמה את החלטותיה במועד התכנסותה הראשון, כדלקמן:
"לנבדק מחלות רבות אשר מתבטאות בעיקר בכאב וחשד למינולמיה נפוצה. כאב גרמי מפושט ועוד וכן מיאסטניה גרוויס שמתבטאת בחולשה לסירוגין שנמצאת תחת שיפור והתפקודים שלא השתפרו הם אלה שדורשים שיפור לאורך זמן כגון גילוח ועוד שם מרגיש עייפות ותשישות. כל אלה אינם מצבים שניתנים ליישום ברשימת הליקויים כפי שהיה בועדות עד שנת 2010. אין הסבר מדוע בחרו הועדות ב 2010 ו-2013 ליישם את ההסכם אך זה נראה לא נכון ולכן היא עוצרת את דיוניה ומאשרת לנבדק לפעול על פי נוהל משיכת הערר".

כאמור, בעקבות החלטה זו אף נשלח למערער מכתב אזהרה.

ביום 11/3/14, במועד התכנסותה השני, מציינת הוועדה את תולדות המחלה באופן הבא:
"סובל ממיאלומה נפוצה. מינסטאמיה גראביס. כאבים מיאסטניה גראביס. כאבים מפושטים על רקע גרמי ושרירי. מאובחנת גם פיברומיאלגיה. מבחינת המיאלומה איננו מקבל כל טיפול ייעודי אלא תכשירים להקלת כאבים כולל קנביס רפואי. מוגש מסמך מבית לוינשטיין מתאריך 10/3/14. התקבל לטיפול שיקומי אמבולטורי. מסמך 25/2/14 מאת ד"ר אילי לוטן שמציין חולשה ברגליים בדרגה של 4.5 והגבלה בהנעה פסיבית בגלל כאבים. בגלל כאבים הפניה לסיוע בניידות בגלל מחלת המיאלומה בגלל כאבים ושינויים ניווניים. המלצה לכסא גלגלים ממונע מנובמבר 2013.
לנבדק מחלות מורכבות רבות כולל מיאלומה נפוצה. גידול נוירו אנדוקריני מיאסטניאגרוויס. יש כותרת של פיברומיאלגיה. לאחרונה התקבל לשיקום אמבולטורי לבית לוינשטיין במטרה לשפר את תפקודי הידיים. במסמכים רפואיים רלוונטיים מפורטים:
נוירולוג שלו מבלינסון 10/3/14 מציין כוח גס ברגליים 4-5 וממליץ על כסא גלגלים עקב שילוב של מיאסטנייה וכאבי גב. לעומת זאת הנוירולוגית שלו מבית לויינשטיין מציינת כוח שרירים 3-5 במכתבה מ- 24/2/14 כולם מציינים מגבלה בניידות. הליכה עם תמיכה או השגחה צמודה. מגבלה בתנועתיות המפרקים וכאבים עזים. אנדוקרינולוגית שלו מציינת תלונה על כאבים בלתי נסבלים עם פגיעה באיכות החיים. ההמאטולוג שלו מציין שינויים ניווניים בעמוד שדרה ומוגבלות עקב מיאסטניה".

בפרק סיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית מצויין בפרוטוקול הוועדה כאמור:
"בבדיקה בוועדה זו לא נמצאה חולשה משמעותית".

במסקנות מציינת הוועדה כי:
"כדי ללכת לקראת הנבדק ולפי בקשתו במכתב התשובה שלו להמלצה למשוך את עררו תזמנו הוועדה שוב לבדיקה חוזרת על ידי אורתופד על מנת לבדוק את הגבלתו בטווחי התנועה. מבחינה נוירולוגית לא נכלל".

מעיון בפרוטוקול הוועדה במועד התכנסותה השני עולה, כי הצדק עם המשיב בטענתו, לפיה הערר של המערער נדחה והוועדה החליטה עוד במועד התכנסותה השני כי במישור הנוירולוגי מצבו של המערער אינו נכנס לגדר רשימת הליקויים בהסכם הניידות.
קביעה זו נעשתה לאחר שהמערער הוזהר כדין ולאחר שהודיע כי הוא עומד על הערר.

המערער לא הכחיש את הטענה לפיה בעבר הותאמו לו אחוזי מוגבלות הניידות בהתחשב במצבו הנוירולוגי בלבד. עיון בפרוטוקול ועדה מחוזית קודמת מיום 28/7/13 אשר התאימה למערער אחוזי מוגבלות בניידות, מעלה כי אכן המערער נבדק בפן הנוירולוגי בלבד, דהיינו אחוזי המוגבלות בניידות הוענקו בעבר על בסיס הליקוי הנוירולוגי. גם מטעם זה הצדק עם המשיב בטענה כי לאחר שהוזהר המערער, עמד על ערעורו וזה נדחה מהפן הנוירולוגי לא היה מקום להזהירו שנית, בכל הנוגע לקביעה בפן האורתופדי, שכן למערער לא הוקנו בעבר אחוזי מוגבלות בניידות בשל ליקוי אורתופדי.

לאחר מועד ההתכנסות השני נמסר למערער מכתב מיום 11/3/14 בו צויין "ועדת עררים שעל ידה נבדקת בתאריך 11/3/14+12/11/13 מבקשת לזמנך לבדיקה נוספת בנוכחות מומחה נוסף". נוסח מכתב זה תומך בטענת המשיב לפיה במועד התכנסותה השלישי לא התכנסה ועדה חדשה, כי אם הוועדה המקורית, בשינוי הרכב אשר כלל – לבקשת המערער עצמו – רופא אורתופד.

במועד התכנסותה השלישי של הוועדה, נבדק המערער ע"י אורתופד בדיקה קלינית מלאה, אשר ממצאיה צויינו בפרוטוקול ( פרק ג1). עוד צויין כי " תוך הבדיקה הנבדק מפעיל בעוצמה רבה שרירים אנטגוניסטיים. מציין כי כואב לו בבדיקה".

בסיכום החלטותיה מציינת הוועדה במועד התכנסותה השלישי את הדברים הבאים:
"מבחינה אורתופדית טווחי התנועה כפי שצוינו בבדיקה. אין ספק כי הפעיל כוח רב מאוד שרירים אנטגוניסטיים ולמרות זאת טווחי התנועה אינם מתאימים להכללתו בהסכם הניידות. אם כן לסיכום: בוועדה הנוירולוגית האחרונה לא נכלל. בחר שלא למשוך את הערר וביקש להיבדק בוועדה שיש בהרכבה אורתופד. בתוך ועדה נוכחית עם אורתופד לא נכלל".

נוכח השתלשלות העניינים כמפורט לעיל לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. זאת, ממספר טעמים מצטברים -
ראשית, בעבר הוענקו למערער אחוזי מוגבלות בניידות בשל ממצאים נוירולוגיים. כאמור, לאחר שמערער נבדק בדיקה נוירולוגית במועד ההתכנסות הראשון הוא הוזהר בדבר כוונת הוועדה להוריד את אחוזי הנכות ובחר שלא למשוך את הערר. בהתאם, החלטת הוועדה ביחס להורדת אחוזי הנכות בניידות שמקורם בתחום הנוירולוגי התקבלה עוד במועד התכנסותה השני של הוועדה, כפי שמצוין בבירור בפרוטוקול מיום 11/3/14.
לכן, אפילו אם נניח כי הרכב הוועדה שונה במועד התכנסותה השלישי – הנחה שלא מצאתי לקבל – הרי שההחלטה בדבר דחיית הערר במישור זה התקבלה בטרם שונה הרכב הוועדה.
שנית, לא ניתן לראות בהתכנסות הוועדה בפעם השלישית כהתכנסות של ועדה בהרכב חדש. כאמור, הרכב הוועדה כלל מלכתחילה שני מומחים בתחום הנוירולוגיה ומומחה בתחום כלי הדם. לבקשת המערער הוחלף במועד ההתכנסות השלישית מומחה אחד בתחום הנוירולוגיה במומחה בתחום האורתופדיה. יחד עם זאת, אין מדובר בהחלפת הרכב ועדה. הוועדה פעלה באופן רציף והמשיכה את פעילותן של הוועדות הקודמות. אף במכתב מיום 11/3/14 מצוין כי הוועדה השלישית הינה אותה וועדה אשר מתכנסת, לבקשת המערער, בהרכב הכולל אורתופד.
שלישית, אפילו אם ניתן היה להניח שמדובר בוועדה בהרכב חדש, הרי שהרכב הוועדה שונה לבקשתו של המערער ובהסכמתו המלאה וכפי שצוין על ידי הוועדה עצמה על מנת להיטיב עם המערער. בנסיבות אלה לא קמה חובת אזהרה נוספת ולא סביר כי היעתרות הוועדה לבקשת המערער לצרף מומחה נוסף תפעל לחובתה.

מצאתי כי הוועדה עמדה בחובת האזהרה, עת הזהירה את המערער לאחר התכנסותה הראשונה. המערער שקל את הדברים, החליט שלא למשוך את הערעור והודיע על כך בכתב . בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי נפל פגם משפטי בהנהלות הוועדה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שלא ניתן לקבל אף את הטענה בדבר חובת הוועדה לשקול האם למערער שיתוק ממקור לא אורגני. המערער תולה יהבו בפרשת דניאל כהן, אלא שאין הנדון דומה לראיה. בפרשת דניאל כהן לא היתה כל מחלוקת כי המערער סובל משיתוק מלא. המחלוקת נסובה על מקורו של השיתוק, האם ממקור אורגני או ממקור לא אורגני.
בענייננו הוועדה קובעת נחרצות כי בהתאם לבדיקות הקליניות שנערכו, המערער אינו סובל משיתוק כהגדרתו בהסכם הניידות. לכן לא ניתן לבצע כל היקש מעניינו של דניאל כהן לענייננו.

סיכומו של דבר, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הערעור נדחה.

בהתאם למקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, (18 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אריה ולד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: