ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין IRIL נגד M ּ W :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא13485/08

בתיק עיקרי: תא 1939/07

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

28/05/2009

בעניין:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ארנון קליר

המבקש/התובע

נ ג ד

1. נופשונית בע"מ

2. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד שלום סביון

המשיבות/הנתבעות

החלטה

1. התביעה שבכותרת הינה תביעת שיבוב נזקי גוף שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כנגד הנתבעות, להשבת גמלאות ששילם ועתיד לשלם בגין אירוע תאונה מיום 25.7.89, שבו טבע ליאור כליף (להלן: "הנפגע"), קטין בן שלוש וחצי שנים באותה עת, בבריכת השחייה שהופעלה על ידי הנתבעת 1 (להלן: "נופשונית"). הנתבעת 2 (להלן: "מגדל"), היתה במועד הרלוונטי המבטחת של נופשונית. כתוצאה מהאירוע נגרמו לנפגע נזקים קשים שבאים לידי ביטוי, בין היתר, במגבלות מבחינה מוטורית וקוגניטיבית.

2. במסגרת תביעת הנזיקין שהגישו הנפגע והוריו כנגד נופשונית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 49/96), הגישה נופשונית הודעת צד ג' כנגד אביו של הנפגע, כאשר הדיון בהן התקיים במשולב. לאחר שמיעת עדים וראיות בנוגע לשאלת האחריות, קבע בית המשפט (כב' הש' ישעיה) בהחלטתו מיום 30.11.03 (להלן: "ההחלטה"), כי זו מוטלת בעיקרה על כתפי הנתבעת-נופשונית, בעוד שחלקה, אשר הוערך על ידי בית המשפט ב- 33%, יוחס על ידי בית המשפט לאב - הוא התובע מס' 2 בתביעה הנ"ל. עוד נקבע בהחלטה כי "שעור הנזק ומידת הפיצויים שיפסקו לתובעים יקבע על פי חלוקה זו של האחריות בין הנתבעת לתובע 2" (פסקה 10 להחלטה).

3. ביום 10.11.05 ניתן פסק הדין, ובו נקבע שיעור הנזקים שנגרמו לנפגע ולהוריו כתוצאה מהתאונה. נופשונית חוייבה לשלם לנפגע ולהוריו את מלוא הסכומים שנפסקו בפסק הדין, בניכוי תגמולי המל"ל המהוונים בשיעור שהוכח- סך 2,281,727 ₪. בהתאם לקביעת האחריות, חוייב אביו של הנפגע בתשלום 33% מסך כל הסכומים שנפסקו לחובתה של נופשונית (להלן: "פסק הדין").

4. כאמור, בתביעה נשוא הבקשה דנן, נטען כי נופשונית שהינה אחראית לאירוע ומגדל כמבטחת שלה, חייבות לשפות את המל"ל על הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, וכי זכותו להיפרע מהן מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995 (להלן: "החוק").

5. בבקשה שלפניי, עותר המל"ל לקבוע כי ההחלטה ופסק הדין מהווים מעשה בית דין כנגד הנתבעות, ולפיכך נופשונית וכן מגדל שנכנסת בנעליה, מושתקות מחמת "השתק פלוגתא" מלטעון כנגד קביעותיו של בית המשפט כמפורט לעיל. זאת, נטען, הן בכל הנוגע לחובתן של הנתבעות לפצות את הנפגע ביחד ולחוד בגין כל נזקיו בעקבות אחריותה של נופשונית לאירוע, והן בנוגע לגובה הנזק שנגרם לנפגע בתאונה.

6. לטענת המל"ל, הנתבעות חוייבו בפסק הדין בתשלום מלוא הפיצוי לנפגע, אשר המל"ל בא בתביעה זו בנעליו. אמנם, זכאיות הן לשיפוי מאביו של הנפגע בשיעור 33%, אולם הן חוייבו כלפי הנפגע בפיצוי בגין מלוא הנזק. לפיכך, משנדונו והוכרעו על ידי בית המשפט טענות עובדתיות שונות הנוגעות לאירוע נשוא התביעה, ובשים לב לכך שלנופשונית היה יומה בבית המשפט, אין כל הצדקה לחזור ולהתדיין ביחס לאותן עובדות ומסקנות משפטיות.

7. הנתבעות מתנגדות לבקשה. בתגובתן טענו כי קביעת האחריות בהחלטת בית המשפט ובפסק הדין אינה משתמעת לשני פנים ולפיה שיעור האחריות שהושת על נופשונית הינו 67% בלבד, בעוד שהאב נושא באחריות בשיעור של 33%. נוכח האמור, אין לקבל טענת המל"ל לפיה על הנתבעות לשלם לו את מלוא התגמולים ששילם ועתיד לשלם לנפגע, אלא אך ורק בהתאם לשיעור האחריות שנקבע בפסק הדין ובכפוף להוכחת יתר טענות התביעה ודיון בטענות ההגנה. זכות המל"ל להשבה נגזרת מעקרונות התחלוף וככזו מקנה לו את היכולת לתבוע פיצויים ששולמו או ישולמו על ידו בהתאם להיקף האחריות שהוטלה על המזיק הספציפי בלבד, שכן המל"ל נכנס בנעליו של הנפגע, והוא אינו יכול להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של האחרון כלפי הניזוק. עוד צויין בתגובתן, כי על פסק הדין הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים, אולם בסופו של דבר הוסכם ביניהם להותיר את קביעת שיעור האחריות בהתאם לפסק הדין, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון. לטענת הנתבעות, בבקשתו מבלבל המל"ל בין הוראות פסק הדין בעניין אופן חלוקת התשלום בין נופשונית לבין האב, לבין קביעתו בדבר אופן חלוקת האחריות, כאשר ברי וכך אף הוסכם בהסכם הפשרה, כי נופשונית נושאת בתשלום רק בשיעור חלקה באחריות.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, בדיון מיום 17.12.08, ובאסמכתאות שהוגשו לאחר הדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיוסבר להלן.

9. כידוע, השתק פלוגתא מתגבש כאשר במסגרת הליך קודם נדונה והוכרעה סוגייה עובדתית מסויימת, החיונית לתוצאת ההליך הנוכחי, וכאשר מתקיימים ארבעה תנאים מצטברים: קיימת זהות בין רכיבי הפלוגתא הרלוונטית לכל אחד מההליכים; במסגרת ההליך הראשון נערכה התדיינות לגבי אותה פלוגתא, ולבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהליך השני היה יומו בבית המשפט ביחס לפלוגתא הרלוונטית; ההתדיינות הראשונה הסתיימה בהכרעה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; ההכרעה בנוגע לאותה פלוגתא היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהליך הראשון, להבדיל מהכרעה שולית.

בענייננו, אין חולק כי ארבעת הכללים המהווים את יסודותיו של כלל "השתק הפלוגתא" נתקיימו במלואם. הנתבעות בתגובתן לא העלו כל טענה כנגד תחולתו של מעשה בית דין בהחלטה ובפסק הדין ביחס לשני הנושאים המבוקשים על ידי המל"ל – עצם האחריות שנקבעה בפסק הדין על הנתבעות וגובה הנזק שנגרם לנפגע. למעשה, יריעת המחלוקת בין הצדדים - כפי שזו נפרשת בבקשה, בתגובת הנתבעות ובתשובה לה - נוגעת כל כולה לשאלת פרשנות קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין ביחס לסוג האחריות שהוטלה על החייבים על פיו.

10. לטענת המל"ל, על נופשונית ועל האב הוטלה אחריות ביחד ולחוד כלפי הנפגע, כמעוולים יחד בהתאם סעיף 11 לפקודת הנזיקין, ומשמעות הדבר הינה שכל אחד מהם חייב באופן מלא כלפי הנפגע וזכאי לקבל שיפוי מהמזיק האחר בהתאם לחלוקה הפנימית המצויינת לעיל. אליבא דידו, במידה ובית המשפט היה מבקש לקבוע אחרת, היה עליו לציין זאת מפורשות, ומשלא עשה כן – ברי כי הנ"ל חבים ביחד ולחוד. לעומת זאת, הנתבעות טוענות, כמפורט לעיל, כי בית המשפט קבע באופן מפורש חלוקת אחריות בין נופשונית לבין האב, ואין מדובר כלל ועיקר בחבות ביחד ולחוד במלוא הנזק. בהקשר זה הפנו הנתבעות לפסק הדין בע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק, פ"ד נז(4) 433, שבו חזר והדגיש בית המשפט העליון (מפי כב' הש' ריבלין) מהי מהותה של תביעת שיבוב מן הסוג דנן: "... זכות תביעה זו (ע"פ סעיף 328 לחוק - א.ז) פורשה בפסיקה כזכות שבתחלוף. והתוצאה: זכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. הוא לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק...".

11. שבתי ועיינתי בטענות הצדדים ובפסק הדין נשוא בקשה זו, ובאתי לכלל מסקנה כי הדין, במחלוקת זו, עם הנתבעות. כלומר, אין המדובר בחבות ביחד ולחוד כנטען על ידי המבקשת. ראשית, פרוצדורלית ברי כי אין זהו המצב המשפטי בענייננו, שכן האב כלל לא היה בגדר נתבע, במשותף עם נופשונית, בתביעת הנזיקין, כי אם צד ג', אשר חבותו אל מול הנתבעת הועמדה על שיעור מסויים בהתאם לממצאי בית המשפט בדבר חלקו באחריות להתרחשות האירוע. רק לשם המחשה יצויין, כי בהנחה שנופשונית לא תשא בשיעור חלקה בנזק כפי שנפסק, הרי שהתובע, האב, ודאי אינו חב ביחד עמה לשאתו או להפנימו במלואו, ולחזור אליה בתביעה על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין. האב חב אך ורק באחריות ובנזק כפי שנפסקו על ידי בית המשפט, וכך גם הנתבעת – נופשונית חבה לבדה במלוא הנזק שנפסק, בהתאם לשיעור חלקה באחריות. אמנם, מנוסח אופן חלוקת התשלום בין נופשונית לבין האב עשוי להשתמע כי יש בסיס לטענת המל"ל בדבר חבות של נופשונית במלוא הנזק: "סוף דבר: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את כל הסכומים שפסקתי בפסק דין זה בניכוי גמלאות המל"ל המהוונות כאמור בסעיף 7 לעיל. ב. אני מחייב את התובע 2 – דוד כליף – מקבל הודעת צד ג', לשלם לנתבעת- שולחת הודעת צד ג' – 33% מסך כל הסכומים שפסקתי לחובתה לפי פסק דין זה". ואולם, כמפורט לעיל, חבות מלאה ביחד ולחוד כלל אינה אפשרית במקרה דנן, בהינתן שהאב אינו נתבע בתיק, ובדיוק מסיבה זו התחייב אף הנוסח הנ"ל בנוגע לאופן חלוקת התשלום. אלא, שלא ניתן להסיק ממנו את אשר מבקש המל"ל להסיק.

12. שנית, הדברים עולים בבירור גם מלשון ההחלטה ופסק הדין. בהחלטתו בנוגע לאחריות קבע בית המשפט: "לאחר ששקלתי ובחנתי את נסיבות הטביעה ואת התנהגותם של המעורבים כמפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי את עיקר האחריות יש להטיל על כתפי הנתבעת. עם זאת חלק ניכר ממנה, אותו אני מעריך ב-33%, יש לייחס לאב – הוא התובע מס' 2. שיעור הנזק ומידת הפיצויים שיפסקו לתובעים יקבע על פי חלוקה זו של האחריות בין הנתבעת לתובע 2". ובסעיף 2 לפסק הדין, חזר והבהיר בית המשפט: "על פי החלטתי נחלקה האחריות לטביעת התובע ולנזקים שנגרמו לו עקב כך, באופן ששני שליש משיעורם חויבה, למעשה, לשאת הנתבעת, ובשליש הנותר חויב לשאת אביו, הוא התובע – שצורף, כאמור, לתובענה כצד ג' ע"י הנתבעת". וכן הוסיף: "על רקע זה יש לבחון את אופי הנזקים שנגרמו לתובע ואת שיעורם ולחייב בהם את האחראים להם על פי קביעתי בהחלטה מיום 30.11.03".

לנוכח האמור, סבורני כי אין כל בסיס לטענת המל"ל לפיה מדובר בחבות ביחד ולחוד ולפיכך לא ניתן להיעתר לבקשתו לקבוע השתק פלוגתא לעניין האחריות שנקבעה כלפי נופשונית בהתאם לפרשנותו שלו את קביעת בית המשפט בעניין זה.

13. לא למותר לציין, כי הפסיקה אליה הפנה המל"ל בתשובתו, כתמיכה לטענתו לפיה עקרון האחריות "יחד ולחוד" חל גם על תביעות שיבוב שמוגשות מטעמו – אף היא אין בה כדי לסייע לעמדתו (ר' ע"א (ירושלים) 9654/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל- משרד הפנים ואח' תק-מח 2007 (4) 2957). שם, מדובר בערעור שהגיש המל"ל על קביעת בית המשפט שדן בתביעה הנזיקית, לפיה יש לצמצם את ההלכה בדבר אחריות משותפת של מספר מעוולים כלפי הניזוק בכל הנוגע לתביעת שיבוב, באופן שכל מזיק יחויב בשיפוי המל"ל רק בשיעור חלקו באחריות לנזק כפי שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. ערעור המל"ל התקבל ונקבע כי עקרון זה חל גם במישור תביעת השיבוב של המל"ל, אשר רשאי לתבוע את מלוא השיפוי מכל אחד מן המזיקים שנמצאו אחראים, והוא אינו מוגבל בתביעתו לחלוקת האחריות הפנימית שנקבעה בין המזיקים לבין עצמם. שונים הם לחלוטין פני הדברים במקרה דנן, שבו כאמור, כלל לא מדובר במעוולים שנתבעו במשותף ושנקבעה כלפיהם אחריות במשותף, אשר כל שמבוקש הוא להחילה כעת גם כלפי המל"ל הבא בנעלי הניזוק בתביעתו. בענייננו, מדובר בנתבעת אחת בלבד, אשר האחריות אשר הושתה עליה הועמדה באופן מפורש על שיעור מסוים, כאשר יתרתו הוטלה על כתפיו של התובע אותה – האב - אליו שיגרה הודעת צד שלישי.

14. דומה כי אין צורך להכביר מילים באשר להיעדר כל בסיס או סמכות לשנות כהוא זה מקביעותיו של בית המשפט בפסק הדין, במסגרת בקשה לקביעת השתק פלוגתא ומעשה בית דין, כפי שמבקש למעשה המל"ל בבקשה דנן. טענות כאמור באופן לגופן של הקביעות בפסק הדין מקומן בהליך ערעור.

15. לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת השתק פלוגתא ביחס לחובתן של הנתבעות לפצות את הנפגע בגין נזקיו בעקבות אחריותה של נופשונית לאירוע, אולם זאת בהתאם לשיעור חלקה באחריות כפי שנקבעה בפסק הדין, וכמפורט לעיל. כן נקבע השתק פלוגתא כלפי הנתבעות ביחס לגובה הנזק שנגרם לנפגע בתאונה כפי שנקבע בפסק הדין.

הצדדים יודיעו תוך 30 יום אם הם מבקשים לקבוע ישיבת קדם משפט נוספת.

ניתנה היום ה' בסיון, תשס"ט (28 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו