ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל סורין שוחט נגד Amadeus Development Inc ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא4462/09

בתיק עיקרי: תא 1133/09

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

28/05/2009

בעניין:

ישראל סורין שוחט

ע"י ב"כ עו"ד

דנציגר

המבקש (הנתבע 2)

נ ג ד

Amadeus Development Inc

ע"י ב"כ עו"ד

דקל

המשיבה (התובעת)

GML Syracuse LLC

המשיבה הפורמלית (הנתבעת 1)

החלטה

הנתבע 2 עותר למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".

על פי כתב התביעה, התובעת היא חברה הרשומה בליבריה ועוסקת, בין היתר, במימון.

הנתבעת 1 היא חברה הרשומה בארה"ב ומחזיקה בנדל"ן במדינת ניו יורק. הנתבעת 1 נשלטה, בתקופה הרלוונטית, על ידי חברת גמול אמריקה השקעות בע"מ, וביום 8/5/06 נחתם הסכם להעברת השליטה בה לידי חברת איי. בי. אל. אס. סי. קיי אחזקות בע"מ (שלאחר מכן שינתה את שמה ל"אמריס אחזקות בע"מ").

בתקופה הרלוונטית, היה הנתבע 2 שותף בחברת אמריס.

על פי הנטען בתביעה, ביום 20/2/07 נחתם הסכם הלוואה בין התובעת לנתבעת 1 (נספח א' לכתב התביעה), וזאת לאחר שיומיים קודם לכן, נערך הסכם הלוואה בין התובעת לחברת אמריס (נספח ב' לכתב התביעה). במסגרת הסכם ההלוואה (כפי הנראה, במתכונתו המחודשת) חתם הנתבע 2 על כתב ערבות במסגרתו התחייב לערוב למלוא סכום ההלוואה ביחד ולחוד עם הערבים האחרים.

בהתאם להסכם ההלוואה העמידה התובעת לנתבעת 1 קו אשראי של עד 5,000,000$, מתוכו ביקשה הנתבעת 1 ביום 22/1/07 למשוך הלוואה בסך 1,500,000$, אותה תפרע בתוך ארבעה חודשים ולכל היותר שישה חודשים.

התובעת טענה, כי הנתבעת 1 לא עמדה בהסכם ולא פרעה את ההלוואה במועדים המוסכמים. לבקשת הנתבעת 1, הסכימה התובעת לפרוס את החוב לארבעה תשלומים בתנאים ובמועדים שנקבעו בהסכם פריסת החוב שנערך ביום 7/5/08 (נספח ז' לכתב התביעה). התובעת טענה, כי הנתבעת 1 שילמה לה תשלום בסך 300,000$, ולא שילמה אף תשלום נוסף, מבין התשלומים להם התחייבה במסגרת הסכם פריסת החוב. התובעת טענה כי היא ניסתה להידבר עם נציגי הנתבעת 1 במטרה להביא לפירעון החוב, אך ללא הועיל.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בתשלום 1,872,068$, המהווים, לצרכי אגרה, 7,488,272 ₪. בסעיף 30 לכתב התביעה פירטה התובעת את רכיבי הסכום האמור-

(א) 1,500,000$ - סכום קרן ההלוואה מיום 22/10/07;

(ב) ריבית פריים דולרית בחישוב חודשי לפי שינויים מעת לעת;

(ג) תוספת 2.5% לשנה בחישוב חודשי , החל מיום 22/1/07 ועד ליום הגשת התביעה;

(ד) תוספת 150,000$ (במונחי קרן) המהווים 1.5% לשנה מסכום קו האשראי, מיום 22/1/07 ועד למועד הגשת התביעה;

(ה) ריבית פיגורים בשיעור 4% בחישוב חודשי על יתרת החוב הבלתי מסולקת.

התובעת ציינה, כי מסכומים אלה נוכה סכום של 300,000$ ששולם ביום 30/6/08 על חשבון החוב.

בבקשה הנוכחית, טוען הנתבע 2 כי ההתחייבות שניתנה מצידו כלפי התובעת, אינה כוללת התחייבות לשלם את הסכום הנתבע כרכיב ד', וזאת מאחר שכתב הערבות מגדיר את הסכום הנערב באופן שאינו תלוי בקו האשראי, אלא הערבות ניתנה להבטחת הלוואה בסך 1,500,000$, בעוד שקו האשראי בסך 5,000,000$ הוגדר באופן עצמאי.

בתגובתה, טוענת התובעת, כי הוראות הסכם ההלוואה "נשאבות" אל תוך כתב הערבות, ומהוות חלק בלתי נפרד ממנו, ומכאן שהנתבע 2 ערב לכל הרכיבים המופיעים בסעיף 30 לכתב התביעה (התובעת מתייחסת בתגובתה לסעיפים השונים הרלוונטיים בהסכם ההלוואה ובכתב הערבות, ומסבירה כיצד, לשיטתה, המונחים "הלוואה" ו"קו אשראי" הם אחידים בהגדרתם).

כידוע, על פי תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תביעה הראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, היא תביעה על סכום כסף קצוב, מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב (דרישה שהתגמשה לכדי "ראשית ראייה בכתב"), וסכום התביעה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או אומדן (בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 35057/99 א.מ.ס. מפעלי ים תיכון בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ (6/11/02)).

על פי הפסיקה, כאשר חלק מעילות התביעה אינן ראויות להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, הרי שהתביעה בכללותה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר (ר"ע 192/84 אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ (5/6/84); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1360/92 פז עד סחר (1991) בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ (17/6/93); מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1003-1004).

כתב הערבות המעגן את התחייבותו של הנתבע 2 הוא קצר למדי בנוסחו (והעותק שצורף לתביעה אינו לגמרי קריא). בפתח כתב הערבות נאמר-

"הואיל והלווה פנתה אל החברה בבקשה למתן הלוואה בסך של 1,500,000$ ביום 22.1.2007 ...והואיל: והחברה הסכימה להעמיד ללווה את קו האשראי והסכימה למשיכת ההלוואה האמורה לעיל. והואיל: והערבים התחייבו לערוב בערבות אישית מלאה להלוואה האמורה".

בהתאם לכך, הוסכם במסגרת כתב הערבות כי כל אחד מהערבים ערב כלפי התובעת לחובה של הנתבעת 1 לפי תנאי ההלוואה.

בפתח הסכם ההלוואה נאמר-

"הואיל: והלווה פנתה אל החברה בבקשה כי החברה תעמיד ללוה הלוואה עד לסך של 5,000,000$ (להלן: "קו האשראי"). והואיל: והלווה מעוניינת למשוך מקו האשראי ביום 2.1.2007 סך של 1,500,000$ (להלן "ההלוואה")...".

בסעיף 3 להסכם ההלוואה, הוסכם כי התובעת תעמיד לנתבעת 1 את קו האשראי, ביום 22/1/07, וקו האשראי יועמד לתקופה של ארבעה חודשים, לכל הפחות ועד שישה חודשים, לכל היותר. בנוסף, אוזכרו שיעורי הריבית המוסכמים, בתמורה להעמדת ההלוואה.

בסעיף 3.6 להסכם ההלוואה נאמר-

"ללווה תעמוד הזכות למשוך הלוואה נוספת עד למלוא קו האשראי דהיינו סך נוסף של 3,500,000$ באותן (צ"ל באותם) התנאים האמורים לעיל. הלווה תודיע בכתב לפחות כשבעה ימים לפני המועד בו ברצונה למשוך הלוואות נוספות מקו אשראי זה".

ובסעיף 5 להסכם- "מוסכם על הצדדים כי ההלוואה שתועמד ללווה כתוצאה מהעמדת קו האשראי תיפרע בתום תקופת ההלוואה כאמור לעיל".

מנוסח הדברים בהסכם ההלוואה מתקבל הרושם, שעל פני הדברים, "קו האשראי" ו"ההלוואה" הוגדרו בשתי דרכים שונות, כך שקו האשראי הוא מסגרת ההלוואה הכללית (בסך 5,000,000$) וההלוואה נשוא התביעה היא חלק מצומצם יחסית מקו האשראי (1,500,000$), כאשר ניתנה לנתבעת 1 האפשרות ליטול סכום הלוואה נוסף, מתוך קו האשראי, בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה.

מנוסח הדברים בכתב הערבות מתקבל הרושם, שערבותו של הנתבע 2 נסבה על ההלוואה שניתנה לנתבעת 1 (שכן זוהי הצורה שבה הוגדרה ערבותו של הנתבע 2), ולכאורה, נראה שהערבות אינה מיוחסת לקו האשראי בכללותו.

מסקנות אלה הן לכאוריות בלבד, והן אינן בהכרח משקפות את מצב הדברים המדוייק.

בשלב הנוכחי, כל שניתן לקבוע הוא שאופן ניסוח הסעיפים מאפשרת את אופן הפרשנות האמור, שהוצע על ידי הנתבע 2, ומסקנה זו בפני עצמה, משמעה שקיימת מחלוקת עניינית לגבי גובה חובו של הנתבע 2, ולכן קיימת הצדקה לבירור ההליך במתכונת הרגילה, על דרך מחיקת כותרת.

מהלך זה, לכאורה, מיוחס רק לתביעה המופנית כלפי הנתבע 2 (מכח היותו המבקש ולאור ערבותו לחובות הנתבעת 1, הניצבת ביסוד התביעה), אלא שכאמור, במקרה שבו חלק מעילות התביעה אינן ראויות להתברר במתכונת של סדר דין מקוצר, מן הראוי להסב את התביעה בכללותה למתכונת של הליך רגיל.

הבקשה מתקבלת. הוצאותיה, בסך 10,000 ₪ + מע"מ – לפי תוצאת פסק הדין. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום. לאור תוצאה זו, נמחקת בקשת הרשות להתגונן (בש"א 7677/09).

בנוסף, לאור תוצאה זו, מתייתר כעת הצורך לדון בבקשה לחיוב התובעת בערובה ובבקשה למתן צו גילוי מסמכים, וגם הן נמחקות (בש"א 4270/09 ובש"א 5478/09), תוך מתן אפשרות, כמובן, להגשתן מחדש לאחר השלמת הגשתם של כתבי הטענות.

אני מפנה את הנתבע 2 לכך שטרם הוגשה תגובה מטעמו לבש"א 8038/09.

ניתנה היום ה' בסיון, תשס"ט (28 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו