ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין און רב חברת הדלק )1991( נגד ארו :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 000309/98

בפני:

כב' השופטת ד. קרת-מאיר

תאריך:

04/01/2008

בעניין:

און רב חברת הדלק )1991) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

בן-עמי שחר

התובעת

נ ג ד

1 . ארוגי נחום

2 . ארוגי שבתאי

ע"י ב"כ עו"ד

אזני יובל

הנתבעים

פסק דין

1. מהות התביעה וטענות הצדדים:

על פי האמור בכתב התביעה, התובעת היא חברה אשר עסקה במסחר ושיווק מוצרי דלק שונים.

הנתבע 1, מר נחום ארוגי (להלן : "ארוגי") אשר פעל כמשווק מוצרי דלק תחת שמו או תחת השם המסחרי "ארנט" נהג לרכוש מוצרי דלק שונים אצל התובעת.

המוצרים סופקו לארוגי עפ"י דרישתו, כנגד חתימת שלוחיו של ארוגי על תעודות משלוח. עם אספקת המוצרים נהגה התובעת להנפיק לארוגי חשבוניות מס לתשלום.

לטענת התובעת, כבר בראשית הדרך נהג ארוגי להופיע אצל מנהליה ולבקש ארכות, הנחות, פריסות תשלומים וכיו"ב.

במסגרת כך, נערך ביום 14.2.96 הסכם למשכון (בדרגה שנייה) של דירת ארוגי ורעייתו ברחוב טרומפלדור 58 ברמת גן (להלן : הדירה") כבטוחה לתשלום חובות התובע. כמו כן, ביום 18.2.96 חתם הנתבע 2, אביו של הנתבע 1 (להלן: "שבתאי") על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 560,000 ₪, להבטחת פרעון כל חובות ארוגי לתובעת. כמו כן, העמיד שבתאי משכנתא מדרגה שנייה על מקרקעין הידועים כגוש 6194 חלקה 69 ו – 71 (להלן: "המגרש") כבטוחה נוספת לחובות ארוגי ללא הגבלה בסכום.

למרות מכתבי דרישה שהומצאו לנתבע, הוא לא עמד בתשלום חובותיו.

לטענת התובעת, עומד חובו של ארוגי לתובעת על סך של 1,193,347 ₪ וזאת בניכוי התשלום שהתקבל ממימוש הדירה. כמו כן, עומדת ערבותו של שבתאי על סך של 709,842 נכון למועד הגשת כתב התביעה.

במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, טען ארוגי כי אינו חב לתובעת חוב כספי כלשהוא. ארוגי טען כי חויב בחובותיהם של לקוחות אחרים וכי הנתונים המופיעים בכרטיסי הנה"ח הם שגויים. לטענתו, חויב על ידי התובעת עבור סולר ודלקים אשר נלקחו ע"י נהגים שונים שלא הועסקו על ידו ואף לא נשלחו מטעמו לקבל את הדלקים בשמו או בעבורו. כמו כן, חויב ארוגי עבור ציוד שסיפקה התובעת ללקוחות מיוזמתה ועל חשבונה, בתנאי שירכשו את מוצרי התובעת. לטענת ארוגי, רשימה חלקית של החיובים המוטעים מצטברת לסכום כולל של 351,755 ₪ (כולל מע"מ). עוד טען ארוגי כי החליף שיקים שמסר לתובעת אשר היו ללא כיסוי, בשיקים אחרים בסך של 450,000 – 500,000 ₪ - אולם חשבונו לא זוכה בגין שיקים אלה. כמו כן טען כי חשבונו לא זוכה עבור הובלות שביצע בסכום כולל של 88,435 ₪. ארוגי טען כי אילו היו מזוכה כנדרש, יתרת החוב היתה מתאפסת ואף מתהפכת. עוד טען כי בגין מימוש המשכנתא על הדירה התקבל סך של 600,000 ₪, אולם התובעת לא זיכתה אותו בסכום האמור והיא מסרבת להעביר לו מסמכים בעניין תשלום זה.

שבתאי הכחיש כי ערבותו לתובעת נושאת ריבית והפרשי הצמדה וטען כי ערבותו חלה על סכום הקרן בלבד, כלומר עד הסכום הנקוב בכתב הערבות ולא מעבר לכך.

כמו כן, טען כי משקיבלה התובעת סך של 600,000 ₪ בגין מימוש הדירה, פקעה ערבותו.

2. ניהול ההליך:

כתב התביעה הוגש, במקור, ככתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 1,281,445 ₪ (קרן לתאריך 25.2.98).

בעקבות השמטתם של מסמכים מכתב התביעה שעניינם אופן חישוב חובם של ארוגי ושבתאי לתובעת, הגישה התובעת בקשה לתיקון טעות משרדית. במסמכים אלה צוין כי החוב עומד על 1,259,556 ₪ המורכב מקרן חוב בסך 887,642 ₪ וריבית בסך 372,094 ₪.

בתגובה לבקשה טענו ארוגי ושבתאי כי בעוד שבכרטסת אשר צורפה כנספח ב' לכתב התביעה צוין חוב בסך 948,323.97 ₪, הרי שמן הבקשה עולה כי סכום החוב צריך לעמוד על 887,642 ₪, וכי דבר זה מעיד על חוסר מהימנות מסמכיה של התובעת.

כב' השופטת ברוש התירה את הגשתו של כתב תביעה מתוקן, וקבעה כי הוצאות בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית תפסקנה על פי תוצאות ההתדיינות.

מאוחר יותר, בעקבות בקשה למחיקת כותרת, הועבר ההליך לפסים של תביעה רגילה במסגרתה העמד סכום התביעה על 1,193,347 ₪.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אלון וולף (להלן: "וולף"), אשר שימש כמנכ"ל התובעת בזמנים הרלבנטיים לתובענה. הנתבעים הגישו תצהירים מטעמם. הצדדים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים.

3. דיון והחלטה

בשלב הראשון של הדיון אדון בטענות ארוגי ובטענותיו של שבתאי הנוגעות לעצם

חבותם. בשלב השני, אעמוד על שיעור החוב אשר הוכח על ידי התובעת:-

א. טענות הנתבעים ביחס לחבות -

טענות ארוגי:

- ארוגי חויב בגין רכישות שלא בוצעו מטעמו או עבורו -

טענתו הראשונה של ארוגי אליה יש להידרש, היא כי התובעת חייבה אותו בגין דלקים שלא נרכשו עבורו. ארוגי טען כי העסיק שני נהגים בלבד: מר יורם בהרי ומר משה כהן וכי בבעלותו היו שתי משאיות דלק שמספריהן 917400 ו– 9040500 (להלן: "המיכליות"). בתמיכה לטענתו צירף ארוגי לתצהירו כנספח א' תעודות ביטוח של המיכליות.

ארוגי טען כי על גבי תעודות המשלוח אשר צורפו לכתב התביעה, מופיעים שמותיהם של נהגים אחרים או מספריהם של כלי רכב אחרים, וכי אלה נטלו את הדלק בשמו אך בלא שניתנה להם הרשאתו, ולכן אין לחייבו בגין תעודות משלוח אלה.

אינני מקבלת את טענתו של ארוגי כי מתעודות המשלוח עולה שהדלק נלקח על שמו אך ללא הרשאתו.

מעדותו של וולף עלה כי היו שתי דרכים חלופיות למשיכת דלק : אפשרות אחת היתה כי ארוגי היה מגיע למשרדי התובעת, מקבל תעודות משלוח ומעביר אותן לנהגים שלו אשר היו הולכים להעמיס את הדלקים. וולף העיד כי "התעודות האלה הן כמו שיק פתוח ולכן הן היו מוגבלות בשם ובכמות ובסוג המוצר ועם זה הוא היה מחלק לנהגים והם היו הולכים להעמיס".

אפשרות שנייה הייתה באמצעות איש קשר במתקן הניפוק, שהיה מקבל הוראה לתת לארוגי מוצר בכמות מסוימת. וולף העיד כי "אנחנו היינו מרימים טלפון ושולחים פקס ואז הנהג שלו היה מגיע והנציג שלנו היה ממלא את הפרטים". (עמ' 12 ש' 25 עמ' 13 ש' 2).

מדברים אלה עולה כי בכל אחת מן האפשרויות למשיכת דלק, הייתה ידיעה ברורה בדבר זהותו של מושך הדלק. לעומת זאת, לא יוחסה חשיבות לזהותו של מי שמוביל את הדלק עבורו.

גם בהמשך עדותו דבק וולף בגרסתו כי משיכת הדלקים נעשתה על סמך בקשה למשיכת דלקים (בעל פה או בפקס) וכי הדלק נופק על סמך אותה בקשה, בלא שנבדקה זהותו של הנהג -

"ש. האם אתה כמנכ"ל החברה לא הוצאת נהלים או וידאת שכאשר לקוח מגיע רק נציגים מורשים שלו יקחו דלק. שלא יגיע נהג אחר בשם מישהו אחר וירשום בשם מישהו אחר.

ת. לא היו נהלים. אני לא אחראי מי מוביל את הדלק שלו. אני מוציא תעודת משלוח, הדבר נעשה אחרי שיחת טלפון או פקס לאחר שהוא מבקש את הסחורה. אני לא אחראי על הנהגים. אין לי בכלל ספק שבגין כל אחת מתעודות המשלוח היה פקס או טלפון, זה בוודאות. כל תעודה כזאת זה אלפי שקלים. לא עבר ליטר מבלי שאישרנו אותו. היו נהלים איך נותנים תעודה, עם מספר הפלומבות והשם, אבל לא למי, לא לנהג. לא חייבתי נציג שלי לזהות את הנהג."

(עמ' 15 ש' 1-9)

ועוד נאמר על ידו –

"ש. אני מפנה לסעיף 3 לתצהיר ארוגי. אתה מכיר את משה כהן ואת בהרי.

ת. את הנהגים פיזית אני לא מכיר. בענף הדלק כולם עובדים בשביל כולם, אין לי מושג אם היו לן שני נהגים או יותר, אף פעם לא מעניין אותי כמוכר עם איזה אוטו לוקחים את המוצר, זה השם שלו.

ש. אתה הצהרת קודם שהיו תקופות שארוגי נהג יום יום להגיע למשרדים, מישהו כן הכיר את הנהגים.

ת. איש הקשר בפי גלילות הכיר את הנהגים, אני מניח שהוא הכיר. אני לא זוכר את השם. אולי יוסי. הוא לא היה עובד שלי, הוא היה עובד של פי גלילות.

ש. אני מראה לך דוגמא של תעודת משלוח, אני מפנה לא'30 תעודת משלוח 11579 יש חתימה של נהג בשם זוהר, אני אומרת לך שלנחום ארוגי לא היה נהג בשם זוהר.

ת. בסדר.

ש.האם יכול להיות שנהג של חברה אחרת רכש בשמו של ארוגי.

ת.לא רכש בשמו, הוביל עבורו את הדלק. הדלק נרשם על שם נחום, יכול להיות שהמשאיות שלו היו עסוקות. הוא ביקש שנהג אחר יקח את הדלק, זה קרה לא מעט פעמים, זה היה בעוד פעמים. אין מצב שמישהו אחר יקח דלק על חשבון מישהו אחר. אני מסכים שהמשאית לא היתה של ארוגי אבל זוהר לקח עבורו את הסחורה. יש עוד דוגמאות כאלה. הוא גם הוביל עבורי."

(עמ' 13 ש' 20 – עמ' 14 ש' 9).

עדות זו בדבר דרך העבודה הייתה אמינה עליי.

עולה ממנה כי הדגש הושם על זיהויו של מבצע ההזמנה ולא על זהותו של הנהג או כלי הרכב אשר ביצעו את ההובלה.

מעבר לכך, דרך עבודה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של ארוגי אשר התייחס לסיטואציה בה התבקש על ידי התובעת לשלוח נהג שלו לצורך מילוי דלק והובלה ללקוח שלה. מעדות זו עולה כי משיכת הדלק לא הותנתה בזהותו של הנהג ובזיהויו של אותו נהג כמי שעובד עם הגורם מבקש המשיכה -

"ש. הובלת דלקים עבור און.

ת. כן.

ש. איך משכת אותם והובלת.

ת. הם היו מתקשרים ואומרים שהם צריכים הובלה, הם היו מתקשרים אלי, עמית היה מתקשר אלי ומבקש הובלה לרחובות לדוגמא, הוא נותן לי שם לקוח ומחכה לו תעודה בגלילות ושאני אשלח את האוטו, אני שולח או את יורם או את משה. הם היו הולכים למשרד של פז, הנציג של פז היה נותן את התעודות של און.

ש. זה מישהו קבוע שמכיר אותם.

ת. כן. הוא מכיר את יורם ואת הנהגים שלי.

ש. הוא מכיר גם את יחיאל של און.

ת. כן, אני גם הכרתי אותו.

ש. יורם היה מגיע למשרדים בפי גלילות ומה היה אומר לאותו נציג שאתה לא יודע את שמו.

ת. הוא היה אומר שיתן את ההובלה ליורם עם מס' אוטו וכו. היתה גם תעודת משלוח. מלאו ליורם את המשאית, פי גלילות, שמו חותמות.

ש. מי חתם על התעודה.

ת. יש את הנציג של און חותם על התעודה.

ש. הוא חותם בלנקו.

ת. נהג היה מקבל תעודה, יורם בהרי היה מקבל תעודה, הוא הולך ומעמיס את האוטו, מקבל פלומבות וסוגר את האוטו, יורם חותם על התעודה, על אחריותו, הוא מגיע ללקוח של און פורק את הסחורה, הלקוח של און חותם על התעודה שקיבל את הסחורה, על התעודה הזאת אני מקבל הובלה"

(ההדגשות שלי – ד.ק.)

אמנם, מדבריהם של ארוגי ושל וולף עולה, לכאורה, כי הנהגים היו מוכרים לנציג שעבד בפי גלילות. לכן, אין חשיבות, כביכול, לעובדה שלא בוצע זיהוי של הנהג שבא לקחת דלק עבור מושך הדלק.

אולם, דווקא העובדה כי גם על פי גרסתו של ארוגי אפשרו לנהגים שלו למשוך דלק עבור התובעת, מלמדת כי בעת משיכת הדלק, לא היה צורך ב"שיוך" הנהג למבקש המשלוח .

יתר על כן. מעדותו של וולף עלה גם כי התובעת היתה חברה קטנה שהעסיקה כחמישה – שישה אנשים (עמ' 11 ש' 6-23 ) וכי מספר הלקוחות כמו ארוגי עמד על עשרה או חמשה עשר (עמ' 12 ש' 17-18) וכי "העבודה היתה מאוד אינטימית" (שם, שם).

בנסיבות המתוארות נראה שהאפשרות לטעות לגבי זהות מושך הדלק הייתה קטנה.

לסיכום פרק זה, לנוכח העובדה כי הן מעדותו של ארוגי והן מעדותו של וולף עלה כי משיכת הדלק נעשתה על סמך הזמנה מקדמית, כאשר הדגש הושם על זהותו של המושך ולא הייתה חשיבות לזיהוי שמי של הנהג, או לרכב בו בוצעה ההובלה, יש לדחות את טענתו של ארוגי כי חויב בגין רכישות שלא בוצעו עבורו.

- אי צירופן של תעודות משלוח אשר בגינן חויב ארוגי בחשבונית המס -

טענה נוספת שהועלתה על ידי ארוגי הייתה כי התובעת לא צירפה חלק מתעודות המשלוח אשר בגינן חויב במסגרת חשבוניות המס.

אין לקבל טענה זו.

מעדותו של וולף עלה כי מנהלת חשבונות בשם יפה הייתה מוציאה את חשבוניות המס, אולם הוא נהג לבדוק אותן -

"ש. כל כמה זמן היתה יוצאת חשבונית מס.

ת. בסוף החודש.

ש. יפה היתה עושה את זה.

ת. כן, על סמך תעודות המשלוח.

ש. היא היתה עושה גם את הביקורת.

ת. גם אני וגם עמית היינו בודקים את הלקוחות. היא היתה מקבלת מאיתנו דף אחרי בדיקה שזה הסכום שצריך לחייב."

(עמ' 13 ש' 3-9).

גם בהמשך עדותו חזר וולף על גרסתו זו, ודבריו היו מהימנים בעיני :

"ש. יש מספר חשבוניות שלא צורפו להן תעודות משלוח. על סמך מה הנפקתם חשבונית אם לא על סמך תעודות משלוח. אני מפנה לא' 36.

ת. אני לא יודע.

ש. יכול להיות שחלה טעות.

ת. לא, יכול להיות שחלה טעות בזה שהם לא צורפו אבל לא חלה טענות בחשבוניות.

לא יצאה חשבונית מבלי שבדקתי. און קנתה ומכרה בסביבות 4 מליון ש"ח, יש מערכת כפולה של בדיקה ואין טעות. יש טעות שלא צורפו תעודות, אבל אין טעות בחשבוניות".

(עמ' 18 ש' 23 – עמ' 19 ש' 3).

מדברים אלה עולה, אפוא, כי גם ככל שלא צורפו תעודות משלוח לחשבונית, אין מדובר בחיובים מוטעים הכלולים בחשבוניות, שכן החשבוניות נבדקו בטרם שליחתן לארוגי.

- התובעת חייבה את ארוגי בגין הובלות שביצע עבורה ומנגד לא שילמה לו עבור הובלות אלה:

טענה נוספת שהועלתה על ידי ארוגי, הייתה כי חויב על ידי התובעת בשעה שמדובר בהובלות שביצע עבורה. בתמיכה לטענה זו הפנה ארוגי לנספחים נספח א/21, א/22, א/28, תעודת משלוח 14494 בנספח א/39, נספח א/43, תעודת משלוח 14814 בנספח א/45.

למרות שארוגי אינו מסביר כיצד הוא קושר את הנספחים הללו להובלות שביצע עבור התובעת, נראה כי הוא עושה כן לנוכח זהות הלקוח. בתעודות המשלוח המצורפות לנספחים א/21, א/22, א/39, א/ 43, א/45 נכתב כי מדובר בהובלות למכון הביולוגי. כך גם נכתב בתעודת משלוח 11176 בנספח א/28. בנספח א/51 נכתב כי מדובר בהובלה למושב צפריה.

מעיון בתעודות המשלוח שצורפו לנספחים אלה, עולה כי קיימת חוסר התאמה בין כמות הסולר לחיוב המצוינת בתעודת המשלוח - לבין כמות הסולר לחיוב המצוינת בחשבונית – כך, בנספח א/21 כמות הסולר המופיעה לחיוב היא 2500 ק"ל בעוד שבשטר המטען נכתב 10,000, בנספח א/22 הכמות המופיעה לחיוב היא 2000 בעוד שבשטר המטען נכתב 10,000, בנספח א/ 28, בחשבונית 11176, הכמות המופיעה בחשבונית לחיוב היא 2476 בעוד שבשטר המטען נכתב 10,000. בנספח א/39 הכמות המופיעה לחיוב הנה 1000 בעוד שבשטר המטען נכתב 10,000.

בנספח א/43 הכמות המופיעה לחיוב הנה 590 בעוד שבתעודת המשלוח נכתב 10000.

בנספח א/45 הכמות המופיעה לחיוב הנה 1200 בעוד שבתעודת המשלוח נכתב 10000.

בנספח א/51 הכמות המופיעה לחיוב הנה 4200 בעוד שבתעודת המשלוח נכתב 8050.

נראה, לכן, כי בכמות לחיוב מדובר ביתרה שנותרה לתשלום ע"י ארוגי, לאחר שבוצעו קיזוזים בגין ביצועה של ההובלה על ידי נהג של ארוגי.

אפשרת זו מתיישבת עם עדותו של וולף לפיה ארוגי "הוביל וקיבל על זה כסף או דלק או קיזוז". (עמ' 18 ש' 16).

בכל הנוגע להובלות אשר ביצע ארוגי, לטענתו, בגינן לא קיבל תשלום, הרי שאלה פורטו בנספח ג' לכתב ההגנה. מדובר בטבלה ערוכה בכתב יד, אשר מופנית ל"יפה" ובה מופיע פירוט הובלות שבוצעו בין התאריכים 2/96 -4/97 ומספרי חשבונית, בסכום של 88,435 ש"ח.

מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות, עולה כי בעוד שעבור הובלות שביצע ארוגי בשנת 95' אכן מופיע פירוט של תשלומים עבור הובלות - אין כן המצב בהתייחס לשנים 96' – 97' אלא באופן חלקי בלבד. כך, ניתן לאתר בכרטסת קיזוז בגין שתיים מן ההובלות המופיעות בנספח ג' לכתב ההגנה –

ביום 29.2.96 מופיע זיכוי על סך 1,304 ₪ בגין העברה הובלות לפי מספר החשבונית 3954 (כפי שמצוין בנספח ג' לכתב ההגנה)

ביום 31.3.96 מופיע זיכוי על סך 4,485 ₪ בגין העברה הובלות לפי מספר חשבונית 3999 (כפי שמצוין בנספח ג' לכתב ההגנה).

עם זאת, לא ניתן לאתר בכרטסת תנועות נוספות בגין ההובלות המפורטות בנספח ג'.

אמנם, לכאורה, לנוכח העובדה שמדובר במסמך אותו ניתן היה לתמוך בחשבוניות ואלה לא הוצגו על ידי ארוגי, וכן לנוכח העובדה כי קיזוזים אכן בוצעו במקרים שונים בחשבוניות התובעת, היה עליי לדחות את טענותיו בעניין זה. אולם, מכיון שכרטסת התובעת תמכה בטענות ארוגי בהתייחס לזכאותו לתשלום בגין שתי חשבוניות המפורטות בנספח ג'; לאור העובדה כי אף מכרטסת התובעת עולה כי המערכת העסקית בין הצדדים התמשכה עד אפריל 97', ולנוכח העובדה כי התובעת לא הסבירה כיצד בדיוק נערך הקיזוז, יש לקבל את טענותיו של ארוגי על פיהן יש לקזז מן הסכום הנתבע סך של 82,646 ₪.

- התביעה כוללת סכומים עבור ציוד שסופק חינם ללקוחות התובעת בתמורה לכך שירכשו את הדלק אצל התובעת -

טענה נוספת שהועלתה על ידי ארוגי, היתה כי חשבונו חויב עבור ציודים שנמסרו על ידי התובעת ללקוחות, על מנת שירכשו דלק מן התובעת. במסגרת כך, הכחיש ארוגי בתצהירו את נספחים א/7, א/52 – א/ 54 בטענה כי מדובר בחשבוניות שנערכו עבור ציודים שנמסרו על ידי התובעת ללקוחות ללא תמורה כספית, בכפוף לכך שירכשו דלקים מהתובעת. סך החשבוניות עומד על 20,087.64 ₪.

בסעיף 9 לתצהירו של וולף קיימת הפניה לנספחים א/ 1 – א/50 בלבד. לכן, נראה, לכאורה, כי התובעת זנחה את טענותיה בהתייחס לחשבוניות האמורות.

עם זאת, אף ככל שמדובר בטעות של התובעת, טענה זו של ארוגי מהימנה עליי. ארוגי הסביר בעדותו "פניתי לאון וביקשתי ממנה שיש לקוח מסוים שרוצה אקדח, צינור ומשאבה, און הסכימה לתת לו את זה בתנאי שיקנה דלק של און, בלי חיוב, ואז און חייבה אותי". (עמ'' 36 לפרוטוקול ש' 10-11).

כמו כן הסביר ארוגי כי "חברת הדלק ברגע שהיא רוצה לקוח היא נותנת לו את הדבר המינמלי, זה מיכל, צינור ומשאבה. אני לא נותן, אני לא חברת דלק" (שם, ש' 7-8). התובעת לא הציגה מצידה כל גרסה בעניין זה.

יש לכן לקזז את הסכום הנתבע בגין רכיב זה.

- התובעת לא ביצעה הובלות עבור ארוגי

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי ארוגי הייתה כי חויב עבור הובלות שהתובעת ביצעה עבורו, זאת בשעה שלא כך היה. במסגרת כך הכחיש ארוגי את נספח א/14 לתביעה. ארוגי הכחיש בחקירתו כי נעזר ברכבים אחרים -

"ש. נכון שלפעמים לא הספיק לך האוטו שלך.

ת. שתי המיכליות שלי והובילו לי ורק לי. וגם לאון וגם לדלק.

ש. זה נכון שהיית צריך עזרה מידי פעם.

ת. לא קרה וגם כאשר אחד המכוניות היו במוסך, לא הייתי צריך אוטו נוסף, הייתי עושה את העבודה שלי ולא הובלות." (עמ' 35 ש' 19-23)

עם זאת, מכרטסת הנהלת החשבונות עולה כי חשבונו חויב מספר פעמים בגין הובלות – אפריל 95, מאי 95, ספטמבר 95 וכו'.

למרות זאת לא הועלו על ידי ארוגי בעבר כל טענות בעניין זה, והן הועלו, למעשה, לראשונה, רק לאחר הגשתה של התביעה.

אין לכן לקבל טענה זו של ארוגי.

- החלפת שיקים ללא כיסוי בשיקים שנפרעו-

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי ארוגי, היתה כי שיקים שלא נפרעו הוחלפו על ידו בשקים טובים אשר נפרעו, וכי סך ההחלפות מסתכם בסכום של 465,545 ₪.

מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות אשר צורפה על ידי התובעת, עולה כי עודכנו בה מספר החלפות שיקים. (למשל בחודש ינואר 96'). בעובדה זו יש כדי לתמוך בעצם טענתו של ארוגי כי אכן בוצעו על ידו החלפות של שיקים. עם זאת, אין בה כדי להעיד כי ההחלפות בוצעו בסכומים הנטענים או כי לא עודכנו החלפות נוספות מעבר לשיקים המופיעים בכרטסת, אשר יש בהן לצמצם את חובו של ארוגי.

אין בכך גם להוכיח כי השיקים החלופיים נפרעו במלואם.

ארוגי לא עמד בנטל להוכיח את טענתו.

בעוד שבכתב ההגנה טען ארוגי כי אין באפשרותו להוכיח את טענתו הואיל ומסמכי הנהלת החשבונות שלו מצויים בידי מע"מ, הרי שבחקירתו התברר כי הומצאו לו מסמכים. אולם, ארוגי לא טרח להציג איזה מהם בתמיכה לטענתו:-

"ת. .. חלק מהשקים החדשים נפרעו וחלק לא.

ש. כמה לא נפרעו.

ת. לא יודע. לא זוכר. אני צריך לשבת על החשבון ולראות.

...

ש. עדיין לא ישבת על החשבון.

ת. לא כי רק עכשיו קיבלתי את הניירות ואני צריך לשחזר הכל, והייתי בחודש של אמי ולא היה לי זמן לזה.

ש. השיקים ששילמת ביתר, כמה היו חייבים לך.

ת. למעלה מ – 700,000 ₪. אני לא יודע, אני צריך לשבת על החשבון. אני שוקל להגיש תביעה שכנגד.

שת. אני אוציא את העתקי השיקים שנפרעו".

(עמ' 26 לפרוטוקול ש' 22 – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 7)

ארוגי טען כי חלק מן המסמכים לא קיבל שכן אבדו במע"מ יפו, וכי רק חלק מן המסמכים אשר קיבל בחזרה ממע"מ פ"ת רלבנטיים (עמ' 25 ש' 17-24).

אולם, נראה כי אין מקום לקבל טענות אלה כאמינות.

" ש. אני מפנה לסעיף 5 לתצהירך. אתה אומר שקיבלת את המסמכים האלה. תפנה למסמכים הרלוונטיים שיכולים להוכיח ששילמת שיקי