ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד כהן דוח-א עכו-01242019014 :

9

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה עכו

ת 005563/06

בפני:

אבישי קאופמן-שופט

תאריך:

04/01/2008

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

-נ ג ד-

כהן אלברט

הנאשם

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 5/1/06 לא ציית לתמרור ב- 36 המוצב בדרך בכיוון נסיעתו, בכך שלא נתן זכות קדמה לרכב אחר הבא אל הצומת, עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) ו- 64 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וביום 30.10.07 החלה שמיעת הראיות בתיק ונשמע עורך הדוח השוטר חזי כהן. המתנדב שהיה עם השוטר לא התייצב כך שהדיון נדחה להמשך ליום 25.12.07, מועד בו העיד המתנדב, העידו מטעם ההגנה הנאשם ואשתו ובעלי הדין סיכמו טענותיהם.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, השתכנעתי מעבר לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.

2. דוח התנועה שערך השוטר חזי כהן הינו מפורט וכולל תרשים של מקום האירוע. על פי הדוח:

"אני והמתנדב צבי הבחנו בעבירה ושמענו את הצפירה של הרכב שבלם ונסיעתו הופרעה".

באופן דומה נרשם במזכר שערך המתנדב:

"הבחנתי ברכב מסוג שברולט אפור (רכב הנאשם) שיצא מהצומת לכיוון צפון מבלי לתת זכות קדימה לרכב שבא מרח' רמז מדרום לצפון וגרם לרכב זה לבלום ולצפור".

יצויין כי הנאשם וויתר על חקירתו של המתנדב, למרות שבישיבה קודמת חקר את השוטר, ולמרות שהמשך שמיעת הראיות נדחה על מנת לאפשר הופעתו של עד זה.

3. ייאמר מיד כי למרות ההרשעה, מצאתי כי עדות הנאשם ואשתו אמינה, וכי אכן מאמין הנאשם בחפותו וסבור כי לא ביצע עבירה. לפיכך, אין המדובר בהעדפת גרסת עדי התביעה על גרסת עדי ההגנה, אלא שמצאתי כי הגרסאות מתיישבות זו עם זו והשתכנעתי כי העבירה בוצעה.

הנאשם ואשתו אישרו, כל אחד בנפרד, כי בעת כניסת רכבם לצומת התקרב רכב אליה אחר. לפי גרסת הנאשם היה הרכב הנוסף במרחק של 25-30 מ' ממנו, ואילו על פי גרסת אשתו 15-20 מ'. סבורני כי היה על הנאשם לתת זכות קדימה לרכב זה, והנאשם החליט שלא לעשות זאת, מאחר וסבור היה כי הרכב המתקרב מגיע בנסיעה אטית. לעניין זה אפנה במיוחד לדברי הגב' כהן בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 10 עד 27.

הנאשם המכיר את הכבישים באזור העיד כי הכביש, ממנו הגיע הרכב הנוסף, "היה בשיפוצים, היה הרוס לחלוטין והיה שם שלט של 40 קמ"ש". התרשמתי כי הנאשם האמין כי הרכב הנוסף מגיע בנסיעה אטית, ולפיכך הוא יכול להשתלב בדרך מבלי להפריע לו.

אם נסע הרכב במהירות של 40 קמ"ש הרי הוא עובר מרחק של כ - 11 מ' לשניה, כך שאם היה רחוק מרחק של הגדול מ - 20 מ' מהצומת, דומה כי אכן יכול היה הנאשם להשתלב. אולם הנאשם לא רשאי היה להניח כי הרכב נוסע במהירות אטית ומכבד את התמרור המוצב במקום (באופן זמני).

4. הנאשם ואשתו אישרו כי הם עצמם נסעו במהירות אטית, ולאחר שנכנסו לצומת צפר להם הרכב. עדויות אלה משתלבות עם עדויות התביעה לפיהם בלם הרכב וצפר, והמסקנה הבלתי נמנעת היא, לדעתי, כי אכן לא נתן הנאשם לרכב זכות קדימה.

העובדה שאפשר והעבירה נגרמה מכך שהרכב הנוסף נסע במהירות גבוהה מזו החוקית, אינה יכולה להביא לזיכוי הנאשם, וחובה היה עליו בהגיעו לצומת לתת זכות קדימה לרכב שהבחין בו גם אם נוסע הוא במהירות העולה על החוקית.

5. הנאשם טען כנגד העובדה שנעצר בידי הניידת במרחק רב ממקום העבירה. ק"מ אחד או שניים לגרסתו. עובדה זו לא הוכחשה בידי השוטר אשר הסביר כי לפי שיקול דעתו זה היה המקום הראשון בו ניתן היה לעצור את רכב הנאשם בלא סיכון לתנועה.

לא ראיתי בעובדה זו כרלוונטית לשאלת ביצוע העבירה. הניידת נסעה מאחורי רכב הנאשם בעת שנכנס לצומת, והנאשם אישר כי ראה אותה לכל אורך הדרך. לא מצאתי מקום שלא לקבל את דברי השוטר בדבר הקושי בעצירת הנאשם במרחק קצר יותר ממקום העבירה, ואינני סבור כי לעובדה זו יש השפעה כלשהי על השאלה האם בוצעה העבירה.

באותה מידה אינני סבור כי יש ליתן משקל, לעניין ההרשעה בעבירת התעבורה, להתנהגות השוטר לאחר שעצר את הנאשם. הנאשם טען כי "הדוח נבע מהכעס של השוטר", אולם אישר בעדותו כי כאשר עצר אותו השוטר הוא "התנהג בסדר", ורק מאוחר יותר כאשר לפי הנטען התעלם השוטר מעבירה שביצע אדם אחר "הוא התחיל להתנהג לא יפה".

הנאשם אינו טוען כי לשוטר הייתה סיבה כלשהי "לכעוס" עליו לפני העצירה, כך שמסקנתי היא כי לוויכוח בין הנאשם לשוטר לא הייתה השפעה על ייחוס העבירה לנאשם.

6. אשר על כן, לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה, פירוט הנסיבות בדוח השוטר ובמזכר שערך המתנדב, משקפים את האירועים כפי שהתרחשו במציאות, התביעה עמדה בנטל השיכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

המזכירות תמציא את הכרעת הדין לבעלי הדין, בהתאם לפרטים שמסר הנאשם בעמ' 7 לפרוטוקול, ותזמנם לטיעון לעניין העונש ליום 7.3.08 בשעה 11:00.

הנאשם רשאי להגיש מבעוד מועד טיעון בכתב לעניין העונש הראוי לדעתו בנסיבות, ואם יעשה כן יהיה פטור מהופעה. אם לא יתייצב הנאשם, ולא יגיש טיעון בכתב כאמור, ייגזר דינו שלא בפניו.

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ח (4 בינואר 2008).

אבישי קאופמן, שופט